פינת השופט חוזרת לממלכת הופס אחרי פגרה ארוכה (מדי) היישר לרגעים המכריעים של משחק מספר 6 בגמר המזרח.

משחק 6 בין מיאמי לבוסטון היה אחד מהמשחקים הדרמטיים בשנים האחרונות ובכלל, בעיקר לאור הנסיבות והמצב בסדרה. מלבד סל הניצחון הנדיר של דירק ווייט, האירוע המרכזי הוא כמובן השריקה לעבירה נגד אל הורפורד בשניות הסיום תוך כדי ניסיון קליעה של ג'ימי באטלר מהפינה. מדובר על אירוע של שנייה או שתיים, אך כזה שמשלב אלמנטים רבים ודילמות לא פשוטות שחייבו בדיקת מוניטור במטרה להגיע להחלטה הנכונה ביותר. 

אז מה היה לנו שם?

עוד לפני ניסיון הזריקה והשריקה לעבירה נראה היה שבאטלר מבצע דאבל דריבלינג (הקפצה כפולה).

לאחר מכן נשרקה עבירה שלצופה מן הצד לא ברור כלל אם הייתה אמורה להישרק, שכן באטלר די "זרק" את עצמו על הורפורד. 

לאחר השריקה השופטים הלכו למוניטור לאחר שבוסטון ביקשה צ'לנג' (שלא צלח).

אחרי התייעצות קצרה השופטים גם הוסיפו קצת פחות משנייה לשעון המשחק, תוספת שהתבררה בדיעבד כקריטית מאוד, שכן אם הם לא היו מוסיפים אותה הסל של דירק ווייט לא היה נקלע בזמן ומיאמי הייתה עולה לגמר.

נתחיל בסוגיה הראשונה – האם הייתה הקפצה כפולה של באטלר?

במבט ראשון נראה שבאטלר הפסיק את הכדרור ואז המשיך לכדרור נוסף.

עדיין – התשובה לשאלה היא שלילית. ג'ימי אמנם הפסיק את הכדרור, אולם כשהוא בא לתפוס את הכדור ולזרוק אותו, הכדור נשמט מידיו שלא בכוונה. במצב כזה חוקי הכדורסל קובעים כי לא מדובר על הקפצה כפולה ולכן גם מותר לתפוס חזרה את הכדור. אז מעכשיו הסכיתו ושמעו, שחקני השכונה/ליגה לתאונות עבודה: כשאתם משחקים והכדור נופל לכם בטעות – תתעלמו ממחאות הקבוצה היריבה ותגידו להם שמדובר על השמטה ולא על כדרור ולכן זה לא דאבל וגם מותר לתפוס את הכדור. במצב בו לפני ההשמטה הלא מכוונת השחקן עוד לא ביצע כדרור, מותר לשחקן לתפוס את הכדור וגם מותר לו לכדרר.

בקיצור: השמטה לא מכוונת של הכדור אינה נחשבת לכדרור.

סוגיה שנייה: האם אל הורפורד ביצע עבירה על ג'ימי באטלר?

נכון. זה מעצבן. ברבע האחרון באטלר, שקלע במשחק הזה באחוזים של קיליאן הייז במשחקי חוץ, לקח את הזריקות המכריעות תוך כדי יצירת מגע שמטרתו לסחוט עבירות. היו כמה שריקות דרדל'ה ולפחות אחת שלא הייתה ולא נבראה. ומה לגבי השריקה האחרונה?

בזווית הצילום הרגילה של המשחק נראה כאילו באטלר באמת זורק את עצמו על הורפורד שעשה הכל נכון ונעל אותו יפה בפינה, אלא שאחרי צפייה בזוויות צילום אחרות רואים בבירור שהורפורד הוריד את היד לכיוון ידו של באטלר, כלומר יצא מה"צילינדר" (המרחב האישי האנכי) שלו לצילינדר של באטלר ומשום כך הוא אחראי למגע.

בכדורסל יש המון מגעים ולא כל מגע הוא פאול. מגע שנגרם בגלל כניסה לצילינדר של שחקן יריב והשפיע על מהלך המשחק הוא בהכרח עבירה. אם הורפורד לא היה מוריד את היד שפגשה את ידו של באטלר, כנראה שהיה פה No call , מכיוון שלמעט היד שביצעה את העבירה, הורפורד נשאר בצילינדר שלו ולא היה אחראי למגע. זווית הצילום הכי טובה לעבירה הזו היא הזווית מכיוון הבייס-ליין, שם רואים בבירור את המגע. השופט ששרק את העבירה הוא לא השופט שהיה בבייס-ליין (שהיה רחוק מדי), אלא השופט שהיה קרוב יותר לאירוע ועמד קרוב לקו האורך. יפה שהוא הצליח לראות את המגע הלא חוקי, כי מהזווית הזו די קשה לראות בדיוק את האירוע.

ההנחיה לשופטים היא לנוע כל הזמן ולהיות להיות קרובים לאירוע, למסגר את השחקנים ותוך כדי לחפש את המרווחים בין השחקנים וכך לראות את המגעים. כנראה שהשופט ששרק הצליח לפתוח זווית ראייה טובה עם מרווח מתאים וממרחק סביר.

סוגיה שלישית: מדוע השופטים המשיכו לדון במהלך מול המוניטור על אף דחיית הצ'לנג' של בוסטון?

השופטים המשיכו להסתכל במוניטור מכיוון שרצו לדעת כמה זריקות יקבל ג'ימי. במוניטור רואים בבירור שג'ימי בוודאות דורך מחוץ לקשת ולכן הוא קיבל שלוש זריקות.

סוגיה רביעית (הוכרעה גם היא בעזרת המוניטור): למה השופטים הוסיפו זמן למשחק?

אוקיי. אז השופטים כאמור בדקו במוניטור האם ניסיון הזריקה של באטלר היה לשתיים או לשלוש נקודות. אמה מה, בשנים האחרונות יש לנו אקטיביזם שיפוטי שמאפשר לשופטים לעצור את המשחק במצבים גבוליים ומורכבים ולהסתייע במוניטור. יתר על כן, ניתן לנצל את העצירה והבדיקה במוניטור ולהכריע בסוגיות נוספות, גם אם הן לא היו מלכתחילה הגורם בגינו החליטו להיעזר במוניטור. במקרה שלנו השופטים רצו לבחון כמה זריקות יקבל ג'ימי באטלר ו"על הדרך" ראו ששעון המשחק לא עצר בזמן (אפשר גם לבדוק כמובן את שעון ה-24).

השופטים הבחינו בעזרת ה- Replay Center שרגע ביצוע העבירה על ידי הורפורד (המכה על ידו של באטלר) היה בדיוק שלוש שניות לסיום המשחק. שעוני המשחק וה-24 מופעלים ומופסקים על ידי המזכירות באופן ידני ולכן לעתים קרובות יש פער קטן מרגע ביצוע העבירה ועד עצירת השעון. קודם כל יש את רגע ביצוע העבירה, לאחר מכן שריקה של השופט ורק לאחר מכן עוצרים את השעון. פער של שנייה בין ביצוע עבירה לעצירת שעון הוא בהחלט מתקבל על הדעת, אלא שברגעים כל כך מכריעים חשוב להיות כמה שיותר מדויקים כי כל עשירית שנייה קובעת. אם כבר השתמשנו במוניטור ועצרנו את המשחק, נוצרה הזדמנות להיכנס לרזולוציה גבוהה יותר ולוודא שעצירת השעון בוצעה בזמן, מה שכמעט בלתי אפשרי לעשות באופן ידני תוך כדי המשחק. זו בדיוק הסיבה שהוסיפו את הזמן, אותו זמן שאפשר לבוסטון לבצע את הבלתי יאומן. 

לסיכום: במשחקי פלייאוף צמודים קורה ששופט צריך לקבל מספר החלטות גבוליות בשבריר שנייה. האירוע אותו ניתחנו הוא דוגמה מצוינת לשריקה קשה וגבולית שגם אחרי שנשרקה, נדרש לה "מקצה שיפורים" שמתאפשר כיום בעזרת הטכנולוגיה, וכך ההחלטות שנתקבלו במהלך הזה היו מדויקות ביותר למרות שהיו קשות וגבוליות.

אני בעד שימוש מושכל במוניטורים ברגעים המכריעים וזו דוגמה מצוינת לשימוש מוצלח ויעיל.

ספרו את זה לחוזה מונטרו מברצלונה (אימוג'י עצוב, ד"ש מווראנקוביץ').