שארונאס מרצ'ולוניס השמאלי הליטאי המשופם, שחקן שלא רק שינה את המשחק אלא היה פורץ דרך ו"אבי" אחד המהלכים האלגנטים של המשחק.

מה יש לומר של שארונאס מרצ'ולוניס או בקיצור מר-שארס, איך שחקן שנבחר במקום ה 127 בלבד בדראפט 1987 שינה את המשחק? לא הגזמת קצת MBK?

בכדי להבין את הגדולה של מר-שארס הליטאי צריך לחזור עשרות שנים לאחור לעולם שמחולק באופן הרמטי ביו מזרח למערב. ב 1980 באוליפיאדת מוסקבה ארה"ב וחלק מבנות בריתה החרימו את המשחקים, מה קרה ב 1984 באל איי? הסובייטים השיבו לאמריקים כגמולם ונשארו בבית.

הקרב בין הדוב הסובייטי לדוב הגריזלי האמריקאי היה קרב ספורטיבי ארוך בשנים, האמריקאים למרות נבחרות שהורכבו משחקני קולג' שלטו ביד רמה במשחקים האולימפיים עד לסקנדל של מינכן 1972 (ב 2 שניות האחרונות שוחקו 3 פעמים עד שהסובייטים קלעו סל ניצחון וניצחו, האמריקים סרבו לקבל את מדליית הכסף עד היום) כאמור ב 80 ו 84 נמנע מפגש בין הגושים ובסיאול 88 נפל דבר. נבחרת ברה"מ המשובחת זכתה בזהב! לא רק שלא ניצחה את האמריקאים, מי שהמתינה לה בגמר הייתה אחות לגוש הסובייטי – יוגסלביה הלא פחות גדולה.

באותם שנים האמריקאים גילו עיליונות בכדורסל העולמי, כיום אנחנו חיים בעידן ששחקן ישראלי כמו דני אבדיה נבחר 9 בדראפט. 2 בחירות מס 1 רצופות מייד אין פראנס. בדראפט האחרון 6 שחקנים זרים (5 אירופאים) נבחרו בלוטרי. ובשנות ה- 80?

המוצארט של הכדורסל, אולי הסקורר האירופאי הגדול בכל הזמנים דראזן פטרוביץ, נבחר בבחירה ה 60( סיבוב שלישי), סאבוניס חברו של מר-שארס לנבחרת ברה"מ הגדולה נבחר בבחירה ה 24 ופניוטס פאסולס נבחר בבחירה ה -37. כולם אגב בחירות של הבלייזרס. באותו דראפט ההוקס בוחרת ב 3 אירופים. בבחירה ה 40 הענק האיטלקי אוגוסוטו בינלי ובבחירות ה 134 וה 157 נבחרו אלכסננדר וולקוב וולרי טיכוננקו, 2 פורוורדים סובייטים שעושים הכל על המגרש. את פטרוביץ רובנו מכירים. כל ה 6 שחקנים שמניתי היו בחירות לוטרי אם לא טופ 10/5 כיום.

גולדן סטייט כאמור בוחרת בדראפט 87 בליטאי המשופם בבחירה ה 127.

דיברתי על הסובייטים ומסך הברזל, בכדי להבין את הקושי של שחקנים סוביטיים לשחק בארה"ב אני ממליץ על סרט התעודה red army שמספר על ענף (הוקי קרח) שבו הסובייטים דווקא כן גילו עליונות על ארה"ב (יש סרטים שעוסקים בנס על אגם פלסייד מאוליפדת החורף 1980), בסרט סלבה פטיסוב אחד משחקני ההגנה הטובים בכל הזמנים מספר חלק מהסיפור האישי שלו ועל הקושי הבלתי נתפס עד השגת השחרור הבינ"ל ועד זכיה של חמיישה רוסית בגביע סטנלי. הנוקושת הסובייטית, הדרגים הגבוהים של המשטר, שר ההגנה הרוסי שאיים על פטיסוב שישלח לסיביר לפני שישחק בארה"ב. הצבא האדום גייס לשורתיו את טובי הספורטאים, ומי שלא שיחק בצסק"א היה תחת פחד אדיר מהק.ג.ב ואני לא מתכוון לטדי ק.ג.ב מהסרט ההימור האחרון. אני מתכוון למשטר שליטרלי העלים אנשים.

נעזוב את מסף הברזל ונחזור למר שארס. גארד בגובה 1.96, מהיר ושמאלי עם קליעה של גאנר, סקורר שלא רואים בכל יום. מה שייחד את השחקנים הליטאים מאז ועד היום זו קליעה פנטסית. מרצלניוס שיחק בריטאס וילנה ונבחר לשחקן העונה באירופה 1988. לאחר שהוביל את הסובייטים בסיאול זה היה מספיק עבור גולדן סטייט (זה והפרסטרוייקה שהוביל מיכאל גורבצוב) גרמו לגולדן סטייט להרים את הכפפה ולממש את האופציה על מר-שארס.

גולדן סטייט באותם שנים הייתה קבוצה מטריפה ומלהיבה. טימי הארדווי, כריס מאלין, מיץ' ריצ'מומד היו חלק משלישית run TMC, מי שגיבה אותם מהספסל היה מר-שארס. גארד חזק כמו בטון ליטאי, אתלט, קולע ודאנקר. בשיאו הוא קלע 18.9 למשחק ונבחר כסגן השחקן ה-6 של העונה. בעונת הרוקי שלו, להבדיל מפטרוביץ וולקוב שהגיעו יחד עימו הוא קיבל את ההזדמנות מדון נלסון וחיבק אותה ב-2 ידיים. לשארונס היו קשיים בתחילה ודון נלסון מינה את בנו דוני כמתורגמן. שארונס היה שחקן ספסל ברוב הקריירה אבל אחד שעולה ולא דופק חשבון לאף אחד. הוא אמנם הגיע לליגה בגיל 25 וחצי לצערו ולצערה של הליגה, הוא היה פציע מאוד ופציעות הכירעו אותו, לאחר שנעדר מעונת 93-4 והחמיץ כשנה וחצי של כדורסל הוא הספיק לשחק בסופרסוניקס, בקינגס ולפרוש לאחר 17 משחקים בלבד בנאגטס בשנת 1997

ההשפעה שלו על המשחק לא הייתה רק כשחקן, ב 1992 הוא גייס ספונסרים לנבחרת ליטא שזכתה בארד והופיעה בתלבשות של להקת הגרייטפול-דד. לאחר שפרש הקים בית ספר לכדורסל שהוציא לא מעט כדורסלנים מוכשרים. הוא נבחר 4 פעמים לספורטאי השנה בליטא (מדינה שכדורסל הוא הספורט העיקרי והפופלארי ביותר זה ממש לא מפתיע)

לא רציתי לבזות את הפוסט בסטט' חסרת משמעות כי המספרים שלו היה לא רעים בכלל,אבל לא ממש מספרים את הסיפור שלו. מלבד היותו פורץ דרך לשחקנים אירופאים שיגיעו אחריו. ה-"מוב" של מר-שארס היה היורו-סטפ שידוע יותר במחוזיתינו כצעד יוגוסלבי. מה זה יורוסטפ? צעד ימין(או שמאל) ואז חיתוך מהיר לצד השני. בעוד המוב היה מוכר באירופה עוד בשנות ה 60. ב NBA, ההיסטוריונים של הליגה יתנו את זכות הבכורה למר שארס! בעקבותיו יגיע דור של שחקנים שיעשו קריריה מהתחום (אני ממש כאוב להכניס את מר-שארס ומר זקן עם כינים לאותה רשימה) דוגמת מאנו ג'ינובלי שיקבל מקום של כבוד בפרוייקט.

בראיון של מר-שארס הוא אמר שאבא של טוני פארקר אמר לו שהוא צריך לקבל 5% מכל חוזה של שחקן אירופאי בליגה.

מר שארס זוכה מדליית זהב אולימפית, ה MVP של טורניר אליפות אירופה (מדליית כסף) מרצ'לניוס מיסטר יורו-סטפ בשבלכם. חבר היכל התהילה וחבר היכל התהילה של פיב"א.

אם זה לא שחקן שהשפיע על המשחק אז מי כן?