משחקי הפלייאין תמיד סיקרנו אותי, בין אם כאוהד ובין אם כמישהו שאולי עוקב אחרי הליגה קצת יותר מקרוב מהאוהד הממוצע. המתח הזה בין הרצון לחדש ולהוסיף עניין לסוף העונה לבין הביקורת נגד המהלך חוזר מדי שנה, ואפשר להגיד שהעונה גם מתנגדי הפלייאין קיבלו קצת תחמושת לטיעונים שלהם כשלפחות במערב אפשר להגיד שהקבוצות שסיימו במקומות 9-10 לא באמת ראויות למקום בפלייאוף, ואחת אולי בכלל לא רוצה (דאלאס).

גם במזרח, על אף שהוא היה חלש להחריד העונה, קשה יהיה להצדיק כניסה מהדלת האחורית של מיאמי שנזכרה לשחק רק בשבועות האחרונים לעונה, או של שיקגו שעד הטרייד דדליין הייתה במצב רוח לטנקינג בכלל. גם אטלנטה, על שלל פציעותיה, לא באמת בטוחה מה היא רוצה, אבל היא, בניגוד לאחרות, יכול להיות שתעדיף להשתחל לפלייאוף רק בשביל "לדפוק" את סן אנטוניו – כי בחירת הדראפט של אטלנטה הולכת אליה.

אף על פי כן, פלייאין זה פלייאין, והציפייה לפני המשחק, לפחות שלי, הייתה שהוא יהיה צמוד – כמו שקרה בכל המפגשים בין שתי הקבוצות העונה. על אטלנטה דיברנו, עכשיו מגיע החלק של אורלנדו, שאולי קצת מאוכזבת מאיך שהעונה הסתיימה – פחות טוב מאשר העונה שעברה, גם אם השנה היו נסיבות מקלות כמו הפציעה של ג'יילן סאגס בין השאר. למרות המעמד והעובדה שהקבוצה אולי שוב תשתתף בפוסט סיזן, הרבה קרחות נראו ביציעים בפתיחה והאווירה הייתה מנומנמת משהו. לקח לאוהדים חמש דקות אחרי שהמשחק התחיל כדי למלא את האולם.

תמיד מדהים אותי לראות כמה האופרציה הזו מאחורי מה שכביכול נראה כמו משחק כדורסל כל כך מורכבת. כמה אנשים צוות מתפעלים את האירוע הזה, כל אחד עם התפקיד הקטן שלו. גם חדר התקשורת מלא באנשי צוות וכתבים שהגיעו למשחק החשוב הזה. התיישבתי ליד כמה מהוותיקים, כולל כאלה שמסקרים את אורלנדו עשר או עשרים שנה, הישר לתוך שיחה עם זיכרונות ענוגים מסדרת הפלייאוף של אורלנדו מול אינדיאנה עם פול ג'ורג' הצעיר. הם גם תמימי דעים בקשר לכך שהפלייאין הוא הצלחה כבירה ושכולם מרוצים ממנו, בעצם כולם חוץ מהאורלנדו מג'יק שהיו שמחים כבר להתכונן לסדרת פלייאוף במקום להיאבק על מקומם.

רגע לפני שפינו את הכתבים מהפרקט בשביל לתת לשחקנים להתחמם כמו שצריך, קלטתי בזווית העין את הזווית הישראלית עושה את דרכו פנימה. בלי להתבייש שלפתי את החוצפה הישראלית וניגשתי להציג את עצמי ולהגיד שלום לג'י-אם של אורלנדו, מיודענו אנתוני פארקר. הוא מנגד "נזף" בי על כך שבאתי בחולצה אדומה, אבל גם חייך ואמר שהוא שמח בשביל הפועל שזכו ביורוקאפ.

דווקא המארחים היו אלו שרעדו להם הידיים בפתיחה, עם המון החטאות מצד אחד וקצת ריפיון בריבאונד מנגד שסידרו לשחקן השנה השנייה, מוחמד גיי, נקודות קלות מתחת לסל. המג'יק לא הצליחו ממש לשלוט בקצב, ואטלנטה רצה מהר, אבל לא השכילה לנצל את זה כדי לברוח יותר מדי. הרבה מזה היה על טרה יאנג שלקח באיזי את הפתיחה והסתפק בלראות את חבריו מנסים לייצר לעצמם.

זה לקח למג'יק שתיים-שלוש דקות, אבל אז באנקרו התעורר והצליח להגיע בקלות יחסית לסל וגם אם הוא לא קלע סל שדה אחד כל הרבע הראשון הוא קיבל הרבה כבוד ושריקות, השיג לא מעט נקודות קלות מהקו וסיים עם חמישה אסיסטים את הרבע. שבע דקות לתוך המשחק סוף כל סוף המג'יק השתחררו ממש. זה התחיל בריצה קטנה בחסות אנתוני בלאק, שניקה עוד החטאה של באנקרו, חסם בצד השני לייאפ של טרה יאנג, והתייצב לתפור שלשה, ונמשך בריצת 18-2 עד לסוף הרבע כשאטלנטה מחטיאה 14 זריקות ברצף. המג'יק, שסיימו את העונה עם ההגנה השנייה בטיבה בליגה, החזיקו את אטלנטה על 17 נקודות בלבד ואת טרה יאנג בלי הרבה תרומה ועם 0 מ-5 מהשדה.

העומק של המג'יק ניכר מול אטלנטה, שהגיעה כאנדרדוג בגלל כל הפציעות והתלאות שעברה, כשבלאק, ג'ונתן אייזק ואנתוני קול ממלאים חלק חשוב באותה פתיחה מסחררת.

15 דקות משחק שלמות לקח לטרה יאנג בשביל לעלות על הלוח, אבל אטלנטה המשיכה לעשות שטויות, וגם להפסיד בקרב על הריבאונד. בלאק המשיך להתעלל בהם, ואחרי כמה חילופי סלים בפתיחת הרבע השני, שוב ריצה קלה של המג'יק שהתקרבו למרחק נגיעה מפער של 20 בשלב מאוד מוקדם של המשחק, כשיאנג לא נח כמעט לשנייה.

שתי דקות אחר כך נרשם רגע של חרדה, כשוונדל קרטר ג'וניור נפל לא טוב והחזיק את הקרסול. הוא קצת צלע, אבל נשאר עוד שתי דקות על המגרש. המג'יק לא הצליחו לנצל את המנוחה הראשונה האמיתית של יאנג במשחק בשביל להגדיל את הפער, ובמשך שלוש דקות כמעט לא נרשמו הרבה סלים בשני הצדדים, והנה 3 דקות לסוף הרבע גם באנקרו הצליח לקלוע סל שדה ראשון אחרי חטיפה שלו ומתפרצת קלה. ריצת 5-0 מטעות של המג'יק בהוצאת כדור הספיקה למוזלי, המאמן, בשביל לקחת טיים אאוט.

אם זה לא היה מספיק לאטלנטה, שגם ככה חסרה עומק בעמדות הפנים, גם אונייקה אוקונגו וגם מוחמד גיי נקלעו לבעיית עבירות במחצית הראשונה, מה הוביל לשיתוף יחסית מפתיע של דומיניק בארלו ולחיסרון ניכר בריבאונד. אף על פי כן, יאנג הצליח להחזיק את אטלנטה בתמונה ואפילו לצמק קצת עם מהלכים אינדיבידאלים מרשימים ובמחצית זה רק 14 למג'יק, אחרי שהם כבר הובילו ב-22.

המחצית השנייה נפתחה עוד מאותו דבר אבל הפעם טרה יאנג נזכר שהוא רוצה גם לשחק בפלייאוף בשבוע הבא. 8 נקודות שלו כחלק מריצה של אטלנטה צימקו את ההפרש ל-6, כשרק 5 דקות לסוף הרבע בנקרו הצליח לקלוע עוד סל שדה שהצטרף לאחד שלו מהמחצית הראשונה. אחד הדברים שעזרו לאטלנטה בריצה הזו הוא האזורית, שחשפה את ערוותם של המג'יק משלוש פעם אחר פעם. השלשות הן בכלל סיפור מעניין, במיוחד לנוכח זהותה של היריבה המסתמנת בפלייאוף, בוסטון, שקולעת אותן בלי הכרה. אם המג'יק יעפילו מכאן הם יצטרכו להיות יותר מדויקים מחוץ לקשת.

אטלנטה התקרבה ממש לשוויון והורידה את ההפרש ל-3, אבל שוב הספסל של המג'יק הציל אותם. קול אנתוני ניצל את הזריזות שלו בשביל נקודות קלות, ושלשה של ג'ורג'י ניאנג מאטלנטה סיימה רבע נהדר של החברה באדום-לבן עם פיגור 6 בלבד.

ברבע המכריע האווירה המנומנת מהפתיחה התחלפה בחשמל ממש כששיר הפתיחה של סופרמן – אולי זכר לימים עברו עם דווייט האוורד – מלווה את השחקנים בעלייה למגרש. מד הדציבלים בקהל מאיים להתפקע ועל הג'מבוטרון רואים מבוגרים בחליפות כחולות, אולי כאלה שאפילו ראו את שאקיל אוניל בלייב לפני 30 שנה.

קול אנתוני עם שלשה נדירה במשחק ואז חטיפה של פרנץ וגנר, שהיה עד עכשיו די שקט יחסית, ואסיסט של אנתני לוונדל קרטר ג'וניור הגדילו חזרה את הפער ל-12. הקהל המשולהב מחדש לא אהב את הניסיון של טרה יאנג לעשות טרה יאנג ולסחוט עבירה לשלוש, שצימקה את הפער ל-9. מזל שקול אנתוני קלע מיד אחר כך עוד שלשה. סל השדה השלישי בלבד של באנקרו במשחק לא יכל לבוא ברגע טוב יותר, שהקפיץ את כל הקהל והעלה את המג'יק ל-15 עם עוד נקודה מהקו.

אטלנטה ניסתה להילחם בעור שיניה אבל ההגנה של אורלנדו אימללה אותה, ושתי שלשות של אנתוני בלאק העלו אותה ליתרון 19 קצת יותר מ-5 דקות לסוף המשחק, פיגור שממנו כבר היה קשה לחזור. בלאק גם כמעט התחיל מכות עם יאנג, שבחר לא להיקלע לעימות אבל הוציא את התסכול מהלך אחר כך בזריקה אגרסיבית של הכדור לעבר השופט ואז בעט בכדור כשהשופט ניסה לתת אותו לזריקת העונשין, והורחק.

בסיום המשחק המאמן ג'מאל מוזלי דיבר שוב ושוב על כמה שזה היה מאמץ קבוצתי של כולם ושיבח במיוחד את הספסל, קול אנתוני שסיים עם 26 נקודות (4 מ-9 משלוש) ואנתוני בלאק (16 נקודות, 3 מ-3 מהשלוש). הוא גם התייחס לזהות היריבה הבאה ואמר שהם לא הולכים לנצח את בוסטון בתחרות שלשות מן הסתם, אלא ינסו לנצח עם ההגנה.

גם גיבור המשחק, אנתוני, הגיע לדבר ואמר בצחוק שביום שבת אבא שלו, שחקן העבר גרג אנתוני, עקץ אותו ואמר שהוא לא בטוח אם ייתנו לו לשחק בכלל. גם זכיתי לשאול אותו שאלה – עד כמה אווירת הפליי-אין תרמה להכנה שלו/של הקבוצה לקראת הפלייאוף:

"זו הייתה התחלה נהדרת לריצת הפלייאוף שלנו", ענה, "אי אפשר לבקש משחק חימום יותר טוב מזה".

עכשיו הם ינוחו כמה ימים ויתכוננו לדו-קרב קשה במיוחד מול האלופה, ואטלנטה תצטרך לנסות את מזלה שוב מול הבולס או מיאמי בהמשך השבוע.