הדרך ארוכה ומפותלת / עידו גילרי

צילום: Julia Engel

….

הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם

נפילות והתרסקויות כואבות הן מנת חלקם הבלתי נמנעת של רוכבי אופניים מקצוענים באשר הם. בין אם מדובר בהשתטחויות פיזיות על האספלט, מעוף אל ערוץ הנחל הסמוך או בקריסות מנטליות הגוררות אי ציות מוחלט של הרגליים לפקודה להמשיך לפדל. שברון הלב המגיע בעקבות הנפילה משותף לאלופים הגדולים ולרוכבים מן השורה כאחד, כמו גם תהליך השיקום שהרוכב צריך לעבור על מנת לחזור לנקודה בה היה. ייתכן ובסופו של דבר מה שמבדיל את הרוכבים הגדולים ביותר מהשאר הוא היכולת לא לוותר ולחזור לעמוד על הרגליים גם אחרי המפלות הכי קשות.

עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם

פרוס עונת האופניים החדשה היא הזדמנות מעולה כדי להיפרד מאגדה שידעה לעמוד על הרגליים כל פעם מחדש אפילו כשזה היה הדבר האחרון שציפינו ממנה. אנמיק ון פלויטן פרשה בספטמבר לאחר שהודיעה ביוני 2022 ש-2023 הולכת להיות העונה האחרונה שלה על האופניים. זו נשמעה הצהרה קצת מאכזבת עבור מי שבאותה תקופה הייתה בשיאה וגם בתום העונה האחרונה נראה שיש לה עוד הרבה ברגליים למרות 41 שנותיה. אבל להולנדית החביבה היה הסבר מאד מוחשי אחרי הקטע שהעניק לה את הניצחון האחרון בקריירה בטור של סקנדינביה השנה " אני חוששת שהנכונות שלי לסבול נגמרת" היא גם הודתה בהזדמנויות אחרות כי היא כבר מפחדת לקחת סיכונים ולהתרסק. בקיצור כנראה גם היא ידעה שאם אתה לא 100% מוכוון מטרה בספורט הזה אז הגיע הזמן.

אומרים שאני לא מתאים לחיים
כי אין בי את הרצון לזהב ויהלומים
אין לי קלפים נכונים
אולי זו החברה שקורסת
אם זה לא מקום מתאים למחפשים של קשת וענן
למתעלמים מסימן הזמן

אנמיק ון פלויטן לא תכננה להפוך לאגדה למעשה היא אפילו לא תכננה להפוך לספורטאית זה איכשהו קרה במקרה ואולי זו הסיבה שההצלחה שלה הגיעה יחסית מאוחר. כשחושבים על אגדות ספורט בדרך כלל חוזרים לסיפורים על התמסרות מילדות לענף, לאימונים סיזיפיים אינסופיים ולויתור כמעט אבסולוטי על חיי חברה. ון פלויטן בהולנדית משמעו מפלויטן שהוא כפרבר שקט של העיר אוטרכט. אנמיק הפלויטנית הייתה פעילה ספורטיבית כל חייה הצעירים אבל לא התמקדה בענף זה או אחר וראתה בספורט בעיקר פעילות לשעות הפנאי. היא סיימה את התיכון בהצטיינות ויצאה ללימודי מדעי החיים באוניברסיטה. היא הרגישה צורך בפעילות ספורטיבית ובחרה בענף החביב עליה – כדורגל. היא הצטרפה לקבוצה מקומית אבל אם חשבתם שמקצוענות הייתה בראש שלה תחשבו שוב – היא הייתה עסוקה כמו הרבה אחרים בגיל הזה בעיקר במסיבות עד לשעות הקטנות של הלילה.  

התפנית בעלילת חייה של אנמיק הגיעה כשקרעה את ה-ACL במשחק. היא חיפשה ענף אחר שתוכל לעסוק בו. הרופא המליץ לה על שחייה או רכיבה על אופניים. היא ניסתה את הבריכה והשתעממה עד מוות. לעומת זאת שהאופניים עליהם הייתה רגילה לרכוב כמו כל ילד הולנדי נראו אטקרטיביים בהרבה. היא התחילה על הטריינר בזמן הפציעה והצטרפה לקבוצת רוכבים חובבים. במקביל סיימה גם תואר שני ומצאה עבודה.

אנמיק גילתה מהר מאד שבניגוד לחיי הקמפוס, החיים האמיתיים הם לא בשבילה. להיות סגורה בתוך משרד כל היום חנק אותה והיא רק חיפשה עוד סיבות לצאת לרכב בחוץ. בינתיים מסביבה כבר התחילו לשים לב לכישרון שלה והיא הקדישה יותר ויותר זמן לרכיבה. מבחני VO2 max הבודקים את הכושר של הגוף בניצול חמצן הראו על פוטנציאל גבוה ושכנעו את ון פלויטן לשלוח חיש קל מכתב התפטרות ולהקדיש את חייה לרכיבה מקצוענית. 

לפני עמוד של אש מאחורי ענן עשן
השארתי עיר מתכת מאחור הולך לאן
למקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים
מעבר להרים אל השדות הירוקים

השנה הייתה 2008 ואנמיק כבר הייתה בת 25 – מבוגרת יחסית לרוכבת מתחילה. השנה המקצוענית הראשונה שלה לא השאירה חותם משמעותי אבל הניבה תוצאות לא רעות אבל גם מכשולים מחוץ לספורט כאשר היא איבדה את אביה שנפטר מסרטן. זה אפשר לה לעבור בעונה הבאה לקבוצה ההולנדית הבכירה יחד עם מריאן ווס שתהפוך למנטורית שלה. ווס אגדה בפני עצמה אמנם הייתה צעירה ממנה בארבע שנים אבל כבר הספיקה לעמוד על המדרגה העליונה בפודיום עשרות פעמים. על פי ון פלויטן הדבר החשוב ביותר שלמדה מווס הוא שלמרות כל הכאב והסבל הנלווים לספורט הבסיס הוא שזה חייב להיות כיף.

אלילת המזל המשיכה לאתגר את ון פלויטן כאשר הצרה בעורק הרגל  גרמה לה לכאבים שהקשו עליה בעונת 2009 וכפו עליה ניתוח  עם זמן החלמה מיותר בסיום העונה. השעון הביולוגי המשיך לתקתק, כשלאנמיק כבר מלאו 27 שנים ועדיין ללא הישג שיזניק את קריירת הרכיבה שלה. צריך לזכור שבימים ההם ספורט רכיבת הנשים התנהל הרחק מעין הזרקורים ללא שידורי טלוויזיה וכמעט ללא קהל. המשכורת שהרוויחו הרוכבות היו זעומות ואילצו רבות מהן או לנגוס בחסכונות או למצוא עבודות צד, מה שהופך להיות מאד לא טריוויאלי עם אורח החיים התובעני של הענף.

אבל ון פלויטן ידעה (לא בפעם האחרונה) להתעלות מעל הקשיים שאפיינו את תחילת דרכה המקצוענית ו-2010 כבר האירה לה פנים. רוב הזמן היא עדיין רכבה בצילה של המנטורית הצעירה שלה שכבר רשמה בשלב זה מעל 70 ניצחונות בקריירה, אך הכח של אנמיק החל להתפרץ ואיתו הנצחונות. הראשון שבהם הגיע על אדמה ביתית הולנדית ואחריו  הם המשיכו לזרום גם בשאר היבשת  כולל מירוץ הקטעים הראשון שלה – הרוט דה פרנס שהיה אז מקבילה חיוורת לגולת הכותרת של הענף בצד הגברי.

החותם הרשמי על הגעתה של ון פלויטן לצמרת העולמית הגיע שנה מאוחר יותר בטור של פלנדריה שנחשב לאחד מחמשת המונומנטים של הענף. מירוץ מאתגר מאד עם אינספור עליות קטנות וקטעי כביש מרוצפים השואבים את האנרגיה מהרוכבות. אנמיק סגרה את ההתקפה המכרעת שני קילומטר לסיום וניצחה בספרינט בקלות כשהיא חוצה את הקו מאושרת. ווס חברתה הצטרפה אליה על הפודיום במקום השלישי והעניקה לה חיבוק חם במיוחד בסיום.

בשנים הבאות ון פלויטן המשיכה לנצח כולל זכיה באליפות הולנד כשהיא מקדימה את ווס בסיום.  העליונות המוחלטת של הולנד על ענף רכיבת הנשים הופכת את הניצחון בה לעיתים לקשה יותר מאליפות העולם.  היא התגברה על עוד ניתוח ברגל והייתה לאחת מהבולטות בסבב אבל עדיין עיקר תפקידה היה להיות הפועלת הראשית של חברתה שהמשיכה לצבור ניצחונות בקצב מסחרר. כשב-2014 גם ההולנדית הבכירה השניה – אנה ון דר ברחן הצטרפה לקבוצה אנמיק הבינה שהיא צריכה לחפש לעצמה דרך חדשה בה תוכל להביא את מלוא הפוטנציאל שלה לידי ביטוי

כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה
שבו יש זמן יותר ארוך כמה שרק נרצה
מגיע רגע זה הרגע בו צריך לחשוב
לפרוס כנף לומר שלום לקום ולעזוב

בגיל 30+ לחפש בית חדש הוא לא עניין של מה בכך אבל אחרי עונה אחת לא מוצלחת במיוחד בקבוצת ביגלה השוויצרית היא מצאה את מקומה בקבוצת אוריקה האוסטרלית שלימים תהפוך למיצ'לטון. העונה הראשונה לא בישרה על שעתיד להתרחש אבל כללה את הרגע האייקוני ביותר וגם הנמוך ביותר בקריירה של אנמיק. 2016 הייתה שנה אולימפית וספורט רכיבה הנשים שבדרך כלל לא זכה לזמן מסך בכלל קיבל סוף סוף את הבמה המרכזית.

בעליה האחרונה לויסטה צ'ינסה ון פלויטן הצליחה לייצר פער משמעותי משלוש הדולקות אחריה שכללו בין השאר את בת ארצה אנה ון דר ברחן. נשאר לה רק לדרדר במורד הגבעה הפתלתלה ולמשוך עד קו הסיום כ-15 ק"מ. רק שאז על הכביש המפותל והחלקלק מהגשם שירד לסירוגין קרה הגרוע מכל:

אנמיק נזרקה מעל הכידון שלה אל תעלת הניקוז כמו בובת ניסויי התרסקות ונשארה מוטלת שם חסרת הכרה בזמן שהדולקות אחריה חולפות על פניה. ון דר ברחן לקחה את הזהב בשביל אנמיק אבל היא פונתה לבית חולים עם שלוש חוליות שזזו מהמקום וזעזוע מח.

מה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכל הוא הכל אני חייב להמשיך

לפעמים להיות הכי למטה שאפשר זה רק קרש קפיצה להגיע גבוה יותר משאי פעם חלמת. לון פלויטן היה מזל להישאר בחיים אחרי התרסקות כזו. בגיל 34 נראה ששווה לשקול מחדש את הרעיון הזה של רכיבה מקצוענית ולפנות לאפיק יותר פרו-חיים. אבל רוכבי אופניים עשויים מחומר אחר שכנראה חסין בפני סכנה וסבל כך שאנמיק שלנו הייתה בחזרה על אופניה עשרה ימים בלבד אחרי החוויה המטלטלת. חודש אחרי ההתרסקות היא ניצחה בטור של בלגיה כאילו לא קרה דבר. אבל להיפך – משהו חשוב מאד קרה.

כשאנמיק מסתכלת אחורה על ריו היא תמיד מספרת ששם היא הבינה לראשונה שהיא יכולה גם לטפס. עד אז היא נחשבה בעיני כולם וגם בעיני עצמה לרוכבת קלאסיקות (מירוצים חד יומיים מתישים) ורוכבת חזקה נגד השעון מה שאפשר לה להיות הסופר-דומסטיק שהיא הייתה עבור ווס. לאור מבנה הגוף היחסית מאסיבי שלה והמשקל שבא איתו אף אחד לא באמת חשב שהיא יכולה להיות דומיננטית גם בהרים. מיומנות זו הייתה הכרחית  עבורה כדי להתמודד על הבכורה במירוצים הרב יומיים החשובים.

עם התובנה הזו אנמיק הלכה לאימונים אל עבר השנה הבאה ושארית הקריירה וממנה נולדו שש השנים אולי הדומיננטיות ביותר של רוכבת בהיסטוריה. כספורט שהתקשה לעמוד על הרגליים ענף רכיבת הנשים לא זכה לחשיפה לה זוכה ענף הגברים והיה קושי רב בארגון מירוצים גדולים כך שהתואר הכי נחשק היה גרסת הג'ירו של הנשים או כפי שהמירוץ היה ידוע – הג'ירו רוסה. לאנמיק הייתה היכרות נרחבת עם המירוץ בעיקר כפועלת של ווס בשלוש זכיותיה אבל אף פעם לא הצליחה להתקרב לטופ. מה גם שהאופי של המירוץ שהיה בעבר שטוח יותר החל להשתנות ולהפוך להררי כדי להגביר את האטרקטיביות.

כשהג'ירו של 2017 יצא לדרך נראה היה שהתחרות תהיה בין ון דר ברחן ון פלויטן ולונגו-בורגיני.  אנמיק נראתה לאורך המירוץ כרוכבת החזקה מבין השלוש אבל מארב של הקבוצות ההולנדיות בראשותה של ון דר ברחן באחד מקטעי הספרינט ניצל את הרוחות החזקות כדי להשאיר אותה מאחור. אנמיק נאלצה להסתפק במקום השלישי על הפודיום, חולצת המטפסת, חולצת הנקודות ושני קטעים. היא המשיכה את תצוגת התכלית החדשה בניצחון בלה קורסה. זהו מירוץ חד יומי אמנם אבל כזה שמאורגן על ידי מארגני הטור ומדמה קטע הרים טיפוסי שהפעם נגמר על הקול דאיוזארד. כשלזה צירפה גם ניצחון ראשון באליפות העולם במירוץ נגד השעון היה ברור לכולם שיש כאן מפנה בקריירה.

כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות

אנמיק הגיעה לטופ העולמי והיא לא התכוונה לתת לשום דבר לעמוד בדרכה. בג'ירו של 2018 היא ריסקה את כל המתחרות עם ניצחון בשלושה קטעים כולל אקורד הסיום על הזונקולן האימתני כדי לזכות בתואר הראשון שלה במירוץ. היא המשיכה לניצחון שני בלה קורסה בו הקדימה על הקו את ון דר ברחן כשהיא סוגרת את העונה בהגנה על התואר העולמי ברכיבה נגד השעון.

ון  פלויטן הפכה לרוכבת שלמה ולא היה מירוץ שבו עמדה על קו הזינוק כשהיא לא חושבת על ניצחון. עונת הקלאסיקות של 2019 הניבה הישגים חסרי תקדים עם זכיות בסטרדה ביאנקה, וליאז'- בסטון-ליאז' לצד מקום שני בטור של פלנדריה, אמסטל גולד והפלש וואלון. משם המשיכה לניצחון שני בג'ירו  הפעם בהפרש עצום כשאת הדומיננטיות שלה היא מקבעת בצורה נחרצת עם זכייה ראשונה במירוץ הכביש באליפות העולם. איך היא עשתה זאת? עם בריחת סולו בלתי נתפסת של 100 קילומטר.

אנמיק הייתה על גג עולם הרכיבה ו2020 הייתה אמורה להיות שנה אולימפית בה תהיה לה הזדמנות למחוק את הזכרונות הקשים מריו. אבל דווקא אז הגיעה הקורונה והשביתה זמנית את הסבב. זו הייתה הזדמנות גם להחליף קבוצות כשהיא עוברת למוביסטאר הספרדית אבל עם החזרה לתחרויות חזר גם המזל הרע. בג'ירו כשהיא מובילה בהפרש ניכר התרסקה יחד עם מריאן ווס  (וגם עומר שפירא שלנו) בקילומטר האחרון של הקטע השביעי  ושברה את מפרק כף היד. היא נאלצה לנטוש את המירוץ שני קטעים לפני הסיום.

למרות הפציעה אנמיק התעקשה להשתתף באליפות העולם שבוע לאחר מכן למרות ואפילו הגיעה שניה כשהפעם ההולנדיות שלחו את ון דר ברחן קדימה. אבל שאר העונה שלה נפגעה. עם דחיית האולימפיאדה ל-2021 אנמיק החליטה לשים את כל יהבה על חוויה מתקנת ולוותר על הג'ירו והקורסה רוסה של 2021. במירוץ האולימפי ההולנדיות רדפו אחרי בריחה של שלוש רוכבות שכללה את אנה קייזנהופר וגם את עומר שפירא רק בגלל שאין קשר רדיו במירוצים האולימפים שכחו את האוסטרית מקדימה וכשון פלויטן חצתה את הקו אחרי שהשאירה את שאר המתחרות מאחור לא ידעה ששוב נכונה לה אכזבה עצומה כשהיא בעצם הגיעה רק במקום השני.

איך מתאוששים ממכה מנטלית כזו? בקלות כנראה כי אנמיק התייצבה למירוץ נגד השעון רק 3 ימים מאוחר יותר והשאירה אבק לכולם כדי לשים גם מדלית זהב אולימפית בארון שלה. שלושה ימים נוספים לאחר מכן בחבל הבאסקים היא תצא לעוד בריחת סולו מאלו שהפכו לסימן ההיכר שלה כדי לצרף את הקלאסיקה של סן סבסטיאן לרשימת ההישגים. 

היא נפלה וקמה ונפלה ושוב קמה ואז הגיע שוב הזמן ליפול… הפופולריות הגוברת של הענף הובילה לצירוף של מירוצים המקבילים לסבב של הגברים שלא היו קיימים קודם. זה כלל למשל את הוואלטה בספרד שגם אותה ון פלויטן לקחה בקלילות.  אחד המפורסמים והקשים שבמירוצי הגברים  היה הגיהנום של הצפון: פאריס-רובה. מירוץ שככינויו כך הוא מירוץ המשופע בקטעי פאבה מרוצפים המביאים איתם נפילות כואבות לרבים וטובים. לאחר שנדחה ב-2020 הייתה זו אמורה להיות יריית הפתיחה של מירוץ הנשים ולא אחת כון פלויטן תוותר על האתגר. כדי להקשות עוד יותר על המשתתפות הגשם הפך את המסלול לבוצי וחלקלק ורגע אחד של חוסר תשומת לב הוביל להתרסקות קשה ושבר באגן בשני מקומות שונים. העונה שלה נגמרה במקום והיא הלכה לתקופה ארוכה של שיקום או כמו שהיא אמרה זאת: "ביי ביי חופשה וטעינה מחדש".

התקופה מחוץ לכביש והגיל שנשק כבר ל-40 הביאו את אנמיק להרהר בהמשך דרכה. אבל ב-2022 סבב הנשים עמד להשיק את הטור דה פרנס לנשים בפעם הראשונה והיא סימנה לעצמה אתגר יוצא דופן – טריפל של שלושת המירוצים הגדולים- ג'ירו/טור/וואלטה. יחד עם זאת היא כבר התחילה להרגיש מיצוי ועייפות הכך שהיא הודיעה לפני הג'ירו ש-2023 תהיה השנה האחרונה שלה בסבב. את את הג'ירו עצמו היא שמה בכיס עם עוד התקפת סולו מרשימה ועברה לחשוב על הטור.

עם פתיחתו החגיגית של הטור קרה לון פלויטן משהו שקורה לא אחת לרוכבים. תפס אותה חיידק מעיים שלא אפשר לה לאכול או לשתות כמעט. היא איבדה שניות יקרות והייתה עסוקה בעיקר בהישרדות במירוץ. אחרי שלושה קטעים מצאה את עצמה בפיגור של יותר מדקה מווס ושאר מתמודדות הדירוג הכללי. אבל בצד היותר אופטימי – היא שרדה. כך שבקטע המלך – הקטע השביעי היא החליטה ללכת אול-אין. כשנותרו עוד 85 קילומטר חלק גדול מהם בעליות בשיפועים עצבניים היא פתחה מבערים ויצאה להתקפה חסרת כל הגיון. כלומר חסרת הגיון לכל מי שלא קוראים לו אנמיק ון פלויטן. רק דמי וולרינג הצליחה להישאר איתה כשההפרש בינם לשאר המתחרות גדל וגדל. לא יחלפו עוד קילומטרים רבים וגם וולרינג תישאר מאחור כשאנמיק רוכבת סולו את 60 הקילומטרים האחרונים. בסופו של יום היא חצתה את קו הסיום שלוש וחצי דקות לפני דמי וולרינג ויותר מחמש דקות לפני כל שאר המתחרות. כל זה קצת הוציא את העוקץ מהסיום המרתק שתוכנן בעליה ל"מקפצת הבנות היפות"  אבל גם כאן ון פלויטן לא ויתרה על השואו כשהיא חותמת ניצחון מזהיר ראשונה גם בראש הטיפוס המיתולוגי. הטור ראה כבר בגרסה הראשונה שלו ניצחון אגדי של רוכבת אגדית לא פחות.

את הוואלטה שבאה חודש אחרי היא סגרה כבר בקטע השני עם עוד בריחת סולו טיפוסית כדי להשלים טריפל מדהים. אנמיק קיוותה להשלים את העונה החלומית עם אליפות עולם מוצלחת דאון אנדר אבל שוב הגיע הזמן ליפול. הופעה רעה מאד בנג"ש לוותה בהתרסקות רשלנית בנג"ש הקבוצתי ששברה לה את המרפק. ניצחון במירוץ הכביש נראה בודאות מחוץ לטווח כשהיא הייתה אמורה לחזור לתפקיד המוכר של הפועלת הנאמנה של ווס. ההולנדיות עבדו קשה כדי לסגור בריחה של חמש רוכבות חזקות ואז ון פלויטן ניסתה למשוך את ווס בעליה האחרונה עשרה קילומטר לסיום. כשנראה היה שלווס אין את האנרגיה אנמיק נשארה עם שאר הרודפות וכשנדמה היה בקילומטרים האחרונים שהיא גם עומדת לנשור היא גייסה את שארית כוחותיה להתקפת פתע בקילומטר האחרון שתפסה את היריבות לא מוכנות ונתן לה את חולצת הקשת בענן השניה שלה.

זה אולי נראה  מוקדם מדי לפרוש כשאת כך בשיאך אפילו אם הוא בגיל 40 אבל אנמיק נשארה נאמנה להחלטתה ועונת 2023 הפכה לסיבוב הפרידה שלה. היא אמנם לא דעכה אבל כבר קמה לה יורשת ברורה בדמותה של דמי וולרינג שטרפה מירוץ אחרי מירוץ. עדיין ון פלויטן לא התכוונה לרדת מהבמה בלי קרב. היא גנבה לאת הוואלטה עם תרגיל מלוכלך משהו כשתקפה מיד אחרי הפסקת נוחיות של וולרינג אבל בג'ירו (בו דמי לא השתתפה) היא לא השאירה אף סימן שאלה ונתנה הופעת מאסטרקלאס אחרונה כדי לקחת את המירוץ בפעם הרביעית שלה בקריירה. בטור עצמו כבר לא נותרו לה מספיק אנרגיות והשרביט הועבר רשמית לוולרינג. היא המשיכה לניצחון אחרון בטור של סקנדיביה ועשתה סיבוב פרידה במירוץ סימאק הביתי בהולנד בו האוהדים זכו להמטיר עליה אהבה בלתי נגמרת.

כל סוף הוא התחלה חדשה
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
אני לא במרוץ ולא במלחמה
הראש בעננים רגליים על האדמה

אנמיק ון פלויטן ירדה מהבמה בראש מורם למרות אינספור נפילות במהלך הדרך. היא סיימה עם 103 ניצחונות בקריירה שהייתה יכולה להסתיים כל כך הרבה פעמים מוקדם יותר. היא היוותה ומהווה מקור השראה לדור של רוכבות צעירות בענף שהיה כמעט מחתרתי כשהצטרפה אליו וגדל וצמח לא מעט בזכותה. היא עשתה זאת עם המון קסם אישי וחן שלא תמיד מאפיינים ווינרים גדולים כמוה. די בודאות היא תמשיך להיות חלק מספורט או שתבחר ללכת לכיוון אחר. בכל אופן כמו שאנמיק נוהגת לומר פעם אחר פעם – היא לא תיתן לדברים שהיא לא יכולה לשלוט עליהם להיכנס לה לראש. אולי זה בעצם סוד ההצלחה.

הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  3. Dor

    30 ינו 2024 10:31:35

    מעולה גילרי. רכיבת אופניים של נשים באמת חור שחור עבורי. לא מכיר כמעט כלום, אבל אחרי הטור הזה זה חתיכת טיזר

  5. MacLeod 1

    30 ינו 2024 10:51:11

    תודה רבה, סיפור מרתק וכיף ומעניין לקרוא למרות שאין לי שום נגיעה לנושא.
    היא ממש לא אנמיק, נראית עשוייה ברזל…

  6. אטאפומה

    30 ינו 2024 12:11:33

    להלן הניצחון את שם המירוץ אתם תגידו :
    רמזמדטבר בקלאסעקה חד יומית מאווי גארסיה יצאה להתקפה שלא ניתן היה לסגור ,לא ניתן נכון לאף ספורטאי אנושי ,אך מתיו ואן דר פול או אנמיק ון פלויטן אינם כאלו :
    לאנמיק נראה היה שאין תשובה ,נראה …,מילה חזקה ,ולפתע יצאה להתקפה משלה מאחור ,
    טסה לה לבדה , קצת לפני הסוף
    על הקיר חלפה על פני מאווי גארסייה הספרדיה המדהימה
    ולא הסתכלה לאחור ,עד קו הסיום.
    זה היה כבר אחד המירוצים החלשים שלה לפני תחילת הירידה
    מהשיא ….ואיזו ירידה מהשיא.
    הסיפור עליה לא יכול להסתיים לפני שנספר כי אחרי הפרישה
    חזרה לעוד מירוץ אחד בסייקלוקרוס, כי עניין אותה להשתתף גם במירוץ כזה.
    זהו החומר ,זו הבחורה , היא פשוט
    אהבה את הספורט ונהנתה מכל רגע ,ועכשיו :
    לא לדאוג לגברת יש תואר שני
    במקצוע נחשק ואופנתי מאד לאחרונה : חקר מגיפות !

    1. saoaalo

      30 ינו 2024 12:46:23

      מדובר כמובן בסטראדה ביאנקה בשנת 2020, המירוץ החד יומי הגדול הראשון של השנה, ולמעשה דיי האחרון כאשר בשנה הזו היא ניצחה "רק" שני מירוצים גדולים, בעיקר בגלל הקורונה ולאחר מכן בגלל פציעה בגירוש שהיא הייתה אמורה לנצח

  8. עידו גילרי

    30 ינו 2024 15:50:19

    טוב לקח לי זמן למצוא את זה ולכן זה לא בפוסט – מי שרוצה להבין איזה מין טיפוס היא אנמיק אז זו ההזדמנות: הראיון אחרי הניצחון במקפצת הבנות היפות עם חברתה לקבוצה לשעבר במיצ'לטון גרייסי אלווין:
    https://www.sbs.com.au/sport/video/van-vleutens-emotional-reunion-with-former-teammate-gracie-elvin/79aar1bfj

    1. אטאפומה

      30 ינו 2024 23:57:00

      צריך להכיר את מאריאן ווס קודם .
      היא היתה מס 1
      ואן פלויטן היא רוכבת מסוג אחר
      רוכבת גראן טורים , ושעון סיבולת .
      הווירטואוזית בין שתיהן היא ווס .

  12. פאקו

    30 ינו 2024 22:01:08

    תודה רבה עידו על פוסט נפלא.
    אישה שהיא אגדה אמיתית. ההתרסקות בריו כמעט נטלה את חייה. החברות שלה לנבחרת היו מזועזעות לגמרי מהמראה שלה. היה תכנון מסלול מחורבן לגמרי מצד המארגנים.
    אני חייב להתעכב על אליפות העולם האחרונה ב-22, שתוארה כאן. מדובר באחד הנצחונות המדהימים שראיתי. המסלול היה כזה של סיבובים עם עלייה במהלך כל הקפה. התפקיד שלה (ושל אלן ואן דייק) היה לסגור את הבריחות של כל המטפסות היריבות, על מנת להשאיר את הסיום למריאן ווס, הקלסיקנית היחידה שיכולה לסגור עליות כאלה ובעלת יכולת סיום טובה. זה באמת עבד טוב עד להקפה האחרונה שבה ווס נשרה. אחרי מירוץ ארוך כזה עם בזבוז אנרגיות, וכשיש מישהי עם יכולת סיום הרבה יותר טובה כמו לוטה קופקי הבלגית (שזכתה באליפות שנה לאחר מכן), אף אחד לא יכל לצפות לניצחון של אנמיק, אבל זה מה שקרה. פשוט פסיכי.
    באמת יהיה קשה מאד להיכנס לנעליים האלה, בטח עם הישג כמו שלושת הטורים ואליפות עולם כמו ב-22.

    3. שחר דלאל

      1 פבר 2024 22:29:58

      המסלול בריו לא היה יכול להיות גרוע יותר, גם אם ישראלים היו מתכננים אותו… הדבר היחיד שזכור לי ממנו זאת כמות הפציעות הלא פרופוציונאלית שחייבה את המארגנים להכניס רוכבים/ות שלא עשו קריטריון למירוצים הבאים, רק כדי שיהיו מספיק רוכבים לפתוח את המירוץ…

  14. אטאפומה

    30 ינו 2024 23:53:47

    ובענין פתיחת העונה :
    המירוץ הפותח כידוע סאנטוס דאון
    אנדר שאותי אישית מעט משעמם.
    ובהמשך לצערי לא תתקיים השנה הוולטה סן חואן בארגנטינה .
    מי שעדיין מתגעגע לאוסקר סיביליה שהיה קורבן הנסיבות :
    פעם ראשונה אייטור גונזלס הפועל שלו בקלמה גנב לו
    את הניצחון בוולטה 2002.
    למיטב זכרוני ,
    פעם שניה שנת 2003 לאחר שהקריב עצמו כפועל בשנת חוזה לטיבת ולוורדה
    ומשך אותו בעליה לסיירה נבדה
    באותו ניצחון מדהים של ולוורדה
    בסיום על רוברטו היראס ופליקס,קארדינאס , החליטה הקבוצה ששינתה את שמה מקוסטה ברווה קלמה למיטב זכרוני
    לקומונידאד ולנסיינה קלמה להעניק חוזה בסך מליון יורו לולוורדה ולא להשאיר כלום לאוסקר.
    זה עזב לפונאק מכשירי שמיעה המוכרת לנו היום יותר כג'מבו וויסמה.
    שם לא הסתימו הצרות ,המילטון נתפס על סימום,אולריך בהמשך
    ואז החלו לחפש את אוסקר .
    וכשהגיעו מיים עד נפש אוסקר
    עזב לקולומביה שם בוולטה המקומית על הפודיום פגש את נערת הפודיום שהיתה גם מלכת היופי, ובפעם הראשונה בהיסטורית סיביליה המורחבת בערה בו התשוקה לעלות שוב על הפודיום .
    לא לעבוד למען אחרים אלא לעבוד למען עצמו כדי לעבוד את נערת הפודיום… .
    התעלול הצליח ולאחר שעלה על הפוודיום מספר פעמים מספיק זכה בכל הקופה.
    למי שלא מכיר את קולומביה הרשו
    לי לדארווין אטאפומה הקולומביאני להעיד:
    קולמביאנית היא הפרס הגדול ,טובה יותר אפילו מפלור הברזילאית המוכרת לכם מספרו של ז'וז'ה אמאדו דונה פלור נשואה לשניים(במקור קאזאדה קום דויש מארידוס אמנון כתבתי נכון ? ).
    ואכן מזלו של אוסקר השתנה היום
    בקבוצת מדיין למיטב ידיעתי עדיין
    לצערי לא נזכה לראותו מתחרה השנה ,ומעריך שכבר לא בכלל.
    אך כי אני דארווין עדיין למיטב ידיעתי עדיין מתחרה…
    טוב אני לא באמת דארווין אטאפומה, רק משתמש בשם כדי לחלוק לאיש החולצה הצהובה הזה מקבוצת הדואר הפועל של לאנס את הכבוד המגיע לו .

  16. עגל

    31 ינו 2024 12:42:57

    מעולה עידו.
    תודה רבה על כתיבה מפורטת ומפרגנת כל כך, ועל קטעי הוידאו התומכים.
    חבל שהיא התחילה כל כך מאוחר, אולי הסיפור שלה היה יכול להיות גדול יותר.

      1. אור

        31 ינו 2024 13:51:01

        לא שאני חושב אחרת אבל מה היא אמרה על ההתקפה ה"מלוכלכת"? שעשתה לה אותו דבר קודם?
        .
        וגם אהובך רוגליץ' התחיל מאוחר..

        1. עידו גילרי

          31 ינו 2024 13:56:01

          On team radio they’ve been like: ‘Are you ready for action? Because we’ve got a great opportunity,’ and we’ve all said: ‘Yeah, let’s go for it.’ We know the area well and it was a very good time to move. After making our plan, some girls have stopped to pee. I’ve felt a little bad for them, but maybe it was a bad time. It is part of the competition to choose where to stop and not when there is a windy area ahead.

          1. עידו גילרי

            31 ינו 2024 14:15:11

            וגם ה-DS הגיב לכך במיידי באותו אופן:
            https://x.com/sebastianunzue/status/1654867540017926144?s=20
            חשוב לציין שזה לא רק הקבוצה שלה שעתה את המהלך ואפשר להגיד מהצד שלהם שזה יהיה לא הגיוני לזרוק תוכנית לפח רק בגלל שמישהו עושה טעות – אבל עדיין מלוכלך לטעמי.

            1. אור

              31 ינו 2024 14:25:28

              השאלה אם היא תקפה לפני העצירה הנ"ל? ככה זה נשמע

            2. עידו גילרי

              31 ינו 2024 14:42:14

              זה לא לגמרי ברור, זה קרה לפני תחילת השידור… חלק מהטענה היא שהקושי הוא בזה שכשרוכבים עוצרים להשתין אז מוציאים את הרכבים אחורה ואז אין אחרי מי לעשות דראפטינג (שזו טענה דבילית). אבל בכל מקרה הקבוצה של וולרינג בחרה מסיבה לא ברורה להשאיר את המנוע הכי גדול שלה (מרלן רוסר) מקדימה.

            3. אור

              31 ינו 2024 17:15:13

              1+

        2. עידו גילרי

          31 ינו 2024 13:57:02

          גם לרוגלה יהיה אחד (למעשה תכננתי לכתוב לו אחרי הג'ירו אבל אמרתי שנחכה שיפרוש…)
          והוא היה ספורטאי כל חייו ועדיין התחיל לפניה מבחינת גיל

  17. אלכס דוקורסקי

    31 ינו 2024 19:54:53

    עידו, תודה רבה. כתבה מקיפה, מעניינת ומלמדת. אינני עוקב אחר רכיבת הנשים ולא הכרתי את ון פלויטן. ספורטאית נהדרת, שהתחילה בגיל מאוחר, יחסית, והתגברה על הרבה קשיים בדרך. אאחל לה הצלחה רבה בהמשך חייה.
    ייתכן כי אופי הענף והדרישות שלו מאפשרים לעתים להגיע להישגים משמעותיים גם אם מתחילים לעסוק בו בגיל מאוחר, יחסית לענפים אחרים.
    ניתן למנות את מייקל וודס, פרימוז' רוגליץ' ורמקו אוונפול, שעסקו בענפי ספורט אחרים בטרם עברו לרכיבה, כשהאחרון התחיל אמנם לרכב בגיל צעיר לעומת שני הראשונים וגם חווה את הענף דרך העיסוק של אביו.

  18. שחר דלאל

    1 פבר 2024 22:32:36

    מעולה עידו. תודה רבה.
    אני זוכר את עונת הפרישה של הנהג האגדי דיימון היל, שעליה הכריז במהלך העונה. הפרשנים לעגו לו ואף כעסו שמרשים לו להמשיך ולהתחרות בספורט כ"כ מסוכן שהוא אינו רוצה להיות שם ב-100%. אני חושב שאפשר לעשות בקלות את ההקבלה גם לאופניים…

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט