מותו של הקיר הרביעי / הגולש פוטנציאל לא ממומש

מותו של הקיר הרביעי / הגולש פוטנציאל לא ממומש

פוטנציאל לא ממומש הוא סטודנט למשפטים ולמדעי המדינה, בן 27, נשוי ואב לילד (בקרוב שניים).

"הקיר הרביעי הוא מושג בתיאטרון, המתייחס אל הקיר הדמיוני המפריד בין הקהל לבמה… על הבמה בנויים שלושה קירות אמיתיים של חדר והקהל, כביכול, מציץ לתוך עולם ההתרחשות על הבמה, דרך קיר רביעי שקוף. שקיפות זו היא בדרך כלל חד-כיוונית, הקהל יכול לראות את ההצגה, אך הדמויות על הבמה מתנהגות בהתאם לעלילה בלי להתייחס לעובדה שהקהל צופה בהן". ויקיפדיה

נפתח בהצהרה חגיגית – לאחר שנים ארוכות של פרפורי גסיסה, ניתן בהחלט להכריז על מותו של הקיר הרביעי.

שחקני כדורסל בכלל, שחקני NBA בפרט, וכוכבי NBA עוד-יותר-בפרט, כבר מזמן אינם חבורה של אנשים ממש גבוהים שמשחקים בכדור על המסכים שלנו. הם כבר לא אנשים זרים שמשחקים כדורסל מעולם אחר.

השינוי בצורה שבה אנחנו מייצרים, צורכים ומשתפים תוכן גרם לשבירה מוחלטת של הקיר הרביעי. השינוי הטכנולוגי והתרבותי הוביל לצמצום פערים כמעט מוחלט, ולפתיחת חלונות ושערים אל עולמם האישי של אנשים שונים, דמויות שקודם נחשבו לבלתי נגישות.

אנשים שבעבר חווינו באופן פונקציונלי בלבד – ספורטאים, זמרים, שחקנים ואפילו פוליטיקאים, נחשפים אלינו במישורים רחבים מעבר לפעילותם המקצועית, אנו חווים את אישיותם. בהקשר שלנו, כמעט כל שחקן NBA מגלה לעיני הציבור את אישיותו באמצעות פלטפורמות מדיה כגון פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ועוד.

תופעה זו הובילה לשינוי עמוק בדרך שבה אנו חווים כדורסל באופן כללי, ובמיוחד בדרך שבה אנו חושבים על שחקני כדורסל. החשיפה לאישיות של שחקן משפיעה על חוויית הצופה, והיא עשויה להוביל לרגש חיובי כלפיו, של קרבה והערכה אליו, רצון אישי שיצליח ותחושת הזדהות, או לחלופין לרגשות שליליים כגון סלידה, רתיעה, ורצון לראותו נכשל. אם בעבר נחשפנו לשחקני NBA רק למשך 48 הדקות שבהן שיחקו על הפרקט, כיום אנו נחשפים לשחקנים גם בחייהם הפרטיים, והדבר משפיע על הדרך בה אנו חווים אותם כבני אדם.

במילים אחרות – הציבור שופט כיום שחקנים לא רק בהתאם לכישורי הכדורסל שלהם, אלא גם בהתאם לאישיות שלהם.

הדוגמאות לכך רבות מספור – קיירי אירווינג, שחקן בעל כישורים מדהימים ללא ספק, חוטף ביקורת קשה בגלל דעות והתנהגות שנחשבות לחריגות; ניקולה יוקיץ' נחשב לשחקן אהוד ביותר כי הוא נתפס כאדם חביב, צנוע ומיוחד; דוראנט, כישרון כדורסל עילאי, חוטף ביקורת קשה על התנהלותו בטוויטר והדבר משפיע על יחסנו אליו כשחקן; יאניס ולברון, ששניהם משחקים בצורה כוחנית לעתים קרובות, מקבלים יחס שונה מהציבור – כי יאניס נראה כמו אחלה גבר בעוד לברון מצטייר לחלקנו כאדם די נאד.

אם נעשה תרגיל מחשבתי קטן, ונתאר לעצמנו רמת חשיפה דומה גם בשנים עברו, יכול מאד להיות שהיינו תופסים בצורה אחרת גם את כוכבי העבר בNBA – לנוכח חשיפה מודרנית, שחקן כמו ג'ורדן, שאז נתפס כווינר האולטימטיבי, יכול היה להיתפס כבעייתי במיוחד, אגרסיבי ורעיל, והדבר היה משפיע על איך שהציבור היה שופט אותו גם במישור ההיסטורי. בגלל שהחשיפה אז הייתה מועטה יחסית, והרבה יותר מבוקרת (עיתונאים מקצועיים ופרסומים רשמיים של הליגה), היה קל יותר לשלוט באופן שבו ג'ורדן מצטייר בעיני הציבור.

מדוע אני כותב את כל זה?

הבסיס למחשבות אלו הגיע בעקבות ניסיון להסביר לאשתי למה אני, אדם חביב, נעים וחברותי בדרך כלל, מתחיל להתעצבן ולקלל כמו פיראט בכל פעם שאני רואה את טרה יאנג, ובפרט כשהוא מנצח. "מה אכפת לך", היא שואלת, "מאיזה שחקן כדורסל מכוער ומקריח בצד השני של העולם?". לכאורה היא צודקת – מעולם לא פגשתי את טרה יאנג, וכנראה גם לא אפגוש (ואין לי בעיה עם זה). סך הכל בחור צעיר עם כישרון כדורסל שהלוואי עליי, למה הוא משפיע עליי כל כך?

אני חושב שהתשובה נמצאת ברעיון שמובא בפוסט זה – אני מבקר את טרה יאנג לא רק ככדורסלן (למרות שגם בתחום זה יש ביקורת רבה עליו), אלא גם כאדם. האישיות שמחלחלת דרך חשיפות לא-כדורסלניות, כגון ראיונות, ציוצים, סרטונים וכתבות, מתגלית כאישיות אגואיסטית, ילדותית, בכיינית ומפונקת. אני מניח שאם הייתי פוגש אדם כזה במסגרת כמו צבא, לימודים או עבודה, הייתי סולד ממנו ומתרחק ממנו כמו מאש. בגלל האישיות שאני חווה כבעייתית אני סולד מטרה יאנג האדם, ולכן, באופן ישיר, אני סולד גם מטרה יאנג השחקן.

נכון, אני לא באמת מכיר אותו. יכול להיות שמקרוב הוא אחלה בנאדם, שכיף להיות בסביבתו, ובחיים האישיים הוא בחור צנוע ונעים. למרות כל תחושת הקרבה שנוצרת באמצעות המדיה, אנחנו לא באמת מכירים את האנשים, לא באמת מדברים איתם ולא באמת חווים אותם. אולם איך אמרו חז"ל? "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" – הביקורת נעשית כלפי האישיות שמתגלה לעינינו, זה הכי קרוב שנוכל להגיע.

האדם קובע את היחס לשחקן. טרה

דוגמה בולטת לרעיון זה התרחשה ממש השבוע – הליגה הכריזה על השעיה של ג'ה מוראנט ל-25 משחקים, בגלל שפורסם סרטון בו הוא מחזיק נשק. החשיפה במדיה משפיעה לא רק על איך שהציבור שופט אותו, אלא גם על איך שהליגה שופטת אותו – אתה כוכב NBA וככזה אתה בעל השפעה, דברים שאתה עושה רק בפורום חברתי מסוים מופצים הלאה, ולכן נטיל עליך אחריות למעשים שבוצעו גם מחוץ לגבולות "מקום העבודה".

הקיר הרביעי, שגרם לנו לראות בשחקני כדורסל אנשי מקצוע בלבד, נסדק ונשבר. שחקני כדורסל מתגלים לעיני הציבור כבני אדם, לטוב ולרע.

View post on imgur.com

בנימה אופטימית, אוסיף כי אולי מכאן תבוא הגאולה של הרצון העיקש להתפרסם – הרבה מאוד אנשים, בעיקר ילדים ובני נוער, רוצים להיות מפורסמים. זה החלום הגדול של הדור הנוכחי. אם הציבור יבקר מפורסמים בעקבות חשיפה לאישיותם, אם תחלחל ההבנה שכאדם מפורסם אני נשפט לא רק על כישרונותיי, אלא גם על אישיותי, אולי הדבר יוביל להפנמת הרעיון שראוי לבנות אישיות חיובית ומעוררת השראה. דוגמאות לכך, תודה לאל, מתחילות להצטבר.

דוגמאות מתחילות להצטבר

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  6. דני האדום

    19 יונ 2023 10:28:19

    יש לי רק תיקון אחד קטן גדול. בתיאטרון גם כששוברים את הקיר הרביעי ופונים לקהל או מביעים התייחסות ארספואטית לאירוע אף אחד מהקהל בדכ לא מאמין שזוהי ה"מציאות" ובאמת גם היא מתורגלת בחזרות.
    שים לב שאפילו בתוכניות ריאלטי שאמורים להציג לך את המציאות זו מציאות מניפולטיבית! שמתערבים בה או ההפקה או המתמודדים עצמם.
    רוצה לומר שגם כל ההופעות ה"אמיתיות" של השחקנים מחוץ למגרש מנוטרות עי השחקנים או האנשים שלהם. אתה חושב שטריי יאנג לא רואה איך הוא "יוצא" ברשתות או בסרטונים??זה חלק מהפרסונה שהוא מפתח ! כי בראש שלו ככה הוא ייצא cool…השנאה שלך גם היא לא אמיתית במובן שהיא לא נוגעת באמת במר יאנג אלא במה שפיליפ ק. דיק קורא בספרים שלו : "סימולקרה".המייצג שמייצג כלום. כל רגש שהאנשים האלו מצליחים לייצר בקהל הוא חלק מההצגה לכן התיקון שלי הוא שהקיר הרביעי אמנם נפל אבל אין מאחריו דבר..

  7. PhillySpecial

    19 יונ 2023 10:36:33

    יופי של פוסט תודה.
    רק שלטעמי לא צריך ללכת רחוק במקרה של טרה יאנג.
    גם בלי כל המסביב, אם בוחנים אותו רק על פי ארבעים ומשהו הדקות שהוא על הפרקט מדובר ביצור בלתי נסבל, נוראי ומבחיל. הוא לקח את כל הרעות החולות של הכוכבים המודרניים ומיישם אותן להפליא ברמה קוסמית. הבכיין הכי גדול בליגה – וזו אמירה כי יש לו תחרות עצומה – ומעבר לזה כדורסלן משמים עם טריק וחצי.

  8. stavadom

    19 יונ 2023 11:02:05

    אל תדאג, טריי הוא שחקן קצר מועד. ויפה שהשווית את הנ.ב.א. לתיאטרון – זה כבר שנים יותר הצגה מספורט. כמו שהאמריקאים יודעים לעשות מכל דבר. הולך ונעשה יותר ויותר קשה להאמין לספורטיביות של כל מה שקורה שם, ואם עד לפני כמה שנים אנשים היו אומרים ״העונה הרגילה זה לא נחשב, רק הפלייאוף״ – עכשיו גם הפלייאוף מתחיל להיראות ככה. השנה דנבר קיבלו במתנה ריצה ראויה לאליפות, עם יקיר הליגה, ה-mvp הכפול והמוצדק יוקיץ׳, שגם השנה היה צריך לזכות בתואר הזה שלא מעניין אותו, בשנה הבאה זה כבר לא יקרה. אלא אם כן תתחיל ריאקציה בלתי צפויה, כולם יתחילו להקשיב לחוכמת הסרבי הענק, ישימו את הררי הסטטיסטיקות בצד ויתחילו לשחק כדורסל קבוצתי ולדבר על קבוצות במקום על שחקנים, צמדים ואחוזים. אבל אני פסימי. הקשקשת תמשיך.

  10. Jonathan

    19 יונ 2023 11:14:04

    תודה על הפוסט.
    אכן מעניין.
    האמרגן של הרולינג סטונס היה ממציא עליהם סיפורים מגוחכים כדי לטפח את תדמית הילדים הרעים שלהם ולהביא קהל.
    גם שחקני כדורסל בעבר דאגו לבנות איזושהי תדמית (או התקשו להיחלץ מתדמית שהודבקה להם). המחלוקות סביב ביל ראסל וקארים קרו הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות. הפיסטונס היו הבאד בויז ובארקלי היה מוכר בתחילת שנות התשעים עם ההכרזות שלו על כמה הוא קשוח. הרשתות החברתיות מעצימות את זה – אבל זה לא חדש.
    .
    לגבי הסייפא – לא כולם צריכים להיות נחמדים ו"דוגמא טובה לילדים". כי אז כל הצופים ייאבדו עניין, וגם יישנאו עוד יותר את אלה שהם לא ומתחזים לזה. זה לא אומר שהכל מותר ושזה לגיטימי להתנהל כמו מיילס ברידג'ס למשל… אבל הליגה הייתה משעממת בהרבה בלי כאלה שנתפסים אצל חלקנו כנבלים.

  11. עגל

    19 יונ 2023 13:20:28

    תודה פוטנציאל, אתה מממש את הפוטנציאל שלך דווקא כאן (?)
    יופי של טור מעניין. לא שמעתי על המושג של הקיר הרביעי אז הנה למדנו משהו חדש.
    אפשר היה למתג את הטור גם סביב נושא התדמית של השחקנים על רקע עולם הרשתות החברתיות וכל זה.
    אני די אדיש לטריי יאנג ובכלל נזהר שלא לקבוע יותר מדי על השחקנים, כמו שנאמר, אנחנו יודעים המון עליהם ועדיין לא יודעים באמת כלום.

  12. the dude

    19 יונ 2023 14:50:12

    מושג מעניין
    הקיר חמישי שייך לקהל בבית שלא ראה את ההצגה ורק מדבר עליה

    אני חושב שכמו שאני יודע להפריד בין אמן ליצירה
    כך אני עושה בין אדם לשחקן

    ואני יכול להעריך שחקן טוב למרות שהוא אדם לא משהו
    ג'ה לא דמות חינוכית.. אבל הוא אתלט מטורף כדוגמא

    וזאת לא סתירה להתפעל מטריי השחקן
    ולסלוד מאישיותו בו-זמנית

  15. golan

    20 יונ 2023 09:11:50

    פוסט מעניין. תודה רבה.
    חלק מהבעיה שהכל נהיה הצגה.
    אתה לא יכול על סמך הרשתות להכיר את האדם. (גם אם איננו כדורסלן)

  16. yaniv

    20 יונ 2023 09:42:46

    תודה ,אחלה הבחנה.מצטרף בגדול לאלה שאמרו כאן שגם ברשתות צריכים לקחת בעירבון מוגבל כי זאת התדמית שהם מנסים ליצור לעצמם אבל עדיין אפשר לקבל יותר מושג על השחקן מאשר פעם.למשל כל הסרטונים של יוקיץ זה דבר שקשה מאוד לזייף,אתה רואה את האוטנטיות שלו בכל ראיון/סרטון שלו.דבר נוסף היום הרבה סרטונים לא מועלים על ידי השחקן או הפמלייה שלו אלא על ידי אנשים רגילים שקלטו את השחקן וכמובן דבר ראשון שלפו מצלמה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט