במהלך הקיץ יצאתי למסע במנהרת הזמן בניסיון ליצור עבר והווה מוצלחים יותר לארבע קבוצות מיוסרות שלא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנויות לאורך השנים. האם אפשר היה לשקם אותן? האם אפשר להפוך אותן לקבוצות משגשגות ומצליחות לאורך שנים?
פיניקס שבשנה הראשונה לקיומה החמיצה על חודו של מטבע את קארים, ומאז כל פעם התקרבה לבאר רק כדי לגלות שמאה חכמים לא יצליחו להוציא את האבן מתוכה – לקבל את גודריץ' מהלייקרס רק כדי לאבד אותו בחזרה (ולראות אותו הופך שם לקלע המוביל של הקבוצה מהטובות בהיסטוריה); להיות עם הדאנקרים הטובים בשנות השמונים רק כדי להפוך לסדנת שיקום לנגמלים מסמים, להשיג את סיר צ'ארלס ולראות אותו מחמיץ על חודו של סל שוב ושוב ושוב; ונאש, אוי פיניקס של נאש. וגם הקבוצה הנהדרת שנבנתה שם והגיעה לגמר של 2021 – רק כדי להיעלם בסיחרור של מהפך מבעלים קמצן מדי לבעלים פזרן מדי.
אחר כך עברתי לפורטלנד – שרשימת השחקנים המצטיינים שלה מגיעה להיכל התהילה של 'יד שרה' – וולטון, רוי, אודן, בואי.
– לעומת השחקנים שהיא החמיצה בדראפט שיכולה להיות טוענת לכתר הקבוצה ההתקפית הגדולה ביותר (ג'ורדן, דוראנט, דאנטלי, מוזס מאלון, לארי בירד!) וסתם אול-סטארים שעברו שם והוחמצו (פאט ליוור, פטרוביץ'). אם הסיפור של פיניקס הוא בעיקר מזל רע על הפרקט, הסיפור של פורטלנד הוא החמצה בקבלת החלטות ובתחום הרפואי.
האתגר השלישי היה לקחת את שני הפרנצ'ייזים הכושלים ביותר (עם תחרות מכובדת מצד מינסוטה וסקרמנטו)- הנטס והקליפרס. שם נאלצתי להחליף בעלים, מאמנים ולקבל החלטות אחרות בדראפט כדי להפוך את שתי הקבוצות למנצחות מתמשכות. נקודת המוצא היתה טרייד אמיתי שכמעט קרה ב- 1988, ובו ג'ורדן כמעט עבר לקליפרס.
אפשר לטעון שזו הייתה סתם פנטזיה, משחק בכאילו וב'מה היה קורה אילו' – אבל לדרך מחשבה זו יש חשיבות כדי לענות לשאלה עובדתית אמיתית – איך צומחות אימפריות? מה הופך פרנצ'ייז למצליח? למה מינסוטה ב-30 שנות קיומה לא הצליחה להגיע לגמר אפילו פעם אחת?
נניח שהסלטיקס של שנות ה- 60' הפכו להיות אימפריה כי היו רק 9 קבוצות בליגה, וכי רמת הסקאוטינג והניהול היו נמוכות. אבל למה הלייקרס הצליחו לזכות ב- 11 אליפויות על פני 40 שנה (כלומר, בממוצע, כל 3.5 עונות!)? איך הם הצליחו לרכז בקבוצה 4 שחקנים שנבחרו במקום הראשון בדראפט, ואת השחקן הטוב ביותר בליגה בשנות ה- 70' (קארים) ואת השחקן הטוב ביותר בליגה בשנות ה- 80 (מג'יק)? זה סתם מזל? איך אותו פרנצ'ייז מצליח, ללא טנקינג (ועם עונה של 50 ניצחונות קודם לכן) להשיג בקיץ 1996 את שאקיל וקובי, שניים מ- 15 השחקנים הטובים בהיסטוריה? שתי הקבוצות הללו נבנו בשורה של מהלכים שלא היו פחות מופרכים ממה שאני יזמתי בתסריטים שהצעתי.
אם נעזוב את הלייקרס רגע (כדי לגרום עוגמת נפש מוגזמת לדוקטור לס וליתר שונאי ל.א. באתר) נבדוק – שלוש השושלות הגדולות האחרות של שלושים השנים האחרונות – הספרס של דאנקן, גולדן סטייט של קרי ושיקגו של ג'ורדן – כיצד הן הפכו לשושלות?
מה הגורם המכריע בהפיכת קבוצה לשושלת?
הכוכב? דאנקן וקרי הם שחקנים נהדרים, אבל האם זה חד-משמעי שהם יותר טובים מדוקטור ג'יי, נוביצקי, גארנט, בארקלי, מאלון? האם יש שחקני-על שאם תשים אותם בכל פרנצ'ייז, בכל סיטואציה, והם יקחו אליפות, או שגם ג'ורדן ולברון זקוקים לצירוף נסיבות מסוים?
המאמן? האם פיל ג'קסון, גרג פופוביץ' וסטיב קר הם הגורם המכריע לעומת מאמנים אחרים? האם, ביקום מקביל, דון נלסון, ג'רי סלואן או ריק קרלייל מסתובבים עם 5 טבעות אליפות כי דאגו להם לעוד שחקן או שניים? האם ג'קסון או פופוביץ' היו יכולים להוביל לאליפויות גם את נוביצקי או את ג'ייסון קיד?
ההנהלה? האם היו כאן הברקות ותכנון ארוך טווח או סתם מזל ומקריות? למה גולדן סטייט בחרה בבחירות בינוניות למדי שלושה HOF כמו קרי, קליי וגרין תוך 5 שנים, וקבוצות אחרות בפרק זמן זהה בבחירות דומות לא הצליחו לבחור אפילו שחקן חמישיה אחד? איך הספרס הצליחו בבחירות סוף סיבוב ראשון/סוף סיבוב שני להשיג 3 HOF (טוני פארקר, ג'ינובלי, ואת ג'ורג' היל בבחירה ה- 26 שהוחלף בקוואי לאונרד) ? אם קבוצות אחרות היו בוחרות בשחקנים הללו, האם הם היו מתפתחים להיות מי שהם? האם בראדלי ביל או כרמלו אנטוני זוכים למאמנים ראויים וסביבה תומכת הם היו מתפתחים להיות שחקנים מעולים או שאופי זה משהו שבאים איתו מהבית?
הבעלים? האם חוסר הנכונות של סרוור בפיניקס לשלם עוד קצת כדי להשאיר את ג'ו ג'ונסון או לבחור את לואל דאנג בדראפט גזלה את הסיכוי לנאש לזכות באליפויות? האם אוקלוהומה הייתה צריכה להוציא עוד 4 מיליון דולר, להשאיר את הארדן ולזכות ברצף של אליפויות (ולחסוך לנו את אופרת הסבון הנוכחית עם פילדלפיה)?
הצוות המסייע? האם ג'ורדן היה זוכה באליפויות בלי פיפן? או שבסיטואציה אחרת היינו מדברים עליו בתור לוזר או, לחילופין, היינו מדברים על כך שרג'י מילר הוא הסיידקיק הכי טוב ever, או שג'ורדן לקח על הגב שלו קבוצה של נגרים לאליפויות? האם איכות הצוות המסייע נובעת מאיכות השחקנים, או מהנכונות של הכוכב לשתף ולפנות להם מקום?
איך שאקיל והארדווי לא זכו ברצף אליפויות? למה מיאמי של אלונזו מורנינג וטים הארדווי או סיאטל של קמפ ופייטון או יוטה של מאלון וסטוקטון לא זכו בכלום? הנהלה שלא ידעה לקבל החלטות נכונות? מאמן שלא היה מספיק טוב? שחקני משנה בינוניים? כוכבים שלא היו מספיק טובים? האם יש דבר כזה 'אופי של ווינר'? מה גרם לבירד, מג'יק, ג'ורדן להיחשב כווינרים? בירד ומג'יק הפסידו לא מעט גמרים ופישלו לא פעם. האם ב- 2-3 החלטות שונות של ההנהלה בכל מקרה, בארקלי, גארנט, נוביצקי, נאש ואחרים הם אלופים על הפרקט ובתודעה ההיסטורית?
בניסיון לחזור ולשאול את השאלות הללו בהקשר של פיניקס, פורטלנד, קליפרס והנטס, בתסריטים דמיוניים (אך אפשריים מאוד, כפי שאפשר לראות מצמיחתן של אימפריות אמיתיות) פתאום אפשר להבין עד כמה קשה להבין באמת את מה שאנחנו רואים – כמה קשה להעריך באמת מי 'אלוף' ומי 'מזליסטי', מה מאפשר לקונטנדרית להפוך לאלופה, ומה הופך אלופה לשושלת. מילווקי נראית כקבוצה שתזכה בכמה אליפויות, ובן רגע הפכה לקבוצה בפאניקה שאיניס יעזוב אותה מחר בבוקר. האם בוסטון, שנבנתה בתהליך הדרגתי ומורכב במשך כמעט עשור, תגיע לאנשהו? האם דנוור תתפתח לשושלת שתשלוט בליגה במשך שנים או שסתם היה כאן צירוף מקרים? האם יש סיכוי לבנות אלופה סביב דונצ'יץ'? כפי שהיה לראות בתסריט על הקליפרס – שיקגו כמעט העבירה את ג'ורדן בטרייד ענק ב- 1988 כי היא חשבה שהוא סקורר אנוכי שאי אפשר לבנות אלופה סביבו… האם עוד עשור נסתכל אחורה על הסיפור של דונצ'יץ' באותו אופן?
היות ואף פעם אי אפשר לדעת 'מה היה קורה אילו', אפשר לטעון שאלו מחשבות-שווא ובזבוז זמן. אבל כפי שאפשר היה לראות לעיל, שאלות 'אילו' מאפשרות להבין שהתסריט שאכן התגשם הוא לא בהכרח התסריט היחידי ההגיוני. דווקא ההבנה שיש כמה צירים של היסטוריה שיכלו להתגשם באותה מידה, מאפשרת לנו יותר ענווה – מול מקבלי ההחלטות בחדרי ההנהלה ('חסרי המושג'), מול השחקנים (ווינרים/לוזרים), ומול היכולת שלנו לנבא מה יקרה בעונה הבאה, בקריירות של השחקנים, בהתפתחותן של קבוצות. זה יכול גם לגרום לנו עד כמה צריך להיזהר מיומרנות שאני יכולים להעריך נכון את האירועים מחוץ לכדורסל – מה קורה אם חוקים מסוימים יעברו, אם התקפות צבאיות מסוימות יתקיימו, מה קורה אם בחירות מסתיימות בתוצאה כזאת או אחרת. האם יש לנו, מומחים ופרשנים או סתם אזרחים פשוטים, באמת לדעת, לדעת בוודאות ובצעקנות בצורה פסקנית שבטוח התוצאה של מהלך X היא תוצאה Y ?
asaf
27 אוג 2023 16:06:44אדיר המורה. תודה רבה על סדרת הפוסטים הללו.
Zvika Bar-Lev
27 אוג 2023 16:51:13אהבתי את הסיכום, אבל מודה, לא היה לי חשק לקרוא את התסריטים של מה היה קורה אילו. בטוח כתובים טוב כמו שאתה יודע, אבל בעיני זה משחק בכאילו שמאפשר להגיע לכל מקום שבא לך להגיע, ולא באמת אומר שום דבר. ככל שמדובר על מערכת רבת משתנים, מבחר האפשרויות הוא אין סופי, וקשה מאוד לקבוע ממה שכן קרה, מה היה יכול לקרות אילו.
מה שכן, רואים שהרבה פעמים כאשר משהו עובד, מנסים לבנות משהו אחר אבל דומה שאולי גם יצליח לעבוד.
אני חושב שפיל ג'קסון, פט ריילי ופופוביץ, (וגם לפני כן רד אורבך) מוכיחים שיש דבר כזה כמו גאונות של מאמן, כי הם או הוכיחו זאת בשני אירגונים שונים (ריילי וג'קסון) או במקרה של פופ בארגון אחד עם כוכב מרכזי אחד (דאנקן) אבל במשך מעל 20 שנה כולל החלפות משמעותיות של הסגל – אליפות אחת עם צמד המגדלים ב99, 3 אליפויות ב5 שנים על בסיס המשולש דנקן פרקר וגינובלי, ועוד אלפיות נוספת עם קאוואי.
גם קאר יש לו קרדיט עצום בשושלת של ג"ס – כאשר זכה גם בלי דוראנט וגם עם דוראנט.
בקיצור, צריך שהמון דברים יסתדרו בכיוון הנכון, לא רק שיהיו לך שחקנים נפלאים על המגרש. ואת זה מדגימים השמות שאני הבאתי לעיל, וניתן להגיד שאין פה נוסחה אחת פשוטה.
אני רוצה להגיד עוד משהו – שחקן שהוא עצמו לבדו הופך את קבוצתו לקונטנדורית כולל הגעה גם לטבעת, ללא תלות במאמן, ובסגלים שונים (בהחלט עם התאמה למשחקו של הכוכב המרכזי) יש קודם כל אחד שקוראים לו לברון (ב4 קבוצות שונות), וניתן להכניס פה גם את קארים וגם את שאק, לדעתי. אני חושב עדיין שבהסתכלות כוללת על ההסטוריה של הנבא, עדיין נראה שהמאמן יותר חשוב.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
27 אוג 2023 20:26:24כל מילה. תודה רבה רבה למורה.
Drexler
27 אוג 2023 21:53:23בסוף זה נופל על מי הכוכב שלך ומי מס' 2 שלו, יש שחקנים שהם ברמה היסטורית, הדובדבן שבקצפת, כמו סטף קרי שאק , ג'ורדן ,שהיה להם שחקן כוכב לידם וזכו במס' אליפויות , יוקיץ' שלדעתי גם הולך להיות שחקן היסטורי קיבל ג'מאל מארי בכושר מדהים בפלייאוף הזה, אם יבואו בריאים ובכזה כושר יקחו עוד אליפות.
כלומר כשיש לך שחקן טופ 20 בהיסטוריה ועוד שחקן מעולה לידו, לא בהכרח היסטורי כנראה תיקח אליפות , אם יש צוות משלים ומאמן טוב זה יכול להיות כמה אליפויות .
יש קבוצות שהשחקן המוביל שלהם היה רג'י מילר או בארקלי או גייסון קיד וזה בסוף הסתיים בגמר ובלי זכייה כי מה לעשות שהם שחקנים מיוחדים אבל לא טופ 20. זה כנראה מה שיקרה עם טייוטם ובוסטון ומה שהיה עד כה עם דוראנט מחוץ לגולדן סטייט. שחקנים שהם מעולים אבל לא הטופ שבטופ.
מנחם לס
27 אוג 2023 23:26:11איך בונים אימפריה? מוצאים מייקל ג'ורדן צעיר ובונים סביבו
פה איתמר
28 אוג 2023 12:52:44מן המפורסמות
https://fadeawayworld.net/nba-media/bobby-knight-urged-the-portland-trail-blazers-to-draft-michael-jordan-at-any-cost-play-him-at-center
ירון, החלום
28 אוג 2023 01:01:57בס"ד
תודה רבה.. בהחלט, אנשים אוהבים לשחק 'מה אם' בחיים.
אבל זה רק משחק. אנחנו לא יודעים מה היה קורה.
אימפריות כדורסל נבנות משחקנים מצוינים, אבל גם מאמן מעולה, וכמובן מזל.
IDO
28 אוג 2023 04:14:35הכל מנטלי.
איך אומרים אצלנו בטניס כמעט על הקו זה עדיין חוץ.
כדור בקורה זה לא גול. ארבעים אפס במשחקון זה עדין לא נקודה.
צריך 3 דברים שיקרו בנפרד.
1. שיהיה לך גיימר שיגידו. דיימונד תן לי עצירה עכשיו, וגרין ישבור את הגב שלו בשביל חסימה. וגם שייתן את הנקודות קלאץ' כשצריך.
2. מאמן שיידע לשים את השחקנים הנכונים על המגרש. ולשלוט במומנטום של המשחק.
3. הנהלה שתדע להסתכל על הכאן ועכשיו של הקבוצה, ולדאוג שהשחקנים הנכונים והתמהיל הנכון יהיה ברוסטר.
והלאקי פוינט. גם ריק אדלמן, עם חמשת המופלאים לא ייקחו אליפות כשמולם פריים קובי ושאק עם שלושה שופטים מושחטים!!! או פרים יאניס בלי תחרות אמיתית…. גם עוזר.
Li Ming
28 אוג 2023 09:29:38מצויין! תודה
Berch
28 אוג 2023 09:52:49סיכום מעולה ושאפו על ההשקעה.
לדעתי צריך סינרגיה בין כל המרכיבים שהזכרת + המספר הנוסף: מזל
יש שיר של זהבה בן שמדבר בדיוק על זה
🙂
historyteacher
28 אוג 2023 10:08:31בסוף המסקנה היא קצת פסימית – אם אין לך שחקן top 15 היסטורית, אז הסיכוי לאליפויות לא קיים… אולי תגנוב איזו אליפות מקרית כמו דטרויט 2004 או דאלאס 2011, אבל אליפויות ברבים? זה עסק לשילוב מחומש נדיר שבנדירים – אם אין לך מאמן טופ 10, שחקן טופ 15, כוכבי משנה מעולים, בניהול מצוין ויעיל ובנדיבות כלכלית בזבזנית – אז לא תזכה באליפות. היות ובכל רגע נתון הסיכוי שהדברים הללו ישתלבו הוא נדיר מאוד, אז הסיכוי של קבוצה לקחת יותר מאליפות מקרית הוא קטן מאוד
וולטייר
31 אוג 2023 10:05:17המסקנה הזו מריחה מהנחת המבוקש. שחקנים ומאמנים הופכים לטופ בתחומם כי הם זוכים באליפויות ולא בהכרח להיפך.
John
28 אוג 2023 13:54:14זו אכן העונה לדון בהשערות היפוטטיות ותסריטי דלתות מסתובבות.
פיפן וגראנט שנבחרו בקיץ 87 הראו ניצוץ ראשוני בעונת הרוקי אך עדיין היו בוסר. לדעתי אם לא היו מתקדמים כל שנה באופן משמעותי עד שהיו טובים מספיק כדי להדיח את הסופרטים מדיטרויט מייקל היה דורש בדחיפות שינוי משמעותי. אין מצב שהיה ממשיך עם הסגל ההוא. צריך להבין שהפיסטונס היו כל כך עמוקים שהם לקחו קלעים של 25-30 נקדות למשחק (אנדריאן דינטלי ואחר כך מרק אגווייר) והפכו אותם לאופציות שלישיות לעיתים רביעיות. הם החזיקו שחקן על הספסל (וויני ג'ונסון) שיכל להיות שחקן חמישייה בחצי מקבוצות הליגה ואת שלישיית הפנים ההגנתית בין הטובות בהיסטוריה (רודמן\מהורן\למבייר). בנוסף פיפן, לפני סאגת גרושתו והבן של MJ, פירגן למייקל לא מעט על הפיכתו לשחקן שהיה. הוא לא היה כוכב מכללות גדול ובטח לא חשב שיהפוך לכוכב NBA. בגדול מייקל הגיע לפרנצ'ייס לא רחוק מהקליפרס. הקליפרס ב-1991 דווקא התעוררו לחיים והיו קבוצה מצויינת שמייקל יכל להביאה בקלות לטופ של המערב שהיה חלש מהמזרח בשנים האלו.
.
בסוף האוהד המצויי שוכח שיש רק אלופה אחת מתוך 30 ואלף תסריטים שאי אפשר לדמיין התלויים בתנועת רגל או ברך אחת לא טובה של שחקן מפתח.
אשך טמיר המקורי
29 אוג 2023 01:49:14סדרת הפוסטים, והתגובה של IDO, הזכירו לי את הסרט המצוין של וודי אלן, match point, שזו סצינת הפתיחה שלו:
https://youtu.be/BQaE4gcrInA?si=T6eas-IKndUgvGvF&t=58