מקום ב'שורה הראשונה' כסא 23 / עגל

***************

מומי, נא לא להתווכח עם הפרופסור עגל. הוא חוקר פיסיקאי עם קבלות באוניברסיטת בן גוריון, ויכול ללמד אותך ננוטכנולוגיה)

***************

There’s plenty of room at the top

עברנו קיץ קשה כשכמעט חצי מהזמן היינו באוטו בדרכים. הילדים טיפסו על הקירות ואכלו את הטיח, אבל סוף סוף הם חזרו למסגרות ושני הורים עייפים יכולים להתרכז בדברים חשובים.

בהרצאתו בשנת  1959 טבע ריצ'רד פיינמן את הביטוי "there’s plenty of room at the bottom".  מה שהוא הדגיש בפני עולם המדענים הוא שברמה אטומית החומר הוא מאוד דליל, האלקטרונים הם מאוד קטנים ומרוחקים מהגרעין. בכך הוא רצה לומר שיש הרבה מקום למיניאטוריזציה וניתן לכווץ את ההתקנים הטכנולוגיים שלנו לאין שיעור.

הוא אחד משלנו

ריצ'רד פיינמן היה פיסיקאי דגול, יהודי, זוכה פרס נובל, נגן תופים, פורץ כספות, וממזר לא קטן. הוא היה מגדולי הפיסיקאים מאז ומעולם ומדורג במקום השני אחרי איינשטיין, בסקלה לוגריתמית (מספר 3 ברשימה הוא לב לנדאו, עוד יהודון).

הרצאה זו והמאמר שבא בעקבותיה הניחו את התשתית למה שקרוי היום ננוטכנולוגיה. כמו שקורה בהרבה תחומים, לאחר החזון המבריק של המייסד התחום גדל ללא שיעור והיום ננוטכנולוגיה מזוהה עם מדע החומרים ורוב העבודות בתחום משעממות להחריד.

מה שאני רוצה לומר הוא שבתחום של הספורט הקבוצתי יש הרבה מקום בטופ. אין אפשרות אמיתית לדרג ספורטאים בסולם יורד מ-1, 2 והלאה, אלא ישנן דרגות, ראשונה, שנייה, שלישית וכ"ו,  ובכל דרגה ישנו מקום להרבה ספורטאים שווי זכויות.

כשאנחנו אומרים שכדורסלן מסוים הוא מספר 1, האם זה אומר שהוא היה מושלם ? בוודאי שלא, הרי מייקל ג'ורדן בעצמו העיד על הכשלונות שהיו לו בדרך. האם זה אומר שהיה הכי טוב בכל הקטגוריות הקיימות ? ברור שלא, הוא לא היה חוסם גדול, וכן הלאה. האם מספר האליפויות הוא המדד האמיתי ? כמובן שלא, רוברט הורי "קטן" מג'ורדן. ברור לכל כי אין אף קטגוריה אחת על פיה ניתן להחליט מי גדול ממי. למעשה קיימת קטגוריה כזאת והיא סכום הכסף שהשחקן הרוויח. אבל כאן העניין התקופתי, שמשפיע על כל שאר השיקולים, הוא גדול בהרבה, כי המשכורות בנבא הולכות וגדלות כל הזמן. וחוץ מזה, אנחנו גברים, באנו למשחק מאהבה ולא מכסף.

 אלוף גדול – פדרר

כל זה שונה מאוד מספורט אישי בו ההישגים יכולים להימדד בקלות יחסית. בטניס יספרו תארי גראנד סלאם (אבל ישאירו כוכבית ליד שחקן שלא ניצח מעולם את הרולאן גארוס נניח), באתלטיקה ושחייה סופרים שיאים ומדליות, והכל יותר פשוט.

מוסכם עלינו שבספורט קבוצתי ישנה מידה של סובייקטיביות בהצבעה על מי הוא הגדול מכולם וכל אחד רשאי לברור לו את הסיבה למה הוא מעריץ שחקן זה או אחר. לדעתי הניגרי הגבוה ה"א, הידוע כהאקים אולג'וואן, הוא השחקן הגדול ביותר. למה ? ככה. משום שאהבתי את סגנון משחקו, משום שהגיע לשיאים מדהימים בזמן שמיגר את האדמירל, בארקלי ויוטה של סטוקטון את מאלון, כי היה ה MVP  תחת צום הרמדאן (למה היית צריך להתאסלם, שרוך רפה הבנה שכמותך ?!), סחב קבוצה מהמקום השמיני בליגה לאליפות, ניצח 5 משחקי הדחה רצופים, ועוד ועוד.

תמיד אוכל לומר שלאחרים היה צוות מסייע טוב יותר. היי, באליפות הראשונה אולג'וואן היה מסביר לסאם קאסל הרוקי שנראה כמו חייזר היכן לעמוד ומאיזו זווית למסור, תוך כדי משחק פלייאוף ! רוברט הורי בשבילי הוא אכזבה ענקית, ורנון מקסוול הוא, טוב, נקסט, בקיבוץ היינו צוחקים שה"א צריך להוציא חוץ לעצמו כי אין לו עם מי לשחק (מה שכמובן לא היה נכון).

