מלבד העובדה שאי אפשר להספיד שחקן עד שהוא יוצא משארלוט המשחק של באטום במדי הקליפרס בעונות האחרונות הזכיר לי עוד דבר אחד, את המשחק שלי כשאני משחק כדורסל! ההגנה, הקפיצה על כל כדור חופשי, הזריקות מרחוק (לא אמרתי הקליעות) ובעיקר המהירות שבה הוא נפטר מהכדור בשנייה שהוא מקבל אותו, באטום הפך להשוואה הראשונה שעלתה לי בראש כשאנשים שאלו על המשחק שלי והתיאור הטוב ביותר שיכולתי לקרוא לזה בזמנו היה "הוא משחק כאילו הוא יודע שהוא השחקן הגרוע ביותר על המגרש" והתכוונתי לזה בצורה הטובה ביותר. מתוך 259 שחקנים שרשמו לפחות 30 נגיעות בכדור למשחק בעונה האחרונה, ולפחות 15 משחקים, כמות השניות הממוצעת שבאטום החזיק בכדור הכתום מהרגע שהוא הגיע אליו עמדה על 1.45 ומיקמה אותו במקום העשירי מהסוף.

אחרי התקופה המאכזבת בהורנטס באטום הגיע לקליפרס וקיבל תפקיד שהותאם במיוחד בשבילו, שמירה על שחקני הכנף של היריבה (ולעיתים התמודדות עם גבוהים כשהוא מתופקד כחמש נמוך), הנעת הכדור וספוט אפ מחוץ לקשת, המקום בו הוא משיג את רוב הנקודות שלו. בתוך התפקיד המצומצם הזה באטום הפך להיות שחקן משלים חשוב מאוד אצל האחות הקטנה מלוס אנג'לס והעונה, ביחד עם ג'ון וול והבריאות של שני הכוכבים העיקריים שלה, הוא יכול לעזור לה ללכת על כל הקופה. אבל בואו נתחיל מההתחלה.

כוכב עולה בפורטלנד?

באטום נבחר בדראפט של 2008 במקום ה25 על ידי יוסטון שמיד דאגה להעביר אותו לפורטלנד תמורת דארל ארת'ור וג'ו דורסי. עד לרגע כניסתו לליגה הטובה בעולם הצעיר הצרפתי כבר הספיק לבנות לעצמו שם ברחבי עולם הכדורסל, הוא היה חלק מנבחרת צרפת הצעירה שזכתה באליפות אירופה עד גילאי 16 ב2004, ב2006 כבר הוביל את הנבחרת עד גילאי 18 לזכייה באותו טורניר ביחד עם פרס הMVP אותו לקח הביתה ובזמן העונה הסדירה לבש את מדיה של לה מאנס מהליגה הצרפתית.

ניקולה השתפר משנה לשנה. הוא הגיע למספר נקודות דו ספרתי כבר בעונתו השנייה בליגה ומהר מאוד הפך לאחד השחקנים החשובים ביותר בסגל שסבב סביב ברנדון רוי ולמרקוס אולדרידג', אחד הצמדים המפוספסים ביותר של אותו עשור, והיה מלא בשחקנים ארוכים שיודעים להניע את הכדור/לזרוק ולעשות הגנה, שחקנים כמו ווסלי מת'יוז, אנדרה מילר, ג'רארד וולאס ועוד. השינוי הגדול הראשון במשחק של באטום הגיע בעונת 12/13, מלבד העובדה שדמיאן לילארד נכנס לסגל והתגלה כסופרסטאר כבר מהרגע הראשון, ראיית המשחק של באטום הפציעה לראשונה. אחרי חמש עונות בליגה בהם הוא רשם 1.2 אסיסטים בממוצע למשחק הפורוורד הצרפתי חילק כמעט חמישה אסיסטים בערב ולצד הפוינט גארד הכישרוני התגלה כמוביל כדור משני יעיל במיוחד. באטום, שלא פתח באופן קבוע עד לאותה נקודה, לא ראה עוד זריקת ביניים אחת מהספסל במדי פורטלנד. אבל זה לא נגמר פה, בעונת 13/14 באטום ביצע קפיצת מדרגה נוספת. לצד העלייה של דמיאן לילארד בתור כוכב על בליגה באטום לקח על עצמו לבצע את העבודה השחורה באופן כללי ואת השליטה מתחת לסל באופן ספיציפי. למרות שבילה את רוב זמנו בשלוש כשאולדרידג' ורובין לופז מאיישים את הקו הקדמי באטום קלט 7.5 ריבאונדים לערב, בעצם הוא היה אחד משלושה שחקנים שרשמו באותה עונה לפחות 7 ריבאונדים וחמישה אסיסטים למשחק, שני השחקנים האחרים? קווין דוראנט (סיים כMVP) וג'ואקים נואה (סיים במקום הרביעי בדירוג הMVP). יותר מזה, בין השנים 12'-15' הוא רשם חמישה אסיסטים ו6.4 ריבאונדים, השחקנים היחידים שהגיעו לנתונים האלה באותם עונות הם לברון ג'יימס וראסל ווסטברוק. היכולת של הפורוורד המוכשר לא נעלמה משאר קבוצות הליגה וב2012, כשהוא היה שחקן חופשי מוגבל, הוא קיבל הצעה מהוולבס שרצו לחבר אותו עם ריקי רוביו וקווין לאב וליצור שלישייה גדולה משלהם רק שפורטלנד לא הסכימו לוותר על הנכס שבידיהם והשוו את ההצעה.

אבל הרומן בין הצרפתי הבינלאומי לפורטלנד לא נמשך הרבה זמן. בחמש העונות שהספיק לבלות באורגון הקבוצה הצליחה לעבור את הסיבוב הראשון רק פעם אחת, הודות לאותה זריקה אגדית של דמיאן לילארד, ולאחר עונת 14'-15', כשהחלו השמועות על כך שאולדרידג' לא מתכנן להאריך את החוזה שלו עם הקבוצה בהנהלה החליטו שהגיעה הזמן ללכת בכיוון אחר. השכר אותו הנהלת פורטלנד חסכה לעצמה כשלא העריכה לבאטום את החוזה עוד יתברר כגורלי במיוחד בקיץ הבא מכל הסיבות הלו נכונות (תוכלו לקרוא על זה באחת הכתבות שהעלתי לאתר https://hoops.co.il/?p=235370). אז באטום, שהתקשה לספק את הסחורה בעונה החולפת, נשלח לשארלוט וראה איך ג'רלד הנדרסון ונואה וונלה עושים את הדרך ההפוכה.

שארלוט – קריירה בצניחה חופשית

באטום הגיעה לשארלוט ביחד עם מייקל קיד גילכריסט במטרה להוסיף וורסטיליות הגנתית סביב אל ג'פרסון וקמבה ווקר הצעיר וליצור בשארלוט קבוצה שתוכל לרוץ ביחד לשנים הקרובות ובעיקר להעפיל באופן קבוע לפלייאוף.

הכל היה נראה ורוד לאחר העונה הראשונה. באטום היה הפליימייקר הראשי בשארלוט עם 5.8 אסיסטים וביחד עם כמעט 15 נקודות למשחק, 6.2 ריבאונדים וההגנה בה הוא היה ידוע הוא השתלב נהדר בסגל של סטיב קליפורד. עם הצרפתי לצידו קמבה רשם 20 נקודות למשחק בפעם הראשונה בקריירה והשניים הוליכו את שארלוט למקום השישי במזרח ולקרב מותח במיוחד עם מיאמי בסיבוב הראשון שנמשך לאורך של שבעה משחקים. לאחר אותה עונה בהנהלת שארלוט החליטו שהם ראו מספיק והציעו לבאטום, שקיבל הצעות מדאלאס ומהלייקרס, חוזה של 120 מיליון דולר לחמש השנים הקרובות. ועם החוזה הגיעו הציפיות.

משם הכל התדרדר. באטום קיבל עוד ועוד אחריות התקפית והזדמנויות להוכיח את חוזה המקסימום עליו חתם בקיץ האחרון אבל התברר שהוא לא יעיל במיוחד בתור אופציה התקפית מובילה. למרות שהנתונים שלו נשארו אותו דבר כמו בעונה האחרונה הוא רשם רק 33% מחוץ לקשת ו40% מהשדה והוכרז כשעיר לעזאזל כשההורנטס סיימו במקום ה11 במזרח. ואז הגיעו הפציעות, שבר באצבע, רצועה קרועה במרפק, כאבים באכילס, שבר נוסף באצבע ועוד, היכולת שהציג הצרפתי בשארלוט, ביחד עם כמות הניצחונות של הקבוצה וכמות הפעמים שהיה זמין לעלות לשחק, רק פחתה משנה לשנה עד שהגיעה לשיא שלילי בעונת 2019 בה באטום רשם רק 3 נקודות למשחק ב22 הופעות בזמן שהרוויח מעל ל25 מיליון דולר לעונה. מלבד העובדה שהוא הוכתר לאחד החוזים הגרועים ביותר של הכדורסל המודרני כל קשר בינו לבין משחק הכדורסל נראה מקרי בהחלט, לאחר אותה פתיחת עונה מזעזעת הגיע הניפוי הצפוי מצד ההורנטס שהחלו בתהליך של ניקוי ארוות עמוק ולאחר מכן ההצעה לחוזה מינימום מצד הקליפרס.

תחיית המתים

כמו שכתבתי בפסקת הפתיחה, באטום קיבל תפקיד מצומצם בקליפרס עם דרישות וברורות ומינימום אחריות והצליח לתרום לסגל מהשנייה הראשונה. מה עוד אפשר לבקש משחקן כנף בכדורסל המודרני? הוא מסוגל להניע את הכדור ולבצע את המסירה הנכונה, הוא לא אנוכי, מרווח את המשחק (40% מחוץ לקשת בלוס אנג'לס), הוא שומר אישי נהדר שנותן לטיי לו את היכולת להחליף בכל פיק אנד רול כמו שהוא אוהב והוא מסוגל להתמודד עם גבוהים בשביל להיות מתופקד בחמש. בכלל, באטום מתאים לטיי לו כמו כפפה ליד, הוא בילה כמעט 20% מהפוזשנים שלו בפלייאוף של 2021 בעמדת החמש בזכות הוורסטיליות ההגנתית שלו והעובדה שהוא מכריח את הגבוהים של היריבה (רודי גוברט בעיקר) לצאת אל מחוץ לקו השלוש.

אחרי עונה אחת מוצלחת סטיב באלמר החליט להשאיר את באטום בסביבה לשנתיים נוספות. מבול הפציעות שפקד את הקבוצה בעונה החולפת מנע מהם להגיע לפלייאוף אבל הם עומדים לפתוח את העונה הקרובה כמועמדת בטוחה. למרות שג'ון וול יפטור כמה מבעיות הובלת הכדור שהקבוצה חוותה בשנים האחרונות חוסר היכולת שלו לרווח את המשחק ביחד עם העובדה שהוא עדיין מגן מצוין (קבוצות לא ימהרו לרדוף אותו בחילוף) יוכל להביא את טיי לו לשחק אפילו יותר סמול בול ממה שראינו אותו מעלה עד כה ולכן אני חושב שהוא הולך להיות אחד מהשחקנים החשובים ביותר של הקליפרס בעונה הבאה בדרכם לאליפות.

באטום הוא אחד השמות הראשונים שעולים לי לראש כשאני שומע את הביטוי "רול פלייר", הוא התפרסם בליגה על טהרת העבודה השחורה שאף אחד לא רוצה לעשות ואחרי הניסיון הכושל בהורנטס להיות "פרנצ'ייז פלייר" הוא חזר למקום אליו הוא מתאים יותר מהכל, שחקן משלים.