המושג "בית" בעולם הספורט מאוד שרירותי. הוא נאמר על ידי שחקנים ששיחקו במשך הרבה שנים בקבוצה מסוימת עד שהיא הרגישה להם כמו בית שני, אבל גם על ידי כאלו שהיו רק שנה אחת במועדון כזה או אחר והוא נכנס לו ללב. תחושת הנוחות בספורט היא מאוד חשובה ולרוב, הספורטאים מתנהגים הרבה יותר בחופשיות ומצליחים להיות יותר טובים ברגע שהם מצאו מקום שמדמה להם בית – כזה שהם מרגישים בו בנוח מבחינת הסגנון, הסביבה, האנשים והקהל. 

את הקריירה של גל מקל אפשר לדמות לזו של בלוגרים בחו"ל – תמיד מטיילים. הוא לקח את התרמיל עם ציוד הכדורסל שלו ויצא למסע ברחבי העולם בניסיון למצוא יציבות, נוחות או לפחות מקום בו יישאר לתקופה ארוכה. את דרכו בנוער של מכבי תל אביב עשה בצילו של עומרי כספי, שהיה הכישרון הגדול של אותם שנתונים. כבר אז הוא החליט לעזוב למכללות ושיחק שנתיים בויצ'יטה סטייט. אחרי שנתיים חזר לצהוב, לא קיבל דקות והושאל לשתי עונות לגלבוע גליל בשני חלקים שונים, איתה זכה באליפות והגיע לחצי גמר הפיינל פור.

כמו אותם בלוגרים, גם מקל הגיע מדי פעם לבית השני שלו – נבחרת ישראל. הוא שיחק בחמש אליפויות אירופה, בכולן תפקד כשחקן משמעותי. לא משנה אם היו לו פציעות, חבלות, כושר משחק ירוד או סתם מצב רוח רע, הרכז תמיד היה שם כדי לייצג את המדינה וללבוש את המדים הלאומיים. הנבחרת לא יכולה לשמש כבית קבוע, אלא יותר כבית חוף כזה שמגיעים אליו בקיץ כדי להירגע. מקל השתמש בנבחרת כדי לקבל מנוחה מכל מה שעובר עליו בקבוצות שלו, כאשר אפילו ההגעה שלו בחלון של חודש פברואר האחרון חיסלה את המשך דרכו באנדורה, שסירבה שמא יחמיר את פציעתו ביד.

14 קבוצות ב-14 שנות קריירה כשחקן בוגרים. רק בגלבוע הוא שרד למעלה משתי עונות. זה לא מסלול קריירה יציב, אלא נראה קצת כזה של שחקנים אמריקאים שמשחקים לאורך כל השנה בקבוצות שונות כדי להרוויח כסף. מקל חיפש כסף, אבל הוא גם חיפש לשחק טוב במקום שמשחק ברמה גבוהה. לא סתם הוא ביקר בליגות מהטובות באירופה, כולל שלוש קבוצות ספרדיות. הוא היה שותף לשתי קבוצות יורוליג שאינן מכבי תל אביב והפך לישראלי השני ב-NBA. כמה שחקנים אירופאים יכולים להגיד שהם חלקו חדר הלבשה שנה שלמה עם דירק נוביצקי?

הבית של מקל אף פעם לא התבטא בקריירה שלו. יכול להיות שהוא לא חיפש בית כי ידע שיש לו אחד בבית, עם אשתו דניאל סימס. הוא חיפש תמיד את האתגר הגדול הבא ככדורסלן, את המקום הבא שבו הוא יכול להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב ברמה הגבוהה ביותר שפתוחה לו. בגלל זה הוא התעכב עם היעדים הבאים שלו וחתם על חוזים קצרים – הוא ידע כמה הכדורסל ענף דינמי ומשתנה. מלהיות אחד הכוכבים של מכבי ת"א בעונת 2015/16 הוא הפך לשחקן ספסל שולי שנה לאחר מכן, כולל תקרית 19 השניות ביורוליג עם רמי הדר מול אנדולו אפס. 

מקל לא פרש כי הוא רצה, אלא כי הוא לא היה יכול לתת 100% למשחק כמו שעשה עד עכשיו. הראש שלו נמצא עם משפחתו, כאשר מצבה הרפואי של אימו התדרדר בשנה שעברה ועכשיו גם חמו, וילי סימס, עבר אירוע לב באוגוסט האחרון. הסיטואציות המשפחתיות הללו אילצו אותו לחזור לישראל ולעזור כמה שהוא יכול כך שהכדורסל הפך לפחות רלוונטי בעיניו. בגיל 34, אחרי קריירה מהמוצלחות שידע הכדורסל הישראלי, הוא יכול לשבת בבית ולהגיד שעשה הכל למענו ועכשיו הוא יתחיל לעשות למען אחרים, בדיוק כמו האסיסטים שחילק על הפרקט. 

35 משחקים ב-NBA, שתי אליפויות על הראש של מכבי ת"א, שני גביעי מדינה איתם, פעמיים ה-MVP של ליגת העל, פעם נוספת לחמישיית העונה ועוד פעם אחת תגלית העונה. כל שחקן צעיר בישראל חותם על קריירה מלאה בהישגים הללו, שהגיעו לאחר עבודה קשה, אימונים מפרכים ומוטיבציה בלתי נגמרת. הכדורסלנים הצעירים הסתכלו בין היתר על מקל כגיבור מקומי שהגיע לאן שהגיע בזכות עצמו. הוא היה מהראשונים ששברו את המחסום של הצלחה מחוץ לתל אביב ומתוך שלושת האליפויות שהגיעו לקבוצות מהצפון, הוא היה אחראי על שתיים מהן.

יחד עם זאת, מקל הוא פספוס. הוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב ולהיזכר כאחד הגדולים שיצא מישראל. הוא נאבק עם בעיות בירוקרטיות בארצות הברית שגרמו לאינדיאנה (אז אחת הקבוצות הטובות במזרח) לוותר עליו. הוא נלחם עם פציעות ארוכות, סיבוכים, מחלות, שיקומים ובכל זאת הצליח לעשות קריירה טובה באירופה גם אם הצליח להשלים רק עונה אחת מלאה במדי מכבי תל אביב. מסלול החיים שלו היה יכול להיות שונה לחלוטין אלמלא לא היה מתמהמה עם הכדור בשניות הסיום של חצי גמר הפיינל פור בעונת 2008/09 או מחליט לא לעזוב את מכבי חיפה ל-NBA אחרי עונת האליפות. 

מקל הותיר אותנו עם האפשרות לחלום על שחקן עם קריירה מאוד מוצלחת לשחקן ישראלי, והעיר אותנו עם למציאות שהיא אותו החלום. ידעו כבר מההתחלה שיהיה פה שחקן טוב, אף אחד לא שיער לעצמו שהוא יצליח להגיע לאן שהגיע. אחרי 14 שנות קריירה ועוד שנתיים במכללות, גל סוף סוף הניח את המקל ואת התרמיל ושב הביתה – אל משפחתו.