סדרות הגמר הגדולות של כל הזמנים – בוסטון/לייקרס 1984 VS שיקגו/פיניקס 1993 / עמיחי קטן

ברבע הגמר השני, הסדרה של סאן-אנטוניו נגד מיאמי ב-2014 גברה 77- 66 על זו של שיקגו נגד יוטה ב-1998, כשהיא זכתה ב-53.85% מהקולות. הפעם, רבע הגמר השלישי יפגיש את 2 מ-3 הסדרות המוקדמות ביותר שהעפילו לרבע הגמר, כשבוסטון והלייקרס של 1984 יתחרו נגד שיקגו ופיניקס של 1993.

בוסטון – לייקרס 1984 / עמיחי קטן

לפני שצוללים לעומק הדברים, כבר במבט ראשוני ניתן לראות שיש לנו כאן סדרה שהגיעה למשחק 7 נגד סדרה שהסתיימה ב-6 משחקים, מה שמעניק לסדרה הזאת יתרון משמעותי. משחק 7 המדובר אמנם היה בשליטה של בוסטון ברובו, אך הלייקרס כבר צמצמו את ההפרש ל-3 בלבד והיה להם כדור, כך שגם במשחק הזה היו רגעי דרמה לפני שבוסטון השתלטו על הדקה האחרונה והשיגו את הניצחון.

עכשיו נחזור אחורה קצת. הלייקרס ובוסטון זכו ב-3 מ-4 האליפויות שלפני 1984 ואחת מהן הייתה בכל אחד מהגמרים, כך שהסדרה הזאת הגשימה את הציפיות שכבר היו כמה שנים למפגש בין הקבוצות, ובין לארי בירד למג'יק ג'ונסון באופן ספציפי, בגמר. לעומת זאת, אם מסתכלים על פיניקס של 1993 הרי שרק במהלך העונה, אז הצירוף של בארקלי החל להוכיח את עצמו, הסאנס הפכו ליריבה פוטנציאלית ביחס לשיקגו.

אם מסתכלים על הסדרה עצמה, ב-4 המשחקים הראשונים השליטה הייתה של הלייקרס. במשחק 1 הם שלטו מהפתיחה והשיגו ניצחון חוץ, את משחק 3 הם ניצחו ב-33 הפרש, וגם במשחקים 2 ו-4 הם היו בעמדת ניצחון, אך בוסטון ניצחו את שניהם בהארכה, וכך הסדרה הגיעה לשוויון 2 אחרי 4 משחקים. משחקים 5-7 היו מעט פחות צמודים ועם ניצחונות ביתיים, אך משחקים 6 ו-7 היו צמודים עד לרגעי הסיום בהם הושגה בריחה מכריעה.

במילים אחרות, בניגוד לסדרה של 1993 בה שיקגו הובילו כל הזמן, ודאגו לשמור על היתרון ולהימנע משוויון לכל אורך הסדרה, הרי שבסדרה של 1984 דווקא היה מהפך משמעותי אחד, כשהלייקרס שלטו בתחילת הסדרה והסלטיקס נטלו לידיהם את השליטה בשלבים המכריעים של הסדרה, בדומה לכמה ממשחקי הסדרה בהם הלייקרס איבדו את השליטה ברגעי ההכרעה.

עד עכשיו דיברנו על משחקים, וכעת זה הזמן להסתכל על השחקנים. בלי לזלזל באף אחד משחקני שיקגו או פיניקס, אוסף השחקנים שחבר כאן לסדרה הזאת, וליריבות בין הלייקרס לסלטיקס, הוא יוצא דופן – 3 שחקנים שהיו או יהיו פיינלס MVP בכל אחד מהצדדים – דניס ג'ונסון, סדריק מקסוול ובירד לעומת קארים, מג'יק וג'יימס וורת'י – ועוד צוות מסייע עמוק ומוכשר בכל אחד מהצדדים.

לאחר כל זה, אחד מהטיעונים המרכזיים לטובת הסדרה הזאת נוגע להשפעות שלה על עתיד הליגה. הסדרה הזאת היא זו שיצרה את היריבות המשמעותית ביותר של התקופה, לא רק בין שני שחקנים שזכו ב-6 תארי MVP ב-7 השנים הבאות, אלא גם בין שתי קבוצות שלפחות אחת מהן הייתה בכל אחד מהגמרים של העשור, כולל 3 מפגשים ישירים ביניהן, שזה היה הראשון מביניהם.

הכדורסל בשנות ה-80 היה התקפי יותר ושתי הקבוצות כאן קלעו יותר וביעילות התקפית גבוהה יותר, מאשר בסדרה של 1993, אשר בה אלמלא משחק של 3 הארכות ממוצע הנקודות של כל קבוצה היה עומד על 102-103 למשחק בערך, לעומת 115 של בוסטון ו-117 של הלייקרס, גם בגלל קצב משחק גבוה יותר וגם בגלל יעילות התקפית טובה יותר, כשהרייטינג ההתקפי של 2 הקבוצות כאן גבוה יותר מזה של שתיהן בסדרה היריבה.

למעשה, הסדרה הזאת היא מאלו שבה הקבוצה המעט פחות מוכשרת התקפית ניצחה, כשהלייקרס קלעו באחוזים טובים בהרבה (52% אפקטיבי של הלייקרס לעומת 44.9% של בוסטון), אך הסלטיקס שלטו במרבית התחומים האחרים – קצת פחות איבודים, ריבאונד ובעיקר ריבאונד התקפה, ויותר ביקורים על קו העונשין. בגלל כל אלה, אני ממליץ לבחור בסדרה של 1984.

שיקגו – פיניקס 1993 / עמיחי קטן

גם כאן, רגע לפני הצלילה לעומק, אפשר לראות את הדברים הפשוטים. זה מתחיל בהפרש הממוצע למשחק שעמד על 6 ב-1993 לעומת 12 בסדרה של 1984, וזה בא לידי ביטוי גם במשחק 6 המיתולוגי שהסתיים בהפרש של נקודה ובמשחק 3 שהגיע ל-3 הארכות, ובו ההפרש עמד על 8 בסיום. גם היעדרותו של משחק בו קבוצה אחת כיסחה את השנייה היא נקודת ציון לטובת שיקגו ופיניקס.

הדבר שהכי בולט בסדרה הזאת הוא מספרי הקליעה של מייקל ג'ורדן. אחוזי העונשין אמנם עמדו על 69.4%, אך לזה ניתן להוסיף 50.8% מהשדה ו-40% לשלוש, ובעיקר 41.5 נקודות, המספר הגבוה ביותר בממוצע לסדרת גמר אי פעם. כלומר, אפשר לומר די בביטחון שזו הייתה סדרת הגמר הטובה ביותר בקריירה של מייקל ג'ורדן, ואף על פי כן הסאנס הצליחו להישאר צמודים, מכיוון שגם להם הייתה הקבוצה האיכותית שלהם.

צ'ארלס בארקלי היה ה-MVP באותה עונה, וגם בגמר הוא קלע 27.3 נקודות עם 13 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים למשחק, כולל משחק 4 בו הוא סיים עם טריפל-דאבל של 32, 12 ו-10, ועדיין הסאנס הפסידו ל-55 נקודות של ג'ורדן. חוץ מצמד הכוכבים הגדולים, היו גם סקוטי פיפן, הוראס גראנט ואחרים אצל שיקגו, וקווין ג'ונסון, דן מארלי ואחרים אצל פיניקס, כך שזו לא הייתה רק הופעת יחיד של ג'ורדן ובארקלי.

בסדרה של 1984 היו שני משחקים שהגיעו להארכה, אך הם שני היחידים שהוכרעו בהפרש של מהלך בודד. לעומת זאת, ב-1993 היה משחק בודד של 3 הארכות, מסורת שהסאנס שמרו מביקור הגמר הקודם שלהם ב-1976, ובנוסף אליו את משחק 2 שהסתיים בהפרש של 3 נקודות ואת משחק 6 שהסתיים עם סל ניצחון זכור של ג'ון פקסון וחסימה של גראנט על קווין ג'ונסון.

במילים אחרות, במשחק 3 של כל ההארכות הייתה יותר דרמה מאשר בסדרה היריבה, ולזה אפשר להוסיף את משחק 6 המיתולוגי, את משחק 2 שהוכרע גם הוא בשניות הסיום ואת העובדה ששאר המשחקים הסתיימו בהפרשים צמודים יחסית של 6, 8 ו-10, והמסקנה היא שהסדרה של 1993 צמודה ודרמטית בהרבה מזו של 1984.

בסדרה של 1984 הוזכרו שמות גדולים רבים ששיחקו אז, כולל גרג קייט הסנטר השלישי של בוסטון שהחל רצף שבו בכל עונה שיחק בגמר שחקן ששיתף פעולה עם שאק, רצף שנקטע רק בגמר של מילווקי ופיניקס ב-2021. עם זאת, מרבית השמות הגדולים שהוזכרו שם היו לפני או אחרי שיאם, כשגם ה-MVP לארי בירד שיפר את ממוצעיו האישיים ב-4.5 נקודות בעונה 1985 העוקבת ביחס ל-1984. כאן קיבלנו את ג'ורדן בשיאו, את בארקלי ה-MVP, ורוב השחקנים הבולטים היו בשנות השיא של הקריירה.

לסיכום, הסדרה של 1984 ככל הנראה השפיעה יותר על הליגה מכיוון שהיא החלה את התהליך החיובי שעבר על ה-NBA, אך הסדרה של 1993 הייתה כבר אחד מרגעי השיא של הפופולריות של הליגה, היכולת האישיות של השחקנים המעורבים הייתה טובה יותר, גם אם השמות קצת פחות גדולים, והסדרה הייתה יותר דרמטית, למרות שהיה בה משחק אחד פחות. לכן, הנכון יותר יהיה לבחור בסדרה של 1993.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. עמיחי קטן

    19 ספט 2022 14:01:27

    אני מתנצל על כך שהיו כמה עיכובים בתקופה האחרונה, מכיוון שהייתי עמוס מהרגיל, אבל אני מקווה לסיים את הפרוייקט עד תחילת העונה הבאה או סמוך לאחר מכן.

  2. Jonathan

    19 ספט 2022 14:15:38

    הצבעתי ראשון
    🙂
    סלטיקס נגד לייקרס – בלי ספק. 7 משחקים, שתי יריבות שקלאסיות שהלכו ראש בראש בשנים האלו – ולפחות באותו שלב לא היה ברור שהלייקרס יהיו אלו שיסיימו עם 5 אליפויות בתקופת מג'יק לעומת 3 של בירד.
    גם הסלטיקס ממשיכים במסורת של לקחת את משחק 7 בגמר…
    .
    עם הסאנס נגד הבולס, היה ברור מראש לאן זה הולך, גם אם הסאנס הגיעו עם המאזן היותר טוב וה-MVP. אם היו תקוות הן הסתיימו אחרי שהבולס ניצחו את שני המשחקים הראשונים בפניקס והסאנס מעולם לא הדביקו את הפער. לא באמת גמר מעניין או היסטורי…

  4. מנחם לס

    19 ספט 2022 16:12:28

    תודה עמיחי. אין מוקדם ומאוחר בתורה. ניסיתי להצביע ('84) אבל הלפטופ לא הירשה לי. ב-84 גם לארי חוגם מג'יק היו במיטבם וזה, לבד, אומר הכל. אחת הסדרות הטובות ואני זוכר אותה בברור.

  7. asaf

    19 ספט 2022 20:03:32

    תודה עמיחי. שתי קלאסיקות הבאת פה. הלכתי עם 84 שבעיניי יש לה חלק משמעותי ביריבות סלטיקס-לייקרס וכמובן בירד-מג'יק. כנראה שמול כל סדרה אחרת אגב הייתי בוחר ב-93, הגרלה אכזרית.

  8. thetroll

    19 ספט 2022 20:42:17

    כמובן שהצבעתי לשיקגו סאנס וכמובן שמראש הבנתי שאהיה בצד המפסיד ואין לה שום סיכוי. חבל על המאמץ בהמשך הפרוייקט – ברגע שאנשים פה רואים את בירד ומג'יק באותה תמונה זה מגמד את הכל. זו גם הסדרה שתיקח את הגמר. 1984.

    2. הקיפוד

      19 ספט 2022 22:14:10

      לא מסכים איתך ממש, יש סדרות שבעלות סיכוי לנצח את לארי ומג'יק ויותר מי זה דווקא השם ג'ורדן הוא זה שמביא הרבה קולות שום גמר שבו הוא השתתף לא באמת היה מרשים ומפתיע ועצם הנוכחות שלו בשלבים המאוחרים ועדיין מקבל מספר קולות מכובד רק מוכיח את זה

      1. thetroll

        20 ספט 2022 00:27:56

        אני מוכן להתערב איתך ש 1984 לוקחת.
        הבעיה שמותר להתערב פה רק על בירה ואני לא שותה בירה. אם זה חוקי אני מוכן להתערב איתך על בקבוק ויטמנצ'יק או על וויסקי זול … רד לייבל משהו כזה. מה שתבחר.
        הולך?

        1. thetroll

          20 ספט 2022 00:56:00

          דרך אגב אני לא שותה בירה כי אני בגמילה מאלכוהול אז אני שותה רק ויטמינצ'יק או וויסקי. פשוט נמנע קצת מאלכוהול כרגע.

  10. Yinon Yavor

    20 ספט 2022 09:36:41

    תודה רבה.
    אובייקטיבית כנראה 1984 לוקחת. היא אפילו "הולידה" את הגמר של 1993, כששבוע בדיוק אחרי משחק שבע התקיים הדראפט בו נבחרו גם מייקל וגם בארקלי.
    .
    אבל אני לא אובייקטיבי, ואני לא יכול להצביע לסידרה שבה הקבוצה שלי הפסידה במשחק 7, למרות שהיתה טובה יותר במהלך הסידרה, קלעה יותר נקודות ודייקה יותר, ולמעשה ניצחה יותר משחקים שנגמרו בזמן החוקי. אז ביקום מקביל הייתי מצביע ל-1984 כי זה יקום שבו הלייקרס ניצחו. ביקום הנוכחי מייקל וצ'ארלי יקבלו את הקול שלי – כי הם בהחלט ניפקו סידרה אדירה. למעשה, לדעתי אלה שתי מפסידות הגמר הטובות בכל הזמנים, אבל בעוד שהלייקרס ידעו לתקן בשנים שאחרי, הפספוס של פיניקס הזאת הוא ממש כואב, וחבל שהם לא זכו לתהילה שהגיעה להם

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט