לפחות החל מ 1936 שימש הספורט ככלי בפוליטיקה. אולימפיאדות ומונדיאלים שימשו גם ממשלות וגם ספורטאים ככר להפגנת עליונות האג'נדה שלהם. שלל הביקורות על קטאר נפוצות ברשת ובעיתונות הכתובה, אבל לא לעתים קרובות מדי, אנו מוצאים ספורטאים שיודעים שהבעת דעתם עלולה לעלות להם בחירותם ואולי אפילו בחייהם. הפעם היו אלו בגל הנבחרת הראשונה של אירן שלא שרו את ההמנון במשחק מול אנגליה כתמיכה במאבק הנשים באירן.
אינני איש צעיר. דמי אינו מתלהט בקרבי בלהט מהפכני, וניסיון חיי לימד אותי שאין רק השקפת חיים אחת נכונה. למדתי להבין, אם כי לא בהכרח להסכים או להסכין עם דרכים שונות מדרכי שלי. גם אני, כמו רוב האנשים, בעיקר רוצה שיתנו לי לחיות את חיי בדרכי שלי, ואין כמו מגרש הכדורגל כדי להוכיח עד כמה זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית כשיש שתי קבוצות עם רצונות, ערכים ודרעים שונות.
במשחקי היום פגשנו מחד משחק בין יריבה עדיפה ויריבה נחותה ומאידך מפגש בין שתי יריבות ברמה שווה. אנגליה טובה מאירן בכדורגל ולכן היא כפתה את המשחק שלה על אירן. הדרך היעילה הכמעט יחידה של אירן להתגונן היתה כמאמרו של סופר המד"ב אייזיק אסימוב בספר הראשון מטרילוגיית המוסד שלו: "האלימות היא מפלטם של חסרי היכולת" ואין פלא שכמות העבירות של אירן וכמות הצהובים שלהם עלתה פי כמה וכמה על זו של אנגליה. במשחק בין הולנד וסנגל, למרות הניצחון ההולנדי, המאמנים לא הצליחו שנבחרתם תתעלה על היריבה, אבל שני המאמנים בהחלט הצליחו למנוע מהיריבה לשחק על יתרונותיה. רק לקראת סוף המשחק שינה המאמן ההולנדי את תפקוד השחקנים ומעט את שיטת המשחק והולנד הצליחה לכבוש את שער היתרון.
אגב, דרכי משחק, כאן בארץ אנו רגילים לראות את המשחק האירופי. שימו לב שהמשחק של סנגל שונה. באירופה, למשל, האידיאל הוא משחק בנגיעה אחת ובמקרה ה"רע" לעצור את הכדור ולהיפטר ממנו במסירה (כלומר 2 נגיעות). הכידרור נועד באירופה כדי להתקדם ולפנות שטחים. אצל האפריקאים האידיאל הוא לעצור את הכדור, להתקדם אתו טיפה בכידרור, ללטף אותו שוב ואז למסור אותו. מינימום שלוש נגיעות ורצוי ארבע או חמש או שש נגיעות.
ועדיין הולנד ניצחה, בעיקר עקב שתי טעויות של מנדי, שוערה של סנגל שבדקות האחרונות של המשחק עשה זוג טעויות שעלו לנבחרתו בשני שערים.
השוער הראשון של אירן, לעומת זאת, בסוף לא עלה לנבחרתו בהפסד. הוא נפצע כשזינק וזוג שחקני נבחרתו התנגשו בו. המשחק נעצר ליותר מעשר דקות עד שלבסוף הוא החליט להמשיך, אחרי שתוך מספר דקות הוא שוב חש שלא בטוב, הוא הבין שהוא לא במיטבו וסימן להחלפה. כל שיטת ממשל חייבת לתת תשובה לשאלה העקרונית: עד כמה חייבת טובת הפרט להיות מוגבלת ומנוטרלת למען טובת הכלל (בעיני הממשלה כמובן). כאן ראינו דוגמה קטנה: עד כמה טובתו של השוער שרצה להמשיך, גם אחרי שנפצע חשובה וקובעת יותר מטובת הקבוצה (בעיני המאמן). המאמן האירני השאיר את ההחלטה אם להמשיך לשחק או לא בידי הפרט (השוער) שנראה בפירוש בהלם לאחר הפציעה, והשוער האירני גמל לו כשוויתר על מקומו בהרכב לטובת הקבוצה כמה דקות מאוחר יותר. למרבה הצער זה לא תמיד המצב ואנו בהחלט יכולים לראות שהשלטון מנצל את הפרטים במדינה לצרכיו הוא, עיין ערך התנהגות קטאר, רוסיה, ארגנטינה של 1978 או אירן של ימינו.
אין לי מושג אם המגמה הזו תימשך, אבל אחוז ניכר מהשערים שמובקעים ומהמצבים המסוכנים, באים מנגיחות., והרבה מהנגיחות הן "מהרחוק" ,כלומר בהרמות לצד המרוחק או הנגדי של הרחבה. לא בדקתי ובכל מקרה המדגם קטן מדי, אבל נראה לי שבינתיים, בהתרשמות ראשונית, שיותר שערים ויותר איומים לשער, נעשים השנה מנגיחות.
לאורך בין ארה"ב לוויילס היה ברור שארה"ב טובה יותר בכדורגל. בנחישות, נראה שהקבוצות שוות למדי. והאמת שלא מפליא שוויילס הצליחה להשוות בפנדל (שלא היה, והיה רק אחד המקומות שהשופט הקטארי קיפח את ארה"ב) על גארת' בייל. השאר המשחקים, אגב, לפחות עד כה, הצירוף של השיפוט עם ה VAR עלה יפה וככלל לא ניתן לומר שהשיפוט בהם השפיע על התוצאה. ואם לחזור להתחלה, ארה"ב אולי אתה טובה יותר מוויילס, אבל לא כפתה עליה את דרכה.
עמיחי קטן
21 נוב 2022 23:54:35תודה מולי. היה פנדל והפנטזי שלי מודה לכל מי שהיה מעורב (יש לי את בייל…)
מנחם לס
22 נוב 2022 01:30:54תודה מולי. לאט היה פנדל, אבל ארה"ב שילמה את מחיר אי כיבןש השער הוולסי לפחות פעמיים אם לא שלוש במחצית הראשונה.
ירון, החלום
22 נוב 2022 05:09:15בס"ד
תודה מולי.
מחשבות מעניינות.
אלכס דוקורסקי
22 נוב 2022 11:46:11מולי, תודה רבה.
golan
22 נוב 2022 12:25:46תודה מולי.
אני נהנה מאוד מהכתיבה שלך. תמשיך …
שדות פופ לנצח
22 נוב 2022 13:59:24מעולה מולי, כייף לקרוא על כדורגל ככה, מחכה לכתבה הבאה שלך, זה יום יומי?
מולי
22 נוב 2022 18:31:50מקווה שכן. מבטיח לנסות לפחות בימים שיהיו בהם משחקים אבל לא מבטיח להצליח 🙂