בירד שחוזר מפציעה , מאלון, דרקסלר וג'ורדן רוצים לחזור למסלול ההצלחות. הם תלויים בשני רוקים בני 25 שמגיעים מעבר למסך הברזל, ושני רוקים 'רגילים', אחד מהתיכון, אחד מאוניברסיטה זניחה – האם ההצלחה תחזור?

ערב עונת 1989-90  התפרסמה ההסכמה של הוועד האולימפי ושל פיב"א לכך ששחקנים המשחקים ב- NBA יוכלו לשחק באולימפיאדה. היו לכך שתי השלכות רבות חשיבות – האחת, ארצות הברית תוכל מעתה לשלוח שחקני NBA  לייצג אותה באולימפיאדה. ההשלכה השניה – שחקנים אירופאים יוכלו מעתה לשחק ב- NBA מבלי לוותר על לייצג את מדינותיהם. הטיעון העיקרי של מדינות הגוש הקומוניסטי נגד שילוב שחקניהם בליגה האמריקאית, נגוז. סיבה זאת, יחד עם הקריסה הדרגתית של הגוש הקומוניסטי, איפשר לשחקנים מברית המועצות ומיוגוסלביה להגיע לארצות הברית.

עבור פורטלנד היתה זו הגשמה של חלום מרתק בן שלוש שנים, מאז דראפט 1986 – ארווידס סבוניס הסנטר הענק מברית המועצות, שהוביל את נבחרתו לניצחון מדהים על נבחרת ארצות הברית שנה קודם לכן באולימפיאדת סיאול, הגיע לפורטלנד.

רוב הפרשנים האמריקאים סברו כי מדובר בגימיק שיווקי שבא לטשטש את הכישלון מהעונה הקודמת; גם הצגת הגארד היוגוסלבי הדקיק והאקצנטרי, דרזן פטרוביץ' נתפסה כגימיק נטול חשיבות מעשית. בדראפט של 1989 פורטלנד בחרה בבחירה ה- 15 בשון קמפ, תיכוניסט שהזכיר לרבים את התיכוניסט הקודם שהגיע ישירות לליגה – מוזס מאלון. בסיבוב השני היא בחרה בפורוורד מקונטיקט הקטנה והזניחה, קליף רובינסון. פורטר תפס את מקומו של ליוור בחמישיה, ריק אדלמן החליף את המאמן הפורש ג'ק רמזי, כך שעם 4 רוקים ועם לארי בירד שחזר משיקום מתמשך, פורטלנד עלתה לעונת 1989-90 שונה מאוד –  החמישיה כללה את פורטר, ג'ורדן, דרקסלר, בירד ומאלון, ומהספסל עלו ליוור, פטרוביץ', ואלנטיין, קרסי, קמפ, אוקלי, מהורן וסאבוניס.

 חודשיים אל תוך העונה, הסתבר כי בירד חזר אמנם איטי יותר ומסורבל יותר, אך מצבור הפורוורדים שחיכה על הספסל, איפשר לו לשחק רק דקות ספורות ומדודות ( יחד עם וולטון, המאמן הוותיק רמזי  והמאמן החדש אדלמן, הוא למד להכיר את המושג load management . כשהוא משחק 20 דקות בערב, בירד אמנם היה בשפל של 10 נקודות למשחק, אך הוסיף תחכום ויעילות התקפית יקרה מפז). פטרוביץ' נראה היה המום מהליגה האמריקאית, אך סאבוניס הבהיר שהאגדות עליו אכן היו נכונות – מדובר היה באחיו האבוד של ביל וולטון. בקליעות מבחוץ ומגוון תנועות ליד הסל, במסירות מתוחכמות ובסתימה מייאשת של כל אזור הצבע  מול היריבים, הסנטר הענק נראה ככוח בלתי עציר.

בינואר אדלמן החליט להוציא את מאלון מהחמישיה ולהחליפו בסנטר הסובייטי – הדבר גרם למריבות ואף לשביתה של חודש מצד מאלון, אך שיחות הרגעה עם רמזי (שהגיע במיוחד מהפנסיה לפשר בין הצדדים) ועם וולטון גרמו לו להבין כי עתה הגיע העת שלו לשאול מה הקבוצה זקוקה ממנו. סאבוניס הפסיד על חודו של קול את תואר רוקי השנה לדיוויד רובינסון ממילווקי, אך סיים את העונה עם 18 נקודות, 12 ריבאונדים , 7 אסיסטים ו- 3 חסימות למשחק והערכה מקיר לקיר כ'גאון כדורסל'.

בפלייאוף פורטלנד צלחה את הסיבוב הראשון והשני מול פיניקס וסקרמנטו, ובגמר המערב ניצחה בחמישה משחקים את גולדן סטייט. בגמר החוזר מול דטרויט הסתבר כי ההגנה האימתנית של הפיסטונס לא מצליחה להתמודד בו-זמנית עם כל האתגרים שהבלייזרס הציבו בפניהם. ליימביר ואדוארדס נכשלו בניסיונות שלהם להתמודד עם התחכום והגודל של סאבוניס או עם הניסיון והקשיחות של מאלון. במשחק הראשון היה זה בירד שנתן משחק מרשים עם 22 נקודות כמעט ללא החטאה. במשחק השני דרקסלר קלע 32 נקודות. במשחק השלישי, שהסתיים בהפסד, אמנם ג'ורדן קלע רק 19 נקודות, אך שחקני הספסל של פורטלנד שיתפו פעולה וקלעו 68 נקודות. במשחק הרביעי היה זה פטרוביץ' שברבע האחרון עלה מהספסל וקלע שלוש שלשות מתוך ארבע זריקות, וג'ורדן שמסר את המסירה לסל הניצחון של דרקסלר. במשחק החמישי ג'ורדן המשיך לשמש כמוסר, כשהוא מגיע לשיא קריירה של 15 אסיסטים. הנהנה הראשי היה שוב דרקסלר, עם 29 נקודות. הבלייזרס שוב זכו באליפות, כאשר דרקסלר זוכה בתואר השחקן המצטיין בגמר. העיתונאים שניסו להוציא מג'ורדן אמירות מתוסכלות על כך שבגמר הזה הוא היה פחות דומיננטי, קיבלו אותו נינוח ומחוייך – 'זו לא הקבוצה שלי. אין את האות I בTEAM, ובעונה הראשונה שלי, כשישבתי הרבה על הספסל הבנתי לאן הגעתי. זו קבוצה, כך היא תמיד הייתה, ואני תמיד צריך לשאול את עצמי מה הקבוצה זקוקה ממני'.

בעונת 1990-1 הצעירים של הקבוצה המשיכו להשתפר – דרזן פטרוביץ' התגלה כקלע מעולה הוביל את הליגה בזריקות לשלוש, כשהוא נבחר לשחקן המשתפר של העונה. קליף רובינסון התגלה כשחקן הגנה מצוין, ושון קמפ, בחניכתו הצמודה אך ממועטת המלים של מאלון, הפך למועמד בכיר לשחקן השישי של העונה, תואר שבסוף הגיע דווקא לחברו לקבוצה, בירד. מייקל ג'ורדן נבחר ל- MVP, והבלייזרס שעטו קדימה למאזן של 61 ניצחונות. הניצחון בגמר על הניקס בחמישה משחקים היה סיום ראוי לעונה. לראשונה מאז 77-78, פורטלנד הצליחה לבצע ריפיט. בסוף עונת 1992, בשניות הסיום של הגמר מול מילווקי, כאשר פורטלנד חוגגת את הזכייה השלישית ברציפות, התברר כי העונות הגדולות של וולטון ולוקאס היו רק הקדמה לשליטה של פורטלנד בליגה בשנות ה- 90.

באולימפיאדה בברצלונה עמדו על הפודיום חמישה שחקנים מפורטלנד – ג'ורדן, דרקסלר ובירד עטויי מדליות זהב, פטרוביץ' עם מדליית כסף וסאבוניס עם מדליית ארד. הייתה בכך עוד הוכחה לעוצמה שלה ולביסוס מעמדה כקבוצה הנערצת ביותר בעולם. בקיץ 1992 דומה היה שכל קבוצות הליגה עושות את הכל כדי לנסות להדביק את הפער ההולך וגדל מהבלייזרס. הנהלות ערכו טריידים, כוכבים ניסו לאחד כוחות – בארקלי עבר לפיניקס, סקוטי פיפן עבר משיקגו למילווקי, רג'י מילר עבר לניקס ועוד.

בעונת 1992-3 פורטלנד עברה שינוי, כאשר אדלמן ניסה להעביר את דרקסלר מעמדת הסמול פורוורד בה שיחק בשנים הקודמות, לכך שהוא וג'ורדן ישחקו כשני גארדים, ללא רכז מוגדר. לאחר קיץ של אימונים אישיים עם בירד, קמפ עלה לעונה עם קליעה מרחוק שהצטרפה לאתלטיות האדירה שלו – הוא היה מסוגל לשחק כסמול פורוורד לצדו של אוקלי וסאבוניס, או לעלות כסנטר בהרכבים נמוכים לצד פורטר, פטרוביץ', דרקסלר וקליף רובינסון.

זו היתה העונה האחרונה של בירד, ולמרות מיעוט הדקות שלו, הוא תרם תרומה דרמטית בחניכת הצעירים. הניצחון בגמר המערב על פיניקס של בארקלי הושג במאמצים, וגם הניצחון בגמר על מילווקי של דיוויד רובינסון ופיפן היה מאתגר, אך אפשר היה לחוש כיצד הליגה כולה מתוסכלת מעוד אליפות לפורטלנד. הדבר היחידי שצמצם את התסכול היתה ההערכה לשני הכוכבים הפורשים, בירד ומאלון. מאלון סיים את הקריירה המופלאה שלו בנאום מרגש – 'זכיתי בפו', פו' אנ' טו '. כשהוא מתייחס ל- 10 האליפויות בהן זכה בקבוצה מאז הגיע אליה בתור בן-עשרה אי-שם באמצע שנות ה- 70'. רבים הגדירו אותו כאחד מחמשת הסנטרים הטובים בהיסטוריה. בירד, עם שני תארי MVP ועם שמונה אליפויות, ביסס את מעמדו כפורוורד הטוב ביותר אי פעם. ולפתע, כמו שאמרו דרקסלר וג'ורדן בראיון משותף – 'אנחנו המבוגרים האחראיים. עד עכשו, כשמוזס ולארי היו כאן, אנחנו תמיד היינו הילדים. לא משנה כמה שנים חלפו, כמה אליפויות הגיעו, אנחנו היינו הילדים, וההנהגה היתה אצלם. פתאום – זה שלנו. יש בזה משהו שקצת מלחיץ'.

בעונת 1993-4 פורטלנד שמרה על מקומה בצמרת המערב עם 58 ניצחונות. אך באחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה של הליגה, יוסטון ניצחה אותה בגמר המערב, כשאולג'ואן מצליח בזריזות שלו לתעתע בסאבוניס. הניצחון שלו יוסטון בגמר נגד מילווקי הראה לכולם כי פורטלנד לא חסינה לחלוטין, והכל פתוח, לכאורה. אך ג'ורדן ודרקסלר חזרו בנחישות לעונה הבאה – עונת 70 הניצחונות, בה ששה משחקני פורטלנד נבחרו לאול סטאר,  הסתיימה בפלייאוף ללא הפסדים, לראשונה בתולדות הליגה. העונה הבאה, 1995-6 היתה רצופה פציעות ומשברים, אך למרות שניצחה בעונה הסדירה רק 52 משחקים, פורטלנד הצליחה שוב לצלוח את המערב ללא הפסד. אמנם בגמר מול נציגת המזרח, אורלנדו של שאקיל, ג'ייסון קיד וגלן רייס, האתגר היה מורכב יותר אחרי שאורלנדו עלו פעמיים ליתרון, 0-1 ו- 2-3 אך בסופו של דבר המשחק השביעי , עם הצגת 38 נקודות של ג'ורדן ו- 32 נקודות של דרקסלר הכריעה את הגמר.

ג'ורדן ודרקסלר הודיעו כי העונה הבאה, 1996-7 תהיה העונה האחרונה שלהם בטרם יפרשו. צוותי הצילום ליוו אותם לכל אורך העונה בניסיון לקלוט כל משפט, כל סל, כל תנועה, מתוך מחשבות על הפקת סדרה עתידית על העונה האחרונה של הקבוצה הגדולה מכולן.  בכל אולם ברחבי הליגה ניתנו לשניים מתנות מרגשות. פורטלנד סיימו את העונה עם 50 ניצחונות, כאשר השחיקה ניכרת בה. דווקא בפלייאוף הדברים התחברו, ופורטלנד צלחה את המערב בקלות יחסית, עם שני הפסדים בלבד בסדרות מול דנוור, יוטה  וסן אנטוניו. בגמר מול בוסטון הצעירה והנשכנית של וובר, קוקוץ', ומורנינג, הכל פתאום נהיה מורכב יותר. דרקסלר נקלע למשבר קליעה מתמשך. קמפ התקשה לשמור על וובר, וג'ורדן החטיא זריקה יכלה לשלוח את המשחק הרביעי להארכה. הסדרה הגיעה למשחק שביעי, וכשבוסטון ביתרון של נקודה, נותרו 4 שניות.  ג'ורדן קיבל את הכדור מאוקלי, כדרר פעמיים, עלה מול קוקוץ' לזריקה – ואז נשרקה נגדו שריקה לעבירת תוקף בשל הדחיפה הקלה שלו על המותן של קוקוץ'. פורטלנד הפסידה, בוסטון, אחרי הפסקה של למעלה מ- 20 שנה, חזרה וזכתה באליפות ה- 13 שלה, אחת יותר מפורטלנד, באופן סמלי ומכאיב. עולם הכדורסל היה המום. איזה סוף מאכזב, אפילו טראגי לקריירה המופלאה של השניים.

שבועיים לפני תחילת עונת 1997-8, ג'ורדן פרסם הודעה מסתורית -I'm back. עד מהרה הסתבר כי ג'ורדן החליט לחזור לעוד עונה, ולנסות לתת עוד צ'אנס לאליפות. רבים מאוהדיו והפרשנים המליצו לו לוותר, ולא בייש את עצמו בעוד  ניסיון שעשוי להתברר ככישלון, אך ג'ורדן הבטיח לכולם – אני מתחייב לתת לפורטלנד עוד אליפות אחת. לאורך העונה היה נראה כי הוא טעה – בהגנה, גארדים צעירים שוב ושוב ניצלו את ההכנה הלקויה שלו לעונה ועברו אותו בקלות. כמה וכמה משחקים איומים של החטאות חוזרות ונשנות, ומאזן כללי שהותיר את פורטלנד על סף אי-עלייה לפלייאוף. אפילו דרקסלר פנה אליו מספר פעמים לאורך העונה לבקש ממנו לפרוש. אך ג'ורדן התעקש, וברצף משחקים הירואים הצליח להביא את פורטלנד לפלייאוף. היה זה מסע פלייאוף רצחני – כל אחת מהסדרות של הבלייזרס הגיעה למלוא המשחקים האפשריים. פורטלנד ניצחה את פיניקס בחמישה משחקים, את סן אנטוניו בשבעה משחקים, ובגמר המערב ניצחה את יוטה של הארדווי ומוטומבו בהארכה של המשחק השביעי. בגמר מול בוסטון ג'ורדן היה במיטבו – אסיסט שלו לשלשת ניצחון של פטרוביץ' לאחר מאמץ של 45 נקודות, וחטיפה דרמטית במשחק השלישית הובילה את פורטלנד ליתרון 1-2 על בוסטון, בעלת המאזן הטוב בליגה בעונה הסדירה. במשחק הרביעי ג'ורדן קלע 42 נקודות, בניצחון קל של הבלייזרס. בוסטון צמצמו את הסדרה בהנחילם תבוסה קשה לפורטלנד במשחק החמישי. במשחק השישי ג'ורדן נאבק שוב ושוב מול כל המגינים שניסו לבלום אותו. הוא קטף ריבאונדים, מסר מסירות נפלאות, ובהגנה , תיסכל שוב ושוב את שחקני בוסטון שלא הבינו איך הוא חוטף להם שוב ושוב את הכדור. 2 שניות לסיום, כשבוסטון ביתרון שלוש נקודות, ג'ורדן קיבל את הכדור משון קמפ, הטעה פעמיים את השומרים סביבו, ועלה לזריקה. עבירה. הוא קלע את הזריקה הראשונה. הזריקה השניה הוחטאה, סאבוניס על הריבאונד, וסל. המשחק נגמר.

הענק הליטאי חיבק כמו אבא שמחבק את בנו, את מספר 23, שסיים מותש את המשחק האחרון בחייו. לאחר שהתאושש מההלם והמתח, קפץ ג'ורדן באוויר, כשהוא מושיט תשע אצבעות בחיוך שובבי, במה שהפך ךתמונה הכי מזוהה עמו – תשע אליפויות לגארד המדהים, אחת יותר מבירד, אחת יותר מדרקסלר. 'עכשו אני יכול לפרוש' הוא אמר בבכי כששטרן מוסר לו את גביע השחקן המצטיין בסדרת הגמר.  סוף תקופה בפורטלנד. סוף תקופה בנ.ב.א. .