לארי בירד הצטרף לפלייאוף הזה.

או קיי, אז אחרי כל המאמרים וניתוחים מעמיקים על איך ניו יורק יסתדרו בהגנה על ג'ייסון טייטום ומי הולך לשמור על ג'לן ברונסון, מישהו באינדיאנה, אני משער זה היה טי. ג'יי. מקונל, קם ואמר "אולי דיי להיות פראיירים כל הזמן? בואו כבר ננצח את הסדרה הזו! גומרים הולכים." אני לא בטוח בדיוק במילים האלה, אבל הבנתם את הרעיון. 

כל הסדרה מול הניקס, הייתה לי תחושה שאינדיאנה פשוט לא מנוסים מספיק ופראיירים בצורה מעצבנת – הם שיחקו טוב יותר, הצליחו לגמרי להכתיב את קצב המשחק, אבל עדיין איכשהו הפסידו בשני המשחקים הראשונים. למזלם, לניו יורק פשוט נגמרו שחקנים בריאים (ככה זה כשאתה משחק עבור ת'יבס, לא דבר חדש). שלא תבינו אותי לא נכון, אני מסמפט את אינדי, הם קבוצה מאוד מוכשרת, בנוסף ג'לן ברונסון אצלי ברשימה של חמשת השחקנים המעצבנים עלי ב-NBA (מה זה כל החרא הזה כל נגיעה זריקת ראש אחורה מה עשו לי ומה עשו לי, מוציא עבירות אוויר קלאסי). 

ניתוח קבוצות

מאזן בין הקבוצות בעונה רגילה 3-2 לטובת בוסטון (כולל משחק בו הסלטיקס המטירו על הפייסרס לא פחות מ-155 נקודות, ללא הארכה), הקבוצות שיחקו משחק נוסף בגלל הטורניר אמצע העונה, בו ניצחה דווקא אינדיאנה. מדובר בשתי קבוצות ההתקפה הטובות בליגה, הן בעונה הרגילה והן בפלייאוף (מפתיע, נכון, אבל כן, הן חולקות מקומות ראשון ושני ב-OFFRTG גם בפלייאוף, רק התחלפו מקומות, עכשיו אינדי עם הרייטינג ההתקפי הכי טוב), אז תקשיבו טוב, בעונה הרגילה במשחקים ביניהם בוסטון קלעה בממוצע 130 נקודות וספגה כמעט 117 (!) 

הם שיחקו בקצב כל כך גבוה, שכנראה באיזשהו שלב פורזינגיס נזכר בחבר שלו דני אבדיה מספר לו בדיחות גבעת חלפון "מה יש לנו בחום הזה…" ופשוט הפסיק לרדוף אחרי כל ההליברטונים למיניהם.

בגזרת פצועים, אצל בוסטון קריסטפס פורזינגיס צפוי עדיין להיעדר לפחות שני המשחקים הקרובים, כאשר אצל הפייסרס יעדר רק בן מאטורין שגמר את העונה לפני חודשיים.     

גמר המזרח, ממנו תיעדר הניקס, עדיין יוביל להמשך המסורת לפיה שחקן ששיחק בניקס יופיע בגמר, רצף מאוד מוזר ואקראי שהחל אי שם לפני המילניום. לוק קורנט (או פורזינגיס, אם יהיה כשיר מתישהו) מצד אחד או אובי טופין מהצד השני, אחד מהם ישמור על הגחלת.

בוסטון סלטיקס / Stockton2Malone

אני לא זוכר מתי פעם אחרונה הקבוצה הגיעה לגמר האזורי כשהיא משחקת ב-50%-60% מהיכולת האמיתית שלה. אולי הלייקרס של שאקובי … תוך חצי נמנום בוסטון דילגו מעל מיאמי וקליבלנד, שתיהן נטולות שחקני מפתח. רק לפרקי זמן קצרים סלטיקס הציגו כדורסל באינטנסיביות הראויה של הפלייאוף. 

מה הסלטיקס צריכים לעשות כדי לנצח את הסדרה?

לאור כל זאת, שאלת המפתח היא האם בוסטון תוכל לעשות את הסוויץ' הנדרש בראש ולעלות 2 הילוכים, בעיקר באינטנסיביות הגנתית, כי היא תצטרך, זה דיי בטוח. מולה ניצבת חבורה מוכשרת, צעירה ומה שהכי חשוב בריאה של אינדיאנה. אין אייזיק אוקורו שאפשר לעזוב אותו בשקט בשביל לעשות שמירה כפולה על האחרים. צריך לשמור על כולם. 

בסגל של אינדי רק ארון נייסמית' קלע בסדרה מול הניקס מתחת ל- 30% מהשלוש (כל השאר היו מעל 40% אגב), אבל בעונה הרגילה הוא כן קלע מעל 40% מחוץ לקשת, אז אפשר לפחות בהתחלה להמר עליו ולבדוק אם זה משתלם.

היבט נוסף בהגנה, היא השאלה עד כמה בוסטון צריכה להתמקד בטייריס הליברטון. ללא ספק, מדובר בכוכב  הקבוצה, אבל – הוא לא היה מאוד דומיננטי בסדרה מול הניקס ולמרות זאת, הפייסרס ניצחו. לכן איני חושב שבוסטון צריכה להתמקד בשחקן כזה או אחר, גם ככה החמישיה הפותחת היא חמישיית הגנה הטובה ב-NBA, בין אם זה ג'רו הולידיי דרק וייט או ג'לן בראון – כולם אמורים להסתדר עם הליברטון אחד על אחד ללא עזרה. 

שחקן נוסף שבוסטון צריכה לחשוב לגביו, כמובן טי.ג'. מקונל שעשה שמות בהגנה של הניקס והיה אחד הפקטורים המשמעותיים בסדרה. מכיוון שמדובר בשחקן ספסל, פייטון פריטצ'ארד אמור להיכנס לו לורידים ולא לתת להריץ התקפות של 7 שניות – סל כפי שעשה נגד הניקס.

בצד ההתקפי, כאן חסרונו של פורזינגיס תורגש היטב. אל הורפורד קולע בפלייאוף 32% מהשלוש, מול קליבלנד הוא היה על 10 מ-35, רק 28% ואם נוריד את המשחק האחרון, בו הוא התפוצץ עם 6 מ-13 שאר הסדרה הוא היה רק על 4 מ-19, כאשר רוב השלושות שהוא לקח היו דיי פנויות. אין לי ספק שאינדיאנה לפחות בהתחלה ישאירו אותו חופשי כדי לעשות שמירה כפולה על טייטום, לכן אם הוא יקלע באחוזים סבירים, מעל 36%, המשחק של בוסטון בהתקפה ייראה אחרת לגמרי. כמו כן, כרגע הסטאטוס של פורזינגיס הוא Day to Day ונראה שמדובר יותר ברצון של הסלטיקס להאריך יותר את ההתאוששות שלו מאשר פציעה אמיתית שמונעת ממנו לשחק. 

שחקן מפתח

טוב, אפשר היה לכתוב פה על דרק וייט או ג'רו הולידיי, אבל מבחינתי, שחקן מפתח של בוסטון שלאינדיאנה אין באמת תשובה לגביו – ג'ייסון טייטום. כל הפלייאוף הזה הוא "בסדר", מצוין בהגנה, "בסיידר" בהתקפה. לדעתי כל אוהד של בוסטון לפני שהוא מתיישב על הכיסא שלו ב-TD Garden חייב לעבור דרך חדר ההלבשה, לתת לטייטום שתי סתירות, להביא לו כוס קפה שחור עם 2 סוכר ולוודא אישית שהוא לא נרדם על המגרש. עד עכשיו בפלייאוף הזה טייטום לא הוכיח שהוא כדורסלן אמריקאי הכי טוב, לא היה צריך גם. עכשיו כן צריך. בצד של הפייסרס אין שחקן שיכול להתמודד איתו, עם כל הכבוד לסיאקם או עובדיה טופין. סדרה מול קליבלנד, ג'ייסון טייטום קלע בממוצע 26.8 נקודות למשחק ורק 27.3% מהשלוש, זה חייב להשתפר. 

יתרון משמעותי לסלטיקס

ניסיון פלייאוף. החמישיה הפותחת של סלטיקס שיחקה 560 משחקי פלייאוף (אל הורפורד השחקן הפעיל עם הכי הרבה משחקי פלייאוף ללא טבעת אליפות, 185, רק בשבילו אפשר לאחל לבוסטון לקחת את התואר),  בזמן שהחמישיה הפותחת של הפייסרס שיחקו ביחד רק 181 משחקי פלייאוף. חוסר ניסיון הזה ראינו בסדרה מול הניקס, אבל אז זה הספיק, הפעם סלטיקס קבוצה יותר מוכשרת ומנוסה הרבה יותר.  

אינדיאנה פייסרס/ jefffoster10

אז אחרי שהניקס ניסו לעשות וויליס ריד עם אנונובי, נשמתו של וולט פרייז'ר במשחקי 7 נכנסה בדוינצ'נזו ואמארה שקל לעלות על מדי משחק כי חומות יריחו (סימס) נפלו, התפזר העשן בגארדן והקבוצה הצעירה שלא ידעה את רג'י העפילה לגמר המזרח לראשונה משנת 2014.

מה הייתם ממליצים לקבוצה שלא בטוחה שהיא אמורה להיות כאן? אז אמנם המשפט המקורי נאמר בסדרה בה כיכבו אנשים צהובים, אך הוא תקף גם לקבוצת האנשים הלובשת צהוב שהגיעה עד הלום.

אז לא, גם האופטימיים שבאוהדי הפייסרס לא באמת האמינו שהקבוצה תהיה אחת מארבע האחרונות שעדיין מתמודדות על האליפות העונה, אבל בכל זאת הגענו למרות הכל.

עם זאת, לפני שנצלול לניתוחים מפולפלים כיצד טי ג'יי מקונל ייאבק בדרק וויט (חלום רטוב של כמה מגולשי האתר), שווה להתייחס לפיל שבחדר, או יותר נכון, לפיל השוכב על מיטת הטיפולים. אז כן, בדרך לאן שהגיעו הפייסרס נהנו מלא מעט מזל, או ליתר דיוק הקבוצות שהתמודדו מולן סבלו מחוסר מזל בכל הנוגע לפציעות (טפו טפו חמסה). קודם פילי ומיאמי מדרדרות לפלייאין אחרי הפציעות של אמביד ובאטלר בהתאמה, והפייסרס מדלגים מעל הפלייאין בדרך למקום ה-6 במזרח, ממשיך במילווקי נטולת יאניס לכל הסדרה ובחציה גם נטולת לילארד, וכלה באודים העשנים שנותרו מהניקס לאחר עבודת הקצב והנוד של הארט בחדר ההלבשה בגארדן.

א-ב-ל, לכל המלעיזים ומדביקי הכוכביות למיניהם, אעיז פני ואטען שמה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש ולאורך השנים הפציעות תורמות ופוגעות בקבוצות באופן פחות או יותר שווה בסך הכל (חוץ מפורטלנד), וכן שייחוס ההצלחה של הפייסרס רק לחסרונות בסגלי היריבות מעמיד בצל את הסגל העמוק, הטוב ובעל הפוטנציאל שהעמידו הפייסרס עצמם, וכן את הסגנון המרהיב לעין שהסגל הזה משחק בו. 67.1% מהשדה במשחק 7 לא טועים, דונטה דויניצ'ינזו בסגירת קווי מסירה להליברטון – כן. וגם חסרונות צריך לדעת לנצל. ואגב, כמו שהיטיב לתאר stockton2malone מעלי, זה לא שהסלטיקס התמודדו מול 12 רוברט פארישים בסדרות הקודמות.

ואם בחסרונות עסקינן, הרי שהסלטיקס הם חידה מהבחינה הזו – הקבוצה הטובה בליגה, בפער, אבל עם חסרונות בולטים לעין (גובה, בשר בצבע, ספסל), רק שתועפות כישרון ותצוגת אימון טובה של מאוזלה ג'ו (עד גיל 40 תגיע לירח, או לפיינלס) מפצות על כך.

מה הפייסרס צריכים לעשות כדי לנצח את הסדרה?

לבחור באחת משתיים, כאשר אחת קיצונית מאוד והשנייה קיצונית אף יותר. 

הדרך האחת היא לקחת את הסגנון המהיר והשוטף לקצה ולהפוך את המשחקים לשאט-אאוט של צליפות מבפנים ומבחוץ ולתוצאות שמזכירות אולסטאר או את עונת 61/62 מבחינת ממוצעי נקודות. הסלטיקס הם הקבוצה המוכשרת בליגה, אבל אם יש קבוצה שיכולה לעמוד מולה שווה בשווה בתחרות קליעות הרי שאלו מכתיבי הקצב מאינדיאנה. הפייסרס ירגישו יותר בנוח בסגנון כזה, והעומק הפוטנציאלי (כמו גם היעדר הצורך להשקיע בהגנה) עשוי להוביל להפתעה, או לכל הפחות לפייט נאה.

הדרך השנייה אף קיצונית יותר לפייסרס, והיא ללכת הפוך לחלוטין מהדרך הראשונה ובעצם מכל מה שאפיין את אינדיאנה העונה – להאט את הקצב, לשחק כדורסל מסודר, מתודי, עם הרבה הכנסות כדורים פנימה לטרנר וסיאקם שינצלו את הדלילות בצבע של הסלטיקס ובעיקר לשבש לסלטיקס את המשחק ולנסות לגרור את המשחק לסקור נמוך וצמוד. בתכל'ס – לעשות את כל מה שהפייסרס לא עשו כל העונה.

וגם, לשאת תפילה, איש באמונתו יחיה, לארבעה ימי קליעה רעים של הסלטיקס, לא חובה ברצף. אני נניח בקשר רציף עם הרב יולי, נציגה בישראל של כנסיית מפלצת הספגטי המעופפת.

שחקן מפתח:

מאצ'אפים מעניינים מאוד יש לנו, שונים מאוד מהמאצ'אפים בסדרה הקודמת לאור הבנייה וסט הכישורים המאוד שונה של הסלטיקס לעומת הניקס. בהגנה אני מעריך שפסקל סיאקם ינסה לעצור את טייטום בעוד השומר הבכיר (בערך) ארון נייסמית' יופקד על חברו לשעבר לקבוצה ג'יילן בראון, האלי ינסה להצר צעדיו של הולידיי ונמבהארד יקבל עליו את האתגר למנוע זריחתו של הכוכב העליון דרק וויט. עם זאת, שחקן המפתח של הסדרה הזו לדעתי הוא מיילס טרנר. בהתקפה הוא צריך לגרום להורפורד קשישא להזיע ולהתעייף, בוודאי אם הורפורד יהיה זה שייאלץ לצאת אליו בעומדו על קשת השלוש, בטח כאשר האטרייה הלטבית עודנה מושבתת. יחד עם זאת, הרי שההגנה היא החלק המעניין באמת – טרנר יהיה זה שיבוא לעזור, בעיקר מול טייטום ובראון, ואם יהיה נייד דיו לעזרה וחזרה לצבע זה עשוי לגרום לסלטיקס להסתמך עוד יותר על השלשות. זה לא משהו שטרנר עשה יותר מדי, והגנה בכללי זה לא משהו שהיה יותר מדי בעונה האחרונה בפייסרס, אבל אם הוא יצליח לעזור אפקטיבית מול האיום המרובע שהסלטיקס מציבים, לפייסרס יהיה איזשהו סיכוי לעשות רעש. כל השאר, כולל ריבאונדים, זה בונוס שלא אעז לייחל לו.

יתרון משמעותי לפייסרס:

הספסל – פריצ'ארד, קורנט והאוזר מול טופין, שפרד, ג'קסון והאליל מקונל. מעבר לעובדה שלפחות מבחינת צבע, הספסל של הסלטיקס אמור להיות זה של הפייסרס, הרי שהספסל של הפייסרס עמוק ומגוון יותר משל הסלטיקס. קרלייל יצטרך לנצל היטב את הספסל העומד לרשותו, להקפיד על מנוחות ורגליים טריות במגרש. זו הייתה אחת הסיבות לניצחון על הניקס, וזה יכול להיות יתרון גדול גם על הסלטיקס. ושכל המלעיזים יידמו.

ולפריצ'ארד – אתה לעולם לא תהיה מקונל.

תחזיות: 

Jefffoster10

פגעתי בול בפריוויו הקודם, גם אז עם stockton2malone, בנוסף לאמונה בריאה בנאחס ועין הרע, הימור מנצח לא מחליפים ולא מהמרים נגד הקבוצה שלך – הפייסרס שמים את ה-ה' בהפתעה, ומנצחים את הסדרה בשבעה משחקים, 4-3 לפייסרס. 

Stockton2Malone

כל העונה הזו במזרח הייתה קבוצה אחת מעל כולם והיא בוסטון. הם טובים יותר, מנוסים יותר, לא עייפים מידי ויחסית בריאים. תחושה שלי, הסדרה יותר תלויה בהם ואם הם ידעו לשחק באינטנסיביות הנדרשת, הם ינצחו. 

ניבוי 4-2 סלטיקס. 

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלי, מיכל ז"ל. 

בוסטון סלטיקס (0) – אינדיאנה פייסרס (0) / אהרן ברלין

מיומנו של אוהד שלא מפסיק לצבוט את עצמו:

ושוב, בפעם המי יודע כמה, אפשר להיפרד מההימורים ולזכור שמעולם לא היה משחק ספורט תחרותי שלא התחיל בשוויון. שתי ההתקפות הטובות בעונה הרגילה (בוסטון ראשונה, אינדיאנה שנייה) ובפלייאוף (שם אינדיאנה ראשונה) נפגשות לסדרה של הטוב מ 7 משחקים כדי להגיע לבמה הגדולה מכולם. בוסטון מגיעים למשחק כקבוצה היחידה שיצפו ממנה להגיע למעמד הזה בתחילת העונה והפייסרס עם לא מעט מזל והרבה נחישות ינסו להגיע לגמר השני שלהם העונה אחרי שהפסידו ללייקרס בטורניר אמצע העונה החביב.

קשה לחשוב על שתי קבוצות שונות יותר מבחינת אופי וסגנון: האחת הגיעה לכאן כי כולם ציפו ממנה ואם תעוף העונה שלה תיחשב אכזבה, השנייה בתחילת מסע מרתק והנאה מכל רגע שמתווסף לה לרזומה הפלייאוף; האחת עם התקפה איטית למות שמתבססת לא מעט על בידודים של שחקנים ברוכי כישרונות והשנייה מנהלת משחק מסירות בניצוחו של השחקן עם אחת הזריקות המכוערות בליגה; האחת חגגה בצבע של היריבות שלה בעיקר הודות לפציעות של שחקני פנים של היריבות, השנייה זורקת הכי הרבה שלשות בפלייאוף ומכניסה אותם באחוזים מעולים. ומעל הכל, הקבוצה הטובה יותר מנוהלת על ידי מאמן עם ניסיון של פלייאוף וחצי וצעיר יותר מאחד משחקני החמישייה שלו בעוד הקבוצה הצעירה והחצופה מונהגת על ידי מי שהיה עוזר המאמן של לארי בירד לפני ששני הכוכבים של ההתמודדות הזאת נולדו. המאצ'אפ בין המאמנים, שלא מדברים עליו מספיק, הוא אולי ההיבט החשוב ביותר של הסדרה הארוכה שלפנינו. היות ושתי הקבוצות מעמידות התקפות שהן יכולות לתמרן גם בעיניים עצומות, הצד ההגנתי והיכולת לדעת מתי ואיך לשנות קצב או לעבור לבידודים נמצאות על הכתפיים של שני המאמנים ויעשו את ההבדל ככל שהסדרה תתקדם. גמר המזרח של השנה שעברה, שצרוב היטב בתודעה של שחקני הסלטיקס, היה בעיקרו תצוגת אימון מופתית ומשמעת קבוצתית שאף צבא לא היה מתבייש בה. אם קרלייל יצליח להיכנס לראש של יריבו (מה שעשה לפרקים בפלייאוף הנוכחי) הוא יוכל לענוד את הטבעת בפעם השנייה. אחרי הכל, הוא יודע מה זה להשיג אליפות עם קבוצה נחותה מבחינת כישרון. אמן שיקרה שוב.