בן פלד אוהב ועוקב אחרי כדורסל, ובפרט נ.ב.א, מזה שנים רבות. זהו מאמרו הראשון לאתר
הלוס אנג'לס לייקרס הפסידו 10 משחקים ברציפות לדנבר נאגטס, ומקווים שזה לא יהפוך ל-12 ברציפות. על אילו קשיים עליהם להתגבר?
אחת ההגדרות לטירוף היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. לפי הגדרה זו, צריך היה מזמן לאשפז את רוב פלינקה, דרווין האם ולברון ג'יימס.
הלייקרס הפסידו 10 משחקים רצופים לדנבר נאגטס של מייק מאלון וניקולה יוקיץ', כולל סוויפ צמוד במיוחד בגמר המערב שנה שעברה. למעשה, הניצחון האחרון של הלייקרס התרחש בדצמבר 2022.
כעת, בפיגור של 2-0 בסדרה, הלייקרס יתאמצו לעשות סנסציה ולהעפיל לשלב הבא, או לכל הפחות לסיים את זה ב"סוויפ של ג'נטלמנים", כלומר לגרד ניצחון בודד, ולהפסיד 4-1 בסדרה.
הפער לא כזה גדול… על הנייר
כאשר מסתכלים על המשחקים עצמם, מרגיש שהלייקרס היו אמורים לנצח משחק אחד או אפילו שניים מהם. 6 מתוך 10 המשחקים האלו הוכרעו בקלאץ', (5 דקות אחרונות בפער קטן מ-5), בפער ממוצע של 5.6 נקודות. מי יודע מה יכול היה לקרות בסדרה שנה שעברה אם לברון לא היה משחק פצוע, או אם היה קולע באחוזים מעט יותר טובים ברבע ה-4 (30% מהשדה ו-10% ל-3, לעומת 60% מהשדה ו-37.5% ל-3 ברבעים 1-3).
לאחר פגרת האולסטאר הלייקרס הפסידו רק 3 משחקים יותר מהנאגטס, במאזן 17-9, לעומת 21-6 של דנבר. מבט חטוף על 2 הקבוצות נותן הרגשה שהפער ביניהן לא מצדיק את הדומיננטיות המוחלטת של דנבר בכל התמודדות בין השתיים. אם כן, מדוע הלייקרס מתקשה לנצח אפילו משחק אחד במאצ'-אפ הזה? נצלול יותר פנימה.
שניים נגד שניים
כשמדברים על יריבויות בין קבוצות NBA העיניים נמשכות תחילה לשמות הנוצצים – לברון ג'יימס ואנתוני דייוויס מול ניקולה יוקיץ' וג'מאל מארי. במבט חטוף כמעט אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בשני צמדי שחקנים כמעט שקולים. בצד של הלייקרס: לברון – מהשחקנים הגדולים בכל הזמנים, ודייוויס – מהגבוהים ושחקני ההגנה היותר טובים שיש לליגה להציע. בצד השני: יוקיץ' – אחד השחקנים הכי טובים בליגה בשנים האחרונות, ומארי – גארד נהדר אך כזה שאין לו אף לא הופעת אולסטאר אחת.
במספרים (ממוצע למשחק) זה נראה כך:
לברון ודייוויס – 50.4 נקודות ב-54.7% מהשדה ו-37.8% ל-3, 19.9 ריבאונדים ו-11.8 אסיסטים.
ג'וקר ומארי – 47.6 נקודות ב-54% מהשדה ו-39.8% ל-3, 16.5 ריבאונדים ו-15.5 אסיסטים.
ועם זאת, במקרה של הצמד של דנבר – כמקרה מייצג לכלל סגל השחקנים שלה – השלם גדול מסך חלקיו.
מעטים בליגה יכולים להאט, שלא לדבר על לעצור, את יוקיץ' התקפית. ראיית המשחק ויכולת המסירה של הסנטר גורמת להגנה לשלם על כל ניסיון לעזרה ושמירה כפולה. העזרה לא מגיעה? הגודל הפיזי שלו והטאצ' בשחרור הכדור גורמים לכך שהוא יכול לקלוע מתי שהוא רוצה. הלכת לעזור מתחת לסל, והשארת אותו לבד על קו השלוש? הוא יעניש אותך גם משם. מארי הוא גארד זריז עם ארסנל גדול של מהלכים – הוא יכול לקלוע מכל טווח, כולל מחצי מרחק באחוזים טובים (כפי שהוכיח בשנייה האחרונה במשחק השני). השילוב הזה בין השניים הופך את הפיק אנד רול ביניהם לסיוט שאף הגנה בליגה לא הוכיחה שהיא יודעת להתמודד איתו ליותר מ-2 משחקים רצופים.
בצד של הלייקרס, המצב פחות מזהיר. בשלהי הקריירה שלו, לברון מעמיד מספרים שנוגדים את הזמן וההיגיון, אך זה לא אותו לברון של האליפויות במיאמי, קליבלנד, ואפילו בלייקרס לפני 4 שנים. הוא איטי יותר, בגוף ובקבלת ההחלטות, מסיים פחות טוב מתחת לטבעת, ומתקשה יותר להגיע לקו. יאמר לזכותו שהוא שיפר פלאים העונה את האחוזים שלו ל-3 נקודות (41%).
בהשוואה לצמד של דנבר – הפיק אנד רול בין דייויס ללברון הינו נשק התקפי מצוין, אך רחוק מבלתי ניתן לעצירה כמו "ג'וקר את מארי", וכזה שנמצא בשימוש בתדירות נמוכה יותר.
אס מול ג'וקר
דייויס, שכנראה הוא השחקן היותר חשוב בלייקרס, נותן עונה נהדרת, (ונטולת פציעות משמעותיות), בשני צידי המגרש, אך מתקשה מול קבוצות עם סנטרים פיזיים, חכמים ומסורתיים (ואירופאים?). דיוויס הוא שחקן שסולד ממגע פיזי, בהגנה ובהתקפה. בהגנה הוא מעדיף להיות ה"אורב" שבא לעזרה כמגן משני לחסום את הזריקה, ובהתקפה הוא מסתמך לרוב על יכולת הזריקה מחצי מרחק, זריזות לעומת השומר וריבאונד התקפה.
במשחק הראשון הלייקרס ניסו את רוי האצ'ימורה כמגן העיקרי על יוקיץ', על מנת לאפשר לדייוויס לעזור מתחת לסל מול שאר שחקני דנבר. אמנם לטקטיקה הזו קיים יתרון, שכן דייוויס סיים את המשחק הראשון בסדרה עם 4 חסימות, אבל זה משאיר את האצ'ימורה – שחקן הגנה פחות מממוצע, וכזה שנמוך מיוקיץ' ב-8 ס"מ ושוקל כ-24 ק"ג פחות – כקורבן נוח במיוחד בשביל יוקיץ'. הג'וקר קלע במשחק הראשון 11/16 כאשר האצ'ימורה היה השומר העיקרי עליו. במשחק 2 הלייקרס העדיפו את דייוויס כשומר העיקרי על יוקיץ', ואכן דיוויס הקשה עליו והג'וקר קלע רק 6/15, אך הדבר מאפשר לשאר השחקנים דרך פנויה וקלה יותר לסל, וגם הכניס את דייוויס לבעיית עבירות.
מספרי ההתקפה של דייויס בשני המשחקים הראשונים אמנם היו טובים, אך מבט קרוב יותר מראה את הקושי שלו מול הג'וקר. במשחק הראשון דייוויס עמד על 5/11 מול יוקיץ' כשומר עיקרי, ונגד שאר שחקני דנבר 9/15. במשחק השני אמנם דייוויס קלע מול יוקיץ' 10/12 זריקות, אך רובן המוחץ היו זריקות חצי מרחק, או תוך כדי תנועה הרחק מהסל, כלומר הרחק מיוקיץ'. בנוסף, דייוויס זרק (והחטיא) 5 פעמים מעבר לקשת בשני המשחקים האלו, מתוכן 4 פעמים מול יוקיץ' (3 במשחק הראשון). נתון זה מרמז שהיו לפחות 4 פעמים בשני המשחקים האלו שדייוויס, הקולע במהלך העונה 27.1% אחוז ב-1.4 נסיונות ל-3 נקודות במשחק, ראה מולו את יוקיץ', והחליט לקחת את הזריקה הקלה אך הגרועה.
שאר החתיכות בפאזל
את הפער בין הקבוצות ניתן לראות גם בצוות המשלים לכוכבים. דנבר נבנתה לאורך שנים בצורה חכמה, בעוד הלייקרס נבנו בעיקר בלחץ לרצות את לברון, ולנצל את השנים האחרונות שלו כשחקן פסגה ב-NBA, בניסיון למזער נזקים מהטרייד על ראסל ווסטברוק, ועם מנטליות של "מי פנוי באלנבי".
כל שחקן בדנבר יודע את התפקיד שלו, ויודע שסומכים עליו לבצע אותו בצורה הכי טובה. מארי מנהל את ההתקפה ומחזיק את המבצר כאשר יוקיץ' לא על המגרש, ארון גורדון וקולדוול-פופ הם סטופרים הגנתיים, כל אחד בעמדה שלו, כאשר גורדון משמש כאמצעי ענישה מתחת לסל לעזרה של שחקן גבוה על יוקיץ', וקולדוול-פופ מעניש מעבר לקשת כאשר מגיעה עזרה של גארד. מייקל פורטר ג'וניור עומד על הקשת וזורק כל כדור שנקלע לדרכו, לרוב באחוזים גבוהים מאוד בזריקה פנויה, מאחר ושחקני ההגנה מתרוצצים למצוא את הכדור אחרי מסירה מדהימה נוספת של יוקיץ', אשר מנצח על התזמורת, ועליו כל הקבוצה סומכת שיבצע את המהלך הנכון ביעילות ומצוינות.
בלייקרס המצב יותר כאוטי. שורה של פציעות ושינויים בסגל בשנתיים האחרונות פגעו משמעותית בהמשכיות בסגל השחקנים ובכושר המשחק שלהם. ללייקרס 3 שחקני רוטציה פצועים כבר מספר שבועות, גייב וינסנט שחזר לאחרונה לאחר שפספס את מרבית העונה, וספנסר דינווידי שהגיע בטרייד דדליין.
שינויי הרוטציה התכופים של המאמן דרווין האם בהחלט לא תרמו לביטחון של השחקנים המשלימים ולהבנה שלהם את מקומם ברוטציה. הלייקרס השתמשו ב-5 חמישיות פותחות שונות (מעל ל-5 משחקים), לעומת 2 בלבד של דנבר. שחקנים כמו אוסטין ריבס ורוי האצ'ימורה ממעטים לזרוק, שחקני הספסל כמעט ולא זורקים בכלל (4 שחקני ספסל שותפו בשני המשחקים הראשונים, כאשר למעט טוריאן פרינס, הם זרקו לסל יחדיו 3 פעמים), ואחד דיאנג'לו ראסל, שלמרות משחק שני מוצלח מאוד, ידוע כשחקן לא עקבי, וככזה שקורס בפלייאוף. מהנתונים האלו נוצר הרושם שהשחקנים המשלימים ששמם אינו ראסל מפחדים לזרוק לסל, או לפחות אינם מעודדים לכך.
המוח מאחורי הכל
בצד אחד, עומד מייק מאלון המוערך עם 11 שנים כמאמן ראשי בליגה, שעומד בראש הסגל של דנבר 9 שנים, והיה עוזר מאמן בקליבלנד בתחילת דרכו של לברון. מנגד עומד דרווין האם.
הרבה נאמר על דרווין האם במהלך העונה. קריאות לפיטוריו ודיווחים על ניתוק בינו לבין שחקניו נהפכו לדבר של שגרה. לאחרונה דווח כי בפסקי זמן רבים לברון מתעלם לחלוטין מהאם ומחליט לשוחח במקום עם עוזר המאמן פיל האנדי על תוכנית המשחק של הקבוצה. בפודקאסט של לברון עם שחקן העבר ג'יי ג'יי רדיק "mind the game" – לברון מציין לדוגמה מקרה בו הוא "הטיל וטו" על אסטרטגיית המשחק של קבוצתו.
זוהי עונתו השנייה של דרווין האם כמאמן ראשי, וניכר כי הוא מתקשה בביצוע התאמות תוך כדי משחק, בשימוש נכון בפסקי זמן, בשרטוט מהלכים לרגעים מכריעים, ובקביעת רוטציה נכונה וחלוקת דקות משחק לשחקניו. כל אלו גורמים לבלבול וחוסר ביטחון עצמי בקרב שחקני הלייקרס, והופך את תוכנית המשחק של הלייקרס למקובעת ולכזאת שניתן לסכל לאחר התאמות בודדות של הקבוצה היריבה.
התוצאות בשטח
בסוף היום מי שנמצא על המגרש אלו השחקנים, ולעיתים הלייקרס נראית כמו קבוצה שיכולה לתת פייט לנאגטס, אך פרקי הזמן האלו לא נמשכים יותר מרבע או שניים. ברגע שהנאגטס יוצאים לריצה, נדמה כי כל תוכנית המשחק של הלייקרס מתפרקת. טעות מובילה לאיבוד, איבוד מוביל לסל קל בצד השני, סל קל גורר רפיון הגנתי, תסכול של לברון, זריקה גרועה בהתקפה, וכל אלה מגיעים לשיא כשהלייקרס מוותרים על כל תוכנית משחק איתה עלו לפרקט שאז ההתקפות הבאות מורכבות מבידודים של לברון/דייוויס, וכמובן החטאות נוספות.
לעומתם, הנאגטס עומדים איתנים בתוכנית המשחק שלהם. יש להם את מוח הכדורסל הטוב בעולם, ביוקיץ', שתמיד יבצע את המהלך הנכון. הם מצוינים בקלאץ', ונראה כי כל פסק זמן מוביל לזריקה פנויה לאחד מקלעי השלשות שלהם.
הלילה הזה
אז מה נשתנה הלילה הזה? לא בטוח שהרבה. יוקיץ' ימשיך לחגוג, הקלעים של דנבר ימשיכו לקלוע באחוזים גבוהים, וספק אם נראה איזו התאמה גאונית מצידו של דרווין האם שתשנה את פני המשחק. הדרך לניצחון של הלייקרס טמונה, כאמור, בקליעה משלוש באחוזים טובים, בהתעלות נוספת של דיאנג'לו ראסל, בעצירת ג'מאל מארי ובלא לאפשר לשאר השחקנים ששמם אינו יוקיץ' לחגוג יותר מדי. לברון ניסח את זה הכי טוב כשאמר: "כדי לנצח את דנבר אנחנו צריכים לשחק כדורסל קרוב למושלם". נכון לעכשיו, הלייקרס די רחוקים מכך.
thetroll
25 אפר 2024 12:01:02תודה מעולה 🙂 אבל הלייקרז צריכים להתחיל לארוז.
✈️✈️✈️ ..,זהו נגמר… בקרוב כיאה לשיקוצים הסכינים ישלפו זה יהיה מרחץ דמים. לפרק ולהתחיל מחדש. זהו נגמר. יעופו על 🚀🚀🚀
NBA בדם
25 אפר 2024 12:20:12נהדר. תודה רבה.
לדנבר לא רק יש מאמן וצוות מסייע טובים יותר, אלא הכוכבים שלה יותר טובים בקלאץ'. לברון ובמיוחד איידי ייצטרכו להיות שם בזמנים הללו.
חוץ מזה היא חייבת לקבל תרומה התקפית משמעותית מלפחות 2 מבין האצ'ימורה,ראסל וריבס. אחד זה לא מספיק כלל.
בן פלד
25 אפר 2024 12:43:43מסכים לחלוטין לגבי שחקני החמישייה האחרים, שלא לדבר על תרומה מהספסל שהיא לא מפרינס. הבעיה היא ששיטת המשחק של הלייקרס (כשהמצב קשה – תנו ללברון את הכדור, וללא מהלכים כלל) מדכאת יוזמה של שחקנים אחרים, בעוד שבדנבר אתה לא יודע מי יככב הערב
NBA בדם
25 אפר 2024 12:48:55ריבס והאצ'ימורה חייבים להיות אסרטיביים יותר ולבקש את הכדור. לברון ישחרר להם את הכדור. פשוט הם מחכים בפינה בחוסר מעש. זה עליהם לדרוש ולקחת יוזמה.
בן פלד
25 אפר 2024 13:03:24במהלך רוב העונה (למעט משחקים פה ושם) זו ההתנהלות של הלייקרס. רואים בשפת הגוף שלהם שהם "מפחדים" לגעת בכדור יותר מדי. לדעתי זה כבר מושרש אצלם, והאם לא עושה מספיק בשביל לשנות את זה. גם בסדרה מול דנבר שנה שעברה ריבס לא החזיק בכדור יותר מדי (אמנם קלע באחוזים הרבה יותר טובים). אני חושב ששניהם גם מתעייפים מהמצ'-אפים שלהם בהגנה – ריבס הוא השומר העיקרי על מארי (ולדעתי עושה עבודה טובה מאוד), ורוי לפעמים שומר על יוקיץ'. כל אלה הם תירוצים, ואם הלייקרס רוצים לנצח הם (ריבס, האצ'ימורה, המאמן וכל הסגל) צריכים לפתור את זה (או לשנות כמה דברים לקראת העונה הבאה)
thetroll
25 אפר 2024 14:47:52הם לא מסוגלים להחזיק משחק שלם. ענין של אויר גיל וכד'. בטח לא נגד דנבר. והם שבורים מנטלית. אם יקחו משחק אחד בסדרה הזאת אופתע.
May
25 אפר 2024 12:21:52כתבה מעולה. סיכמת בצורה מושלמת את כל הבעיות של הלייקרס נגד דנוור אך הבעיה הגדולה ביותר – דרוויין האם המאמן הכי גרוע בתולדות הnba.
מה לדעתך אפשר לעשות כדי לנצח את הסדרה? לא נראה שיש אור בקצה המנהרה.
בעוד שמייק מלון עושה התאמות חכמות שגרמו להם לצמצם את פער ה20 נקודות, דרווין האם משאיר את ידיו בכיסים. שורה תחתונה- אין תקווה ללייקרס כל עוד דרווין האם מאמן
בן פלד
25 אפר 2024 12:49:00תודה:)
הלייקרס צריכים לערב את כל השחקנים בשטף ההתקפי, ככה שברבע הרביעי יהיה שחקן נוסף שניתן להיעזר בו, למעט דייוויס ולברון (שגם הם לא תמיד מופיעים). הרבה מזה תלוי בהאם, אבל לא בטוח שלברון נותן לו לקבל החלטות כאלה. ככה או ככה הוא לא עושה עבודה טובה
ירון, החלום
25 אפר 2024 12:35:22בס"ד
תודה רבה.
בדר'כ ברבע הרביעי לברון ודיוויס נחלשים מאד, מול דנבר הפיזית.
נראה שהם צריכים יותר מנוחה ב 3 הרבעים הראשונים.
הענין שבזמן המנוחה שלהם, הקבוצה נראית אבודה.
הרבה עבודה להאם.
בן פלד
25 אפר 2024 12:53:22מסכים. במשחק האחרון האם עשה עבודה טובה בחלוקת הדקות של לברון, והוא אכן היה רענן ברבע הרביעי. לא היה לי ספק שהיד החמה של דייוויס לא תחזיק למשך כל המשחק, ובכל מקרה הוא נוטה להיעלם בסוף משחקים, והשמירה של גורדון ברבע הרביעי הקשתה עליו מאוד
IDO
25 אפר 2024 12:59:33לברון עמד לבד במשך 2 שניות על קו השלוש כיוון והחטיא בסיום משחק 2.
יותר מהכל זה חוסר החמצן למוח ואוויר ההרים של דנבר שניצח להן את משחק 2.
הטקטיקה הגאומית של מלון זה פיקאןרול יוקיץ מארי שזה שתי נקודות בטוחות. הוא תמיד יחזור לזה ברגעי המצוקה.
בן פלד
25 אפר 2024 13:09:31כל אחד יכול להחטיא זריקה בודדת, אבל מה שציינת בוודאות לא תרם. פיק אנד רול יוקיץ'-מארי זה בהחלט אחד הכלים המסוכנים בליגה, אבל לצערנו הלייקרס בקושי מריצים תרגילים ברבע האחרון – בעיקר חסימות בשביל לקבל מיס-מאצ'ים (בקושי אפשר לקרוא לזה פיק אנד רול), ובידוד ללברון (או במקרה הגרוע יותר – לדייוויס). הלייקרס צריכים להריץ בסופי משחקים תרגילים אמיתיים שמערבים את ריבס ודי-לו כמחזיקי הכדור. במהלך העונה קרו בעיקר דברים טובים כשהלייקרס עשו את זה
מנחם לס
25 אפר 2024 14:10:20מעולה ביותר בן. גם התוכן וגם הכתיבה. המשך לתרום לנו!
PhillySpecial
25 אפר 2024 15:21:03סיכמת את זה יפה, אחת היא קבוצת כדורסל והשנייה היא עסק בידורי שמטרתו לשמור על לברון מרוצה כשבמקרה הדרך להשגת המטרה היא לשחק כדורסל.