בשלב הראשון של הפרויקט, בכל כתבה יופיעו 9-10 סדרות גמר ובסיום סקר שבו תוכלו לבחור את המועדפות עליכם (אפשר לבחור אחת או יותר), כאשר 2 הראשונות מכל כתבה יעלו ל-16 האחרונות, ומשם יתחילו קרבות ראש בראש. על אף שהחלוקה נקבעה לפי הגרלה ולא לפי סדר כרונולוגי, סדר הסדרות בכל אחת מהכתבות יהיה כרונולוגי.

1947: פילדלפיה ווריורס – שיקגו סטאגס (4- 1):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: כבר במשחק הגמר הראשון אי פעם קיבלנו הופעה אישית יוצאת דופן כשמלך הסלים של הליגה באותה עונה, ג'ו פולקס של הווריורס, קלע 21 נקודות ברבע האחרון מתוך 37 במהלך המשחק, וכך יתרון 52- 46 בסיום הרבע השלישי הפך לניצחון 84- 73 של פילדלפיה.

משחק 2: הפעם לווריורס היו 5 קלעים בדאבל-פיגרס, וביניהם הסנטר ארט הילהאוס שקלע 7 מתוך 10 האחרונות של פילדלפיה וסייע למחוק פיגור 69- 68 במהלך הרבע האחרון ולהשיג ניצחון 85- 74 שהעלה את פילדלפיה ל-2- 0 בסדרה, למרות משחק של 4/20 מהשדה מצד פולקס.

משחק 3: המשחק הצמוד ביותר של הסדרה, ושוב ג'ו פולקס היה זה שהוביל את הווריורס עם 26 נקודות, כשהפעם בסיום הקרב הצמוד הם מנצחים 75- 72 ועולים ליתרון 3- 0 בסדרה עם ניצחון החוץ היחיד שלה.

משחק 4: מקס זסלופסקי, הכוכב של שיקגו, רשם את משחקו הטוב ביותר והוביל את הסטאגס ליתרון 65- 52 בסיום הרבע השלישי. ברבע האחרון הווריורס היו בדרך לקאמבק מרשים במיוחד, אבל לא הצליחו להשלים אותו ושיקגו נמנעו מסוויפ עם ניצחון 74- 73.

משחק 5: ג'ו פולקס שוב הצטיין עם 34 נקודות, אבל את השוויון שעמד על 80 כדקה לסיום שבר דווקא האווי דלמאר לפני שתוצאת המשחק נקבעה מהעונשין – 83- 80 לווריורס ואליפות ראשונה. ג'ו פולקס סיים את הסדרה עם ממוצע של 26.2 נקודות למשחק וקרוב לוודאי שהיה נבחר לפיינלס MVP אם הפרס היה קיים בתקופתו.

1948: וושינגטון בולטס – פילדלפיה ווריורס (4- 2):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: הווריורס שלטו במחצית הראשונה וסיימו אותה ביתרון 34- 19 בדרך לניצחון 71- 60, למרות משחק חלש של פולקס שקלע 17 ב-5/31 מהשדה ו-7/11 מהקו.

משחק 2: שוב הווריורס שלטו במחצית הראשונה, והפעם סיימו אותה בצורה אפילו דומיננטית יותר עם יתרון 41- 20. הבולטס הגיבו עם קאמבק מהגדולים של כל הזמנים כשקלעו 46 לעומת 20 בחצי הראשון והורידו את פילדלפיה ל-22 נקודות בלבד במחצית, וקוני סימונס עם 25 נקודות הוביל את בולטימור לניצחון 66- 63 בחוץ.

משחק 3: גם משחק 3 היה צמוד מאוד, הפעם בלי בריחות משמעותיות לטובת אף אחד מהצדדים, אבל לבולטימור היה סגל עמוק יותר וכל 8 השחקנים ששותפו קלעו 6 נקודות או יותר, מה שסייע להם להשיג ניצחון 72- 70 ויתרון 2- 1 בסדרה.

משחק 4: הפעם היה זה תורם של הבולטס לברוח ליתרון דו-ספרתי במחצית הראשונה שהסתיימה בתוצאה 40- 28. פולקס, שקלע 29 במשחק, הוביל קאמבק של הווריורס שקלעו 30 נקודות ברבע האחרון, אבל 27 נקודות של פול הופמן סייעו לבולטס לשמור על היתרון ולהשיג ניצחון 78- 75.

משחק 5: הווריורס חזרו הביתה לפילדלפיה בפיגור 3- 1, ואחרי 3 רבעים צמודים שהסתיימו ביתרון 61- 59 הם קלעו שוב 30 ברבע האחרון, כשהפעם זה מספיק להם לניצחון 91- 82 שכופה משחק 6. פולקס הפעם מסתפק ב-19 נקודות כשיש לו 5 קלעים בדאבל-פיגרס ועוד 2 שחקנים שקלעו 9 ו-8 בהתאמה.

משחק 6: הווריורס פתחו טוב וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 18- 13, אבל לא פגעו בהמשך וסיימו את המשחק עם 17/85 מהשדה (20%) כשפולקס עם 28 נקודות ב-8/32 מהשדה ו-12/14 מהקו היה היחיד בדאבל-פיגרס והיחיד עם יותר מ-20% מהשדה אצלם (למעט בוב אובריין עם 1/2 מהשדה). פולקס קלע 23.5 נקודות למשחק בסדרה, יותר מ-8 יותר מסימונס שהוביל את בולטימור, אבל החבורה המאוזנת של הבולטס השיגה אליפות לקבוצה שתתפרק כמה שנים מאוחר יותר.

1954: מיניאפוליס לייקרס – סירקיוז נאשיונלס (4- 3):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: סירקיוז הצליחו לעצור את הלייקרס על 10 נקודות בלבד ברבע הראשון ולהוביל 13- 10, אבל ברבעים הבאים הלייקרס קלעו 24, 22 ו-23 בהתאמה. בצד השני, כוכב הנאשיונלס דולף שייז שיחק רק 6 דקות ובלעדיו הלייקרס השיגו ניצחון 79- 68 נוח.

משחק 2: שייז המשיך לסחוב פציעה ושיחק רק 14 דקות, בזמן שהוא לא החמיץ משחק בין 1952 ל-1961, אבל וולי אוסטרקון רשם את משחק חייו עם 20 נקודות ו-17 ריבאונדים והוביל את סירקיוז ליתרון 10 בסיום הרבע השלישי. הלייקרס חזרו למשחק ברבע האחרון, אבל הנאשיונלס שמרו על היתרון בזכות הגנה טובה והשיגו ניצחון 62- 60 שקבע שוויון 1 בסדרה.

משחק 3: ג'ורג' מייקן השתלט על המשחק הזה עם 30 נקודות, 15 ריבאונדים ו-3 אסיסטים ב-11/18 מהשדה ו-8/9 מהקו. הלייקרס ברחו פעם אחת ברבע הראשון ופעם נוספת ברבע השלישי והשיגו ניצחון 81- 67 שהחזיר להם את היתרון ואת הביתיות.

משחק 4: המצטיין הפעם היה פול סיימור של סירקיוז עם 25 נקודות ו-6 אסיסטים, כשעוד אלמנט מכריע היה 29 עבירות של הלייקרס לעומת 17 של הנאשיונלס, ועל אותו אופן 41- 26 בזריקות עונשין. בסיום – 80- 69 לסירקיוז ושוויון 2 בסדרה.

משחק 5: משחק 3 ברציפות בסירקיוז לפני המעבר למיניאפוליס ל-2 המשחקים האחרונים, והלייקרס קיבלו בעיקר משחק מצוין של ורן מיקלסן עם 21 נקודות ב-8/12 מהשדה ו-5/5 מהקו עם 10 ריבאונדים. הלייקרס השיגו יתרון דו-ספרתי במחצית הראשונה ושמרו עליו בדרך לניצחון 84- 73.

משחק 6: הלייקרס פתחו טוב את ההזדמנות להבטיח אליפות ועלו ליתרון 27- 19 בסיום הרבע הראשון, אבל רבע שלישי של 16- 6 של סירקיוז העלה אותם ליתרון 5. מייקן השאיר את הלייקרס צמודים עם 30 נקודות ו-18 ריבאונדים, אבל אף לייקר אחר לא קלע יותר מ-7 נקודות וסירקיוז הצליחו לכפות משחק 7 עם ניצחון 65- 63.

משחק 7: אחרי שהלייקרס סבלו מבעיית עבירות לאורך הסדרה, במשחק 7 היו אלה דווקא הנאשיונלס שהסתבכו בתחום כשכל אחד מ-7 הבכירים ברוטציה היה עם 4 עבירות או יותר. מייקן נקלע ליום חלש מאוד של 2/10 מהשדה, אבל ג'ים פולארד הוביל את הלייקרס עם 21 נקודות והלייקרס שלטו במשחק והובילו לכל אורכו בדרך לניצחון 87- 80. מייקן הוביל את הלייקרס עם 18.1 נקודות ב-44.1% מהשדה והודיע על פרישה אחרי הגמר הזה.

1966: בוסטון סלטיקס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 3):

פיינלס MVP: לא היה.

משחק 1: הסלטיקס פתחו בסערה וסגרו את הרבע הראשון ביתרון 34- 20, אבל הלייקרס קלעו 41 ברבע השני וצמצמו לנקודה במחצית. המשחק נשאר צמוד במחצית השנייה והגיע גם להארכה, שבה ג'רי ווסט השתלט על המשחק והביא ללייקרס ניצחון חוץ 133- 129 עם 41 נקודות במשחק, למרות 28 נקודות ו-26 ריבאונדים של ביל ראסל.

משחק 2: בוסטון שוב ברחו ברבע הראשון, אך הפעם המשיכו עם המומנטום וסגרו את המחצית ביתרון 71- 47. לא פחות מ-4 שחקני בוסטון קלעו יותר מה-18 של ג'רי ווסט שהוביל את הלייקרס וניצחון 129- 109 של הסלטיקס קבע שוויון 1 אחרי צמד המשחקים הראשונים בבוסטון גארדן.

משחק 3: המעבר ללוס אנג'לס הביא איתו מחצית ראשונה צמודה, אך ברבע השלישי הסלטיקס קלעו 35 מול ה-19 של הלייקרס, ו-36 נקודות של סם ג'ונס הובילו את בוסטון לניצחון 120- 106 שהחזיר להם את יתרון הביתיות אותו הם איבדו במשחק 1. בצד השני ווסט הוביל את הלייקרס עם 34 נקודות.

משחק 4: בוסטון המשיכו את המומנטום מהמשחקים הקודמים והובילו 66- 56 במחצית ו-100- 89 בסיום הרבע השלישי. ג'רי ווסט הוביל קאמבק של הלייקרס ברבע האחרון, אבל הסלטיקס ניצחו 122- 117 כשהאבליצ'ק מוביל אותם עם 32, וגם 45 נקודות ו-10 אסיסטים של ווסט לא מנעו יתרון 3- 1 של הסלטיקס, רגע לפני שחוזרים לבוסטון.

משחק 5: מי שחשב שהלייקרס יתקפלו גילה מהר את טעותו כשהרבע הראשון הסתיים ב-37- 23 לזכות האורחים מ-LA, אבל בוסטון חזרו לעניינים ובסיום הרבע השלישי היתרון של הלייקרס היה 90- 89 בלבד. הפעם היה זה תורו של אלג'ין ביילור לקחת על עצמו את המשחק, והוא סיים עם 14 נקודות ו-16 ריבאונדים, ובעיקר עם ניצחון 121- 117 של הלייקרס שמשאיר את הסדרה בחיים. בצד השני, ראסל הוביל את בוסטון עם 32 נקודות ו-28 ריבאונדים.

משחק 6: בדומה למשחק 5, הלייקרס שלטו במחצית הראשונה ועלו ליתרון דו-ספרתי, ושוב הסלטיקס חזרו למשחק ברבע השלישי, והפעם הם היו אלה שהובילו 90- 89 עם סיום הרבע השלישי. הלייקרס שוב התעלו ברבע האחרון בדרך לניצחון 123- 115, כשהפעם ווסט עם 32, גודריץ' עם 28, ביילור עם 25 ורודי לארוסו עם 20 היו אלה שסידרו משחק 7 בבוסטון גארדן.

משחק 7: בוסטון שלטו במחצית הראשונה של משחק 7 וסיימו את הרבע השלישי ביתרון 76- 60, אבל הלייקרס חזרו לתמונה ברבע האחרון. הסלטיקס עוד הובילו 95- 85 בדקה האחרונה, אבל ריצת 8- 0 פתאומית של הלייקרס, בעיקר דרך לחץ על כל המגרש שכפה איבודי כדור, השאירה לבוסטון יתרון 2 בלבד, עליו הם הצליחו לשמור בקושי. בסיום – 95- 93 לבוסטון. ראסל הוביל את בוסטון בסדרה עם 23.6 נקודות ו-24.3 ריבאונדים, בעוד שווסט הוביל את הלייקרס עם 33.9 נקודות למשחק.

1981: בוסטון סלטיקס – יוסטון רוקטס (4- 2):

פיינלס MVP: סדריק מקסוול.

משחק 1: יוסטון פתחו טוב את המשחק ועלו ליתרון 6 במחצית, למרות משחק חלש של מוזס מאלון שסיים עם 13 נקודות ב-4/17 מהשדה. לארי בירד הוביל קאמבק של בוסטון ברבע האחרון, כשהמהלך ששינה את המומנטום היה המהלך המפורסם שבו הוא החטיא מחצי מרחק, אך לקח את הריבאונד של עצמו מתחת לסל וסיים בליי-אפ באותו ניתר. בסך הכל, 18 נקודות ו-21 ריבאונדים של בירד הספיקו לסלטיקס לניצחון 98- 95.

משחק 2: מוזס מאלון היה טוב משמעותית מהמשחק הקודם עם 31 נקודות ו-15 ריבאונדים, ומנגד בירד קלע 19 עם 21 ריבאונדים ו-5 חטיפות. גם משחק 2 היה צמוד מאוד, אך הפעם היה זה המחליף אלן ליבל שהעלה את יוסטון ליתרון עליו הם שמרו עד לתוצאה הסופית שעמדה על 92- 90 וקבעה שוויון 1 בסדרה וניצחון חוץ מספר 8 של יוסטון בפלייאוף, שיא שהחזיק עד לרוקטס של 1995.

משחק 3: רוברט ריד נשלח לשמור על בירד, ועשה עליו עבודה טובה כשהוא נעצר על 8 נקודות ב-3/11 מהשדה, אבל יחד עם 13 ריבאונדים, 10 אסיסטים, 5 חטיפות ו-2 חסימות. גם בלי בירד, לבוסטון היו 6 קלעים בדאבל-פיגרס, בראשות מקסוול עם 19 נקודות, ורבע שני שבו הרוקטס קלעו ב-3/17 מהשדה בלבד הספיק לסלטיקס כדי להשיג ניצחון 94- 71 קל ויתרון 2- 1 בסדרה.

משחק 4: במשחק 4 הרוקטס שלטו בעיקר בריבאונד עם 28 כאלה בהתקפה, כולל 10 של ריד ו-9 של מאלון, ולארי בירד שוב הוחזק על ידי ריד ל-8 נקודות ב-3/11 מהשדה. מקסוול שוב הוביל את בוסטון, הפעם עם 24 ו-14, אבל מייק דאנליבי הוביל את יוסטון עם 28 נקודות ומאלון עזר לו עם 24 ו-22, ובסופו של משחק שבו הרוקטס הגיעו ל-103 זריקות מהשדה לעומת 74 של בוסטון, יוסטון הצליחו להשיג ניצחון 91- 86.

משחק 5: לקראת משחק 5, מוזס מאלון עבר לטראש-טוק וטען שהוא יכול לאסוף 4 אנשים אקראיים ברחוב ולנצח את הסלטיקס כשהם איתו בחמישייה. בוסטון הגיבו עם מחצית ראשונה שהסתיימה ביתרון 59- 37 לזכותם, כך שהדבר הכי מעניין במחצית השנייה היה הערה גזענית של ריק בארי כלפי ביל ראסל, שניהם בצוות השידור. בסיום, 28 נקודות של מקסוול הובילו את בוסטון לניצחון 109- 80.

משחק 6: בוסטון המשיכו במומנטום מהמשחק הקודם ועלו ליתרון 84- 67 בשלב מוקדם של הרבע האחרון, אבל הפעם יוסטון לא ויתרו והצליחו לצמצם ל-3 בלבד. בירד, שקלע 28 נקודות מצטברות בלבד במשחקים 3-5, לקח על עצמו את האחריות בדקות האחרונות עם סל מחצי מרחק, אסיסט למקסוול ושלשה, שהגדילו את הפער וסגרו עניין. בסיום – 102- 91 לבוסטון, 4- 2 בסדרה ומקסוול נבחר ל-MVP של הסדרה עם ממוצעים של 17.7 נקודות ב-56.8% בזמן שבירד הגיע ל-20 נקודות רק במשחק 6.

1991: שיקגו בולס – לוס אנג'לס לייקרס (4- 1):

פיינלס MVP: מייקל ג'ורדן.

משחק 1: ג'ורדן קלע 15 עם 5 אסיסטים כבר ברבע הראשון, אבל אחרי מחצית צמודה הגיע הרבע השלישי שבו הבולס קלעו 15 בלבד והלייקרס עלו ליתרון 7 בסיומו. ג'ורדן קלע 13 נוספות ברבע האחרון, אבל היו אלה 2 קליעות עונשין של פיפן שהשלימו את המהפך והעלו את הקבוצה הביתית ליתרון 91- 89. אחרי החטאות מ-2 הצדדים הגיע סם פרקינס ותפר שלשה שהעלתה את הלייקרס ליתרון נקודה, ג'ורדן החטיא וביירון סקוט נשלח לקו, אך גם החטאת עונשין שלו לא הספיקה לבולס שנותרו ללא פסק זמן. בסיום – 93- 91 ללייקרס למרות 36 נקודות ו-12 אסיסטים של ג'ורדן.

משחק 2: השינוי המשמעותי היה בהגנה של שיקגו, בה פיפן נשלח לשמור על מג'יק ג'ונסון בזמן שג'ורדן עבר לשמור על דיבאץ'. כתוצאה מכך, גם בעיית עבירות של ג'ורדן לא מנעה מהבולס לייצר ריצה ברבע השלישי עם רצף של 17/20 מהשדה, בזמן שג'ורדן קלע 2 נקודות בלבד ב-20 הדקות הראשונות של המשחק, אבל דייק ב-13 הזריקות הבאות שלו. המשחק הזה הסתיים בניצחון קל של הבולס 107- 86, והסדרה עברה ללוס אנג'לס ל-3 המשחקים הבאים בשוויון 1.

משחק 3: אחרי מחצית צמודה, הלייקרס יצאו לריצת 18- 2 שהעלתה אותם ליתרון 67- 54 במהלך הרבע השלישי, אבל שיקגו חזרו לתמונה וקבעו שוויון 74 בשלב מוקדם של הרבע האחרון. הבולס היו אלה שלקחו יתרון 90- 87 בדקה האחרונה, אבל פרקינס ודיבאץ' הפכו את התוצאה והעלו את הלייקרס ל-92- 90. ג'ורדן הגיב עם קליעה מחצי מרחק שקבעה הארכה, ואחרי זה קלע 6 מתוך ה-12 של שיקגו בהארכה בדרך לניצחון 104- 96 שהביא להם יתרון 2- 1 בסדרה.

משחק 4: אחרי רבע צמוד, שיקגו פתחו את הרבע השני בריצת 19- 9 בזמן שהלייקרס עמדו על 12/41 מהשדה ברבעים 2 ו-3 יחדיו. בהמשך המשחק וורת'י וסקוט נפצעו והושבתו לשאר הסדרה, ושיקגו ניצלו את זה כדי להשיג ניצחון 97- 82 נוח כשג'ורדן עם 28 נקודות ו-13 אסיסטים מוביל אותם ליתרון 3- 1 בסדרה.

משחק 5: מג'יק חילק 20 אסיסטים במשחק 5, והלייקרס ניצלו את זה כדי להישאר צמודים גם בהרכב חסר, ולעלות ליתרון 93- 90 במהלך הרבע האחרון. עם זאת, בדקות האחרונות הבולס הלכו לג'ון פקסון, שהלייקרס הימרו על הקליעה שלו, והוא קלע 10 נקודות ב-6 הדקות האחרונות והוביל ריצת 9- 0 שהכריעה את המשחק. בסיום – 108- 101 לבולס כשהפעם פיפן הוא הקלעי המוביל עם 32 נקודות. בסך הכל, ג'ורדן סגר את סדרת הגמר הראשונה שלו עם ממוצעים של 31.2 נקודות ו-11.4 אסיסטים.

2000: לוס אנג'לס לייקרס – אינדיאנה פייסרס (4- 2):

פיינלס MVP: שאקיל אוניל.

משחק 1: הלייקרס קלעו ברבע הראשון ב-15/20 מהשדה לעומת 7/20 של הפייסרס ועלו ליתרון גדול, אבל אינדיאנה צמצמו ברבע השלישי ל-2 בלבד. עם זאת, הלייקרס חזרו לשלוט בעניינים ברבע האחרון ועם ריצת 13- 2 סידרו לעצמם ניצחון 104- 87. שאק הוביל את הלייקרס עם 43 ו-19 בזמן שרג'י מילר התקשה וסיים עם 7 נקודות ב-1/16 מהשדה.

משחק 2: משחק 2 היה צמוד יותר, גם בגלל פציעה של קובי ברייאנט ברבע הראשון, ובלעדיו הפייסרס נשארו צמודים יותר מאשר במשחק הראשון. המשחק היה צמוד עד לרבע האחרון, שבו שאק קלע 17 מתוך ה-40 שלו במשחק, במשחק שבו הוא עמד על 18/39 מהעונשין, ונקודות של רוברט הורי, ריק פוקס ורון הארפר הכריעו את המשחק בתוצאה 111- 104 לזכות הלייקרס שעלו ליתרון 2- 0 בסדרה, למרות 30 נקודות של ג'יילן רוז מהצד השני.

משחק 3: ללא קובי הפצוע, הלייקרס התקשו, בעיקר בהגנה על רג'י מילר, והכוכב של אינדיאנה קלע 33 במשחק הבית הראשון של הפייסרס בסדרה. אינדיאנה הובילו ביתרון דו-ספרתי ברוב שלבי המשחק, אך הלייקרס הצליחו לצמצם ברבע האחרון שבו הפייסרס קלעו רק 4 סלי שדה. עם זאת, רג'י מילר נשלח לקו שוב ושוב ברגעי הסיום והצליח להביא לפייסרס ניצחון 100- 91.

משחק 4: קובי חזר מהפציעה למשחק 4, אבל התקשה וקלע 6 בלבד בחצי הראשון בזמן שהמשחק היה צמוד מאוד. שאק קלע 14 ברבע האחרון מול 13 של מילר, אבל היה זה סם פרקינס שקבע שוויון 104 עם שלשה לפני החטאה של שאק שקבעה הארכה. כעבור 2 וחצי דקות, שאק יצא בעבירות עם 36 ו-21, והוא עד היום הפיינלס MVP היחיד בהיסטוריה שעשה זאת בסדרת גמר שבה הוא זכה. אולם, בלעדיו היה זה קובי שקלע סלים חשובים, כולל טיפ-אין 5 שניות לסיום שהעלה אותו ל-28 נקודות ואת הלייקרס ליתרון 3. עבירה על מילר בלי כדור אפשרה לו לצמצם ל-2, אבל הוא החטיא שלשת ניצחון פוטנציאלית והלייקרס רשמו ניצחון 120- 118.

משחק 5: קובי ברייאנט קלע 8 נקודות ב-4/20 מהשדה, אינדיאנה קלעו את כל 6 השלשות הראשונות שלהם וסיימו עם אחוזי 88.9-57.4-50, והמשחק הזה היה גמור בשלב מאוד מוקדם. שאק קלע 35 מתוך ה-87 של הלייקרס, אבל 32 של ג'יילן רוז הובילו 5 קלעים בדאבל-פיגרס והפייסרס השיגו ניצחון ביתי קליל 120- 87 והשאירו את הסדרה בחיים.

משחק 6: הפייסרס הובילו לאורך רוב משחק 6, אבל 2 שלשות של הורי ושלשות של פישר ופוקס העלו את הלייקרס ליתרון 7. אינדיאנה הצליחו לחזור ולקבוע שוויון 103, אבל פיל ג'קסון לקח פסק זמן והלייקרס הגיבו עם ריצת 7- 0. הפייסרס שוב צמצמו עם ריצת 6- 0, אבל גלן רייס וקובי ברייאנט הכריעו את המשחק מהקו וקבעו ניצחון 116- 111 ואליפות של הלייקרס. שאק סיים עם ממוצעים של 38 נקודות, 16.7 ריבאונדים ו-2.7 חסימות, למרות 38.7% מהקו, וזכה ב-MVP המשולש של עונת 2000 (אולסטאר, עונה סדירה וגמר).

2002: לוס אנג'לס לייקרס – ניו ג'רזי נטס (4- 0):

פיינלס MVP: שאקיל אוניל.

משחק 1: הלייקרס שלטו לחלוטין בפתיחה של הסדרה והובילו 42- 19 אחרי כרבע וחצי, אבל אז הנטס החלו לצמצם והגיעו לפער של 3 בלבד במהלך הרבע האחרון. אחד הדברים שניו-ג'רזי ניסו לעשות כדי לחזור לעניינים זה "האק-א-שאק", אבל הסנטר דייק ב-8/16 מהעונשין ברבע האחרון וקלע בו 14 מתוך ה-36 שלו במשחק. פישר ופוקס באו לעזרה ודאגו לקבוע ניצחון 99- 94 ללייקרס בסיום.

משחק 2: במשחק 2, הנטס לא מצאו דרך להאט את שאק, ובמחצית הוא עמד על 23 נקודות ב-10/13 מהשדה כשהלייקרס הובילו 49- 43. במחצית השנייה הוא גם חילק אסיסטים והמשיך לקלוע, וסיים בסך הכל עם 40 נקודות ב-14/23 מהשדה ו-12/14 מהקו, יחד עם 12 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, וסיוע של פישר ברבע האחרון וברייאנט כל המשחק הביא את הלייקרס לניצחון 106- 83 די קל.

משחק 3: במשחק 3 הנטס הצליחו לסגור חלק מנתיבי המסירה, והלייקרס סיימו עם 19 איבודים, מה שגם אפשר למארחים מניו-ג'רזי לייצר נקודות בהתקפות מעבר. הנטס כבר הובילו ב-7 במהלך הרבע האחרון, אבל קובי ברייאנט ודווין ג'ורג' הובילו ריצה נגדית שהשלימה מהפך. קיד צמצם לנקודה עם שלשה, פוקס דייק פעמיים מהקו והניסיון האחרון של קיד הלך החוצה, מה שסידר ללייקרס ניצחון 106- 103 כשקובי עם 36 ושאק עם 35 מובילים את המנצחים.

משחק 4: קניון מרטין קלע 17 נקודות כבר ברבע הראשון והוליך את הנטס ליתרון מוקדם, אבל שאק קבע שוויון 18 ביניהם במחצית והלייקרס סיימו אותה ביתרון נקודה. הלייקרס נטלו את ההובלה ברבע השלישי ונבלמו על ידי ריצת 11- 0 של הנטס, אבל זו נענתה בריצת 18- 6 של הלייקרס ששמרו על יתרון של 7-9 נקודות עד לניצחון 113- 107 בסיום. שאק סגר את הסדרה עם פיינלס MVP שלישי ברצף, והפעם עם 36.3 נקודות ו-12.3 ריבאונדים ב-59.5% מהשדה ו-66.2% מהקו.

2014: סאן-אנטוניו ספרס – מיאמי היט (4- 1):

פיינלס MVP: קוואי לנארד.

משחק 1: המשחק הזה זכור בעיקר בשל התקלה במזגנים וההשפעה שלה על לברון שנאלץ לנוח לדקות ארוכות ברבע הרביעי, בהן הספרס רצו 16- 3 וברחו ליתרון דו-ספרתי אחרי משחק צמוד. עם זאת, הייתה זו ההתקפה של סאן-אנטוניו שניצחה את המשחק עם 14/16 מהשדה ברבע האחרון, שיא NBA לרבע בגמר של 87.5%, ובסך הכל 59% מהשדה שקבעו ש-23 האיבודים שלהם לא שינו הרבה בדרך לניצחון 110- 95. דאנקן הוביל את הספרס עם 21 ו-10.

משחק 2: הספרס עלו ליתרון 11 מוקדם במשחק 2, אבל לברון קלע 11 נקודות ברבע השני ו-14 נוספות בשלישי כדי להחזיר את מיאמי לתמונה. הרבע האחרון היה צמוד מאוד עם 5 פעמים שהיתרון החליף צד, אבל הייתה זו שלשה של כריס בוש, דקה ורבע לסיום, שעשתה זאת בפעם האחרונה. לברון דייק פעם אחת מהקו והגיע ל-35 נקודות ודווין וויד הוסיף סל מחצי מרחק, כך ששלשה של ג'ינובלי רק קבעה 98- 96 למיאמי במשחק 2.

משחק 3: בוריס דיאו נכנס לחמישייה והנעת הכדור של הספרס השתדרגה כשהם הגיעו ל-41 נקודות ב-13/15 מהשדה ברבע הראשון, כשקוואי לנארד עם 16 מהנקודות, ול-71 נקודות ב-75.8% במחצית, גם כן שיא NBA בגמר. מיאמי חזרו קצת לתמונה וצמצמו ל-81- 74 ברבע השלישי שבו וויד קלע 11, אבל קוואי הוסיף 9 ברבע האחרון ל-20 שהיו לו קודם, והאורחים מטקסס יצאו לבריחה נוספת בדרך לניצחון 111- 92.

משחק 4: הספרס שוב פתחו פער גדול במחצית הראשונה, כשההיט קלעו ב-35.3% מהשדה בחצי הראשון אותו הספרס סיימו ביתרון 55- 36, והפעם הם גם לא אפשרו למיאמי לצמצם באופן משמעותי. קוואי עם 20 נקודות ו-14 ריבאונדים היה הקלעי המוביל, בזמן שבוריס דיאו היה קרוב לטריפל-דאבל עם 8 נקודות ו-9 ריבאונדים ואסיסטים. בסיום – 107- 86 לספרס שמנצחים פעמיים במיאמי וחוזרים לטקסס למשחק הכתרה פוטנציאלי.

משחק 5: לברון קלע 17 נקודות ברבע הראשון והוביל את מיאמי ליתרון מוקדם, אבל הספרס הגיבו עם ריצת 37- 13 שסידרה להם יתרון דו-ספרתי. מיאמי לא באמת הצליחו להתקרב מאז המחצית, ו-22 נקודות עם 10 ריבאונדים של קוואי הובילו את הספרס לניצחון 104- 87. קוואי גם זכה בפיינלס MVP עם 17.8 נקודות ו-6.4 ריבאונדים ב-61.2% מהשדה, 57.9% לשלוש ו-72.4% אפקטיבי.

2019: טורונטו ראפטורס – גולדן סטייט ווריורס (4- 2):

פיינלס MVP: קוואי לנארד.

משחק 1: מארק גאסול הוביל את קלעי טורונטו במחצית הראשונה אותה הם סיימו ביתרון 10, אבל סיאקם וקוואי קלעו יחד 24 מתוך ה-29 של טורונטו ברבע השלישי וסייעו לראפטורס לשמור על היתרון גם מול הרבע השלישי הידוע אצל הווריורס. גולדן סטייט לא הצליחו לצמצם לפחות מ-7, ובסיום הראפטורס השיגו ניצחון 118- 109, בעיקר בזכות 32 נקודות ב-14/17 מהשדה של סיאקם.

משחק 2: הקבוצה הביתית המשיכה במומנטום ממשחק 1, ו-2 דקות למחצית טורונטו הובילו ב-11, אם כי גולדן סטייט סגרו טוב את המחצית וירדו בפיגור 5 כשקליי מוביל עם 18 נקודות. הווריורס, שקלעו את 2 הנקודות האחרונות של החצי הראשון, פתחו את החצי השני עם 18 נקודות רצופות, כשיחד עם ה-2 מסוף החצי הראשון מדובר היה אז בריצה הגדולה ביותר של הגמרים. קליי ירד עם פציעה והווריורס נאבקו לשמור על היתרון כשריצת 10- 0 של טורונטו צמצמה ל-2 בלבד, אבל איגודלה קבע 109- 104 לווריורס עם שלשה בשניות הסיום.

משחק 3: גולדן סטייט עלו למשחק 3 ללא תומפסון, לוני וכמובן דוראנט הפצועים, ובעוד שסטף הגיב לזה היטב עם שיא קריירה בפלייאוף של 47 נקודות, הרי שיתר הקבוצה עמדה על 22/60 מהשדה. בצד השני, טורונטו כקבוצה סיימו עם אחוזי 95.2-52.4-44.7, כשכל אחד מהחמישייה קולע 17 נקודות ו-30 נקודות של קוואי מובילות את הדרך לניצחון 123- 109.

משחק 4: קליי ולוני חזרו, וההגנה של הווריורס השתפרה, אבל קוואי לקח על עצמו את המשחק, בעיקר עם 17 נקודות ברבע השלישי בו הראפטורס מחקו פיגור והפכו אותו ליתרון דו-ספרתי. בסיום המשחק הזה, 36 הנקודות של קוואי לנארד הובילו את טורונטו לניצחון 105- 92 ויתרון 3- 1 בסדרה, כשבצד השני קליי עם 28 וסטף עם 27 ראו את הקלעי הבא בתור עם 10 בלבד.

משחק 5: דוראנט עלה לשחק וקלע 11 נקודות ברבע הראשון, מה שסידר לווריורס יתרון, אבל נפצע ברבע השני, והפעם מיד היה ברור שזאת פציעה רצינית. דקות טובות של דמרקוס קאזינס סייעו לווריורס לשמור על יתרון, אבל אז הגיע קוואי ברבע האחרון וקלע 10 רצופות כחלק מריצת 12- 2 של טורונטו שהעניקה להם יתרון 6, 3 דקות לסיום. קליי מיד ענה בשלשה, סטף עשה זאת אחרי דקה וקליי הוסיף אחת נוספת כדי להחזיר לגולדן סטייט יתרון 3. לאורי צמצם לנקודה וקיבל הזדמנות לסגור את הסדרה, אבל דריימונד חסם אותו וגולדן סטייט נשארים בחיים עם ניצחון 106- 105.

משחק 6: המשחק נפתח עם קרב ישיר בין לאורי וה-15 נקודות שלו ברבע הראשון ובין קליי שעמד על 10. קליי המשיך ללהוט וכבר הגיע ל-30, אבל אז הצטרף לדוראנט בקרב אלו שפציעה שלהם תשבית אותם גם מהעונה הבאה. מי שבלט ברבע האחרון היה פרד ואן-וליט שקלע 12 ברבע, והוא זה שהוביל ריצת 12- 2 שהעניקה לטורונטו יתרון 5. קאזינס, דריימונד וסטף צמצמו את הפער לנקודה בלבד, ואיבוד כדור של דני גרין העניק לווריורס הזדמנות, אבל סטף החטיא וקוואי סגר את האליפות מהקו. בסיום – 114- 110 לטורונטו כשקוואי הוא הפיינלס MVP עם 28.5 נקודות, 9.8 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 2 חטיפות ו-1.2 חסימות.