סיכום עונה / דן רוזנבלום

סיכום עונה / דן רוזנבלום

עבורי, העונה הזו עברה ממש מהר. לא מצמצתי והנה אנחנו ביישורת האחרונה לקראת הפלייאוף.
אני חושב שזה בגלל סגנון המשחק שגם כן, ממשיך להאיץ.

סלים. סלים ועוד סלים…זה המוטו. צ'אקות.
אינני בדקתי, אך אני יעיז לאמר שזו העונה ההתקפית ביותר אי פעם של הליגה האהובה עליינו.

מיום המשחקים הראשון, ראינו דרמות גדולות לצד קרבות בעידן הכדורסל בעלת כמות הכשרון האישי הגבוהה אי פעם. זה לא רק הנתון של כמות משחקיי ה-40 נקודות ומעלה…אלא גם פיזורם על גבי עשרות שחקנים שונים. גם כאלה שלא מככבים באופן קבוע…ידעו כיצד להתעלות ולתת לנו הצגות התקפיות של ממש.

העונה נופץ שיא הפעמים שבו שחקן קלע מעל 50 נקודות. אנחנו עוד לא בסיום העונה, אך 13 שחקנים קלעו 50 נקודות או יותר, כ-23 פעמים העונה! הגבוה אי פעם, וכ-32 שחקנים העונה קלעו מעל 40 נקודות! גם כן הגבוהה אי פעם! לא ייאמן!

זה מביא אותי למחשבות על כמה דברים.

האחד כמובן, הוא השינוי הדרסטי שעובר המשחק בשנים האחרונות. אם זהו סטף קארי שפתח את הדרך לשחקנים שמשחקים את המשחק עם אידיאולוגיית "אין כפית" כמו שאמר מורפיוס בסרט המטריקס. רבים היום משחקים את המשחק עם עינם השלישית פתוחה לחלוטין ורק יכולת היצירה שלהם מונעים מהם לעשות עוד דברים מדהימים וחדשים על הפרקט.

לצד זאת, שהעין השלישית הופכת לדומיננטית והשולטת בתודעה, שני העיניים הפיזיים שלנו, מאבדים מן תפקידם בכדי לפרש ולפעול ע"פ המציאות שלפניינו ולאותת אל המוח מה הנכון ומה השגוי. כן, זה קצת פחות מלהיב ושוטף מכיוון שאין עיבודים גרפיים, הדמיות, דמיונות והחלקות של האמת. האמת הקיומית, המסורתית והנצחית, שנועדה להחזיר אדם למקורותיו ולמורשתו הטבעית בכדי לקבל החלטות ראויות למען עצמו וסובביו. ברור שהמציאות יבשה ושקטה מן ההזייה והדמיון אבל בתוכה הרבה יותר תוכן, מורכבות, רגש, אתגר, עניין ותמורה.

השני הוא כמובן השמת ההגנה ככלי ביצועי משני למשחק ההתקפה המושך והאטרקטיבי. 

ביציעים וכאן בהופס ישנם רבים שחוו תקופות אחרות של משחק הכדורסל, והם יושבים לצד צעירים מהם בהרבה. לחשוב על פערים של 30, 40 ועד 70 שנה…זה קצת קשה לתפיסה. מה עוד כי המוח עצמו עבר שינויים במהלך הדורות…והביו-מכניקה של המחשבה ופעלת הנפש בין אדם בגיל 20 לבין אדם בגיל 50 או יותר…הם כה שונים, שניתן לעיתים להאמין ולהרגיש שהם מגזעים שונים.

מה שבטוח הוא שרוב הדעתנים, יצדדו לזמנם ויאדירו את התקופות, הכוכבים וסגנון המשחק אשר נצרבו להם בתוך הלב, בזמנם.

הסוגייה הזו הביאה אותי למשהו שלא עשיתי שנים רבות וקפצתי ליו-טיוב להסתכל על משחק "ישן" מההתחלה ועד הסוף. משחק מספר 6 של השיקאגו בולס מול היוטה ג'אז בגמר 97`.

אחריי שצפיתי במשחק, הבנתי שאין כאן נושא לוויכוח. ישנם אוהדים שצודקים וישנם כאלו שטועים.
בדיון והשיח הזה לא תמיד ידעתי באיזה צד לבחור. כי אני כאמור "צעיר" לצד אחדים וגם "זקן" לצד אחרים.
השתדלתי להשאר באמצע ולא להגיע להחלטה נחרצת כזו אחרת. להשאר ספורטיבי ומאיר פנים לכל הדורות שעל הסקאלה.

מסקנתי היא כזו שהאוהדים אשר טועים, הם האוהדים הצעירים.
חד וחלק, %100 אחוז, Com Certeza בפורטוגזית, Cien Percento בספרדית, Decisamente באיטלקית ו确实 "קווה-שי" בסינית! Hands Down באנגלית No Question.
Throw out the Juror, the Judge and the Court.

אין שום יכולת להשוות את רמת הכדורסל של אז לזו של היום.
זה כמו להשוות גבר לילד. זה כמו להשוות שלולית לאגם. זה כמו להשוות תקרה של תא בבית סוהר לשמיים.
אני אמנם נמנעתי זמן רב להתבונן בשאלה ולהחליט…אבל תצפו בעצמכם במשחק ותגידו לי אתם.

כיום, אין משחק הגנה. בכלל. תצפו במשחק (שכן, זה משחק גמר מכריע ויהיו שיגידו "נו מה, זה משחק גמר מכריע…שים משחק מדצמבר באותה העונה…אבל אתם תראו את אותו הדבר!) ותגידו לי משהו על ההגנה שמשוחקת היום בליגה. אם היא לא מבזה את המשחק, מביאה את רמתה כלפיי מטה, מוזילה את ערך המשחק ומעליבה אישית כל אוהד מעל גיל 30. זה פשוט בזיון. סטריט בול של שחקני תיכון והם עוד מרוויחים עשרות ומאות מליוני דולרים יותר…מכל הכוכבים הכי גדולים של תקופת הזהב.

תראו את האינטנסיביות, ההשקעה, הבגרות, הריכוז והרצינות של השחקנים. שימו לב כמה הם מושקעים בתוך המשחק הזה ולא בשום דבר מסביב. ג'ף הורנסק משחק יותר חזק מדווין בוקר. בראיין וויליאמס (ביסון דלה לאחר שהתאסלם) משחק יותר חזק מאדבאיו ועוד ועוד…

יש לזה הרבה סיבות. האחד הוא Permissive Parenting שבו גדלו הדורות החדשים יותר. מריעים לכל דבר שהם עושים, הילד שמסיים אחרון במירוץ מקבל גביע וגם אם אתה נשמע כמו חריקות של גיר על הלוח יגידו לך שאתה שר יפה. "גם נכים הם סקסיים" ו"אף אחד לא יותר חכם ממך בעולם יא מלך".

זה יצר עולם נרקסיסטי ושקרי בעל ילדים עם שגעון גדלות, שהפכו למבוגרים…וכאשר מבוגרים כאלה מביאים בעצמם עוד דור לעולם, אז…זה הופך להיות מסוכן עבור כולם. כי אותה המציאות, מתחילה לאבד בתוך ההזייה וכאשר הדמיון משתלט על המציאות, אפשר לקרוא לזה "עולם הסתרא" למעשה.

על התכנים הללו בתקווה תוכלו לקרוא בספר שלי "מרכיבני" אשר אני מסיים כעת, אך הם נכונים גם לכדורסל…כי אופנת הדורות והזמנים חובקים את הכל.

הדוגמא המושלמת. בן סימונס. שחקן שהוא פשוט, לא אמיתי.



לקח לי זמן וישבתי על הגדר זמן רב, אך לא יותר. אקח נשימה ארוכה, והנה…אשתסע.
השחקנים של היום הם רכים. הם ילדותיים. הם כוכביי אופנה, שחקני קולנוע, דוגמנים והם משחקים כדורסל כמו פרימדונות. המשחק הפך לדבר דוחה של אנשים מצועצעים, אנוכיים שאפילו קשה להגדירם כשחקנים או ספורטאים מקצועיים. עכשיו אקח עוד נשימה. המממ…זה לא היה נורא כל כך. לא הרבצתי לאף אחד.

סיבה נוספת היא, שאיכות החיים בעולם השתפרה פלאות. השחקנים האמיתיים שבאמת מגיעים מהגטו ומהאשפתות הוא נמוך מאוד. המוטיבציה שלהם היא אחרת, הם קרוצים מחומר אחר. אם ריק מהורן היה משחק יום אחד בליגה של היום, כנראה היה מורחק לכל החיים. שלא נדבר על ביל ליימביר…שאם היה משחק נגד, נגיד אטלנטה היום, תוך שני רבעים היו שחקנים של ההוקס שיתחילו לבכות ועד סוף המשחק, יהיו כאלה שגם יפרשו ממשחק פעיל. הם היו מתחילים לבכות ולהפצע. "ניהול מנוחות" לא היה עובד. הם היו יורדים מהפרקט מן תוך פחד. מבטיח לכם.



זה מביא אותי לרעיון אשר כתבתי עליו בעבר…

שכיום, בכדי ליצור כוכב בליגה, זקוקים רק לתת לו את הכדור. ישנם שחקנים גם בקצה הספסל אשר אם היו מקבלים את הדקות ומושכות ההובלה, אלה היו ממשיכים "להפתיע" את עולם הכדורסל.

לדעתי זה החל עם קוואי לנארד, המשיך אל ראסל ווסטברוק ולפניי שלושה שבועות ראינו שחקן כמו טיילן הורטון-טאקר עושה שיא קריירה עם כמעט 40 נקודות בנצחון יוטה.

מסקנתי היא כזו כי כמות הכשרון בליגה היא כה גדולה, שעל מנת לקחת כוכב עולה ולהפוכו לסופר-נובה תלויים רק במידתיות בהם דוחפים אותם קדימה ובהשמת הכדור בידייהם. כי שאין הגנה, גם תומר שטיינהאור יכול לצאת מפרישה ולעשות 20,20.

ה"כוכבות" היא רק שאלה של בחירות הנהלת המועדון וצוות המאמנים. שחקנים כמו אלוואראדו מניו-אורלינס או קאם תומאס מברוקלין מוכיחים זאת.

עבור משחק הכדורסל? זה רע…אם כי מהנה ומבדר מאוד.
כמו שכיף יותר לחגוג בגהנום, מאשר להתפלל בגן עדן.
אך על זה יעידו הנשמות.

זה מנפץ את האטוס ששחקן אחד "טוב" מן אחר וכי רק הסיטואציה משתנה וקובעת מי "טוב יותר".
כאשר כל שחקן באשר הוא מאמין ש"הוא הטוב ביותר בעולם", הסדר הטבעי הולך לאיבוד…באותה ההזייה הדמיונית.

לדעתי, זה קשור לנושא עמוק עוד יותר אשר טמון בתרבות האמריקאית.
הם יודעים היטב איך לדחוף אנשים לקצה ולהוציא מהם את הכל. איך להיות הכי טובים, בהכל. איך לנצח את כולם, בהכל. בום!!
איך שלקחו את קוואי והרעילו אותו כל כך, עד שהפך לסופרסטאר. בום!!
איך ראסל ווסטברוק כמעט ואושפז בכפייה בשל זאת. בום!!
איך להתחרות עד המוות ולהתנגח אחד בשני. בקוליסאום הענק של החיים. בום!!
לכפות על אדם את כל הלחץ שבעולם, עד שהוא כמעט ויוצא מן תוך ליבו ומאבד את זהותו. בום!!
איך שלצערי, דברים רבים בתרבות האמריקאית, במהותם…הם לעיתים, חלולים. אווץ'.

עם זאת ובסוף, גם השוואות, אידיאולוגיות ופילוסופיה הם מילים, רעיונות, אמונה ורגש.
כמעט כמו כל הדברים הללו, הנמצאים במקום שבו אין לנו אחיזה עליו.
יש המאמינים שבתוך הזמן אין עבר או עתיד וכי הכל הוא רק רצף של הווה בו הכל מתחבר.
ראשית הבריאה וסוף העולם, הכל. ברגע אחד ובמקום אחד.
מה שאומר שלמרות ההבדלים בינינו, אנחנו תמיד מחוברים לנצח. אם בכדורסל, או באבק הכוכבים.

ולא משנה הגיל, כי ברגע שהכדור עולה לשמיים במרכז המגרש והתוצאה היא 0-0, כולנו שווים ומביטים מעלה.


שבוע טוב לכולם ותודה להופס.

דן רוזנבלום

יליד ניו-יורק, שטותניק מדופלם. מקווינס לאילת. גנן מקצועי. אומן רב תחומי באעוונטה. מעריץ מס.1 של פי.ג'יי בראון.

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. ד"ר פופרס

    25 מרץ 2023 22:10:08

    תודה דן.
    שלחנו לך שחפץ אפוד וקסדה משומשת של דה-שוט🤣🤣🤣
    תצטרך אותם.
    שולחים לך את המטוס של הכפר, אתה מקבל אות כבוד מה-ללל.
    תודיע לנו אם צריך, נוציא קבוצת שמירה והגנה 24\7 עד שירגעו הרוחות.
    האמת,הנ.ב.א בלתי נסבלת(רואה רק חלק קטן מהפלייאוף)כל השאר זבלה טהורה.
    וזה תהליך שהתחיל עם הקרחוני היהודי ומקצין כל שנה.את בעלי הקבוצות מעניין רק הרווח, הדרך ולמה ומדוע, לא קיימים

    1. דן רוזנבלום

      26 מרץ 2023 06:08:29

      תודה על התגובה ד"ר פופרס…
      *לובש שכפ"ץ"…וכמו שכתבתי, הייתי על הגדר זמן רב…
      וברור שלרקוד למנגינה הרווחת זה קל הרבה יותר מאשר להביע דיעה אמיתית ונחרצת…

      אני עדיין נהנה מהמשחק, אך מתגעגע להרבה אלמנטים שלו מפעם.

  2. Dor

    25 מרץ 2023 23:34:55

    תודה דן. רלוונטי מתמיד. פחות התייחסת לחלק (הגדול) של השיפוט למצב כיום, שתופס נתח משמעותי בהרבה ממה שהיה פעם שפשוט שרקו פחות. בנוסף גם כישרונות צעירים הגיעו לליגה יותר בשלים אחרי קולג׳ בגילאי 21+ ואם הגיעו עם פוזה היה תמיד ווטרן שיישר אותם והיום יש לנו בעיקר טיפוסים כמו ג׳ה מוראנט

  4. IDO

    26 מרץ 2023 02:21:27

    Hi Dan,

    My personal opinion is that the NBA is a walking dead and await new form of basketball league to take over, with classic basketball rules.
    however
    I getting old, the rules changes and NBA basketball is played like that now a days and you and I need to suck it up

    don't like it stop watch it. its a young people world

  5. אשך טמיר המקורי

    26 מרץ 2023 02:48:11

    תודה רבה. פוסט חשוב. המון דברים נכונים.
    אבל הנקודה המרכזית לדעתי – ואני עוקב אחר הנושא של "למה הכדורסל היום מסריח" כבר הרבה שנים – היא ההכוונה מלמעלה.
    ההכוונה מלמעלה של המשחק ע"י הקברניטים (סילבר), מתוך אינטרסים זרים לספורט.
    האינטרסים הם שניים – עשיית $$$ ו-wokeness.
    עשיית כסף – הם החליטו שמשחק התקפי יותר יביא להם יותר פופולריות, ויותר תשואה. יפנה לקהלים רחבים יותר (המכנה המשותף הנמוך), יותר לנשים, ולכל המשפחה.
    אז הם הלכו וסירסו את המגינים לאורך השנים, ובמקביל נתנו למתקיפים עוד ועוד יתרונות מולם, עד שזה הפך למצב כיום – אבסורד גמור.
    wokeness – הולך יד ביד עם עשיית הכסף. הם החליטו שכדי "לפנות לכולם", ומתוך אג'נדה אישית שמניעה את סילבר (בקרוב במקום המתאים לו ביותר – דיסני – אינשאללה), פיזיות זה רע, מגע זה רע, הגוף שלי זה רק שלי.
    וכמו הליטוף הבלתי נגמר היום לכולם, חוסר הגבולות, והחשש שחס וחלילה מישהו לא ירגיש לא בנוח – המתקיפים יכולים לעשות היום הכל, וצריך לספק להם "מרחב בטוח" לרגשותיהם ולגופם, אסור לגעת בהם, הם מקבלים פריווילגיות מפליגות (למדו לחפש את המגע במקום את הסל בגלל זה), ואם חס וחלילה שחקן התקפה מועד או נופל מעצמו בדרך לסל – 100% מהפעמים תהיה שריקה לעבירה כלשהי ויילך לקו – רק כדי שלא יפגעו רגשותיו.
    בנוסף, דברים "גבריים" ו"שוביניסטיים" סביב אהדת המשחק והקהל, של אוהד הספורט ההארד-קור המצוי מהעבר, הוכחדו.
    כמו מעודדות שוות (לא קיים כבר בחלק מהקבוצות), ומצלמת הקהל כבר לא מראה נשים נאות בקהל כמו בעבר, אלא בעיקר ילדים, ומבוגרים שמשתטים מול המצלמה.
    .
    השחקנים – להם האחריות הפחותה בנושא.
    הם פשוט זורמים עם הסביבה שיוצרים להם, ומסתגלים.
    אז יותר ויותר שחקנים הופכים משחקני כדורסל לשחקני בידורסל ("צור מגע וחפש את השריקה", פלופים, תלונות לשופטים וכדומה).
    כן יש משמעות למדיה החברתית כיום ולהתעסקות המוגזמת בעצמי, הנרקיסיזם וכו'.
    אבל בשורה התחתונה – אם היו נותנים להם לשמור, לשחק כדורסל בחוקי כדורסל – הם היו שומרים, המשחק היה פיזי וגברי כמו פעם, וסה"כ האתלטיות והקליעה השתפרו (אם כי הזניחו לחלוטין יסודות כמו משחק הגב לסל, חצי מרחק וכדומה בגלל שינויים בחוקים), והמשחק היה יכול להיות מהנה ביותר ומשובח כמו פעם ברגע.
    הוכחה לכך קיבלנו בתחילת עונה שעברה, שהליגה הכריזה על כמה שינויים מינוריים בשיפוט בעקבות אופי סחיטת העבירות של טריי יאנג וג'יימס הארדן ודומיהם, כמו שליחת רגליים קדימה בזריקות שלוש, נעילות ידיים וכדומה, כי המצב כבר הפך למגוחך לעין שיעור.
    בשורה התחתונה, היו איזה 10 משחקים בתחילת העונה ההיא שפשוט נתנו לשחק.
    התוצאה הייתה מדהימה – היו פשוט משחקים מעולים! שחקנים התאמצו והתחרעו, המשחק היה פיזי וגברי כמו פעם, בן רגע!
    רק עם השינויים הקטנים האלה.
    זה היה כמו פתאום להוריד משקפי שמש אחרי שנים רבות ופתאום להיזכר איך העולם נראה באמת.
    אחרי הכמה משחקים האלה, הכוכבים, שהסטט' שלהם נפגעה מאוד (טריי, הארדן, דמיאן…), התחילו להתבכיין.
    התחילו דיבורים בליגה שהשופטים "הלכו רחוק מדי" ולא הבינו את השינויים כראוי, ושצריך תקופת הסתגלות כדי "to tweak" את השינויים.
    תוך זמן קצר הכל חזר לקדמותו והקברניטים עשו אחורה פנה, וחזרנו לבידורסל.
    אבל זה היה proof of concept.
    .
    סוף הפוסט שלך הזכיר לי את הפתיחה של "ראן לולה ראן".
    https://www.youtube.com/watch?v=bK8ID9wOJM4
    (בעיקר 1:35 – 2:40, תפעילו כתוביות)

    2. דן רוזנבלום

      26 מרץ 2023 06:19:06

      תודה על התגובה אשך.

      אכן, אפשר לציין אלמנטים של סירוס המתרחשים כבר זמן רב, אם בחברה או בכדורסל…וחבל על כך. כי אותה הגבריות היא לבעצם יצרה את התשתית לכל החופש והרב גוניות שמתרחשת היום, אך מקומה האופנתי היום הוא במשבצת האויב האלים והכובש. חבל שכך, כי גבריות בשל עצמה לא אמורה להתפרש כאלימות…אלא כמידות ודרך שעמה בונים חברה חזקה וישרה יותר.

      האנלוגיה של המשקפיים הזכיר לי את הסרט They Live…
      שגם היום, מאוד רלוונטי להבדל בין חיים בדמיון, הסחות דעת ותעתוע…לבין האמת שקשה הרבה יותר להכילו ולבלועו.

    4. PhillySpecial

      26 מרץ 2023 09:04:28

      נקודה בקשר לשיפוט, אני זוכר שלפני כמה שנים טובות, בערך בתחילת שושלת הוורירס, שמעתי את ג'ף ואן גנדי אומר שהשופטים צריכים להיזהר מלשרוק לפי תגובות השחקנים ולשרוק רק על פי מה שהם רואים….
      צר לומר שמאז התופעה הבזויה הזו התרחבה עד כדי כך שהיום השיפוט הוא בעיקר על פי תגובות השחקנים. אין שום קשר למה שקורה ולמה שרואים או לא, אם שחקן עושה רבע הצגה השופט יאכל אותה. זה יצר תרבות פלופינג אדירה, הליגה למעשה נשפטת היום לפי ההצגות של השחקנים, השופטים פשוט מגיבים להם.
      הליגה בגסיסה, בוודאי העונה הרגילה שחסרה כל ערך.

        1. bobby

          26 מרץ 2023 15:31:48

          זה קטע, כי בכדורגל לרוב שופטים יידעו לזהות פלופים ויוציאו צהוב על התחזות. כנראה ששופטי נבא צריכים לעבור סדנת משחק (זיהוי משחק, ליתר דיוק)

  6. מנחם לס

    26 מרץ 2023 03:06:50

    אתה דן, וכמה מהמגיבים, מגזימים בשלילה של הכדורסל היום. אני היחיד שהיה אז והוא גם היום. הכדורסל אינו טוב יותר או גרוע יותר. הוא פשוט שונה. כמו דברים אחרים בחיינו. השיפוט משתנה בהדרגה עם המשחק, המהירות שבו, והאתלטיות של השחקנים. גם בכדורגל לקח זמן להתרגל לכדורגל של היום. לפני 15 שנה זאת הייתה רק ברצלונה. היום כל העולם משחק כמו ברצלונה.
    אני נהנה ונירגש ממשחקים לא פחות ולא יותר מאשר בעבר. העובדה שהאתר עדיין בועט וקהילת האתר נשארה עם המשחק היא ההוכחה הטובה ביותר שעם כל הבעיות אנחנו עדיין כאן, עם המשחק.
    ואתה יודע מה גרם לי לחייך יותר מכל?
    "אינני בדקתי"…….

    1. דן רוזנבלום

      26 מרץ 2023 06:21:53

      תודה על התגובה מנחם.
      כן, כאמור ציינתי שלבסוף עם כל המחלוקות…האהבה למשחק מתעלה על הכל.

      אתה הוא גם זה שאמר "בידורסל", אז אני חושב שאתה מעט סותר את עצמך…אך זה בסדר. הרגע הוא הרגע וכאמור…דברים משתנים כל הזמן.

      אינני בדקתי, אך אני סבור שזה נכון.
      שבוע טוב.

  7. gogo

    26 מרץ 2023 05:25:54

    תודה דן על הכתיבה השונה והאופיינית רק לך
    אהבתי נבא בשנות ה 80 ואוהב גם היום.
    דבר אחד חסר לי מאוד- הקשיחות. הקרדיט להגנה מצד השופטים והליגה.

  8. דאנקוואן שואוסווגר

    26 מרץ 2023 08:39:18

    כל מילה דן. סיכמת היטב. ההגנה נעלמה בליגה בחסות הליגה שלא רוצה להפריע לכוכבים ולמכור מרצדייס. אך לא זו הסיבה בלבד אם כי מה שציינת. השחקנים האלה בגיל 22 עם 240 מיליון בבנק איזה סיבה יש להם להתאמץ או לעשות הגנה? מסי רונלדו אמבפה עושים הגנה? חחחח
    הם מקבלים את המעמד הזה כבר בגיל 22 אז איזה הגנה? זיבי הגנה.
    הם דוגמנים שחקנים זמרים למי יש זמן להגנה או לשחק כמה משחקים רצוף? עזוב אותי באמא שלך תן לי לתת כמה דאנקיםנקליר פאת ולשאוג ולעשות טו סמול פעמיים בשבןע וזהו.
    תוסיף לזה את ההנחיות מהליגה שכל מגע זה עבירת מגן כולל אם אתה רודף אחריו לצד השני להתנגש בו ותקבל זבל wwe קליר פאת.
    אבל מי רפי ההבנה כמונו מלינים הליגה משגשגת ומצליחה ועושים מיליארדים אז למי אכפת. כל עוד אוכל הנקניקיות דודמנית האינסטגראם הזוג של קיס קאם והסבתות החמודות והילדים הקטנים משלמים כסף ובאים למשחקים מי רוצה או יודע מה זה הגנה בכלל שם ואת מי זה מעניין.
    Wwe

    1. IDO

      26 מרץ 2023 08:52:24

      דוגמא הכי טובה זה בן שימוש. מיליונר במאות מיליוני דולרים. עלות מול תועלת… מה שווה לו לחזור לכושר?
      ריבית שנתית זה חמש אחוז. זה כמו החוזה שהוא אולי היה מקבל אם היה שם עשרת אלפים שעות בפיתוח זריקה.

      1. דן רוזנבלום

        26 מרץ 2023 10:57:26

        בן סימונס הוא בהחלט הדוגמא המושלמת.
        שחקן שלא הצטיין בכלום מהרגע הראשון.
        עבר הייפ אינסופי ועדיין…לא הציג שום דבר מיוחד לעולם.

        עוד הייפ ועוד הייפ ולכאילט שהשחקן הזה הוא רעיון בתוך ראשנו…הוא מעולם לא היה טוב כפי שתופסים ממנו וכן, שיש לך מתאיים מליון דולר בגיל 25…מה אתה כבר צריך לעשות?

  9. יהלי אולמר

    26 מרץ 2023 09:31:20

    כל מילה בסלע דן!
    דוגרי, זה מסוג הפוסטים שאני לא מבין את הכל אבל מסכים עם רוח הדברים. כשאני רוצה לראות כדורסל טוב, אני בדרך כלל פונה למכללות/יורוליג/ליגת ווינר תלוי בזמן של השבוע ודברים שאני רוצה להיות מעודכן בהם. באנביאיי אני עוקב רק אחרי שחקנים שיש לי פינה בלב בשבילם- דני, שיידון שארפ והדאנקים הפסיכיים שלו, קוונטין גריימס והביטחון שלו על המגרש הם דוגמאות טובות. קשה לי לראות בעיקר את הקצב הגבוה- מתפרצת פעם ב או אאוטלט פאס כמו בספרים (קווין לאב נהדר בזה) הם קריטיים אבל לקחו את זה לקצה וזה כבר מוגזם לגמרי. הכדורסל הקלאסי שאני אוהב לראות זה מהלכים מורכבים על חצי המגרש, שמערבים הנעת כדור, ספייסינג ותנועה ללא כדור (זה מסביר את רוב האהדה שלי לספרס, את השאר מסביר מאנו). כמעט ולא רואים דברים כאלה כיום, במשחק שמוצף בבידודים ומקסימום פיקנרולים (שגם הם במטרה ליצור מיסמאצים) לכוכבים. קצת לקחו לנו את הכדורסל שאוהבים. צריך להצביע ברגליים ופשוט לצרוך פחות תוכן. זה מה שמגיע לסילבר ולליגת בידורסל שלו.

    1. דן רוזנבלום

      26 מרץ 2023 09:55:29

      תודה על התגובה יהלי.
      אתה לבעצם נותן את הזווית הטקטית ואסטרטגית למפולת של המשחק המקצועני וכרגיל עושה את זה בצורה נפלאה.
      אתה חושב על אימון כדורסל אולי? אתה מעורב בכדורסל בחיים, מלבד הופס כמובן?
      לדעתי יש לך אפשרויות אדירות בתחום.

      1. יהלי אולמר

        26 מרץ 2023 10:01:18

        שאלה נפלאה. בתכלס כן, זה אחד הכיוונים לקריירה שלי. העניינים כמובן מורכבים יותר אבל אין דברים שממלאים אותי באנרגיות, סיפוק והגשמה עצמית מאשר לכתוב כדורסל (בעיקר סיקורים חיים, הם הכי מתגמלים). מקווה שאלוהים יעזור לי להתכוונן לשם. הייתי לוקח אותך לקבוצה שלי, שחקן של מאמן 🙂

        1. דן רוזנבלום

          26 מרץ 2023 10:55:05

          חחחח, אתה לא צריך עזרה מאלוהים 😊
          אתה יכול לעשות את זה בעצמך…

          מהי האגודה המקומית שלך?
          אתה יכול להרשם לקורסים כבר בגילך…

          אם בא לך לדבר איתי על הנושא שנוכל למצוא דרכים לפתח אותו…שלח לי אי מייל…

          thedogtor@gmail.com

          זה ממש לא "בשמיים". אתה בקלות יכול להיות מאמן, אנליסט וכו' ועוד…כל עתידך עוד לפנייך וכמו אומן עם מברשת, אתה יכול לעטר ולצייר אותם.

  10. שדות פופ לנצח

    26 מרץ 2023 09:34:25

    האם הדיון הזה ניתן לסיכום בפתגם הידוע "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח? יש כאלו שאוהבים את המשחק היום ויש כאלו שמתעבים אותו ונזכרים בנוסטלגיה בשנות ה90 ויש כאלו (כמוני) שנהנו ממנו אז ונהנים ממנו גם כיום (במקרה שלי הרבה יותר היום)…לכל יש דיעה על המשחק וכל הדיעות לגיטימיות.. לפעמים אני שומע צעירים בני 20 אומרים בשיא הרצינות שהדור הנוכחי (יענו בני ה13) זה לא מה שהיה בתקופתנו…גם עלינו אמרו אותו דבר …אני בטוח שבאיזשהו בר בניויורק ישבו אנשים בשנות ה80 וצקצקו על המשחק ואיך מייקל ג'ורדן הרס אותו….

    1. דן רוזנבלום

      26 מרץ 2023 09:56:59

      קשה לי להאמין שמישהוא אמר על ג'ורדן שהוא הורס את המשחק…
      אילו סיבות אנשים כאלו יכלו להמציא?

      אבל כן ובוודאי, אני סבור שניתן לסכמו עם המשפט הזה.
      תודה על התגובה Poppy Fields.

  12. asaf

    26 מרץ 2023 10:30:09

    תודה דן. עמדה בהחלט מעניינת. יאללה רק בשביל אזכור של שטיינהאור בתגובות שווה הפוסט. הסב לי הרבה רגעי אושר באוסישקין המנוח בתור ילד.

  13. חגי "התותח" ניסני

    26 מרץ 2023 10:51:37

    אני יוצא מנקודת הנחה שאתה והחברים כאן שונאים את תרבות הpc אז אשתדל להתאים את עצמי. זה פוסט שאין בו כלום חוץ מהתקרבנות התבכיינות וחוסר הבנה בסיסי. אבל הי מסכנים שכמוכם לא רק שדחקו אתכם על אף שאתם הטובים גם לקחו לכם את המעודדות.
    אוי אוי.

    1. דן רוזנבלום

      26 מרץ 2023 11:01:23

      חחחחחח, הכל בסדר חגי.
      אתה ראוי לדעתך כפי שאני ואחרים.
      הדברים ישבו לי זמן רב בבטן עד שהחלטתי להפציעם.
      תרבות PC היא טובה במקומה, אך לא באילוץ ובכפייה…אחרת היא הופכת רודנית.

      תודה על התגובה ושבוע טוב…

  14. Berch

    26 מרץ 2023 11:19:16

    אני בא בגישה אחרת
    אני חושב שהיום פחות אכפת לי מהמשחק כי אני מבוגר יותר ועסוק בדברים אחרים.
    זה גם עם המשחקים של חולוניה. פעם הייתי אוהד שרוף. עכשיו אני סתם אוהד.
    המשחק השתנה ללא ספק. אם זה טוב או רע ? מי שאוהב את הכיוון יגיד שזה טוב וההפך
    🙂

  16. bobby

    26 מרץ 2023 15:36:14

    תודה דן.
    אין ספק שמידת האינטנסיביות והמחויבות ההגנתית הייתה גבוהה יותר בשנות ה-90 וה-2000 המוקדמות. בזווית המקצועית אבל, חשוב לזכור ששלשות היו בשימוש הרבה פחות נפוץ. ברגע ששחקנים באזור החצי כבר יכולים לסכן את הסל, ההגנה משתנה לחלוטין. מן הסתם שבמשחק בו אתה יודע בוודאות דיי גבוהה שהיריב לא יזרוק עד שגיע לפחות לאזור קו העונשין, ההגנה תהיה מכווצת יותר ובהתאם המשחק עצמו יותר איטי והגנתי. אם תרבות השלשות הייתה מושרשת כבר אז לליגה, לך תדע איך היו נראים סקורים אז..

  17. John

    26 מרץ 2023 18:01:27

    יש דברים שלא מחוברים כל כך למציאות דן. גם בטענות שלך וגם קצת ממה שאני קורא כאן. אני צופה במשחקים חיים בפחות או יותר משנת-86-7 כך שמה שהיה לפני אולי פחות רלוונטי עבורי. אבל הרעיון שבשנות ה-90 הייתה יותר "גבריות" או רצון לשחק זה קצת רחוק מהמציאות. הרמה שמוצגת בסרטון מבחינת אינטנסיביות הגנתית לא שונה בהרבה ממשחקי פלייאוף מהשנים האחרונות. ראה באקס פילי ואפילו חלקים ענקיים מהגמרים של שנה שעברה. ישנם משחקים שנגמרים 120-115 שיש בהם לא פחות הגנה מאף עשור. אך ישנם שינויים בולטים בכדורסל ששווה להתייחס אליהם.

    1. הקצב אחר. הרבה יותר התקפות מעבר. פעם היה 10 שניות לעבור את החצי. כיום יש 8. פעם כל ריבאונד התקפה או פאול מהצד נתנו 24 שניות. כיום 14. המהירות שבה מוביל הכדור צריך להיכנס לסט שונה לחלוטין. אין זמן להגנה להתארגן אם ההתקפה עפה מהר מצד לצד.
    .
    2. לא שרקו פעם פחות פאולים. ההיפך. כיום אנו בירידה של שריקות פאולים. היו קבוצות שפעם הלכו בממוצע קרוב ל-30 פעם לקו במשחק של 95 פוזשינים. שחקנים שלמים עשו קריירה מהליכה אל הקו. כן שרקו פעם יותר תוקף זה כן.
    .
    3. לשחקני הגנה מאוד קשה מ-3 סיבות. האנד-צ'קינג היה מקשה על שחקנים להוציא צעד ראשון מהיר ללא התנגדות. הקליעה של ה-PF וחלק מהסנטרים גורים לכך שהעצים כמו אוסטרטג של יוטה בסרטון הזה כמעט נעלמו מהליגה. אם הם לא יכולים לרדוף אחרי שחקנים רזים שיוצאים מחוץ לקשת הם מאבדים את מקומם. בפרדו יש שחקן קנדי 2.23 שהוא חיית צבע בשם זאק אידי. הוא ברמת דומיננטיות שלא רואים כול יום מסנטר. הוא בקושי בחירת סיבוב שני. במכללות יכול לחנות בצבע ב-NBA זה נגמר. הסיבה השלישית היא הצעדים או הפרשנות של צעדים על ידי הליגה. הג'את'ר מתאפשר ממש מאית שנייה אחרי שהכדור מתרוממם מהקרקע כך שניתן לעשות 2.9 צעדים כאשר בתקופתנו קראו לזה צעד וחצי. בחדירה לסל זה נותן עוד צעד שלם לאתלטים מטורפים שכמעט לא היו כאלה פעם כמו יאניס. הדבר השני שזה מאפשר זה הזזה של רגל ציר שנייה. מי שזוכר את המוב של קובי שהיה מטעה את השומר ואז עושה סבסוב לכיוון השני וזורק עם הלוח, כיום אין משמעות למהלך כי אם ניתן לנחות עם שתי רגליים על הקרקע ולייצר רגל ציר אחרי בעצם הצעד הראשון, אז נותר לשחקן עוד צעד אחרון אחרי היציאה מהמקום. פעם היו שורקים אם 2 הצעדים לא היו נעשים ברצף. היורוסטפ פתח פתח עד שכיום שחקנים כמעט עומדים על רגל אחת לפני שמבצעים את הצעד הבא. זה מאפשר עולם שלם של צעדי ענק ושינויי קצב בכניסה עד שכמעט אין למגן יכולת להתגונן. זה גם מוריד את הראפ הפיזי בזה שזה מאפשר לשחקנים פחות אתלטים אך מלאי קורדינציה לעשות ככל העולה על רוחם מבחינת קצב. דונצ'יץ היא דוגמא קיצונית. אך ג'יילן ברונסון שהוא רחוק מאתלטיות הוא בין שחקני האחד על אחד הטובים בליגה. קשה לי להאמין שכך יכל להיות לפני 20 שנה.
    .
    4. רמת ה-IQ של הכדורסלן הממוצע עלה ב-7 מונים. היכולת לזהות מיס מאצ'ים, למסור מסירות סקיפ פאס ולהניע כדור היא מופלאה. אני זוכר איך ב-2014 כולם עפו על הספרס שקיסחה את ההיט במשחק מסירות מדהים. כיום זה כמעט הסטנדרט. בסרטון שצרפת, רואים כיצד הכדור יוצא מדאבל טים ולוקח לו זמן עד שהוא מוצא שחקן פנוי ל-3. כיום כול קבוצת NBA יודעת להניע כדור כמו נבחרת יוגוסלביה של 89 (אולי לא באומנות שלהם אבל במהירות). משחק ה-drive and kick אומץ מאירופה והוא לא מאפשר אפילו דקה להתארגן הגנתית אם לא עצרת את החדירה. זה כמעט תמיד משאיר שומר אחד ששומר על 2 קלעים והוא צריך לבחור במי להתמקד. מצד שני משחק הפוסט כולל הכנסות כדור לצבע איבדו מיוקרטיותם וזה חסר אפילו לסנטרים הדומיננטיים של היום שצריכים לגלוש החוצה כדי לקבל מסירה נקייה לצבע.
    .
    לסיכום. זהו משחק קצת אחר עם חוקים קצת אחרים. אני לא הייתי זורק פוליטיקה ו-wokeness לסיפור. חצי מהסיפורים והדרמה היו בליגה מאז ומתמיד. פשוט לא היה טוויטר, פודקסטים וייצרני כותרות מיידיות ברמה הזאת. דיוויד סטרן היה דיקטטור שעזר לליגה לצאת ממשבר, אך מפרישת מייקל ועד לעלייה של קובי לגמר כמעט ריסק את הליגה בכול המובנים. אדם סילבר גם מפשל בכול מני עניינים, אך כשאני רואה את כמות החברים ברדיט NBA, כמות הציונים, הסחורה הנמכרת והאולמות המלאים קשה שלא להסכים שהכיוון הוא טוב.

    2. אבי טרכטמן

      26 מרץ 2023 20:14:01

      אתה צודק בכל מילה (וסחתין על התגובה המקצועית), הכדורסל היום טוב יותר מאשר פעם. אבל זאת לא הבעיה.
      הבעיה היא שהכדורסל הרבה פחות רומנטי. יכול להיות כמובן שזה גם בגלל שאני בגיל 40+ ולא 15+, אבל הבעיה מבחינתי היא הסטנדרטיזציה של המשחק (משהו שאגב קרה במידה מסוימת גם בטניס, רק ששם העובדה שהיו שלושה עיזים הצילו אותה). כולם כל כך טובים שכולם פחות או יותר אותו הדבר (ןגם נעים יותר בין קבוצות), כך שהכל הופך להיות יותר מדי אחיד ומבחינתי משעמם.

      אני מבין שזה סובייקטיבי מאד, אבל זאת התחושה שלי – כל הקבוצות נראות משחקות ומתנהגות פחות או יותר אותו הדבר, כשלחלק מהן יש איזה גאון או אתלט על באמת מיוחד באמצע (נגיד יוקיץ׳ או קרי או יאניס) אבל בגדול כל האחידות הזאת, נורא נורא משעממת.

      1. John

        27 מרץ 2023 13:27:55

        אם הדגש שלך קשור לאסתטיקה של המשחק, אני מסכים. אין הרבה קבוצות בליגה שיש להם ממש סגנון משלהם. זה פחות או יותר נראה אותו הדבר. השחקן ה-6-10 בכול קבוצה כיום, טוב שבעתיים מבשנות ה-2000. בשנות ה-80 היו רק 24 קבוצות עד 1988 כך שהכישרון התפרש על הרבה קבוצות. ואז הליגה גדלה והכישרון הדלדל עד שהשטח הצמיח מספיק עומק. כיום במשחק ג'י ליג מצוי ניתן לראות כישרון התקפי עצום שבכלל לא בא לידי ביטוי בליגה.

    3. דן רוזנבלום

      27 מרץ 2023 20:12:35

      בכל זאת, אני גמור מעייפות אחריי עוד יום בג'ונגל…
      הטענות שלך מופתיות האמת. הן נכונות וצודקות. אתה מוח כדורסל אדיר.

      באופן אישי, כמו שכתבתי במאמר…זמן רב הייתי על הגדר בנוגע לשאלה הזו…ולבסוף החלטתי.

      שוב, תודה על התגובה ג'ון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט