הניו-יורק ניקרבוקרס הגיעה למודה לסיים מסע של ארבעה משחקי חוץ בטעם טוב, הבלייזרס הפריעו רק בקריאה הראשונה, וזה נגמר 107-123 לאורחת. ג'וש הארט חזר עם 16/9/8, רנדל עם 24 פסקות ו-10 התגברויות, קוויקלי 26 , בארט 22 והרוקי מקברייד עם שיא קריירה של 18. אצל הבלייזרס שוב רק דיים הגיע להפגין עם 38/7/7.

הבלייזרס דווקא פתחו טוב וגם הגבילו את החקיקה ל-49 נקודות בחצי הראשון אבל המשיכו להציג את הנרפות ההגנתית וחוסר החשק במחצית השנייה , אפשרו 74 עד הסוף וירדו מובסים. המרחק ממקום בפלייאוף/פלייאין הוא רק 2.5 משחקים אבל לא ניכר שפשרה היא ברת השגה. נאלץ לחכות למתווה הנשיא או למושב הקיץ…

ג'וש הארט היה פה רק שנה ( מטרייד דדליין אחד למשנהו ) אבל תרם באופיו והשאיר חותם על ומחוץ למגרש. הקהל של הבלייזרס מעריך שחקנים מהסוג הזה והוא קיבל מחיאות כפיים כשעלה לשחק :

הניקס היא לא קבוצה רגילה: בין גודל וחשיבות העיר, שאיתן מגיעות כוונות וציפיות ובין התוצאות על הפרקט בחמישים שנה האחרונות קיים פער בלתי נתפס: NEW-YORK OR NOWHERE. מערכת האיזונים והבלמים של הליגה, דרך תקרת השכר והדראפט משאירה את גודל השוק והכסף מחוץ לשכלול השלטון ובעיקר ניהול (מועדון,קבוצה,שחקנים) היא הפונקציה המרכזית להצלחה. ספק אם D9 לבד היה עוזר לשנות מציאות עבור המועדון הכושל הזה. בשנות התשעים ( שלטונו של אהרון ברק ומייקל ג'ורדן…) , הניקס הייתה הקבוצה שלנו: כבני טיפש עשרה היינו קמים בשלוש לפנות בוקר לראות משחק ואחריו הולכים , לרוב שבורי לב לבית הספר : יואינג, סטארקס, מייסון,אוקלי,גרג אנת'וני,היוברט דייויס,דוק ריברס, דרק הארפר, צ'ארלס סמית' ניסו והצליחו לקחת את תמימותינו ואת שנותינו הטובות: זה לא הייתה דמוקרטיה אלא אוטוקרטיה בניצוחו של מרכז הבולס והשליט מייקל ג'ורדן. וגם רג'י מילר איגף מימין.

בשנתיים שמייקל היה בסוג של נבצרות, הגיעו היוסטון רוקטס ושר החסימות במשרד ההגנה האקים אולוג'ואן : באו למשול ולגמור את הריצה של הסגל . באסה-באסה על מלא אבל כל אוהד ניקס מודע שזה גורלו. גם ריצה של אלן יוסטון ברשימת יחיד לא שינתה באמת אחרכך. הניקס הם אחד הפרנצ'ייז הנכשלים ביותר בספורט האמריקאי : בעל בית בעייתי, ניהול כושל , הסתמכות על שחקני פרנצ'ייז לא טובים מספיק (מארבורי, כרמלו,פורזינגיס, אמארה סטודמאייר ), קצרים בתוך המועדון ( פיל ג'קסון, אייזיה תומאס) , בנוסף ללחץ הכי גדול שיש מהתקשורת המגוייסת ייצרו סביבת עבודה שלא נתנה פתח להצלחה. אבל האם ההנהגה הנוכחית תחת טיבודו כראש הממשלה,ברונסון שר המשפטים ורנדל -יו"ר ועדת חוק חוקה והליכה בקיר תייצר מדיניות של הצלחה אמיתית? נחיה ונראה. כרגע הם לא קונטנדרים אמיתיים אבל השנה בהחלט הייתה שינוי מגמה והעתיד יכול להיות ורוד יותר.

ברונסון יצא לשבועיים חופשה ויחזור לעשרת המשחקים האחרונים של העונה. בלי ספק (חוץ מבתאים במוח של ג'וליוס) הוא ה"שחקן" הכי חשוב בקבוצה. שחזור של היכולות משנה שעברה בפלייאוף, במיוחד שלוקה היה פצוע והמועדון יכול לחלום על ריצה מעניינת במזרח הקשוח. גדל בניו-גרז'י שעה נסיעה מהעיר.

על העונה הבעייתית של הבלייזרס עוד אסקר לקראת תום העונה. הקבוצה לא שיריונרית אמיתית אבל גם מאוד מוגבלת מקצועית ומנטלית ביכולת שלה לנצח משחקים .

נסיים בציטוט מאחד ואופטימי : "ענו לי צעירי ישראל בני שמונה ויותר,ענו לי בני ישיבות בבני ברק,מהצבא,עורכי דין,רופאים וקיבוצניקים שפתאום הרימו ראש מכל החורים". מ.לס- "על חיצים ובונבונים" .