סופרטימז לעומת "בניה אורגנית" – לברון לעומת הלוחמים / הגולש צביקה בר-לב

סופרטימז לעומת "בניה אורגנית" – לברון לעומת הלוחמים / הגולש צביקה בר-לב

צביקה הוא גולש וותיק באתר.

מה עדיף?

א. לבנות סופרטימז סביב לברון – כמו שאפשר לומר שלברון עצמו עשה ב-3 קבוצות שונות (מיאמי, קליבלנד 2.0, והלייקרס) והגיע ל-4 אליפויות, 9 פיינלז, וגמר מערב אחד, או…

ב. לבנות תלכיד אורגני על ידי בחירות טובות בדראפט ופיתוח נכון של קבוצה, עד להפיכתה לקונטנדרית, ואז לתחזק אותה כדי לייצר שושלת – כמו למשל הלוחמים מגולדן סטייט, שהגיעו ל-4 אליפויות ו-6 פיינלז.

בחינה כלכלית

רציתי לבדוק כמה עלה ליצור, ולתחזק, את טימז לברון בתקופה הזאת-  13 העונות האחרונות (4 במיאמי, 4 בקליבלנד, 5 בלייקרס), לעומת כמה עלה ליצור ולתחזק את הלוחמים באותה תקופה, וכן להשוות את ההישגים של טימז לברון ושל הלוחמים בתקופות הללו.

לצורך זה:

א. בחנתי את נתוני השכר של הקבוצה, ואת תשלומי מס המותרות שלה

ב. בחנתי את הישגי הקבוצה בעונה הרגילה ובפלייאוף, ועשיתי סקורינג פשוט יחסית של ההישגים.

ב.1 בפלייאוף: 5 נק' על אליפות, 4 נק' על פיינלז, 3 נק' על גמר אזורי, 2 נק' על סיבוב שני, ונק' אחת על סיבוב ראשון.

ב.2 בעונה הרגילה: 3 נק' על מקום ראשון בקונפרנס, 2 נק' על מקומות 2-4 שנותנים יתרון ביתיות, ונק' אחת על פלייאוף בלי ביתיות. אין נק' על אי הגעה לפלייאוף, או על הגעה לפלייאין.

התוצאות לפניכם:

השורה התחתונה

קבוצות לברון צברו 68 נקודות שעלו 1.723 מיליארד דולר.

הלוחמים צברו 52 נקודות שעלו 2.038 מיליארד דולר.

כלומר, קבוצות לברון השיגו 30% יותר ועשו זאת בעלות נמוכה ב-18% יחסית ללוחמים. אם נחלק את העלות במספר הנקודות, נקבל מדד משולב של עלות לנקודה, שמצביע על 25 מיליון דולר לנק' בקבוצות לברון, בהשוואה ל-39 מיליון דולר לנק' אצל הלוחמים, כלומר הפרש משמעותי של כ-50%.

אין לי מסקנה חותכת מהדברים, בין השאר מכיוון שבסוף זו ההשוואה בין טימז לברון לבין הלוחמים היא שרירותית, אבל עולות מספר…

…נקודות למחשבה ולדיון

א. השורה התחתונה מצביעה על כך שלפחות במקרה של לברון, אפשר לטעון שכלכלית משתלם ויעיל יותר להשקיע בבניית קבוצה סביבו יחסית להשקעה בבניה אורגנית, ולכן צריך אולי לא לשפוט כה בחומרה את הניסיונות לבנות סופרטימז – זה לגמרי לא מופרך לטעון שזה יכול לעבוד לא רע ולהביא הישגים ולהחזיר יפה מאוד את ההשקעה.

ב. לחילופין, במאמר מוסגר, כי זה לא באמת מוצג בטבלה, אפשר לטעון שלברון הוא GM יותר מוצלח מכל הGM בליגה – אין אף GM שיצר, במקום אחד או במספר קבוצות, 13 שנים של קונטנדריות עם כאלו הישגים מצטברים.

ג. אפשר אולי להשוות את לברון לא רק ללוחמים אלא גם לאימפריות אחרות, כגון שיקגו של שנות ה-90 (13 שנים של מייקל שכוללות 6 אליפויות, נניח 1986-1998), או הלייקרס של שנות האלפיים, (13 שנים שכוללות את 5 האליפויות ועוד שני גמרים, נניח 2000-2012), וגם סאן אנטוניו 2002-2014 שעומדת על 6 גמרים ו-4 אליפויות. אבל על פניו – מבחינת הישגים מצטברים, לא נראה שזה יותר מ-13 השנים האחרונות של לברון. אולי בערך באותה רמה. השוואות לתקופות קודמות של שנות ה80 לייקרס ובוסטון, ובטח לשנים קדומות יותר בליגה, נראות לי כבר לא רלבנטיות.

ד. אפשר לדון האם זה הוגן לעשות השוואה כזאת שכוללת מבחינת הלוחמים 4 שנים שבהן עדיין לא נחשבו כקונטנדרים (מ-2011 ועד לזכייה באליפות ב-2015). מצד שני, זה כל העניין, להחשיב את שנות הבנייה האורגנית כחלק מהתהליך. וגם, נראה לי שהאימפקט הגדול של מס המותרות הוא בעיקר בשנים האחרונות, בהן הלוחמים כבר נחשבים לגמרי כטים-טו-ביט.

ה. אבל אין בעיה, ניקח רק את 9 השנים האחרונות, בהן ברור שהקבוצות הן קונטנדריות (או לפחות רואות את עצמן ככאלה). מבחינת הלוחמים התקופה הזו כוללת את ההישגים המרכזיים שלהם, 6 גמרים ו-4 אליפויות. מבחינת לברון התקופה הזו כוללת את קליבלנד 2.0 ואת הלייקרס, שהניבו 2 אליפויות, 5 פיינלז וגמר מערב, אבל אינה כוללת את תקופת מיאמי עם 2 אליפויות ו-4 פיינלז, ובכן גם בתקופה זו הלוחמים עלו יותר – 1.77 לעומת 1.36 מיליארד של טימז לברון, הפרש של 30%. הלוחמים גם השיגו יותר, עם 47 נקודות לעומת 41 של לברון – הפרש של 18%. אבל במדד המשולב טימז לברון עדיין מובילות, ובהפרש של 12%, עם 33 מיליון דולר לנקודה לטימז לברון בהשוואה ל-37 מיליון דולר לנקודה ללוחמים.

ו. אפשר גם לבחון רק את 5 השנים האחרונות, בהן גם הלוחמים וגם הלייקרס של לברון אחרי הפיק שלהן, ועוד באותו קונפרנס. אז ככה – ללוחמים אליפות אחת ו-2 פיינלז, סך הכל 17 נק'. ללייקרס אליפות אחת וגמר אזורי אחד, סך הכל 14 נק'. הפרש של 20% לטובת הלוחמים. בצד הפיננסי, הלוחמים הוציאו1.3  מיליארד, והלייקרס רק 0.77 מיליארד, הפרש של 70% לטובת הלייקרס. ובמדד המשולב שוב טימז לברון מובילות, ובהפרש של 40%, עם 55 מיליון דולר לנקודה לטימז לברון, בהשוואה ל-77 מיליון דולר לנקודה ללוחמים. אפשר גם לציין שבמהלך התקופה הלוחמים פספסו את הפלייאוף שנתיים בעוד שלברון רק פעם אחת.

לסיכום

שני הצדדים הגיעו להישגים גדולים, שכללו הצגות עילאיות על המגרש, פציעות שוברות לב, סדרות מרתקות, ומלא סיפורים. אבל לדעתי ניתן לומר, שהניסיונות ליצור הצלחה מהירה באמצעות יצירת סופרטימז, נשמעים לי יותר ויותר לגיטימיים, לפחות לפי התוצאות של טימז לברון. בסוף זה כדורסל מקצועני, ואם אני GM ו/או בעלים, אני רוצה לייצר קבוצה שנלחמת על אליפות כל שנה, ונראה לי שזה גם טוב לאוהדים, וגם משתלם כלכלית.

לעומת זאת אני חושב שהשיטה של להיות גרוע ולצבור בחירות גבוהות, סתם מסריחה את הליגה בקבוצות שהן פח במשך שנים, ולא נראה שהיא מביאה הישגים של ממש לאף אחד.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. את דעתי הצגתי מספר רב של פעמים.אני נגד בניה של קבוצה דרך טנקינג ואיסוף בחירות דראפט.כך גם חושבים הלייקרס שעטפו בנייר עיתון את כל בחירות הדראפט מספרי 2 תמורת דיוויס ואליפות.
    בחירות דראפט זה אשליה, בהרבה מקרים זה נגמר בכלום, אם ויקטור נופל לך ליד זה פעם ב 20 שנה וזה ענין של מזל.
    מזל זה לא תכנית עבודה!
    בשביל סופרטימס צריך להיות לרוב קבוצה פופולרית בליגה, או קבוצה עם שוק טוב.לא רואה בשום שלב בעתיד את שרלוט ,ויזארדס, פורטלנד בונות קבוצה שהיא סופרטים.הבסיס לקבוצה כזו זה שוק חופשי שבו אתה מקבל שחקן "בחינם" כי יש לך שוק טוב,ושחקנים רוצים לשחק אצלך,או כי אתה מסוגל לשלם טוב,ולא מפחד ממס מותרות.
    הבעיה שאינך יכול סתם לאסוף שחקנים טובים,אתה צריך להרכיב קבוצה מאוזנת,בה חייב להיות שחקן גבוה כוכב,רצוי מאוד שאחד ממרכיבי הסופר, יהיה רכז על.עוד תנאי הסופרטים חייבת לשחק טוב הגנה.
    המסקנה שלי נחרצת.לשדרג קבוצה עם שחקנים שהוכיחו שהם שחקנים טובים.

    1. זה סופר נכון. זה היה 3 שנים מתוך ה13 שתיארתי. אבל שים לב שאלו לא השנים שהם שילמו עליהם כ"ב הרבה מס מותרות. אבל לפחות ניתן לטעון שהם כבר היו קונטדורית ואלופים לפני שהייתה להם הזדמנות לצרף את דוראנט, שזה משהו שאף אדם שפוי לא ישמוט מידו, אם מזדמנת לו האפשרות.

  2. סוגיה מעניינת וניתוח מקורי, תודה רבה צביקה.
    .
    מספר מחשבות:
    .
    א. בלי לבדוק בציציות של הסכם השכר נראה לי שחלק מהסיבות שהלוחמים הרבה יותר יקרים היא מכיוון ש"אחזקת" השלד המרכזי לאורך שנים ארוכות מצריכה מספר רב של חוזים יקרים לאורך שנים ארוכות, ולכן הם שילמו מס לתקופה יותר ארוכה, וגם יותר מס על הפרות חוזרות של התקרה, בעוד שטימז לברון הן קבוצות נפרדות, ולכן המס לא "עובר" מאחת לשניה, כלומר, ההוצאות של מיאמי בין 2010 ל-2014 לא "עברו" לקליבלנד, אלא להיפך, קליבלנד התחילה דף חדש מבחינה פיננסית. נראה לי שזה מסתדר עם הסיכום שלך לפיו לסופרטים אינסטנט יש יתרונות מהותיים.
    .
    ב. מצד שני, היכולת שלך, כמנהל, לשפר משמעותית את הסיכויים שלך ליצר סופרטים אינסטנט היא מוגבלת יחסית – אתה אמנם יכול לבנות שלד, ולסדר מקום מתחת לתקרת השכר, אבל בסופו של דבר אתה תלוי במה-שזה-לא-יהיה שעובר לכוכבים בראש, ולך תדע אם דוראנט/הארדן/קיירי יבחר בקבוצה שלך, או בקבוצה אחרת, ואם יבחר בקבוצה שלך לכמה זמן זה יחזיק. רוצה לומר שסופרטים אינסטנטית היא פרויקט פחות יציב, גם על הפרקט (לוקח זמן לבנות קבוצה, אפילו ללברון, ולא כל שכן לאחרים), וגם מחוצה לו.
    .
    ג. גורלם של הלוחמים עוצב, במידה רבה, על ידי שני גורמים נוספים:
    .
    ג.1 ההחלטה להמשיך ולשמור על השלד למרות העלויות העצומות, ועל מנת לשמר את הקונטנדרשיפ שלהם. הרגע המכריע בעניין הזה היה, להבנתי, ההחלטה/ההסכמה לעשות סיין אנד טרייד של דוראנט עבור דיאנג'לו ראסל מהנטס. מצד אחד ההחלטה הזו איפשרה להם לקבל ערך עבור דוראנט שממילא החליט לעזוב, ערך שבסופו של תהליך (לאחר שראסל הפך לוויגינס) עשה את ההבדל עבורם בזכיה ב-2022. גם הארכות החוזה העצומות של קליי (הפצוע) ודריימונד (הפצוע בראש) מסתדרות עם האסטרטגיה הזו.
    .
    ג.2 הגורם השני, לדעתי, היה סדרת פציעות קשות, שהסבירות לה הייתה נמוכה – הפציעה (השניה) של קליי, הפציעה של קרי, ומה-שזה-לא-יהיה שעבר/עובר על אנדרו וויגינס, גרמו לכך שההישגים של גולדן סטייט פוסט-דוראנט מצומצמים יחסית. אז בדיעבד זה אולי נראה לנו טירוף מצד לייקוב לשלם כל כך הרבה עבור אליפות אחת בלבד, וגם היא בקושי, אבל אלמלא חוסר המזל המצטבר הזה אפשר בהחלט שההישגים של גולדן היו מרשימים הרבה יותר.
    .
    ד. במקרה או שלא (לא), גם הלוחמים וגם 2/3 מתוך טימז לברון ממוקמות בשווקים אטרקטיביים, אז יתכן והן יכולות להתלבט בין שתי האסטרטגיות שתארת. מרבית המועדונים בליגה לא נהנים מהלוקסוס הזה ולכן, בפועל, יש להן רק אסטרטגיה אחת – לנסות לבנות קבוצה אורגנית, מה שמחייב אותן להצליח לגייס מספר גבוה יחסית של כשרונות בתוך תקופה יחסית קצרה, ולקוות שכל העסק יבשיל לפני שהכוכבים יתחילו לעזוב ו/או לפני שיתחילו לשלם מיסים שלבעלים שלהם אין יכולת לשלם לאורך זמן. ובין אם נאהב זאת או לא, הדרך להשיג פוטנציאל לגיוס מספר גבוה יחסית של כשרונות בתוך תקופה קצרה יחסית, עובר דרך הטרדת נכסים קיימים שמאפשרת גם איסוף בחירות חיצוניות וגם מחלישה את הקבוצה ולכן משפרת את סיכוייה לבחירות גבוהות משלה. רוצה לומר שלא במקרה אוקלהומה, סאן אנטוניו, יוטה, ניו אורלינס ואפילו דטרויט מטנקקות ונהנות מאוספי בחירות גדולים – אין להם שום ברירה אחרת. בעוד שללייקרס, למיאמי, לקליפרס של באלמר ואפילו לניקס יש ברירה, ולכן בדרך כלל לא תמצא אצלן דפוס דומה.

  3. נקודה חשובה לדעתי היא שחישובי השכר אינם לוקחים בחשבון את השחקנים שבאים במכירת חיסול. כלומר היו שווים הרבה יותר בקבוצות אחרות, אבל הסכימו להפחית בשכר כדי לקחת חלק בקבוצות עם יכולת לאליפות או לקבל תמורה שלא כתובה בחוזה, לעתים הפערים הם גדולים מאוד בין שנים קודמות למעבר לקבוצה.

  4. אחלה טור
    הגיוני שקבוצות אינסטנט יהיו יותר זולות כי אתה מביא שחקנים על חוזה שהם יוותרו קצת בשביל סיכוי לאליפות ויש מה להתמקח.
    כשיש לך שושלת שמביאה אליפויות אתה חייב לשלם הרבה כסף לכוכבים שלקחו אותך לשם…. כל שנה
    🤷🏻‍♂️

  5. קודם כל תודה רבה למיקי על העריכה, תאמינו לי שהוורד ששלחתי לא היה כה קריא כמו הפוסט.
    שנית תודה רבה לכם על התגובות.
    שלישית לא הגבתי קודם כי אני דוס אז רק עכשיו אני רואה את המאמר ויכול להתחיל להשתתף בדיון בעקבותיו.

  6. משהו שניתן להגיד לזכות ג"ס – הם לא ניסוי להיות גרועים כדי להצליח בעתיד. לפחות לא בתקופה המדוברת. הם עשו כל הזמן מהלכים כדי להשתפר ולהתקדם. לא ראינו שם לרגע אחד את המנטליות של הסיקסרס.

  7. לא צריך להתבייש ואפשר לומר בפה מלא שבכל שנות השיא של לברון, לא היה בליגה שחקן שמגיע לקרסוליים שלו. כן, כולל קרי ודוראנט שהתאחדו כדי להתמודד נגדו.
    וכן, הוא כל כך אינטליגנטי שהוא יכול להיות GM טוב יותר מכל מי שיש בליגה. לדוגמה, אחת ההברקות שלו הייתה להטיס את אנדרו וויגינס לכל הרוחות ולהביא את קווין לאב וכמה ווטרנים קשוחים בגרושים. הייתה הרבה תרעומת נגדו בעניין הזה. מה יצא מוויגינס (בחירת לוטרי) אפשר כבר לסכם כ"באסט".
    מרוב ששונאים ומקטינים את לברון, ראיתי כאן תגובה מוזרה ש"הזכירה" שהוא שיחק במזרח החלש. אנשים חושבים שתמיד המערב היה חזק. כנראה יש מי שלא יודעים שזו מטוטלת בין האזורים, והיו הרבה שנים שהמזרח היה יותר חזק.

    1. לפני עשר שנים המזרח לא היה חזק בכלל.
      מיאמי ובוסטון התאוששו מהגלקטיקוס, שיקגו היתה פצועה תמידית. פילי עשתה תהליך. וקליבלנד בעיקר התחרתה מול טורונטו של דרוזן.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט