ההזדמנות של ששבסקי / מנחם לס

 

ההזדמנות הראשונה של ששבסקי

עם לברון, קווין דוראנט, קובי, כרמלו, דוויין ווייד ודווייט האוארד אפילו K-700 כמאמן היה מנצח. עד עתה, מאז הפך ששבסקי למאמן ארה"ב אני לא זוכר אפילו משחק אחד בו הוא היה הגורם לנצחון. הכל הלך אוטומטי, ולא היו צריכים אותו מלבד לקחת טיים-אאוטים ולעשות החלפות. אפילו החלפות הוא לא עשה; עוזריו היו אחראים על כך.

ששבסקי הודיע עשרות פעמים שהוא לעולם לא יהיה מאמן NBA . למה לעבור ל-NBA כשאתה משתכר פי חמש מנשיא האוניברסיטה בדוק וישנם לך רק 25-30 משחקים שרובם בדרום מזרח ארה"ב? אבל לי נראה שהוא קומוניקטור טוב מאד עם שחקני NBA.

ב-NBA DAILY NEWS עוזרו – ויריבו הגדול במכללות ג'ים בוהיים מאמן סירקיוז מתאר אותו כ-"TREMENDOUS COMMUNICATOR!".

משך העונה הוא נמצא בקשר איתם. פה ושם טלפון, טקסט מסג'. סתם לשאול מה קורה, מה חדש, ומה נשמע.

הכל טוב ויפה, אבל בספרד הוא צריך להיות מאמן. אולי לראשונה מאז קיבל את תפקיד מאמן הנבחרת. חשבתי על כך במחצית הראשונה נגד טורקיה, כשצעירי ארה"ב לא נראו רע. הם נראו איום.

אמרתי לעצמי, 'אוקיי שש. זה הרגע שלך. נראה איזו קבוצה תופיע במחצית השנייה. כל הקומוניקציה זה יפה לוידיאו ולספורי ספורטס אילוסטרייטד, אבל עכשיו הוא הזמן להראות את הכסף. כל המילים היפות והנאורות שלמדת מדובי ומעגל לא יעזרו הפעם. הפעם אתה צריך TO FUCKEN  לאמן!".

לפי הקבוצה שחזרה במחצית השנייה אולי יש לו את זה. נראה. נראה אותו כשההפרש הוא 5 לרעת הילדים ודקותיים לסיום.

הפעם יש לו קבוצה של צעירים שבממוצע עוד לא הגיעו ל-24, והם משחקים נגד קבוצות מבוגרות ומנוסות יותר. אולי אפילו טובות יותר. מה שיש לששבסקי הם שחקנים אישיים טובים יותר, ואתלטים טובים יותר. עליו לקחת את היכולת האישית, לחברה ליכולת קבוצתית, ולנצח קבוצות מאורגנות ומאוחדות יותר.

הנה מה שבטפן קרי אומר:

“He just knows subtle ways to talk to you,” Stephen Curry said, “whether it’s cracking jokes or getting on you if he needs to, but not in a disrespectful way at all.”

מה שאני רוצה לראות הוא אם הוא מאמן היכול להצית אש בחבורה של צעירים מולטי מיליונרים, ולגרום לתת להקריב כל מה שיש להם, או שהאמריקאים לא ינצחו.

הוא לא מאמן המשתולל בהתלהבות. הוא מראה את ההתלהבות שלו ואת ה-PASSION שלו למשחק בדרכים שקטות. הוא לוחץ כאן, לוחץ שם. הוא מציב לשחקנים אתגרים חדשים כל הזמן, אבל בלי להרים את כולו. "אני לא שמעתי אותו אף פעם צועק", אומר ג'יימס הארדן. "מלבד אל השופטים!"

"הדבר החשוב ביותר שהוא לא מפסיק לדבר עליו הוא שמירה על הכדור", אומר אנטוני דייויס." 'בול פוזשיון…בול פוזשיון…' זה הדבר החשוב ביותר עבורינו, כי בשאר הדברים אנחנו טובים".

מה קרה במחצית השנייה נגד הטורקים? אחרי 11 איבודי כדור מזוויעים נגד הטורקים במחצית הראשונה, היאנקים איבדו רק כדור אחד במחצית השנייה בה ברחו קדימה ב-20, אחרי פגור 5 במחצית הראשונה.

לקחת את השחקנים לווסט פוינט לשבת ליד קדטים העומדים להקריב עבור ארה"ב יותר מכמה 'פיינטים' של זיעה. זה יפה שהוא רוצה להראות להם את חשיבות הדגל.  זה אדיר שהוא מבקש מכל אחד 'TO SACRIFICE'.

אבל עתה, מלבד כל מילות המוטיבציה והדגל האמריקאי, הוא חייב לאמן אותם כיצד לנצח קבוצות כמו ספרד, שנגדם היכולת האישית לא תימרח את החרדל.

הוא ועוזריו צריכים ללמד שחקנים שאין להם נסיון כיצד לשחק נגד 1-3-1 או 2-3

הוא מודע לזאת. הוא אומר שבדוק עליו ללמד דברים בסיסיים, אבל עם הנבחרת הוא עובד עם שחקנים שעברו כבר הרבה גשרים בכדורסל:

“In college, I help guys get over bridges of improvement,” Krzyzewski said. “When I coach the U.S. Team, these guys have gone over a lot of bridges already. And they have a lot of really good practices or ideas, that, if they’re shared and we can incorporate them, will make us better. So that’s what I try to do.”

מה שהוא אומר הוא שברמה הזאת הוא מוכן להקשיב לשחקנים וכמובן לעוזרי המאמן, כי ידוע שלהיות קומוניקטור לא מספיק רק להקשיב; חשוב גם להבין מה אומרים, ואם ההצעות חכמות והגיוניות, גם לבצען. לפי כל מה שאומרים עליו השחקנים והמאמנים הוא תמיד מוכן לשמוע, לשנות, וללמוד.

מה שעוד ישנה  בנבחרת  היא המשכיות. בוהיים נמצא עם ששבסקי כבר שנים, כמו ג'רי קואנג'לו, ועכשיו תום ת'יבודו ומונטי ויליאמס, הנראים כצוות העובד מצויין יחד, כשכל אחד תורם את תרומתו. בוהיים הוא 'מאמן האזורית'. ת'יבודו אחראי על "אישית קבוצתית עם חילופים". מונטי הוא 'המאמן של השחקנים' אליו הם באים עם טענות ובולשיט. "הם כמעט שלא באים אלי", אומר מונטי. "אני קצת מחוסר עבודה!".

"בכלל לא נכון" אומר ששבסקי. "מונטי הוא בורג חשוב ביותר במכונה ועושה עבודה סופר-טובה!"

על הקבוצה הנמצאת יחד פחות מכל קבוצה אחרת ללמוד טרמינולוגיה, אסטרטגיה, צורת ושיטת משחק. "עד עתה התרכזנו בעיקר בהגנה", אומר ששבסקי. "ההתקפה תשופר ממשחק למשחק כי היא החלק היותר טבעי לשחקנים. עד סיום הטורניר תראו נבחרת אמריקאית הרבה יותר COHESIVE (מאוחדת ומאורגנת)". 

כולם מקווים כמובן שהשיפור המיוחל יגיע בזמן ושלא יקרה פנצ'ר בדרך.

ששבסקי עונה שוב ושוב לאותה שאלה, 'מדוע אתה עושה זאת שוב'?

"אנשים לא מבינים איזה סיפוק יש לי מלעבוד עם צעירים מהטובים בנמצא שכולם קשובים, כולם רצינים, וכולם מוכנים לוותר על כל זוהר אישי עבור הכלל. ה-REWARD מכך הוא בלתי יתואר. הסיפוק הוא גדול לעין ארוך מעוד מדליית זהב!".

אוקיי ששבסקי. הכל טוב ויפה.אבל כפי שראינו היום במחצית לא הכל תמיד הולך חלק וכפי שאתה רוצה, וכשזה קורה עליך לעשות משהו. אתה המאמן. הכל בידיים שלך!"

אני משוכנע שתהיה לו יותר מהזדמנות אחת להראות מה הוא שווה, כשהנבחרת בצרה ומים מגיעים עד נפש.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  4. etayle

    1 ספט 2014 08:24:22

    אני מאוכזב מהרצל, מה ניהיה ממנו ממש סמרטוט. בנבחרת של גיי וארוינג ופלאמלי הוא לא מוביל ולא בטיח. מזל שזרקו אותו.

  5. שעייה

    1 ספט 2014 09:30:28

    לא קומיוניקייטור ולא נעליים. מאמן מנותק מהכדורסל.
    האמריקאים מתאמנים יחד במחנות אימון של הנבחרת יותר מהאירופים. בנוסף, הם כולם משחקים בליגה אחת ומכירים אחד את השני מצויין. מה שלא קורה באירופה.
    כל פעם שמקבלים קבוצה עם הגנה ויכולת טקטית הם נתקעים. כולל כשהכוכבים הגדולים משחקים.
    אין תירוצים לזה.

  6. פדרו

    1 ספט 2014 10:26:09

    אני חושב שצריך להרחיב על האזוריות שטורקיה השתמשה.
    הטורקים השתמשו בנקודות שהאמריקאים לא מכירים.
    בהגנה הטורקית זה התבטא בשימוש קבוע בהצבת גבוה בצבע (כי באירופה בשונה מבאנביאיי אין חוק שלוש שניות הגנתי).
    הגנות 3-2 1-3-1 ו-2-1-2. הם הימרו על שלשות קטץ אנד שוט של האמריקאים שברבע הראשון היו 1/9 מהשלוש!! היו גם הרבה חילופים בהגנה שבלבלו את האמריקאים שניסו לשחק אחד על אחד כושל כשכל כמה שניות מתחלף השומר.
    לאמריקאים לא היתה צורה. התקפות מסורבלות של אחד על אחד כשכל אחד מנסה לעשות משהו מיוחד. קאזינס למשל ניסה חצי מרחק שוב ושוב והביך את עצמו. כשנכנס פנימה והשתמש ביתרון הברור שלו, הפיזיות בצבע, הוא הצליח כל פעם (למעט פעם אחת שעשה צעדים).
    היתרון של האמריקאים זה הפיזיות ושחקני כנף גבוהים חזקים ומהירים כמו דוראנט ולברון. במקרה הזה שאין כאלה, רודי גיי היה מיס מאץ נהדר. שחקנים כמו קרי ותומפסון שמפציצים מבחוץ יהיו שמישים אם האמריקאים יצופפו את ההגנה קודם עם שחקן פוסט (דראמונד בקושי שיחק) או חדירה של חודר טוב (אירוינג בקושי חדר, רוז בייש מבחוץ). לכן השלשות שלהם היו מאולצות ובאחוזים נמוכים למרות הקשת הקרובה. בכלל אני חושב שתומפסון לא כזה מתאים לנבחרת הנוכחית.
    אם האמריקאים היו משחקים את המשחק האמריקאי ליתרונותיהם (האתלטיות של פאריד, הכוח בצבע של דראמונד וקאזינס, החדירות של גיי ורוז, האתלטיות של דיויס) לאורך כל המשחק ולא מתפתים לנסות לשחק משחק אירופאי כשהם לא יודעים איך, הם היו מביסים מההתחלה. נגד הטורקים הבינוניים זה עוד הספיק, נגד נבחרות רציניות יותר, לא.

  7. אפלטון

    1 ספט 2014 11:23:24

    אחרי שראיתי את המשחק מול טורקיה יש לי כמה הערות:
    1) פאריד פשוט מתבזבז בדנבר המדשדשת. אני מת לראות אותו בקונטנדרית (בטח שביוסטון אם היה אפשרי לשים עליו את היד איכשהו). כיף של שחקן.
    2) ארה״ב כמו בNBA מתייחסים לבית המוקדם כמו בעונה הרגילה, משחקים בחצי כח ובלי התלהבות (חוץ מפאריד שתמיד נותן 100%)
    למרות זאת לא רואה איך שום נבחרת תעשה להם בעיות, בטח שלא ספרד. אולי דווקא ברזיל.
    3) הארדן, למרות כמה שיורדים עליו הגארד הכי טוב בנבחרת בפער עצום מכל השאר. קארי, רוז, ואירווינג פשוט 2 רמות מתחתיו בכל אספקט (וזו ממש לא מחמאה להארדן אלא עילבון להגנה הזוועתית של המוזכרים לעיל, שזה היה אמור להיות התחום היחידי שבו הארדן נחות מכולם).

    1. etayle

      1 ספט 2014 13:31:24

      עדיין זה לא זה, הזקן היה צריך להיות הרבה יותר דומיננטי.
      נראה לך שטם דוראנט /ראס/לברון /מלו /לאב? /גריפין. היו מסתפקים במספרים כמו שלו.
      הוא פשוט לא בליגה של הגדולים…

      1. אפלטון

        1 ספט 2014 18:42:51

        דוראנט מלו ולברון הם רמה בפני עצמה אבל גם הם לא היו מפציצים 20 נק בערב בנבחרת, בטח שלא לאב גריפין וווסטברוק.
        בנבחרת כזאת הדבר החשוב זה לדעת להוריד מהאגו הפרטי שלך לטובת הקבוצה. הארדן בקושי זרק עד סוף הרבע השלישי. מהרגע שהכדור עבר לידיים שלו התחילה הריצה (בזכות פאריד ודייויס יותר מהכל).
        לא שאין להארדן המון מה להשתפר בעיקר בתקשורת שלו עם שחקנים בהגנה ובהתקפה אבל כל הירידות עליו פשוט לא מוצדקות. כיום הוא שחקן טוב יותר מווסטברוק, ובטח שמקארי רוז ו אירווינג שכולם עפים עליהם ללא קשר ליכולת

  8. נתן

    1 ספט 2014 12:56:57

    הדבר הכי חשוב שיש לאמריקאים זה ספסל, לכן כשהם נחותים הם מנצחים את המחצית השניה. הם יכולים להעלות שחקנים באותה רמה לאורך כל המשחק. זה היה נכון לדרים טים המקורית, ונכון לקבוצה הזו.

    1. פדרו

      1 ספט 2014 13:53:32

      שטויות! מי עלה טוב מהספסל? דרוזן בקושי שיחק, רוז היה רע, קאזינס היה טוב רק בצבע ובקושי נכנס לשם, קליי תומפסון די מיותר… מי?!

  9. עגל

    1 ספט 2014 14:23:37

    מידן כבר אמר מזמן שלאמריקאים תהיה בעיה בטורניר הזה שהיריבות בהתחלה יהיו חלשות מאוד והם יתקלו ביריבות אמיתיות רק בשלב הנוק אאוט ושם הם עלולים ליפול.
    זה התפקיד החשוב של המאמן, להכניס אותם לרצינות בזמן הנכון. אתמול הוא הצליח לקראת המחצית השנייה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט