הגיע הרגע. שלושים קבוצות עם מאזן חצוי יתחילו את דרכן אל עבר הטבעת הנוצצת או הדראפט האטרקטיבי. 12 קבוצות יסיימו את חצי השנה המפרכת עם הבטחת פלייאוף בעוד שמונה אחרות ינסו את מזלן להגיע לשם דרך הפלייאין. מי יפצע? מי יושעה? מי יתברר כבאסט ומי יעלה את המשחק שלו לרמה המיוחלת? התשובות בחודשים הקרובים, הישארו איתנו.

כמיטב המסורת ערב הפתיחה יכלול שני משחקים בהם האלופה הטרייה תפגוש את לברון בפעם המי יודע כמה ואילו הסגנית תפגוש את פילדלפיה שמחפשת לפרוץ את תקרת הזכוכית של גמר הקונפרנס. היות ולכל ארבע הקבוצות נכתבו פריוויואים מקיפים אנצל את הבמה להעלאת כמה נקודות כלליות על הליגה והקבוצות שישחקו הערב.

נעשה זאת לצלילי אלבום מקסים שיחגוג 43 מחר, חברים – Damn The Torpedoes של טום פטי ושוברי הלבבות.

המערב מצמצם פערים

בעונה שעברה המזרח היה משמעותית טוב יותר מהמערב. עשר קבוצות מזרחיות החזיקו במאזן חיובי ועוד שתיים היו החזיקו במאזן טוב יותר מאשר קבוצות הפלייאין של המערב. סן אנטוניו וניו אורלינס חוו עונה נוראית ועדיין הצליחו להשתחל לפלייאין כאשר הפליקנס עשו את דרכם לסיבוב הראשון על חשבון הקליפרס. העונה, לפחות על הנייר, נראה שהפערים מתחילים להצטמצם. רק קבוצה אחת במערב נחלשה באופן דרסטי (יוטה) ואילו השאר נשארו במקום או התחזקו משמעותית. החזרה של מארי ומפ"ג' לדנבר, התקווה (בפעם האלף) שגם קוואי וגם פול ג'ורג' יצליחו לחבר עונה בלי להיפצע, מינסוטה המסקרנת והפליקנס של זאיון הן קבוצות שיכולות בהחלט להגיע רחוק העונה כאשר גם פורטלנד וסקרמנטו עשויות להפתיע. כמעט אף משחק לא הולך להיות קל.

קצב והגנה

מתוך ארבע הקבוצות שהגיעו לגמר הקונפרנס בעונה הקודמת, אף אחת לא הייתה במחצית העליונה של הטבלה מבחינת קצב משחק. דאלאס הייתה אחרונה, מיאמי במקום ה 28, בוסטון במקום ה 24 וג"ס במקום ה 15 יחד עם פורטלנד. גם בעונה שלפניה קצב המשחק של ארבע האחרונות היה יחסית איטי מלבד האלופה מילווקי שהייתה שנייה בליגה בתחום. גם בממוצע הכללי קצב המשחק של הליגה התחיל לעלות בשנת האליפות הראשונה של הלוחמים ולאחר עזיבת דוראנט מספר הפוזשנים לקבוצה קפץ מ 97.33 אל 100.04. הקבוצות המהירות החליטו לשחק הרבה יותר מהר ולנצל את התקפות המעבר. בשנתיים האחרונות העסק נרגע קצת וכמו שראינו הקבוצות שהגיעו רחוק בפלייאוף העדיפו שיטת משחק שמרנית ומבוקרת יותר.

מה כן צריך בשביל להגיע לפלייאוף? הגנה. 6 מתוך 7 ההגנות הטובות ביותר בעונה הקודמת הגיעו לחצי גמר החטיבה שלהן כאשר פילי ומילווקי היו עם ההגנה החלשה ביותר (מקומות 12 ו 14 בהתאמה). לקבוצות היום אין אפשרות לשחק בגישת "לקלוע יותר מהיריבה" והתיאום ההגנתי הופך לקריטי בשלבים המאוחרים יותר. זאת כנראה הסיבה שהמנייה של גובר הרקיעה שחקים והוא הגיע למינסוטה במטרה להפוך את ההגנה הסבירה שלה לכזאת שתתאים לביגמנים שמשתלטים על הליגה. זה גם הולך להיות המבחן עבור ברוקלין, הלייקרס, שיקגו ועוד קבוצות שההתקפה שלהם הצליחה לכפות באיזה אופן על ההגנה הבינונית שלהן.

02:30     בוסטון סלטיקס (0-0) – פילדלפיה 76'ס (0-0)

מאזן בעונה הקודמת: 2-2

הביתית

לפריוויו על הקבוצה של מידן

מאז רצף הגמרים של לברון בקליבלנד כל סגניות האלופה קרסו בעונה העוקבת. פיניקס של השנה שעברה הייתה הדוגמא הכואבת ביותר לקבוצה שהגמר היה אמור להיות מקפצה לאליפות אבל קרסה ברגע האמת מול לוקה וחבריו. בוסטון, ששמרה על עקביות לכל אורך התקופה של טייטום ובראון, תרצה לשבור את הרצף. ההחתמה של ברוגדון הגיעה לקבוצה בדיוק בזמן ואם סיפור יודוקה לא ישפיע על המארג הקבוצתי יש לסלטיקס סיכויים ממשיים להגיע אל מטרה המיוחלת. בהיבט ההגנתי ברוגדון אמור להתאים כמו כפפה ליד להגנה הטובה בליגה בעיקר על קשת השלוש. השאלה היא האם הוא יצליח לנהל את ההתקפה המעט מבולגנת של הירוקים שעד להגעה שלו לא תמיד ידעו למי לתת את הכדור. באינדיאנה הוא התגלה כמנהל משחק לא רע בכלל ועונת הנפל שלו באחוזים לשלוש (36 משחקים בלבד) לא אמורה להדאיג את בוסטון. הנוכחות של שחקני התקפה טובים סביבו תאפשר לו לקחת זריקות נוחות יותר ולהתמקד בעיקר בחלוקה נכונה של הכדור בין שאר השחקנים, בתקווה שהלחץ הפחות עליו ישמור אותו בריא לשלבים הקריטיים של העונה.

רגעי האמת מייצרים גיבורים חדשים ואין ספק שרוברט וויליאמס הוא אחת ההפתעות הנעימות של הפלייאוף האחרון. השחקן הנפלא שלא יפתח את העונה עקב פציעה הוא בדיוק הסנטר שכל קבוצה חולמת שיהיה לה. מנוע הגנתי, 10 נקודות ב 73.6% מהשדה, 3.9 ריבאונדים בהתקפה ו 2.2 חסימות. מתוך הסגל של בוסטון וויליאמס הוא השחקן עם הכי הרבה פוטנציאל לשיפור והכניסה שלו לשלישיית ההגנה השנייה היא רק ההתחלה. החיסרון המרכזי של בוסטון הוא שאפשר פחות או יותר לדעת מה לצפות ממנה: טייטום ובראון שומרים על אותה הרמה פחות או יותר והמגבלות שלהן ידועות. סמארט ימשיך לעשות סמארט ולזרוק לבנים משחק שלם או לתפור 9 שלשות רצופות, להורפורד כבר אין יותר מדי אסים בשרוול וברוגדון שחקן די סולידי. חלק מרכזי מקפיצת המדרגה של הקבוצה תהיה קשורה ביכולת של הסנטר לשמר את שמירת הצבע והאנרגיה המטורפת מהעונה הקודמת ולשכלל את ההיבטים ההתקפיים. היות וזה הזמן להימורים מטורפים הייתי אומר שוויליאמס הוא ההבדל בין הדחה בסיבוב הראשון לאליפות. נאחל לו רק בריאות.

האורחת

לפריוויו על הקבוצה של אורי הדר

אני די בטוח שעבר קיץ טוב על הארדן ואמביד. איך אני יודע? כי מחצית מהכתבות של הקיץ האחרון היו על קיירי, דוראנט ובן סימונס. רק אחרי העונה הזאת אפשר יהיה לדעת איזו קבוצה הרוויחה בטרייד המשונה ההוא אבל אפשר בוודאות לומר שפילי הרוויחה שקט יחסי. יש מצב שזאת אחת הסיבות לחוזה הזול שהארדן "תרם" לקבוצה ואפשר לה לחזק את הסגל. הקיץ הרגוע שעבר על הקבוצה לא טשטש את השאלות הקבועות שהמועדון מציג ושעל חלקן מורי ניסה לענות. מלבד הצורך בעוד שחקן פיזי, ההחתמה של פי ג'יי טאקר יכולה להיות גם ניסיון לעזור להארדן למצוא את מקומו בקבוצה. טאקר היה דמות מפתח בהתקפה המפורסמת של יוסטון תחת מורי והתיאום בין השניים בפיק אנד רול או בחדירה ומסירה לשלוש היו חלק מהסיבות להצלחת הקבוצה ההיא. המהירות של הארדן כבר לא קטלנית כבעבר אבל היא אמורה להספיק בשביל לנהל את המשחק עבור ארבעת השחקנים שסביבו, כולם קלעים מצוינים מהטווחים השונים. למרות השיפור של מקסי אני מעריך שההתקפה עדיין תעבור אצל המזוקן היות והוא לא ממש יודע מה לעשות בלי הכדור. במידה ויווצר פקק יכול להיות שריברס ייתן לו הרבה דקות עם הארל שמתאים להארדן יותר מאשר אמביד. הארדן הוא עדיין מנהל משחק טוב מאוד ואם יקצץ קצת את הזריקות שלו ויקבל החלטות מהירות יותר יש סיכוי שפילי תהיה הטים טו ביט.

לקראת המשחק הלילה

זאת הפעם השלישית ב 5 העונות האחרונות ששתי הקבוצות נפגשות במחזור הפתיחה. עד כה התוצאה היא 1-1 והערב אחת מהן תיקח את ההובלה.

לבוסטון הולך להיות קשה מול אמביד, מקסי והארדן כאשר הראשון היה קרוב מאוד ל MVP בשנים האחרונות והשנה ינסה לקחת את הפרס. בפלייאוף האחרון בוסטון פגשו רק קבוצה אחת מנוהלת על ידי ביגמן (מילווקי) והסדרה הלכה לשבעה משחקים קשים. בלי וויליאמס הסלטיקס יצטרכו לעשות את המקסימום בהגנה עם הורפורד וסמארט ושאר הקבוצה תנסה לשמור על השלשות שבעונה הקודמת נכנסו לפילי באחוזים מצויינים. משחק שכולו ניסוי כלים ראשוני לקראת העונה.

מהצד של פילי זאת תהיה הזדמנות טובה לבחון את ההגנה שלה מול השחקנים של בוסטון שכמעט כל אחד מהם יכול לייצר לעצמו נקודות ובמקביל להתחיל כבר עכשיו את משטר הדקות הקפדני שיוביל את אמביד לפלייאוף בריא ואת הארדן עם סחוס החשק במצב סביר. הספסל של פילי חייב לקבל דקות משמעותיות ולתת את התפוקה אחרת פנינו לעוד עונה מאכזבת במושגים של המועדון שזרק הרבה שנים לזבל בתמורה לאליפות.

הפצועים והנעדרים: גלינארי (ברך), רוברט וויליאמס (ברך), יודוקה (טמטום). אני גאה להיות הראשון בעשור האחרון שמודיע: כולם בפילי בריאים.

עוצרים בווגאס: עדיין לא יצאה לי מהראש התצוגה של הארדן מול ג"ס לפני כמה שנים במחזור הפתיחה. פילי ב 10

05:00     גולדן סטייט ווריירס (0-0) – לוס אנג'לס לייקרס (0-0)

מאזן בעונה הקודמת: 3-1 ללוחמים

הביתית

לפריוויו על הקבוצה של אבי טרכטמן

מאז שיקגו של ג'ורדן היו רק שלושה מועדונים שהצליחו לזכות בשתי אליפויות רצופות: הלייקרס (פעמיים), מיאמי של לברון וג"ס של דוראנט וקרי. אפילו הספרס, המועדון הגדול ביותר של שנות האלפיים, לא הצליחו לחבר שתי אליפויות אחת אחרי השנייה. אחת הסיבות? מוטיבציה. אליפות היא הרגע בו כל הלחץ משתחרר וכל סימני השאלה הופכים לסימני קריאה. ריצה מחודשת לאליפות תעבור בהכרח דרך קבוצות מוכשרות שרוצות יותר את הניצחון כך שמועדון שמעוניין לעשות את הבלתי אפשרי חייב למצוא את הכוחות לדרבן את השחקנים שלו להילחם על מה שכבר השיגו.

במובן הזה, יש מצב שהאגרוף של גרין יעבוד לטובת הקבוצה: אירועים שמכילים את דריימונד גרין תמיד מעלים את השאלה עד כמה הוא נצרך ולגרין יש רק דרך אחת לענות על השאלה הזאת – ניצחונות. הקריסה של הקבוצה באמצע העונה הקודמת כשהיה פצוע הראתה עד כמה הוא בורג משמעותי במכונה ועדיין תמיד מרחף ענן של ספק מעל החשיבות שלו ככל שהאחוזים יורדים (לא שיש הרבה לאן) והגיל עולה. הקושי היחיד שהתקרית העלתה היה בנוגע לרצון של פול להישאר והתשובה הייתה חוזה נדיב מצד הקבוצה לו ולוויגינס. וגרין, לא בטוח שיש לו לאן ללכת. גם אם יחליט לעבור לקבוצה אחרת הוא חייב להעלות את המנייה שלו והדרך לעשות זאת היא לשחק טוב בעונה הקרובה כך שמהצד של הכדורסל לא בטוח שנראה שוני מסוים אצל ג"ס הנוכחית. קליי עדיין צריך להסיר חלודה מהפציעה ההיא וגם בגמר הוא היה הרחק משיאו כך שגם לו יש העונה על מה לשחק. פול רק מתחיל את הפריחה שלו וינסה לעשות את קפיצת המדרגה הנדרשת כדי להוביל את הקבוצה (או קבוצה אחרת) בעתיד.

ועדיין, קשה מאוד לראות את הלוחמים עושים את מה שקבוצות טובות מהן בעבר לא הצליחו להשיג. כאמור המערב התחזק ואני בספק רב האם בשנה תגיע לגמר המערב קבוצה בינונית כמו דאלאס. אם בכל זאת הווריירס יעשו זאת הם יהיו חייבים את העזרה של השחקן שיש לו הכי הרבה להוכיח: ג'יימס וייסמן. בכל השנים האחרונות עמדת הסנטר הייתה בגדר המלצה בלבד עבור המועדון שהעדיף את מקגי או קוון לוני, שחקנים זריזים וניידים יותר שלא חוסמים את הצבע. הניסוי עם קאזינס (שאגב היווה איום גם מחוץ לקשת) לא האריך ימים ולא התאים לקבוצה. אלא שכאמור ג"ס מאטה את הקצב וכבר לא טסה במהירות מקצה לקצה ויש לה הזדמנות פז להוסיף עוד מימד להגנה וההתקפה. הבריאות של הבחירה השנייה בדראפט 2020 היא כנראה אחד המפתחות המרכזיים ליכולת של הקבוצה לעשות את הבלתי אפשרי.

האורחת

לפריוויו על הקבוצה של מידן

הקרקס הנודד של הלייקרס יתחיל את דרכו בצ'ייס סנטר. לאן? תלוי את מי שואלים. לשיא הנקודות של קארים, זה בטוח. מעבר לזה כל אחד והבראקט שלו. הלייקרס לא עשו אף צעד נועז שאמור לשפר אותם באופן דרסטי ביחס לעונה שעברה והם עדיין מתבססים על לברון, AD והתקווה שהשאר יסתדר איכשהו. זה עבד חלקית בעונת האליפות (אז היו בקבוצה לא מעט חמומי מח) אבל בשאר העונות זה נחל כישלון חרוץ. היות ומידן נגע ברוב הנקודות בפריוויו שלו אני רוצה בעיקר לשים את נפשי בכפי ולפרוק משהו שיושב עליי הרבה זמן: אני רוצה להגן על ראסל ווסטברוק.

שיהיה ברור, אני לא אוהב אותו. כששמעתי על המחשבות להביא אותו לאינדי התחלתי להזיע וחזרתי לנשום סדיר כשהתברר שהדבר לא יצא לפועל. ועדיין, האש שהוא חוטף מכל הכיוונים לא מוצדקת לטעמי ואני חושב שעם התנהלות נכונה הוא יכול לקחת חלק משמעותי ביכולת של הלייקרס להגיע אל התקרה הנמוכה שלהם.

ווסטברוק הוא אחד השחקנים הבודדים בעונה הקודמת ששיחק 82 משחקים. גם כשהוא על הספסל הוא נראה כאילו יש לו קוצים בתחת והוא מת כבר לרוץ על המגרש ולכדרר בלי סוף. בגילו זה לא מובן מאליו. כששחקנים כמו קיירי או קוואי עושים ברוגז עם הקבוצה ואי אפשר לדעת מתי תראה אותם משחקים קשה עד בלתי אפשרי לבנות עליהם. אתה יודע שאיתם יש מצב שאתה עושה פלייאוף ושבלעדיהם אתה עושה טנקינג וכל מה שנשאר לך זה להתפלל שיהיו בריאים ומרוצים. ווסטברוק פחות טוב מהם משמעותית אבל ישנם לא מעט דברים שהוא יכול לתרום לקבוצה כמאמן אתה יודע שתקבל אותם באופן עקבי. האופי הנוראי שלו לא עולה על חשבון הרצון לנצח ובליגה של היום מדובר בתכונה לא מבוטל.

הבעיה השנייה שעולה ביחס לווסטברוק היא חוסר הבנה של התפקיד שלו. מבחינתו הוא עדיין מוביל קבוצה בגמר הליגה עם עוד שני שחקני עילית והדרישות שלו מעצמו בהתאם. ה"סטטיסטיקה הריקה" של עונות הטריפל-דאבלים אמנם הייתה מנופחת ומוגזמת אבל היא העידה על שחקן כדורסל לא רע בכלל שעם הבנה של המקום שלו יכול לתרום בכל מיני דרכים. ווסטברוק הוא מוסר טוב וגם ריבאונדר מעולה כגארד וצמצום הזריקות מכל הטווחים יהפוך אותו לאפקטיבי יותר. אם כרמלו אנתוני הצליח בעונות האחרונות להשתמש בחוזקות שלו ולהיות אחת מנקודות האור של הלייקרס אחרי שנים של ניפוח סטטיסטיקה גם ווסטברוק יכול. גם אם הוא יכעס על זה שיורידו אותו לספסל אני לא חושב שהוא יפתח בשביתה איטלקית. בחמישיות שניות כשההגנות חלשות יותר יהיה לווסטברוק נתיב יותר פנוי אל הסל שם יוכל להשתמש באתלטיות שנשארה לו כדי לעלות לסל או למסור. לא יכול להיות שכל כך הרבה אסיסטים וריבאונדים של שחקן חסרי משמעות. בקבוצה שבה לברון כבר קונה קבוצה לא קיימת בלאס וגאס ודייויס מחלק את זמנו בין טאקו למשחקים יש מצב שאני מעדיף שחקן פחות טוב שאני יודע לפחות שאראה אותו בכל אימון או משחק. לפחות יש קצת עם מה לעבוד.

כמו שמידן העיר, עם כל הכבוד ללברון או ווסטברוק גורל העונה נתון בידיו של AD. השחקן אמנם הגיע כדי להיות סייד קיק של המלך אבל הוא גם אמור להיות המנהיג של הקבוצה כשלברון ידעך או יעזוב. בינתיים מלבד עונה אחת טובה (שגם בה הוא טופל בכפפות של משי) הוא נפצע כרוני ולא מצליח לחבר תקופה אחת יציבה. ייתרון הגודל שלו כבר לא משמעותי כמו שהיה פעם מול קבוצות סמול בול וכרגע אין לו מחליף שיוכל לקחת את עמדת הסנטר ולהתמודד עם יאניס או יוקיץ'. אם דייויס לא משחק טוב אפשר לסגור את הבאסטה, אם ישחק טוב אפשר להתחיל לדבר ברצינות על הלייקרס.

לקראת המשחק הלילה

קרי, קליי וגרין יקבלו את הטבעת הרביעית שלהם מול לברון, מה שאומר שהולך להיות חם הלילה. לקרי ובברלי יש היסטוריה לא קצרה: קרי פעם הזכיר את בברלי כאחד השומרים מולם הוא מתקשה. פול ווויגינס יחגגו את החוזים החדשים, גרין יבוא כועס כתמיד ואני מנחש שנראה משחק מבולבל משני הצדדים. דייויס הוא מבחן נהדר לוייסמן, איגואדלה לא כשיר לשחק מול לברון שיקבל טיפול מסור מוויגינס וגרין. לקרי יש נטייה לשחק מזעזע מול הלייקרס אבל לפי איך שמשחקי קדם העונה נראים נראה לי שהבחור חולם על עוד MVP לארון. אין הרבה משמעות למאצ'אפ הזה, בעיקר משום שדי ברור איך ג"ס ייראו ולא לגמרי ברור איך הלייקרס ישחקו.

הפצועים והנעדרים: בג"ס מודי, איגואדלה. בלייקרס ווסטברוק (החלטת משחק), שרודר, טרוי בראון.

עוצרים בווגאס: יש לי תחושה שהראש של ג"ס יהיה במקום אחר. לייקרס ב 5