מעולם לא סבלתי ואני מאמין שלעולם לא אסבול את ברוס בואן בכדורסלן, אבל הוא בהחלט שינה את המשחק. כדי לשנות את המשחק, אתם יודעים, אתה יכול להמציא שיטת משחק חדשה, אתה יכול לפתח סט יכולות מסוג חדש שבעקבותיו יחקו אותך בליגה וברחבי העולם, אבל אתה גם יכול לעשות משהו שיהיה כל כך מחורבן, כל כך מעצבן וכל כך פוגע עד שבגללך המשחק ישתנה כי יאסרו על כולם, מגדול ועד קטן, לעשות את מה שאתה עושה.

תגידו, מי בעצם אמר ששינוי המשחק חייב להיות שינוי לטובה?

אז ברוס בואן ג'וניור (באנגלית: Bruce Bowen Jr) נולד ב-14 ביוני 1971 במרסד שבקליפורניה, ושיחק בצעירותו בקבוצת הכדורסל של בית הספר התיכון המקומי. הוא קיבל מלגת כדורסל מאוניברסיטת המדינה של קליפורניה בפולרטון, ושיחק בה בליגת המכללות.

הוא נרשם לדראפט ה-NBA של 1993, אך לא נבחר, אז לכן עבר לשחק לסירוגין בצרפת (לה האבר, האבר, בסנסיון) וב CBA (רוקפור לייטינג ) עד שבשנת 1997 הוחתם על חוזה קצר מועד במימי ושיחק רק משחק אחד בודד בשירותיה.

בהמשך שיחק שנתיים בבוסטון, בה קיבע את מעמדו כשחקן NBA לגיטימי, עבר לפילי ומשם תוך כמה חדשים חזרה למיאמי. עונתו השנייה במיאמי, עונת 2000/2001, הייתה עונת הפריצה של בואן. הוא שיחק בכל 82 משחקי הקבוצה בעונה זו והפגין יכולת מרשימה בהגנה, וכתוצאה מכך נבחר לחמישיית ההגנה השנייה של העונה, בפעם הראשונה בקריירה שלו.

ועדיין, בשנה שאחרי הוא עבר לסן אנטוניו של פופ. בואן ביסס את מעמדו כשחקן קבוע בחמישייה של סן אנטוניו, כשפתח בחמישייה בכל המשחקים בהם שותף. הוא הציג שוב יכולת הגנתית חזקה, ועל אף שיצר לעצמו תדמית של שחקן בעל סגנון משחק אגרסיבי מדי, נבחר לחמישיית ההגנה השנייה של העונה, בפעם השנייה ברציפות.

בעונה שאחרי הוא זכה באליפות הראשונה שלו יחד עם טים דאנקן ודייוויד רובינזון ועונה אחרי הוא נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה של ה NBA אחרי שלוש עונות רצופות בהן נבחר לחמישיית ההגנה השנייה.

"בעונת 2004/2005" מספרת ויקיפדיה, "נבחר בואן בפעם השנייה ברציפות לחמישיית ההגנה הראשונה, ואף זכה במקום השני בבחירת שחקן ההגנה של העונה ב-NBA, אחרי בן וולאס. הוא סייע לסן אנטוניו לזכות בפעם השנייה בתוך שלוש שנים באליפות הליגה, לאחר ניצחון בסדרת הגמר על דטרויט פיסטונס. בעונה הבאה הוא סיים שוב שני בבחירת שחקן ההגנה של העונה אחרי וולאס, והשיג בחירה נוספת לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה."

בואן היה בעל מוניטין בהגנה. הוא היה ידוע כמי שמכניס את כוכב היריבה ל "הסגר" ומונע ממנו להצטיין. הבעיה היתה שלעתים הוא גם היה מונע ממנו לשחק. לא מונע לשחק טוב, אלא מונע לשחק. נקודה.

לקראת אמצע שנות האלפיים החלו בליגה לשים לב למספר אירועים של פציעות חמורות. מתברר שברוסי הנחמד שלנו לקח את ההגנה כל כך ברצינות עד שהחל להתמחות בטכניקה נחמדה שבה כאשר השחקן היריב עליו הוא שומר קופץ לזריקה, ברוס החביב והאוהב, שרצה כנראה לחבק אותו על הצלחתו לקלוע מולו, היה מתקדם לעבר הזורק בעודו באוויר. משום מה היו לא מעט מקרים שהשחקן הקולע היה נוחת על רגליו של בואן עצמו ומשום מה, בחלק מהמקרים, זה גרם לפציעות כמו נקע בקרסול, שיכולות להשפיע משמעותית על המשחק כי הן נטרלו – ולו לזמן מה – את כוכבי הקבוצה היריבה.

חלפו השנים, המגמה הפכה למגיפה, ובואן היה המשיח שלה.

לקראת אמצע העשור, אי אפשר היה כבר להתעלם מהתופעה. בדיקות הביאו את הליגה להכיר בכך שהבעיה רחבה יותר וקשורה לסיכון הכללי שמופעל על שחקנים שקולעים. הבעיה שזוהתה בתחילת שנות האלפיים, הפכה כאמור למגיפה שבואן היה המשיח שלה, ואכן, מהלך עונת 2006-2007, לאחר שמקרים של פציעות שנגרמו כתוצאה מדריכה על רגלי שחקנים יריבים הפכו נפוצים יותר ויותר, הליגה החליטה לבסוף לקבוע וליישם בחומרה את "חוק המקום לנחיתה".

"חוק המקום לנחיתה" (Landing Space Rule) הוא חוק שנועד להגן על שחקנים בזמן שהם קופצים לזריקה ונוחתים בחזרה על הקרקע. החוק קובע שלשחקן שתוקף ונמצא באוויר בזמן זריקה חייב להיות מקום לנחות בו בצורה בטוחה, ללא מגע או חסימה מצד שחקן ההגנה. אם שחקן ההגנה פולש לתוך המרחב הזה וגורם למגע, זה נחשב לעבירה.

ה-NBA התחילה ליישם בצורה יותר מחמירה את "חוק המקום לנחיתה". החמרת האכיפה של "חוק המקום לנחיתה" התבטאה בכך שהשופטים החלו להעניש בצורה חמורה יותר שחקנים שנכנסו למרחב הנחיתה של היריב. עבירות אלו נתפסות כעבירות מסוכנות, ובמקרים מסוימים אף יכולים להיחשב כעבירות בלתי ספורטיביות (flagrant foul). שינוי זה בחוק השפיע על הדרך שבה שחקני הגנה מתנהלים סביב שחקנים קולעים, מתוך מטרה להפחית את הסיכון לפציעות ולהבטיח משחק הוגן ובטוח יותר.

בשורה התחתונה, החמרת האכיפה של "חוק המקום לנחיתה" הובילה להדגשה מחודשת של החוק ולאכיפה מחמירה יותר על מגע לא חוקי במצבים אלו.

הסיבה היתה, כאמור, שהשינוי נועד להבטיח את בריאותם וביטחונם של כל השחקנים בליגה, ולהפחית את הסיכון לפציעות מיותרות במשחקים.

ועדיין, האם בואן היה הגורם היחיד לשינוי?

שלא תהיה שום אי הבנה: בואן היה שחקן הגנה מעולה, ויש הטוענים שהוא היה שחקן ההגנה הטוב ביותר בזמנו, אבל לא לחינם הוא מעולם לא זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה.

וחשוב אולי יותר: בזמן שהוא ביצע את מה שמיוחס לו, הוא לא עבר על שום חוק כתוב. במקרה הגרוע ביותר אפשר לומר שהוא עבר על חוק בלתי כתוב, אבל שופטים לא אמורים לשרוק וגם לא שורקים על חוקים בלתי כתובים.

ולכן החוק היה חייב להיכתב!

לי אין ספק שבואן היה אחד מן הגורמים העיקריים לשינוי.
לי, עם זאת, גם אין ספק שבואן לא היה הגורם היחיד לשינוי.
הבעיה האמיתית היתה שמשלב כלשהו אחרים החלו לחקות את בואן, אולי במיוחד מאחר והוא היה שחקן הגנה כה מעולה, ובשלב כלשהו היעדר החוק הפך לתופעה שגרמה ליותר מדי פציעות.

אז הנה, בשורה התחתונה, אני מעניק לבואן את הכבוד (הפעם במירכאות) של אחד ששינה את המשחק. אני לא ממש בטוח שהוא שמח לכבוד הזה ויתגאה בו, אבל כמו שכתבתי בהתחלה: מי בעצם קבע שכל שינוי במשחק חייב להיות לטובה?