אביאל וויליאמס הוא מהאחרונים שסומכים על הפרוסס. בילדותו בילה מספר שנים בפילדלפיה, התאהב בקבוצות הספורט השונות בעיר, ובעיקר נשבה ברשת של הסיקסרס. זהו מאמרו הראשון לאתר.
הלילה בו הקסם חזר לפילדלפיה
(בעקבות הניצחון על אורלנדו)
היה זה סתם עוד משחק עונה סדירה בוולס פארגו סנטר. משחק מול קבוצה לא רעה, אבל לא מאריות הליגה. קבוצה עם שחקן צעיר ומבטיח, אול-סטאר, אבל לא עם הכוכבים הגדולים באמת. בפועל, זה היה הרבה מעבר לעוד משחק. זה היה משחק שמבשר את הפלייאוף, עם המון משמעות שנמצאת על הכף. משחק שהסתיים בניצחון משכנע. לא סתם ניצחון, אלא ניצחון שביעי ברצף. מעבר לכך, יתכן וזה הניצחון שיאפשר לסיקסרס לחמוק מתהומות הפליי-אין ולהבטיח את המקום השישי במזרח. אבל גם אם לא, זהו ניצחון שמסמל את חזרת ניצוצות הקסם לפילדלפיה.
אין דבר שמזוהה עם אורלנדו כמו הקסם של דיסני, שהפך לסימן ההיכר שלה עוד יותר מהחום (שהפך לשמה של היריבה ממיאמי). הפארקים של דיסני מסמלים את הקסם שנובע מאמונה עיוורת. הילד שנכנס לפארק השעשועים דיסני וורלד, אף שהוא יודע באופן רציונלי כי הסיפורים עליהם מבוסס הפארק הם בדיוניים בלבד, יכול לחוש, לפחות לתקופה מסוימת, כאילו זה הדבר האמיתי. המשוטט בפארק יכול באמת ובתמים להאמין שהחלומות מדפי הספר או מהסרט במסך עומדים להתגשם בכל רגע.
הפעם הקסם היה בצד של הסיקסרס. לרגע הכל התחבר וחלום ההצלחה הפך לכמה דקות למציאות. החזרה של אמביד הפכה מוחשית יותר, עם המון אגרסיביות, סחיטת עבירות כמו שרק הוא יודע, וגם משחק חכם עם מסירות מרהיבות שלא היו מביישות קווטרבק מהפילדלפיה איגלז. ביום שבו זכה אלן אייברסון בכבוד שרק יחידי סגולה זוכים לו כאשר פסל בדמותו נחנך בחצר הפסלים של הקבוצה – מקסי כבר לא היה נראה כמו תלמיד של אייברסון, אלא כמו המקור ממש. שחקן אדיר שלא מפחד מאיש, עם שליטה אבסולוטית בכדור, זריקות חשובות בקלאץ' והמון מנהיגות. יחד איתם גם קלי אוברה שנראה בדיוק כמו החתיכה החסרה בפאזל של ניק נרס. כמו זה שיכול לעזור לקבוצה להגיע רחוק יותר מאותה נקודה כואבת שבה נרס עצמו הדיח אותה בשנת 2019. ולא לשכוח גם את טוביאס האריס שלרגעים לא מעטים נראה כשחקן שמצדיק את משכורת העתק שלו, את קייל לאורי, כמה טוב שבאת הביתה, וגם באדי הילד עם קליעות חשובות, ניק באטום עם המון חוכמת משחק, ופול ריד שמראה שהוא יודע לעשות בדיוק מה שמצופה ממנו בדקות שאמביד צריך לנוח.
במשחק אחד, הקסם שב לפילדלפיה. מאז שאמביד חזר מהפציעה נראה שזה "רק נהיה יותר סוער, ואם זה חלום אני לא רוצה להתעורר", אז נכון, מדובר בקבוצה שעשתה קריירה מלמכור לנו חלום על עתיד ורוד גם כשההווה די מקרטע ("הפרוסס"), ועדיין, לכמה רגעים, חזרתי להיות אותו ילד בפארק השעשועים הענק. הילד שיודע, רציונלית, שהאגדה לא תסתיים בדיוק כמו בחלומות, ועדיין, הוא מרגיש שזה בכל זאת יצליח, שבכל זאת יש קסם, שאולי אפשר להאמין שבסוף זה יבוא, אתה תראה.
מיאמי היא לא היריבה שאנחנו ראויים לה, אבל היא היריבה שאנחנו צריכים
(לקראת משחק הפלייאין בין פילדלפיה למיאמי)
"האביר האפל" הוא אחד הסרטים הטובים בהיסטוריה. הוא גם רלוונטי לעונת הנ.ב.א, ולא רק בגלל הצורך לנצח את הג'וקר. הסרט רלוונטי לחיינו גם לנוכח ההבחנה החשובה שהוא עושה בין מה שאנחנו ראויים לו לבין מה שאנחנו צריכים.
אחרי רצף מרשים של 8 ניצחונות, כולל על אורלנדו מג'יק במשחק הקודם, מיאמי היט היא לא היריבה שאנחנו ראויים לה – פילי ראויה לסיים את העונה במקום החמישי או השישי, ולהתחמק ממשחק מהפלייאין האכזרי, אבל רצה הגורל והגענו עד הלום.
ואולי, מיאמי היא לא היריבה שאנחנו ראויים לה, אלא היריבה שאנחנו צריכים. למעט ה"נבלים" מבוסטון, נראה שהאויב המשמעותי ביותר של פילי הוא היא-עצמה, אם תרצו "האויב בראש", בעיקר כל עוד מצבו הרפואי של אמביד, הגם שאינו מושלם, מאפשר לו להתחרות ברמה גבוהה.
הקלישאה "הכל בראש" אינה רחוקה מהמציאות, (לפחות עד למפגש עם בוסטון), כאשר האויב המנטלי מורכב מסיבות שונות ומגוונות מדוע "גם הפעם אין לנו את זה". ברקע, הפסדים בסדרות פלייאוף שהיה צריך לנצח (אטלנטה, 2021), או בסדרות צמודות מול יריבות ראויות, על קוצה של זריקה עם הבאזר (טורונטו, 2019).
אחרי לא מעט שינויים חיוביים בקבוצה, (לרבות בצוות המשלים, וכמובן בעמדת המאמן), הגיע הזמן לשנות גם את המצב המנטלי, לנצח את "האויב בראש", ולהראות שאפשר לנצח גם במשחק קריטי, כשכל-כך הרבה מוטל על הכף. ניצחון כזה הוא קריטי להמשך המסע העונה, ולהמשך ה"תהליך" בכלל.
אין יריבה מתאימה ממיאמי לאתגר הזה – מדובר בקבוצה שכמעט תמיד מצליחה להראות ש"הכל בראש", ולנצח קבוצות שעל הנייר חזקות ממנה. אני בטוח שהקול הזה, עם לחשושים על "היט קאלצ'ר", "פלייאוף ג'ימי" וכו', נמצא בתוך הראש של כל שחקן בקבוצה ומאיים לשתק אותו.
נראה שהפחד הזה, אותו "קול בראש" והתמודדות עמו, הוא יריב מאיים יותר ממיאמי עצמה, שלא מאוד הרשימה עד כה, בלשון המעטה. אם פילדלפיה תצליח לנצח את עצמה, אני באמת מאמין שהיא תצליח לנצח גם מיאמי ובאטלר במשחק הגורלי הזה. ניצחון כזה יתן בוסט משמעותי לשלבים הבאים, שלא יהיו קלים.
שחקני נ.ב.א הם כמעט גיבורי-על בערים שאותן הם מייצגים. כעת, תורו של אמביד להראות שהוא לא גיבור טראגי, ולסחוב את הקבוצה לפסגות חדשות. בדרך תחכה לו מיאמי היט. זו אולי לא היריבה שרצינו, אבל אולי זו היריבה שאנחנו צריכים. עבור אמביד ושות', זה הזמן להיות הגיבורים שאנחנו ראויים להם.
AI
כל מי שצפה בנ.ב.א בתחילת שנות האלפיים, זוכר את אלן אייברסון לטובה. AI לא שלט בליגה בצורה אבסולוטית בליגה, הוא היה, במקרה הטוב, ראשון בין שווים בתקופה שהליגה הייתה רוויה בגארדים נפלאים כקובי בריאנט, וינס קארטר, טרייסי מגריידי, סטיב פרנסיס, ריי אלן וסטפן מרבורי.
מאז שנות ה-2000, הכדורסל בנ.ב.א הפך מדעי יותר, והנתונים קיבלו את המקום הראוי במשחק שאנחנו אוהבים, בין היתר לאור התפתחות הביג-דאטה. אם נבחן את הקריירה של אייברסון במספרים – לא בטוח שנבין את חשיבותו ההיסטורית. ועדיין – קשה להתעלם מהשחקן המדהים הזה.
אייברסון סיים ארבע פעמיים כמלך הסלים של הליגה, אולם הוא מדורג רק במקום ה-28 בקלעי כל הזמנים. הוא הוביל את הסגל המאוד בינוני של הסיקסרס לפיינלז, והיה היחיד לנצח משחק פלייאוף מול הלייקרס של שאק וקובי ב-2001, אבל הוא סיים את הקריירה בלי טבעת אליפות, ולקראת פרישתו נאלץ לנדוד עד לטורקיה.
אם מודדים מספרים וסטטיסטיקות, אייברסון הוא כנראה לא בין 20 שחקני הנ.ב.א הטובים בהיסטוריה (מניח שידורג איפושהו בטופ 50), אבל היה משהו מרגש, אסתטי וייחודי באייברסון, שהוא לדעתי כמעט חד-פעמי. לכן, זה היה כל-כך מרגש לשמוע שפסל בדמותו נחנך בגן הפסלים של הסיקסרס לצד אגדות שהביאו אליפות לעיר, כמו ד"ר ג'יי ו-וילט צ'מברליין.
אייברסון היה אייקון תרבות לפני תקופת הרשתות החברתיות, והקרוס-אובר שלו הפך לסימן ההיכר לפני עידן הטוויטר והאינסטגרם. הוא ניצח פחות מקובי, אבל גרם ללא פחות ילדים להתאהב במשחק. ויותר מהיופי במשחקו, אייברסון גרם לנו להאמין. לפרשנים שתהו איך בחור בגובה 1.80 בערך יכול להצליח בליגה של הגדולים – אייברסון היה התשובה. ולנו, האוהדים, הוא הראה שגם בחור צנום משכונת עוני בווירג'יניה, שישב בכלא בגין קטטה, יכול להגיע הכי גבוה שאפשר. או שכמו שאוהבים להגיד היום – גרם לנו להאמין שאם הוא יכול, גם אתה יכול לגשת ולדבר איתה, גבר.
אז תודה לך, אלן. הכדורסל שלך היה אולי הדבר הכי קרוב לאומנות שראיתי כאוהד הסיקסרס. מגיע לך, ולנו, פסל כזה, בארכיון חיינו.
* מוזמנים לעקוב בעמוד הטוויטר שלי "הפילי באסטר", בו אני כותב על הקבוצה בעברית: https://twitter.com/phillybuster76
השומר
16 אפר 2024 07:57:44ברוך הבא אביאל.
אחלה מאמר, תודה.
אייברסון באמת שחקן מיוחד.
לגבי התהליך הידוע בכינויו "פרוסס".. הפרוסס מת מזמן אמנם אמביד עדיין בפילי והוא אולי המייצג של הפרוסס, יחד עם זאת, כל שאר השחקנים שנבחרו כבר עברו קבוצה או שתיים..
אפילו מקסי, שהוא מספר 2 אחרי אמביד, שנבחר לפני שנתיים (או שלוש?) נבחר אחרי שהקבוצה כבר התחילה לנסות להיות קבוצה מנצחת.
ירון, החלום
16 אפר 2024 07:58:10בס"ד
תודה רבה.
מסכים שאצל פילי זה הראש.
ומאמין שהשנה יכולים להגיע רחוק.
נרס הוא ה x factor. אמיתי.
ולגבי אייברסון, בהחלט היה לו קסם וחוצפה מיוחדים.
Dor
16 אפר 2024 08:52:12תענוג אביאל. מיאמי היא כנראה באמת הקבוצה שפילי צריכה, למרות שהייתה מסיימת לדעתי 2-3 במזרח ואייברסון היה פשוט שחקן מרגש
מהפנט תרנגולות להטיל ביצה בדאנק
16 אפר 2024 08:54:25לכל שטות אפשר לקרוא תהליך.ואנו מדברים על שטות ענקית.פילי היא יעד אטרקטיבי לשחקנים עד ש.. .
התהליך פגע קשות בתדמית הקבוצה, מי ירצה לשחק בקבוצה שמחפשת רק להפסיד.
הכתבה טובה, אני אישית אשמח לקרוא כתבות נוספות בעתיד.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
16 אפר 2024 09:28:08אני לא חושב שאפשר להגיד שפילי הייתה יעד אטרקטיבי עד הטנקינג, אפילו ההיפך – הסופרסטאר האחרון שהצטרף לפילי היה ג'יימס הארדן, ב-2022 לערך. לפניו? מוזס מאלון, בערך ארבעים שנה לפני כן. בשני המקרים זה קרה כשהקבוצה הייתה חזקה, ועם סופרסטאר מקומי. באמצע – גם בארקלי, גם אייברסון וגם איגי לא הצליחו למשוך סופרסטארים אחרים.
Berch
16 אפר 2024 10:05:21אחחח… טור תענוג
לפילדלפיה התחברתי כשקיבלתי בתור ילד ג'קט אדום בוהק של הסיקסרס(שלא לבשתי מעולם כי כל כך אהבתי אותו).
דוקטור ג'יי ומלון היו שמות שלילד קל לזכור.
ואז הגיע בארקלי בתקופה שהתחלתי לצפות בלילות לבנים עם חברים.
היה אישיות מיוחדת, אהבתי אותו.
אייברסון היה בול מה שתיארת. אבאראג' ג'ו שכיכב בליגה של הגדולים.
אפילו גרתי בפרבר של פילדלפיה תקופה, בנוריסטאון.
בתור חולוני במקור ואוהד חולוניה מילדות אני מוצא קשר בין הקבוצות.
אנדרדוג תמידי, אבל מלא אמונה.
אם חולוניה לקחה אליפויות אז גם לפילי יגיע, בתקווה בימי חיי.
😍
yaniv
16 אפר 2024 10:56:12אחלה פוסט.
מאחל לכם להפסיד למיאמי ולנצח אאת מקום9-10 ואז לתת בראש לבוסטון
מנחם לס
16 אפר 2024 15:43:31אהבתי כל מילה וכל משפט. אתה מוזמן להמשיך לכתוב לנו ככל שתרצה
מנחם לס
16 אפר 2024 15:45:35לי הייתה בת דודה ישראלית בפילדלפיה משך כל שנותי בארה"ב והרביתי לבקר בעיר עד שהיא הפכה לעיר השנייה שלי בארה"ב אחרי ניו יורק. ואז עברתי לדרום פלורידה ומיאמי הפכה לעיר שלי. עתה אני גר באטלנטה, וכמובן היא העיר שלי
אוהד ס"א
16 אפר 2024 21:58:51פילי היא כמו בחורה יפה ששבורה מפנים (עם דגש בב'). אתה מסתכל עליה ואומר כל כך חבל.
יש לה את כל מה שצריך חוץ מהנהלה שיודעת להתנהל. ההנהלה רקובה מבפנים
זה לא התחיל בפרוסס האומלל, זה התחיל עוד עשרות שנים אחורה.
כשהם הביאו את דוקטור ג'י, מוריס צ'יקס, אנדרו טוני, דרל דוקינס ובובי ג'ונס והיו הקבוצה הכי טובה בליגה בסוף שנות ה- 70 ותחילת ה- 80, מה שלא היתרגם לאליפויות.
כשסוף סוף הביאו את מוזס מאלון לעונת הפו פו פו, הם לא הצליחו לשמור את הנכסים שלה, למרות שצ'ארלס בארקלי החליק נהדר לתפקיד הסנטר. בארקלי היה לבד שם, אומלל מול דטריוט ושיקגו עד שנשבר ועבר לפניקס עבור כלום שוום דבר.
אחרי שנים של בצורת, הגיע הערס הקטן שהפך את העיר מלמטה למעלה, אבל הוא עיקם את הפרצוף של ההנהלה הלבנבנה שלא רצתה אותו בתור הפרצוף של המועדון
ועכשיו שנים של פרוסס והרס עצמי עד לבנית קונטנדרית שלא מסוגלת לעבור סיבוב שני (וכשמצליחה, נשבר הלב בזריקה של קאווי).
מה השתנה השנה?
– קודם כל יש מאמן על הקווים – חידוש מרענן מאד במועדון הזה
– הוציאו את הרעל ונפטרו מהארדן
– אמביד מגיע רענן אחרי מנוחה ארוכה והשילוב שלו עם מקסי מעורר תקוות
מצד שני, זאת עדיין פילי ואמביד עם בעיית מנטליות קשה שעדיין לא הוכיח שהוא יכול להיפטר מהקוף על הגב
מה יקרה:
פילי צריכה ויכולה לנצח את מיאמי. מול ניו יורק זאת תהיה הסדרה של הסיבוב הראשון שפילי מגיעה אליה מעמדת האנדרדוג.
אני ממש לא בטוח שניו יורק תנצח ובמאבק (כנראה מול מילווקי) תנצח המנצחת בין השתיים.
זאת אומרת שתקרת הזכוכית של פילי השנה הוא גמר מול בוסטון. יותר מזה זה עובר למדף ספרי הפנטזיה.
אולי בשנה הבאה עם תגיע החתיכה הנכונה בפזל ואולי בשנה הבאה הגיע הזמן להיפטר מהפיל בחדר, כל עוד המניות שלו בשיא ולבנות קבוצה חדשה?
Yinon Yavor
17 אפר 2024 08:04:38תודה על כתבה נהדרת.
מעניין מאיפה שם המשפחה הלא סטנדרטי שלך. בן של שחקן?