האם דראפט NBA באמת הגרלה? האם יש קשר בין ביצועי קבוצות לבין בחירות הדראפט שלהם? האם יש קבוצות שבמשך כמה שנים פוגעים בול לעומת קבוצות אחרות שמפספסות פעם אחר פעם? ניסיתי לענות על השאלות האלה ואחרות באופן מספרי. לצורך כך יצרתי דירוג ב-6 דרגות שונות ואז דירגתי כל שחקן בסיבוב הראשון של הדראפטים החל משנת 2000 ושחקנים בולטים בסיבובים השניים עפ"י הניקוד שבטבלה.  

לבסוף הניקוד הוא סכום הדירוגים A-F. 

למה בחרתי לדרג דווקא ככה: 

1. רציתי לתת ביטוי לפגיעות "מאוחרות". תסכימו איתי לבחור לברון ג'יימס במקום הראשון זה לא קשה, לבחור את טוני פרקר במקום ה-28 הרבה יותר קשה ורציתי לתת ביטוי לזה. לכן לכל ניקוד הוספתי בונוס עפ"י סדר הבחירה של כל שחקן. לדוגמה, עמודה A עבור טוני פרקר – אחרי 3 שנים הוא שיחק עדיין בסן אנטוניו ולכן הניקוד שלו: 1+28/58=1.48. בחירה ראשונה בדראפט מקבל בדירוג זה 1+1/58 = 1.02 נקודות.   
2. עמודה A – "דמי רצינות" – בחרת שחקן, תן לו לפחות את חוזה הרוקי בקבוצה. 
3. הבדל בין B ו-C, E ו-F – הצלחת לבחור שחקן בולט אבל צריך להיות בונוס לכך שהשחקן עדיין אצלך. 
4. למה דווקא 7 שנים – לא רציתי לתת ניקוד על כל הקריירה של השחקן. לכן החלטתי "לחתוך" בנקודה כלשהי בזמן, להגדיר מנקודה מסוימת זה כבר לא הכישרון שאיתו השחקן הגיע לליגה אלא השקעה שלו ו/או הסיטואציה שיש סביבו בקבוצה. 

אם נשלים את הניקוד של טוני פארקר, אז בעמודה B הוא קיבל: 4.98=(2+28/58)2x נקודות.

בעמודה C הוא לא קיבל ניקוד כי לא שיחק במועדון אחר, עמודה D הוא לא קיבל ניקוד כי לא קיבל תארים אישיים בשנים הראשונות, אבל בעמודה E הוא 10.45=(3+28/58)3x – ב-7 שנים הראשונות בליגה סן אנטוניו לקחו 3 אליפויות: ב-2003, 2005 ו-2007. כעת נחבר את הניקוד A, B, E ונקבל את הניקוד של טוני פארקר 16.9 שהוא הכי גבוה בדראפט שלו 2001.

לפני שצוללים למספרים, אעיר עוד כמה נקודות שגיליתי במהלך העבודה הזו: 

1. יתרון הדירוג – קל, גם להסביר, גם לעשות, אין נוסחאות מסובכות. 
2. חסרונות הדירוג – ישנם עיוותים, שחקנים טובים ויעילים ששיחקו בליגה כמה שנים טובות אינם בהכרח קיבלו ניקוד הולם עפ"י השיטה. דוגמה קלאסית – קייל קורבר. חסרון נוסף בולט – late bloomers לא מקבלים ניקוד כלל, דוגמת קייל לאורי. 

יחד עם זאת, צריך להודות גם שאין שיטה מושלמת, אני חושב בכל דירוג היינו מקבלים עיוותים כאלה ואחרים ואני מניח שנוכל לקבל תמונה כללית טובה. 

מי שתהה, כן, ביקשתי מ-chatGPT 4 שיעשה לי את העבודה והוא (אני) נכשל לגמרי במשימה. אגב, יש פה תותחי אקסל בקהל? אם מישהו יודע איך אפשר לפתור את הבעיה בלי לכתוב קוד, באמצעות הפונקציות הבסיסיות של אקסל, אשמח לדעת. 

תוצאות 

כאמור, המטרה הייתה להשוות בין הקבוצות, אבל לפני זה זה מסקרן לראות את השחקנים. גרף הבא מציג את השחקנים שקיבלו הכי הרבה ניקוד בכל דראפט. 

נכון, לברון ג'יימס מעל כולם, זה לא מפתיע. מקום שני של דוויט האוורד כן הפתיע אותי קצת, קל לשכוח כמה הוא היה דומיננטי בתחילת הקריירה שלו והוא באמת נחשב לאחד השחקנים הכי טובים, כפי  שפרסומת מקדונלדס  ב-2010 ביחד עם ג'יימס סימלה. 

עכשיו באותה צורה נשווה בין הדראפטים: 

דראפט 2003, ההוא עם ג'יימס, דווין וייד וכריס בוש, הרבה מעל כולם. דראפט 2008 של ראסל ווסטברוק, קווין לאב ודרק רוז הרבה אחריהם במקום השני. אני זוכר כבר בזמן אמת דיברו על דראפט 2003 כעל דראפט מיוחד ואפשר רק לתהות מה עבר בראש אצל ג'ו דומארס כאשר הוא בחר בדארקו מיליצ'יץ' במקום השני.

ובכן, נעבור למנה העיקרית – השוואה בין הקבוצות. זאת ההשוואה היותר מעניינת מבחינתי, כי דרכה ניתן לראות את קבלת ההחלטות של מנהלי הפרנצ'ייזים. 

גרף הבא מתאר את סיכום הניקוד שקיבלה כל קבוצה, מהגבוה לנמוך. בצבע צהוב סימנתי את אלה שלקחו אליפות באותן שנים ובצבע אפור את אלה שהגיעו לגמר. 

מתוך ההסתכלות אפשר להגיע לכמה מסקנות מעניינות (אותי לפחות, טוב מי שהגיע עד לשלב הזה, זה מעניין גם אותו): 

• הצלחות: רוב הקבוצות המצטיינות כן עשו זאת באמצעות בחירות דראפט שעשו. כולם זוכרים את האליפות של בוסטון ב-2008 בזכות ההגעה של השלישיה הגדולה: פירס + אלן + גרנט. אבל תראו – הם במקום הרביעי בחישוב הכללי, כי … הם ידעו לבחור גם את הרכז-פסיכופט הטוב ביותר בכל הזמנים, ראז'ון רונדו וגם רול פליירס הנחוצים כל כך לקבוצת אליפות כגון גלן בייבי דוויס (שולח לכם ד"ש מהכלא), טוני אלן (חמק עם עבודות שירות) ואפילו קנדריק פרקינס. סיפור דומה אפשר לראות אצל לוס אנג'לס לייקרס. עם כל הכוכבים, שאקובי, קובי + גאסול הם עדיין ידעו לבחור לא רע – אנדרו ביינום וג'ורדן פארמר לדוגמה. כמה מילים על דטרויט פיסטונס – השנה נציין 20 שנה לאלופה הכי מיוחדת של העשור הראשון של שנות ה-2000. זה נכון, כבר איזה 10 שנים הפרנצ'ייז לא בכיוון בכלל, כל החלטה שלהם יותר גרועה מהקודמת ונראה שאיתמר בן גביר הוא הג'נרל מנג'ר שלהם, אבל אז הם הצליחו לבנות קבוצת אלופה דווקא דרך טריידים חכמים כאשר רק טיישון פרינס (המלך!) הגיע דרך הדראפט. אז כן, בשביל לקחת אליפות אתה לא חייב לפגוע בבחירות הדראפט או להיות שוק גדול ונוצץ שמושך כוכבים. יש גם דרכים אחרות.
• כשלונות: סיאטל \ אוקלהומה, לוקחת בבטחה מקום ראשון בדירוג, בגלל שתי בחירות עוקבות קווין דוראנט וראסל ווסטברוק. כבר כתבתי בעבר עליהם כעל הקבוצה הכי under achiever בעשור השני של שנות האלפיים. מהגרף הזה אפשר לראות באופן כמותי מדוע. חוץ מהם אפשר כמובן לציין את קליבלנד שקבדנציה הראשונה של לברון ג'יימס, לא באמת הצליחו לבנות סביבו קבוצה מספיק מאוזנת ותחרותית, שיקגו בולס שהיו אמורים להצליח הרבה יותר לולא הפציעה המחרידה של דרק רוז וכמובן את יוסטון רוקטס. הייתי אומר הכישלון של האחרונים עוד יותר מהדהד – נזכור שהקבוצה בה שיחקו ביחד יאו מינג וטרייסי מקגריידי לא עברה סיבוב פלייאוף! 
• דאלאס – במקום האחרון, כן צחוקים… ברור, מארק קיובן לא מאמין בלבנות קבוצה דרך הדראפט. מבחינתו מספיק אירופאי אחד ומשם הוא יסתדר. ובכן, פעם ב-20 שנה זה מצליח לו. השחקן היחיד המשמעותי שמאבריקס בחרו ב-8 שנים – ג'וש הווארד, מי שזוכר וינג נחמד כזה שאפילו נבחר לאולסטאר פעם אחת. 

לסיכום הכתבה הלא שגרתית שלי, תהנו מברי סחרוב – זמן של מספרים 

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלנו, מיכל ז"ל. 

ביום שישי ציינו יום שנה למותה. 

מנסים לשרוד ולא לתת לחור בלב שהמוות שלה יצר, להטביע אותנו.