כשהייתי סטודנט הייתי בעומס לימודים גבוה מאוד אבל לא וויתרתי על משחקים. בסדרת הגמר נגד אורלנדו בה ה"א נראה כחגב ליד הדיזל כבר הרגשתי לחץ בחזה עקב המתח למרות שהסדרה נגמרה בסוויפ. אני יכול גם לומר שההישגים של ראסל היו בתקופה לא תחרותית, ובלה בלה בלה. מה שאני רוצה להגיד הוא שהכל בראש ואי אפשר באמת להתווכח עם מעריץ של שחקן.

האדמו"ר במהלך אופייני

באופן אישי אני משתדל להתייחס רק לביצועים על המגרש ולא מחוצה לו ומנסה לא להכניס את אופיו של האיש לשקלול. מה אכפת לי ש-X נוהג להמר וש-Y בגד באשתו ? רק הביצועים על המגרש מענינים אותי. בנוסף ישנן שתי אסכולות עיקריות לשיפוט של שחקנים: הראשונה כופרת במספרים ומעדיפה שיפוט ב"עין" עם התרשמות ממהלך המשחק עצמו (הלו דובי). מצד שני, סטטיסטיקות מתקדמות כמו PER ואחרות נותנות אינדיקציה על גדולה של שחקן אבל אפילו הן לא חד-חד ערכיות עם גדולה של שחקן. ולראייה הוויכוח שמתעורר השכם והערב מי צריך להיכנס להיכל התהילה ומי לא, מי הם 50 השחקנים הגדולים בהיסטוריה, ועוד.

עוד לא אמרתי מילה על כך ששחקן בעל כשרון נתון יכול להיקבר ע"י הנהלה קמצנית או גרועה (מי אמר קווין גארנט ?) ולא לממש חצי מהפוטנציאל שלו, ולא דיברנו על מזל, שזו מילה אחרת לגורמים לא ידועים שלא בשליטתנו, שהוא גורם סופר חשוב בהצלחה או כשלון של שחקנים בנבא ויש לו חלק אפילו גדול יותר בחיים האמיתיים. על כך בטור אחר. הדרוג שלנו את השחקנים מעיד עלינו כאנשים יותר מאשר על הכשרון שלהם כספורטאים. שמעתם הייטרים ?

שורה ראשונה, כסא 23.

לסיכום, There’s plenty of room at the top. הדרוג ההוגן הוא לפי שורות באולם קולנוע, כאשר השורה הראשונה שמורה לטובים ביותר. בואו נעשה כבוד לספורטאים דגולים ולא נזרוק אותם ליציע האחורי.

ולא אמרתי אף מילה על המלך המכוער.

****************

להנאתכם, כמה חברה מהצמרת:

 

 

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  3. Berch

    2 ספט 2014 07:56:01

    צודק, אין מה לומר…
    בכלל, תארים של הגדולים ביותר בעתונות נראים לי כמו החלטות המושפעות מאהבה של הכותב, ובהתאם לזמן בו הוא חי. סובייקטיבי לגמרי ומיועד למלא שורות בעיתונות הספורט.
    שזה גם נחמד לפעמים 🙂

  4. יניב

    2 ספט 2014 08:34:53

    יפה מאוד,אך גם בספורט אינדוידואלי קשה להגדיר את הטוב מכולם כי שוב זה תלוי תקופה,למשל המקטרגים על פדרר טוענים שבשיאו לא היו לא בכלל מתחרים לעומת למשל ג'ון מקנרו שנאלץ להתמודד מול בורג,לנדל,בקר,אדברג וכו'. או למשל נאדל שמשיג את עיקר הגראנד סלאמים שלו ברולן גארוס שבו יש לו יתרון עצום על כל מתחרה,ועוד לא דיברנו על שיטות אימון וכו'.
    מה שכן לא הבנתי את המשפט:" הדרוג שלנו את השחקנים מעיד עלינו כאנשים יותר מאשר על הכשרון שלהם כספורטאים. שמעתם הייטרים ?"
    מה קשור בדיוק? אשמח להבהרה

    1. עגל

      2 ספט 2014 09:37:51

      הכוונה היתה שהכל הוא בעיני המתבונן והצורה שאנחנו מדרגים מעידה עלינו יותר מאשר על המדורגים. אם נניח אתה מדרג שחקן ענק במקום נמוך, מתוך שנאה אליו, אתה מעיד על עצמך. "כל הפוסל במומו פוסל".

  5. מומי שאוהב חציל בטחינה

    2 ספט 2014 10:12:21

    מומי עם עשר וחצי שנות לימוד לא כולל השנה שנשאר כיתה לא נופל מאף פרופסור
    מומי פרופסור גדול באוניבריסטה של החיים
    האקים לא סחב הקבוצה מהמקום ה 8 אלא מהמקום ה 6
    איפה מג'יק חיים של מומי ??? ואיפה קארים ?
    מומי זיהה אצל העגל דיסוננס קוגניטיבי , מומי פעם יצא עם סטודנטית לפסיכולגיה שנמשכה מאוד לחציל וניסתה לעשות עליו ניתוח אישיות . בסוף התייאשה והיום היא חזרה בתשובה ועוסקת בגמ"ח

    1. אשך טמיר המקורי

      2 ספט 2014 10:24:42

      תיזהר שהפרופסור מר עגל הזהב לא יעשה לך ננוטכנולוגיה לחציל.
      היום הם עושים את זה להכל.
      הייתי נזהר במיוחד, למה נראה לי שהפרופסור החדש שם עליך עין ופסל כבר את מומיותך.

      1. עגל

        2 ספט 2014 10:28:51

        לא שמתי עין, אל דאגה. . . מצטער על מג'יק וקארים, זה לא בכוונה. הם בשורה הראשונה, כסאות 21 ו 22 .
        האקים לקח קבוצה ממקום שישי במערב ושמיני בליגה.

      2. מומי שאוהב חציל בטחינה

        2 ספט 2014 10:36:42

        אין ציוד מתאים לעשות ננו טכנולגייה לחציל
        מומי או הוד חצילותו כפי שהוא מכונה בחוגי הבית האקדמיים
        מומי הפסיק להגיע למה במקום כיבוד נורמל היה ערגליות מישמש ותה ויסוצקי במיחם
        מומי העדיף חוגים אקדמיים במסיבות קולג' פרועות ב UCLA

    2. מנחם לס

      2 ספט 2014 15:50:58

      מומי אתה יותר מגדול. אתה ענק אבל אתה לא מבין את זה כי עשר וחצי שנות לימוד לא מאפשרות לך הבנה בדברים כאלה.

  6. המשגיח

    2 ספט 2014 12:15:23

    אחלה פוסט עגל.
    המזל בהחלט מהווה מרכיב חשוב מאוד בקריירה של השחקנים.
    סתם לדוגמא: קח את פול ג'ורג, שמצד אחד אלמלא הפציעות האיומות של גריינג'ר ייתכן ולא היה מקבל הזדמנות אמיתית באינדי ומתפתח לשחקן שהוא, כאשר מצד שני כמובן הפציעה האיומה שעבר, שמי יודע איך יחזור ממנה.

  7. מולי

    2 ספט 2014 13:14:35

    אל לנו לשכוח את בעיית הזמן והתנאים המשתנים
    לכן צריך לדעתי לעשות "אולמות" של תקופות זמן ובהם יהיו השורות…

    1. עגל

      2 ספט 2014 14:00:55

      צודק, נניח סינמה סיטי כזה שלכל תקופה במשחק ישנו אולם משלה.
      ולכל ספורט יש סינמה סיטי משלו בעיר משלו. וכל הארץ תמלא תיאטראות ויתרבה כבודו.
      הבעיה היא שאנשים כבר לא הולכים לקולנוע 🙂

      2. חיים כ

        2 ספט 2014 15:55:04

        מוזמן לבקר בסינמה סיטי בראשון/יס פלאנט בראשון בכל שעות היממה.
        יש שםם יותר אנשים מהיכל נוקיה במשחק של מכבי ביורוליג.

  8. מנחם לס

    2 ספט 2014 15:55:23

    זה הכל טעם אישי, הבנה אישית, ואפילו עניין של אופי אישי. כמו שהעדפה של שחקני קולנוע תלוייה בעשרות משתנים, כך גם המשיכה וההערצה לספורטאים.
    רק עם נשים זה לא עובד. שם הזין עומד – השכל בתחת (נכון מומי?)
    פוסט מצויין.

    1. עגל

      2 ספט 2014 18:41:51

      טסלה של החשמל והמגנטיות? לא שמעתי על מסתורין שקשורים אליו. יכול להיות שהוא נכנס לחמישייה הראשונה של אלו שדמותם עובדה לקולנוע 🙂

      1. גיא

        2 ספט 2014 19:46:39

        האגדה מספרת שבין המצאותיו האבודות של טסלה ניתן למצוא "death ray" בעלת סגולות לא ידועות, ומחולל רעידות אדמה שבזמן ניסוי שלו גרם לרעידת אדמה במנהטן.
        עובדה שעוררה את השמועות שהם הבסיס לאגדה היא שעם מותו של טסלה ב-1943, ה-FBI החרימו את כל המסמכים הקשורים לעבודותו של טסלה (תוכן המסמכים המוחרמים נותר חסוי עד עצם היום הזה).

        1. עגל

          2 ספט 2014 20:17:11

          חבל שלא מלמדים את הדברים האלה יחד עם החומר הרגיל. אולי ההרצאות היו מעניינות יותר.
          משום מה ישנו תמיד מסתורין ושמועות סביב הפיסיקה, קרני מוות, רדיואקטיביות, פסיכוקינטיקה, חור תולעת ומה לא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט