כאמור, לאחר שנים שבהם לא ביקרתי באולם הביתי של קבוצת ליגת העל הדרומית ביותר…
נחשפתי לדברים אשר נוגעים לי מאוד. אם בתור אילתי, עיתונאי מתנדב או ילד שגדל באגודה.

ישנה כאן סוגיה אשר נוגעת למצובות הכדורסל הישראלי בכללותו.
אגודת "אילת" ע"פ כל שמותייה, לא שונה מן עשרות ולצערנו אף מאות אגודות ברחביי הארץ, אשר נלחמים ונתקלים באותם הסוגיות, הבעיות, הנושאים והרעיונות שמלווים את הכדורסל בישראל.

באופן אישי, קשה לי לכתוב על הנושא הזה…כי אני מחובר אליו מאוד.
הייתי חלק מאגודת אילת מגיל 10 עד גיל 18 בערך…
הדמויות והנפשות הפעילות בנושא מוכרים לי, עוד לפני שגדלה לי שיערה ראשונה על החזה.

הנושא יחסית מורכב, מכיוון שמשלב שלושה דרגים בחברה הישראלית.
הראשון הוא התושבים כמובן, "מלח הארץ" (שמיוצר באילת) אשר בדמוקרטיה ראויה…אכן יורשים את הארץ.
השני הוא הממשל (המקומי תחילה). תושביי אילת איננם לבד במאבקייהם אל מול אגודות ומועדונים אותם הם אמורים לשרת.
השלישי הוא הרכיב האנושי, התרבותי, החינוכי והחמקמק ביותר…
אשר ייתכן ומעיב על כל נושא זה, הרבה יותר, מאשר הדרגים האחרים.

מה הנושא?

כדורסל. בישראל. פיתוח צעירים. תרבות. ספורט. חינוך. קהילה. צביון. אהבה. אמת ולבסוף בתקווה…גם אושר, שגשוג, צמיחה והישגיות.

לאחר שיצרתי קשר עם יוסי מלול ואיתן גבריאלוב, אותם אני מכיר מגיל 11 בערך, עם מאור קליינמן שהקים יחד עמם את האגודה וגם שוחחתי בקצרה עם אודי שכטר מרדיו-קול הים האדום, הראשון ששוחח איתי מעל שעה, הסביר לי היטב על הנושא ודיבר בלהט, הוא ערן יצחק.

ערן היה כמה מחזורים לפניי בתיכון וכיכב באגודה אחריי אחיו הגדול אביאל.
שניהם היו כשרונות יוצאי דופן באילת. אביאל שחקן פנים חזק מאוד מתחת לסל וערן שחקן כנף גבוה שידע לצלוף שלשות ולחתוך אל הסל.
שנייהם היו חלק מכל נבחרות ישראל בגילייהם. שם, ניתן לחזור בזמן אחורה ולהביט בבעיה שעודנה קיימת כיום.

ערן, עזב דא"ז את הפועל אילת עבור הפועל ת"א ושיחק עבורה כ-3 עונות סה"כ.
בעקבות פציעות וכמובן מיצוב הכדורסלן הישראלי, הקריירה המקצועית שלו הסתיימה מוקדם מהצפוי.

כיום, הוא אחד מן מייסדי "מכבי אילת" אשר רוצים לעשות שינוי אמיתי בכל נושאיי המטרייה הללו, דרך הכדורסל.

אז מהם הבעיות הספציפיות מהם סובל הכדורסל בישראל?
1. תיעדוף זרים על מקומיים
2. הזנחת המפעל המקומי עבור רווחים
3. היעדר תרבות וחינוך ספורט אמיתיים


כמו ערן, גם היום ישנם כשרונות אשר גדלים באילת מילדות וכאשר מתקרבים לגיל בגרות…קורה משהו רע.
האגודה, בוחרת שלא להחתים שחקן מקומי עם משכורת ראויה למחייה. האגודה מתעדפת שחקנים אחרים, בין אם זרים או שחקנים ישראלים אחרים משאר הארץ לבניית הסגלים שלהם, מאשר את אותם הכשרונות המקומיים אותם טיפח כמו במקרה יהונתן ראובן.

במקרים אחרים, גם מונעים את התפתחותם של מקומיים אשר רוצים לעזוב. כמו במקרה נהוראי בן סעדון.

קשה שלא לנער את הראש שנתקלים בבעיה הזו, כי היא הולכת נגד והפוך ממה שאגודת ספורט אמורה להוות עבור עירה ותושבייה. הרי "הפועל אילת" איננה רק קבוצה בבעלות פרטית בליגת העל, אלא גם סמל ומפעל מקומי אשר מחוברים אליו אלפיי אנשים בקשר דם. ממש מהרוח ומהלב. כזהוא דבר שמלווה אותך כל החיים ובמיוחד מגיל צעיר מאוד. מה שגורם ללב עוד יותר להתעקם, להשבר ולכאוב כאשר אותו המקום בו השקעת את חייך…לבסוף סוטר לך, בוגד בך ומעיף אותך החוצה.

זה לא הוגן. זה לא ספורטיבי. זה לא נאות לתושבים המקומיים ולחברה הישראלית, שמגיע לה לגדול, לצמוח ולשגשג בסביבה אשר הם משקיעים בה בעצמם…כל חייהם.

"לכן הקמנו את מכבי אילת" אומר ערן בשיחתי איתו.
"יצרנו אגודה, שתשרת ותדאג לתושבים. בראש ובראשונה. בעתיד הנראה לעין אנו נתחיל לקבל תקצוב מהעירייה והרעיון הוא להצעיד את הקבוצה היישר לליגה הארצית או הלאומית. ובתוכה, להשאר צנועים ומפוקסים למטרה".

מאז שקמה, אגודת מכבי מובילה על אגודת הפועל כמעט בכל תחום. הם מנצחים אותם במשחקים, הם מתאמנים יותר מסודר, קשריי הקהילה שלהם חמים יותר ודרכם אל הספורט הוא אנושי, חם ואוהב.

כעת, הפועל אילת בוגרים נמצאית במקום האחרון בליגת העל וקרובה מאוד למשחקיי ההצלבה אשר עלולים להוביל להורדת ליגה. שאלתי את ערן : "אתה חושב שזה קשור להשקעה הכספית החיצונית באגודה? הרי אני זוכר את תקופת הזהב הראשונה, אשר לאחרייה…שחקניי הנוער הועזבו והמועדון קרס. למעשה פורק. הנה זה קורה שוב, המועדון חזר ונסק גבוה למעלה…שוב הזניחו את הצעירים והנה שוב, כמו גלגל…המועדון קרוב לקריסה".

ערן : "אני לא בטוח שזה רק הנושא הזה, אך אין ספק שחלק ממנו. המשקיעים מבחוץ מגיעים לכאן עם רצון לעשיית רווחים, הם מחתימים שחקנים זרים יקרים ורוצים להחזיר את ההשקעות שלהם…אבל זה לא משנה את מי יחתימו או יביאו. זה יכול להיות גם לברון ג'יימס, כי אם פוגעים בשחקנים המקומיים, במשפחות שלהם, בחברים שלהם והמעריצים שלהם…אף אילתי לא יתמוך במועדון כזה".

ערן : "העיר אילת איננה כמו עיר פרירפית אחרת בארץ ישראל. היא מרוחקת ומנותקת מן רוב הארץ. זה לא שאם שחררת שחקן פה, אז כמו במרכז יש לו עשרות אגודות באיזור שהוא יכול לבחור ולנסות לקחת חלק מהם. כאן, אם אתה לא מקדם שחקן נוער שמגיע לגיל בוגרים…אתה גורם לו ולכל המשפחה שלו לעזוב את העיר כדי לנסות לקדם אותו. זו עיר קטנה, חמה מאוד ויוצאת דופן. האגודה המקומית מוכרחת לתת מענה לכשרונות מקומיים".

הסכמתי עם כל מילה שלו. כאילתי, אני יודע שקל מאוד להיסחף עם החגיגות ותרבות ההנאות האינסופית שיש כאן באילת, אך הוויב האילתי האמיתי הוא לא כמו של התיירים. הוא איטי יותר, שקט יותר, מוכר, נעים ונח יותר.
פחות מתלהם ובלתי דורסני. חושבים אותנו לחיות מסיבות קרחניסטים אך לבסוף כל אילתי יעדיף את השקט של הים על הבומים של מסיבת טראנס. כן, אנחנו אוהבים להנות…אבל הנאה שמגיעה יחד עם קצת שקט, חום והכרה. מה גם שתופעת בריחת המוחות באילת הוא מוכר כבר זמן רב, אשר מספר ממשלים מקומיים נגעו בנושא, קידמו אותו מעט אך לא הצליחו להביאו לפתרון.

שלא כמו תייר שבא לפה ליום יומיים, שבא לפרוע את שטרו וחשקיו בזמן קצוב ועושה כל העולה על רצונו בלא מפרע. כמו גם משקיעים ואנשי מקצוע המגיעים לעיר (אם במינוי או לא)…הם לא מחוברים לעיר. הם כאן כדי למלאות תפקיד ומשבצת, לאסוף את הצ'קים ואז לעזוב. הם לא נשארים כאן, לא רואים פה את העתיד שלהם ולמעשה…פשוט לא איכפת להם. כמו רבים אחרים, אילת היא מחלבה של כסף, הנאות ושמחות ושום דבר מעבר לכך.

ישנה מילה בוטה שמתחילה בז' ונגמרת בה' אשר לתושביי אילת, פשוט נ-מ-א-ס ממנה. נמאס שמנצלים אותנו. נמאס שמשקרים לנו. נמאס שמתעדפים אחרים עליינו ונמאס לנו שמושכים אותנו באף, רק כדי להפיל אותנו ברגע שדלו מאיתנו את הכל.

לכן קמה אגודת "מכבי אילת".

ערן : "אנחנו מתאמנים ברמות הגבוהות ביותר שקיימות. אנחנו יוצרים חיבורים בין שכבות הגיל כבר ברמות הילדים. אנחנו מקשיבים להורים ולשחקנים ומבינים שהעבודה שלנו כאן הוא עבור עצמנו. אנחנו. אחד בשביל השני. לא בשביל "אגודה" כזו או אחרת…אלא כקהילה, כחברה, תומכת, מחנכת, מטפחת ואוהבת".

הדברים שלו כל כך נגעו לי כך שאמרתי לו שאני מאוד מתרגש ממילותיו. ליבי פעם בעוצמה בעודי הקשבתי לו מדבר. ככה בדיוק צריכה להראות ולהתנהל כל אגודת כדורסל או ספורט בישראל, באופן כללי.
אלו הערכים אשר מנחילים להווי שלנו המשכיות, מוסר, תרבות, חיבור וחדווה.
"מכבי אילת" וסיפורה הם סיפור שנכון לכל מקום אחר בארץ. שנלחם באותם התופעות, אשר פוגמים במרקם החינוכי, התרבותי והחברתי שלנו כעם ולאום. אם באופן ספורטיבי שנוגע לכדורסל, או כל דבר אחר.
אנחנו לא סובלניים מספיק, לא חכמים ורגועים מספיק, כדי להבין ולהשקיע בדברים הנכונים שימשיכו איתנו הלאה לבמקום להשקיע בדברים נידפים.

ערן : "הפורמט הוא להצעיד את מכבי אילת לליגה הארצית והלאומית ושם להשאר ולשבח את הכשרונות גם בגילאי בוגרים. באחד כדי שיהיה להם מקור פרנסה ובשני לאפשר להם להשתבח ולהתקדם. להשקיע את הכסף חזרה בעיר ובמקומיים, להלחם על נצחונות ותארים כמו כל מועדון אחר…אבל להבין שמה שחשוב הוא ההתפתחות המקומית של התושבים. אם ברמה מקצועית, חברתית וכלכלית".

ערן : "למה להביא מאמן מהמרכז כאשר יש כאן מאמנים ללא עבודה? למה לשלם למאמן מהמרכז יותר מאשר למאמן אילתי? האילתים שווים פחות? זאת התחושה הרווחת וזה מעליב. באגודת הנוער, אף הביאו שחקנים צעירים משאר הארץ…במקום להתחיל לשלם למקומיים שכר רגיל, אפילו מינימום…למחייה. ניפו את השחקנים שגדלו באגודה, הכשילו את דרכם למועדונים אחרים ומקדמים אחרים במקומם! מי שמע על דבר כזה?!
זה כמו מועדון שהולך נגד התושבים שלו, בעצמו! אצלנו במכבי, זה לא יהיה ככה".

יש היזלזלו בכשרון או ביכולת של מאמניי ושחקניי אילת, אך הם יתגלו כטועים.
בדורי, היו לפחות 6-10 שחקנים מקומיים שיכלו לשחק 20 שנה בליגת העל, אבל הם אפילו לא קיבלו הזדמנות.
זו רק הסטיגמה, הכבוד והאגו הישראלים הרצחניים אשר כתוצאה, מחלישים את חברתנו מבפנים.
אנחנו עושים את זה לעצמנו. אנחנו מכשילים את עצמנו. ממש. זה כל כך מטופש. בלתי בוגר ואווילי.
עם ההחלטות הבין אישיות, הפרטניות הכל כך נוקשות שלנו כלפיי אחד ושני, אנחנו לבעצם מרטשים את החזון והסיבה שעבורם אנחנו פה.
במקום להרוס אחד לשני, אנחנו בפשטות…יכולים לבנות. עבור העתיד שלנו וכמובן, עבור עתיד ילדיינו.
ברצינות. בלי סלוגנים.

ערן : "עשרות אגודות ברחביי הארץ החלו להעתיק את השיטות שלנו, את דרכיי הפעולה שלנו, כי הם רואים ויודעים שמגיעים לתוצאות. לא רק על הלוח, כי הנצחון האמיתי הוא בחיים. של התושבים, ההורים והילדים, החברה שלנו, התרבות שלנו, הספורט שלנו. זה נצחון גדול יותר מכל גביע אירופה שעשרה זרים מאמריקה מניפים ביד-אליהו. זה יותר חשוב ויותר משפיע על חיינו…מאשר להחתים את לברון ג'יימס".

ומבלי לשים לב, ערן יצחק שהיה גם נער נועז ולעיתים בעייתי…הכניס בי השראה כמו של בן-גוריון.
הוא צודק. כולנו חושבים את אותם הדברים, רוצים את אותם הדברים…וכמו המוטו של מועדון מכבי, חסרים רק אלו אשר עושים.

הספורט הישראלי אמור לשרת בראש ובראשונה את הישראלים. לא את בעליי הממון. לא את הרייטינג. לא את בעליי המועדונים.
הספורט הישראלי אמור לטפח את החברה שלנו מן עומקייה עד צמרותייה. בערכים, חינוך, משמעת, התלכדות, השבחה, קרבה והקרבה, אהדה, חדווה ואהבה.

את מכבי אילת ניתן למצוא בפייסבוק : https://www.facebook.com/MaccabiEilatBasketballCenter
קישור לאתרם : https://buzzitdigital.com/basketball-eilat/
אינסטגרם מכבי אילת : https://www.instagram.com/Maccabieilat_basketball_center/

נציג יחסי הציבור של הפועל אילת, לא חזר אליי במתן תשובה או יחס לנושא.

כאשר שאלתי על היריבות החדשה בין הפועל למכבי ענה ערן : "כן, ברור שישנה יריבות כלשהיא. כמועדון חדש ושני במספרו בעירנו הקטנה באותו התחום. אבל היינו שמחים יותר אם כולם היו משתפים פעולה יחד. מכבי קמה לא כדי לפגוע בהפועל, אלא כדי לתת מענה לתושבים ועתידם. אנחנו לא רוצים או מנסים לפגוע בהפועל בשום אופן ומאחלים להם הצלחה בכל".

אגודת מכבי מונה היום קצת מעל 150 חניכים וקבוצות הקט סל שלה רומסים את היריבים משאר הארץ.
משחק אחד הסתיים בתוצאה 81-18 ואחר בתוצאה 87-29. אז בין אם אתם "מכבי" או "הפועל"…

ברור שקורה כאן משהו טוב וצריך לתת לזה אור.
באילת, השינוי התחיל…מה גם שעתידה להבנות קריית ספורט ענקית באילת ובתוכה היכל כדורסל גדול.
נקווה שכל אלו יתחברו יחדיו ואנו נראה אילו עוד אגודות, עיריות או מועצות יתחילו להבין בשביל מי ומה, אנחנו בכלל משחקים פה.