איזה כיף לקבל סדרת פלייאוף כזו, סדרה שמפגישה בין שתיים מהגיבורות של העסקאות הגדולות של השנה (הלייקרס על לוקה והוולבס על טאונס). זו סדרה שלצד הכוכבים גם מדגישה הבדלי סגנון ניכרים בין קבוצה המשחקת עם סנטר אחד ברוטציה לקבוצה המשחקת לא מעט עם שנייים כאלה בהרכב.

איך הגענו לפה

קשה לזכור עכשיו אבל במהלך רוב העונה הלייקרס נראו כמו קבוצת פלייאין והוולבס עברו עונה די מאכזבת בזמן שהם התקשו לשלב את שני השחקנים שהגיעו בטרייד על טאונס: ג'וליוס רנדל ודונטה דיויצ'נזו. בפאסט פורוורד לחלק האחרון של העונה, שתי הקבוצות השתפרו מאוד מאז הטרייד דדליין. הרקורד של הלייקרס מאז ליל לוקה הוא 22- 13 ושל הוולבס הוא 22- 11. בכלל, המערב כל כך צמוד שההפרש בין המדורגת 3 ל-6 הוא רק ניצחון אחד, כך שיהיה קשה לקרוא לניצחון של הוולבס אפסט. בעוד המפתחות לשיפור אצל הלייקרס היו הצרוף של אחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה לצד שיפור הגנתי ניכר (עוד על כך בהמשך) אצל הוולבס ראינו שיפור התקפי ניכר וגם חזרה מפציעה של ג'וליוס רנדל שאחרי שקטלתי אותו בפריוויו ובמעקב אמצע העונה דווקא נראה טוב מאוד.

במשחק הבודד ביניהם מאז הדדליין (היו עוד שלושה קודם לכן) הלייקרס ניצחו 111- 102 אך הוולבס שיחקו ללא גובר ורנדל ואדוארדס הורחק בטכניות.

הכוכבים

זו שנה טובה ללברון. הוא משחק עם בנו (בנו השני, ברייס, ישחק השנה במכללות אז אפשר כבר לסגור בחירת סיבוב שני ב 2026), הפודקאסטר שהוא בחר מאמן אותו בהצלחה (מעניין לאן סטיב נאש, שמגיש השנה את Mind the game עם לברון, יתגלגל) והכי חשוב, הגיע הכוכב איתו הוא יכול להמשיך ולהתמודד ברמות הגבוהות של הליגה. בגיל 40 הוא עדיין אחד השחקנים הטובים בליגה (מוזמנים לשאול את האורתופד שלי עד כמה זה לא סביר) ונראה שהוא יכול להמשיך לעשות זאת עוד חמש שנים לפחות. למרות שהסטטיסטיקה האישית שלו ושל לוקה לא השתנו בהרבה הוא והקבוצה נראים הרבה יותר טוב עם לוקה. כיף לראות את ההתאקלמות של לוקה, שהתרומה שלו נשארה כמעט זהה גם במערכת שלא נבנתה עבורו וללא הסנטרים אליהם הוא התרגל להרים לובים בדאלאס.

מהעבר השני, הזינוק המטאורי של SGA כמעט השכיח שבפלייאוף הקודם, אנתוני אדוארדס סומן ככוכב הגדול הבא של הליגה. הוא התקדם כקלע מבחוץ (כולל סטריק מדהים בתחילת העונה) אבל לא כמוסר. ומגיעה לו הנחה בגלל בעיות הריווח של הקבוצה בתחילת העונה. במדיה האמריקאית כבר מדברים עליו בתור הכוכב שיתן את ההצגות הכי הגדולות בסדרה, אבל אישית אני מקווה שמינסוטה יצליחו לשחק יותר קבוצתי מזה.

מבחינת מצ'אפים, יהיה מעניין לראות את המאצ'-אפ בין לוקה לאדוארדס. הוולבס ניסו לצוד את לוקה בפיק אנד רול במשחק הקודם ולהציב אותו על אדוארדס ויש סיכוי טוב שגם אדוארדס ישמור על לוקה בחלק מהדקות כשמינסוטה ינסו לגוון את השמירה עליו.

ההגנה של הלייקרס

באופן די מדהים, הלייקרס דווקא השתפרו הגנתית מאז הטרייד על לוקה למרות הויתור על דייויס שהיה הנוכחות ההגנתית הכי חשובה שלהם. בהעדר גבוהים שיכולים להגן על הטבעת מלבד ג'קסון הייז הם נסמכים על ורסטיליות ומהירות בפרימטר כדי למנוע מהיריבות להגיע למצבים נוחים שם. פיני סמית' שהגיע בטרייד וונדרבילט שחזר מפציעה הם שומרי כנפיים נהדרים וגם לברון העלה את המאמץ ההגנתי לגבהים שאני לא זוכר ממנו מזה שנים. מגיע הרבה כבוד לרדיק על ניהול ההגנה ונראה שההבאה של לוקה גם הוסיפה מוטיבציה לשחקנים להתאמץ ולעמוד בסכמות שהוא מציע.
כדי לחסום את הגישה לצבע, הלייקרס שומרים הרבה אזורית והם ממש קיצוניים בהחלטה שלא לשמור על לא קלעים, מה שמשחרר אותם לבליצים. זו יכולה להיות בעיה קשה לאדוארדס שקבלת ההחלטות שלו במצבים האלו היא ממש לא אידיאלית (דמיינו לרגע את לוקה במצבים האלו ואיך הוא היה מפרק את ההגנה).

בכלל, גרסת הסמול בול של הלייקרס היא לא פרייארית בכלל. הרוב גדולים וחזקים, הצ'ימורה וגייב וינסנט הם קלעים טובים ומגינים מצוינים כל אחד בעמדתו. ריבס נותן עונה של כוכב שלישי על חוזה מציאה עם 20 נקודות וכמעט ששה אסיסטים למשחק (פר 13 מיליון לעונה) מאז הטרייד וגם הגנה לא רעה לגודלו. אחרון חביב בחלק הזה, לוקה, לא הפך להיות קל ברגליים בפרימטר, אבל ניכר שהוא מתאמץ לעשות את החלק שלו בסכמות של רדיק.

הגודל והורסטיליות של הוולבס

כשמסתכלים על הוולבס, היתרון הראשון שלהם שעולה לעין הוא יתרון הגודל. בעוד הלייקרס משחקים הרבה סמול בול מאז הויתור על דיוויס (ג'קסון הייז משחק רק כ 19 דקות למשחק), הוולבס יכולים למלא את הצבע. גובר הוא האדם עם טווח הידיים המושטות (Standing reach) הגבוה בליגה (אינץ' יותר מומבי) ובהחלט אפשר לדמיין יתרון גדול בריבאונד לטובת הוולבס איתו. יתכן שהאיום שהוא מציג בריבאונד ההתקפי גם ישכנע את הלייקרס לא לנדוד ממנו כמו שהם עושים עם לא-קלעים אחרים. מצד שני, הוא לא כלי התקפי שיכול באמת לגרום ללייקרס להצטער שאין להם גבוהים (געגועי לטאונס). כמגן טבעת עילאי, קשה לשכוח את העובדה שלוקה עשה ממנו טוסט בסדרה עם דאלאס בשנה שעברה, תוך כדי שהוא מקפיא אותו בכל פעם שהגיע לאמצע (דמיינו פרנץ' טוסט קפוא וארוך מאוד). ללוקה יהיה רק את הייז להרים לו את הלובים שהיו סוד הניצחון שלו על הוולבס בשנה שעברה אבל אני סומך עליו ועל לברון ורדיק שימצאו עוד פתרונות לגובר.

הגבוה השני, רנדל, חזר לכושר מאז השיבה מהפציעה, ונראה הרבה יותר חלק מהקבוצה לאחרונה. הוא לא יוכל להזיז את לברון בדהירות שלו לסל, אבל מול הרכבים נמוכים של הלייקרס סביר להניח שימצא לו מיס מאץ'. יש לו עבר מאכזב בפלייאוף ויהיה מעניין לראות אותו שומר על לברון.
חוץ מהגודל, לוולבס יש עוד יתרון גדול פה בסדרה והוא הורסטיליות. בזכות הגבוה השלישי, נאז ריד, שקולע בכמעט 40 אחוזים לשלוש, הוולבס יכולים להעלות חמישייה של חמישה קלעים ושומרים טובים: ריד, ג'יידן מקדניאלס, אנט, אלכסנדר-ווקר ודיויצ'נזו. זו חמישייה שיכולה לעשות הרבה צרות לסמול בול של הלייקרס.

אגב ורסטיליות, לג'יידן "האיילה" מקדניאלס יש תפקיד חשוב בסדרה. סביר יקבל את מירב הדקות על לוקה. סיכוי טוב שנראה אותו לפעמים פותח על הייז כדי להחליף בפיק אנד רול ללוקה כשמצד שני הוא גם חוסם נהדר ויכול להשאר על הגבוה אם גובר או סנטר יוצא לשחקן החוץ. יתכן שנראה גם דקות של NAW (ניקייל אלכסנדר ווקר) על לוקה. הוא שומר מצוין, גם אם מעט נמוך יותר, ובכלל נותן עונה טובה מאוד מהספסל של הוולבס. את מי שלצערי כנראה נראה פחות, הוא מייק קונלי שלדעתי יתקשה בשמירה לא רק על על לוקה אלא גם על ריבס המצוין. דיויצ'נזו הוא מגן טוב ממנו אבל ניהול המשחק של קונלי יחסר לוולבס. פינץ' מאמן די שמרן בסכמות שלו, אבל אולי נראה כמה דקות מהרוקים, טרנס שאנון ג'וניור ורוברט דילינגהאם. שאנון קלע 25 נקודות במשחק האחרון מול הלייקרס, והמהירות שלו בכנף אולי יכולה לשבור קצת את הסכמות של הלייקרס.

הימור
לוולבס יש מץ' אפ מצוין אבל אני לא סומך על קבלת ההחלטות שלהם בהשוואה לזו של לברון ולוקה. הלייקרס בשש

שנזכה לחג חירות לחטופים

מודי, מורה דרך. לאחרונה התקנאתי בג'יי ג'יי רדיק והפכתי גם לפודקאסטר. מוזמנים לחפש את "אזהרת מסע" בספוטיפיי ובאפליקציות אחרות ולשמוע על טיולים למקומות שאסור לנסוע אליהם (כן, הפרק הראשון הוא על חופשה בלבנון)