משחק העונה הסדירה הגדול בהיסטוריה? / רועי ויינברג

פורסם במקור בקבוצת הפייסבוק נ.ב.א אול אראונד

דונצ'יץ' ודאלאס ניצחו הלילה את הניקס, 121:126, במשחק שבו דונצ'יץ' קלע 60 נקודות עם 21 ריבאונדים ו-10 אסיסטים. דאלאס היו בפיגור 103:112 חצי דקה לסוף והצליחו לנצח בהארכה. דונצ'יץ' סיים עם 21 מ-31 מהשדה ב-47 דקות.

אז מי המועמדים האחרים?

השם הראשון שקופץ לראש, באופן טבעי, זה משחק 81 הנקודות של קובי בראיינט. קובי קלע 81 נקודות ב-28 מ-46 מהשדה, 61%, ב-104:122 שהיה משחק צמוד עד שהוא שיחק לבד והתחיל להתפוצץ על טורונטו. זה כנראה המשחק הבודד הגדול בהיסטוריה של סקורר בעונה הסדירה, אבל הוא הוסיף 6 ריבאונדים ושני אסיסטים. המשחק, חשוב לציין, נגמר ב-18 הפרש.

לפי מנוע החיפוש של בסקטבול-רפרנס, זה המשחק עם ה-Gamescore (מדד שמנסה לחשב את איכות המשחק הבודד של שחקן) השני בהיסטוריה. המקום הראשון זה שיא הקריירה של שחקן אחר, אולי שמעתם עליו. מייקל ג'ורדן.

ב-1990 ג'ורדן קלע 69 נקודות (23 מ-37 מהשדה) עם 18 ריבאונדים ו-6 אסיסטים בהארכה. הוא שיחק 50 דקות במשחק בו הבולס איבדו יתרון ברבע הרביעי אבל ניצחו בהארכה.

ג'ורדן יצר בין 81 ל-82 נקודות באותו המשחק (מתוך 117 בהארכה), כי שאר השחקנים של שיקגו זרקו וקלעו שלשה אחת באותו משחק בכדורסל הנפלא שהיה פעם. דונצ'יץ', היום, יצר 84 נקודות כשמשלבים נקודות ואסיסטים. קובי באותו משחק יצר 86 נקודות מתוך 122 בבלואו-אאוט.

משחקים אחרים שנמדדו בסטאטהד, החל מ-1978, הם משחק 61 הנקודות של קארל מלון בבלואו-אאוט ב-1990 (21 מ-26 מהשדה, יוטה ניצחה ב-48 הפרש), 73 הנקודות של דייב תומפסון בהפסד וטריפל-דאבל 60 הנקודות של ג'יימס הארדן ב-2018, בו הוא קלע 60 נקודות ב-63% עם 11 אס' ו-10 ריב' מול אורלנדו. משחקים אלו הם היחידים עם Gamescore גבוה משל דונצ'יץ' (56.3), נתון שהושפע מכמות האיבודים והעבירות הגבוהה. חלקם נגמרו בבלואו-אאוט.

דונצ'יץ' הוא הראשון שעשה 60-20-10, וכנראה יותר גדול מכל המשחקים האלה (אולי חוץ מה-69 של ג'ורדן, שהושג מול קבוצה לא רעה בכלל שהגיעה לפלייאוף באותה העונה). לכן פתרון אחר למשחק הגדול בהיסטוריה, והמשחק האחר שאפשר להשוות, הוא משחק 100 הנקודות של וילט צ'מברליין.

אני לא כל כך אוהב להשוות בין תקופות וכו', אבל כשהלכתי על השאלה הזאת בפוסט זה מתבקש. באותו משחק, שהיה גם אגב מול הניקס, פילדלפיה ניצחה 147:169. צ'מברליין קלע 100 נקודות ב-36 מ-63 מהשדה ו-28 מ-32 מהעונשין, יחד עם 25 ריבאונדים ושני אסיסטים.

לא היו אז שלשות, כך שצ'מברליין יצר 104 נקודות (לעומת 84 של דונצ'יץ'). קצב המשחק היה הרבה יותר גבוה: פילדלפיה סיימה את המשחק עם 115 זריקות מהשדה ו-52 מהעונשין, בעוד דאלאס סיימה את המשחק עם 90 זריקות מהשדה ו-33 מהעונשין.

במשחק של וילט (שלא כלל הארכה והיה בלואו-אאוט ב-23 הפרש) היו 233 זריקות מהשדה ו-93 מהעונשין. במשחק של דאלאס והניקס היו 193 זריקות מהשדה ו-57 מהעונשין. הפער הזה בקצב המשחק (ובכמות הזריקות, צ'מברליין קלע 28 קליעות עונשין במשחק מאה הנקודות שלו) משפיע, אז לא בטוח שאותו משחק הוא הגדול בהיסטוריה של שחקן בודד.

במשחק 69 הנקודות של מייקל ראינו 163 זריקות מהשדה ו-87 מהעונשין. ג'ורדן קלע 21 נקודות מהקו באותו משחק, דונצ'יץ' עם 16 היום.

אז כן, יש מצב שה-60/21/10 הוא המשחק הגדול ביותר בתולדות העונה הסדירה, לפחות יחד עם ה-69/18/6 של מייקל ג'ורדן. בטח כשמתחשבים בדברים כמו עוצמת היריבה ורמת התחרותיות של המשחק.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

    1. אאל"ט הקליפרס הודו שהם נתנו לרובינסון לקלוע מה שבא לו כדי שהתואר יילך לשחקן במערב. החלוקה בין מזרח למערב הייתה היה סוג של חשובה בזמנו והמזרח נחשב ליותר הישגי…

  1. גם היריבה – הקליפרס של אז היתה מנמושות הליגה. שאק אמר שלא היה לו אכפת בשיט מהטייטל ושזה רק מראה שהוא היה בתוך הראש של רובינסון לאורך כל המשחק…

    1. מתקרב בהחלט כי הוא יצר ישירות 84 נק' הכוללות 24 מאס' כשקובי יצר רק שתי נק' יותר, כך שבהשפעה על המשחק קובי השפיע רק מעט יותר ובכ"ח לדונצ'יץ היו הרבה יותר, אז יש מצב שהמשחק של דונצ'יץ' היה גדול יותר.

  2. אפשר למדוד, ולנסות למדוד סטטיסטית וכו.
    אבל בסוף 100 נקודות זה 100 נקודות.
    עוד 50 שנה אף אחד לא יזכור את שאר המשחקים ברשימה.

  3. מספרים זה יפה, ואין מילים לתאר את מה שלוקה עשה, פשוט פנומן על. אבל מה שנחשב ליותר זה יוקרת וחשיבות המשחק ומול הניקס הממוצעת זה לא עושה אפקט על.
    המשחק של סטף מול אוקייסי לטעמי יותר יוקרתי.
    אמנם קרי לא דפק את המספרים של לוקה, אבל קלע מכל מקום (בעיקר מ3) לאחת הקבוצות הטובות בליגה שהתמודד מולה בגמר מערב אפי.
    זהות היריבה והסיפור שמסביב חשוב יותר ממספרים יותר גדולים.

  4. שקר הסטטיסטיקה כל הסטטיסטיקה האדירה הזאת ולוקה בהס הגיעה להארכה מול הניקס, לוקה אולי השחקן הטוב בעולם אבל אם היה משחק פחות ריכוזי המאבס היו במצב טוב בהרבה

    1. לקחטע 60 נק' עם 31-21 מהשדה וכך לקטוף 21 כ"ח ולמסור עשקרה אס' זה ממש לא שקר ומשחק אדיר ומדהים גם נגד קבוצה לא טובה.

  5. המשחק הכי גדול שראיתי של איזה שהוא שחקן זה של קליי שקלע כמעט 40 ברבע אחד (37). אם סטיב קר לא היה פוץ ומושיב אותו כי המשחק לא היה תחרותי והיה מאפשר לו לשחק הוא היה שובר את כל השיאים לדעתי גם זה של ווילט היה בסכנה.
    בכל מקרה השלמתי ומה שדונקיץ' עשה פה זה פנומנלי.

  6. מהסיבות של מיקי ועוד אני אגיד שההישג הזה שלו מאוד יפה, אבל אישית פחות מעניין אותי. גם אם כתבת עליו יפה. וגם אם כן היה מעניין אותי אישית, לדעתי לאירועים כאלה צריך לתת איזשהו מינימום מרחק פרספקטיבי כדי לשפוט אותם כמו שצריך, אחרת מהר מאוד נאבד פרספקטיבה.
    אז הנה פרספקטיבה אחרת מהמשחק הזה. פרספקטיבה של כמעט עשרים שנה –
    ת'יבודו היה שם ביום שטרייסי מקגריידי קלע 13 נקודות ברגע ועשה מהפך בלתי אפשרי. הוא היה אחד מהעוזרים של יוסטון. לפי מה שאמר בעבר, אחת הסיבות שהוא שוחק שחקנים בדקות בלתי אפשריות וכתוצאה מכך שוחק להם את הקריירה היא הפחד שלו מרגע זהה שיחזור. הוא בנה את הקריירה שלו, את האופי שלו, כמאמן על הפחד מהפסד, סגירת פער, בלתי אפשרי שכזה. כי הוא ראה שזה אפשרי. ואז זה קרה דווקא לו.
    אני חושב שהפרספקטיבה הוכיחה שהוא טועה. מצד שני, הפרספקטיבה הוכיחה מזמן שהשיטה שלו לשחוק שחקנים היא די גרועה והוא עדיין לא השתנה, אז…

  7. בס"ד
    תודה רבה. בהחלט משחק ענק,
    אבל המשחק של וילט יותר גדול.
    אם תשכחו שהיריבה התאמצה כדי למנוע מוחלט נקודות, ע'י ביצוע עבירות על שחקנים אחרים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט