יריבויות רבות היו לאורך השנים ב-NBA, חלקן מודרניות וחלקן עתיקות, אבל היריבות שעומדת להיות מוצגת כאן היא ככל הנראה הראשונה המשמעותית, כשהיא החלה למעשה עוד לפני שהקבוצות הרלוונטיות היו בכלל ב-NBA. שתי הקבוצות הטובות ביותר בכדורסל המקצועני בשנים הראשונות של ה-NBA, כשבעיקר מדובר בכוכב הגדול ביותר, תרתי משמע, נגד הקבוצה המאוזנת הטובה ביותר, זו שהכוכב המוביל שלה היה הרכז שדאג לחלק כדורים לכולם.

ג'ורג' מייקן נחשב לסופרסטאר הראשון של ה-NBA. הוא נבחר לשחקן המצטיין של חצי המאה הראשונה, וזה עוד באמצע הקריירה שלו, ואחר כך היה אחד מבין 4 שחקנים שנבחרו להיכל התהילה מיד עם פתיחתו, והיחיד מה-NBA לעשות זאת מיד. בהמשך מייקן נבחר גם לכל רשימת שחקנים גדולים שנבחרה – בחגיגות ה-25, 35, 50 ו-75 של ה-NBA.

היריבה הגדולה של מייקן והלייקרס, ולמעשה הקבוצה היחידה שהצליחה להדיח אותם בפלייאוף באותן שנים, הייתה רוצ'סטר רויאלס, היום סקרמנטו קינגס, כשמייקן והרויאלס נפגשו בפלייאופים השונים ב-6 מתוך 8 העונות המלאות של מייקן כשחקן מקצועני. בוב דיוויס הרכז, בובי וונזר הגארד השני וארני ריזן הסנטר הם 3 חברי היכל התהילה והשחקנים המובילים של הקבוצה הזאת, ואחרי שתמצאו את רוצ'סטר, ניו-יורק על המפה (מערב ניו-יורק זה ידע מספיק…), אפשר להתחיל.

רקע היסטורי:

הסיפור שלנו מתחיל עוד בליגה שקדמה ל-NBA, ליגת ה-NBL שהוקמה ב-1937, אבל נקודת הפתיחה שלנו מקבילה לסיום מלחמת העולם השנייה ב-1945, אז הליגה הודיעה שהיא פתוחה לצרף קבוצות חדשות, ואחת מהן הייתה רוצ'סטר רויאלס, שהפכה לאחת מהקבוצות המובילות בשנים הבאות. פחות משנה מאוחר יותר, הצטרף לליגה הרוקי ג'ורג' מייקן שיהפוך לכוכב הגדול ביותר של התקופה.

כאמור, קיץ 1945, וב-NBL רוצים לנצל את המומנטום של סיום מלחמת העולם ומגדילים את הליגה מ-6 ל-8 קבוצות, כאשר המצטרפת הבולטת היא רוצ'סטר, עיר במערב ניו-יורק. עד 1957 הרויאלס שיחקו ברוצ'סטר לפני שעברו לסינסינטי, שם הם החזיקו עוד תקופה לפני הנדודים בשנות ה-70 לקנזס סיטי והמעבר לשם קינגס במקום רויאלס, ובשנות ה-80 הם התקבעו סופית כסקרמנטו קינגס.

מאחר ולא התקיים דראפט הרחבה, הרויאלס היו חופשיים להביא איזה שחקנים שהם רצו והם באמת צירפו כמה שחקנים בולטים, ובראשם ג'ורג' גלאמק שהיה רוקי העונה ב-1942, אל סרבי ששיחק בשנים הראשונות של הליגה בשנות ה-30 לפני שהתגייס לחיל האוויר האמריקאי, ועוד שני שחקנים צעירים ששירתו במלחמה בחיל הים מיד עם תום קריירת המכללות שלהם – בוב דיוויס ורד הולצמן.

בינתיים, מי ששלטו בליגה היו הפורט ווין זולנר פיסטונס, ובעיקר המאמן-שחקן בובי מקדרמוט שזכה ב-4 תארי MVP רצופים בשנים 1943-6 וב-2 תארי מאמן העונה בשנים 1944-5, וגם בעונת 1946 הוא הוביל את הפיסטונס למאזן הטוב ביותר וזכה ב-MVP, אבל המאמן של הרויאלס, לסטר הריסון, היה זה שזכה הפעם בתואר מאמן העונה. הפיסטונס והרויאלס נפגשו בגמר המזרח שהיה גם הסיבוב הראשון של הפלייאוף, והרויאלס עצרו את הפיסטונס עם ניצחון 3- 1 בסדרה. אחרי זה הם השלימו סוויפ בסדרת הגמר נגד שבויגן רד סקינס וזכו באליפות.

כעת זה הזמן להתחיל לעסוק בג'ורג' מייקן, אשר נולד בשנת 1924. הגמלוניות של מייקן, שהיה בגובה 2.08 ובמשקל של 245 פאונד והתקשה לנוע על הפרקט, וזה עוד בלי להזכיר את זוג המשקפיים העבה שלו שבא במענה לקוצר הראייה ממנו הוא סבל, לא היה רמז לעתיד לבוא. אולם, המאמן של מייקן במכללת דה-פול בשיקגו, ריי מאייר, האמין שמייקן יכול לנצל את הגובה שלו ולהפוך לשחקן מיוחד, והחל להתאמן איתו על זריקות וו, בנוסף לאימונים שנועדו לשפר את היכולות האתלטיות הכלליות של מייקן, והוא גם אחראי לאחד מהאימונים הידועים ביותר עד היום – ה-"Mikan drill".

מייקן הוביל את דה-פול לפיינל-פור של טורניר המכללות כבר בעונה הראשונה שלו שם, אך הם הפסידו בחצי הגמר לג'ורג'אטון. בשנתיים הבאות המכללה הלכה לטורניר ההזמנה הלאומי, שאז הקביל לטורניר המכללות המוכר של ימינו, ומייקן הוביל אותה לגמר ב-1944, שם הם הפסידו לסנט-ג'ון ולזכייה ב-1945, אז הוא גם זכה ב-MVP של הטורניר עם ממוצע של 40 נקודות, כולל משחק של 53 נקודות בניצחון 97- 53 על רוד איילנד.

מבחינת התארים האישיים, מייקן זכה פעמיים בתואר "שחקן השנה על שם הלמס", תואר שחולק מ-1944 עד 1983, אך כשהחלו לחלק אותו הוסיפו גם חלוקה בדיעבד לכל עונה מאז 1905. היחידים שזכו בתואר הזה פעמיים או יותר הם האנק לואיזטי, וג'ורג' גלאמק שהוזכר קודם במדי הרויאלס, כששניהם זכו בו בדיעבד על פעלם בשנות ה-30 ותחילת ה-40, מייקן, ביל ראסל, אוסקר רוברטסון, ביל וולטון, דיוויד תומפסון וקארים שזכה בו 3 פעמים.

מייקן חתם בשיקגו אמריקן גירס מליגת ה-NBL עוד לפני שהסתיימה עונת המכללות האחרונה שלו ב-1946, אבל הוא לא יכול היה לשחק בעונה הזאת בגלל שהוא עוד לא השלים את 4 שנותיו במכללות. הוא כן היה יכול להשתתף ב"טורניר הכדורסל המקצועני העולמי" שבו רוב קבוצות ה-NBL השתתפו, יחד עם קבוצות אחרות, כמו ההארלם גלובטרוטרס שזכו ב-1940 למשל. ב-1946 מייקן קלע ממוצע של 20 נקודות למשחק והוביל את הגירס למקום השלישי בטורניר, אחרי הפסד צמוד לאושקוש אולסטארס בחצי הגמר, מה שהספיק לו כדי לזכות ב-MVP בטורניר הזה ולרוקי העונה של ה-NBL, על אף שהוא בכלל לא שיחק בעונה שלהם.

היריבות ב-NBL:

את 6 השבועות הראשונים של עונת 1947 בילה מייקן מחוץ לפרקט בזמן משא ומתן על החוזה שלו עם הגירס, והם פתחו רע את העונה, אבל במקביל לזה שהוא החל לשחק היו התרחשויות אחרות בליגה. בובי מקדרמוט, המאמן-שחקן של הפיסטונס, הושעה לאחר שהוא הרביץ לאחד משחקניו באימון והבעלים של פורט ווין החליט לוותר עליו ולהעביר אותו בטרייד לשיקגו, שם שיתוף הפעולה שלו ושל מייקן הביא לריצה נאה בחצי השני של העונה ומקום בפלייאוף.

בצד השני, הרויאלס הרוויחו מהטרייד של הפיסטונס על מקדרמוט, והם סיימו במאזן הטוב ביותר בליגה עם 31 ניצחונות ו-13 הפסדים, והרכז בוב דיוויס, שכונה גם "הודיני מהאריסבורג", זכה בתואר ה-MVP. למעשה, 4 מתוך 5 הנבחרים לחמישיית העונה היו אצל הרויאלס או הגירס, כשמדובר בדיוויס, אל סרבי של רוצ'סטר, מקדרמוט ומייקן. בפלייאוף הגירס גברו על אינדיאנפוליס ג'טס 3- 2 ועל אושקוש אולסטארס 2- 0 בדרך לגמר, ואילו הרויאלס גברו 3- 1 על סירקיוז נאשיונלס ו-2- 1 על הפיסטונס.

המפגש הראשון בפלייאוף בין הרויאלס ובין מייקן היה בגמר של 1947, אחרי 2 סדרות הפלייאוף שהוזכרו כאן, ובמשחק הראשון בסדרת הטוב מ-5 הוביל דיוויס את הרויאלס לניצחון 71- 65 עם 23 נקודות, אבל מייקן קלע 27 במשחק 2 ושיקגו השיגו ניצחון חוץ בתוצאה 67- 63 לאחר משחק צמוד. הסדרה עברה לשיקגו סטדיום, בו גם מייקל ג'ורדן עתיד לחגוג אליפות בעוד 45 שנים, אך הפעם היה זה מייקן שהוביל את הגירס לניצחונות 78- 70 ו-79- 68 במשחקים 3 ו-4, ומייקן חגג ניצחון ראשון ביריבות נגד הרויאלס.

רוצ'סטר בסך הכל שמרו על רוב הסגל שלהם אחרי ההפסד לשיקגו, והשינוי המרכזי היה העזיבה של ג'ורג' גלאמק שעבר לאינדיאנפוליס, ובמקומו התייצב בעמדת הסנטר של הרויאלס ארני ריזן שהגיע תמורתו. ריזן הפך לקלעי המוביל של הרויאלס והם שוב זכו במאזן הטוב ביותר בליגה, כך שהם שמרו על מעמדם. בינתיים, מאוריס וויט, הבעלים של הגירס, החליט להקים ליגה חלופית שבה הוא יהיה הבעלים של כל 24 הקבוצות, מיזם שכשל לחלוטין, ובסופו השחקנים של הליגה הזאת נבחרו בדראפט על ידי יתר קבוצות ה-NBL.

מייקן נבחר ראשון בדראפט הזה ונחת במיניאפוליס לייקרס, שעונה קודם לכן הוקמו לראשונה כדטרויט גמס וסיימו עם 4 ניצחונות בלבד, אך כעת מייקן הוביל אותם למאזן הטוב במערב, ניצחון אחד פחות מרוצ'סטר, והפעם הוא גם זכה ב-MVP עם 21.3 נקודות בממוצע למשחק כשהוא היחיד בתולדות ה-NBL שקולע 1,000 נקודות או יותר בעונה. בפלייאוף הפעם הלייקרס גברו 3- 1 על אושקוש ו-2- 0 על טרי-סיטי בלאקהוקס בדרך לגמר, ואילו הרויאלס גברו 3- 1 על הפיסטונס ו-2- 1 על אנדרסון פאקרס, על אף שהם סבלו מכמה פציעות, ובראשן זו של ריזן ששבר את הלסת התחתונה ונעדר מחצי מהעונה.

הלייקרס שלטו בסדרה וניצחו 80- 72 במשחק הראשון ו-82- 67 במשחק השני כדי להשיג יתרון בטוח, ועל אף שהרויאלס הצליחו לנצח 74- 60 במשחק 3, הלייקרס השלימו את העבודה עם ניצחון 75- 65 ומייקן השיג אליפות שנייה ברציפות, כשהפעם הוא מסיים את הסדרה עם ממוצע של 27.5 נקודות למשחק. מכאן, הלייקרס המשיכו ל"טורניר הכדורסל המקצועני העולמי" שהתקיים בפעם האחרונה, מאחר ובשנה הבאה לא יהיה לזה מספיק ביקוש, ובמשחק הגמר קלע מייקן שיא טורניר של 40 נקודות בדרך לניצחון 75- 71 על ניו-יורק רנס.

המעבר ל-BAA:

ליגת ה-BAA היא זו שמוכרת היום כשנים הראשונות של ה-NBA, והיא הוקמה בקיץ 1946. אחרי השנתיים הראשונות, בהן ליגת ה-NBL הייתה הפופולרית יותר, ה-BAA היו זקוקים לחיזוק, והם קיבלו אותו בדמותן של 4 קבוצות שהחליטו "לערוק" – הג'טס והפיסטונס שעתידים היו לתפוס 2 מ-3 המקומות האחרונים בליגה, ויחד איתן שתי הפיינליסטיות של ה-NBL – הרויאלס והלייקרס.

כל 4 המצטרפות לליגה מצאו את עצמן במערב, יחד עם שיקגו סטאגס וסנט לואיס בומברס, וזאת על אף שרוצ'סטר זו עיר בניו-יורק, ואילו וושינגטון ובולטימור היו אלה שהועברו מהמערב למזרח. הלייקרס והרויאלס שמרו על מעמדן כ-2 קבוצות הכדורסל הטובות ביותר בליגה שלהן, אם כי הלייקרס הפסידו פעמיים להארלם גלובוטרוטרס בהפרש של שנה, ושוב רוצ'סטר תפסו את המאזן הטוב בליגה עם יתרון של משחק אחד על הלייקרס.

הרויאלס והלייקרס השלימו סוויפ של 2- 0 על הבומברס והסטאגס בהתאמה, והגיעו למפגש נוסף ביניהן, הפעם בגמר המערב. מייקן, שקלע 28.3 נקודות למשחק במהלך העונה, והיה ליחיד שקלע 28 למשחק עד בוב פטיט ב-1959, כמובן נבחר גם לחמישייה הראשונה וקרוב לוודאי שהיה זוכה גם ב-MVP לו היה מחולק תואר כזה באותן שנים. בצד של רוצ'סטר, הרכז דיוויס היה הנציג שלהם בחמישיית העונה, והוא גם היה מלך האסיסטים עם 5.4 כאלה בממוצע למשחק.

במשחק הראשון של הסדרה, מחצית ראשונה התקפית סידרה ללייקרס יתרון 46- 34, אותו רוצ'סטר הביתיים הצליחו לצמצם, אבל עדיין הפסידו 80- 79 עם 32 נקודות של מייקן לזכות הלייקרס. במשחק השני הייתה מחצית ראשונה צמודה שהסתיימה ביתרון 34- 32 של הלייקרס, אבל ההגנה שלהם העלתה הילוך במחצית השנייה והם ניצחו 67- 55, כשהפעם מייקן עם 31 נקודות. הלייקרס המשיכו לאליפות ראשונה מבין ה-17 שנספרות בימינו, אך אפשר גם לומר שמדובר באליפות שלישית ברציפות של מייקן.

לא יקרא שמך עוד BAA כי אם NBA יהיה שמך:

ב-3 באוגוסט, שבימינו מציינים בו את יום האבטיח הבינלאומי, של שנת 1949, החליטו קבוצות ה-NBL שנותרו להתאחד עם ה-BAA שהפכה לליגה הפופולרית יותר, והשילוב של שתיהן קבע את השם NBA. בנוסף למצטרפות של קיץ 1948, שביניהן קיימות עד היום הפיסטונס, הלייקרס והרויאלס שעתידים להיות הקינגס, בין מצטרפות האיחוד ניתן למצוא את סירקיוז נאשינולס, כיום הסיקסרס, וטרי-סיטי בלאקהוקס, כיום אטלנטה הוקס.

בעונה הזאת, הליגה התחלקה ל-3 איזורים – מזרח, מערב ומרכז, כשהלייקרס והרויאלס הפעם שובצו יחד בבית המרכזי. הן שוב סיימו בצמרת הליגה, והפעם לשתיהן היה מאזן זהה של 51 ניצחונות ו-17 הפסדים, מאזן פחות רק מזה של סירקיוז. על מנת להכריע את ראשות הבית המרכזי הן התמודדו במשחק מכריע, אותו רוצ'סטר אירחו, אבל מייקן קלע 35 נקודות ב-13/22 מהשדה ו-9/10 מהקו והוביל את הלייקרס לניצחון 78- 76, בזמן שדיוויס הוביל את הרויאלס עם 26 נקודות ו-6 אסיסטים.

מייקן ודיוויס שוב נבחרו לחמישיית העונה, והקבוצות היו צפויות להיפגש גם בגמר של הבית המרכזי, כשהפעם הרויאלס התחזקו באחיו של ג'ורג' מייקן, אד, אבל הרויאלס הפסידו 2- 0 לפיסטונס בסיבוב הראשון, אחרי הפסד 90- 84 בבית והפסד 79- 78 בהארכה של משחק 2. בצד השני, ג'ורג' מייקן הוביל את הלייקרס עם ממוצע של 31.3 נקודות למשחק, והם השיגו 3 סוויפים של 2- 0 על הסטאגס, הפיסטונס והפאקרס. בגמר נגד הנאשיונלס, סל ניצחון של בוב הריסון כמעט מהחצי הספיק ללייקרס לניצחון החוץ היחיד בסדרה ולאליפות נוספת עם ניצחון 4- 2.

דרבי בגמר ה-NBA?:

עונת 1951 הייתה אחת עם לא מעט מאפיינים היסטוריים חשובים ומעניינים, אך היא נפתחה כשהליגה הצטמצמה שוב מ-17 ל-11 קבוצות שהפכו ל-10 באמצע העונה והחזרה למבנה קלאסי של מזרח ומערב. ב-22/11/1950 הפיסטונס הגיעו להתארח אצל הלייקרס ודאגו לסקור כמה שיותר נמוך, עד שלארי פאוסט הרוקי קלע את סל הניצחון וקבע 19- 18 לפורט ווין בסיום המשחק עם התוצאה הנמוכה ביותר אי פעם. מייקן קלע 15 מתוך ה-18 של הלייקרס, והוא הלייקר היחיד שקלע מהשדה באותו משחק.

חודש וחצי לאחר מכן, ב-6/1/1951, היה זה תורם של רוצ'סטר לקחת חלק במשחק היסטורי, כשהם אירחו את אינדיאנפוליס אולימפיאנס. האורחים הובילו ב-10 בסיום הרבע הראשון, אך הרויאלס חזרו לתמונה והשיגו שוויון 65 אחרי 48 דקות, כלומר הארכה. אחרי זה קיבלנו שוויון 67 בסיום ההארכה הראשונה, 0 נקודות בהארכה השנייה, שוויון 69 בסיום ההארכה השלישית, 0 נקודות בהארכה הרביעית ושוויון 73 בסיום ההארכה החמישית. רק אחרי 78 דקות שהן 6 הארכות הצליחו הרויאלס לנצח 75- 73. בסך הכל – 10- 8 לרויאלס בחצי שעה.

אירוע נוסף בעונת 1951 היה משחק האולסטאר הראשון, שבו מייקן ודיוויס נבחרו לחמישייה וריזן נבחר כמחליף פוטנציאלי ולא שיחק. מייקן רשם משחק חלש במיוחד באולסטאר עם 4/17 מהשדה, והיה לזה חלק משמעותי בניצחון של המזרח, עכשיו כשהלייקרס והרויאלס שוב היו יחד במערב. הפעם הלייקרס סיימו את העונה הסדירה עם 3 ניצחונות יותר מהרויאלס, כששוב מדובר ב-2 הקבוצות עם המאזן הטוב ביותר בליגה, ושוב מייקן ודיוויס נבחרו גם לחמישיית העונה.

הרויאלס ששמרו על הביתיות בסדרה נגד הפיסטונס, כשניצחון ב-29 הפרש במשחק 1 וב-19 הפרש במשחק 3 הספיקו לניצחון 2- 1 די נוח בסדרה, על אף הפסד חוץ במשחק 2. בצד של הלייקרס, מייקן הפעם שבר את הרגל במהלך משחק 2 של הסיבוב הראשון נגד האולימפיאנס. במשחק 1 הוא קלע 41 נקודות והוביל את הלייקרס לניצחון 95- 81, אבל הם הובסו בחוץ במשחק 2 כשמייקן הספיק לקלוע 2 נקודות ב-1/4 מהשדה. הרגל השבורה הודבקה עם פלטה ומייקן התייצב כדי לקלוע 30 במשחק 3 ולהוביל את הלייקרס לניצחון 85- 80 דרמטי ומקום בגמר המערב, שהפעם השתדרג לסדרת הטוב מ-5.

הפציעה הגבילה את מייקן הגנתית, ומי שהרוויח מזה היה הסנטר היריב ריזן שקלע 18.3 נקודות למשחק והוביל את רוצ'סטר. הלייקרס ניצחו את משחק 1 הביתי 76- 73 בזכות משחק טוב של ורן מיקלסון שקלע 23 בנוסף ל-22 של מייקן, אבל במשחק 2 היה זה רד הולצמן של הרויאלס שבלט עם 23 נקודות ב-10/13 מהשדה, והוא הוביל לניצחון חוץ של 70- 66 בזמן שמייקן נתקע על 7/30 מהשדה. מייקן השתפר התקפית במשחקי החוץ עם 23 ו-32 נקודות בהתאמה, אבל הרויאלס הצליחו לתקוף את הצבע שוב ושוב והשיגו ניצחונות 83- 70 ו-80- 75 שהעניקו להם ניצחון ראשון על מייקן והלייקרס.

בגמר קיבלנו דרבי של מדינת ניו-יורק, כאשר הרויאלס והניקס חגגו שתיהן העפלת בכורה לגמר של ה-NBA, ושם הרויאלס איבדו יתרון 3- 0 בדרך למשחק 7 ראשון בתולדות הכדורסל, אבל הם הצליחו להשיג ניצחון 79- 75 במשחק 7 ואליפות NBA ראשונה שלהם, כשחלק מכובד משחקני הסגל הנוכחי גם היו באליפות ה-NBL בה הם זכו 5 שנים קודם לכן כשג'ורג' מייקן עוד היה שחקן מכללות.

עונת השיאים האישיים ביריבות:

ללייקרס היו שחקנים טובים נוספים מלבד מייקן, כששני הבולטים היו ג'ים פולארד שהגיע ללייקרס יחד עם מייקן ב-1947, ושנתיים מאוחר יותר הצטרף ורן מיקלסן, מלך העבירות של כל הזמנים (יצא ב-6 עבירות בשיא NBA של 127 משחקים). בעונת 1952 שלושתם הרכיבו יחד את הקו הקדמי של האולסטאר, כשבובי וונזר של הרויאלס החליף את חברו לקבוצה דיוויס בחמישייה, והוא עלה מהספסל יחד עם הסנטר ארני ריזן. מייקן רשם משחק אולסטאר טוב עם 26 נקודות ו-15 ריבאונדים, אבל המזרח שוב ניצח.

שינוי משמעותי שנעשה בחוקים באותה שנה זה הגדלת הצבע מ-6 פיט ל-12 פיט, חוק שנועד באופן ישיר על מנת לאפשר לשחקנים נמוכים להתמודד קצת יותר טוב עם גבוהי התקופה, ובראשם מייקן. ככל הנראה מדובר בשילוב של פציעות מהעבר של מייקן, ובראשן זו של עונת 1951, יחד עם שיפור של שחקנים נוספים אצל הלייקרס והשינוי בחוקים, ואחרי שבעונות הקודמות ב-NBA מייקן קלע 28.3, 27.4 ו-28.4 נקודות למשחק, הפעם הוא ירד ל-23.8, והאחוזים שהיו 40% או יותר בעונות הקודמות ירדו ל-38.5%.

כל זה לא נוגע למשחק בודד אחד בין הלייקרס והרויאלס במהלך העונה הסדירה, שבו נרשם הישג מיוחד. המשחק היה צמוד מאוד לאורך כל הדרך והסתיים בניצחון ביתי 91- 81 של הלייקרס אחרי הארכה כפולה, כשבהארכה השנייה התוצאה הייתה 11- 1 לקבוצה הביתית. מה שמעניין אותנו כאן זה הנתונים האישיים של מייקן – שיא קריירה של 61 נקודות (2 פחות מהשיא דאז של ג'ו פולקס) ב-22/45 מהשדה ו-17/21 מהקו, יחד עם 36 ריבאונדים (שיא NBA דאז).

עם או בלי קשר, הרויאלס זכו במאזן הטוב ביותר בליגה עם 41 ניצחונות ו-25 הפסדים, ניצחון אחד יותר מהלייקרס שוב. מייקן הפסיד לראשונה את תואר הסקורר המוביל לפול אריזין של הווריורס, שגם זכה ב-MVP של האולסטאר, אבל הוא שמר על המקום בחמישיית העונה, כמו גם דיוויס של רוצ'סטר. הרויאלס ניצחו 2- 0 את הפיסטונס בסיבוב הראשון והלייקרס עשו אותו דבר לאולימפיאנס, שנאלצו לשחק ללא אלכס גרוזה וראלף בירד שהושעו בגלל שערוריית הימורים, ולא חזרו יותר לליגה, ושוב הלייקרס והרויאלס נפגשו בגמר המערב.

אחרי כל הדיבורים על צוות מסייע למייקן בלייקרס, למשחק הראשון ברוצ'סטר הם לא הגיעו. מייקן קלע שיא פלייאוף דאז (בוב קוזי ישבור אותו במשחק 4 הארכות שנה מאוחר יותר) של 47 נקודות ב-15/26 מהשדה ו-17/18 מהקו, אבל כל היתר קלעו 31 ב-11/46 מהשדה ו-9/13 מהקו, והרויאלס השיגו ניצחון 88- 78 ביתי. במשחק השני ההגנה עברה להתמקד יותר במייקן שקלע רק 17, אבל מיקלסון קלע 19, פולארד קלע 17 וגם פפ סאול, גארד שהגיע בטרייד במהלך העונה, קלע 17. הלייקרס הובילו ב-10 אחרי רבע אחד, אבל הרויאלס חזרו למשחק והצליחו לכפות שוויון 73 והארכה, שבה הלייקרס שוב התעלו והשיגו ניצחון 83- 78.

הסדרה עברה למיניאפוליס למשחק 3 אותו מייקן סיים עם 2/15 מהשדה, אבל הוא הגיע ל-15 נקודות בזכות העונשין, פולארד קלע 22 והלייקרס נעזרו בעיקר ביום שבו דיוויס סיים ללא נקודות ב-18 דקות, כולל פציעה קלה, ואילו וונזר יצא בעבירות, והלייקרס ניצחו 77- 67. דיוויס התאושש במשחק 4 שבו הוא קלע 21 נקודות, ואילו מייקן המשיך להתקשות, הפעם עם 16 נקודות ב-3/19 מהשדה, אבל מיקלסן וסאול קלעו 18 כל אחד והובילו את הלייקרס לניצחון 82- 80 ומקום בגמר, בו הם ניצחו את הניקס ב-7 משחקים.

השנתיים האחרונות:

הרויאלס שיפרו טיפה את המאזן שלהם בעונת 1953, והפעם עמדו על 44 ניצחונות מול 26 הפסדים, אבל הלייקרס נהנו משיפור נוסף של הצוות המסייע של מייקן ועונה של 48 ניצחונות, כשהפעם הרכז סלייטר מרטין נכנס גם הוא לרשימת הקולעים בדאבל-פיגרס בממוצע למשחק ולרשימת הנבחרים לאולסטאר, כשפולארד מצא את עצמו מחוץ לנבחרים הפעם, ואילו הרויאלס נשארו עם אותו טריו אולסטארים מהשנה הקודמת. בחמישיות העונה, דיוויס הפעם היה רק בחמישייה השנייה יחד עם וונזר, בזמן שמייקן שמר על מקומו כסנטר המוביל.

הירידה בממוצעים של מייקן המשיכה אמנם, והפעם הוא ירד ל-20.6 נקודות בלבד, אך במשחק האולסטאר עצמו הוא קלע 22 עם 16 ריבאונדים והוביל את המערב לניצחון 79 -75, הראשון בתולדותם, מה שהעניק למייקן את תואר ה-MVP וגם הוביל לזה שהחליטו בכלל לתת פרס MVP, שניתן אחרי זה גם למפרע על השנתיים הקודמות. בפלייאוף הקבוצות לא נפגשו הפעם, כשהרויאלס הודחו על ידי הפיסטונס במפתיע בסיבוב הראשון, והלייקרס גברו על האולימפיאנס שהתפרקו בסוף העונה, הפיסטונס במשחק 5 מכריע והניקס בגמר, גם כן ב-5 משחקים, בדרך לעוד אליפות.

אינדיאנפוליס אולימפיאנס התפרקו בסיום עונת 1953, מה שהשאיר את המערב עם 4 קבוצות בלבד. על מנת שלא יהיה מצב שבו כולן עולות לפלייאוף, החליטה הליגה שבעונת 1954 יעלו לפלייאוף 3 קבוצות מהמזרח ו-3 מהמערב, והן תתחרינה במסגרת שלב בתים שבו 2 הראשונות יעלו לגמר האזורי ולראשונה יהיה את יתרון הביתיות. הרעיון הזה הוליד את שלב הבתים היחיד בתולדות הפלייאוף של ה-NBA.

בינתיים, מייקן ירד ל-18.1 נקודות למשחק, מה שלא מנע מהלייקרס לשמור על המאזן הטוב במערב ובליגה כולה עם 46 ניצחונות, ואילו הרויאלס שנשארו על 44 מצאו את עצמם עם מאזן זהה לזה של מוליכת המזרח הניקס. בינתיים, המזרח שוב ניצח באולסטאר כשהטריו של הרויאלס שוב נבחר, כמו גם 3 נציגים של הלייקרס שוב, כשהפעם פולארד מחליף את מיקלסן בתור הנציג השלישי. בחמישיות העונה, מייקן נבחר כרגיל, ואילו וונזר בחמישייה השנייה היה הנציג היחיד של רוצ'סטר.

קופצים כעת לשלב הבתים של הפלייאוף. במזרח רק נציין שהניקס שיחקו נגד סירקיוז אחרי שהם איבדו סיכוי לעלות, רק כי היה למשחק הזה משמעות בשאלת הביתיות בין הנאשיונלס לבוסטון. הרויאלס פתחו את הבתים עם ניצחון ביתי על הפיסטונס, ומיד אחר כך קיבלו בראש 20 הפרש מהלייקרס שמצידם נגררו ל-2 משחקים צמודים נגד הפיסטונס, אבל מייקן קלע 28 במשחק החוץ ו-21 במשחק הבית והוביל את הלייקרס ל-2 ניצחונות. כשרוצ'סטר נסעו לפורט ווין, אינדיאנה כדי לשחק נגד הפיסטונס הם כבר לא התקשו והשיגו ניצחון 89- 71 שהבטיח גם להם מקום בגמר המערב.

המשחק השני בין הלייקרס לרויאלס לא התקיים, כי במקרה של ניצחון של רוצ'סטר הם היו בשוויון בראשות הבית, והלייקרס היו עדיפים בשובר שוויון שהוא המאזן בעונה הסדירה. בכל מקרה, הפעם מדובר היה בסדרה של הטוב מ-3 שבה מייקן קלע 28 נקודות במשחק 1 והוביל את הלייקרס לניצחון 89- 76. הרויאלס הצליחו לשמור על הביתיות עם ניצחון 74- 73 דרמטי, אבל הלייקרס שלטו במשחק 3 וניצחו 82- 72 בדרך לאליפות נוספת.

סיום הקריירה:

בסיום עונת 1954 ג'ורג' מייקן פרש, והשחקנים המובילים של הרויאלס כבר היו הרבה אחרי השיא, כשהבולטים הם דיוויס בן ה-35, וונזר בן ה-33 וריזן בן ה-30. הלייקרס והרויאלס נפגשו בפלייאוף גם ב-1955, והלייקרס הצליחו לנצל את ההזדקנות של דיוויס והחברים ולנצח בסדרה גם בלי מייקן, לפני שהפיסטונס גברו עליהם בגמר המערב. בקיץ 1955 גם דיוויס פרש, ריזן עבר לסלטיקס כדי להיות הסנטר המחליף של אד מקאולי ואחריו ביל ראסל, ואילו וונזר נשאר מאמן-שחקן ברוצ'סטר שהחמיצו את הפלייאוף בשנתיים הבאות.

קלייד לאבלט תפס את מקומו של מייקן בעמדת הסנטר הפותח בלייקרס, אבל הקבוצה לא הייתה מרוצה ממנו, על אף שהוא נבחר לאולסטאר, ומייקן הוזעק באמצע עונת 1956 לחזור מהפרישה. הוא אמנם הסכים, אבל הוא כבר היה הרבה פחות טוב ומצא את עצמו בתור המחליף של לאבלט, והפעם, אחרי שהלייקרס הפסידו להוקס בסיבוב הראשון הוא פרש סופית.

סיכום:

ג'ורג' מייקן זכה ב-5 אליפויות NBA ועוד 2 אליפויות NBL, נבחר 6 פעמים לחמישיית העונה של ה-NBA ועוד פעמיים ב-NBL, נבחר לאולסטאר 4 פעמים ופעם אחת ל-MVP של האולסטאר, נבחר פעם אחת ל-MVP של ה-NBL, היה 3 פעמים "מלך הסלים" של ה-NBA ועוד פעם אחת ב-NBL, ועוד פעם אחת מלך הריבאונדים, נתון שהתחילו למדוד רק באמצע הקריירה שלו. כל זה בקריירה של 8 עונות בסך הכל.

בצד השני, זה היה תור הזהב של רוצ'סטר רויאלס – אליפות אחת ב-NBA ואחת ב-NBL, שני גמרים נוספים ב-NBL ועוד 3 ביקורים בגמר המערב, וכמובן 9 העפלות לפלייאוף ב-9 שנים. לעומת זאת, ב-58 השנים שחלפו מאז על המועדון, שעבר כמה גלגולים בסינסינטי וקנזס סיטי עד שהפך לסקרמנטו קינגס של ימינו הם העפילו לגמר האזורי 4 פעמים ולא ניצחו בו אף פעם, ובסך הכל העפילו לפלייאוף 22 פעמים.

מייקן עוד עתיד להיות המאמן של הלייקרס לחצי עונה, עורך דין שהיה לו חלק בשיפור התנאים של השחקנים עם השנים, אך הקשר שלו לכדורסל אחרי הפרישה היה בעיקר דרך ליגת ה-ABA המתחרה בשנות ה-60 וה-70, שהוא היה בין מקימיה והקומישינר הראשון שלה. בין השאר, מייקן היה זה שהביא לליגה את הכדור הצבעוני שעד היום שווה 2 נקודות בתחרות השלשות והוא גם היה זה שהביא את השלשות בכלל לכדורסל המקצועני.