תחילת השידורים: 10:30 שעון ישראל, המשחקים עצמם אמורים להתחיל בסביבות 11:00-11:30

וילהלם שטייניץ, עמנואל לאסקר, חוזה ראול קפבלנקה, אלכסנדר אלכין, מקס אאובה, מיכאל בוטביניק, ווסילי סמיסלוב, מיכאל טאל, טיגראן פטרוזיאן, בוריס ספאסקי, בובי פישר, אנטולי קארפוב, גארי קספרוב, וולדימיר קרמניק, ווישוונת'ן אנאנד, מגנוס קרלסן, דינג לירן. כמעט 140 שנים חלפו מאז הוכרז שטייניץ כאלוף העולם הראשון ורק 17 דמויות הצליחו להגיע אל המקום ממנו השקיפו על עולם השחמט. בעוד כשבועיים וחצי יידע העולם האם אלוף העולם הנוכחי דינג לירן יצליח להגן על תארו או שמא הודי בן 18 יהיה אלוף העולם ה 18 של עולם השחמט. על הכף – היוקרה של קודש הקודשים של הענף, נקודת הקצה שמשפיעה על כל שחקן בסבב ומאפשרת לכל ילד אוחז רץ ופרש לחלום על התואר הנכסף. במהלך השבועות הקרובים נדע האם עולם השחמט יעביר סופית את השרביט לדור הבא או שגוקש, יחד עם סוללת הצעירים ששוטפת של הענף, יצטרכו להמתין עוד קצת לפני שיגיע הבלתי נמנע. אליפויות העולם נוטות לא פעם להיות מצפן שמוליך את עולם השחמט אל מקום חדש: שטייניץ היה החלוץ של השחמט המודרני ובמובנים מסוימים השחמטאי המקצועי הראשון; קפבלנקה ההוא מודל לחיקוי והשראה עד היום בסגנון המשחק הנפלא שלו; בוטביניק היה החלוץ והמייסד של "השיטה הסובייטית" והביא משמעת חדשה למשחק בלא מעט מובנים; טאל היה האנטיתזה שלו והוכיח שאפשר לקטוף את התואר עם משחק התקפי לא זהיר שהצית את דמיונם של מיליוני אנשים ברחבי העולם; פישר הכניס את השחמט לתוך עולם אובייקטיבי ומוקפד שלא נראה קודם; קארפוב שכלל עד לכדי שלמות את המשחק הפרופלקטי; קספרוב היה, ובכן, קספרוב והראה לראשונה (ויש שיגידו בפעם היחידה) מוטציה שחמטאית שמקפלת בתוכה את כל מי שקדם לו; קרמניק ואנאנד היו מהראשונים להבין את כוחו של המחשב ואימצו אותו אל סגנון המשחק שלהם וקרלסן, המוצארט של השחמט, הביא לעולם אינטואיציה שחמטאית שלא נראתה בו מעולם ושיחק שחמט שעד היום רבים מתקשים להבין. אל תוך הקלחת הזאת נכנס דינג, שמעבר להיותו שחקן שחמט מופלא לא הביא משהו חדש לענף (מה שככל הנראה היה קורה גם אם נפו היה זוכה).

דווקא משום כך אני אוהב אותו. דינג לירן היה ילד סיני שהחלום הרחוק על אליפות העולם לא תפס את כל עולמו והוא עשה את הדבר שהוא עושה הכי טוב – ניצח. שוב ושוב ושוב. סין נוהגת לשמור את השחקנים הטובים שלה קרובים מאוד למדינה בשנות הנערות ורק בגיל מאוחר יחסית השחקנים משתתפים בתחרויות גדולות. המצב הזה הופך את היכולת להעריך שחקנים סינים צעירים לקשה הרבה יותר היות ואין אינדיקציה כמעט בנוגע ליכולות שלהם מחוץ למדינה. דינג יהיה הראשון במאה האחרונה פחות או יותר שלא ייזכר כחלוץ או פורץ דרך אלא פשוט כשחקן שחלם והגשים. לא יותר ולא פחות.

מצידו השני של הלוח ישב נציג של מדינה שלמה מפוצצת בשחקנים צעירים בטופ של המשחק ודור שלם שמבקש להשתלט סופית על ענף השחמט. גוקש, גם אם לא יודה בזה, מגיע לתחרות כשהוא יודע שהרבה מאוד מונח על הכף: אלוף העולם הצעיר ביותר בהיסטוריה, חזרה של הודו לקדמת הבמה של השחמט וטענות שנשמעות פה ושם על כמה שהוא לא בשל או לא ראוי למעמד. בתחרות המועמדים האחרונה הוא זכה משום שידע לנהל את התחרות נכון – הוא נמנע ממשחקים מורכבים מול שלושת השחקנים הבכירים והשיג מול כולם 6 תוצאות תיקו בעוד הוא אוסף נקודות פעם אחר פעם מול השחקנים החלשים יותר (והיו לא מעט כאלה בתחרות האחרונה). האסטרטגיה איתה יגיע להתמודדות הנוכחית מול שחקן שבאליפות הקודמת היה לא צפוי בעליל, תהיה אחת המפתחות ליכולת שלו להכניע את העקשנות של דינג. הוא לא יכול להרשות לעצמו לנסות לנצח בכל משחק כמו באולימפיאדה ויכול, עם משמעת ברזל, לעשות את הבלתי אפשרי.

הפורמט

מספר משחקים: 14

כמות נקודות לניצחון: 7.5

מסגרת זמן: קלאסי יחסית מהיר. שעתיים ל 40 המהלכים הראשונים ללא תוספת זמן על המהלכים. לאחר המהלך ה 40 – 30 דקות נוספות ותוספת של 30 שניות על כל מהלך. פורמט די קשוח.

שובר שוויון: במידה ולאחר 14 המשחקים ההתמודדות נגמרת בתוצאה 7-7 עוברים למסגרות זמן מהירות יותר – ראפיד ואז בליץ עד להכרעה (במידה ויקרה נפרט יותר בדיומא).

פרסים: 2.5 מיליון דולר שיחולקו בין השחקנים בהתאם לתוצאה – עבור כל ניצחון שחקן יקבל 200,000 דולר, כאשר שאר הכסף שנשאר יחולק בשווה בין שני המתמודדים. במידה ואחד השחקנים מנצח בשובר שוויון הכסף מתחלק כמעט בשווה – 1.3 מיליון למנצח ו 1.2 מיליון למפסיד.

ימי מנוחה: 28 בנובמבר (לאחר סיבוב 3), 2 בדצמבר (לאחר סיבוב 6), 6 בדצמבר (לאחר סיבוב 9), 10 בדצמבר (לאחר סיבוב 12). שוברי השוויון אם יהיו יתקיימו ב 13 בדצמבר (לאחר הסיבוב האחרון).

איפה רואים?

בניגוד לדו קרב לפני שנתיים האתרים השונים לא ממש הצליחו להביא שמות גדולים ואני ממליץ לזפזפ לפני שמחליטים על מה להתקבע:

ערוץ היוטיוב של פיד"ה: בדרך כלל הערוץ הכי "יבש" וענייני אם כי השנה הוא כולל את דייויד האול המצוין והדידקטי אליו תצטרף איוונקה הוסקה. לאחר כמה שנים בהם התרגלנו לפרשנויות של אנאנד ושל דובוב נרשמה אכזבה קלה. הייתרון בפרשנות של פיד"ה, לפחות בפעמים הקודמות, היא שהם לא משתמשים במחשב כמעט בכלל ונותנים תחושה הרבה יותר "טהורה" של ניתוח. בדרך כלל מיועד לחובבי המשחק שלא צריכים הסברים מפורטים על כל מה שנעשה.

ערוץ היוטיוב של chess24: מדובר למעשה בערוץ של chess.com שבלעה את האתר המתחרה לפני כמה שנים. מדובר בערוץ שבדרך כלל מכוון לקהל הרחב ביותר – מהסברים פשוטים על טקטיקות ועד ניתוחי עומק. השנה הליינאפ נשאר דומה באופי לשנים האחרונות עם כי חסרונם של אניש גירי, דייויד האול ופביאנו קרואנה יורגש. דניאל נרודיצקי ורוברט הס יודעים את העבודה מצוין ומשלימים נפלא אחד את השני כשמדובר בשני שחמטאים יצירתיים ומאוד בהירים. אליהם מצטרף ג'ון סרג'נט, תוספת מיותרת של שחקן חובב שלא ממש מבין מה קורה על הלוח ואומר לא מעט שטויות, נמצא שם כנראה על תקן הילד הנודניק שישאל את השאלות היותר טריוויאליות. אבל גולת הכותרת היא כמובן ג'ודית' פולגאר, גדולת השחקניות בכל הזמנים ומוח שחמטאי שהמילה "מבריק" קטנה עליו. בניגוד ללא מעט שחקני צמרת פולגאר מבינה את העבודה גם כשהיא בעמדת הפרשן ויודעת לאזן בין הדמיון המופרע שלה (שבדרך כלל מתברר כנכון) לבין הליכה על הקרקע. חובת צפייה.

ערוץ היוטיוב של גות'האםצ'ס יחד עם מגנוס קרלסן: היוטיובר הפופולרי בעולם הצליח להחתים את השם הכי חם בתעשייה – אלוף העולם לשעבר והשחקן הטוב ביותר החי כיום. השניים הכירו רק לא מזמן בראיון קצר שהעניק קרלסן ללבי רוזמן ועכשיו הם פותחים ערוץ מתחרה בו ינסו לאזן בין הגישה הדידקטית והברורה של לבי לניתוחים המסובכים והאינטואיטיביים של קרלסן. בגדול אני לא חסיד גדול של לבי והערוץ שלו מכל מיני סיבות אבל אין ספק שאזפזפ מדי פעם לראות את קרלסן בפעולה, אחד הבודדים שיודע מה מרגישים שני השחקנים שבצידי הלוח.

ערוץ היוטיוב של chessbase india: ממש כמו במשחקים על הלוח ההודים משתלטים גם על תא השידורים וכמות העיתונאים המעולים שלהם לא נגמרת יחד עם שחקני צמרת מהארץ הכי חמה בענף. מדובר כמובן בערוץ ביתי יחסית לגוקש ואני מניח שתהיה הטיה לטובתו אבל לפעמים אולי יהיה שווה להציץ.

איפה משלימים?

אגאדמאטור – החובבן הקרואטי שכבש בסערה את האינטרנט ממשיך לנפק סרטונים בקצב מהיר מאוד אם כי הרמה שלו ירדה קצת מאז נולד לו הילד הראשון. עדיין, באליפויות העולם הוא נוטה להשקיע עם סרטונים של חצי שעה ויותר כך שמדובר בדרך מעולה להשלים

דניאל קינג – הערוץ המועדף עליי. המורה והסופר דניאל קינג מחזיק בערוץ יוטיוב שדורש לא מעט שיפוצים של סאונד ושל עריכה אבל הוא נכנס לוויאציות מעניינות ובניגוד לאגדמאטור מסביר לא פעם גם את הרעיונות מאחורי הפתיחה.

היקארו – שחמטאי העל ככל הנראה עושה גם שידור חי של המשחקים אבל לא הייתי ממליץ על זה. מה שכן הייתי ממליץ עליו זה לראות את הסיכומים שלו למשחקים, הדיבור המהיר אבל הברור (הבחור לומד) ולפעמים גם כל מיני רעיונות חדשים.

גות'האם – לחובבי הז'אנר (מסתבר שרוב העולם). אני פחות אוהב את הסגנון.

C-square – הפודקאסט הנפלא של פביאנו קרואנה וכריסטיאן צ'ירילה פרסם בעבר סרטונים ארוכים ומפורטים מאוד לניתוח המשחקים. האיזון בין השניים הוא מושלם ומאפשר צלילה עמוקה לתוך נבכי העמדה בזמן קצר יחסית.

אירועי דיומא – לאחר כל סיבוב התמודדות נפרסם קיצור של מה שקרה במשחק הקודם ואולי גם נוסיף סרטון מאחד הערוצים שהבאנו למעלה, כולל הסבר לקראת המשחק הבא.

איפה מגיבים?

בדיומא כמובן.

עוצרים בווגאס

בעוד כמה שעות יעשה גוקש דומרג'יו את המהלך הראשון באליפות העולם בשחמט 2024. עולם השחמט ייכנס לחור שחור, יחווה רגעים של לחץ וחרדה, שמחה, הקלה ונקווה מאוד שגם התפעלות. כל הסימנים מעידים על כך ש 14 תוצאות תיקו הן התוצאה הפחות סבירה מבין כולן וייתכן שכבר בהתחלה נראה הובלה של אחד מהם. כל מי שאני מדבר אתו או רואה אותו באינטרנט מכתיר כבר את גוקש כאלוף העולם ה 18. אני לעומת זאת, מתוך אהבה גדולה לדינג ולמה שהוא (לא) מייצג מחליט ללכת עליו שוב, ממש כמו לפני שנתיים כשכולם חשבו שאני משוגע כשהימרתי עליו. דינג בהפרש של משחק בודד בקלאסי ופרישה מהענף אחרי שנה.