חלק א' כאן. 

בחלק הראשון החישוב נעשה עבור שנים 2000-2008, בחלק הזה אני ארחיב אות לכל השנים ואסכם. תזכורת- כל נבחר דראפט בשנים הנ"ל מקבל ניקוד על בסיס הטבלה. לאחר ספירת הניקוד אני סיכמתי וניתחתי את התוצאות בחיתוכים השונים – עפ"י שנתון הדראפט, השוואה בין שחקנים והשוואה בין קבוצות.  

אחרי פרסום של חלק א', קיבלתי כמה הערות ביקורתיות (סוג של Peer Review 🙂), גם נשלחה אלי הכתבה המושקעת של אבי טרכטמן, אז בעקבות כל זה אני רוצה להבהיר כמה נקודות: 

• המטרה הראשית בעבודה הזו, היא לתת ציונים להחלטות של הקבוצות, הפרנצ'ייזים. תחשבו שאני, בעל קבוצה, רוצה לדעת כמה טוב ה-GM שלי יודע לבחור שחקנים בדראפטים, "איזו עין" יש לו. הפתיע אותי שהיו דווקא  אלה שיותר התעניינו בהשוואה בין מחזורי דראפט השונים ובין השחקנים, לכן בפוסט הזה אני ארחיב דיון בנושא זה. בכתבות שאני כותב, בדרך כלל אני דוגל בעיקרון של less is more, הפעם צריך להרחיב יותר. 
• כאמור, מטרתי היא להשוות את בחירות הדראפט, את הרגע שאתה צריך להחליט האם להעדיף את ריקי רוביו על פני סטף קרי לדוגמה (כל מי שעקב אחרי הכדורסל באותן שנים, זו לא הייתה שאלה בכלל. ריקי רוביו, אחד מכוכבי נבחרת ספרד באולימפיאדת 2008, שמתחה עד הסוף את נבחרת ארה"ב בגמר היה חייב להיבחר במקומות הראשונים). אז אם ככה, לדעתי זה לא הוגן לבצע את ההשוואה על בסיס קריירה שלמה של השחקן. יש יותר מידי פקטורים, מקצועיים, כלכליים חברתיים. בתור דוגמה ניקח את ג'יימס הארדן. בקריירה של סם פרסטי מדובר כנראה בפספוס הכי גדול שלו שנתן לו ללכת ב-2012, אבל הבחירה עצמה הייתה מצוינת. דוגמה נוספת, גם באוקלהומה – קווין דוראנט. אי אפשר להאשים את פרסטי בכך שדוראנט עזב ב-2016. 
• לגבי שיטת הדירוג, זה נכון היא לא מושלמת, אני בעצמי ראיתי את החסרונות שלה. אני בחרתי (יצרתי) אותה בגלל הקלות שלה. לדוגמה אבי בכתבה שלו השתמש במדד ה-win share שיכול להיות יותר מדעי אבל הוא סופר מסובך! 

במהלך העבודה שלי יצרתי כמה מודלים חישוביים ואני בורח מהמודלים כגון win share הכוללים מלא מלא מקדמים שאין לי מושג איך הגיעו אליהם. 

התוצאות

1. חוזק הדראפטים לפי שנים

איור הבא נראה את החוזק של הדראפטים 2000-2016:

ובכן, מה רואים כאן: 

• דראפט 2000 נשאר להיות דראפט חלש באופן היסטורי! אתלטי על עם IQ כדורסל נמוך ומשמעת עצמית של ילד חמש, משולבים בסקוררים לא יעילים שלא מסוגלים לעשות הגנה, כאשר רק מייק מילר היה מסוגל לתרום לקבוצה שלו. 
• שימו לב לדראפט 2013, נחשב לחלש כל כך שאטלנטה כל כך חוששת שהדראפט 2024 יהיה דומה לו, מסתבר לא היה חלש כל כך. זה קרה בגלל שני שחקנים – יאניס (נבחר במקום 15) ורודי גובר (מקום 27). אז נכון, הבחירה באנתוני בנט הייתה נפילה שלא הייתה מביישת את מייקל ג'ורדן (אני אוהד יוטה, תנו לי להכניס לו, המניאק הזה לקח לנו אליפות), אבל תראו את זה – הכתבה הזו של bleacher report נתנה ציוני הדראפט בזמן אמת. כותב הכתבה, dude שרואה ונושם NBA שנים, נתן למילווקי ציון D על הבחירה ביאניס ו -C לדנבר (יוטה) על הבחירה ברודי! זה רק מראה עד כמה יש חוסר וודאות במשימה הזו. 
• באופן כללי רואים שהעשור השני של שנות האלפיים עשיר יותר בכישרון מאשר העשור הראשון. תרמה לזה כמובן פתיחה של הליגה לכישרונות צעירים מחוץ לארצות הברית וגם יש הרגשה שהיה משבר כישרון כדורסל בארה"ב בשנות ה-2000, אחרי פרישת שחקני הדרים טים. התופעה הזו לא קל לגלות במודל – הרי תמיד מישהו ייבחר למשחק האולסטאר (אנחנו זוכרים ג'מאל מגלור וז'ידרונאס אילגאוסקאס) ותמיד מישהו ייבחר לחמישיות העונה. ובכל זאת, אחרי 2011, ציוני שחקני הדראפט עולים. 
• כפי שאפשר לראות, באופן מפתיע הדראפט שקיבל את הניקוד הגבוה ביותר – דראפט 2011 שעבר בקצת את ה-2003 של לברון ג'יימס. שלושה שחקנים – קוואי לאונרד, ג'ימי באטלר וקליי תומפסון אחראים על כך. 

2. שחקנים

נסתכל על 20 השחקנים עם הניקוד הגבוה ביותר. יחד עם כל שחקן שמתי את שנת הבחירה שלו. יש לא מעט שנתונים ללא נציגים כאן, כגון שנת 2000 או 2008, מצד שני ב-2011 נבחרו התותחים כמו באטלר, לאונרד וקליי (המלך!).

• במקום הראשון הוא יאניס אנטטוקומפו! כן, הקדים ב-0.19 את לברון, תודות לבחירה מאוחרת יותר. 
• מתוך 20 השחקנים, יש כאן את כל השושלת של גולדן סטייט. אפשר כמובן שוב לבקר את שיטת הניקוד ולהגיד למשל דריימונד גרין קיבל כל כך הרבה ניקוד בגלל השושלת, עם הנקודה הזו אני לא מסכים – גולדן סטייט לא הייתה נהיית שושלת ללא גרין, יש כאן צימוד – השחקנים מייצרים פרנצייז אלופים והפוך פרנצ'ייז אלופים "מייצרים" שחקנים אלופים. 
• ישנם שחקנים שקיבלו ניקוד נמוך יותר ממה שנדמה שהיו צריכים לקבל: סטף קרי וניקולה יוקיץ'. אציע כמה סיבות לתוצאה:
  • סטף קרי: הניקוד מחשיב רק השגים ב-7 השנים הראשונות, לכן רוב השושלת של הלוחמים התחילה לאחר מכן. יש לזכור, הכוכב של סטף "נדלק" אחרי הגעה של סטיב קר ב-2015, עד אז הוא היה רק עוד שחקן נחמד. למשחק האול סטאר הראשון שלו הוא נבחר רק בשנה הרביעית שלו בליגה בעונת 2013-2014. 
  • ניקולה יוקיץ': זה סימבולי שהמקום אחד לפניו נמצא ג'ואל אמביד. במשחק הראשון באולימפיאדה ראינו איך הסרבי עולה מעל אמביד בכמה דרגות. יחד עם זאת, ההתחלה של הקריירה של יוקיץ' הייתה קצת איטית. כמובן, השחקנים שנבחרים בסיבוב השני מקבלים הרבה פחות קרדיט ולכן לוקח להם יותר זמן לבוא לידי ביטוי. אז יוקיץ' נבחר במקום ה-41 המאוחר ובמשך השנתיים הראשונות היה הסנטר המחליף אחרי יוסוף נורקיץ'. 

3. קבוצות

ובכן, הגענו אל המנה העיקרית, מבחינתי בכל אופן. בפרק א', עשיתי את ההשוואה בין הקבוצות בסך הניקוד שהם קיבלו בין השנים 2000-2008. חשבתי שזה לא יהיה נכון לבצע את ההשוואה בין 2000-2016, כמעט שני עשורים. יש מועדונים שהצליחו לבנות שתי קבוצות רלוונטיות שהתחרו על התואר, סן אנטוניו או בוסטון, אבל רובם לא כאלה ולכן חשבתי שאם לא אחלק ל-2 פרקי זמן, אאבד משהו. קליבלנד בקדנציה ראשונה של לברון ג'יימס ג'יימס היא לא אותה קליבלנד של הקדנציה השנייה, הסגל של מיאמי ב-2006 שונה לגמרי מהסופר טים של 2010. 

אם כך, להלן הגרף המסכם של העבודה – סיכום הניקוד עבור שנים 2009-2016

אוקיי, אז מה קיבלנו פה… 

• כמובן שגולדן סטייט בראש בפער אדיר, באמת היה משהו לא בסדר במודל אם זה לא היה ככה. הרי כל השיטה הזו באה לבחון יכולת של GM להרכיב פאזל, ולבחור שחקן אולי לא הכי טוב, אבל כזה שיתאים דווקא לקבוצה שלך. אז כן, לארי ריילי ובוב מאיירס שיחקו אותה בצורה יוצאת דופן. 
• בשביל לבחון את שאר הקבוצות, בואו קודם כל נעשה דבר פשוט: נוציא את עניין האליפות ממדד ההצלחה הבלעדית של הקבוצה. קשה לתאר עד כמה העסק הזה אכזרי, יש רק תואר אחד! אין גביע המדינה, אין גביע יול"ב \ קונפרנס. אין הגעת לפיינל פור, איזה יופי, אין הגעת לשלב הבתים של הצ'מפיונס. פשוט אין. רק השנה הכניסו תואר נוסף תחרות אמצע העונה שיש לו פוטנציאל להפוך למשהו שווה (אם מישהו חושב שהעונה של לוס אנג'לס לייקרס הייתה מוצלחת שירים יד). 
• טוב, אז אחרי אמרנו והסתייגנו, נתעמק קצת:
  • פילי מקבלת ציון גבוה, בגלל אמביד וסימונס. אם לזכור שהם יכלו לקבל ציון הרבה יותר גבוה אילו היו בוחרים מוצלח יותר גם ב-2015 (ג'אליל אוקפור במקום השלישי, פורזינגיס למשל נבחר מקום אחריו) וגם ב-2017 (מרקל פולץ במקום הראשון(!), טייטום נבחר שלישי) אז מה… הטאנקינג המושמץ היה מוצדק??? לי אין תשובה לזה, התנהגות של פילי באותן שנים הייתה יותר מדי אנטי ספורטיבית כדי שאוכל להודות בזה. 
  • העשור האבוד של לוס אנג'לס לייקרס, טוב אולי אני מגזים קצת. הנה, זה אחד הסיפורים What if היפים ביותר. בגלל הדעיכה האיטית של קובי ברייאנט, לייקרס קיבלו בחירות דראפט גבוהות כמה שנים ברצף. זה ממש מצחיק – הם יכלו ליצור צמד טייטום/ בראון, רק במקום זה הם יצרו צמד אינגרם/ בול. אז נכון, אי אפשר להגיד שהם בזבזו את הבחירות לשווא – בסוף הם הוטרדו לטובת אנתוני דייויס ולייקרס לקחו אליפות ב-2020. מעניין איך ביקום המקביל טייטום ובראון היו משתפים פעולה בעיר המלאכים. 

שווה להתעכב ולהעיר כמה מילים על השחקנים שלוס אנג'לס בחרה – לאורך השנים האלה, לייקרס בחרו שחקנים לא רעים – אינגרם, בול, ראסל, רנדל, ג'וש הארט. לעומת זאת, הפיתוח שלהם היה גרוע – כל אחד בתחילת הקריירה התקשה להבין מה מיקומו במועדון ורק אחרי שעברו למועדונים אחרים, הם הצליחו לרוב להיות שחקנים משמעותיים ותורמים בקבוצות מנצחות. הדוגמה הזו מראה כמה חשוב הסיטואציה בה השחקן נמצא.  

• בנוסף לבוסטון, רק סן אנטוניו ושיקגו נמצאות בצמרת בשתי תקופות הזמן, אם כי קשה למצוא קבוצות עם הישגים שונים כל כך. הספרס יצרו חתיכת קבוצה אגדית עם הכי הרבה אליפויות בתקופה הנדונה הכוללת, הבולס לא כל כך הצליחו לתרגם הצלחה בבחירות להישגים תחרותיים – גמר מזרח אחד ב-2011. פציעות של דרק רוז, לברון ג'יימס ששלט במזרח במשך 10 שנים, חוסר יכולת של ת'יבס לבצע התאמות בפלייאוף, האמת כנראה משלבת את כל הגורמים. 
• אוקלהומה עדיין בצמרת. למרות שהייתה קבוצת צמרת, היו להם מספר הברקות – סטיבן אדמס, אנדרה רוברסון ואפילו דומה סאבוניס! עוד סיפור אחד כמה הסיטואציה משפיעה על שחקן – עכשיו זה נראה הזוי, אבל בעונת הרוקי התפקיד שלו היה לעמוד בפינה ולזרוק שלשות. הכישרון שלו היה מתבזבז לגמרי אילו היה נשאר בעמדה הזו. רק אחרי שעבר לאינדיאנה, הפייסרס הבינו איזה תפקיד מתאים לו יותר (כנראה פשוט ראו קלטות של אבא שלו…) 
• מי לא מאמין בדראפט – כמובן ברוקלין נטס אחרי שפרוחורוב רכש אותה וחשב שהוא רומן אברמוביץ', רק בכדורסל. יחד איתו יש את דאלאס של מארק קיובן. רק בשביל לתת לכם פרספקטיבה, במשך 8 שנים דאלאס בחרה 13 שחקנים ורק שחקן אחד השלים חוזה רוקי בקבוצה. אני תוהה כמה דירק נוביצקי ממורמר על קיובן שמהאליפות ב-2011 ועד לפרישה שלו דאלאס לא הצליחה לעבור סיבוב בפלייאוף. נכון, הדראפט זה לא הכול, אבל כל השנים מאבריקס ביצעו את כל הטעויות האפשריות בבניית הסגל. אולי שווה כתבה נפרדת…

אז כן, נראה לי זה הסוף. אשמח שתספרו, מה אהבתם, מה פחות. 

רק אוסיף, מי שלא אהב את החפירה ורוצה להעיר משהו, תזכרו להתווכח עם העמדה של האדם ולא עם האדם עצמו. 

לסיום, תהנו – שיר גדול

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלי מיכל ז"ל.