האגדות הזרות – אגדה בכחול לבן – מיקי ברקוביץ' / עמיחי קטן

לאורך הפרויקט, כתבנו כאן על כמה שחקנים שעברו וכיכבו במכבי, אבל עוד לא דיברנו על שחקן תוצרת בית כחול-לבן, ופרויקט כזה אי אפשר להשלים בלי אף נציג ישראלי. יש כמה ישראלים ראויים (ועוד לא מאוחר לכתוב על מי מהם), ואני בחרתי כאן לכתוב על "השחקן המהולל מ.י.ק.י. ברקוביץ', אינג'ינר הניצחון, אדריכל, ארכיטקט, ארכיבישוף הניצחון".

https://www.facebook.com/ofirbassami/videos/%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%A9-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D%D7%9E%D7%A6%D7%97%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D%D7%90%D7%96%D7%A6%D7%95%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%9D/815690165203572/?locale=he_IL

מיקי ברקוביץ' נולד ב-17/2/1954 והחל מגיל 11 שיחק בקבוצות הילדים והנוער של מכבי תל-אביב, כשעונת 1972 הייתה הראשונה שלו בבוגרים. עוד קודם הוא הוביל את נבחרת הקדטים של ישראל למקום השישי בהופעת הבכורה שלה באליפות אירופה עד גיל 16, הישג שהוא עד היום השלישי בטיבו של ישראל בגילאים האלה. ברקוביץ' סיים עם 18.1 נקודות למשחק, מקום שני באליפות.

בסרטון מיוני 1982, מיקי ברקוביץ' משחק במדי נבחרת אירופה נגד כוכב כדורסל אחר שנולד ב-17 בפברואר. ג'ורדן (מספר 7 כאן) היה השחקן הבולט של הנבחרת האמריקאית הזאת, אבל נבחרת אירופה ניצחה בשני המשחקים: 111- 92 הראשון בז'נבה, כשברקוביץ' קולע 12 נקודות וג'ורדן קולע 18 ו-103- 88 יומיים לאחר מכן בבודפשט, כשמיקי עם 14 נקודות ומייקל קלע 19. ברקוביץ' הודה בדיעבד ש"זה לא היה כוחות. אנחנו היינו בוגרים ומנוסים, בשיא הקריירה שלנו. הם היו בסך הכל ילדים, שאחר כך התפתחו והגיעו לרמות הכי גבוהות שיש. איזו היסטוריה". כאן יש קישור לאחד מהמשחקים המלאים. ברקוביץ' גם סיפר שהוא ניגש לג'ורדן לפני המשחק וסיפר לו שיש להם יום הולדת משותף והוא לא התרשם, אבל במחצית של המשחק ג'ורדן ניגש למיקי ואמר לו "אתה שחקן לא רע".

בעונת 1972, הראשונה של ברקוביץ' בבוגרים, הוא שיחק 10 משחקי ליגה כשחקן מחליף וקלע 6.4 נקודות למשחק, לראשונה עם גופיה מספר 9, אחרי שבגילאים הצעירים הוא שיחק עם 6 שהיה שייך לכוכב הגדול טל ברודי. בקיץ הוא חזר לככב בנבחרות הצעירות, והפעם הוביל את הנבחרת עד גיל 18 לניצחון היסטורי על ברה"מ בשלב הבתים, לפני הפסדים לאיטליה בחצי הגמר ולברה"מ בקרב על הארד, מה שגרם לכך שישראל נאלצו להסתפק במקום הרביעי, ועדיין מדובר בהישג השיא של ישראל עד היום בגיל הזה. ברקוביץ' באופן אישי היה מלך הסלים של הטורניר עם 20.7 נקודות למשחק.

עונת 1973 הייתה הראשונה מתוך 21 עונות של ברקוביץ' בהן הוא קלע בספרות כפולות בממוצע למשחק בליגה הלאומית, הליגה הבכירה בישראל דאז, עם 14.3 נקודות למשחק. הוא גם רשם באותה עונה את 7 הופעות הבכורה שלו בגביע אירופה לאלופות ושיא של 14 נקודות בכל אחד מצמד ההפסדים לריאל מדריד. כוכבי הקבוצה היו עדיין טל ברודי וסטיב צ'ובין, שפרש בסוף אותה עונה, אבל ברקוביץ' כבר היה בדרך לשם.

בסוף ספטמבר ותחילת אוקטובר 1973 היה ברקוביץ' לראשונה חלק מהנבחרת הבוגרת, במסגרת אליפות אירופה שהתקיימה בברצלונה, והנבחרת סיימה במקום ה-7 כשברקוביץ' מחליף בקו האחורי את כוכבי הנבחרת ברודי, בארי לייבוביץ' וחנן קרן וקולע 6.7 נקודות למשחק. אחד מהסיפורים המרתקים, עליו לא נרחיב כאן ואולי נשמור אותו להזדמנות אחרת, הוא על המלחמה שפרצה בישראל כמה שעות לפני משחק הגמר בין יגוסלביה לספרד ועל איך היא השפיעה על נבחרת הכדורסל שהייתה עדיין בברצלונה.

השלכה אחרת שהייתה למלחמת יום הכיפורים על הכדורסל הישראלי היא העובדה שהליגה נפתחה רק במרץ, והקבוצה היחידה שהצליחה לשמור על המסורת האירופית הייתה מכבי ת"א שהתחרתה בדצמבר-פברואר במסגרת גביע אירופה לאלופות. במשחק הכדורסל הראשון בארץ אחרי בצורת של חודשים ארוכים אירחה מכבי את פלמינגו הארלם ההולנדית של בארי לייבוביץ', אבל חלק מהשחקנים של מכבי, וביניהם ברקוביץ', לא שוחררו מהצבא כדי לקחת חלק במשחק, בו מכבי ניצחו די בקלות.

ברקוביץ' המשיך בתהליך השיפור האישי שלו, וב-2 העונות הבאות, 1974-5, היה הקלעי השני בטיבו במכבי אחרי ברודי במשחקי הליגה, שהמשיכו לזכות בכל תואר מקומי שהיה על הפרק, לא כולל גביע המדינה של 1974 שבוטל בגלל המלחמה. במדי הנבחרת, קיץ 1974 הוקדש לאליפות אסיה בטהרן, שם בועז ינאי היה בתפקיד הקלע המוביל של הנבחרת, שלא התקשתה לזכות במדליית הזהב ולסגור בכך את הפרק האסייתי של נבחרת ישראל עם 2 מדליות זהב ואחת מכסף ב-3 הופעות בטורניר.

אליפות אירופה לנבחרות של 1975 שמרה על הסטטוס קוו מבחינת הנבחרת הישראלית, ששוב סיימה במקום ה-7 אחרי הפסד בנקודה לצ'כוסלובקיה ששלח אותם למשחקי דירוג של 7-12, אבל מבחינת ברקוביץ' הוא הפך רשמית לשחקן הישראלי המוביל עם 20 נקודות למשחק, ראשון מבין הישראלים ורביעי באליפות כולה. עוד צעד אחד בדרך לשיפור שיהיה בשנים הבאות.

בשלב הזה, מיקי היה הכדורסלן הישראלי הראשון ששאף מערבה מכאן ועבר למכללת UNLV, בה רשם בעונה אחת 11 הופעות, 2.5 נקודות למשחק ב-4.4 דקות ומחסור בהזדמנות אמיתית בתור מאחורי רג'י ת'יוס ואחרים. מכבי בלי ברקוביץ' איבדו את הגביע וחטפו את ההפסד הגדול ביותר בתולדות הקבוצה, אז מכבי מיהרו להחזיר את ברקוביץ', למרות שהמאמן של UNLV, ג'רי טרקניאן, ניסה להתנגד וטען שברקוביץ' מועמד ל-NBA אחרי קריירת המכללות. למזלם של אנשי מכבי, ברקוביץ' חזר לארץ, לטענתו לא בגלל הכדורסל, אלא בגלל הרצון להתחתן עם חברתו דאז שלי.

הסרטון הבא הוא קפיצה שנתיים קדימה למשחק שבו ברקוביץ' כן קיבל הזדמנות נגד שחקנים מארה"ב, כשמכבי ניצחו 98- 97 את אלופת ה-NBA וושינגטון בולטס במשחק ראווה ביד-אליהו. מיקי ברקוביץ' הוביל את קלעי מכבי עם 26 נקודות, כשאת הבולטס הובילו קווין גריבי עם 33 נקודות ומיץ' קופצ'אק עם 21. כן חשוב לציין שהבולטס באו לארץ בעיקר כדי לטייל, ורק באותו בוקר טיפסו את מצדה אחרי שאמרו להם שהמעלית בתיקון.

עונת 1977 התבררה בדיעבד כעונת הפרישה של ברודי, גם בגלל שלאורך העונה תפס ברקוביץ' את מעמדו של ברודי כגארד הבכיר של מכבי. תואר הקלעי המוביל של מכבי חמק ממנו גם הפעם ונחת אצל ג'ים בוטרייט, כשבגביע אירופה גם אולסי פרי קלע יותר. באותה עונה, את יום ההולדת של מיקי ברקוביץ' חגגה כל המדינה בשירת "צסק"א אכלה אותה" כשמיקי ובוטרייט הובילו את מכבי לניצחון 91- 79 המיתולוגי עם 18 נקודות כל אחד, ובמשחק הגמר נגד וארזה בבלגרד שוב בוטרייט היה המצטיין עם 26 נקודות, אך מיקי היה השני לו עם 17 נקודות.

אליפות אירופה של הנבחרות באותה שנה הייתה זו שבה ברקוביץ' רשם את ממוצע הנקודות הכי גדול שלו – 23.7 למשחק, נתון שהספיק למקום השני באליפות כולה, וזו גם הייתה הפעם השנייה מתוך 5 הפעמים הרצופות בהן הוא קלע 20 או יותר למשחק ביורובאסקט. גם הנבחרת הצליחה קצת יותר הפעם, כשניצחונות על צרפת, אוסטריה, בלגיה ובולגריה הספיקו להישג שיא של הנבחרת עד אז – מקום 5, מה שהספיק למיקי כדי לקבל מקום בחמישיית הטורניר.

בשנתיים הבאות, ברקוביץ' המשיך לשפר את נתוני הקליעה שלו ועלה ל-17.1 נקודות למשחק בגביע אירופה ב-1978 ו-18.7 ב-1979, אך בשני המקרים הם סיימו את בית הגמר במקום השלישי והחמיצו במעט את הכרטיס לגמר, כאשר ב-1978 זה היה בגלל המאזן הפנימי נגד וארזה וב-1979 היה זה בפער של משחק אחד משתי הראשונות. עונת 1979 הייתה הראשונה שבה ברקוביץ' היה הקלעי המוביל של מכבי באירופה, כשהממוצעים של בוטרייט ופרי מעט ירדו באותה עונה, ובאותו קיץ מכבי הוסיפו את ארל וויליאמס, אבל עוד קודם לכן, הגיעה אליפות אירופה של הנבחרות.

לו סילבר ואריק מנקין הצטרפו לראשונה לנבחרת, כשכבר כללה כוכבים כמו ברקוביץ', לייבוביץ', ינאי וסטיב קפלן שהיה חלק גם באליפות הקודמת. האליפות נפתחה עם ניצחון על פולין, אך הפסד לצרפת אחרי יתרון 14, במשחק שבו ברקוביץ' קלע 33 נקודות, שלח את עוזר המאמן בוב גונן לעשות סקאוטינג על נציגות הבית התחתון של משחקי הדירוג 7-12, כי המשחק המכריע של השלב הראשון היה נגד אלופת אירופה ואלופת העולם המכהנת יגוסלביה.

למרות ההנחה שצפוי הפסד, ישראל שלטו ברוב המשחק וכבר הובילו 68- 56, אך נדמה היה שריצת 20- 3 יגוסלבית הכריעה את המשחק כשנותרו רק קצת יותר מ-2 דקות. אביגדור מוסקוביץ' קלע מרחוק וצעד וחצי של ברקוביץ' צימק לנקודה בלבד עם דקה ורבע לסיום. מוסקוביץ' החטיא את ההזדמנות למהפך, אבל מסירה יגוסלבית טועה הובילה לחוץ ישראלי, ומכיוון שאז לא היה צריך שהכדור יעבור דרך השופט, זה אפשר מתפרצת שהסתיימה בליי-אפ של ברקוביץ' וניצחון 77- 76 שהעלה את ישראל לבית העליון של מקומות 1-6.

המשחק הראשון של הבית העליון היה נגד איטליה, וברקוביץ' הצטיין באופן אישי עם 29 נקודות, אבל הנבחרת הפסידה 90- 78 והסתבכה שוב. מיקי המשיך בשלו גם נגד ספרד עם 33 נקודות, שהפעם הספיקו לניצחון 88- 84, אבל שוב היה משחק מכריע נגד צ'כוסלובקיה, שגם אחריו ישראל לא תהיה תלויה בעצמה. ישראל כבר הובילו ב-8 על צ'כוסלובקיה, אבל הצ'כים הצליחו לכפות הארכה, שבה ישראל הובילו בהפרשים קטנים וסיימו עם ניצחון 94- 93.

במשחק למחרת, ברית המועצות ניצחו את איטליה המארחת 90- 84 ושלחו את ישראל למפגש עם הרוסים בגמר, אבל שם זה כבר לא היה כוחות כשולדימיר טקאצ'נקו עם 29 נקודות הוביל את הסובייטים לניצחון 98- 76 קל, מה שלא מנע ממיקי ברקוביץ' להיבחר ל-MVP של הטורניר כשהוא מסיים עם 22.6 נקודות למשחק. לאורך הטורניר קיבל ברקוביץ' הצעות לעבור לאיטליה או ספרד, ואף שקל לנסות לעבור לסינודינה בולוניה, אלופת איטליה, אבל למה שקרה מיד לאחר טקס המדליות הוא לא היה מוכן מראש.

נעבור לתיאור של מיקי עצמו: "כשירדו מטקס הענקת המדליות ניגש אליי אדם מבוגר והציג את עצמו 'שלום מיסטר ברקוביץ', אני יובי בראון, מאמן אטלנטה הוקס'". בראון זימן את ברקוביץ' למחנה אימונים באטלנטה, ואחריו היה מחנה אימונים בניו-ג'רזי אצל הנטס, כשהקבוצות הציעו לברקוביץ' חוזה אחריו, אבל הוא היה תחת חוזה במכבי, הרבה לפני שהמציאו את סעיפי היציאה ל-NBA. הנושא הזה הגיע לאיגוד הכדורסל שהיה מעורב מכיוון ששחקני NBA לא יכלו לשחק בנבחרות, וכך אמר הדיין שאול אלוני: "אני שאול אלוני, ישראלי, לא משחרר את מיקי ברקוביץ'. מיקי יש רק אחד. באטלנטה תהיה אחד מ-12. ישפרו לך את החוזה ויאריכו לך אותו ואתה תישאר". וכך באמת היה כשמכבי הגדילו טיפה את המשכורת של ברקוביץ', וכך הבטיחו שהוא יישאר בארץ ובנבחרת, והוא נאלץ לוותר על ה-NBA.

אז מכבי שמרו על ברקוביץ' אצלם, הוסיפו את ארל וויליאמס, והפעם מיקי עבר לראשונה את ה-20 נקודות בממוצע למשחק, גם בגביע אירופה וגם במסגרות המקומיות. ברקוביץ' גם קלע 40 נקודות לראשונה בקריירה האירופית שלו, בניצחון הביתי 100- 73 על סינודינה בולוניה, שחצי שנה קודם לכן ניסתה ללא הצלחה להחתים אותו. הפעם מכבי הצליחו לחזור אל משחק הגמר, נגד ריאל מדריד. 4 שחקנים בלבד של מכבי קלעו במשחק הגמר, וברקוביץ' עם 10 היה הרביעי שהצטרף לארל וויליאמס (31), אולסי פרי (22) וג'ים בוטרייט (22), וזה נגמר בהפסד צמוד של 89- 85.

כדי לעשות את הצעד הנוסף אל הגביע, מכבי עשו שינוי אחד משמעותי באותו קיץ, וזה היה החלפת המאמן רלף קליין ברודי ד'אמיקו. התואר הראשון באותה עונה היה הגביע הבין-יבשתי, כשלמרות הפסד לריאל מדריד במשחק הראשון, בו מיקי קלע 35, מכבי גברו על המארחת בוסנה סראייבו, על אלופת המכללות קנזס ועל פראנקה הברזילאית וזכו בתואר, כשהברזילאים כתשו 116- 73 את ריאל וגם בוסנה ניצחו 93- 91 בהארכה את אלופת אירופה ממדריד. ברקוביץ' קלע בטורניר 23.8 נקודות למשחק.

בליגה הלאומית הייתה למכבי הפעם עונה בלי הפסדים בכלל, ודווקא בגביע אירופה המאזן היה פחות טוב מאשר בעונה הקודמת, אך מספיק טוב כדי להעפיל למשחק הגמר נגד סינודינה בולוניה, שכוכבה ג'ים מקמילן נפצע ונעדר ממשחק הגמר. כמו בגמר של 1977, מכבי הובילו לאורך רוב המשחק בהפרשים קטנים והתמודדו עם קאמבק של היריבה, והפעם מיקי היה זה שקלע את 7 הנקודות של מכבי בדקה האחרונה, מתוך 21 בסך הכל, והכריע את המשחק שהסתיים בניצחון 80- 79 למכבי וגביע אירופה שני.

רלף קליין חזר לאמן את מכבי אחרי אותה עונה, בה ד'אמיקו זכה בכל התארים האפשריים, שהיו היחידים בקריירת האימון שלו, והוביל את מכבי לעונה מושלמת בכל המסגרות, כולל הניצחון הכפול היחיד אי פעם של מכבי על ברצלונה, עד למשחק האחרון של בית הגמר, שבו ההפסד לקאנטו קבע שזו תהיה היריבה בגמר. הגמר הפעם הזכיר את זה של 1980, שבו מכבי הייתה זו שלא הצליחה למחוק פיגור וסיימה עם הפסד 86- 80.

אחרי 3 גמרים רצופים, הגיעו שנתיים פחות טובות מבחינת מכבי, כשבוטרייט פרש כבר אחרי הזכייה של 1981, ארל וויליאמס עזב אחרי עונת 1983 וגם היכולת של אולסי פרי ולו סילבר החלה לרדת. ב-1983 מכבי גם רשמו הפסד בית ראשון באירופה מאז 1977, וייתכן שניצחון באותו משחק נגד מילאנו עוד היה מספיק למקום בגמר (תלוי בהפרש), אך כבר היה ברור שברקוביץ' הוא היחיד מהכוכבים שעדיין בשיאו, ואפשר להוסיף את זה לסל האליפות שלו נגד הפועל רמת גן.

עונת 1984 הייתה עונת השיא של ברקוביץ' מבחינה אישית, כשהוא קלע 24.6 נקודות למשחק, אבל פרנק בריקובסקי לא היה מחליף מספיק טוב לארל וויליאמס, ממוצעי הקליעה של לו סילבר ירדו מאוד, ומכבי סיימו את בית הגמר של גביע אירופה עם 3 ניצחונות בלבד אל מול 7 הפסדים. גם במסגרת המקומית הדברים הלכו קשה מהרגיל למכבי, כשאת הגביע הם הפסידו בחצי הגמר נגד הפועל רמת גן של שימי ריגר, ובליגה הם רשמו הפסד בדרבי ראשון מזה 5 וחצי שנים, הפסד לרמת גן ב-2 הארכות והפסד למגדל העמק ב-3 הארכות. ברקוביץ' הפסיד תואר מקומי לראשונה בקריירה, אבל החזיר עם אליפות, שלא מנעה ממכבי להביא חיזוק בקיץ.

לי ג'ונסון וקווין מגי הצטרפו למכבי לקראת עונת 1985, וג'ונסון מיד עקף את ברקוביץ' ברשימת הקלעים של מכבי, כשמיקי הסתפק ב-21.6 למשחק בגביע אירופה. העונה הזאת נפתחה בצמד מפגשי מוקדמות נגד קבוצה מקפריסין שהסתיימו ב-100 ו-87 הפרש בהתאמה, ובשל שלבי המוקדמות מכבי גם סיימו את העונה עם ממוצע של יותר מ-100 נקודות למשחק, ואפילו ניצחון החוץ הראשון אי פעם באיטליה על רומא, אבל נגד בולוניה במחזור האחרון הם נכשלו במשימה זהה שהייתה יכולה להעלות אותם לגמר על חשבון ריאל.

בעונת 1986 מכבי הביאו לראשונה כוכב על המשבצת של ברקוביץ' בתור הגארד הישראלי הסקורר, וזהו דורון ג'מצ'י, וגם אם באותה עונה שניהם קלעו 19 נקודות למשחק בגביע אירופה ויותר מ-20 בליגה הלאומית, זה כבר היה עניין של זמן עד שהמעמד של מיקי יתחיל להישחק ולרדת. בעונת 1987 הוא כבר ירד ל-14.4 נקודות באירופה ו-10.3 בלבד בעונת 1988, אבל מבחינה קבוצתית מכבי העפילו לשני גמרים נגד מילאנו באותן שנים, אך הפסידו את שניהם.

נחזור כעת לנבחרת, אותה עזבנו אחרי מדליית הכסף ב-1979. הישג כזה לא שוחזר עד היום, ואנחנו מאוד רחוקים משם למען האמת, אך ב-2 האליפויות הבאות ב-1981 ו-1983 הנבחרת שוב רשמה הישג יפה וסיימה במקום השישי פעמיים כשברקוביץ' קולע 21.1 ו-21.3 נקודות למשחק בהתאמה. האליפות של 1985 כבר הייתה האליפות של ג'מצי' שסיים כמלך הסלים של הטורניר עם 28.1 נקודות למשחק, אך הפעם הנבחרת ירדה למקום ה-9, הנמוך ביותר בקריירה של ברקוביץ' בהופעתו האחרונה באליפות אירופה.

עם זאת, ב-1986 קיבל ברקוביץ' הזדמנות להיות חלק מהנבחרת שתעלה לאליפות עולם שנייה בתולדות ישראל וראשונה מאז 1954, בפעם הראשונה (והאחרונה עד 2019) שהתקיים טורניר מוקדמות. הפסד חוץ לצ'כוסלובקיה סיבך את ישראל, אבל הצ'כים הפסידו לבריטים שהפסידו פעמיים לישראל, כך שסל הניצחון של מיקי במשחק הגומלין נגד צ'כוסלובקיה הספיק לניצחון 92- 90 ולמקום באליפות העולם, בה ישראל סיימו במקום ה-7 כשברקוביץ' היה הקלעי המוביל של ישראל עם 16.8 נקודות למשחק.

https://www.facebook.com/Kalaim10/videos/%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%99-%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%A0%D7%91%D7%97%D7%A8%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A2-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D/2873141856313777/

הגמר הראשון נגד מילאנו ב-1987 היה צמוד ביותר, כשהמאמן צביקה שרף הסתמך בעיקר על ג'ונסון-מגי-ג'מצ'י, ואף השאיר את ברקוביץ' על הספסל בדקות הסיום. בהיעדרו של ברקוביץ', הכדור האחרון של מכבי בפיגור 71- 69 הלך לג'מצ'י, והניסיון שלו לא צלח, והוליד את המשפט האייקוני "לא טוב, לא טוב. מכבי מאבדת את גביע אירופה". כל זה, למרות שאת סל הניצחון המשמעותי של העונה, נגד ריאל מדריד, קלע כמובן מיקי ברקוביץ'.

גם בעונת 1988, האחרונה של ברקוביץ' בצהוב-כחול, היה לו עוד משחק אחד זכור עם קליעות הניצחון, גם כן במשחק בית נגד אלופת ספרד, והפעם בניצחון 108- 107 על ברצלונה. הפעם ברקוביץ' הפך לשחקן משני עוד יותר במהלך העונה, כשהמשחק האחרון שלו בספרות כפולות באירופה היה בפברואר, ואחרי הפסד נוסף בגמר למילאנו החליטו במכבי להיפרד ממיקי ולהמשיך הלאה מתוך הנחה שהוא יפרוש.

ברקוביץ' בחר להמשיך את דרכו בכדורסל הישראלי, ומי ששמחה לקלוט אותו לשורותיה הייתה העולה החדשה מכבי ראשל"צ, בה הוא שיחק ב-5 העונות הבאות. 2 העונות הראשונות של מיקי בראשון-לציון הסתיימו במרכז הטבלה של הליגה הלאומית, בזמן שברקוביץ' עצמו חזר למספרי הקליעה בסביבות ה-20 נקודות, אך צירופם של אנדרה ספנסר ויוג'ין בנקס בעונת 1991 הביא את הכתומים לצמרת, ואף לסדרת גמר נגד מכבי ת"א, שהסתיימה עם שמלוק שצועק "ברקו, אל תשכח מאיפה הגעת" רגע לפני זריקת עונשין של מיקי שהלכה החוצה, מה שאפשר למוטי דניאל לכפות הארכה בדרך לניצחון של מכבי במשחק 4 ובסדרה כולה.

ההישג הזה החזיר את ברקוביץ' ליורוליג שבדיוק שינו את השיטה ואפשרו נציגה שנייה למדינות הכדורסל המובילות באירופה, ושוב ראשל"צ סיימו את העונה הסדירה במקום השני, אך הפעם הפסידו להפועל תל-אביב 3- 1 בסדרת חצי הגמר. בעונת 1993 שיחקו ראשל"צ בגביע קוראץ' והודחו על ידי פנרבחצ'ה בסיבוב השלישי, והחמיצו את הפלייאוף בארץ במשחק אחד בלבד, וגם בעונת 1994 שיחק ברקוביץ' בגביע קוראץ', הפעם במדי הפועל ירושלים שהודחו גם כן בסיבוב השלישי.

גם הפעם הקבוצה של ברקוביץ' הודחה בידי הפועל ת"א בחצי גמר הפלייאוף, אך הפעם היה זה במשחק 5 מכריע, לא לפני סל ניצחון של עדי גורדון עבור ירושלים במשחק 4, שהגיע אחרי כמה סלי קלאץ' של ברקוביץ' שקלע 13 מתוך 14 הנקודות שלו ב-4 וחצי הדקות האחרונות של המשחק. בניצחון במשחק 1 קלע ברקוביץ' 19 נקודות וגם במשחק 5 הוא קלע 10, כולל שלשה שצמצמה לנקודה בלבד בשניות הסיום, אבל זה לא הספיק לירושלים כאמור.

בקיץ 1994 מיקי החליט שהוא רוצה לחזור למכבי לעונת פרישה, שבה הוא יקבל דקות בודדות למשחק וטקסי הוקרה "כמו שעשו עם קארים עבדול ג'באר" לדבריו, ונשלח לדבר עם ג'מצ'י שאפילו הציע לברקוביץ' להיות הקפטן במקומו, אבל אחרי כמה ימים הודיעו לו במכבי שג'מצ'י מתנגד ולכן הם החליטו שלא להחתים אותו. בראיון משותף של ברקוביץ' וג'מצ'י ב-2012 סיפר דורון שמולי קצורין המאמן חשש שהגעתו של ברקוביץ' תפר את האיזון הקבוצתי, והוסיף שהוא עצמו חשש ממשחקים צמודים בהם הקהל ירצה את מיקי על הפרקט, וסביר להניח שגם מיקי עצמו ירצה להיות ברגעים המכריעים, למרות שמקצועית יש למכבי שחקנים עדיפים בשלב הזה.

בכל מקרה, נותרו יומיים לחלון ההעברות, אז מיקי נענה לקריאה של צביקה שרף ועבר הפעם להפועל תל-אביב לעונה אחרונה בהחלט. ברקוביץ' הספיק לקלוע 11 נקודות בדרבי היחיד שלו בצד האדום, המשחק האחרון בקריירה שלו בספרות כפולות, ולהופיע בפעם האחרונה בהחלט ביורוליג, כשהפועל הודחו בשלב המוקדמות השני על ידי פאוק, ומשם נשרו לגביע ספורטה, וגם בו לא הצליחו במיוחד כשהודחו בשלב הבתים. בכל מקרה, אחרי כחודשיים של עיכוב במשכורות החליט ברקוביץ' לפרוש, ולפחות לכבוד של משחק אחרון במדי מכבי נגד נבחרת אירופה, כפי שהיה מקובל אז לרגל פרישה של שחקן מהצמרת האירופית, הוא זכה.

בסך הכל, שיחק ברקוביץ' 23 עונות בישראל, מהן 16 במכבי ת"א, 5 במכבי ראשל"צ, עונה אחת בירושלים ועוד כחצי עונה בהפועל ת"א, כשהוא עומד על מאזן מושלם של 16/16 באליפויות במכבי, יחד עם 13 גביעי מדינה, גביע בין-יבשתי אחד ו-2 גביעי אירופה (ועוד 4 הפסדים בגמר). לזה אפשר להוסיף זכייה באליפות אסיה וסגנות אליפות אירופה עם נבחרת ישראל, 2 בחירות לחמישיית הטורניר ביורובאסקט, בהן פעם אחת כ-MVP, בחירה ל-50 השחקנים הגדולים של פיב"א שנבחרו ב-1991 ול-50 השחקנים הגדולים של גביע אירופה שנבחרו ב-2008, 7 הופעות בנבחרת אירופה וגם מקום בהיכל התהילה של פיב"א.

מבחינת כמות התארים, מדובר במקרה יוצא דופן, אבל גם מעבר לזה, מיקי ברקוביץ' שילב יכולת אישית ברמות הגבוהות ביותר של הכדורסל האירופי, יכולת לשלב בין שיתוף האחרים ובין היכולת לקחת את האחריות על עצמו כשצריך, יכולת להתאים את עצמו עבור הקבוצה במגוון סיטואציות שונות, ואפילו כמה קבוצות שונות בשלב המאוחר של הקריירה, ומה לעשות, בעיקר היכולת לנצח ולזכות בתארים, כשם האוטוביוגרפיה שכתב ב-1997: "מיקי – נולד כדי לנצח". ללא ספק, אגדה ישראלית ואירופית במיטבה.

את דפי הסטטיסטיקה המלאים של ברקוביץ' ניתן לראות כאן.

כאן ראיון של מיקי עם אבי נוסבאום בערוץ הספורט, כחלק מחגיגות ה-75 למדינה.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 39 תגובות

  1. ארכיבישוף הניצחון, ללא ספק. אחלה טור.
    לא ידעתי שהוא לקח MVP של הטורניר למרות שהפסיד בגמר. ג'רי ווסט סטייל(למרות ששם מדובר ב mvp של סדרת הגמר… אבל בכל זאת)
    וכמה סלי ניצחון!! ממש ביג שוט מיקי
    🤣

    1. תודה. כשמדובר בטורניר שלם ולא סדרת גמר, זה קורה לא מעט שנותנים MVP למישהו שהפסיד בגמר. אם ניקח את אליפות העולם כדוגמה, אז יש לך את נוביצקי ב-2002 (מקום שלישי), פטרוביץ' ב-1986 (מקום שלישי), דוק ריברס ב-1982 (מקום שני), דראגן קיצ'נוביץ' ב-1974 (מקום שני), סרגיי בלוב ב-1970 (מקום שלישי) ואיבו דנאו (מקום שני).

  2. ענק עמיחי, אגדה שקשה להאמין שהייתה כזו משלנו
    .
    מעניין לראות איך הכדורסל של פעם (במיוחד בסרטונים הראשונים) שונה, עם כל המסירות לרוחב מול האיזורית עד שמישהו מחליט לזרוק, מזכיר את השכונה.. או השדרים שלא צורחים מכל סל ולפעמים לא כזה מתרגשים מניצחון על יוגוסלביה..
    .
    יפה גם לראות את כל משחקי נבחרת אירופה, או במשחק הפרישה שבניגוד למשחקים בשחור לבן הוא עוד חלק את המגרש גם עם קטש והנפלד

  3. אגדה שהייתה באמת…
    הכתבה הכי טובה שקראתי על מ.י.ק.י מעודי, תודה רבה!
    מכל הוידאו וממה שאני זוכר, הוא לא היה יותר טוב מאף אחד בשום דבר ספציפי, אבל היה שחקן 2 רמות מעל כל אחד אחר…

    1. תודה. היו כמה שנים בהן הוא לכל הפחות היה מועמד לגיטימי לתואר הלא רשמי של הסקורר הטוב ביותר באירופה, אבל גם ככה הוא היה סקורר מגוון יותר מאחרים שהתמקצעו בעיקר בקליעות מרחוק או בשליטה בצבע.

  4. על שחקן מסוים בפרויקט נכתב שהוא היה הויינר הגדול ביותר באירופה ובסוגריים כתב סליחה מברקוביץ'. אך הסליחה לא מתקבלת כי ברקוביץ' היה וינר לא פחות גדול ממנו או מכל אחד אחר.

  5. מצויין, כמו שכתבו מעלי, די מדהים שפעם היו שחקנים ישראלים בלבל הזה. לדעתי קטש הוא הענק האחרון, ומעבר של שחקנים כמו דני וכספי לנבא ישאיר אותם לעד כרול פליירס שלא נכנסים לדיונים על עיזים ישראליות.

    1. תודה. באופן כללי היום, רוב קבוצות הכדורסל בעולם נשענות על כוכבים ממדינות אחרות, ובעיקר ארה"ב, כשהשחקנים המובילים של רוב המדינות הולכים ל-NBA. לכן, עד שנצליח לייצר שחקן ברמות דונצ'יץ'/יוקיץ'/נוביצקי/גאסול וכו', אנחנו נישאר עם רול-פליירס בישראל, מעליהם רול-פליירס בטופ האירופי ומעליהם רול-פליירס ב-NBA.

  6. הספקתי לראות אותו כילד במכבי, אך ג'מצ'י כבר הפך משמעותי. כשחזרתי לארץ כבר היה במדי ראשון והיה להם מגרש ביתי מצויין למרות שבקושי היה עשירית מהאוהדים של מכבי, יותר נהניתי מהמשחק של ראשון. אנדריי ספנסר היה מפלצת אתלטית וג'ין באנקס היה אולד סקול דאז מה-NBA עם משחק החפירות, הטעיות וטריקים קטנים באחד על אחד. היה גם איזה גבוה ענק ולבן שלא ממש היה עם קורדינציה אבל הוא ממש השתדל. בחור בלונדיני ג'ינג'י לדעתי היה אמריקאי – אם מישהו זוכר.

      1. כןןןןן!!! זכרתי שהיה לו שם מוזר. הוא היה נראה כמו דמות מדגראסי יותר מאשר שחקן כדורסל. כל כך היה נדיר לראות שחקן 2.10 בארץ אז. אבל הוא בקושי שיחק.
        מי שהיה אדיר היה רוני בוסני. רכז עם שכל וביצים.

  7. מה אפשר להוסיף מעבר לכתבה מעולה, אחת מהרבה מצויינות.
    אם שואלים אותי מי השחקן היהודי הטוב בהיסטוריה אז מם יוד קוף יוד ברקוביץ אצלי יותר גדול מטל ברודי ומבין הצברים רק קטש וג'מצי קצת מדגדגים אותו.
    עמיחי, מנחם יסלח לי אבל אתה המם קוף יוד של הופס קו אי אל.

  8. ונצל"ש, שימון אם אתה קורא פה, אני רואה תמונות יפות מהאימון המשותף של טייטום עם אמביד מהימים האחרונים. כל אחד עם הגרסי שלו. נראה ששניהם אוהבים זה את זה ואולי ישחקו ביחד בעתיד.
    קח בראון ושתי בחירות דראפט סיב' שני.
    🙂

  9. שחקן אדיר ונדיר,
    קשה להסביר למי שלא הכיר
    סוג של ג'ורדן של אותם ימים – שחקן שנותן לך בטחון מוחלט שהניצחון אפשרי.
    לא איש של דירוגים, אבל בכל זאת – עולה בהרבה על ג'מצ'י, ולא משנה כמה סטטיסטיקות אומרות אחרת. מול קטש/שפר/הנפלד כבר יותר קשה להשוות בגלל שזו תקופה אחרת והכל.

  10. תודה עמיחי. מיקי היה אחד הספורטאים הישראלים הגדולים ביותר, אולי אף הגדול בהם, ואחד שזקנתו לא ביישה את בחרותו. יש מצב שהוא אשכרה היה שחקן יותר טוב בגיל 40 מאשר 30 או 20

  11. מיקי אולי היהודי הכי מוכשר אבל יש מישהו שעבר אותו בחוש ההומור…
    Zlatan Ibrahimovic on Lionel Messi's performance in Inter Miami:
    "It is as easy as drinking water to score goals in America.
    " If he (Messi) thinks that he is the best football player in the world then he should be scoring at least seven (7) goals in every game because he is playing against film makers and prono actors.
    " He hasn't shown me any evidence that he's the best."
    (Source: @Santi_J_FM) 🥺

  12. הישראלי הגדול מכולם ובעיני לא רק הכדורסלן אלא הספורטאי
    בשורה התחתונה
    16 אליפויות ישראל
    13 גביעי ישראל
    גביע ביניבשתי
    אליפות אסיה לנבחרות
    וכמובן 2 גביעי אירופה לאלופות
    זה 33 תארים
    חוץ מזה גמר יורבסקט ועוד 4 גמרים עם מכבי
    בפן האישי אם וי פי יורבסקט מלך סלים יורבסקט
    אחד מ 50 התורמים ב50 שנות המפעל ולמעשה אחד מ 35 כדורסלנים
    ועוד ועוד
    אבל הנקודה החשובה ביותר שלו היא הווינריות
    הנה כמה מסלי הניצחון הגדולים שלן
    1 בגמר 81 קלע את סל הניצחון וכפי שעמיחי אמר את ה 7 האחרונות ב 79-80 של מכבי על ס.בולוניה
    2. 2 סל הניצחון מול אלופת העולם יוגוסלביה שמעלה את ישראל ל1-6 בדרך לבסוף לגמר
    76-77
    3 סל,הניצחון מול צ'כולסובקיה סגנית אלופת אירופה דאז שמעלה את מכבי לממדובסקט האחרון בשנת 1986 בתוצאה 90-92
    4. בעונת 86-87 במשחק להיות או לחדול קולע את סל הניצחון מול ריאל ב 80-81
    5.מול קובנה באותה עונה ביתרון 84-86 הוא חוטף כדור מכריע וקולע 84-88
    6.מול אליצור נתניה בגמר סל הראשון בפיגור 103-103 מיקי סוחט עבירה ל 3
    שם את כולם בפנים בדרך ל 103-105.
    והיו עוד רבים וטובים כאלו

  13. משה ["מיקי"] ברקוביץ'

    מלך הכדורסל הישראלי,

    הסמל של הצהובים[-כחולים] של מכבי,

    כושרו הגופני פשוט מפליא.

    קולע מכל הטווחים,

    בייחוד ברגעים המכריעים.

    העניק לאוהדיו רגעים בלתי נשכחים,

    ביצע מהלכים פשוט נפלאים.

    כל זאת בהטעיה אחת ויחידה,

    אך עצירתה נשארה חידה.

    מנהיג ומנצח מכל שחקן אחר,

    ספורטאי מהרמה הגבוהה ביותר.

    כל מה שלא אמרנו ומה שלא נאמר,

    יספר העבר על הכדורסלן המפואר!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט