הנה, אחרי 82 משחקים, וחודשים שהרגישו לפעמים יותר כמו אופרת סבון, הגענו לדבר האמיתי – פלייאוף 2025 יוצא לדרך!

מסע ההגנה של בוסטון על הכתר מתחיל בסדרה מול אורלנדו, זה הזמן להיזכר ולהמר.

בוסטון

מאזן העונה 61 – 21, מקום שני במזרח.

מקום שמיני בנקודות למשחק (116.3), מקום שני בספיגת נקודות (107.2)

מובילים סטטיסטים של העונה- ג'ייסון טייטום מוביל את שלוש הקטגוריות המרכזיות עם 26.8 נקודות, 8.7 ריבאונדים, 6 אסיסטים.

העונה הזו מבחינת בוסטון התנהלה כמעט בדיוק כמצופה. ההפתעה היחידה, אולי, הייתה הקפיצה שעשתה קליבלנד ושמנעה מבוסטון את המקום הראשון במזרח. בוסטון שייטה במהלך העונה, והמשיכה את המומנטום מהעונה שעברה. החששות שתהליך מכירת קבוצה יחבל בשקט הקבוצתי התבדו, על אף שנראה שהמכירה יצרה הרבה דם רע בין בעלי המיעוט והרוב (הקודמים) בקבוצה. בסוף הוכרזה מכירה תמורת 6.1 מליארד דולר – לא כולל האיטצדיון, בדיוק כמו שהליגה רצתה. 

בוסטון המשיכה השנה לזרוק לשלוש, והרבה, כמה הרבה? קצת יותר מ-48 זריקות לשלוש, שמהוות כ-53% מסך הזריקות שלה. הפער בינה לבין גולדן סטייט השניה הוא של שש זריקות! אורלנדו זרקה ממוצע של כ-35 זריקות לשלוש במהלך העונה. חתיכת הבדל! שמונה שחקנים בבוסטון זורקים חמש שלשות ומעלה (הכנסתי גם את הולידי עם 4.9). מוכרחים להודות שבמבחן העין, זה לא נראה טוב, כל השלשות האלו מייצרות משחק, שלפחות בעיני, הוא די משעמם, ולעקוב אחרי המשחקים של בוסטון השנה היה מאתגר. 

אחד מהיתרונות המרכזיים של עונת שיוט שכזו, היא היכולת לתת לשחקנים לתפוס ביטחון ונפח של דקות, בזמן שהשחקנים המובילים לא נשחקים. זה אפשר לתת לפורזינגיס לדוגמא, להיכנס לקצת משחק בלי לחץ, לשמור על איזון של דקות, משחקים ומנוחה, וכל זה בלי לאבד משחקים במהלך העונה הרגילה. השימוש בפורזינגס ובאל הרפורד היה כזה, ונראה שהקבוצה מגיעה לפלייאוף עם שניהם בכושר טוב מאוד ובלי עייפות או פציעות מגבילות.

וויט היה אחד האחראים המרכזיים למבול השלשות עם כתשעה(!) נסיונות למשחק, והולידיי היה נראה במהלך העונה שהדביק את הגיל שלו. מצד שני בוסטון לא ממש הייתה צריכה אף אחד מהם שיהיה אינטנסיבי מידי וגם פה, נראה שהדבק קיים. מזולה עשה עבודה נהדרת ביצירת בסיס של שבעה או שמונה שחקנים שיכולים לתת בכל עקב נתון תפוקה משמעותית.  

טייטום נתן עונה מצויינת, עם יציבות מרשימה ומספרים של חמישית עונה, אם בפלייאוף הקודם בראון וטייטום שיחקו ברמה דומה (ולפי פרסי אמ.וי.פי – בראון אפילו התעלה על טייטום) הרי במהלך השנה הזו, טייטום היה השחקן הטוב יותר בברור. אם לשאול מביל סימונס – זה כבר לא מקרה 1A ו-1B, אלא של 1 ו-2. מעניין יהיה לראות אם בראון יחזור לאינטנסיביות ולרמה של סיום השנה שעברה, ההימור שלי שכן. אני גם מאמין שבלי בראון ברמה גבוה, יהיה קשה לבוסטון לייצר ריצה עמוקה בתוך הפלייאוף. אבל, הסיפור הגדול, מבחינת השחקנים השנה היה כמובן.

"המטיף" פייטון פריצ'רד, המועמד המוביל בקהילת הופס (ולא רק…) לשחקן השישי של העונה, שהעמיד ממולצעים של 14.3 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 40.7% לשלוש, 62% אפקטיבי, 84.5% מהקו בקצת למעלה מ-28 דקות למשחק. כבר בשנה שעברה פריצ'ר היה מכניס המון בכל כניסה שלו למשחק, בשנה שעברה זה התבטא בהרבה "האסל" ואינטנסיביות הגנתית, השנה, פריצ'רד נתן עונה התקפית משכנעת. אף אחד כבר לא מופתע כשפיצ'רד מסיים בטופ של הקלעים של הקבוצה, עם שמונה זריקות לשלוש בארבעים אחוז – כשהמטיף נכנס לזון בקליעות לשלוש – קשה מאוד לעצור אותו.

לסיכום – בוסטון נראים מצויין.

אורלנדו מג'יק
105.4 נקודות למשחק (מקום 28 בליגה), 105.5 (מקום ראשון בליגה)

מאזן חצוי של 41 – 41 ומקום שביעי במזרח.

מובילים סטטיסטים: באנקרו עם 25.9 נקודות למשחק (שיחק רק 48 משחקים), וואגנר מייד אחריו עם 24.1 נקודות בשישים משחקים. באנקרו גם קוטף 7.5 ריבאונדים למשחק ומוסיף 4.8 ריבאונדים. אם המספרים של פאולו היו על פני עונה שלמה – אלו מספרים של אחת מחמיישות העונה.

סטטיסטיקה:

לסדרה מגיעה הקבוצה אחרי ניצחון משכנע על אטלנטה (לינק).

חלק גדול מהעונה בילינו בהתפעלות מהמשחק של אורלנדו בעונת פציעות, אבל החזרה של הכוכבים לא הקפיצה אותה לגבהים. החיבור מחדש לקח זמן, ונראה אם הוא יצליח להבשיל בסדרה.

כמי שלא ראה הרבה את אורלנדו, נעזרתי בחברנו הצ'ט, וזה בערך מה שהיה לו להגיד:

במהלך העונה, הקבוצה התמודדה עם פציעות של שחקני מפתח כמו פאולו באנקרו ופרנץ ואגנר, אך הצליחה לשמור על יציבות בזכות תרומתם של שחקנים צעירים כמו קול אנתוני ואנתוני בלאק. הקבוצה סיימה עם הדיפנסיב רייטינג השני בליגה למרות כל החיסורים וניתן לראות עבודת אימון ומחוייבות קבוצתית רחבה בצד הזה של המגרש.

חוזקות:

1. הגנה חזקה ומשמעתית – אורלנדו הייתה מהקבוצות ההגנתיות הבולטות בליגה העונה. השחקנים הצעירים הפגינו מחויבות, סגירה נכונה בצבע והגנה קבוצתית אינטליגנטית, בעיקר בהובלת ג'ונתן אייזק כששיחק.
2. צעירים מוכשרים שמתפתחים – הקבוצה בנויה על גרעין צעיר ואיכותי. פאולו באנקרו, פרנץ ואגנר ואנתוני בלאק המשיכו להתפתח והפגינו יכולת התקפית מגוונת ובגרות מפתיעה יחסית לגילם.
3. עומק מהספסל – קול אנתוני, ג'יילן סאגס (שכמר את העונה מוקדם, אחרי 35 משחקים) ושחקנים נוספים תרמו רבות מהספסל, והוסיפו גיוון התקפי ואתנרגיה גבוהה בכל פעם שעלו לפרקט.
4. כימיה קבוצתית – המג'יק התאפיינו בעבודת צוות טובה, שיתוף פעולה על המגרש ומחויבות למאמן ג'מאל מוזלי, מה שתרם למשחק קבוצתי מאוזן.
   
   

חולשות:

1. חוסר יציבות התקפית – למרות שיפור מסוים, לקבוצה עדיין חסרה עקביות התקפית. היו משחקים שבהם היא נתקעה התקפית וסבלה מאחוזים נמוכים במיוחד מחוץ לקשת.
2. חוסר ניסיון – מדובר בקבוצה צעירה מאוד, וחלק מהשחקנים עדיין לומדים להתמודד עם לחץ במשחקים צמודים או מול קבוצות טופ.
3. פציעות חוזרות – פציעות של שחקני מפתח כמו באנקרו ואייזק פגעו ברצף ובכימיה, במיוחד בשלבים מכריעים של העונה.
4. קליעה מחוץ לקשת – אורלנדו הייתה בין הקבוצות הפחות יעילות בקליעה משלוש, מה שהגביל את מרחב התמרון בהתקפה והקל על ההגנה של היריבות להתכווץ פנימה.
   
   

לסיכום, אורלנדו מג'יק הציגה עונה מעודדת מאוד, עם בסיס צעיר ומבטיח, אך כדי לעשות את קפיצת המדרגה הבאה – היא תצטרך להוסיף ניסיון, לשפר את יכולת הקליעה ולהישאר בריאה. אם תעשה זאת, יש לה פוטנציאל להפוך בשנים הקרובות לקבוצת פלייאוף קבועה במזרח.

מאזן שנתי שני ניצחונות לאורלנדו מול ניצחון אחד של בוסטון

הסדרה:

המאבק פה הוא בין שתי קבוצות עם הגנה נהדרת (הקבוצות במקומות השני והחמישי בדיפנסיב רייטינג). הבעיה היא שלקבוצה אחת יש גם התקפה פנטסטית (מקום שני באופנסיב רייטינג לבוסטון)…מהצד של אורלנדו באנקרו חייב להיות יציב יותר התקפית ולהתמודד עם מה שיזרקו עליו בשמירה. אומנם וואגנר קולה בממוצע דומה, אבל באנקרו, בגלל הגודל אמור להיות אתגר קשה יותר ויכול להיות כזה ששוחק את המגנים של בוסטון בצורה משמעותית יותר. פעם היה נהוג לומר שעם שלשול לא לוקחים אליפות, מאז ימי גולדן סטייט המשפט הזה נזרק אל פח האשפה של ההיסטוריה, אבל מהצד של בוסטון, יש להם פה סידרה מול קבוצה שתחנוק את האלמנט הזה, ברמה הכי גבוה שיש לליגה להוציע ונראה איך מזולה יתמודד עם ימים בהם השלשות לא נכנסות. המטרה השל אורלנדו היא להאט את הקצב ובכך לייצר משחקים צמודים יותר.

הימור:

משחק אחד שבו אורלנדו לא יצליחו לקנות סל, אחד שבו לבוסטון השלשות פשוט לא ייכנסו ועוד שלושה ניצחונות לא קלים אך משכנעים של הסלטיקס. 4 – 1 לאלופה במסע ההגנה שלה.