סדרות הגמר הגדולות של כל הזמנים – דאלאס/מיאמי 2011 VS שיקגו/לייקרס 1991 / עמיחי קטן

אחרי הפסקה ארוכה, שכללה גם עונת NBA שלמה, פרוייקט סדרות הגמר חוזר בתקווה שלא להתעכב עליו יותר מדי הפעם. בשל הפגרה, ניתן עדיין להצביע ברבע הגמר השלישי ואת התוצאות של שני רבעי הגמר האחרונים אני אפרסם בחצי הגמר הראשון, שבו הסדרה בין קליבלנד לגולדן סטייט ב-2016 תתמודד עם הסדרה של הספרס נגד ההיט ב-2014.

דאלאס – מיאמי 2011 / עמיחי קטן

קודם כל, יש לנו כאן סדרה שהגיעה ל-6 משחקים, רובם צמודים, מול סדרה שבה היו רק 5 משחקים, מהם 4 ניצחונות רצופים אחרי הפסד אחד של האלופה. כמו כן, 3 משחקים מתוך ה-6 נגמרו בהפרש של פוזשן אחד בלבד, לעומת משחק אחד כזה בלבד בסדרה היריבה, כך שאפשר לומר שהסדרה הזאת היא הצמודה יותר מבין ה-2 בתחרות כאן.

עוד לפני הסדרה עצמה, העונה הזאת עמדה בסימן ההצטרפות של לברון וכריס בוש אל דווין וויד במיאמי, יחד עם הבטחות שחצניות למיניהן, ואילו מנגד עמדה דאלאס, ש-10 עונות רצופות בצמרת הסתיימו בשברון לב עבור אוהדיה שוב ושוב, אך הפעם, סוויפ מוחץ על האלופה היוצאת הלייקרס וניצחון מרשים על אוקלהומה הצעירה והמוכשרת נתנו תחושה טובה יותר לאוהדים, למרות יחסי הכוחות שנטו בבירור לטובת מיאמי טרם הסדרה.

היה לנו כאן גם מאבק שוויוני יותר בין 2 קבוצות שהובלו בגמר בידי סקורר אחד עיקרי שקלע כ-26 נקודות למשחק, אך חבר אליו גם צוות מסייע של שחקני משנה שנתן תרומה משמעותית, כשאצל מיאמי מדובר בעיקר בחמישייה טובה מאוד, ואילו לדאלאס הייתה רוטציה של 7 שחקנים עיקריים שעבדה מעולה לאורך סדרת הגמר.

משחק 1 הנשכח דווקא היה צמוד עד לבריחה של מיאמי ברבע האחרון בדרך לניצחון 92- 84, כשלברון קלע 24 נקודות ועבר את ה-50% מהשדה לראשונה בקריירת הגמרים שלו, ויחד עם 22 נקודות של וויד, 19 של בוש, 12 של מריו צ'אלמרס ו-7 של האסלם, שני האחרונים מהספסל, העידה על כך שיש להיט חמישייה בכירה, בזמן שאצל דאלאס נוביצקי נותר כמעט לבד במערכה עם 27 נקודות ב-7/18 מהשדה, שהעידו גם על ההגנה הטובה של האסלם ובוש עליו.

משחק 2 הלך לאותו כיוון של מחצית ראשונה צמודה ובריחה של מיאמי ברבע האחרון, כשהפעם וויד היה הקלעי המוביל עם 36 ולברון הסתפק ב-20, אבל אז הגיע הקאמבק של דאלאס. ריצת 20- 2 הפכה פיגור 15 ליתרון 3, כשנוביצקי היה גם זה שהעלה את דאלאס ליתרון בשלשה. לברון מיד מצא את צ'אלמרס לשלשה פנויה ושוויון 93, אבל הכדור האחרון הלך לנוביצקי שהסתדר עם בוש וקלע את סל הניצחון שקבע 95- 93 למאבס ושוויון 1 בסדרה.

משחק 3 היה משחק השיא האישי של נוביצקי בסדרה הזאת עם 34 נקודות במשחק היחיד בסדרה שבו הוא עבר את ה-50% מהשדה, כולל 15 נקודות ברבע האחרון וכל 12 האחרונות של דאלאס. עם זאת, וויד שמר על המספרים הטובים שלו, הפעם עם 29 נקודות, לברון חילק 9 אסיסטים בנוסף ל-17 הנקודות שלו ובוש השלים את העבודה של הטריו של מיאמי עם 18 נקודות והסל שהתברר כסל הניצחון בתוצאה 88- 86 אחרי איבוד קריטי של נוביצקי והחטאה שלו עם הבאזר.

משחק 4 נפתח כשנוביצקי סובל מחום של 38 מעלות ומתקשה לאורך חלקים ממנו, בזמן שג'יי ג'יי בראה נכנס לחמישייה של דאלאס במקום דשון סטיבנסון. וויד קלע 32 הפעם והגיע ל-32.3 נקודות בממוצע במשחקים 2-4 ובוש רשם משחק שיא אישי בסדרה עם 24 נקודות, אבל הפעם נוביצקי וג'ייסון טרי קלעו 18 מתוך ה-21 של דאלאס ברבע האחרון, נוביצקי את הסל שהעלה את המאבס ליתרון 3 וטרי את קליעות העונשין ששמרו על היתרון, והם הצליחו לקבוע ניצחון 86- 83 ושוויון 2 בסדרה.

משחק 5 היה משחק השלשות של דאלאס. אחרי 38% בסיבוב הראשון ו-46.2% בסיבוב השני, המאבס צנחו ל-32.8% מחוץ לקשת בגמר המערב ו-34.2% במשחקים 1-4 (בסך הכל 33.3% מאז שנגמר הסיבוב השני), וב-9 המשחקים הקודמים דאלאס הגיעו ל-40% מחוץ לקשת רק פעם אחת ובכלל לא ל-41%. פעם, כל מטאטא ירה כשהם סיימו עם 13/19 לשלוש והגיעו ל-112 נקודות אחרי 84, 95 ו-86 פעמיים במשחקים 1-4. מיאמי נשארו צמודים יחסית ביום טוב של הספסל, אבל ניצחון 112- 103 העלה את דאלאס ל-3- 2 בסדרה.

נוביצקי התקשה במשחק 6 וסיים את המחצית עם 1/12 מהשדה, אבל ג'ייסון טרי קלע 19 בחצי הראשון והוביל את המאבס ליתרון 53- 51 במחצית. נוביצקי השתחרר במחצית השנייה, בה הוא קלע 18 ב-8/15 מהשדה, ואילו מיאמי הרבו להחטיא עונשין (11/19 במחצית השנייה) ובדקות הסיום דאלאס כבר עלו ליתרון דו-ספרתי, בדרך לניצחון 105- 95 וניצחון 4- 2 בסדרה.

הסדרה הזאת היא החלק המכריע של אחת מריצות הפלייאוף המרשימות והמפתיעות של כל הזמנים, כשדירק נוביצקי מספק פעם אחר פעם את הנקודות ברגעי ההכרעה, הצוות המסייע תורם כל אחד בתפקידו והפייבוריטית הברורה ממיאמי כאן בתפקיד הרעים שמפסידים. הסדרה הזאת אפילו הביאה אליפות לשחקנים כמו ג'ייסון קיד, שון מריון ופג'ה סטויאקוביץ', כך שהיא זיכתה כמה מאנשי העשור הקודם בטבעת יחידה, מלבד נוביצקי עצמו וחבריו בדאלאס.

לאור הסדרה שכללה יותר משחקים, יותר דרמה וזוכה הרבה פחות צפויה, לעומת סדרה יריבה שהיא לא יותר מהעברת שרביט תיאורטית ושהייתה בין סדרות הגמר הפחות צמודות, ההכרעה כאן צריכה להיות לטובת הסדרה של 2011.

שיקגו – לייקרס 1991 / עמיחי קטן

יסלחו לי הנציגים של 2011, אבל השמות כאן כמכלול גדולים יותר, וכנראה גם קרובים יותר לשיאם. מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן עוד יופיעו בגמרים לכל אורך העשור כמעט, אבל העובדה שהם הובילו את שיקגו לגמר, יחד עם הנתונים הסטטיסטיים שלהם, תעיד על כך שהם היו מספיק קרובים לשיאם, ויחד איתם, אולי הצוות המסייע האיכותי ביותר שהיה לשיקגו לאורך כל העשור, כשהוא כלל בין השאר את הוראס גרנט וג'ון פקסון.

בצד השני, מג'יק ג'ונסון היה שנה אחת בלבד אחרי זכייה שנייה ברציפות ושלישית בקריירה ב-MVP, ועדיין אותו מנהל משחק בחסד, קארים כבר לא היה שם, אבל ג'יימס וורת'י עדיין כן, לפחות עד שנפצע בשלב מאוחר יחסית של הסדרה (עדיין היה רביעי בדקות מצטברות אצל הלייקרס), והקו הקדמי הובל על ידי סם פרקינס הקלעי ואימת אירופה ולאדה דיבאץ'.

בדיעבד, תוצאה של 4- 1 עשויה להעיד על סדרה לא כל כך צמודה, אבל ב-2 הסדרות יש קבוצה שהגיעה לגמר ראשון בהרכב הכוכבים הנוכחי שלה נגד קבוצה מנוסה בצמרת, גם אם אחרי שיאה לכאורה, ובניגוד לסדרה היריבה, הפעם אפשר לומר על הקבוצה ה"חדשה" שהיא צלחה את האתגר המקצועי והמנטלי, בניגוד לגמר של 2011 שמזוהה עם קריסה של ההיט לא פחות מאשר ניצחון של המאבס.

במשחק הראשון, ג'ורדן ופיפן היו היחידים בשיקגו שקלעו יותר מ-6 נקודות, בזמן שכל החמישייה של הלייקרס קלעה 9 או יותר. שלשה של פרקינס העלתה את הלייקרס ליתרון נקודה, 14 שניות לסיום. ג'ורדן לקח את הכדור האחרון, כמעט איבד אותו בהתחלה ואחרי זה החטיא מחצי מרחק, ביירון סקוט קלע 1/2 מהקו וניסיון הייאוש של פיפן מהחצי הלך החוצה והעניק ללייקרס ניצחון חוץ 93- 91. זה גם היה משחק הגמר האחרון עד היום ששוחק בשעה נוחה לישראלים ולא בשעת פריים-טיים.

ג'ורדן נקלע לבעיית עבירות במשחק 2 ושיחק רק 36 דקות, בהשוואה ל-44 של פיפן למשל, אבל הוא סירב להחטיא וקלע 33 ב-15/18 מהשדה, בזמן שפיפן עבר לשמור על מג'יק והוריד אותו ל-4/13 מהשדה. שיקגו קלעו 38 נקודות ברבע השלישי, כולל רצף של 17/20 מהשדה, חלק משמעותי ממנו בזמן שג'ורדן על הספסל עם בעיית העבירות, והבולס לא התקשו לנצח 107- 86 ולהשוות את הסדרה. ג'ורדן עצמו, כן היה אחראי למהלך הבא…

אחרי מחצית ראשונה צמודה במשחק 3, הלייקרס רצו 18- 2 ברבע השלישי, אך נענו בריצת 20- 7 נגדית שהשיבה את השווון במהלך הרבע האחרון. המשחק נשאר צמוד כשפרקניס ודיבאץ' סידרו ללייקרס יתרון 2, אך הפעם ג'ורדן קלע זריקה מכריעה והצליח לכפות הארכה. בתוספת הזמן, הלייקרס קלעו 4 נקודות בלבד אל מול 6 של ג'ורדן לבדו, ושיקגו עלו ליתרון 2- 1 בסדרה עם ניצחון 104- 96.

הרבע הראשון של משחק 4 הסתיים ביתרון נקודה ללייקרס, אך ברבעים 2-3 יחד הקבוצה הביתית עמדה על 12/41 בלבד מהשדה, תוך כדי שהיא סבלה מפציעות של ג'יימס וורת'י וביירון סקוט, כששניהם לא חזרו לשחק בסדרה. דיבאץ' ומג'יק הצליחו לצמצם את הפער ל-7 במהלך הרבע האחרון, בזמן שפרקינס סיים את המשחק עם 1/15 מהשדה, אך ריצה של הבולס בדקות ההכרעה העניקה להם ניצחון 97- 82 ויתרון 3- 1 בסדרה.

ללא וורת'י וסקוט, מג'יק לקח על עצמו לערב יותר את החברים, והוא חילק 20 אסיסטים, אחד פחות מהשיא שלו בגמרים והפעם השלישית בסך הכל שהוא מחלק 20 אסיסטים בגמר (הוא היחיד), כך שכל 7 השחקנים ברוטציה קלעו 8 לפחות. הלייקרס הצליחו לייצר יתרון קטן לאורך המשחק, אך הפעם היה זה ג'ון פקסון שקלע 10 נקודות ב-6 הדקות האחרונות של המשחק וסייע לבולס לנצח 108- 101 ולהכריע את הסדרה עם ניצחון 4- 1.

זו לא הייתה הסדרה הכי דרמטית, אבל זו הייתה סדרה עם המון השלכות על הליגה בשנים הבאות. האליפות הראשונה מתוך 3 רצופות ו-6 בסך הכל של ג'ורדן ופיפן בעשור הזה, הפעם היחידה שהם התמודדו עם אחת מאימפריות שנות ה-80 שאינה דטרויט, גם אם אחרי השיא, וההזדמנות היחידה של מג'יק לזכות באליפות ללא קארים, הזדמנות שלא צלחה מבחינתו.

היה כאן דו-קרב האישי בין שניים מגדולי הגארדים בכל הזמנים, שגם שמרו אחד על השני לפרקים, הייצה כאן הזדמנות כמעט יחידה לקרב ישיר בין הקבוצה הטובה ביותר של שנות ה-80 לקבוצה הטובה ביותר של שנות ה-90, וגם אם התוצאה הסופית לא הייתה הכי צמודה, הדרך לשם לא הייתה כל כך טבעית כמו רוב המקרים שנגמרו בתוצאה 4- 1.

עם כל הכבוד לסיפור המרשים של דאלאס, זו עלילה שולית יחסית בסיפור ההיסטוריה של ה-NBA, ואילו הסדרה שלנו היא אולי נקודת המפנה המשמעותית ביותר בתולדות הליגה, או לפחות אחת מהן. לכן, על אף החסרונות הקיימים, ההמלצה היא להצביע לסדרת הגמר של 1991.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. Benda

    15 יונ 2023 07:53:53

    תודה עמיחי!
    אפשר להוסיף גם את העובדה שורדים התמודד עם פציעה לא פשוטה בסוף משחק 3, במהלך האחרון של הזמן החוקי – ולמרות זאת התעקש כמובן לשחק בהמשך, והצליח לעמוד בסטנדרטים של עצמו.

  2. asaf

    15 יונ 2023 08:15:43

    תודה עמיחי! קשה מאוד לבחור בעיניי, הגאולה של נוביצקי מול תחילת השליטה המוחלטת של ג'ורדן. הלכתי עם הלב והחיבה לנוביצקי, מודה שפחות התייחסתי לכדורסל בבחירה.

  4. אשך טמיר המקורי

    15 יונ 2023 11:57:16

    תודה רבה.
    קודם כל – איזה צ'וקר לברון.
    מכדרר ומכדרר ומייבש את כולם ואז זורק זריקה רעה.
    שום דבר לא השתנה.
    היו לו ווינרים לצידו שהצילו אותו מהפסד בכל הגמרים – ווייד וקיירי. ובבועה הליגה החליטה שהיא חייבת רייטינג כדי להציל משהו מהעונה והשופטים הכריעו את דנבר בסדרה הכי מכורה שראיתי, ונתנו לדייוויס "מעיל רוח" כשאסור היה להתקרב אליו.
    לענייננו.
    התמודדות צמודה בין שתי סדרות היסטוריות.
    נתתי למאבס כי זה היה יותר מיוחד, יותר מרגש, דוד מול גוליית, ודירק נתן פשוט פלייאוף אפי וסחב ככוכב יחיד, מנתץ את הסטיגמה עליו כלוזר.

    1. NBA בדם

      15 יונ 2023 13:39:41

      זו הסדרה היחידה שהוא היה בה חלש.
      מאז הוא היה השחקן הטוב ביותר בכל סדרה שהשתתף(עד סוף העשור).
      וויד וקיירי הצילו אותו? לוקח את פיפן עליהם בעצימת עיניים. (ראינו את קיירי הווינר הגדול מה עשה שלברון לא היה בסביבתו).
      שכחת שמארי קלע 23 נק' ברבע האחרון במס' 2 בגמר המערב(שבשני המשחקים הראשונים יוקיץ לא תרם כמעט ברבע האחרון). אולי גם מארי הציל את יוקיץ?
      הלייקרס בבועה היו הקבוצה הטובה ביותר. סיימה את העונה הסדירה ראשונה במערב ולקחו לה את יתרון הביתיות, שלברון מסיים שני לmvp של העונה הסדירה.

        1. NBA בדם

          15 יונ 2023 14:12:55

          זכותך ידידי.
          תאמר לי: מי עדיף קיירי או פיפן?
          וויד (שרק בשנת 2011 היה קרוב לשיאו ב4 העונות עם לברון) או פיפן?
          שים את לברון עם פיפן והוא יוצר שושלת מטורפת. (שלא לדבר על זה שבעונה שמייקל לקח הפסקה, שיקגו הגיעה בלעדיו לחצי גמר המזרח והפסידה לניקס ב7 משחקים).
          כל שחקן צריך עזרה, אבל לברון מכולם צריך הכי פחות מכולם, מכיוון שהוא שחקן האולארואנד הטוב בהיסטוריה.
          גם ליוקיץ שמהללים אותו יש מס' 2 מטורף וקבוצה שמחפה עליו בהגנה.
          הסדרה מול דאלאס הייתה באמת גרועה בכל קנה מידה לסופרסטאר, אבל מאז אי אפשר לבוא אליו בטענות.
          אני לא יכול להצביע על סדרה מאז שהוא לא השחקן הכי טוב בה (כולל דוראנט שהיה בגולדן מולו).

            1. NBA בדם

              15 יונ 2023 14:43:42

              בזריקה אחרונה ברור שקיירי.
              אני צריך שחקן לסדרה שלמה ,לא ל2 דקות אחרונות במשחק.
              פיפן במכלול הגנה התקפה לא רואה את שניהם , וגם אתה יודע את זה.

        2. הציפור הנדירה

          15 יונ 2023 15:01:18

          אתה יכול לא להסכים אך הדברים של "NBA בדם" הם המציאות!!!
          לברון היה המצטיין בגמרים של השנתיים הבאות וכן ב-2016 ו-2020, כשב-2016 הוביל את שחקני שתי הקבוצות בכל חמשת הנתונים העיקריים, היחיד לעשות זאת עד היום, ובאחד בגמרים שהפסיד השיג ממוצע ט"ד למשחק, גם כאן היחיד לעשות זאת עד היום ואז לא היה צ'וקר אלא ווינר.

    1. עמיחי קטן

      15 יונ 2023 12:52:22

      תודה מנחם. אני יכול לחשוב על כל מיני קריטריונים (למשל – יותר משחקים, משחקים יותר צמודים, כוכבים יותר גדולים, יותר רגעים אייקוניים יותר השפעה על העתיד של הליגה וכו'), אבל אני משתדל להשאיר למצביעים את ההחלטה אילו שיקולים גוברים בכל פעם

  8. הציפור הנדירה

    15 יונ 2023 15:29:09

    בחרתי ב-91' כי מייקל בסדרה זו היחיד שהשיג ממוצע של לפחות 30, 10, 5(, 2, 1) בסדרת פלייאוף כלשהי, ולמעשה מדובר ב-31, 11, 6 כשהשיג 31.2 נק' (55.8% מהשדה ו-84.8% מהקו), 6.6 כ"ח, 11.4 אס', 2.4 חט', 1.4 חס' ושלושה אי' ב-44 דק' למשחק.

    2. הציפור הנדירה

      16 יונ 2023 01:45:05

      יוקיץ הצטרף אליו ואף שיפר את הרף עם 30, 13, 7, כשבפלייאוף כולו השיג 30, 14, 9. וילט בגמר 67' השיג 29 (כ"ח), 21, 9, והוא היחיד עם לפחות 25, 20, 5 בממוצע למשחק בפלייאוף מסוים (בגמר היה לו רק 17.7 נקה לצד 28.5 כ"ח ו-6.8 אס' ועדיין כנראה שהוא היחיד עם ממוצעי גמר של לפחות 25, 15, 6.

  9. הציפור הנדירה

    15 יונ 2023 17:32:46

    ה-31.2 נק' ו-11.4 אס' הם בעלי ערך דומה ל-41 נק' ו-6.33 אס' שהיו בגמר 93': ב-91' תרם באופן ישיר ללפחות 54 נק' (תלוי כמה אס' היו לשלשות) וב-93' תרם באופן ישיר ללפחות 53.67 נק' (אותו כנ"ל בסוגריים).
    ב-93' קלע 9.8 נק' יותר וקלט 1.9 כ"ח יותר אך ב-91' מסר 5.07 אס' יותר ששווים יותר מהפער בנק', חטף וחסם 0.67 יותר. אמנם ב-93' איבד 0.93 פחות למשחק אך היחס אס-אי' ב-91' היה גדול יותר עם 2.67-3.17 וכן ביחס אס'+חט'/אי': 3-3.83.
    לכן ב-91' המופע של ג'ורדן היה גדול יותר.

  11. NFS

    16 יונ 2023 07:57:41

    עד כמה ש-91' זו האליפות הראשונה של ג'ורדן והבולס, האליפות של 2011 היא אחת המרגשות עם נוביצקי הטוב והצנוע מול שני המשתעלים שחברו יחדיו במהלך מגעיל ליענו קבוצת על ("נוט 1, נוט 2, נוט 3…". באמת, האם היה אי פעם מחזה יותר דוחה ומגלומני מהטקס ההוא שבוש, ווייד ולברון ישבו ביחד עם המדים – והעגילים – ובחזה נפוח וחיוך שחצני דיווחו לעולם על כמה אליפויות הם מתכננים? אין כזה), ובמשחקים צמודים ודרמטיים דאלאס מנצחים בסוף, כולל משחק 6 הסופר דרמטי.
    ללא ספק 2011.

      1. הציפור הנדירה

        18 יונ 2023 11:41:57

        גם הארבע אליפויות שזכה בהם כשהוא המצטיין כשאחת מהן הוביל את שחקני שתי הקבוצות בכל חמשת הנתונים העיקריים, מתאר לא פחות טוב את לברון, מבחינת יכולות הכדורסל שלו.

  12. סוסמעץ

    16 יונ 2023 16:47:57

    גמר 2011 היה המרגש והמתוק שזכור לי אי פעם
    (עוקב כבר כמה שנים..)
    ==
    לראות את נוביצקי מביס את שלושת השחצנים ושני המשתעלים
    ==
    ת-ע-נו-ג

  13. dvir

    16 יונ 2023 22:16:48

    בחירה מאוד קשה . מצד אחד הסדרה בין הלייקרס לשיקאגו היא היסטורית היא הגמר של כל הגמרים שתי שושלות ענקיות אחת מול השנייה . מצד שני הסדרה הזאת לא הייתה מעניינת הלייקרס לא היו בשיא וזה נגמר ב5 משחקים. בצד השני ההיט היו פייבוריטים בצורה חסרת תקדים. צריך לזכור וויד הביא אליפות ב2006 בסדרה ענקית והיה איד משלושת הטובים בעולם לברון היה השחקן הטוב בליגה ובוש טופ 10 וזה היה בעידן שלא היה סופר טים. זה היה נראה שדאלס איכשהו הגיעו לגמר ובסוף הם לקחו את הסדרה . אגב גם לסדרה הזאת משמעות היסטורית כי ללברון לקח שנים להסיר את הכתם של הסדרה ההיא

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט