על נבורישים ועל מתמידים – דיון לקיץ היבש/ חגי ניסני

מקור התמונה: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001424624

אחד הדברים היותר מענגים בסיפורי חיים בכלל ובסיפורי ספורט בפרט הוא הרומנטיקה. האדם  שהתמידו נכשל והתמידו ונכשלו, ובסוף קיבל את הגמול המגיע לו בצורת הפרס הגדול: ראינו את זה אצל ר' עקיבא, אצל שמעון פרס אצל דריק נוביצקי ואצל ליאונל מסי (במונדיאל).

לאחרונה קיבלנו תזכורות לכך בדמות הרומנטיקן המושלם – ניקולה יוקיץ'. לא צריך להסביר למה יוקיץ' הוא סמל לתקווה ודשו מספיק בבחירה הנמוכה שלו.

מאידך יש את החברה עם מכוניות הפאר. נו אלה אתם יודעים. אלה שהתעשרו במהרה, שעשו את הכסף שלהם בדרך לא דרך, וישר יוצאים לנקר את העיניים לכולם. לא נזכיר שמות כי חארם על הפוסט בדיוני לברון ג'יימס אבל וואלה אני כל כך מיובש מהעונה והאל ניניו שפוקד אותנו (אה לא. לא  פרננדו טורס כפרה עליו) אז ילללה בואו נזכיר שמות: לברון ג'יימס שקיבץ סביבו כוכבים, קאפקייק דורנט שהתנקנק ועלה על העגלה של הלוחמים  הם דמויות שמאוד ברור לנו שלקחו אליפויות (סופר ראויות, בלי טיפת ציניות) עם סוג של קיצורי דרך.

ונראה לי ששווה לשאול את עצמנו: איזו דרך יבור לו האדם (או יותר נכון הבעלים =>ג'י אם => סופרסטאר) ומה מביא יותר תוצאות טובות הדרך של המתמיד או הדרך של הנבוריש?

אני לא רוצה לקיים כאן דיון מבוסס נתונים באופן מובהק (כלומר להגדיר מהי הצלחה, ואז להתחיל לקושש נתונים) גם כי אני מתעצל וגם כי אני חושב שיהיה לנו לא פשוט להגדיר ולאסוף מספיק נתונים שיכריעו. בטח ובטח שכנראה שהצלחה תוגדר כמעבר שלבים  בפלייאוף וזה דבר שתלוי מאוד על חודו של סל. אבל אני חושב שניתן לבנות  איזשהו ספקטרום בין הנבורישים לבין המתמידים

המתמידים הטהורים: בקצה האחד של הספקטרום ניתן למצוא את הספרס ואת דנבר. קבוצות שעם טנקינג אחד מוצלח, או עם בחירה גאונית/ פוקס מטורף בדראפט הצליחו לדוג כישרון מדהים ולבנות איתו (דנקן) או סביבו (יוקיץ') קבוצה ששווה לכל הפחות אליפות אחת. גם אחרי הפרישה של דיוויד רובינסון הספרס הצליחו בכל פעם לפגוע בדראפט ולהביא כשרונות שיצעידו אותם לאליפויות. לולא קרע בין הצוות הרפואי של הספרס לקוואי אולי היינו סופרים את רצף הפלייאופים של הספרס. אפשר להכניס גם את הסלטיקס של השנים האחרונות שעם השלד של טייטום, בראון, וסמארט הגיעו להישגים נאים ביותר על אף שלא זכו באליפות.

למתמידים יכולים להיות גם כשלונות יחסיים או גדולים. הת'נדר החזיקו במשך הרבה שנים את השלד של ראס, דורנט ואיבקה. השלד הזה אומנם עבר לא מעט סיבובים בפלייאוף אבל לא בכדי התקשה לתרגם זאת לאליפות. אחריהם אפשר לחשוב על הטריילבלייזרס שהלכו עם השלד של דיים + (אולדריג'/ מקולום), ולמעט הבלחה בודדת לגמר איזורי לא הצליחה לעשות דבר, וכך גם הסיקסרס עם התהליך. דוגמה מצויינת למתמידים שאינם מצליחים אלו מינוסוטה שעל אף הבחירות בשחקנים שהם לכל הפחות טובים לא הצליחו לבנות עם השלד שלהם דבר ונאלצו לפרק אותו לאחר לא מעט שנים של כשלונות והבלחה בודדת לפלייאוף עם באטלר.

הנבורישים הטהורים: אלו קבוצות שנבנו באופן מיידי כמעט, יש מאין. הדוגמה הברורה והקופצת לעין זו כמובן מ מיאמי לברון-וויד-בוש שבהחלטה אחת גרמו למיאמי להפוך למפלצת תלת ראשית שאמנם לא לקחה 8 אליפויות ב16-0 כל עונה אבל כן הייתה קבוצה מפחידה. אותו הדבר עבור קליבלנד של לברון שפשוט שלטה במזרח הביאה אליפות היסטורית והיוותה יריב קשוח עבור הווריורס גם ב2015. ומי אם לא לברון שלקח את הכשרון שלו לבנות קבוצות ועשה את אותו הדבר עם הלייקרס עם אליפות ב2020 ועוד הגעה – לגמרי לא מקרית לגמר איזורי השנה דוגמה נוספת שכבר מתרחקת מהאליפות אלו הקליפרס. קוואי שנראה שהיה קצת באגו טריפ ניסה לעשות לברון אבל גם בשל פציעות אבל לא רק הקליפרס לא הגשימו ולא התקרבו אפילו לפוטנציאל שייחסו להם. כך גם הסלטיקס עם היווארד וקיירי, והנטס של דורנט – קיירי (והארדן לשניה וחצי).

המסנטזים: ישנם מועדונים שברמה כזו או אחרת היה להם שלד, בין אם מבוסס מאוד והם רק הוסיפו לו תוספת קטנה ובין אם היה שלד משמעותי אבל הם הנחיתו קאליבר אמיתי. בקצה האחד של המסנטזים אני חושב שאפשר למצוא את מילווקי, עם שלד די ברור של יאניס – מידלטון, עם תוספת יחסית ותיקה של ברוק לופז ואז ההנחתה של הולידיי שמה את החותמת של האליפות. בקצה השני ניתן למצוא את הרפטורס של עונת האליפות שרצו ביחד עם שלד מסוים של לאורי, חבר'ה צעירים (אנוניבי, סיאקום, פאוול ואן פליט) תוספות קטנות לחיזוק השלד (איבקה, גאסול) אבל היה הדובדבן שבקצפת קוואי מיודענו שהביא אליפות היסטורית. הווריורס הם מקרה מעניין: הם ויתרו על מונטה מוריס (עצם מרכזית בשלד) והפכו מהר מאוד לקבוצה מדהימה עם התוספות הלא מאוד גדולות של דיוויד  לי ובוגוט. כמובן שאז מגיעים לתקופת דורנט וזה הולך לכיוון הרבה יותר נבורישי ממתמיד. אבל דורנט הולך השלד של סטף-קליי-גרין נשאר (ביחד עם תוספות משמעותיות של וויגינס כמובן ועוד חלקים משמעותיים) ומביאים את האליפות הרביעית לשלד הזה.

אז יש לנו  מצע משמעותי לדיון. מוזמנים להוסיף תובנות שלכם בנוגע לדרך לבניית קבוצה.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. אהרון שדה

    3 אוג 2023 23:02:25

    תודה רבה שווה לכתוב על השחקנים שלקחו את האליפות הכי מרשימה ללא קיצורי דרך הוספת כוכבי על ושאר שטויות
    מעניין שהאירופאים מככבים
    1 נוביצקי שאחרי יותר מעשור בדאלאס הביא טבעת
    2 יוקיץ עם סיפור מהאגדות
    3 יאניס
    הבאים בדור הם של הדורות הקודמים
    איזייה מייקל גורדן אלג'וואן
    יש כאלו שהתמזל מזלם להיות בקבוצה טובה מהרגע הראשון והם כמובן תרמו לה כמו לארי ומגיק

  2. עמיחי קטן

    3 אוג 2023 23:16:58

    תודה חגי.
    1. אני לא רואה פסול עקרוני במעבר של שחקן לקבוצה טובה יותר, אפילו אם זו "סופרטים". יותר יעניין אותי איך זה קורה ואיך הוא מתנהל בדרך למעבר.
    2. יותר מעניין אותי סגנון המשחק של קבוצה מסוימת ופחות איך נוצרה הסיטואציה הזאת.
    3. להנהלה יש מגוון דרכים לייצר קבוצה טובה יותר. אני לא רואה סיבה שהדראפט יהיה "טהור" יותר משוק השחקנים החופשיים או טריידים טובים.
    4. אני מודד שחקן בתרומה שלו ובכמה הוא היה שם כשהקבוצה הייתה זקוקה לו, וזה לא משנה אם התוצרת של היתר התחלקה בעיקר בין עוד כוכבים או בין "שחקני משנה".

  3. Berch

    4 אוג 2023 00:33:30

    טור מעניין וויכוח שאולי לא יוכרע.
    בכל מקרה כדאי להזכיר את קבוצת האינסטנט הראשונה שלקחה אליפות עם פול פירס המקורי והצירוף של ריי אלן וקווין גארנט – דה ביג טיקט
    😎

    1. Smiley

      4 אוג 2023 03:57:47

      1. נובו ריש (נכתב גם במילה אחת, נובוריש, וברבים: נובורישים; מצרפתית: Nouveau riche, "עשיר חדש") הוא כינוי, שנאמר לרוב בנימת לגלוג וגנאי, לבעל הון טרי שאיננו מורגל בנימוסים המקובלים בחברה האריסטוקרטית. בהתאם לכך, הוא נוהג להפגין בראוותנות את עושרו בכל הזדמנות. הכינוי הופיע בזמן המהפכה התעשייתית שבה נוצרה שכבה חדשה של אנשים שבדרך כלל לא היו משכילים, ועושרם נצבר במהירות ולא נבע מנכסים שעברו בירושה.
      .
      2. מערכון של ארץ נהדרת

  6. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    4 אוג 2023 11:28:55

    תודה רבה חגי, המשגה מעניינת, לדעתי ההבדל בין הנובורישים לבין המתמידים, לפחות בעשורים האחרונים, נובע בעיקר מחוסר ברירה, כלומר, מי שיכול להיות נובוריש בדרך כלל יעשה זאת (בעיקר קבוצות משווקים אטרקטיביים דוגמת ל.א, ניו יורק, מיאמי וסן פרנסיסקו), וכל השאר, בלית ברירה, יתמידו עם מה שיש או יסנטזו קצת אם יצליחו (הולידיי למילווקי, וארון גורדון לדנבר, למשל). החריג המרכזי לכך, בינתיים, היא פיניקס הנוכחית שהצליחה ליצור סופרטים בשוק קטן שאבן הראשה שלה היא בחירה 13 בדראפט. גם אם אני אישית סקפטי, זה מאורע ראוי לציון.

  8. historyteacher

    4 אוג 2023 12:01:43

    זו שאלה מעניינת – קשה מאוד לבנות קבוצה בתהליך הדרגתי – קשה כל כך להעריך איך שחקנים יתפתחו, ועל כל בחירה טובה בדראפט יש שתיים כושלות (במקרה הטוב). מצד שני, לרוב איסוף כוכבי-על לקבוצה גל'טיקוס לא עובד, כי הם מצרפים כוחות כבר בשלהי הקריירה, ואז נכנסים עניינים כמו פציעות, הגנה לקויה, קושי של המאמן לגבש ולהוביל פז"מניקים. המהלך של הקליפרס עם קוואי ופול ג'ורג', המהלך של הנטס (עם ג'ונסון, גארנט ופירס, עכשו עם קיירי, הארדן ודוראנט), הלייקרס של נאש, הווארד וקובי, וכו' – נפלו בגלל הסיבות הללו. החיבור של הגלקטיקוס במיאמי היה חריג – א. הוא נבע מהרצון שלהם לשתף פעולה (ולא מטריידים של ג'נרל מנג'ר) ב. הם היו צעירים יחסית.
    מהצד השני, רוב הקבוצות שמנסות לבנות הדרגתית, נתקעות בתקרת זכוכית – הן מספיק טובות כדי לעלות לפלייאוף, אבל לא מצליחות להשיג את האקסטרה שנקל כדי להפוך לקונטנדרית באמת. זה מצב שיכול להימשך שנים ארוכות, לא פה ולא שם . כך שקשה להעריך איזה מסלול כדאי יותר לבחור בו (אגב, גם במטאפורה שבחרת… האם כדאי להשקיע בלימודים, ללכת לאוניברסיטה, להתקדם הדרגתית בעבודה – או להקים עסק ולקוות שזה ילך ותהפוך למיליונר? הסיכוי להצליח במסלול הראשון יותר גבוה, המסלול השני יותר מפתה)

  9. ירון, החלום

    6 אוג 2023 12:19:59

    בס"ד
    תודה רב., שאלה מעניינת.
    תלוי בסיטואציה ובהזמנות שיש לך.
    לא רואה קבוצה אחרת מסרבת לצרף את דוראנט בשיאו…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט