בסוף הוא הגיע הביתה: הקריירה של גל מקל / דרור פישר

המושג "בית" בעולם הספורט מאוד שרירותי. הוא נאמר על ידי שחקנים ששיחקו במשך הרבה שנים בקבוצה מסוימת עד שהיא הרגישה להם כמו בית שני, אבל גם על ידי כאלו שהיו רק שנה אחת במועדון כזה או אחר והוא נכנס לו ללב. תחושת הנוחות בספורט היא מאוד חשובה ולרוב, הספורטאים מתנהגים הרבה יותר בחופשיות ומצליחים להיות יותר טובים ברגע שהם מצאו מקום שמדמה להם בית – כזה שהם מרגישים בו בנוח מבחינת הסגנון, הסביבה, האנשים והקהל. 

View post on imgur.com

את הקריירה של גל מקל אפשר לדמות לזו של בלוגרים בחו"ל – תמיד מטיילים. הוא לקח את התרמיל עם ציוד הכדורסל שלו ויצא למסע ברחבי העולם בניסיון למצוא יציבות, נוחות או לפחות מקום בו יישאר לתקופה ארוכה. את דרכו בנוער של מכבי תל אביב עשה בצילו של עומרי כספי, שהיה הכישרון הגדול של אותם שנתונים. כבר אז הוא החליט לעזוב למכללות ושיחק שנתיים בויצ'יטה סטייט. אחרי שנתיים חזר לצהוב, לא קיבל דקות והושאל לשתי עונות לגלבוע גליל בשני חלקים שונים, איתה זכה באליפות והגיע לחצי גמר הפיינל פור.

כמו אותם בלוגרים, גם מקל הגיע מדי פעם לבית השני שלו – נבחרת ישראל. הוא שיחק בחמש אליפויות אירופה, בכולן תפקד כשחקן משמעותי. לא משנה אם היו לו פציעות, חבלות, כושר משחק ירוד או סתם מצב רוח רע, הרכז תמיד היה שם כדי לייצג את המדינה וללבוש את המדים הלאומיים. הנבחרת לא יכולה לשמש כבית קבוע, אלא יותר כבית חוף כזה שמגיעים אליו בקיץ כדי להירגע. מקל השתמש בנבחרת כדי לקבל מנוחה מכל מה שעובר עליו בקבוצות שלו, כאשר אפילו ההגעה שלו בחלון של חודש פברואר האחרון חיסלה את המשך דרכו באנדורה, שסירבה שמא יחמיר את פציעתו ביד.

14 קבוצות ב-14 שנות קריירה כשחקן בוגרים. רק בגלבוע הוא שרד למעלה משתי עונות. זה לא מסלול קריירה יציב, אלא נראה קצת כזה של שחקנים אמריקאים שמשחקים לאורך כל השנה בקבוצות שונות כדי להרוויח כסף. מקל חיפש כסף, אבל הוא גם חיפש לשחק טוב במקום שמשחק ברמה גבוהה. לא סתם הוא ביקר בליגות מהטובות באירופה, כולל שלוש קבוצות ספרדיות. הוא היה שותף לשתי קבוצות יורוליג שאינן מכבי תל אביב והפך לישראלי השני ב-NBA. כמה שחקנים אירופאים יכולים להגיד שהם חלקו חדר הלבשה שנה שלמה עם דירק נוביצקי?

הבית של מקל אף פעם לא התבטא בקריירה שלו. יכול להיות שהוא לא חיפש בית כי ידע שיש לו אחד בבית, עם אשתו דניאל סימס. הוא חיפש תמיד את האתגר הגדול הבא ככדורסלן, את המקום הבא שבו הוא יכול להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב ברמה הגבוהה ביותר שפתוחה לו. בגלל זה הוא התעכב עם היעדים הבאים שלו וחתם על חוזים קצרים – הוא ידע כמה הכדורסל ענף דינמי ומשתנה. מלהיות אחד הכוכבים של מכבי ת"א בעונת 2015/16 הוא הפך לשחקן ספסל שולי שנה לאחר מכן, כולל תקרית 19 השניות ביורוליג עם רמי הדר מול אנדולו אפס. 

מקל לא פרש כי הוא רצה, אלא כי הוא לא היה יכול לתת 100% למשחק כמו שעשה עד עכשיו. הראש שלו נמצא עם משפחתו, כאשר מצבה הרפואי של אימו התדרדר בשנה שעברה ועכשיו גם חמו, וילי סימס, עבר אירוע לב באוגוסט האחרון. הסיטואציות המשפחתיות הללו אילצו אותו לחזור לישראל ולעזור כמה שהוא יכול כך שהכדורסל הפך לפחות רלוונטי בעיניו. בגיל 34, אחרי קריירה מהמוצלחות שידע הכדורסל הישראלי, הוא יכול לשבת בבית ולהגיד שעשה הכל למענו ועכשיו הוא יתחיל לעשות למען אחרים, בדיוק כמו האסיסטים שחילק על הפרקט. 

35 משחקים ב-NBA, שתי אליפויות על הראש של מכבי ת"א, שני גביעי מדינה איתם, פעמיים ה-MVP של ליגת העל, פעם נוספת לחמישיית העונה ועוד פעם אחת תגלית העונה. כל שחקן צעיר בישראל חותם על קריירה מלאה בהישגים הללו, שהגיעו לאחר עבודה קשה, אימונים מפרכים ומוטיבציה בלתי נגמרת. הכדורסלנים הצעירים הסתכלו בין היתר על מקל כגיבור מקומי שהגיע לאן שהגיע בזכות עצמו. הוא היה מהראשונים ששברו את המחסום של הצלחה מחוץ לתל אביב ומתוך שלושת האליפויות שהגיעו לקבוצות מהצפון, הוא היה אחראי על שתיים מהן.

יחד עם זאת, מקל הוא פספוס. הוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב ולהיזכר כאחד הגדולים שיצא מישראל. הוא נאבק עם בעיות בירוקרטיות בארצות הברית שגרמו לאינדיאנה (אז אחת הקבוצות הטובות במזרח) לוותר עליו. הוא נלחם עם פציעות ארוכות, סיבוכים, מחלות, שיקומים ובכל זאת הצליח לעשות קריירה טובה באירופה גם אם הצליח להשלים רק עונה אחת מלאה במדי מכבי תל אביב. מסלול החיים שלו היה יכול להיות שונה לחלוטין אלמלא לא היה מתמהמה עם הכדור בשניות הסיום של חצי גמר הפיינל פור בעונת 2008/09 או מחליט לא לעזוב את מכבי חיפה ל-NBA אחרי עונת האליפות. 

מקל הותיר אותנו עם האפשרות לחלום על שחקן עם קריירה מאוד מוצלחת לשחקן ישראלי, והעיר אותנו עם למציאות שהיא אותו החלום. ידעו כבר מההתחלה שיהיה פה שחקן טוב, אף אחד לא שיער לעצמו שהוא יצליח להגיע לאן שהגיע. אחרי 14 שנות קריירה ועוד שנתיים במכללות, גל סוף סוף הניח את המקל ואת התרמיל ושב הביתה – אל משפחתו.

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. שדות פופ לנצח

    26 אוק 2022 13:54:45

    תודה דרור, יפה כתבת, גל מקל עשה קריירה יפה מאוד ותמיד היה אדון לגורלו, לא נתן לאחרים לקבוע לו מה הרף הגבוה שלו, תמיד שידר בטחון ולא פחד לקחת אחריות ברגעים מכריעים, יש לי מלא הערכה וכבוד אליו, אני גם שמח שהוא פרש מרצונו אחרי שנים רבות והצליח להתגבר על פציעות ועל הגורל העגום שהפיל כשרונות רבים אצלנו (קטש, יואב ספר…)…אני גם חושב שיש סיכוי לא רע לקבל שחקן/ית טוב בעתיד ממנו לנבחרת מהלחם הגנים עם ווילי סימס, היום אבא שחקן הוא כמעט תנאי מקדים בשביל לפתח קריירה גדולה וגל נראה לי כמו מאמן טבעי…בטח נשמע עליו בקרוב מקבל אתגר להוביל קבוצה מעמדת המאמן

    1. דרור פישר

      27 אוק 2022 02:41:16

      וואלה לא חשבתי על צאצא שלו, בהחלט יכול להיות משהו טוב. במיוחד שילדים בדרך כלל עוברים את ההורים שלהם בגובה אז אם יהיה גם כישרון, מה טוב

  2. onetwo3

    26 אוק 2022 14:02:44

    זאת כתבה שמכבדת את עצמה, מכבדת את הכותב, מכבדת את המקצוע וראויה להתפרסם בכל גוף תקשורת שמכבד את עצמו. נקודה וסוף פסוק.
    תודה

    3. דרור פישר

      27 אוק 2022 02:43:32

      תודה רבה. אני עובד בעלי תקשורת גדול בשנה האחרונה וכשכתבתי את הטקסט כיוונתי שזה יעלה שם, אבל גל מקל הוא אחד השחקנים שהם יותר מדי טובים אבל אין להם הרבה קהל או אוהדים, בעיקר כי זה הגיע אחרי כישלון ביורובאסקט או קדנציות בספרד מתחת לרדאר. בהחלט מעריך את המחמאה

  4. האווי לאסוף

    26 אוק 2022 16:31:33

    כתבה מצויינת וראויה לשחקן, שעשה קריירה יפה מאוד (כל מי שאוהב כדורסל היה מתחלף איתו בשנייה, או לפחות ככה נראה לי). נראה לי שבאמריקאית שחקנים כמוהו נקראים journey man.
    (ואם אפשר רק לתקן טעות קטנה, אם אני לא עונה הוא הקים בית עם בתו של סימס. אם זה היה עם אישתו הסיפור היה הרבה פחות נעים, קצת כמו ג'ק צימרמן בזמנו…)

      1. שדות פופ לנצח

        26 אוק 2022 20:08:39

        נראה לי קצת התבלבלת האווי…אין שום אזכור לטעות שציינת…כתוב שאשתו דניאל סימס ושחמו הוא ווילי (האגדי)

    1. דרור פישר

      27 אוק 2022 02:48:50

      יכול להיות שאתה צודק, אבל הרבה דברים יכולים לקרות. בפועל, הוא מרגיש יחסית פספוס לפחות מהצד הישראלי. אתה רואה שחקן ששלט ביד רמה בכדורסל הישראלי מהרגע בו נחת (פאקינג גלבוע גליל אלופת ישראל, מי שמע עליהם לפני פארגו, גוני ומקל?) והצליח לקחת שתי אליפויות ממכבי תל אביב, כשהשנייה היא לחלוטין עליו (הייתי ביציע אוהדי מכבי ת"א ברוממה, מופע כזה של שחקן לא אשכח בחיים). לדעתי הוא בהחלט היה יכול להיות שחקן סולידי ב-NBA לפחות לשלוש עונות והתקופה שלו מאז שעזב את ישראל קצת עברה מתחת לרדאר, חלק גדול מזה באשמת התקשורת. הוא גם הודה שהוא פספס כמה דברים בקריירה, כמו תואר אירופי, אבל אם פתאום היה קורה משהו אחר הוא היה יכול להיזכר כרכז הגדול ביותר בהיסטוריה של ישראל (לפחות ככה אני מאמין, כל אחד באמונתו יחיה)

  6. Berch

    26 אוק 2022 17:34:56

    טור סיכום מעולה על קריירה מכובדת ביותר.
    אפשר גם לומר שמקל היה לגיונר ברמה הגבוהה.
    אחלה שחקן
    יפה שהמדים של דלאס והנבחרת דומים. נותן לכתבה קו אופנתי שכזה…..
    🤣

  7. Eat Prey Ljos

    26 אוק 2022 18:03:19

    הו, גל מקל. כמה זמן לא שמעתי על גוד אול' Wave stick.
    שמח לשמוע שלמרות הכל הוא הצליח לנפנף במקל בכל רחבי אירופה, בקבוצות הגונות.

  9. Smiley

    26 אוק 2022 18:27:47

    כוח רצון ומנטלי אדיר, אולי אחד הגדולים בעניין הזה בישראל. בנוסף לעקשנות להיות שחקן מוביל ולא עוד ישראלי שמעביר את החצי למוסר לזר התורן.
    בנוסף למוסר עבודה סופר גבוה הוא הוציא הרבה יותר מהכשרון שלו.
    מבחינה מקצועית לא אהבתי את מחלת הכדררת שלו ומכניקת הזריקה והקליעה שלו הייתה מקרטעת, אבל לישראלים הוא היה גארד מאוד פיזי שיכול היה לשמור על גארדים זרים.

    1. דרור פישר

      27 אוק 2022 02:55:10

      הכדררת שלו בהחלט מכה קשה, אבל צריך לזכור שתפקיד הרכז הוא הכי קשה על המגרש. לדעת מתי למסור, למי למסור, איזה תרגיל לבצע, איך לבצע אותו, לזהות את הטעויות של ההגנה במהלכו ולנהל את ההתקפה. זה לא קל ולפעמים צריך לכדרר כדי להגיע למצב הטוב. בסופו של דבר קשה הגבול בין כדררת לבין "לא מחזיק בכדור מספיק" הוא בין כדרור אחד לשניים. האם גל מקל כדרר הרבה? כן. האם לרוב הוא הצליח לבצע את המהלך הנכון? כן. האם הוא היה יכול להשתפר? לחלוטין כן, וזו כל הגדולה של השחקן הזה. למרות שהוא לא היה הכי טוב, הוא הצליח לחוות קריירה אדירה בקבוצות מעולות בליגות החזקות בעולם. אין עוד ישראלי שעשה את זה, לא ברור האם יהיה ישראלי שיעשה את זה בקרוב (למעט ים מדר).

      למען הסר ספק – אני לא מחסידיו של מקל. אני הייתי מהתומכים להשאיר אותו על הספסל בעונת הבלהות של 2016/17 כי היכולת שלו, או יותר נכון הכישורים שלו, נבלעו בתוך כל מה שקרה במכבי ת"א. עם זאת, אני יכול להעריך את השחקן שהיה ואת הקריירה שעשה. עם כל המגרעות שלו, הוא היה אחד הישראלים שלחלוטין סימלו את שנות העשרה

      1. Smiley

        27 אוק 2022 05:29:27

        אין ספק ששלמקל הייתה קריירה נהדרת – מי עוד זכה בשתי אליפויות ולא במכבי? מקל היה גארד ישראלי שהיה כמו זר ברמתו.
        קצת מזכיר את הבחירה של אפיק ניסים, לצאת לשחק בחו"ל ולהיות שחקן מוביל ולא להזדנב אחרי רכבות הזרים בקבוצות הישראליות (שלא לדבר על הסכומים שהרוויח).
        הוא היה רכז, אבל היה נדמה שהוא מחפש לעשות את המהלך בעצמו (ופה הכדררת המיותרת) במקום להניע את הכדור ואת הקבוצה. בשלב מסויים היתרונות הפיזיים שהיול ו בנוער נעלמו בגי ל הבוגרים מול רכזים מהירים או פיזיים יותר ממנו. הוא ידע לשחק פיק נ רול מצויין, אבל היה לעתים משחק בקצב איטי, ומשאיר את חבריו לקבוצה "מחוץ למשחק".
        בנוסף, מעולם לא הייתה לו קליעה יציבה או כזו שניתן לסמוך עליה, וזה מפתיע בהתחשב שהוא היה עובד ומתאמן חזק מאוד. מכניקת הזריקה שלו מצחיקה.

  10. NBA בדם

    26 אוק 2022 19:25:50

    תודה על הפוסט.
    הוציא מעצמו 200% כתוצאה ממקצוענות ועבודה קשה.
    לטעמי הוא אוברייטד. מעבר לזה שהוא מנהל משחק טוב (במיוחד בפיקנרול), ושהוא שומר אישי טוב שלא עושה טעויות, הקליעה שלו מזעזעת לגארד, הוא מכדרר המון לפני שמגיע להחלטה והוא אחד הגארדים האיטיים ביותר שראיתי.
    ההגעה שלו לNBA הייתה מקרית ביותר, אין לו מספיק כישרון לרמות הגבוהות, אבל למרות זאת עשה מעל ומעבר ליכולתו.
    ייאמר לזכותו שהוא מנהיג ודמות חיובית בחדר הלבשה, ובעקבות כך הרבה קבוצות רצו בשירותיו לאורך השנים.

  12. Kareem Abdul-Jabbar

    26 אוק 2022 21:02:20

    כאחד שראה אותו מוביל את מכבי חיפה לאליפות (שניה שלו אחרי גליל) בגיל מאוד צעיר , אני חושב דווקא בניגוד לרובכם שהוא לא התפתח להיות השחקן שהוא יכול היה להיות ושהוא לא מימש את הפוטנציאל שלו.
    הסיבה העיקרית לכך היא ניהול קריירה כושל וקבלת הרבה החלטות גרועות במעברי הקבוצות. 14 קבוצות ב14 שנים מעיד על כך.
    בעיניי היה יכול להגיע הרבה יותר רחוק והוא סוג של החמצה!

  13. dror

    26 אוק 2022 22:01:07

    תודה דרור.
    לא חושב שהוא החמצה להיפך. מיצה מיליון אחוז מעצמו. גם בקמפיין האחרון של הנבחרת אחרי שלא שיחק הרבה זמן בגלל פציעה וכל הצרות המשפחתיות שלו הוא נראה חד ומפוקס. ושיחק טוב. גל הוא דוגמה ומופת למחויבות ומקצוענות. לא חושב שאפילו הוא דמיין שיגיע לנבא. כבוד על קריירה מפוארת.

  14. The Pro

    26 אוק 2022 22:15:55

    פוסט יפה. מבחינה מקצועית הוא יכל בקלות להמשיך עוד כמה שנים בליגה בישראל.
    הבעיה היא שכמה מקומות חוץ ממכבי יכולות להיות לו בית כאן? מכבי חיפה התפרקה,
    ירושלים ירדה מגדולתה, הפועל ת"א וחולון מחליפות ישראלים כמו תחתונים.
    –
    בהשוואה למתחרים בעמדה שלו אוחיון,למונד,טפירו ונעימי לפחות עשה קריירה יותר מרשימה ברמת הקבוצות.

    1. דרור פישר

      27 אוק 2022 02:59:33

      בית? הרבה קבוצות. ירושלים איתו הייתה יכולה להיות קבוצה הרבה יותר טובה (רכז ראשון או שני בלבל שני או שלישי באירופה? חלומי) ובתקופה הזאת, שקבוצות ישראליות עושות חיל באירופה, דברים היו יכולים להגיע יותר מוקדם אם הוא היה משחק.

      בסוף אנחנו מתעסקים כאן בהרבה שאלות של "אם" שאין לנו באמת איך לענות עליהן. קשה להגיד מה היה קורה אם היה מוצא בית בקבוצה ישראלית כזו או אחרת, אבל כל היופי הוא שאפשר לחשוב על איך זה היה עובד.

      1. The Pro

        27 אוק 2022 12:12:55

        בית בקבוצה ישראלית זה אוברייטד. במקרה הצפוי יצתרך להתפשר על להחליף קבוצות. תשאל את עומרי כספי או יוסי בניון שחטפו קללות מקהל הבית שלהם. כל הכדורגלנים הישראלים שחזרו לפרוש כאן ורצו להמשיך לשחק.
        תאחל לכל שחקן ישראלי שיקבל הזדמנות בנבא ויצא לליגה הספרדית במקום להתקע כאן בין המתנ"סים של גליל,הרצליה,אילת וראשון.
        –
        הפועל ירושלים בלי ארז אלון זו כבר לא אותה קבוצה עם שאיפות שהחתימה את אליהו,הלפרין וסטודמאייר.
        ברור שמבחינה מקצועית הוא מתאים ויותר טוב מרוב הישראלים הצעירים גם עכשיו.

  15. ירון, החלום

    27 אוק 2022 01:22:21

    בס"ד
    תודה רב בדרור.
    פוסט מעולה ומרגש.
    ההרגשה האישית שלי שהוא קצת התפספס, כנראה בגלל הפציעות והנדודים.

  18. Tom Sela

    27 אוק 2022 10:52:49

    תודה דרור!
    אני אוהב את גל מקל.
    כי הוא תמיד עבד קשה. כי הוא לא הסכים להיות שוליה של אף אחד. כי גם אם זה לא תמיד היה מוצדק יש לו ביטחון עצמי ואף זר של תחנת רכבת בקבוצה ישראלית לא ינהל אותו.
    לא פחד מאף אחד ולא דפק חשבון לאף אחד.
    כן ירבו שחקני כדורסל ישראלים כמו גל מקל.

  19. עגל

    27 אוק 2022 20:04:40

    איזה יופי של טור, אין הרבה כאלה.
    מסביר, מפרגן לשחקן, למקצוע ולנו הקוראים.
    גל היה אחד השחקנים הגדולים שהיו כאן. אני מסכים שהוא היה יכול להפיק מעצמו יותר, ובאמת לא הבנתי אף פעם למה כל שנה הוא במקום אחר.
    ועדיין, בלי יתרון אתלטיות וקליעה הוא הגיע לקריירה יפה מאוד. כנראה שהוא בחור מאוד חכם על המגרש (כריס פול לבן)

  20. דן רוזנבלום

    28 אוק 2022 11:33:09

    אחלה קטע! תודה דרור!
    מקל היה אחד השחקנים האהובים עליי כאשר כיכב.
    מאוד אהבתי את סגנון המשחק שלו וקראתי לו הנאש הישראלי.
    אפילו פגשתי אותו פעם אחת, הוא הלך בטיילת אילת ופשוט הרמתי את היד לכיף, עשינו Double Tap
    והמשכתי ללכת כרגיל, כאילו הכרנו שנים. אחלה בן אדם וגם חתיך לא נורמלי (No Homo)

    חחחחחח, שיהיה אחלה סופ"ש…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט