פריוויו רבע גמר אליפות העולם בכדורסל 5.9.23 / מתנאל אלאשבילי

קרדיט: אתר פיב"א

אין בתים, אין הזדמנויות שניות, מפה זה נוק אאוט. היום יש לנו שני משחקים של ההצלבה מבתים ט' ו-י'.

ליטא – סרביה (11:45):

שתי הנבחרות האירופאיות שנחשבות לחזקות בטורניר, בעיקר בזכות הכדורסל התנועתי שלהן ומשחק התקפה שמעמיד אותן במקומות 2-3 בנקודות למשחק בטורניר. ראשונה ארה"ב, שנייה בהפרש של נקודה בלבד, סרביה, שלישית בהפרש של 4 נקודות מסרביה, ליטא. שתיהן גם מובילות באחוזים מהשדה, ליטא ראשונה בטורניר באחוזים משלוש, 46.4 אחוז, וסרביה ביחס אסיסטים/איבודים הטוב במפעל, 2.7.

מה סרביה צריכה לעשות כדי לנצח?

להמשיך בהופעות ההתקפיות הנהדרות שלה, לליטא יש את אחת ההגנות החלשות, אם לא הכי חלשה, מבין כל המתמודדות שנותרו. בוגדנוביץ' וניקולה יוביץ' יוכלו להתעלות על השומרים הבינוניים של ליטא בקו האחורי. אם סרביה תיתן את הסגירה הטובה בהגנה היא תוכל גם לברוח במשחק הזה למחוזות ההפרש הדו ספרתי.

מה ליטא צריכה לעשות כדי לנצח?

לא להפסיק לקלוע. המשחק הזה הוא בין הנבחרות היעילות ביותר בהתקפה. לליטא אין הגנה שיכולה להסתדר עם סרביה ולכן במצב שלה ההגנה הכי טובה היא התקפה. לשחק על ואלאנצ'ונס הפיזי, קוזמינצקאס שנראה לפעמים שהוא לא מסוגל להחטיא, יוקובאייטיס שעושה המון סדר בהתקפה ומוטיונאס מהספסל שכן המחליף של מילוטינוב בסרביה, פטרוסב, לא מרבה לשחק וגם כשכן הוא לא יעיל במיוחד.

שחקנים מרכזיים:

סרביה: בוגדן בוגדנוביץ', ניקולה יוביץ', ניקולה מילוטינוב.

ליטא – יונאס ואלאנצ'ונס, רוקאס יוקובאייטיס, מינדוגס קוזמינצקאס.

אין לי ספק שהמשחק הזה עומד להיות ברמת כדורסל התקפי גבוהה בצורה יוצאת מגדר הרגיל, מי שיכול לצפות ייהנה עד בלי די. לגבי המנצחת? אני נוטה לסרביה אבל ליטא מסוגלת לקלוע בצורה מדהימה בכל יום נתון.

ארצות הברית – איטליה (15:40):

ארצות הברית סידרה לעצמם כביכול הגרלה קלה בגלל ההפסד לליטא במשחק האחרון, שכן איטליה נבחרת פחות חזקה מסרביה על אף שניצחה אותה.

המשחק הזה הוא דווקא שני קצוות בניגוד למשחק המוקדם. ארצות הברית נבחרת התקפית, מפוצצת כוכבים, וגם קצת זחוחה. איטליה נבחרת לא טובה התקפית. מקום 20 בטורניר בנקודות למשחק, אחרונה משמונה הגדולות, מקום 15 במדד, גם מקום אחרון ביחס לשמונה הגדולות. מה שכן יש לאיטלקים זה ריבאונד, והם ממוקמים במקום השני מבין 8 הגדולות בריבאונדים למשחק, אבל גם זה לא בדיוק עוזר לה כשארצות הברית מתחתיה רק ב-0.2 ריבאונדים למשחק.

מה איטליה צריכה לעשות כדי לנצח?

מבחינת נתונים ארצות הברית עולה על איטליה בכל פרמטר אפשרי, לאיטליה יש בעיקר כדורסל קשוח ולא נאה במיוחד. מלבד סימונה פונטקיו אין באמת שחקנים באיטליה שהם מוציאים לפועל. מלי לא בכושר וספיסו הוא היחיד ששומר על יציבות מסוימת. איטליה תרצה פוזשנים ארוכים, להכריח את ארצות הברית להגיע להתקפת חצי מגרש מסודרת, דבר שהם נורא לוקים בו. לסיכום – לנצח את ארצות הברית עם כדורסל אירופאי.

מה ארצות הברית צריכה כדי לנצח?

למזלם של ארצות הברית הם לא קיבלו נבחרת התקפית מעולה כמו סרביה שיכולה לקלוע עליהם 110 נקודות כשהם קולעים 100. הם קיבלו את איטליה, נבחרת שמתקשה לעבור את ה-80. אם ארצות הברית תגיע למשחק מפוקסת ולא באווירת נכאים, היא תוכל לפרק לגורמים את ההגנה האיטלקית דרך משחק מהיר. הבעיה של ארצות הברית תהיה להתמודד עם יום לא טוב של שחקן מפתח (בראנסון, אדוארדס, ריבס). ראינו שכששחקן מסוים לא נכנס למשחק ההתקפה של ארצות הברית מתקשה וזה מתרגם להגנה רעה. ארצות הברית יכולה לאפשר לאיטליה לזרוק, אין לה קליעה טובה לשלוש ברמה הקבוצתית. מה שכן תצטרך לעשות בהגנה זה להציב שומר חזק בדמות ג'וש הארט על סימונה פונטקיו המשמעותי.

דבר קטן לפני שחקנים בולטים אצל הנבחרות. לפני הטורניר היה צריך לבחור פאולו באנקרו, הפורוורד של אורלנדו מג'יק שזכה בתואר רוקי השנה, באיזו נבחרת ישחק. נבחרת איטליה, שכן הוא איטלקי במקור, או נבחרת ארצות הברית, שכן נולד וגדל באמריקה. בסוף בחר באנקרו לשחק עם הכוכבים מהליגה הטובה בעולם בנבחרת המוכשרת. האם לאיטליה יהיה רצון מסוים לנקמה על באנקרו? ייתכן מאוד שכן. אם זה ייתן לנו משחק יותר מעניין, כאוהדים, בכלל לא נתנגד.

שחקנים בולטים:

נבחרת ארצות הברית – אנתוני אדוארדס, ג'וש הארט (ההגנה על פונטקיו), פאולו באנקרו.
איטליה – סימונה פונטקיו, מרקו ספיסו, ניקולו מלי.

ההימור שלי – נבחרת ארצות הברית תתקשה מול איטליה אך תנצח במשחק.

מתנאל אלאשבילי

כותב על כל הליגות מרחבי העולם, מת על נתונים של אחוזים בזריקות ממש ספציפיות.

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. היה עדיף לליטא לשמור כוחות מול ארה"ב במשחק חסר משמעות.
    גם היו משחקים מול איטליה ולא סרביה, וגם היה נשאר להם מוג'ו

  2. ליטא הלכה הביתה. כעת כולם עפים על סרביה שעצרה את ליטא על 32% משלוש. אבל ליטא קלעה בדיוק כאלה ואף קשים יותר מול ארה"ב. אם ליטא הייתה קולעת אפילו ב-40% מול האמריקאים היא הייתה מפסידה ב-10 נקודות וכל הנרטיב היה שונה למרות השליטה הליטאית בצבע. סרביה שכרגע נראית כמו המלכה החדשה הפסידה לאיטליה שתשחק מול ארה"ב. אם האמריקאים מנצחים את האיטלקים זה כבר חד גדייא.
    בקיצור אין מה לבנות תורות על בסיס משחק אחד. במיוחד כאשר מדובר על רבע אחד יוצא דופן בכול קנה מידה.
    .
    יש לי תחושה מאוד לא נוחה על איך שמדברים על שחקנים אמריקאים לעומת האירופאים. במיוחד שמדברים על יסודות כדורסל. הפער כיום בין הכדורסל האמריקאי לאירופאי לטובת האחרונים הוא בדיוק בעמדה אחת ויחידה. עמדת הגבוה C/PF. מבחינת הנאת הכדור ומשחק מורכב ומתוחכם של חיתוכים, האמריקאים לא נפלו מאף מעצמה אירופאית, כאשר ביכולת אישית זה אפילו לא קרוב. הכדורסל של פיב"א מאפשר יותר מגע בצבע, מאפשר אזור קשת צפוף ללא מגבלות של מגן בצבע. זה דורש היכרות והתרגלות לעניין הזה. אבל בתור אחד שצפה לא מעט בתחרות, לא ראיתי "יסודות כדורסל עילאיים" של רוב הנבחרות האירופאיות. מה שראיתי זה פיזיות, שימוש בידיים במקום ברגליים בשמירה, כולל בניסיון לפרוץ חסימות או להפריע למתקיף להיכנס לסל והרבה מאוד בידודים ופיק אנד רול בסגנון אמריקאי. האירופאים כיום משחקים משחק כמעט לגמרי אמרקאי. אין פה יוגופלסטיקה ספליט של תחילת שנות ה-90 או סרביה של דאנילוביץ' וג'ורג'וביץ' הקוסמים.
    .
    לאלו מבינכם שמתגעגעים לכדורסל בו מרפק גורם לשחקן לאבד את הכילייה ובו הגבוה יכול לחנות בצבע, אז תהנו מהאליפות הזו. העניין היחיד שיש לקנא בפיב"א זה על כך שהמשחק קצר ופסקי הזמן קצרים ומועטים. השיפוט לא להיט ובטח לא אחיד, יש משחקים שמרדימים אותך בשנייה. האליפות הזו גם מעניינת מעט מאוד אנשים בעולם כאשר הגזר שפיב"א משתמשת בו זה הדירוג שנותן למשתתפות כרטיסים לאולימפיאדה. תנו לי סדרת הטוב מ-7 בין שתי קבוצות NBA כל יום, כול היום.

    1. אירופאים זה אין אמריקאים אאוט, זה הבון טון קשה ללכת נגדו.
      לי זה ברור שהאמריקאים עם נבחרת ג' שלהם הכי טובים בטורניר, אני חושב שגם לרוב המגיבים פה. בטח אם היו צריכים לשים כסף על השולחן.

        1. לברון, סטף, KD, AD, ג'ימי באטלר, בוקר, PG, טייטום, פוקס, מיצ'ל, בראון, ג'ה, אדביו, קיירי, זאיון, קליי, דריימונד ואפילו קייד ומובלי – אלו שחקנים שהייתי מחליף עבור כמעט כל אחד בסגל. היחיד שהייתי משאיר זה את JJJ בגלל המחסור החמור של הגבוהים האמריקאים.
          .
          נבחרות האמריקאיות ניצחו באופן גורף לאורך השנים את כל הגדולות ביבשת. המאזן שלהם מטורף. אז כן, הם הפסידו לליטאית שאכלה אותם בריבאונד וקלעה אחוז פסיכי של שלשות שחלקן היו לא סבירות.
          לגבי הנבחרות – להזכיר לך שארה"ב באולימפידה עם הרכב יותר מנוסה ומעט טוב יותר ניצחה את ספרד שהייתה חזקה ב-14 הפרש, ואת אוסטרליה ב-20.
          ב-2016 – האמריקאים באו בהרכב הכי טוב שכמעט יכלו (למעט סטף) וקרעו כמעט כל דבר שזז כולל ניצחון 30 הפרש על סרביה בגמר…
          אני גם לא מבין למה הכוונה בלהוציא את סטף ודוראנט אך האירופאים באים הרכב הכי חזק…

          1. גון רוב הכשרון האירופאי הולך לכדורגל, בניגוד לאמריקאי שהולך פוטבול ולכדורסל. היום השחקנים הטובים בעולם באים מהיבשת הישנה (יוקיץ יאניס דונציץ). אם האירופאיים היו משקיעים בכדורסל כמו בכדורגל הפער היה הופך לאפסי תוך עשר שנים.

            1. איזה כישרון בכדורגל הוא כדורסלן מבוזבז? מילא היית אומר כדורעף או אפילו כדוריד. פוטבול מפוצץ באתלטיי על של 4'6 – 6'6. כל המיד ווסט הלבן האמריקאי הוא ענק בגובה בממוצע. הלבנים האמריקאים לא נוהרים לכדורסל. השחורים האמריקאים מהווים כ-13% מהאוכלוסיה. זה כ-40 מיליון תושבים. שמתוכם אפשר למצוא לפחות 150-200 שהיו יכולים כיום למצוא מקום ב-32 סגלים שהגיעו לאליפות.

          2. טייטום מיצל ובראון לא הפסידו כבר איזה תואר בנבחרת?
            כל הכוכבים הגיעו באליפות האחרונה ונזקקו למר דוראנט לנצח אחרת מזמן היו הולכים הביתה בוקר וטייטום נראו מצחיק שלא נדבר על דמיאן.
            תוציא את סטף מהנבחרת שציינת והם חוטפים בראש כמעט מכל נבחרת עילית אירופאית לדעתי

    2. גון אין מאפשרים מגע מאפשרים כדורסל ולא בידורסל בלי שריקות למגן אם העז לעבור ליד הכוכב בטח לא בכמויות מנטרלי ההגנה של שופטי הwwe.
      הכשרון עובד ל2 הצדדים אם לאמריקאים יתנו לשמור בwwe באמת ההגנות שם יהיו מדהימות אבל אין אינטרס צריך 200 פסקי זמן לתת לכוכבים לנוח ולהוריד מהם את ההגנה שיתנו את השואו.
      האמריקאים ככ התרגלו לזבל שלהם שהם שכחו כדורסל מהו.
      ברור שהכשרון האישי שלהם הכי גדול חבל רק שהרסו לנו את הnba

      1. כל מילה – אבל הצעירים מתים על זה. אני מלמד במכללות ובתיכונים (ולא ייאמן – אפילו התחלתי ללמד בישיבות!!!) – כשמדברים עם הצעירים על כדורסל – הם מתים על ה-wwe לא הכירו משהו אחר. בשבילם בידורסל זה כדורסל.

      2. למה צריך לאפשר מגע קשוח עם הידיים? איזה יכולת זה מבטא? אם עקפתי אותך כשומר ואתה מעיף אותי עם הגוף, מה הכדורסל הרוויח? אם צריך דם ומגע לא הכרחי ה-MMA מספק את זה בצורה טובה בהרבה.
        אני כן בעד ביטול האפשרות לנצל את היד הנגדית או את המרפקים בכניסה שעוזרות למתקיף. אני כן נגד כול הפרשנות ל-gather step שבגדול נותן לעשות 2.99 צעדים. אני כן בעד ביטול החצי עיגול תחת הסל בו מותר לבצע רצח על מגן. אבל גם לא בעד אפשרות לסנטר ענק פשוט להתמקם תחת הסל למשך כל ההגנה. לא צריך לחזור לימי טקצ'נקו או ורנקוביץ'
        .
        בנוסף, אני ממממש לא התרשמתי מהשופטים בפיב"א. כמות הטעויות או חוסר העקביות לא נופלת מה-NBA.
        לגבי פסקי הזמן ואורך המשחק, אני רוצה לראות את הקבוצות האירופאיות מעמידות שחקנים איכותיים ל-48 דקות כפול 100 משחקים בשנה.
        בטורניר נוקאווט אין באמת ביטוי ליכולת. זה שילוב של נסיבות, יכולת אבל גם הרבה מזל. אתה יכול לנצח יריבה ב-70 ואז להפסיד ב-2 במשחק הבא בגלל מבול שלשות שכול קבוצה יכולה פעם ביובל לקלוע ואתה בחוץ. אולי זה מרגש ברמה האישית, אך בדיוק מאותה הסיבה, אני לא סובל את טורניר ה-NCAA בו השחקנים הטובים כמעט כול שנה נותרים בחוץ והקבוצות הסופר מנוסות וטאקטיות עם הגארדים שחיים על הקו מנצחות. נראה את ליטא מנצחת את האמריקאים בהטוב מ-5 אפילו לא הטוב מ-7.

        1. ג'ון – מסכים עם 90% ממה שאמרת.
          לגבי השמירה עם הידיים במקום עם הרגליים – אין כאן בעייה עקרונית אם השריקות היו עקביות – הבעייה שבאנ בי איי השריקות הן לפי דרגה ואפילו פרשנים אמיצים כמו ואן גנדי אמרו את זה – גם אם ברמיזה. זה הדבר הכי מכעיס. אם אתה לא בדרגה של הכוכב – אתה פשוט לא מורשה לשמור עליו.
          דבר נוסף – אני נגד כל סוג של הגבלה על ההגנה. במיוחד בליגה כמו האנ בי איי שמפוצצת בכישרון ושאין בה באמת דרך להגן באחד על אחד על אחד על הרבה מאוד שחקנים. פעם זה לא היה ככה – קח למשל כוכב על ענק כמו ג'יימס וורת'י – הוא היה מוגבל בכדרור ובקליעה ושחקן כמו לברון או ווייד הצעירים היו יכולים לעצור אותו באחד על אחד. היום בכל קבוצה יש שחקנים בלתי עצירים בעליל – כל מיני דיארון פוקס וצ'ארלס (ג'יילן חחח) ברונסון למיניהם.
          בגלל זה אני בעד לתת להנג להגן – בלי הגבלות בצבע, גם בלי גול-טנדינג. שיהיה קצת יותר קשה לקלוע, מה רע?
          הבעייה – כמו שאמרתי לשמעון למעלה – שהצעירים היום לא מכירים כדורסל אחר והבידורסל שמבוסס על היי-לייטס מוצא חן בעיניהם. אז לשם הולכים. מי שרוצה לראות הגנות – שיחכה לפלייאוף – וגם שם – לסדרות מאוד ספציפיות. לפני שנתיים אלה היו בעיקר גולדן סטייט ובוסטון, השנה ראינו קצת הגנה אמיתית ממיאמי ולפרקים קצרים גם מהלייקרס. כל השאר שחקו התקפה והעבירו את הזמן בהגנה – כי היו חייבים.
          ניתחת יפה את האופי המרגיז של טורנירי נוק אאוט. זה מתאים יותר לכדורגל. מסכים איתך שבסדרות – האמריקאים ינצחו כל נבחרת 0:4 גג 1:4

          1. אפשר למצוא את הדרך לעצור שחקנים בלי להגיד: "הוא מהיר ממך, אז תוריד אותו". למשל כול חוקי המיקום של המגן מול המתקיף. אם המגן ניחש את הצעד הבא שלך ונתקלתם אחד בשני אפשר לקרוא לזה no call ולא לתת לאף אחד יתרון. לא צריך בשביל זה להשתמש בידיים לדחיפה, לתפיסה וכו'. אם יורידו את השטיקים של המתקיפים כמו שעשו לפני שנתיים עם ההוקינג וכול התפיסות (רק חבל שחזרו בהם), זה כבר מספיק. אין צורך בחוקי הגאת'ר בו מחכים עד שהכדור תפוס באופן ברור על ידי השחקן, מסתיים הצעד ואז מתחילים לספור 2. השחקנים כיום אוספים את הכדור עשירית שנייה אחרי שהרגל הראשונה נוחתת ומרוויחים עוד צעד מלא. אפשר לקבוע שמסיום הכדרור (כשהכדור נוגע חזרה ביד של המתקיף) צריך לסיים 2 צעדים. אותו כנ"ל עם רגלי הציר. פעם קובי היה עושה את הסבסוב שלו על רגל הציר אחת. פתאום מותר לנטוע רגל ציר להחזיק בכדור ואז להוסיף צעד וחצי. כול מני קטנות כאלה. ממש לא צריך פציעות קשות או איבוד כלייה ממרפקים חזקים לחזה וכו'.
            .
            לגבי הגנה על טבעת, אני מבטיח שאתה לא רוצה מארק איטונים ויקטור וומבניימאים או זאק אידים שחונים תחת הסל ומורידים כדורים של קלעים מהצילינדר. יש אומנות הקשורה במשחק שהיא מעבר ל: "אני הכי חזק או גבוה".
            .
            לגבי שריקות לא עקביות, חייבים ליישר את הליגה דחוף. השיפוט שם רקוב המון שנים. הכול חוקי. זאת אומרת שהם לא תמיד "טועים בשיפוט". הפרשנות שלהם לאותו המהלך משתנה מפעם לפעם. טכנית, הביצה השמאלית של ארון גורדון אכן פגעה ברגל של ג'ימי באטלר בקליעה. המציאות היא שאף פעם לא נשרקה כזו שריקה כי היא לא פורשה כמגע. אבל זה עניין של 40 שנה. גם הפאול הפאנטום של ליימבייר על קארים עוד מטרידה אוהדי פיסטונס.

            1. גון הכל טוב אבל זה לא המצב האמיתי. שורקים על אם המתקיף נתקע בך ונזרק עליך ומחליק עליך זה מה שמרגיז שריקות הזויות שמנטרלות כל אפשרות ורצון לשמור.
              איפה נשמע שמתקיף עם הכדור רודף אחרי מגן להיתקע בו? התקפה אחרי התקפה
              בפיבא איש לא עושה כי לא מקבלים שריקות על זה

            2. גון יש המון תיקונים שחייבים לעשות, הקשת הקטנה איך בדיוק אפשר לשמור על גארד/ פווארד שטס במהירות האור עם צעדים (גטרינג) נכנס במגן ומקבל עבירה אוטמטית , חוק הוורטיקל ההזוי. ציינת כמובן את הגאטרינג המגוכח והמרפק החדה הנגדית (לברון חיי על זה), נוסיף את הקפיצה על מגנים בשביל עבירות, ונוצר מצב אבסורדי שאין הגנה בליגה במיוחד בעונה הסדירה. לגבי הפלייאוף אם אני המאמן של אטלנטה/ סקרמנטו/ ממפיס אני שובר לשחקנים כיסא על הראש, הצבע פתוח ונותנים לכוכב לעשות כרצונו.

  3. אגב האמריקאים לא ראיתי אותם זורקים ראש כמעט בטורניר ופעם אחד לא ראיתי מישהו שם קופץ לתוך המגן שלו או מנסה ולא ראיתי בפיק אנד רול שהשחקן עם הכדור רודף אחרי המגן שלו להיתקע בו. למה זה?
    ולמה בwwe רואים את זה בכל מהלך? מי מוכן להסביר לי?

  4. רואה לפרקים בחצי זווית את ארה"ב איטליה – מה זה זה? אני עם גיא דוּד – ארה"ב רמה מעל כולם. משחקים עם נבחרת ג' וטוחנים. ליטא קלעו פוקסים, היום הלכו הבייתה. שמעון – האמריקאים לא זורקים ראש וכו' כי הם מפנימים שהחוקים אחרים. תן להם שנה שנתיים בחוקים האלה וכל משחק ייגמר 300 הפרש לטובתם. מבחינת כישרון ואטלתיות – הם רמה מעל. מה שכן – ממה שראיתי היום הם גירזנו מהשלוש עם מבטים פתוחים לגמרי. מבחינת קליעה מבחוץ, זאת הנבחרת החמישית של ארה"ב. תאכלס, ביום טוב אני מנצח שם כל אחד בחיובים… חחח…

    1. אתה לא לוקח בחשבון מה זה עושה לקרב את הקו. זה אולי לא רלוונטי לקלעים כמו סטף וקליי שמתאמנים על זריקות 2 ארוכות, אך לשחקן שחי על הזריקה על קו השלוש, לא פשוט להתקרב, וגם לא פשוט לקחת צעד דמיוני אחורה. בוא נגיד ככה. ברמת הווינגים זו נבחרת ד' כי אין כאן אפילו ווינג אחד שהוא בטופ 5 של העמדה. טייטום, KD, PG, ג'ימי ולברון זו כבר חמישה ווינגים טובים יותר. מבחינת גארדים, נניח שפוסלים כאלה המתקשים בפיב"א עדיין אפשר למצוא איזה 5 יותר טובים בקלות. הפער הוא בגבוהים. אולי AD, באם ומובלי הייתי מוסיף, אך JJJ בהחלט יכל לעזור לצד סנטר.

      1. זאת אכן נבחרת שלישית ויש משהו שעניין קירוב הקו – אבל תסתכל טוב – אין בנבחרת קלעי אמין אחד(!). עזוב ווינגים יותר טובים (ציינת נכון) – קליי, לילארד, טייטום, בוקר, הארדן (אני בכלל לא מעז לדבר על סטף וקיידי) – אלה קלעים… אותם אין לי סיכוי לנצח בחיובים, מכל טווח חחח.
        בעניין אחר עניתי לך בחפירה נאה למעלה
        🙂

      2. זה אולי גורם להם לקחת פחות שלשות אבל חוץ מזה לא נראה שזה מפריע.
        האמריקאים לא מתקשים בהתקפה באליפות הזו בינתיים.

  5. כמעט כל משחק באליפות הזאת נגמר בדו ספרתי גם במשחקים שהנבחרות שוות פחות או יותר זה מבאס אתה בא לראות משחק אחרי מחצית כבר אין מה לראות ואני לא מדבר על ארהב

  6. האמריקאים הם הקבוצה הכי טובה מול הקבוצות הבינוניות. האתלטיות שלהם והיכולות האישיות הן בלתי עצירות מול נבחרות טובות-בינוניות ומטה. אבל כפי שאמרתי לפני שהאליפות התחילה, הסיכוי של ארה"ב לקחת הוא לא יותר גבוה מהנבחרות הבולטות האחרות; אין להם אף שחקן שהוא באמת כוכב בשל. רק כאשר ארה"ב מביאים איתם 8-9 אולסטארים אז הזהב מובטח להם. כשהם באים עם נבחרת דרג ג' אז זה בדרך כלל לא הולך. אין שם מספיק שחקנים שיש להם ניסיון ברמות הגבוהות של לקלוע בקלאצ', של היכולת להנהיג ולהוביל. זה לא רק כישרון גולמי, אלא ניסיון, גיבוש קשיחות ומנהיגות שחסר להם. זה לא שאין להם סיכוי, אלא שהם לא יותר טובות מה-4- 5 נבחרות הבולטות (קנדה, סרביה, גרמניה, סלובניה, וכד'). במשחק נתון כל אחת יכולה לקחת

    1. במשחקי ההכנה הם ניצחו נבחרות טובות. בנוסף, זה טריקי, כי לפני הטורניר כולם קראו לצרפת נבחרת בכירה ופתאום לא. כולם הספידו את הספרד והם שיחקו לא פחות טוב מכולן. סלובניה נראית כמו נבחרת מדהימה רגע אחד ופתאום נוראית רגע אחר. סרביה אגב הפסידה לאותה האיטליה שארה"ב דרסה כאשר סרביה קרעה את הליטאים שניצחו את האמריקאים. ה-4 שציינת למעט קנדה וגרמניה לא נחשבו לבכירות לפני הטורניר. צרפת ואוסטרליה דוברו כנבחרות מאוד מסוכנות. סלובניה עם נבחרת יחסית חלשה למעט לוקה, גרמניה נראת מבטיחה עם התוספת של ווגנר, אך העלייה של שרודר לרמת כוכב על לא הייתה צפוייה. הסיכויים של סרביה נראו מאוד נמוכים בלי מיליץ ויוקיץ', כאשר פתאום יוביץ' הצעיר ופטרוסב מוצאים עצמם בדקות כבדות. קנדה הקבוצה היחידה למעט האמריקאים שהסגל שלה היה ברור וחזק לפני הטורניר, גם כאשר התברר שג'מאל לא מגיע.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט