פרידה מאלוף/ שחר צ'קוטאי

גילוי נאות: תמיד הייתי במחנה רפאל נדאל.

רוג'ר פדרר עבורי היה היריב המר, זה שהציג את הטניס היפה והאלגנטי לעומת הכוחניות והאגרסיביות של נדאל. היריבות ביניהם הייתה כל כך מיוחדת. הקרב הראשון שלהם היה בשנת 2004 ומאז הם הקשו מאוד אחד על השני.

פדרר נולד בשוויץ, והשתתף בנערותו במגוון רחב של ענפי ספורט, ביניהם גם כדורסל. כשגדל הוא אמר שקורדינאצית עין-יד שלו הושפעה רבות מזה. בשנת 1998 (אני הייתי בן שנתיים) הוא כבר החל להתפרסם בזכות זכייתו בטורניר המאסטרס. בגיל 19 התמודד עם המדורג הראשון בעולם באותם ימים, פיט סאמפרס, ואף ניצח אותו.

פדרר החל לפרוץ קדימה, גם תודעתית וגם מבחינת הזכיות, והיה לפרזנטור בפרסומות. בשנים הבאות היריבים מולו חוו תסכול רב מולו.

היריבות מול נדאל הייתה הבולטת ביותר, הם הציקו והפריעו אחד לשני לשבור שיאים, נדאל החזיק בשיא של 81 נצחונות רצופים על חימר, עד שהגיע פדרר והרס לו, גם נדאל הרס לרוג'ר את שיא הנצחונות על דשא שעמד על 65, ואת השיא על מגרש קשה שעמד על 56.

דווקא בגלל הקושי של פדרר להתמודד עם ידו השמאלית של רפאל, היה נחשב נדאל לקריפטונייט של רוג'ר. המשחקים ביניהם תמיד התעלו לרמות חדשות, זכור במיוחד גמר הווימבלדון בשנת 2008 בו המשחק הסתיים אחרי המערכה החמישית.

AP

סגנון המשחק של פדרר היה יפה לעין, החבטה שלו והחוכמה שלו על המגרש הייתה כל כך ברורה וכל כך מיוחדת. התנועות שלו על המגרש היו כמו ריקוד, הכל נעשה באלגנטיות. ואני כאמור העדפתי את הסגנון הכוחני של נדאל, ותמיד פדרר גרם לי לחייך בשאלה "איך הוא עשה את זה?".

בשבת האחרונה אחרי מסכת פציעות ארוכה הכריז פדרר על פרישה בגיל 41. לא לפני משחק זוגות עם לא אחר מאשר היריב הגדול ביותר שלו, רפאל נדאל. הצמד אמנם הפסיד אבל היה זה משחק מיוחד במינו.

בזמן ראיון הפרידה של פדרר, בו הוא דיבר על השמחה שהוא עוזב את עולם הטניס ומדי פעם נשבר בדמעות, תוך שרואים את היריב שלו נדאל ממרר גם בבכי. היריבים הגדולים היו חברים טובים ובלי השני הם כבר לא אותו דבר.

רוג'ר היקר, תודה לך על השנים הקסומות, על היופי שהבאת לנו, על היריבות שהענקת לי ולכולם. היית למופת בכל הדרך שעשית.
עולם הטניס לא יהיה אותו דבר בלעדייך.

מכיוון שאת הקריירה שלו הוא החל כשהייתי תינוק ואני מניח שחלק גדול מהקוראים מכירים אותו יותר ממני, מוזמנים לכתוב בתגובות את הפרידה שלכם מהאלוף הנצחי.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. etayle

    25 ספט 2022 12:14:50

    בעיניי הסובייקטיביות להפליא, הספורטאי הגדול בהיסטוריה, מי שלא ראה את פדרר לא ראה לא ראה ספורטאי גדול מימיו.

  2. הייט אשברי

    28 ספט 2022 12:25:56

    כמי שהיה ילד בשנות השישים , אני שומר אמונים לשמו של הגדול מכולם , למרות שלא ראיתי אותו מעולם משחק בזמן אמיתי ( ניתן היום למצוא סרטים מטושטשים). גדולה נמדדת לא רק במספר התארים . גם . אבל כמובן בסגנון המשחק, ובדומיננטיות על פני אחרים .
    רוד לייבר , הג'ינג'י האוסטרלי שעל שמו ייסד פדרר את הטורניר בו הוא פרש , היה זוכה באינספור תארים לולא המעבר שלו למקצועני בתקופה בה לא ניתן היה להתחרות בטורנירי הגראנד סלאם למי שהחליט שהוא רוצה להפוך את הגדולה בטניס להרבה כסף.
    אחרי לייבר , כמובן שפדרר הפייבוריט שלי . שחקן-על ואדם ענק . והסגנון – כמו איילה קלילה. אני מכבד את נדאל, אבל תמיד הייתי בעד פד-אקספרס.. ונדאל שבר לי את הלב לא פעם ולא פעמיים.

  5. Eat Prey Ljos

    28 ספט 2022 14:09:50

    אה, פדרר. האיש שלימד אותי שזה בסדר לא להיות מוזר, ובמקום זה להיות מלא חן ברמה לא אנושית ועם יותר קלאס מכל נציגי המלוכות שהיו בהלוויית המלכה באמצע משחק קלאס, כמוני.

    1. thejanitor

      28 ספט 2022 16:34:22

      קשה להשוות, עבורי מסי פדרר ואוסאליבן הם שווי ערך. כשרונות נדירים עם טאץ אלוהי בכדור. אחד עם הרגל, אחד עם מחבט ואחד עם מקל

  8. thejanitor

    28 ספט 2022 16:32:39

    אין על פדרר, גאון. מאוד מרגש היה לראות את נדאל מתרגש ובוכה לצידו של פדרר, היריבות בינהם אולי תיזכר כיריבות הגדולה ביותר בספורט כלשהו, בטח בספורט אישי. החברות והפירגון שלהם אחד לשני זה פרייסלס, הלוואי כל הספורטאים בכל התחומים היו עם כזה קלאסה

    1. דוקטור רזי הופמן

      28 ספט 2022 17:23:23

      נשמח מאד לעוד פוסט/ים בנושא.הלוואי וכל היריבויות היו כאלה. משחקים עד גרגר האנרגיה האחרון ואחרי כן מפרגנים זה לזה באמת ולמרות הקנאה.
      השנים האלה באמת הראו לנו שזה אפשרי למרות שראיתי דברים מהסוג הזה גם אצל גימי קונורס המקסים.

  9. yaniv

    28 ספט 2022 16:38:22

    תודה ,אני תמיד הייתי בצד של פדרר ופשוט לא הצלחתי להבין איך יש אנשים שלא בצד שלו,האסתיטיקה,התשוקה הקלאסה אילו דברים ששום תואר לא ישתוו.
    מה שכן אם השנים למדתי להעריך את נדאל יותר ויותר ותכלס הבן אדם גנטלמן לא פחות מפדרר.
    אין ספק שפדרר הוא אחד הספורטאים שחרגו מזמן מהספורט שהוא מייצג

  12. דוקטור רזי הופמן

    28 ספט 2022 17:58:46

    לא יודע איפה להתחיל את שיר הפרידה הזה. זה פשוט כואב למרות שלא מכיר את פדרר אישית.
    במשך החיים אוהד ספורט רואה את גיבוריו מתחלפים לנגד עיניו, מי הולך ומי בא, מי למעלה, מי למטה (ביאליק). בירד הולך, רג'י בא ואחריו פירס והיום טייטום. במכבי תל אביב שפיגל הולך, טבק ופרץ באים, אחריהם נימני, זהבי ומי הבא בתור? בריאל אמיליו בוטרגניו, זידאן, פיגו, ראול הגדול, קסיאס ומודריץ. ביונייטד רובסון ואחריו המלך קנטונה, רוניי וסקול. בבאיירן התחלתי עם בקנבאוור עברתי לרומיניגה, אוליבר קאן, מתיאוס, קלינסי, באסלר, רובן את ריברי ופיליפ לאם הנפלא, והיום תומס מולר ונוייר. זו הנקודה אחד הולך השני בא.
    אותו דבר בגרנד פרי עם ניקי לאודה דרך פרוסט סנה ושומייקר, פה כבר נעצרתי.
    שיחקתי קצת טניס בגיל 11 עד 14בקאנטרי ז"ל של צומת גלילות ועקבתי אחרי קריירות של שחקני טניס מביורן בורג דרך גימי קונורס, איבן לנדל (זוכרים את החבטות המהירות המדהימות שלו?), פיסטול פיט, גוגה וכמובן פדרר המופלא (אולי מכולם) והיום השור הספרדי ונולה. אלה החיים ואנחנו צריכים דמויות חדשות כמקור עניין. כסובייקט, פדרר בשבילי הגדול מכולם, אבל נולה ורפא צמודים אליו מאד.
    תודה שחר

כתיבת תגובה

סגירת תפריט