הרוקיז של הפלייאוף / מתנאל אלאשבילי

לאחר שכל הסדרות בסיבוב הראשון כבר שיחקו משחק אחד אפשר להגיע למסקנה אחת ברורה – איזה כיף זה פלייאוף. כל אחד מהסיבה שלו אוהב את הפלייאוף. יש כאלה שאוהבים את זה שסוף סוף יש הגנה במשחקים, יש כאלה שאוהבים את השחקנים הגדולים שמביאים תצוגות שיא כמו שראינו במשחק בין הקליפרס לסאנס, יש כאלה שאוהבים את האנדרדוג כמו שראינו אצל מיאמי. אני? אני אוהב את הרוקיז של הפלייאוף. שחקנים שמשחקים לראשונה על הבמה הגדולה ומראים שהם יכולים גם לעמוד בלחץ וגם לתת שואו, ולכן, החלטתי לדרג את הרוקיז של הפלייאוף.

אזכור כבוד: דיארון פוקס

סדרת הפלייאוף מול הווריורס היא אכן הראשונה של פוקס, אך מנגד, ידוע שהשחקן שנחשב בעיניי רבים בעל הכמות הכי גדולה של קרח בורידים יסתדר תחת הלחץ (טפו טפו). הקינגס מובילים, בצדק לטעמי, 2-0 על האלופה ומראים אופי גם כשלא הכל הולך. במשחק הפלייאוף הראשון שלו פוקס קולע 38 נקודות (13-27 מהשדה), מוסר 5 אסיסטים וחוטף 3 פעמים. במשחק השני הוא גם סיפק משחק טוב מאוד על אף שלא פגע במיוחד בקליעות עם 24 נקודות, 9 אסיסטים, 4 חטיפות ונקודות בקלאץ'. אין ספק שהאולסטאר של הקינגס שקלע העונה 25 למשחק, מסר 6.1 אסיסטים והוא הפייבוריט לתואר "שחקן הקלאץ' של העונה" ייתן לנו תצוגות אדירות בפלייאוף.

מקום שלישי: מאליק מונק

מונק הוא אחת התוספות הכי חשובות של הקינגס העונה, סקורר אדיר מכל טווח, יכול גם להוביל כדור והאתלטיות שלו היא החוזקה העיקרית שלו. אחרי עונה חלשה בלייקרס מבחינה הישגית מונק החליט לחזור לפרויקט של שחקנים צעירים (רק שבניגוד לזה בשארלוט, הפעם הארגון ידע מה הוא עושה). בעונה שעברה מונק הציב שיאי קריירה בנקודות למשחק (13.8), שלשות למשחק (2.3), ובאחוזים מהשדה. העונה הוא עם נתונים פחות או יותר דומים אבל עם נתון אחד שלא רואים בסטטיסטיקה היבשה – נצחונות. מונק העונה נתן תצוגות שיא כולל 45 נקודות במשחק המשוגע בין הקינגס לקליפרס. חוסר הפחד של מונק לקחת זריקות הופך אותו לנכס בקבוצה כמו הקינגס שיש לה שני פליימייקרים בדמות פוקס וסאבוניס ועוד רכז אגרסיבי מהספסל (דביון מיטשל). במשחק הפלייאוף הראשון שלו בקריירה מול הווריורס מונק קלע 32 נקודות עם 14 קליעות עונשין ללא החטאה ו-61.5% מהשדה. כל זה מהספסל בכמעט 29 דקות. כמו פוקס, גם הוא לא התפוצץ במשחק השני אבל ב-31 דקות מהספסל קלע 18 נקודות, קטף 6 כדורים חוזרים וחסם פעם אחת. המאצ'אפ שלו ושל ג'ורדן פול הוא דבר ששווה לשים עליו עין, בטח כשהסדרה מגיעה לצ'ייס סנטר ופול לא בדיוק מצליח לבלוט בשני המשחקים הראשונים של הסדרה.

מקום שני: ג'וש הארט

החיבה שלי לג'וש הארט היא דבר שקשה להסביר במילים, אז המספרים ידברו. מאז שהגיע לניקס – עדיין לא סקורר גדול (9.8 למשחק העונה, 10.2 עם הניקס), אבל יעיל בטירוף; ב-25 משחקי עונה סדירה בניקס הוא על 58.6% מהשדה ו-52% לשלוש. בגובה של 1.93 מטרים הוא לוקח 7.8 ריבאונדים למשחק ביניהם 1.9 ריבאונד התקפה למשחק, והוא שלישי בקבוצה ברייטינג הגנתי עם 111.9 מאז שהגיע לניו יורק. אין ספק שהמעבר של הארט לניקס עשה טוב מאוד גם בשבילו וגם בשביל הקבוצה שהעמיקה יותר את הספסל שלה. במשחק הפלייאוף הראשון שלו הוא קולע יותר מכל הספסל של קליבלנד ביחד עם 17 נקודות (כולל שלשת קלאץ' ענקית בהתקפה שנראתה תקועה לגמרי), לקח יותר ריבאונדים מהספסל של קליבלנד עם 10 כשחמישה מהם הם ריבאונדים בהתקפה. הארט כשמו כן הוא שחקן עם לב ענק, הניקס לא יכלו לבקש חתיכה מושלמת יותר לקבוצה שלהם, שחקן שלם שעושה כל דבר על הפרקט טוב, סטייל דריימונד גרין. אין לי ספק שאם הארט ממשיך בכושר הנוכחי לניקס יש אס ענק מהשרוול על קליבלנד.

מקום ראשון: אוסטין ריבס

עם כל הכבוד לתצוגה האדירה של האצ'ימורה במשחק מספר 1 מול ממפיס, לכולם ידוע שלא מדובר בהופעה שמייצגת את היכולת שלו באופן קבוע. לעומתו, יש לו שחקן בקבוצה שהמשחק הראשון שלו בפלייאוף הוא רק קצה הקרחון של היכולת אליה הוא מסוגל להגיע. אוסטין ריבס קיבל תשבחות כל העונה הזו ובצדק. כשכל הסגל היה פצוע והלייקרס נראו מדשדשים, ריבס נשאר יציב. הוא הוכיח העונה שהוא לא רק "שחקן לבן עם קליעה טובה" ולמעשה, במשחק הטוב ביותר שלו העונה ובקריירה הוא קלע 35 נקודות ורק שלשה אחת, אבל חלק נכבד מהנקודות שלו היה מהעונשין (16 ליתר דיוק). גם במשחק היחיד בו קבע דאבל דאבל עם 11 אסיסטים זרק וקלע שלשה אחת מתוך 25 הנקודות שלו כש-12 מהן מגיעות מקו העונשין. לפלייאוף ריבס הגיע באותו כושר, אמנם פחות הלך לקו ומן הראוי גם פחות החזיק בכדור, אבל כשהיה עם הכדור הביטחון שלו התפרץ החוצה, והוא סיים עם הופעת בכורה מצוינת בפלייאוף – 23 נקודות, 3 שלשות כולל אחת בסוף שעון הזריקות ברבע הרביעי שסגרה עניין. הטוויטר כמובן געש כשריבס הוכתר במהרה לכוכב הראשי של הקבוצה, אבל הפרופורציות ברורות – הוא לא לברון או דיוויס אבל לאוסטין ריבס יש כישרון אדיר וסטאר קוואלטי, והוא באופן מובהק האקס פקטור של הלייקרס בפלייאוף הזה. טוב, אולי גם הבריאות של דיוויס.

מתנאל אלאשבילי

כותב על כל הליגות מרחבי העולם, מת על נתונים של אחוזים בזריקות ממש ספציפיות.

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. NBA בדם

    18 אפר 2023 21:17:42

    פוסט נהדר נתנאל.
    אני אוהב את הפלייאוף בעיקר בגלל ההגנות שמעלות כמה הילוכים. בין העונה הסדירה לפלייאוף יש הבדל תהומי בהגנה, ואני נהנה לראות הגנה אינטנסיבית ואיך שההתקפה עובדת מולה.
    הייתי מכניס את האצ'ימורה שבהופעה הראשונה שלו קלע 29 נק' באחוזים פסיכיים והשאיר את הלייקרס במשחק עד שפתחה מבערים בסוף.

    3. השור

      19 אפר 2023 00:02:15

      ההגנות זה חלק קטן מהסיפור – שלהבדיל מהעונה הסדירה – כאן התחושה שמשחקים 'על אמת'.
      אבל *ה*דבר של הפליאוף הוא החשיבה האסטרטגית על הקבוצות ובאופן ספיצפי – זמישות agilty. היכולת של כל מאמן להפיק לקחים ממשחק למשחק לעשות התאמות ואז עוד התאמות – ליצור תכניות גיבוי ובעיקר לזהות בזמן אמת מתי תכנית המשחק לא עובדת והגיע הזמן להחליף…

  3. Berch

    19 אפר 2023 09:21:56

    פוסט משובח
    ההבדל הגדול הוא שבפלייאוף להגנות יש זמן ללמוד אותך ולהתמקד במהלך הסדרה.
    גם חושב שפוקס היה צריך להיות במקום הראשון, אלא אם הוא נכלל בסולם אחר, גבוה יותר
    🙂

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט