עמיחי: השלמתי השבוע רביעייה של ביקורים בארנה בירושלים, כשאל משחקי חצי הגמר ביום שני והגמר ביום חמישי אפשר לצרף את מסיבות העיתונאים בימים ראשון ורביעי. למשחק הגמר הצטרף אלי תומר שנאן, ופגשנו שם גם את אילן אגינסקי שסיקר עבורנו לפני שבועיים את צמד המשחקים של מכבי בספרד, שגם תרם כמה ראיונות עם שחקנים ותמונה לכתבה הזאת. זו הזדמנות נוספת להודות לאיגוד הכדורסל ולדובר חגי סגל שדאגו לנו היטב, וכמובן גם לרועי גלדסטון ורועי כהן, סמנכ"לי התקשורת של מכבי והפועל בהתאמה.

הפועל ירושלים – מכבי תל-אביב 67- 61:

מהלך המשחק: עוד לפני שהמשחק נפתח, היציע הצהוב התמלא באבוקות שהביאו אוהדי מכבי, ויש לשער שהקבוצה תיענש, בקנס או בדרך אחרת, על כך. בנוסף לכך, מיד אחרי שריקת הפתיחה זרקו אוהדי הפועל ניירות אדומים אל הפרקט, מה שגרם לעצירת המשחק ופינוי הניירות, שניות בודדות אחרי פתיחתו. כל אלו היו רק חלק מהאווירה החמה שהייתה לאורך המשחק, אווירה שהתחזקה אפילו יותר ברגעי מפתח.

ניבו היה הראשון לקלוע במשחק, אבל סל של קורנליוס ו-1/2 מהקו של הנקינס נתנו לירושלים יתרון ראשון. בראון הגיב במכבי ו-2 סלים של בולדווין קבעו 8- 3 צהוב, אבל אז ההתקפה של מכבי נתקעה ורנדולף, בלייזר וקרינגטון הובילו ריצת 11- 1 מול 1/2 מהקו של סורקין, ויתרון 14- 9 אדום. קולסון הגיב ב-2, רנדולף הוסיף סל ועבירה, אבל סל של בולדווין, 1/3 שלו מהקו אחרי עבירה בשלשה ושלשה של קולסון קבעו שוויון 17 בסיום הרבע הראשון.

עמיחי: הרבע הראשון הסתיים בשוויון, אבל המשחק הלך בדיוק למקומות שהפועל ירושלים רצו – משחק הגנתי עם קצב נמוך ולורנזו בראון שלא מקבל מספיק כדורים. ההגנה של מכבי לא רעה, אבל אין לה את היכולת לשמור על ריכוז באותה אינטנסיביות כמו של הפועל, ככה שאם הייתי צריך להמר על בריחה קרובה בשלב הזה של המשחק הייתי מהמר על ירושלים, כפי שאכן קרה ברבע השני.

תומר: בתחילת המשחק שתי הקבוצות היו מפוזרות וזה התבטא בסלים קלים של בולדווין אל מול איבודים לא מחויבי מציאות של נבו, ניהול משחק מרהיב של סמית' אל מול עבירות לא מחויבות של לא מעט שחקנים של ירושלים. בתחילת הרבע השני הפועל הצליחו להתפקס, שלוש דקות, 10 הפרש וכאן המשחק נגמר למעשה, למרות שהתוצאה הייתה צמודה בהמשך.

מהלך המשחק: קרינגטון פתח את הרבע עם 2 ונענה ב-1/2 של בולדווין מהקו לפני שבלייזר תפר שלשה. קרינגטון תפר שלשה נוספת ושלח את קטש לפסק זמן, ממנו קולסון חזר עם סל ועבירה, אבל שלשה של סמית, קליעות עונשין של קורנליוס וסל של הנקינס קבעו 32- 21 ושלחו את מכבי לפסק זמן נוסף. אפשר לומר שאלו היו רגעי השפל של מכבי במשחק, כשאפילו בראון החטיא פעמיים מהקו והעמיד את מכבי על 2/5 משם בחצי הראשון של הרבע, יחד עם 1/6 מהשדה וכמה איבודים.

מרטין עצר את הריצה של ירושלים עם סל ועבירה, וסל של הנקינס נענה בשלשה של בראון ומיד דז'יקיץ' לקח פסק זמן, ממנו דווקא מרטין קלע וצמצם ל-5 בלבד את הפער, 3 דקות למחצית. בשלב הזה, ספידי סמית לקח את סורקין באחד על אחד כמה פעמים והוציא מזה שני סלים ואסיסט להנקינס בצבע, אך את תוצאת המחצית קבע בראון עם 2/2 מהקו – 40- 31 לירושלים בהפסקה.

עמיחי: היה במחצית הזאת שילוב של אחוזים רעים במיוחד של מכבי מחוץ לקשת ומהעונשין, יחד עם הגנה שלא עמדה בסטנדרטים של ירושלים בחלק מהרבע השני. עם זאת, ההתקפה המוגבלת יחסית של הפועל לא תאפשר להם לברוח, ובשלב הזה ברור לי שירושלים ינצחו, אבל גם שזה יהיה צמוד יותר ושיהיו עוד רגעי מתח במשחק.

תומר: שלא תבינו לא נכון, ההגנה של ירושלים הייתה מרשימה, מאוד מרשימה, ואני חושב שאם השופטים היו מאפשרים לשחקנים מעט יותר להרביץ (המון שריקות גבוליות לרעת ולטובת שתי הקבוצות) המשחק כולו היה עולה רמה. אבל מכבי הגיעה לשלשות פנויות, החטיאה המון זריקות עונשין, ולפעמים כשלא הולך פשוט לא הולך.

מהלך המשחק: שתי הקבוצות הגיעו למסקנה שהן צריכות שלשות, כך שהחצי השני נפתח בשלשות של דיברתולומאו, רנדולף, בראון ומאיירס (שלשה ראשונה שלו מאז נובמבר). סמית הוסיף 2 ושוב קבע יתרון שיא של 11, אבל ניבו קלע את שני הסלים הבאים וקצת צמצם. בשלב הזה, בראון נפל וחטף מכה חזקה בראשו, ולקח לו זמן לקום ולחזור לספסל, ובשלב הזה קטש קיבל החלטה להכניס את גיא פניני, השחקן השנוא ביותר על קהלים יריבים בישראל. הנה הסאונד של הרגע הזה:

סמית קלע את 3 הנקודות היחידות בדקת המנוחה של בראון, וכשהוא חזר בראון וקולסון קצת צמצמו, במקביל לנקודה של רנדולף מעבירה טכנית של פניני שסחט מהנקינס עבירת תוקף. השריקה הזאת, והנוכחות של פניני באופן כללי, בלגנה את המשחק, ודיברתולומאו צמצם עם עוד 2 מהקו, בלייזר קלע 2 קשות ובראון סגר את הרבע עם 1/2 מהקו ויתרון ירושלמי של 54- 48 לקראת 10 הדקות האחרונות.

עמיחי: מקצועית, קשה להצביע על תרומה של גיא פניני למשחק של מכבי. הוא סחט עבירת תוקף אחת, לקח ריבאונד אחד והיה מיס-מאצ' בהגנה על הגארדים של ירושלים, אבל הוא הכניס את מכבי לתוך קרב החפירות הזה, והכניסה שלו הייתה הרגע שבו מכבי ויתרו על כדורסל התקפי של קטש ועברו לנסות לנצח בעזרת דחפורים. זה החזיר אותם מפיגור דו-ספרתי למרחק נגיעה מהשלמת הקאמבק.

תומר: אפשר לנתח את מה שקרה הלילה מלא מעט נקודות מבט. אפשר לדבר על ניהול המשחק של דז'יקיץ' אל מול זה של קטש, על הדקות של פניני שלדעתי דווקא פגעו במשחק של הצהובים (בצד ההגנתי לכל הפחות), על המיסמאץ' שנוצר בכל פיק אנד רול על בראון וסורקין, אבל בסופו של דבר זה היה משחק של מנטליות. זה לא שירושלים רצתה יותר, גם שחקני מכבי רצו ובכל סל של בונזי קולסון שהגיע אחרי התחפרות ארוכה בצבע ובכל התנפלות של נבו על ספידי הצופים יכלו להבחין ברמת המחויבות של תל אביב. המשחק הוכרע דווקא על ריכוז.

מהלך המשחק: בלייזר פתח את הרבע עם 2 מהקו, אבל קולסון הגיב בשני סלים, אחד מהם עם עבירה, וצמצם ל-3 בלבד, 8:48 לסיום. דקה עברה עד לנקודות הבאות, 2 מהקו של קרינגטון, ובראון הגיב עם סל מריבאונד התקפה אחרי שפניני החטיא שלשה. קרינגטון קלע אחת מהקו אחרי יותר מדקה ללא נקודות, כמה שניות אחרי שקטש הכניס את מנקו במקום פניני, ודקה אחרי זה הנקינס קלע את הסל הבא ושלח את מכבי לפסק זמן.

שני מהלכים התקפיים רצופים של בראון, אסיסט לניבו וסל שלו, צמצמו ל-2 בלבד, הכי קרוב שמכבי הגיעו מאז תחילת הרבע השני, אבל קורנליוס הגיב עם 2 מהלכים קריטיים – סל מזווית קשה ביותר ועבירה שעצרה סל בטוח והפכה אותו לכדור מהצד, שהגיע לבולדווין שהחטיא. ריבאונד התקפה של ירושלים אפשר להם להכניס את המשחק לדקה האחרונה בהפרש 4, והחטאה של מרטין אילצה אותו לשלוח את סמית להקפיץ את היתרון ל-6. בשלב הזה מכבי איבדו את הראש לגמרי והנקינס וקורנליוס קלעו מהקו, בולדווין עוד צמצם ב-2, אבל קורנליוס חטף כדור בשניות הסיום ויצא לחגוג. בסיום – 67- 61 להפועל ירושלים.

קלעים:

הפועל ירושלים: ספידי סמית קלע 16, חילק 9 אסיסטים (כמו כל מכבי) והוסיף 3 חטיפות, בלייזר קלע 12 (כולל 7/7 מהקו), רנדולף קלע 11, קרינגטון קלע 10 ב-3/12 מהשדה, הנקינס קלע 10 ב-4/4 מהשדה, קורנליוס קלע 5, מאיירס קלע 3 ושגב את נועם יעקב לא קלעו.

מכבי תל-אביב: קולסון קלע 15, בראון קלע 15 עם 6 ריבאונדים (3 בהתקפה) ב-5/11 מהשדה, 2/4 לשלוש ו-3/6 מהקו, בולדווין קלע 10 ב-4/11 מהשדה ו-2/5 מהקו, ניבו קלע 10 עם 7 ריבאונדים, מרטין ודיברתולומאו קלעו 5 כל אחד, סורקין קלע נקודה, ואילו מנקו ופניני לא קלעו.

תומר: דז'יקיץ' הוא אישיות שבהחלט שווה להתעכב עליה. אגדיל ואומר שרמת המחויבות שראינו מהקבוצה מהבירה על הפרקט לא מתקרבת לרמת המחויבות והאכפתיות שלו לשחקני הקבוצה. ראו את זה במשחק, ראו את זה במסיבת העיתונאים. הפועל ירושלים היא יותר מקבוצת הגנה, היא קבוצה שנלחמת בשני הצדדים. הירושלמים עטו על כל כדור אבוד, על כל ריבאונד התקפה וזה היתרגם יפה לנקודות שבסופו של יום עשו את ההבדל. הקבוצה הייתה ממוקדת מטרה, יחד, ולמרות רמת משחק לא גבוהה במיוחד (כפי שהמאמן בעצמו העיד) היה מעורר השראה לראות את החבורה הזו כל כך מלוכדת.

עמיחי: בניגוד לשנתיים הקודמות, ובניגוד למקרה המפורסם של 2008, הפעם הקבוצה המפסידה נשארה לכבד את המנצחת בטקס הנפת הגביע, אשר לאחריו הלכנו למסיבת העיתונאים. אחרי שקטש החמיא לירושלים על המשחק ההגנתי שאלתי אותו עד כמה הוא חושב שהאחוזים הנמוכים של שחקניו הכריעו את המשחק – 4/18 לשלוש ו-11/19 מהקו – והוא אכן הזכיר את זה כחלק מהמשחק הרע התקפית של מכבי, אבל הזכיר שוב שירושלים היו טובים יותר וניצחו בצדק.

אחרי קטש ובונזי קולסון, הגיע דז'יקיץ' ותוך כדי שהוא דיבר הצטרף גם קאדין קרינגטון. את קרינגטון שאלתי איך הוא מתנהל במשחק כזה שבו הוא לא קולע היטב באופן אישי (3/12 מהשדה) ואיך הוא משלב בין הרצון לקחת על עצמו כשצריך ולא לוותר על האגרסיביות ובין הרצון לאפשר לאחרים. קרינגטון החל לענות וקיבל פרצוף מדז'יקיץ' שהייתה בו לתחשותי מעין הזהרה סמויה, וקרינגטון סיפר על מקומות שבהם דז'יקיץ' העיר לו כדי לדייק את משחק ההתקפה שלו, הזכיר גם את בעיית העבירות אליה הוא נקלע, וטען שעל אף שהוא החטיא זריקות, הפעם הוא הרגיש שהוא שיחק טוב יותר וקיבל החלטות טובות יותר מאשר בחצי הגמר.

הראיונות של אילן:

אור קורנליוס:

איך התחושה? "תחושה מדהימה, מתפוצץ לי הראש מכל הרעשים. שמח שניצחנו. מועדון מדהים והקהל הזה, זה משנה משחקים, בזכותם הבאנו את הגביע היום, האנשים האלו פה שאנחנו יוצאים למלחמה כל יום יום, אין מאושר ממני".

חשבת שתגיע למעמד הזה? גמר גביע וזכייה עם הפועל? שנה שעברה עוד שיחקת בקבוצת תחתית ולפני שנתיים שלוש בליגה הלאומית. "אני מאמין, תמיד אני מאמין בעצמי ואני חושב שזה המתכון לכל שחקן צעיר בגיל הנוער שכרגע לא הולך או כן הולך, להאמין בעצמך, לעבוד והכל יהיה בסדר".

לקחת זריקה קריטית ל-2 ברבע האחרון, כל סל בטיימינג ההוא היה כמו גול בכדורגל. "הכדור הגיע אליי זה יכל להיות כל שחקן אחר בקבוצה ואני שמח שהיא נכנסה"

זו זריקה שדורשת עצבים מברזל/קרח בורידים. – "לא מגיב לזה…"

עוז בלייזר:

איך זה לקחת תואר מול האקסית? – "פחות מתייחס למול מי זה ויותר לחבר'ה פה בחדר הלבשה, האחים המדהימים האלה. פשוט תענוג לחגוג איתם. זה פרס על העבודה הקשה שלנו מתחילת השנה וזהו, אנחנו מאושרים ושמחים".

לא היה לך אובר מוטיבציה מול אקסית? "היה לי חשוב להביא גביע למועדון הזה וזה מה שהיה לי בראש, לא התייחסתי בכלל למי מולי, ואם הייתי צריך אקסטרה מוטיבציה לנצח משחק גביע הבעיה היא איתי ולא הייתי צריך אותה, ואני גאה בחבר'ה פה, כל אחד על המגרש, קורנליוס עשה עבודה מדהימה בהגנה ספידי וליוואי וכל מי שעלה עשה פה עבודה מדהימה. אני חושב שזה הכוח שלנו, כל אחד עשה את העבודה שלו וזה משהו שאנחנו עובדים עליו מתחילת השנה ואנחנו נמשיך עם זה הלאה".

תומר: מילה על האווירה בארנה. בדרך חזרה למרכזית יצא לי לדבר על זה עם עמיחי. נכון, ירושלים כנראה נהנתה מרמה מסוימת של יתרון כפי שמכבי הייתה נהנית ממנו ביד אליהו. אבל אירוע כזה הכרחי לקיים באולם שיכול להכיל קהל גדול. וכרגע יש רק שני אולמות בארץ עם כמות אלפים דו ספרתית של מקומות. הקהלים היו נהדרים, שניהם דחפו את הקבוצות קדימה והקבוצות מצדן החזירו. אני לא יודע מה צריך לקרות כדי שיותר קבוצות יצליחו לגדל בייס כזה של אוהדים, אבל קהל גדול, כפי שכבר ראינו בענף ההוא שבועטים בו בכדור, יעשו רק טוב לכדורסל הישראלי.

עמיחי: נסיים באנקדוטה מהשבת. בבית הכנסת שבו התפללתי השבת העלו לתורה אחד מאוהדי הפועל, שקיבל צעיף לאותם רגעים וברכת "מי שברך" מיוחדת להפועל ולאוהדיה השונים מבין המתפללים על הזכייה בגביע. אחרי התפילה שוחחתי איתו וברכתי אותו על הזכייה, וסיכמנו שאזכיר את זה כאן בסיקור.