הקדמה

לאחר 3 שנים במרתפי הליגה, בעונה שעברה יוסטון הפסיקו להיות אסקופה נדרסת ו"השתדרגו" להיות קבוצת בטן בליגה. מדיי פעם הם איימו על מיקום בפליי-אין, אך לבסוף הסתפקו במקום ה-11 במערב ובמאזן חצוי, שקטע רצף של 3 עונות במאזן שלילי.
הסגל כמעט לא עבר שינויים בקיץ. בהנחה ולא יתרחש טרייד בומבסטי לפני/במהלך העונה, הרי שהנהלת הקבוצה מאמינה בהמשך פיתוח הסגל הנוכחי, שמורכב מליבה יחסית רחבה של צעירים, עם ריפוד של וטרנים שהצטרפו לקבוצה בעונה שעברה.
לאחר ארבע עונות ללא פלייאוף, הציפייה היא שהעונה הקבוצה תזכה לשחק גם לאחר אמצע אפריל, אם לא בפלייאוף אז לפחות בפליי-אין.

תקציר הפרקים הקודמים

מאזן – 41-41, מקום 11 במערב ו-19 בליגה (עדיפים על מקומות 9-10 במזרח)
אופנסיב רייטינג של 114.5, מקום 20 בליגה
דיפנסיב רייטינג של 113.4, מקום 9 (ומכובד!) בליגה.

אחרי שלוש עונות בצורתיות בהן הקבוצה חיברה במצטבר 59 ניצחונות עלובים, תחת "הנהגתו" של סטפן סילאס על הקווים ו-KPJ על הפרקט, המטרה בעונת 23/24 הייתה להפסיק לטנקק ולהתחיל לשחק כדרוסל. ואכן, עם יודוקה על הקווים, וההחתמות היקרות אך ההכרחיות של הווטרנים FVV ודילון ברוקס וג'ף גרין, שהשתלבו יפה סביב סגל צעיר שגדל בעוד שנה, הקבוצה סוף-סוף התחילה לשחק כדורסל נורמלי. השיפור ניכר בעיקר בצד ההגנתי בעוד שמשחק ההתקפה עדיין חרק, במיוחד – הקליעה מ-3 – על זה ניגע בפרק ניתוח הסגל. לפני פגרת האולסטאר, במאזן שלילי 24- 30, התחושה הייתה שפליי-אין לא יהיה העונה, והקבוצה תסתפק כנראה בכ-35 ניצחונות. אבל אז הגיע חודש מרץ, במהלכו הקבוצה (ובמיוחד ג'יילן גרין) הראו שיפור וגם רשמו רצף נדיר של 11 ניצחונות (אם כי 7 מתוכם הגיעו מול נמושות), ולפתע יוסטון איימו על המקום העשירי של גולדן סטייט. אבל אז הגיעו 5 הפסדים מול קבוצות רציניות יותר (כולל קרב ישיר מול הווריורס) שקברו את חלומות הפליי-אין. אבל היי! לפחות יוסטון הצליחו להימנע מעונה רביעית ברצף של מאזן שלילי.

והדובדבן שבקצפת – בהגרלת הדראפט, דרך הבחירה של ברוקלין (שהייתה שוות ערך למיקום 9 לולא היו עולים בהגרלה), יוסטון זכו לבחור במקום ה-3. אמנם המחזור נחשב יבש סטייל 2013/2000, אבל עדיין – שיחוק לא רע עבור קבוצה שכבר לא בטנק-מוד.
השילוב של מאזן לא גרוע כל-כך + זכייה בבחירת טופ-4 מתחברים לתרחיש האופטימי מהפריוויו שכתבתי לפני שנה! אז זאת בהחלט הייתה שנה מעודדת לאוהדי הקבוצה.

קיץ שקט

הצטרפו: ריד שפרד (בחירה 3 בדראפט), איי ג'יי גריפין (בטרייד עם אטלנטה על בחירת סיבוב שני בערב הדראפט, שלדעתי כבר נחתך מהסגל) ועוד כמה רוקי'ס / שחקני ג'י-ליג אלמוניים שחלקם אולי ייחתכו, וחלקם אולי יפתיעו.
עזבו: רג'י בולוק ובובאן מריאנוביץ'. הראשון לא קיבל יותר מדיי דקות, וגם באלה שקיבל לא כ"כ הוכיח את עצמו, השני לצערי לא באמת לקח חלק ברוטציה, אלא בעיקר היה אהוב על כולם בחדר ההלבשה.

אפשר בעצם לסכם שהבחירה של שפרד בדראפט נועדה לענות על חיזוק יכולת ה-3 הרעה של הקבוצה:
את העונה שעברה יוסטון סיימו במקום ה-13 מבחינת יחס של זריקות ל-3 מתוך סך זריקות השדה (כמעט 40% למי שמתעניין בנתון, בוסטון אגב ראשונים על 47.1% ודנבר אחרונים עם 35%). לעומת זאת, הם סיימו במקום ה-23 באחוזי הדיוק, עם 35.2% בלבד (לעומת ממוצע ליגה של כ-36.6%).

שפרד מביא איתו מהקולג' לא רק 52% דיוק מ-3 (שכמובן יירדו ב-NBA אבל עדיין זאת נק' התחלה מעולה), אלא גם יכולת לשחק הן כמוביל כדור והן כקלע ללא הכדור. אני מאמין שינסו לפתח אותו כמוביל כדור מהספסל כדיי לראות אם יתאים להתפתח כרכז בעתיד. הרי לקבוצה יש אופציה לחוזה של ואן-וליט בעונה הבאה. עם פקיעת חוזי הרוקי של גרין ושאנגון והצורך להחתים אותם בחוזים חדשים ושמנים, זה יהיה קריטי לחסוך את ה-40+ מיליון $ של ואן-ולט, ובשביל זה צריך לדאוג שיש תחליף ראוי בעמדת הרכז.

מהלך משמעותי נוסף בקיץ היה טרייד עם ברוקלין בו יוסטון ויתרו לנטס על הזכות להחלפת בחירות בדראפט 2025 ועל הבחירה של הנטס בדראפט 2026, בתמורה ל-2 זכויות החלפת בחירות עם פיניקס (25 ו-29) ו-2 בחירות סיבוב ראשון של פיניקס (ב-27 ו-29).

בצד השלילי של המהלך, יוסטון מוותרים הזדמנות לבחור גבוה בדראפט 2025 העמוק. הרי ברוקלין נמצאים בפוזיצית טנקינג ברורה. אולם, מהלכים מחלישים מצד ברוקלין כגון הטרייד של ברידג'ס הגיעו רק בשילוב של המהלך הזה. רוצה לומר – זה לא שסטון יצא אהבל. מדובר היה באבן דומינו שלולא הייתה נופלת, ברוקלין היו כנראה מהנדסים מהלכים אחרים שלא היו כ"כ מחלישים להם את הסגל לעונה הקרובה. בצד החיובי, יוסטון גם מקבלים במצטבר יותר ממה שנתנו (כלומר עוד בחירה ועוד החלפה). בנוסף, הם יכולים לנסות למקסם את התמורה מהמלך ב-2 מישורים שונים להלן –

1. להמר על האפשרות שפיניקס יחזרו שוב להיות בתחתית של הליגה בעוד עונה/שתיים, כשהשלישיה בוקר/דוראנט/ביל תתפרק, ואז הבחירות של 2027 ו-2029 יוכלו להתברר כגבוהות מאוד; או –
2. האפשרות להציע לפיניקס בחזרה את הבחירות שלהם במסגרת טרייד. בקיץ לדוגמה היה דיבור חזק על כך שיוסטון רוצים את דוראנט (אם יוסטון מציעים את ואן וליט + חוזה נוסף כמו טייט זה עבור יפה מבחינת משכורות). פיניקס דחו את זה על הסף כי הם מעוניינים להמשיך כרגע עם השלישייה בוקר/דוראנט/ביל. אבל בהנחה והעונה הם לא יגיעו רחוק – יוסטון בהחלט נמצאים בפוזיציה טובה להגשת הצעה.

ניתוח והרכב הסגל

חמישייה צפויה – ואן-וליט, גרין, ברוקס, סמית' ושנגון.

מחליפים עיקריים – אמן תומפסון, טרי איסון, קאם ויטמור, ריד שפרד, סטיבן אדאמס וארון הולידיי.

מחליפים נוספים לגיבוי –ג'ף גרין, ג'וק לינדל, ג'שיין טייט.

לסגל הקבוצה יש 2 שכבות עיקריות –
שכבת נבחרי הדראפט של 4 השנים האחרונות, ושכבה משלימה של ווטרנים – המשמעותיים מביניהם הם פרד ואן-וליט, דילון ברוקס וסטיבן אדאמס (בהנחה והתאושש מהפציעות).

בואו נתמקד רגע בשכבת הצעירים:

על-פניו יוסטון נמצאים בסיטואציה נהדרת – אחרי 4 קיצים, הם מצליחים להגיע לעונה הזו עם שבעה שחקנים צעירים מ-4 גיוסים שונים, מתוכם 4 שנבחרו טופ-4 והיתר בטופ-20.
פרט לשפרד שטרם ראה פרקט, כל השישה האחרים הצליחו להוכיח, מי יותר ומי פחות, שהם אינם באסט – אפשר כמובן להתווכח אם חלקם נבחרו אולי גבוה מדיי, אבל זה לא שמסתתר פה איזה אנטוני בנט או האשים תאביט. יש לנו כאן שישה שחקני NBA לגיטימיים, מתוכם שניים – גרין ושנגון שהראו ניצני אולסטאר בעונה החולפת. תוסיפו לשישה האלה את שפרד וקיבלתם שבעה. נכון, שפרד טרם שיחק דקה ב-NBA, אבל נתוני הקולג' שלו מבטיחים לדעתי שהוא לכל הפחות יהיה רול-פלייר סביר+.

בנוסף, ניתן לראות שבעונה החולפת רק שלושה מתוך השישה שיחקו באופן תדיר – גרין, שנגון וסמית'. איסון חווה פציעות חוזרות ונשנות והחמיץ את מרבית העונה. ת'ומפסון ו-ויטמור לא שותפו להרבה דקות בתחילת העונה, ורק לקראת החצי השני שלה החלו לקבל מקום קבוע ברוטציה. בהנחה ושלושתם מגיעים כשירים לפתיחת העונה הנוכחית, הם ודאי יהיו רעבים לטרוף את הפרקט ולהוכיח שיש להם מקום קבוע ברוטציה. ג'ף גרין הישיש וג'שיין טייט החביב אך מוגבל קיבלו לטעמי יותר דקות ממה שהיו אמורים לקבל, במידה ומ-day-1 יודוקה יכול היה להשתמש בשלישייה איסון-ת'ומפסון-ויטמור.

ובכל זאת, יש 2 בעיות בולטות שצצות בשכבת הצעירים –

1. היעדר הקליעה מ-3 של שנגון ותומפסון – בכדורסל של היום קשה עד בלתי אפשרי לשלב בחמישייה שני שחקנים שלא מהווים איום מ-3. מנגד, שנגון נתן עונת פריצה נהדרת בשנה שעברה, ותומפסון לקח את הזמן אך לבסוף פרץ במחצית השנייה. בהסתכלות עונתית הסטט' שלו אולי לא הכי מרשימה ביחס לבחירת טופ-4. אבל! ראו את הסטטיסטיקה שלו בריצה הנהדרת של חודש מרץ, כשקיבל מקום בחמישייה כפורוורד לאור הפציעה של שנגון (ג'בארי סמית', שכן מסוגל לתפור שלשות, הוסט ל-5, ולונדל שגם כן יודע לקלוע מ-3 קיבל דקות כסנטר מחליף מהספסל) –
   הוא פתח ב-10 משחקים מתוך 15 ששיחק באותו חודש, וב-26.5 דקות למשחק רשם 13.1 נקודות, 8.2 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים ומדד +13 בדקות שלו על המגרש.
   נכון, הוא לא קולע לשלוש, אבל הוא מנצל את הזריזות והאתלטיות שלו כדיי לקלוע בצבע. לא פחות חשוב – יש לו חוש נהדר לאופנסיב ריבאונד, ואת אותו חודש מרץ סיים עם כמעט 3 כאלה למשחק.
   אני יודע שכששומעים על אולאראונד נטול קליעה ישר לכולם קופץ "ג'וש גידי" במקרה הטוב, או "בן סימונס" במקרה הפחות טוב. אבל בדומה לגידי, ת'ומפסון גם נראה כמו שחקן עם IQ  כדורסל גבוה (אפילו שזה פחות מתבטא באסיסטים נכון לעתה). ובדומה לסימונס, אמן יודע לנצל את היתרונות הפיזיים שלו. זאת הסיבה שהגדרתי אותו כ1 עד 4 בעמדות – הוא יכול לנוע על הפרקט בכל עמדה כמעט, וגם לשמור שחקנים יריבים במרבית העמדות. אבל בלי קליעה ל-3 קשה יהיה לשלב אותו בחמישיות בהן הסנטר הוא שנגון או אדאמס, כי אז משחק ההתקפה יהיה יותר איטי, היריבות יצופפו את הצבע ויהיה לו קשה לבוא לידי ביטוי.
   אם בקיץ לפחות אחד מהשניים הצליח לעבוד על יכולת שלשות נורמלית – אז הגמישות ברוטציה תהיה נפלאה. אגב, שניהם קולעים כמעט 70% מהקו, ככה שהם לא נגרים מדופלמים, והפוטנציאל להפוך לקלעי שלשות ממוצעים קיים.
   היה והם עדיין לא מהווים איום ל-3? צוות האימון יצטרך לחשוב על רוטציות שמפיקות מהם את המיטב, בזמן שההנהלה תחשוב אולי על טרייד על אחד מהם.. ביחד לצערי הם לא יוכלו להשתלב, וחבל כי כל אחד מהם מראה פוטנציאל נהדר.
2. חוסר היציבות של ג'יילן גרין –
   אם יש משהו שגרין יציב בו, זה חוסר היציבות שלו, בחיי. כשהוא חם, אין חם ממנו. אבל כשהוא קר? אווץ'..
   בואו נראה את הביצועים של גרין בעונה החולפת בפילוח חודשי (מלבד אוקטובר ואפריל, לאור מיעוט המשחקים בחודשים אלה):
   
   מכיוון שג'יילן גרין הוא בסוף סקורר, לקחתי בכוונה 3 מדדים בלבד – נק' למשחק, ממוצע ל-3 (כי כפי שכבר אמרנו – זה לא שנות ה-90 יותר, והתקפת קבוצה נמדדת על דיוק השלשות שלה) ומדד ה+/- כדיי להבין כמה יעיל/מזיק הוא היה בדקות שלו.
   כפי שאנחנו רואים בתרשים, בחודשים דצמבר ופברואר גרין הסריח את הפרקט, עם מספרים שמתאימים יותר לרוקי, ולא לשחקן שעומד לסיים את חוזה הרוקי שלו ורוצה שייקחו אותו ברצינות.
   על חודש מרץ דובר כבר רבות, והוא היה נהדר. ממש ירח הדבש של ג'יילן והקבוצה. אבל בואו לא נסתנוור ונשכח שגרין ויוסטון נהנו מרצף של 11 משחקים מול קבוצות דיי חלשות שלא היה להן על מה לשחק. הלוואי שישחזר את המספרים האלה, אבל זה לא יקרה על פני עונה שלמה זה בטוח.
   מה שגרין צריך לשאוף עליו זה יציבות, ומבחינתי זה בסדר גמור שהוא יראה יותר חודשים שדומים לנובמבר או אפילו ינואר – כלומר, שיתקבע על אזור ה-20 נקודות, יצליח לא לרדת מה-30% דיוק ל-3, והכי חשוב – לא יזיק בדקות שלו על המגרש. הבן אדם הוא מאוד "סטריקי" – כשהשלשות נכנסות, הוא פורח, ולראיה המדד +/- הנהדר שלו על הפרקט בנובמבר ומרץ. אבל כשלא הולכות לו השלשות הוא שובק. איכשהו בחודש ינואר, למרות קשיי קליעה מ-3, הוא הצליח לייצר נקודות ולהיות break-even בדקות שלו – את המנטליות הזאת הוא צריך ליישם תמיד, כי זה בדיוק המקום בו סקוררים נמדדים. מי לא זוכר משחקים מזעזעים של קובי, בהם הוא עדיין היה תופר סלים קריטיים, רושם 20+ נק' וניצחון? גרין הוא לא שחקן קאצ'&שוט סטייל קליי תומפסון, אלא סקורר יוצר סטייל דונובן מיטשל, ובהתאם – ברור שאחוזי הקליעה שלו לא יהיו גבוהים מדיי. אבל הסלאמפס של דצמבר ופברואר לא יכולים לחזור על עצמם. אם יחזרו – גרין צריך להיות מועמד וודאי לטרייד.
   אסיים בכך שלפני יותר מעשור, שוטינג גארד שהתחיל עונה רביעית בליגה, ג'יימס הארדן שמו, עבר לקבוצה בטרייד גדול ערב פתיחת העונה. הוא סחף את הקבוצה לפלייאוף אחרי 3 עונות "גלות", תוך כדיי שהוא ממצב את עצמו כאולסטאר מן המניין. גרין, בחירה מס' 2 בדראפט 2021 מתחיל גם כן את עונתו הרביעית, ולדעתי זה טריוויאלי לצפות ולדרוש ממנו את אותו הדבר – שיוביל את הקבוצה חזרה למחוזות הפלייאוף. גם פלייאין יהיה בסדר.
   הסגל מסביב לגרין בהחלט עדיף בהשוואה למה שהיה להארדן ב-12/13 (פארסונס, לין, עומר אשיק, מרכוס מוריס… – לפני הטרייד, כל תחזיות טרום העונה סימנו את יוסטון כנמושה פוטנציאלית). זה אומר שגרין אולי לא חייב להיות ברמה של הארדן, אבל לפחות מספיק יציב כדיי לרתום את שאר הסגל שמסביבו לפלייאוף. הארדן של לפני עשור עם סגל כזה בוודאות היה מוביל את הקבוצה לטופ-6 בקונפרנס.

וכעת לתחזיות

אופטימית – גרין מוכיח שמרץ 2024 לא היה חד פעמי, וממצב את עצמו כשוטינג גארד הבכיר במערב. שנגון מצליח לפתח קליעה סבירה ל-3, וההשוואות לג'וקיץ' מתחילות להישמע יותר ויותר רציניות. יודוקה מצליח להוריד דקות לואן-וליט וברוקס על מנת לפתח צעירים כגון אמן, ויטמור, שפרד ואיסון, מבלי שהאגו של אף אחד נפגע. הקבוצה ממשיכה להראות הגנה טובה, כשאדאמס חוזר יפה מהפציעה, ומצליח ב-15 דקות למשחק לתת הגנת צבע טובה שהייתה חסרה לקבוצה בשנה שעברה.  יוסטון מגרדים את ה-50 ניצחונות ומבטיחים פלייאוף מהמקום ה-6. בסיבוב הראשון הם מפסידים לדנבר רק לאחר שבעה משחקים אינטנסיביים, כשהצמד שנגון-גרין נראה לא פחות מאיים מיוקיץ'-מארי, אך הניסיון והביתיות של דנבר מכריעים את הסדרה לטובתם. יוסטון יוצאים לקיץ עם מחמאות רבות, וניסיון טוב לקראת השנים הבאות.

פסימית – גרין מוצא סוף סוף יציבות, ומנגר ערב ערב עם 15 נק' למשחק ב-40% מהשדה (ו-30% משלוש). שנגון עדיין לא מוצא את הזריקה מ-3, וגם הפציעה בקרסול משנה שעברה חוזרת להציק לו והוא מחמיץ הרבה משחקים. שאר הצעירים לא מצליחים להראות התקדמות משמעותית, והקבוצה נאלצת להיסמך יותר מדיי על הוותיקים, שבעצמם כבר התעייפו מלסחוב את הקבוצה. יוסטון מגרדים 35 ניצחונות ומקום 12 במערב.

ריאלית – אני מאמין שגרין, שנגון וסמית' יצליחו להראות התקדמות קלה נוספת, או לפחות ישמרו את היכולת מהעונה האחרונה. ת'ומפסון, ויטמור ואיסון יכולים לבצע קפיצת מדרגה משמעותית יותר, בטח כשהם יקבלו נתח משמעותי יותר ברוטציה, אחרי שבעונה שעברה מעטים היו המשחקים בהם כל השלושה היו זמינים. במקביל ניתן לקוות ששפרד יקבל לפחות איזה 10-15 דקות מהספסל, בהן יוסיף לאיום השלשות של הקבוצה ויעזור לרכז את המשחק כשואן-וליט נח. בקיצור, השלד הצעיר של הקבוצה צפוי להמשיך להשתפר וזה כבר שווה עוד כמה ניצחונות לעומת השנה שעברה. אבל, מבלי שלקבוצה יש סופרסטאר מובהק (אלא אם כן שנגון/גרין יעשו קפיצת מדרגה משמעותית), אני מניח שכ-45 ניצחונות והעפלה לפליי-אין הוא התרחיש הריאלי, שנע בין הדחה מוקדמת בפליי-אין עצמו לבין העפלה לפלייאוף והדחה בסיבוב הראשון בסוויפ ג'נטלמני מול אחת מאריות המערב.