דירוג העונה הדומיננטית ביותר 5.0 / הגולש נ.ב.א בדם

דירוג העונה הדומיננטית ביותר 5.0 / הגולש נ.ב.א בדם

הקדמה

דירוג העונות הדומיננטיות ביותר בפלייאוף של שחקנים היסטוריים. עונות בהן הציגו השחקנים את הופעות הפלייאוף הטובות ביותר שלהם.

הדירוג לא בהכרח יקבע איזה שחקן טוב יותר, אבל מאפשר להתרשם מהדומיננטיות של השחקן ומתרומתו לקבוצה, ולהשוותו לשחקנים אחרים שהגיעו להישגים דומים.

** הדירוג מתייחס לשנים 1974 ועד ימינו אנו, מכיוון ובשנים מוקדמות יותר חסרים נתוני הגנה (חס' וחט'), בחירות לחמישיות הגנה, ופילוח ריב' הגנה והתקפה. סביר להניח  שהיו מספר שחקנים היסטוריים סופר דומיננטיים בשנים המוקדמות יותר, אבל בהעדר נתונים מדויקים הם לא יכנס לדירוג.

תנאי המינימום על מנת להיכלל בדירוג

א. בדירוג נמדדו רק שחקנים שהגיעו לפחות עד לגמר –  מכיוון שהובילו את קבוצותיהן עד החלק האחרון של העונה, ונמדדו מול כל קבוצות שונות לאורך כל הדרך הקשה והמייגעת.

ב. הדירוג כולל שתי רשימות, האחת הינה דירוג דומיננטיות של שחקן בודד, והשנייה הינה דירוג דומיננטיות של שני כוכבים ביחד.

ב.1 בדירוג שחקן בודד השחקן צריך להגיע לניקוד מינימאלי של 50 נקודות.

ב.2 בדירוג שני כוכבים ביחד, כל אחד מהכוכבים צריך להגיע לניקוד מינימאלי של 45 נקודות.

סטטיסטיקה

נקודות שמשתלבות עם %TS

לדוגמא: שחקן קלע 25 נק' ב-TS של 52%, מחלקים 52 ב-50, (שהוא ממוצע היעילות), ומקבלים את היחס 1.04, שבו כופלים 25 נק' שהשחקן קלע, ומקבלים 26 נק' בשילוב עם יעילות שמתווספות לחישוב הכללי. כנ"ל במקרה של %TS  שלילי – מחלקים ב-50, ומכפילים את היחס (השלילי) בנק' שקלע השחקן.

אסיסטים/איבודים

גם כאן יש שילוב של כמות מול איכות, לדוגמא: שחקן שמסר 10 אס' על 4 אב', מפחיתים את מספר האיבודים ממספר האסיסטים ומקבלים 6 אס' "נקיים". את התוצאה מכפילים ב-2 מכיוון שאסיסט מוצלח שווה 2 נק' בסופו של מהלך. (גם אס' לשלשה נחשב כ-2 נקודות מכיוון שלדעתי הוא תלוי יותר ביכולת של השחקן הקולע מאשר במסירה של השחקן המוסר, לעומת הקליעה לשתי נקודות שהיא יותר שוויונית).

ריבאונד הגנה והתקפה

ריבאונד התקפה מהווה פוזשן נוסף, ומכיוון שפוזשן נוסף שווה, בקירוב, לנקודה אחת, כל ריבאונד התקפה שווה נקודה. ריבאונד הגנה מביא גם הוא לפוזשן, אך מכיוון שקל יותר להשיגו ערכו נמוך מריבאונד התקפה. כאמור – ריבאונד ההגנה יחשב כחצי מריבאונד התקפה כלומר כחצי נקודה. כך לדוגמא, שחקן קלט 8 ריב' הגנה ו-2 ריב' התקפה יקבל 4 נק' על ריב' ההגנה ו-2 נק' על ריב' ההתקפה, ובסה"כ 6 נק' על כל הריב'.

דירוג הגנה

להגנה אין מדד מדויק. החלטתי לשלב נתונים הגנתיים (חסימות + חטיפות) עם בחירות לחמישיות ההגנה של העונה.

בחירות הגנה, נדרשות לעמוד בקריטריונים הבאים

א. להיבחר לפחות פעמיים לאחת מחמישיות העונה.

ב. הבחירה בשנה נתונה נחשבת עבור השחקן לתקופה שמתחילה שנתיים לפני הפעם הראשונה שנבחר ומסתיימת שנתיים אחרי הפעם האחרונה שנבחר. לדוגמא: אם שחקן נבחר בשנים 2015 ו-2018, הבחירה תחשב לו בין שנת 2013 (שנתיים לפני הבחירה הראשונה), ועד שנת 2020 (שנתיים אחרי הבחירה האחרונה). הסיבה לכך הינה כפולה – ראשית, לדעתי במידה ושחקן נבחר פעמיים לחמישיית הגנה ניתן להניח שהיה שחקן הגנה מצוין. שנית, מכיוון שיש לא מעט שחקנים טובים, אני מניח שחלקם לא יבחרו לחמישיות הגנה למרות שהציגו הגנה משובחת, ולכן "מתחתי" את התקופה מעט לפני ואחרי העונות בהן נבחרו לחמישיות ההגנה.

חטיפה וחסימה, מהווה פוזשן נוסף השווה בקירוב לנקודה, אך החישוב הכולל משתנה על פי הבחירות לחמישית ההגנה כפי שהוסברו לעיל. החלטתי לחלק את שחקני ההגנה ל-3 קבוצות והן:

א. שחקני הגנה בינוניים עד חלשים – שמעולם לא נבחרו לחמישיות ההגנה, או שנבחרו אבל בעונות לא רלבנטיות ורחוקות מהשנה הנתונה. בקבוצה זו הניקוד יהיה סטנדרטי – שחקן שחטף פעמיים וחסם פעם אחת יזכה ב-3 נק' סך הכל.

ב. שחקני הגנה מעולים – שנבחרו פעמיים לחמישייה השנייה בטווח של שנתיים אחורה וקדימה מהעונה הרלבנטית יזכו בניקוד כפול, לכןשחקן שחטף פעמיים וחסם פעם אחת יזכה ב-6 נק' סך הכל.

ג. שחקני הגנה עילית שבעילית – שנבחרו פעמיים לחמישייה הראשונה בטווח של שנתיים אחורה וקדימה מהעונה הרלבנטית יזכו בניקוד מרובע, לכןשחקן שחטף פעמיים וחסם פעם אחת יזכה ב-6 נק' סך הכל.

הניקוד השונה לכל קבוצה נועד לכמת, במידה מסוימת, את "הערך הסגולי" של שחקן הגנה שאינו בא לידי ביטוי בנתונים מדידים כגון חט' וחס'.

דירוג העונות הדומיננטיות – טופ 48

1. מייקל 91  –70.57  17. קוואי 19 – 57.7533. מג'יק 91 – 53.02
2. קארים 80 – 69.2318. לברון 20 – 57.4134. קרי 17 – 52.98
3. קארים 74 – 67.4419. בירד 86 – 56.6535. פיפן 91 – 52.71
4. האקים 94 —  67.3820. לברון 14 – 56.636. קובי 10 – 52.26
5. האקים 95 – 65.0121. קובי 09 – 55.9137. מייקל 96 – 52.22
6. מייקל 93 – 64.6722. לברון 13 – 55.938. לברון 07 – 52.1
7. לברון 18 – 63.4423. קובי 01 – 55.7339. לברון 11 – 51.98
8. האקים 86 – 62.7524. לברון 16 – 55.3240. מג'יק 84 – 51.97
9. לברון 17 – 62.5225. בירד 84 – 55.2341. מייקל 98 – 51.96
10. מייקל 92 – 62.0426. מג'יק 87 – 54.8642. דוראנט 17 – 51.68
11. דאנקן 03 – 61.227. מייקל 97 – 54.6443. וויד 06 – 51.33
12. לברון 15 – 60.0628. קובי 08 – 54.3344. מקהייל 86 – 51.27
13. יאניס 21 – 59.9729. שאקיל 00 – 54.2845. דאנקן 07 – 51.08
14. קארים 83 – 59.1530. מג'יק 85 – 53.3146. מג'יק 88 – 50.53
15. לברון 12 – 5931. שאקיל 01 – 53.2947. בירד 87 – 50.4
16. דיוויס 20 – 57.8932. וולטון 77 – 53.2848. מג'יק 83 – 50.21

דירוג העונות הדומיננטיות – פירוט סטט' של צמרת הרשימה (טופ 18)

   שחקן   נק'  אס'  ריב' הגנהסה"כ
1. מייקל91  37.3214.33.7515.270.57
2. קארים80  38.982.57.752069.23
3. האקים 9432.8356.7522.867.38
4. לברון 1842.0913.75.252.463.44
5. דאנקן 0328.57.49.715.661.2
6. יאניס 2136.177.27.88.859.97
7. דיוויס 2036.844.56.1510.457.89
8. קוואי 1937.754.75.79.657.75
9. בירד 8631.8513.85.65.456.65
10. קובי 0934.068.43.0510.455.91
11. מג'יק 8726.4621.64.72.154.86
12. שאק 0034.133.810.35654.28
13. וולטון 7719.187.191853.28
14. קרי 1737.03103.752.252.98
15. פיפן 9124.368.45.5514.452.71
16. דורנט 1738.936.14.552.151.68
17. וויד 06   33.687.53.556.651.33
18. מקהייל 8631.672.75.711.251.27

דירוג הצמדים – טופ 13

1. מייקל 91 – 70.57 1. פיפן 91 – 52.71        123.28  
2. קארים 80 – 69.23 2. מג'יק 80 – 46.96     116.19
3. דיוויס 20 – 57.89 3. לברון 20 – 57.41      115.3
4. מייקל 92 – 62.04 4. פיפן 92 – 49.16      111.2     
5. קארים 83 – 59.15 5. מג'יק 83 – 50.21     109.36
6. קובי 01 – 55.73 6. שאקיל 01 – 53.29     109.02
7. בירד 86 – 56.65 7. מקהייל 86 – 51.27     107.92
8. קרי 17 – 52.98 8. דוראנט 17 – 51.68     104.66
9. מג'יק 84 – 51.97 9. קארים 84 – 45.69      97.66
10. מייקל 96 – 52.22 10. פיפן 96 – 45.43      97.65
11. קארים 82 – 48.99 11. מג'יק 82 – 47.56      96.55
12. שאקיל 02 – 48.78 12. קובי 02 – 46.48      95.26
13. בירד 85 – 47.92 13. מקהייל 85 – 45.84      93.76

תובנות ורשמים

מייקל ג'ורדן – עומד בגאון במקום הראשון וסה"כ מחזיק ב-3  מקומות בעשירייה הראשונה. אלוהי, מפלצתי  ודומיננטי בצורה חסרת תקדים, ואם נוסיף לזה את הרזומה העשיר בעונה הסדירה והפלייאוף ונקבל מועמד וודאי ל-GOAT.

לברון ג'יימס – שני מקומות בעשירייה הראשונה וסה"כ 6 מקומות ב-20 הראשונים מעידים על דומיננטיות ארוכת שנים ומרובת הישגים. לדעתי לברון הציג הופעות ברמות הגבוהות ביותר בין השנים 2007-2020, משך 13 שנה, זהו פיק שנמשך שנים ארוכות משחקן ייחודי. עם זאת, אני סבור שמעונת 2016 חלה ירידה ביכולת האתלטית וניכרת ירידה משמעותית בהגנה, אבל מצד שני לברון שידרג את יכולת הסקורינג, הוסיף להיות מנהל משחק משובח, וכך נשאר סופר דומיננטי, ואולי אפילו יותר דומיננטי מבעבר, פשוט בדרך שונה. ואם נוסיף לזה את הרזומה העשיר בעונה הסדירה והפלייאוף ונקבל מועמד וודאי ל-GOAT.

קארים עבדול ג'באר – לצערי לא נדגם בשנת 1971, שאז, בסבירות גבוהה היה נכנס לרשימה, אבל עדיין מחזיק במקום השני והשלישי ועוד אחד בטופ 15, רקורד שמוכיח איזה שחקן כביר הוא היה בשיאו, והיה מעולה גם כשהתבגר. ואם נוסיף לזה את הרזומה העשיר בעונה הסדירה והפלייאוף ונקבל מועמד וודאי ל-GOAT.

האקים אלאג'ואן – 2 מקומות בחמישייה הראשונה ומקום נוסף בעשירייה הראשונה מראים על שחקן דומיננטי בצורה יוצאת דופן שביחד עם ווילט וקארים מבסס את עצמו בטופ 3 בסנטרים וטופ 10 בכללי. היכולת העילאית שלו בהגנה היא הגורם המרכזי שהוא בטופ של הטופ.

מג'יק ובירד – הצמד ששלט בשנות ה-80' לא היה דומיננטי ביותר, אבל הם כן הציגו מספר עונות מעולות ודי דומות ברמתן. מג'יק הציג יותר עונות דומיננטיות ולטווח שנים ממושך יותר. לטעמי שניהם טופ 10 בקלות, כשמג'יק קצת מעל בירד.

קובי, דאנקן, שאקיל וקרי – כולם הגיעו בשיאם ל-4 גמרים ולפחות 3 אליפויות, והיו חלק משושלות גדולות, אך ניתן לראות שקובי דומיננטי קצת יותר, דאנקן ושאק צמודים, וקרי הרחק מאחור עם בחירה אחת בשולי הרשימה המלאה. כך גם הסדר שלי בדירוג הכללי.

יאניס, קוואי, דיוויס, וויד, וולטון – יאניס עם העונה הדומיננטית ביותר מבין כולם (13), ועם רזומה עשיר יותר בעונה הסדירה שמקנה לו יתרון משמעותי על האחרים. לדעתי הבריאות (בניגוד לאחרים), יכולה להכניס אותו בעוד כמה שנים לטופ 10 – עוד כמה עונות דומיננטיות כאלה והוא יהיה שייך לשם לגמרי.

דוראנט ומקהייל – שניהם עם עונה אחת דומיננטית בשולי הרשימה המלאה (דוראנט 2017, ומקהייל 1986), בעונות שבהן היו חלק כביר מאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה, ומאחד הצמדים האיכותיים ביותר שהיו אי פעם. לדעתי זהו הישג מכובד עבור מקהייל, אך לעג לרש עבור דוראנט.

סקוטי פיפן – הסגן של אלוהים עם 3 הופעות ברשימת הצמדים שמוכיחות שהיה חלק נכבד באחד הצמדים הגדולים בהיסטוריה. בכל העונות בהן שיקגו הגיעה לגמר, מלבד 1997, הוא היה הסגן הטוב ביותר בפער עצום. ב-3 עונות – 1991, 1992, ו-1996 – הוא היה שווה בכוחו לכוכב הראשון בקבוצה היריבה. לסקוטי עצמו הופעה אחת יוקרתית ברשימת העונות הדומיננטיות, שלדעתי מצביעה עד כמה היה דומיננטי, ויכול היה להוביל קבוצה ככוכב מוביל לגמר ואולי אף לזכייה באליפות. לעולם לא נדע, אבל היכולת הגבוהה שהציג מעוררת מחשבה רבה. יש לציין שפיפן היה בינוני למדי כסקורר, היה מוסר מעולה יחסית לפורוורד, אך ליבת עוצמתו נמצאת בהגנה. לדעתי מלבד שחקני הפנים סקוטי הוא השחקן המשפיע והטוב ביותר הגנתית אי פעם – נתוני ההגנה שלו פסיכיים (חט'+חס'), בשילוב עם אינסוף בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה, מוכחים שהוא שחקן החוץ ההגנתי הטוב בהיסטוריה, וכל זה מקנה לו יכולת של סופרסטאר למרות היותו סקורר בינוני מינוס. שחקן אולאראונד מושלם ששיחק לעיתים כסופרסטאר לכל דבר ועניין, הרבה בזכות הצד האפור של המגרש.

בארקלי, קארל מאלון, מוזס מאלון, נוביצקי, ד"ר ג'יי – כולם זכו ב-MVP וכולם שחקנים גדולים, אבל דווקא הם נשארו מחוץ לרשימה היוקרתית. להערכתי הסיבה לכך היא ששחקן דומיננטי יצטרך להצטיין לפחות ב2/3 קטגוריות והן סקורינג, ניהול משחק והגנה, ורובם אינם עונים על כך.

לפוסט הזה יש 68 תגובות

  1. רעיון מעניין מאוד לבחינת דומיננטיות. תודה על הפוסט.
    ממש הפתיע אותי לראות גם אם רק בעונה אחת את מקהייל ברשימה.

  2. כתבה סופר מענגת ומקצועית!!
    קראתי פעמיים.
    מסקנות שלי:
    1. מייקל הוא הgoat הבלתי מעורער
    2. לברון הוא תופעת טבע, אין תקדים לשליטה כל כך עוצמתית וממושכת והוא ראוי להיות סגנו של אלוהים
    3. חמישיית כל הזמנים:
    מג'יק, מייקל, לברון, בירד וקארים
    4. מחליפים ראשונים:
    קובי, דאנקן
    5. סנטרים אלוהיים: שאק, וילט, האקים, ראסל.
    כל אחר מהם יכול להיכנס לחמישייה.
    העמדה הכי צמודה אי פעם מבחינת איכות

  3. תודה רבה. מעניין מאוד.
    לא בטוח שאני מסכים עם הקריטריון של בחירות לחמישיות ההגנה – שמהווה פשוט הכפלה של סטטיסטיקה קיימת. בשיטה שלך אנשים עם אותה סטט' הגנתית יקבלו ציון אולי אפילו פי 4 אחד מהשני. אולי היה עדיף פשוט לתת ניקוד מוחלט (2 נקודות, 10 נקודות, 34 נקודות – תחליט אתה) על בחירות לחמישיית ההגנה.

    1. תודה.
      כל הפואנטה בלהכליל חמשייות הגנה זה שהם מנחים אותי ואני לא צריך לתת בעצמי ציון לפי ראות עיני.
      תסכים איתי שג'רוי הולידיי שומר עילית וטריי יאנג שומר חלש.
      ההבדל בין החט והחס של שניהם זניח, אז איך נדע?
      הולידיי חבר חמישיית ההגנה הראשונה לפחות פעמיים, ויאנג כלל לא. רק אם תעשה 2 הכפלות (שעובדות על הגיון של דילוג של 2 שלבים- שחקן הגנה מעולה ושחקן הגנה עילית שהולידיי נמצא בו), בנתונים של הולידיי תקבל הבדל משמעותי וצודק בין שחקן עילית בהגנה לבין קונוס.

      1. לדעתי זה עובד לך כי מדובר במספרים קטנים, ולכן הכפלה שלהם פי 2 או פי 4 לא משנה בהסתכלות הסופית. אם היית עושה את אותו דבר עבור חמישיות הליגה, ההכפלות האלו היו מפוצצות לך את המדד.

        1. למה שאני יעשה הכפלה לחמישיות ההגנה?
          חמישיית ההגנה נועדה לתת משקל שהשחקן באמת טוב הגנתית.
          אין הבדל בין 10 חמישיות הגנה לבין 5 חמישיות הגנה בשיא של שחקן. כלומר שחקן שנבחר לחמישיית הגנה פירושו שהוא מצטיין הגנתית באותה עונה.
          שחקן שנבחר ליותר עונות פירושו שיותר עונות הוא הצטיין בהגנה.
          כל זה חייב להצטלב עם נתונים יבשים כמו חטיפות וחסימות שהופכות את המשקל ההגנתי לממוספר לפי כמות הפעולות שהשחקן חטף וחסם לפרק הזמן שהשחקן נמדד.

  4. אחלה ניתוח, תודה על ההשקעה.
    מייקל הוא מספר 1, ללא ספק אבל עבורי לראות את שאקיל בשיאו זה משמעות המילה דומיננטיות.
    מבין ומסכים עם הסטטיסטיקות אבל משהו כמו שאקיל דוהר לא ראיתי.
    והוא גם איש מקסים
    🤣

    1. תודה.
      מסכים ששאקיל בשיאו הוא בהמה מטורפת.
      2 הופעות ברשימת ה+50 זה מכובד מאוד ומראה על דומיננטיות עליונה, גם אם לא של הגדולים ביותר.
      לא פשוט להיכנס לרשימה כזאת.

      1. הסתכלתי על ההערכות לכמות הבלוקים של ביל ראסל, וזה הבדלים קיצוניים. יש שאומרים 8.1, ויש 3-4. המחקר של ה8.1 (וה8.8 לצ׳מברליין, שני הנתונים לאורך כל הקריירה) יותר מצוטט. אם נניח שהיו בוחרים אותם לחמישיות ההגנה הראשונות, אפשר להעריך שהדירוג של ראסל בעונות השיא יהיה 10 חסימות וחטיפות, כלומר 40 לדירוג הכולל, 20 ריבאונדים, 10+ בנקודות ועוד קצת באסיסטים, כלומר כמה עונות שהיו מתחרות עם ג׳ורדן על המקום הראשון. וילט היה מכונת סטטיסטיקה, אבל לא הגיע הרבה לגמר, אז אני מהמר שהיה לוקח 2 מקומות בחמישיה הראשונה (הגיע 3 פעמים לגמר, פעם אחת ממש בשלהי הקריירה), אולי אפילו את ה2 הראשונים. שאר הטופ 7 היה ראסל עם ג׳ורדן ואולי קרים אחד.

        1. בתקופות של שחקנים שקוטפים 25+ ריבאונד, קשה ליפול מהכיסא ולהתרשם מ 10 חסימות וחטיפות בליגה קטנה ופחות תחרותית לעומת היום או אפילו הרבה פחות.
          ווילט וראסל חיות מפלצות צבע ללא עוררין, אבל בליגה של היום הם לא היו עושים דברים כאלה וגם לא בתקופה של שנות ה80.

          1. רק וילט טראסל השיגו נתוני כ"ח כאלו הבא אחריהם רחוקים כשישה כ"ח בעונה הסדירה ומעל תשעה בפלייאוף כך שזה אומר שגם בכדורסל של היום הם יעולים היומלהשיג נתונים קרובים:
            https://www.basketball-reference.com/leaders/trb_per_g_career.html
            https://www.basketball-reference.com/leaders/trb_per_g_career_p.html

            1. *רק וילט וראסל
              *היו יכולים להשיג

  5. כמה דגשים לגבי הגדרת הנוסחה שלא הובהרו נכון:
    כל אסיסט יחושב כ2 נק' וכל איבוד כהורדה של נק אחת בודדת , השווה פוזשן. (לא חיסור בין אס לאיבוד).
    בנוסף שחקן שנבחר לחמישייה ראשונה יזכה לניקוד 12 ולא 6 כמו שרשום.
    דוויט הווארד בגמר 09 עבר (בקושי) את הרף עם ציון של 50.44 , והוא המצטרף האחרון לרשימת ה+50 היוקרתית.

  6. בהתחשב בכך שחסרות (מסיבות ברורות) 2 עונות של קארים ששוות מקום בצמרת הגבוהה (70 ו-71),
    ניתן לראות ולהבין עד כמה הוא היה ענק ששילב גם יכולת שיא מרשימה וגם קריירה ארוכה עם השפעה מכרעת על קבוצות אליפות על פני 15 שנה.
    .
    כל אחד שירשום איזה ספר שהוא רוצה,
    בספר שלי קארים הוא העז.

    1. שנת 70 לא חסרה, הוא לא הגיע לגמר.
      בשנת 71 הוא הגיע וזכה, אבל מהערכה די ברורה שלי הוא היה נכנס לדירוג, אבל לא היה מגיע למקומות הגבוהים בפסגה.
      קארים, מייקל ולברון הרוויחו את הזכות והלגיטימיות שכל אחד מהם יכול להיות העז בלי להוריד אחד מהשני.
      שלושתם בלבל אחר מכל היתר.

      1. מייקל העז ללא עוררין. כל השאר אחריו.
        בכל מקרה כפי שנאמר אלה המובילים כאן לא בהכרח הטובים ביותר. אמנם מייקל כן, אך כארים ולברון לדעתי במכלול היכולות ככדורסלנים אינם טובים יותר מבירד ומג'יק.

        1. קארים ולברון אוכלים את בירד ומג'יק.
          גם באורך הקריירה, גם בפיק , גם במספרים היבשים וגם בתארים האישיים.
          מייקל בלתי מנוצח גם כי הוא אלוהי וגם כי שיחק איתו הסגן הטוב בהיסטוריה בפער.

      1. מייקל העז ללא עוררין. כל השאר אחריו.
        בכל מקרה כפי שנאמר אלה המובילים כאן לא בהכרח הטובים ביותר. אמנם מייקל כן, אך כארים ולברון לדעתי במכלול היכולות ככדורסלנים אינם טובים יותר מבירד ומג'יק

    1. תודה.
      מייקל, קארים ולברון ראויים להיות הגדולים ביותר ושכל אחד שיעשה את הסדר כראות עיניו.
      אצלי כמובן לברון, אבל לא אחלוק עם מישהו שחושב אחרת. זה לגיטימי ביותר.

      1. מייקל העז ללא עוררין. כל השאר אחריו.
        בכל מקרה כפי שנאמר אלה המובילים כאן לא בהכרח הטובים ביותר. אמנם מייקל כן, אך כארים ולברון לדעתי במכלול היכולות ככדורסלנים אינם טובים יותר מבירד ומג'יק.
        מייקל היה המצטיין בכל ששת הגמרים שבהם השתתף. הוא היה וינר ותחרותי יותר מכולם וגם יותר מלברון, גאון כדורסל גדול לא פחות אם לא יותר, שחקן הגנה גדול יותר משמעותית, ריבאונדר לא פחות גדול ביחס לעמדתו וגובהו, חוטף וחוסם גדול יותר משמעותית כשבחסימות הממוצע דומה כשמייקל שחקן חוץ בגובה 1.98 מ' ולברון פורוורד בגובה 2.06 מ' ובחט' הממוצע של מייקל טוב משמעותית.

        1. מייקל, לברון וקארים באותה סקאלה.
          ההבדל הוא שהוא שיחק עם פיפן בשנות השיא בשנים די מתות מבחינת עוצמת קבוצות וכוכבים.
          לברון וקארים שיחקו חצי קריירה עם נגרים ובחצי השני שיחקו מול סופרטים או קבוצות היסטוריות.

          1. אך מייקל היה בכל מקרה וינר ותחרותי יותר מכולם ומעולה בשני צדי המגרש יותר מכולם והשפיע על קבוצתו והמשחק והליגה יותר מכולם ובמכלול היכולות והתכונות הנגרשות בכדורסל הוא היה טוב מכולם.

  7. לגבי מה שנכתב על פיפן שהיה שחקן החוץ הטוב ביותר ר בהגנה:
    1. שחקני החוץ הם בעמדות 2-1 ופיפן במידה 3…
    2. גם אם פיפן היה שחקן חוץ, מייקל טוב ממנו גם בהגנה, והעובדה היא שמייקל זכה בתואר שחקן ההגנה של השנה והיה מועמד פעמים נוספות כשפיפן לא היה ממש קרוב להיבחר לתואר זה. וכן טובים מפיפן בהגנה גם שחקני החוץ מונקריף, אלווין רוברטסון, קופר והכפפה.
    גם בעמדה שלו לא ברור שהוא המגן הטוב ביותר כשקוואי וארטסט (ששינה ל"שלום עולם") נראה שטובים מפיפן וכן כפורוורדים טובים ממנו גם רודמן, גארנט ודאנקן (כששני האחרונים טובים ממנו גם ככדורסלנים בכלל).

    1. 8 בחירות חמישיות הגנה ראשונה+ 2 בחירות שנייה לפיפן. לכמה שחקנים יש רזומה כזה? בודדים וגם הם לא חוטפים או חוסמים בתדירות שלו.
      מייקל שחקן ההגנה של העונה וזה לזכותו כמובן, אבל אם מסתכלים סה"כ בחירות הגנה + חטיפות וחסימות פיפן הטוב בפער מכל עמדות החוץ בפער.

      1. הוא לא יכול להיות בכל מקרה בכל השחקנים בעמדות החוץ כי הוא לא שיחק בעמדות האלו אלא בעמדה 3…

        שנית, למייקל 9 בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה וגם זכה בתואר שחקן ההגנה של העונה ומועמד לכך פעמים נוספות, מה שפיפן לא היה ממש קרוב לזה והיה חוטף טוב יותר וכשחקן חוץ היה חוסם מעולה ולא פחות אם לא יותר מאשר פיפן כפורוורד.
        פייטון בדיוק כמו מייקל נבחר 9 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה וזכה בתואר שחקן ההגנה של העונה, כך שכבר ישנם שני שחקני חוץ שהם בוודאות מגינים מצטיינים יותר מפיפן.

        וכן הוא לא יכול להיות טוב יותר מכאלו שזכו בתואר שחקן ההגנה של העונה ובוודאימאם זכו בו יותר מפעם אחת.

  8. לגבי 'בארקלי, קארל מאלון, מוזס מאלון, נוביצקי, ד"ר ג'יי – כולם זכו ב-MVP וכולם שחקנים גדולים, אבל דווקא הם נשארו מחוץ לרשימה היוקרתית. להערכתי הסיבה לכך היא ששחקן דומיננטי יצטרך להצטיין לפחות ב2/3 קטגוריות והן סקורינג, ניהול משחק והגנה, ורובם אינם עונים על כך.'
    מה אם מי שכן עונה על כך כמו בארקלי שהצטיין בצבירת נקודות ובניהול משחק ואולי גםמקרל מלון שהיה גם הוא מוסר נהדר לפאוור.

      1. בעונת הגמרים בארקלי ומלון סקוררים טובים שלא מגיעים ל27 באחוזים סבירים ולא יותר.
        לגבי האסיסטים בארקלי מסר 4.3 ומלון לא חצה את ה4 .
        להגיד שהם סקוררים ומוסרים מצטיינים זה לא נכון.

        1. לבארקלי היו 3.9 רבה למשחק ולמלון 3.6 כשלפאוור פורוורדים זה נהדר ומקרה על יכולת מסירה נהדרת לווילט וראסל שהיו ידועים המוזרים מעולים ממוצע באסה שלהם פחות מ-5 והם שאני ממוצעי באסה לשחקנים ציר. לא זוכר מה השיר לפאוור אך זה סביב ה-4 ואם גארנט היה פורש סביב גיל 35 הוא היה מסיים בטווח של 5-4 רבה למשחק וגם הוא נחשב למוסר מעולה. מעל שלושה רבה למשחק אצל שחקני פנים מעיד על יכולת מסירה משובחת.

          1. אולי זה נהדר לעמדה, אבל זה לא מספיק בכללי כנקודת זכות.
            לבארקלי ומלון אין משהו אחד שהם מצויינים בו אלא רק טובים בו.

        2. לבארקלי היו אחוזים מעולים וגם למלון היו אחוזים נהדרים, מעל 50% מהשדה. ממוצע אחוזי הקליעה של דאנקן והאקים שידועים כשחקני התקפה מהוללים הוא סביב ה-51%.

  9. ראסל, למרות המגבלה ההתקפות היה שייך לרמה של ווילט וכארים והאקים והוא הצטיין מאוד בהגנה ובניהול משחק וקלע מה שצריך היה.
    מה עם שאר שהיה מהדומיננטיים ביותר שהיו? לא היו לו עונות של לפחות 50 נק'?

    1. קשה לשים את ראסל עם ווילט, האקים וקארים ואפילו שאקיל.
      ראסל דומיננטי ככל שיהיה בהגנה, לא יכול להיכלל איתם כי הקבוצה סבבה סביבם בהתקפה.
      אם ראסל היה קולע באחוזים גבוהים היה על מה לדבר.
      ראסל גם קלע יחסית מעט וגם באחוז נמוך.(נכון שאז האחוזים היו נמוכים, אבל ווילט באותה תקופה היה עם אחוזים מעולים).
      ווילט, ווסט, ביילור היו נכנסים בטוח, רק שאין לי נתונים מדוייקים כלל להמחיש זאת.

      1. אני ר. ש איך לפני שניים מבין צבירת נקודות וניהול משחק ההגנה וראסל הצטיין בשניים ועדה את מה שהיה צריך בקליעה

        1. בהחלט יכול להיות שראסל היה נכנס לרשימה, אבל אין לי נתונים שימחישו לי את זה באופן מלא.
          ווילט,קארים והאקים היו תותחים גם בהגנה וגם בהתקפה- ראסל מדהים בצד אחד של המגרש וסביר + בצד השני.
          רק זה סיבה מספיק טובה לשים אותם לפניו. ולא שחלילה אני מזלזל בו, פשוט הוא שחקן פחות שלם מהם.
          לדעתי הוא סוג של דוויט הווארד בשיאו למשך עשור וחצי. אגב הווארד הוא המצטרף האחרון לרשימה עם ניקוד של 50.44.

  10. אגב הכתבה הזו עשתה לי סדר על דבר נוסף, לא זכרתי עד כמה האקים היה דומיננטי וענק בשנתיים של האליפויות
    back to back . ואז גם נזכרתי כמה וורסטילי האקים היה בערך בכל פן של המשחק . לא יודע עם הוא הסנטר הגדול ביותר אבל יש לו קייס רציני לסנטר השלם ביותר.

  11. כתבה ברמה הגבוהה ביותר, אבל יש לי בעיה עם שני דברים, הראשונה היא החשיבות של חמישיות ההגנה, בסופו של דבר הנוכחות של החמישה תלויה בעמדות בסופו של דבר יהיו סנטרים שהם שומרים עילאיים אבל הם רק שלישי לעמדתם ולעומתם יהיה גארד שהוא שומר טוב והוא הרביעי לעמדתו והוא יכנס לחמישה ולכן הוא יקבל בוסט, דבר שני, זה השינוי בדורות היום המשחק פחות תלוי בחטיפות ויש יותר קליעה לשלוש מה שאומר שאסיסט שווה יותר ויותר קשה לחטוף או שזה לא חלק מהסגנון של הקבוצות, ועוד משהו הגנה מאוד קשה לבדוק מבלי סטטיסטיקה מתקדמת ולבדוק לפי חסימות וחטיפות נותן יתרון בסופו של דבר לשחקנים שמהמרים ופחות לשומרים

    1. תודה רבה.
      בגלל שכל חמישייה פותחת עם 2 גארדים, 2 פורוודים וסנטר, כך גם תראה חמישיית ההגנה בהרכבה. נתתי גם 2 בחירות סה"כ ועוד שנתיים אחורה וקדימה לשחקני הגנה טובים שנפלו בין הכיסאות.
      אסיסט ל3 ייחשב כ 2 נקודות מכיוון שהמהלך מבוסס על יכולת לקלוע במיומנות מבחוץ, ולא כמו באסיסט בצבע שזה יותר מיקום וקרש סל פשוט שכל שחקן ממוצע יכול לבצע ביתר קלות.
      שחקנים שמהמרים סתם כדי לחסום או לחטוף ומפקירים את ההגנה בשל כך לא ייבחרו לחמישיות ההגנה.
      לעומת זאת שחקן שגם נבחר לחמישיות ההגנה ובכך מוכח כשומר טוב, אז כל פעולת האסל שלו תחשב כרצינית וכמרתיעה את היריב.

      1. קשה לי להסכים איתך בעניין הדומיננטיות, בסופו של דבר זה מאדיר גארדים ששיחקו בעידן של הגנה אישית, אז היה קל לחטוף יותר, שמולם נגרים שלא ברא האל על פני סנטרים שלרעתם שיחקו מול סנטרים טובים ובנוסף גם אסיסט ל2 מצריך אותם יכולות כמו לאסיסט ל3 ולכן היה עדיף לעשות ממוצע בין הזריקות מאשר לשים 2 שמחזק רק צעד אחד, ובכללי אני אגיד שאני מתנגד למה היה הכי טוב איך אפשר להשוות סיטואציות של 80 ו90 ואפילו מוקדם יותר לשנות ה2020
        אבל כתבה מושקעת ואדירה

        1. תודה רבה.
          אפשר להגיד גם הפוך, בעידן שהכל משוחק בצבע סנטרים יכלו לחסום יותר, ולתת לעצמם עוד ניקוד.
          אין סוף לפלפולים, חמישיות ההגנה הם הכלי האמין ביותר שיש להציע ועליו הלכתי.

          1. אתה צודק אבל אלופי החסימות למשחק בשנה ספציפית עדיין נמצאים בשנות ה80 וה90 כי לפני זה לא בדקו באיכות הכי טובה שיש אם בכלל, וגם זה בגלל שזרקו יותר ל2 מאשר כיום, קשה יותר לחסום זריקות ל3 מאשר ל2 וזה רק מוסיף שיותר קל להשיג נקודות אם שיחקת באותה תקופה

  12. אמנם שיפור משמעותי מאד על פני הדירוגים הראשונים שלך

    הבעיה המרכזית היא שבניגוד לשלוש בקטגוריות הראשונות שמנסות (בנימוק חלקי אמנם אבל שיהיה) לעשות הירמוך לנקודות. ההגנה לא שייכת לנקודות שנקלעו או נספגו. זאת סקאלה שונה לגמרי ולכן החיבור שלה לשלוש קטגוריות ה 'יצירת נקודות' מאד בעייתי מתמטית. זה כמו שתחבר מלפפונים לתאי שירותים

  13. מצוין . מעניין אם בסטטיסקות של היום יש מדד נורמלי לכמה אתה מפנה חברים . זה בעיניי המדד הכי חשוב שהיריבה מוותרת מראש על שמירת 1-1

  14. למה לא להתייחס למשהו כמו פלוס/מינוס של שחקן כשהוא על המגרש?
    וזהו.
    איתו מובילים, בלעדיו קולעים. לא צריך לשפוט מה הוא עושה שמאפשר לקבוצה שלו להעביר הילוך.
    זו העונה עם הBPM הכי גבוה לשחקן (על פני קריירה ג'ורדן לוקח, אם אני זוכר נכון):
    https://www.basketball-reference.com/leaders/bpm_season.html
    תוציא את השחקנים שלא הגיעו לגמר, שזה למשל ה-4 הראשונים בדירוג כאן, ותקבל שחקנים שהשיגו השפעה גבוהה בקבוצה טובה. יכול גם לסכום כמה עונות כאלו היו לכל שחקן.
    תמריץ לך: ממבט כללי, בשילוב של BPM גבוה ועונות שהקבוצה הגיעה רחוק – לברון אמור לקחת בהליכה.

      1. אבל זו לגמרי יכולת נטו.
        זה לא שופט אם יותר חשוב לקלוע או לעצור את היריב מלקלוע או אם אתה צריך ליצור לעצמך או להיות פינישר ענק.
        זה יותר פשוט: "שמים אותך על המגרש, האם היריבה מובילה או לא?"

        1. יש שם דברים לא הגיוניים כמו למשל בעונת 95 האקים מדורג 10 במדד הפלוס מינוס בפלייאוף באחת העונות הגדולות שהיו לשחקן. לא הגיוני בעליל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט