אם הגעת עד כאן במעמקי האינטרנט, כנראה שאתה (או את) לא צריכים הסבר על משמעות שני המשחקים הקובעים שישוחקו הלילה במדיסון סקוור גארדן ובבול ארנה. במקרה שכן – המנצחות ממשיכות לגמר האיזורי, המפסידות אורזות בדרך לקאנקון, עיר החוף הכי מזרחית במקסיקו.

אז אחרי שלמדנו קצת גיאוגרפיה והחכמנו, בואו ניגש לאקשן, לא לפני הממתק הבא:

22:30 – ניו יורק ניקס (3) מול אינדיאנה פייסרס (3):

ובמעבר חד מזאזא ללמה. אני מניח שרובכם שמעתם מתישהו בחייכם על הדאלי למה, ים החכמה, המנהיג הרוחני והפוליטי של טיבט, נו האסייתי החביב הקירח עם הגלימה. הגדאלי לאמה הנוכחי, טנזין גיאטסו, התפרסם בכך שלאחר בחירתו ב1950, סין פלשה לטיבט והוא נאלץ להימלט על נפשו אל צפון הודו, שם הוא שוכן עד עצם היום הזה. לעומת זאת, איך נבחר הדאלי לאמה. את זה אני מנחש שאתם לא יודעים. על פי המוסרת בבודהיזם הטיבטי, הדאלי לאמה לא נבחר, מכיוון שהוא התגלגלות של נשמה שבכל דור דור עובר מגוף גשמי אחד לאחר. אוקי…, אז מי מוצא את הלמה?, הפנצ'ן לאמה אלא מה, המנהיג הרוחני השני בחשיבותו בבודהיזם שהטיבטי, שגם הוא כמו הדאלי לאמה התגלגלות של נשמה לאורך דורי דורות, ומי מוצא אותו?, הדאלי לאמה הנוכחי, ממש הפרדת רשויות.

הפנצ'ן לאמה הנוכחי, גנדן צ'ואקי ניאמה, זוהה בשנת 1995 על ידי גיאטסו כבר בהיותו בן 6. לרוע מזלו ניאמה נולד לתקופה שבה השליטים בטיבט הם לא טיבטיים אלא מתחרזים עם טין, ובסטייל האופייני להם הטינים עצרו / ספק חטפו את ניאמה ומשפחתו. הסברה הרווחת היא שבכך הסינים ניסו להשיג אחיזה בקביעת הדאלי לאמה הבא באופן שיתאים עם האינטרסים שלהם בטיבט. ועכשיו לשאלת השאלות, למה זה אמור לעניין אתכם?, למה זה קשור להופס?

אז התשובה הקלה היא כי לרוע מזלו של ניאמה, הוא נאסר בדיוק שבוע לפני הפעם האחרונה שקבוצות כדורסל בקצה השני של הגלובוס המכונות, ניקס ופייסרס נפגשו בפעם האחרונה. אני משוכנע שאם זה לא היה המקרה, ניאמה הצעיר היה יושב מרותק למרקע הטלוויזיה שלו ב8 בבוקר, רואה איך איווינג ומילר הטיטאנים קולעים כל אחד 29 נק' אבל ידו של מילר על עליונה כשהוא מנצח את המשחק השביעי בשתי נקודות אחרי שהניקס כבר חזרו מפיגור של 3-1.

התשובה שאני יותר אוהב קשורה ליריבות. כל מני חברים שואלים אותי מדי פעם מה אני כלכך אוהב בספורט? מה אני כלכך אוהב בNBA?. עכשיו כמובן שקצרה היריעה לתאר הכל פה בפריוויו בכל זאת יש משחק מוקדם היום, אבל כתשובת הילל הזקן, על רגל אחת, כי זה סיפור מעולה.אני חושב שכמו שהבודהיזם הטיבטי השכיל להבין שבהענקת נפח היסטורי למנהיגיו נוסך בהם עומק ורגש, ככה ההיסטוריה בספורט ובNBA במיוחד. כשלשיקגו יש סופרסטאר אתלטי זה מהדהד רגשות מסויימים בצופים, כשאורלנדו או הספרס זוכים בבחירה הראשונה ברור לכולם שגארד לא עומד להיבחר שם, כשטייטום קולע בסוף הרבע הרביעי את הקליעה שמשווה את התוצאה ושולחת את המשחק להארכה על הפרצוף של לברון, ביל ראסל מחייך ווילט שוב מניף ידיים בהכנעה. אז נכון שהאליברטון יותר פאנצ'ן לאמה נעדר מדאלי למה מילר, ושלברונסון חסרים כמה סנטימטרים כדי להיות פטריק יואינג, ובכל זאת, מסורת זה מסורת.

זוהי הסדרה השמינית שהקבוצות נפגשות בפלייאוף ב20 שנה האחרונות. שישה מפגישם אינטנסיביים בין הניקס של יואינג לפייסרס של מילר ב1993-1995 ו1998-2000, כשב1994 ו1995 היו שיא הסאגה בה הניקס ניצחו ב7 משחקים סופר צמודים ולאחר מכן הפייסרס החזירו להם מנה אחת אפיים ב7 משחקים בחזרה. ב2013 הכרמלו אנתונים נפגשו עם הפול ג'ורגים והרוי היברטים, ותכלס שתי הקבוצות לא היו כלכך טובות בין לבין כדי להיות בפלייאוף, תקראו לזה סדר קוסמי טיבט אבל איכשהו הקבוצות המזרחיות הללו נהיות טובות באותו חלון זמנים.

אני יכול לדבר המון על האופי של הסדרה עד כה, על כמה שהביתיות השפיעה, על הפציעות של הניקס, הכוכבות של ברונסון, הניסיון של סיאקם והאי יציבות של האליברטון. אפשר עד מחר לנסות לנחש מי עומדת לנצח לפי כל מני סכמות הגנתיות, הפרשים שנעו מזעומים בתחילת הסדרה, לעצומים ומביכים בהמשכה. אבל חכם טיני אמר לי פעם, גיים 7 לך תצפה. אז אני אלך. היום, בשעה נוחה לצופה בציון, זוג המילים היפות בספורט, עם אחת היריבויות הגדולות של הליגה מבחינה היסטורית, אין תירוצים להחמיץ

דו"ח מצב: בפייסרס רק מת'ורין, בניקס: בוגדנוביץ, מיטשל,רנדל,אאנובי, וגם אולי ג'וש הארט 🙁

הימור: לניו יורק מגיע קצת נחת, אם יש מגיע זה לברונסון, הניקס ב4

3:00 – דנבר נאגטס (3) מול מינסוטה טימברוולבס (3):

בפעם האחרונה שהתכנסנו כאן, לפני שבוע בדיוק, טרם המשחק הרביעי בסדרה, יד(י)ה(ם) של הזאבים הייתה על העליונה. ועל התחתונה. ועל הכדור. ומצדדיו. איפה הן לא היו? האורך של הוולבס והלחץ ההגנתי הבלתי פוסק שלה על יוקיץ' וג'מאל (בהובלתם של יקירינו מקדניאלס ואלכסנדר-ווקר ועם גובר כמחפה האולטימטיבי בצבע) הוציא את שניהם מהקצב המתודי והאיטי אליו הם רגילים והכריח אותם לקבל החלטות נמהרות. או יותר גרוע, לתת את הכדור לצוות המסייע שייצר לעצמו מול ההגנה החונקת.

ועל אף שהצרפתי המגודל החמיץ את משחק 2, מיני רק הגבירה את הלחץ על הכדור ויצאה מקולורדו עם יתרון כפול.

אבל התאמה מצוינת אחת פתחה את החלון לאלופה ושלקבוצה כזו יש חלון, היא פתאום מתחילה לנשום אוויר פסגות. אחרי כל הלחץ והידיים המציקות שהפריעו למארי, מייק מאלון וצוות האימון הורידו ממנו את מלאכת הובלת הכדור ונתנו לאארון גורדון להתמודד עם התענוג המפוקפק הזה החל מגיים 3.

וזה שחרר את כל ההתקפה של הנאגטס:

הנה מהלך מהרבע הראשון של גיים 4. לפני תחילת הסרטון, AG מעביר את החצי (ולכן נשמר ע"י אנט, שמאט אותו קצת), אך מינסוטה משחקת כהרגלה עם שני גבוהים – נאז ורודי. הראשון מוצב על הגבוה הסרבי, השני על MPJ, בעמדה טובה לבוא ממנה לעזרה בצד החלש אם וכאשר ההגנה תקרוס. זו אכן קורסת פנימה ומפנה נתיב חדירה לאארון, שמתבריין על אדווארדס ושם ת'שתיים. אך מה שבאמת פתח לו את הדרך לטבעת היא החלפת המקומות הפשוטה בין פורטר ל-KCP בצד הרחוק. קנטביוס קולע ב-40% מדאונטאון העונה וגובר סוגר את נתיב המסירה אליו (בצדק), אך גם לתפלצים כמוהו קשה להיות בשני מקומות במקביל ולעזור על גורדון בפנים.

אז כמו שראינו, המשחק בין שניים של ה-MVP ושותפו לקו הקדמי עבד כל כך יפה במשחקים 3-5. הוא לא רק החזיר את הצבע לפניה של דנבר, אלא גם השיב לה את היתרון בסדרה. זה קרה כמובן במשחק 5, שיזכר בזכות המאסטרפיס של השחקן הכי טוב בעולם, עם 40 נקודות, 13 אסיסטים ו-0 איבודים. מול ההגנה הכי טובה בליגה, שיש לה מאצאפ' נהדר עם הקבוצה שלו. אז בשם כל הסוסים והמועדונים בסרביה, איך זה קרה?

לניקולה ואארון יש יכולות כדורסל של פוינט גארדים בגוף של סנטרים. לכן הם נשלחו להוביל כדור במעלה המגרש והשומרים שלהם פגשו אותם אחרי שעברו את החצי (כדי שלא יעברו אותם ויצרו מצב של התקפת מעבר ביתרון מספרי). ההתאמה הזו נטרלה לגמרי את ההגנה של מינסוטה:

לפני שהסרטון מתחיל סלו-מו לוחץ על יוקיץ', שפשוט גורר אותו קוסט טו קוסט ומתחיל לטחון בקצב. גובר שוב מתייצב לעזור מוקדם, מונטה מוריס מגיע לכסות את המסירה לגורדון ובום! הכדור אצל בראון בחצי פינה, פנוי לגמרי. הזריקה שלו הולכת החוצה אבל הוא קולע את השלשות החופשיות לגמרי ב-40% והגאון ישמח למצוא אותו לעוד מבטים כמו זה. השליטה האבסולוטית של ביג האני בפוזשנים הללו הפכה והופכת אותו לשחקן ההיסטורי שהוא, כזה ששולט בקצב של כל התקפה.

והשליטה המוחלטת שלו בגיים 5 הייתה תאווה לעיניים ותענוג אמיתי לכל חולדת כדורסל. הנה הדובדבן שבקצפת:

צמד הגבוהים של חטיפי העוף ייחודי כל כך, שהוא גורם לזה להיראות קל. גורדון מוריד ריבאונד (וטאונס מחכה לו בצד השני) ונותן קטנה ליוקיץ'. מקדניאלס ו-NAW, קוראים נאמנים של הופס, כבר ראו מה קורה כשיש לו מיסמאץ' אז כדי לא לתת לו עוד אחד, הם מפנים לו את הדרך לסל. קא"ט הנואש מהמר על קו המסירה אך כל הימור שכזה נדון לכישלון מול הג'וקר ו-AG מתחרע על הטבעת בדרך לעוד סל קל. כמו שאהרוני אמר במאסטר שף אמש: "לפעמים היצירתיות הכי טובה היא בטוויסט אחד קטן שעושה את ההבדל הגדול" – השימוש בגבוהים מוכשרים כמובילי כדור החזיר את ההתקפה של דנבר לאיתנה ואיתה חזר גם היתרון בסדרה.

היוקיצ'ים היו כל כך טובים, כשלפעמים זה נראה שהיוצרות התהפכו: האלופה היא זו שהגבירה את הקצב והאכילה את מינסוטה בדייסה של עצמה – להעניש בכל פעם שהיריבה לא קיבלה החלטות מהירות:

רודי משתלט על מסירה של אדווארדס ומעביר את זה לבן הדוד של שיי. מארי נותן קונטסט מאוחר והשלשה של ניקיל הולכת קצר. יוקיץ', השם ישמור עליו, מעביר את הריבאונד מיד שמאל לימין תוך כדי שהוא מזהה את הקנדי שדוהר קדימה. NAW ובמיוחד אנט, שהיה בעמדה טובה לתת ספרינט להגנה (תחזרו לתחילת הסרטון), נרדמים במקומם והגאון משגר מסירה מושלמת היישר אל הדאנק. מי היה מאמין שדנבר נראתה כקבוצה שבקושי יכולה לעבור את החצי לפני 3 משחקים?

זאת הגדולה האמיתית של הג'וקר – קבלת החלטות נפלאות לפני שהיריבה מתארגנת על עצמה. המהלך האחרון הראה לנו שלאנתוני אדווארדס יש עבודה בתחום, בטח ובטח מול ההדג' שיוקיץ' מראה לו בכל פיקנ'רול בסדרה (כלומר מראה עליו עזרה ומיד חוזר לאיש שלו). הסכמה ההגנתית הזו דורשת מאדווארדס לתת מסירות חדות ומהירות לחברים כדי ליצור יתרון מספרי (4 על 3) בהתקפה שבתקווה יוביל גם לזריקה טובה. במשחק 6, הוא התחיל לחבר את הנקודות:

MPJ וניקולה מביאים דאבל טים על אנט בפיקנ'רול, שעם כדור מוקפץ היישר לידיו של גובר, שם את הוולבס במצב של 4 על 3. המגדלור הצרפתי מתקדם לצבע, שם הוא פוגש את KCP, גורדון מחליט להישאר עם טאונס המסוכן במרכז וג'מאל סוגר את קונלי שמקבל את המסירה. הרכז משאיר את זה למקדניאלס, שקובר שלשה פנויה מהפינה לפני שקלדוול-פופ מספיק לחזור אליו. אדווארדס לא מקבל קרדיט בבוקס סקור על יצירת הזריקה לג'יידן, אבל היכולות ההתקפיות העילאיות שלו גורמות לדנבר להביא עליו דאבל טים, שעם הנעת כדור טובה הופך להתקפה מצוינת. בתכלס, הוא הגורם שהפיל את שרשרת הדומינו שהובילה לזריקה הפנויה מהפינה.

על אף ההפרש הגבוה, משחק 6 היה אחד המשמימים בסדרה. הנאגטס החטיאו כמה זריקות פנויות בצד אחד, הזאבים הכניסו את המבטים הנוחים שאדווארדס והגנת הפרימטר (שחזרה לחיים וכפתה 12 איבודים, פי 2 ממה שמינסוטה עצמה איבדה) סידרו וזה סלל את הדרך להשוואת הסדרה.

מה כל זה אומר לקראת המשחק השביעי? שכל קבוצה מצאה את הנוסחה המנצחת שלה: חטיפי העוף בזכות היכולת של יוקיץ' וגורדון לעבור את החצי, להוביל כדור וליזום מהלכים בהתקפה, מיני בזכות הקרציות שלה בקו האחורי וניצול מקסימלי של היציאות הגבוהות של הראשון בפיקנ'רול. שתיהן ניצחו בבית ובחוץ ומאזן הכוחות להתמודדות הלילה שקול מאין כמוהו.

והדבר הכי הזוי? כנראה שהמשחק הזה יוכרע על כמות הרצון שיש לסנטר סרבי עם סופר-קומפיוטר בראש להתמודד מול ההצקות והפיזיות של הזאבים שרוצים לשלוח אותו בחזרה לבלקן. אחרי עונה של 79 משחקים ועוד 12 משחקי פלייאוף אינטנסיביים, הגעגועים למולדת, למועדונים ולסוסים רק מתגברים מרגע לרגע.

היום, גבירותיי ורבותיי, ניקולה יוקיץ' יפגוש במבחן הכי גדול שפגש בקריירה שלו. לא ליכולותיו על המגרש, אלא מבחן למנטליות ולכוח הרצון לסחוט את עצמו עד טיפה הזיעה האחרונה, להחזיר את הבאמפ גם כשזה כואב ולהתקדם צעד משמעותי אל עבר אליפות שנייה ברציפות. אין לי מושג איך זה יגמר, אבל כל שנייה כאן תהיה היסטורית.

דו"ח מצב: קונלי ומארי בסימן שאלה, אבל זה לא יעצור אותם מלעלות לפרקט הלילה.

הימור: הג'וקר יראה לעולם שהוא רוצה עוד תואר בארון ודנבר תנצח ב-16.