מסקנות חפוזות 32 / עמיחי קטן

הפעם נעסוק במשחק 5 של הגמר ובכמה דברים משמעותיים מהמשחק הזה ומהסדרה בכלל עד כה. מחר אני מתעתד להעלות פוסט נוסף, ובו התייחסות לנקודות שהזכרתי כשוות מעקב לפני המשחק (תגובה 36 בבלוג החי, וגם בטוויטר שלי), כך שהיום אני לא אתייחס לנקודות האלו אלא לנקודות שבלטו לי במהלך המשחק ואחריו.

1. ניהול משחק ושמירה על הכדור.

אחד מהמפתחות המרכזיים, בעיקר בצד של בוסטון, זה היכולת שלהם להניע את הכדור ולמצוא מבטים נוחים מצד אחד, אבל לשמור עליו ולהימנע מריבוי איבודים. הסלטיקס כעת עם מאזן 1- 7 במשחקים של 16 איבודים ומעלה לעומת מאזן 13- 2 במשחקים של 15 איבודים ומטה. באסיסטים, הסלטיקס עומדים על מאזן 11- 2 עם 24 אסיסטים ומעלה לעומת מאזן 3- 7 כשהם עם 23 אסיסטים ומטה.

הטבלה הבאה תראה את הנתונים של האסיסטים והאיבודים, וניתן לראות שהסלטיקס שומרים על הסטטיסטיקות האלה גם בגמר. כמו כן, היו שני משחקים עם יתרון משמעותי לבוסטון בתחומים אלו ו-2 עם יתרון משמעותי לגולדן סטייט, כשהמשחק הצמוד היחיד בתחומים האלה היה המשחק הכי צמוד בסדרה.

אסיסטיםאיבודים
משחק 133- 24 לבוסטון14- 13 לגולדן סטייט
משחק 225- 24 לגולדן סטייט19- 12 לבוסטון
משחק 328- 22 לבוסטון17- 12 לגולדן סטייט
משחק 422- 20 לבוסטון16- 16
משחק 523- 18 לגולדן סטייט18- 7 לבוסטון

מעניין לראות גם את החלוקה לרבעים לאורך הסדרה, כשהטבלה הבאה תציג את כל הרבעים בהן אחת הקבוצות קלעה 35 ומעלה או 16 ומטה. בסך הכל, מדובר על 5 רבעים של 35+ מול 4 של 16-.בהפרדה לקבוצות, אצל בוסטון מדובר על 9 אסיסטים על 3.3 איבודים ברבעים המוצלחים לעומת 3.5 אסיסטים על 4 איבודים ברבעים הלא מוצלחים, ואילו אצל גולדן סטייט מדובר על 4.5 אסיסטים על 2.5 אסיסטים ברבעים המוצלחים לעומת 4 אסיסטים על 6 איבודים ברבעים הלא מוצלחים.

קבוצה, משחק ורבעאסיסטים-איבודיםנקודות
גולדן סטייט, 1 – 35- 238
בוסטון, 1 – 412- 140
גולדן סטייט, 1 – 45- 416
בוסטון, 2 – 34- 414
גולדן סטייט, 2 – 34- 335
בוסטון, 3 – 28- 435
גולדן סטייט, 3 – 43- 811
בוסטון, 5 – 13- 416
בוסטון, 5 – 37- 535
ממוצע 35+7.2- 336.6
ממוצע 16-3.8- 514.3

במבט כולל יותר, משחקים של 33 אסיסטים על 13 איבודים ו-28 אסיסטים על 12 איבודים הם די חריגים במעמד כזה, במיוחד נגד הגנה שמנסה לגרום לאיבודים, אבל בוסטון יצטרכו לשפר את ניהול המשחק וקבלת ההחלטות, במיוחד אחרי המשחק הראשון בפלייאוף בו הם לא הגיעו ל-20 אסיסטים, בין השאר כתוצאה מ-4/12 בשלשות פנויות לחלוטין ו-11/32 בסך הכל מחוץ לקשת. סביר להניח שחלק מזה יתאזן, אבל בוסטון צריכים לשפר את קבלת ההחלטות בהתקפה.

2. הרבע השלישי מול הרבע הרביעי.

בתחילת הסדרה, הרבע השלישי היה הרבע שבו גולדן סטייט שלטו ואילו הרבע הרביעי היה זה שבו בוסטון שלטו. אולם, אחרי שאת שני המשחקים האחרונים הווריורס הכריעו ברבע האחרון, כשבשניהם הם סיימו את הרבע השלישי ביתרון נקודה, אפשר כבר היה לשים לב לשינוי, שאותו יראו הטבלאות הבאות:

רבע שלישיתוצאהאחוזי 2אחוזי שלשותריבאונדיםאסיסטיםאיבודים
משחק 138- 24 גולדן41.7- 36.4 גולדן46.2- 37.5 גולדן12- 9 גולדן5-55- 2 בוסטון
משחק 235- 14 גולדן36.4- 22.5 גולדן58.3- 25 גולדן13- 8 גולדן4-44- 3 בוסטון
משחק 333- 25 גולדן40- 38.5 גולדן58.3- 33.3 גולדן12- 9 בוסטון8- 7 גולדן3- 2 בוסטון
משחק 430- 24 גולדן54.5- 42.9 גולדן41.7- 27.3 גולדן15- 11 גולדן8- 5 גולדן3- 2 גולדן
משחק 535- 24 בוסטון62.5- 50 גולדן66.7- 30.8 בוסטון12- 7 בוסטון8- 7 גולדן5- 3 בוסטון
רבע רביעיתוצאהאחוזי 2אחוזי שלשותריבאונדיםאסיסטיםאיבודים
משחק 140- 16 בוסטון60- 55.6 בוסטון75- 25 בוסטון11- 6 בוסטון12- 5 בוסטון4- 1 גולדן
משחק 224- 20 בוסטון66.7- 60 בוסטון30- 22.2 בוסטון10- 9 בוסטון8- 6 בוסטון4- 3 גולדן
משחק 323- 11 בוסטון66.7- 50 גולדן25- 11.1 בוסטון11- 8 בוסטון5- 3 בוסטון8- 1 גולדן
משחק 428- 19 גולדן53.8- 37.5 גולדן42.9- 30.8 גולדן16- 6 גולדן6- 5 בוסטון5- 3 גולדן
משחק 529- 20 גולדן71.4- 28.6 גולדן25- 20 בוסטון12- 11 בוסטון5- 2 גולדן4- 0 בוסטון

למעשה, מאז צמד המשחקים הראשונים ניתן לראות שבוסטון צמצמו את הפערים של הרבע השלישי עד לזה של משחק 5, בעוד גולדן סטייט עשו אותו דבר ברבע הרביעי. נתונים שבולטים עם הבדל משמעותי בשני המשחקים האחרונים הם ההגנה של בוסטון כנגד השלשות של הרבע השלישי וההגנה של גולדן סטייט על הצבע ברבע האחרון. ננסה לשים עין על הבדלים ברוטציות של שתי הקבוצות שגרמו לזה.

שתי הקבוצות עשו שינויים ברוטציה בשני המשחקים האחרונים, והם שהובילו לשינוי הזה. המעבר של פורטר לחמישייה של גולדן סטייט במקום לוני אפשר ללוני להגיע ל-16 מתוך 24 הדקות ברבעים האחרונים של שני המשחקים האחרונים, לעומת 6 מתוך ה-36 של 3 המשחקים הראשונים, בזמן שפורטר הפך ליחיד מלבד איגודלה שלא ראה פרקט בכלל בשני הרבעים האחרונים האלה אצל גולדן סטייט. לוני ממשיך להיות השחקן שרושם את נתוני הנט רייטינג הטובים ביותר בסדרה הזאת, והנוכחות שלו ברבעים אחרונים הועילו מאוד לווריורס.

עוד שחקן שמרוויח משמעותית מהשינוי הוא ג'ורדן פול. ב-55 דקות שלו יחד עם סטף בכל הסדרה הווריורס קלעו 133 נקודות וספגו 134 וב-52 הדקות בלעדיו הנתונים יורדים ל-90 נקודות של גולדן סטייט מול 103 של בוסטון, אבל אם מסתכלים רק על 2 המשחקים האחרונים זה משתפר ל-44- 40 לזכות הווריורס עם סטף ופול ושוויון 28 רק עם פול, כשאת הדקות של תחילת הרבע האחרון הווריורס ניצחו 15- 12 בשקלול של המשחקים, ולראשונה הצליחו לנצח את דקות המנוחה של סטף.

בצד של בוסטון, השינוי העיקרי היה קיצור של הרוטציה. בצמד המשחקים הראשונים הייתה לסלטיקס רוטציה של 9 שחקנים, כשהספסל הורכב מהרבה דקות של וויט וגרנט וויליאמס וקצת דקות של פריצ'רד ות'ייס. מאז, ת'ייס לא ראה פרקט בכלל ופריצ'רד ירד מ-17 דקות למשחק ב-2 הראשונים ל-10 למשחק ב-2 הבאים ו-4 דקות במשחק 5. גרנט וויליאמס ירד מכ-19 דקות למשחק ב-3 הראשונים ל-12 ו-16 דקות ב-2 האחרונים ואפילו דריק וויט קיבל 30+ דקות במשחקים 1, 2 ו-4, אבל רק 21 דקות במשחקים 3 ו-5.

רוב הדקות שהתפנו הולכות להרכב הגבוה עם רוברט וויליאמס והורפורד יחד. בסך הכל בסדרה הם קיבלו יחד 67 דקות, אבל אחרי 16 דקות משותפות במשחק 1 החליט יודוקה ללכת עם יותר דריק וויט, וכך הם ירדו ל-11 דקות במשחק 2, 10 דקות במשחק 3 ו-12 דקות במשחק 4. במשחק 5 הרוטציה מאוד הצטמצמה כאמור, וזה גרם ל-18 דקות משותפות של צמד הגבוהים, אותן הסלטיקס ניצחו בסך הכל 38- 35, ובעיקר יתרון 24- 10 ב-7 הדקות המשותפות ברבע השלישי.

בסך הכל, בדומה ללוני אצל גולדן סטייט, רוברט וויליאמס הוא האיש שהדקות שלו הן הטובות ביותר עבור בוסטון. עם רייטינג התקפי של 111.2, רייטינג הגנתי של 103.2 ונט רייטינג של 8, בכל המקרים הנתונים הטובים ביותר ברוטציה למעט פריצ'רד, וויליאמס מהווה כוח משמעותי עבור הסלטיקס גם כשהוא משחק עם הורפורד (6+) ועוד יותר בלעדיו (25+), ואילו בדקות של הורפורד כגבוה היחיד הסלטיקס במינוס 42. הנטיה של יודוקה לתת לו יותר דקות ברורה, אבל ייתכן שהוא קיצר קצת יותר מדי את הרוטציה ושחק את מי שנותר לו.

3. ייצור הנקודות של טייטום ובראון.

דובר הרבה על הקשיים של טייטום מחצי מרחק עם 2/17 ב-4 המשחקים הראשונים, והפעם הוא הוסיף 2/3 מהטווח הזה יחד עם 5/9 לשלוש, אבל הוא ממשיך להתקשות בצבע וסיים הפעם עם 3/8 שהביאו אותו ל-15/42 מהצבע (35.7%) בסך הכל בסדרה, וזה עוד בלי להזכיר 2/6 מקו העונשין. מצד שני, בראון הפעם היה זה שלא פגע מרחוק עם 0/5 לשלוש ו-0/3 מחצי מרחק שהביאו אותו ל-11/36 מחוץ לקשת (30.6%) ו-5/16 מחצי מרחק (31.3%) לאורך הסדרה.

במבט על, טייטום ובראון תלויים שניהם ביכולת לקלוע מרחוק גם מול שמירה, מכיוון שלהגיע לצבע או לזריקות הרגילות שלהם מחצי מרחק יותר קשה להם. כך יוצא שכל אחד מהם הגיע ל-50% רק במשחק אחד בסדרה הזאת – בראון במשחק 3 וטייטום במשחק 5 – והסלטיקס הופכים להיות תלויים ביכולת של הצוות המסייע לנצל את ההיערכות ההגנתית.

אם מסתכלים על שני הניצחונות של בוסטון, משחק 1 הוכרע על 9/12 לשלוש ברבע האחרון, ובעיקר 15/23 של הורפורד, וויט וסמארט, ואילו משחק 3 הוכרע על 26/41 מהצבע, ובעיקר היכולת של סמארט, הורפורד וצמד הוויליאמסים להגיע לצבע ולהשיג את הנקודות. בשאר המשחקים, הווריורס הצליחו לצמצם את השלשות, כשרק במשחק 1 הסלטיקס קלעו יותר מ-15 שלשות, וגם את הנקודות בצבע, כשבוסטון עומדים על 52 כאלה במשחק 3, אבל 34, 24, 32 ו-36 בהתאמה.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 43 תגובות

  1. תצוגה מביכה של הסלטיקס= 18 איבודים במעמד גמר.
    ככה לא לוקחים אליפות.
    זה נראה שגם יודוקה איבד את זה ולא יכול להשתלט על ההחלטות ובחירת הזריקות ההזויה של ההתקפה שלו.
    לתת למרקוס סמארט הדביל את הכדור ברבע הרביעי זו טעות ענקית של מאמן.

    בזמן שטאטום,בראון וסמארט מנסים להיות גיבורים.
    דריק וויט נעלם ואיבד כל בטחון. לא אותו שחקן שהיה משמעותי גם בהובלת כדור וגם יצירת מצבים לקליעה.

  2. תודה עמיחי.
    רוברט ויליאמס – הוא אחד הסנטרים האהובים עליי בליגה כיום. אבל בשני המשחקים האחרונים ראו את השחיקה שלו. בשלושת המשחקים הראשונים הוא הפך את הצבע לבלתי עביר. במשחק הקודם כבר היה ברור שהוא לא יכול לרדוף אחרי גארדים ובודדו את קרי מולו. במשחק הזה כולם כבר חדרו מולו כולל סל של ויגינס שנראה כמו טרף קל לויליאמס במשחקים הקודמים. סיים את המשחק עם 0 חסימות אחרי שחסם 4 ו-2 למשחק לסירוגין במשחקים הראשונים.
    .
    טייטום הכניס במשחק כמה שלשות שאני לא בטוח שקרי מעז לזרוק. אבל זה גם לא זריקות שהוא אמור לקחת. היה 5 מ-9 סך הכל (מעבר לאנמיה בסוף המשחק היה לו משחק טוב – לטעמי)… מנחם כתב את זה נכון בתגובה לסיקור של שגב – הסלטיקס לא ייצרו לעצמם מספיק מצבים נוחים לשלוש. אשריו של טייטום שזה כן נכנס לו.
    .
    לסטף קרי יש משחק נפילה אחד בכל גמר. אבל גם עם יום מזעזע מהשלוש (לא רק בסטנדרט שלו) הוא עדיין נראה שולט בעניינים וחילק 8 אסיסטים. גולדן סטייט גם הכניסה מהר את גרין למשחק. ברגע שהסלטיקס הבינו את זה הם דאגו שוב לסגור אותו (הוא לא באמת יכול להתגבר על ההגנה שלהם כקלע) – אבל הם לא יכלו להרשות לעצמם להוריד ממנו את העיניים בהמשך המשחק, וזה השפיע.
    .
    לגבי הרוטציות: שתי הקבוצות גורמות אחת לשניה לשלם על טעויות, אז עדיף להישאר עם סגל מותש מלתת לקבוצה השניה לברוח. עדיין מקווה שמישהו מהמנים יחליט להפתיע את הקבוצה השניה עם שחקנים שפחות ראינו משחקים.

    1. סטפן קורי הוא לא מדד ברגע שההתקפה של הסלטיקס מסריחה את המגרש כמו ברבע האחרון של משחקים 4 -5.
      זה לא משנה בכלל מול מי הם משחקים.
      .
      היה אפשר לראות את זה גם ברבע האחרון של משחק 4 שכל אחד משחקני הסלטיקס מנסה לקחת זריקה מ-3.
      הסיפור הוא לא לקחת זריקות מ-3 אלה ליצור הנעת כדור שתיצור מצבים נוחים ומאצ'אפ נוח כמו בתחילת הסדרה.

      הרוטציות הם סיפור גדול ברגע שקבוצה אחת מגיעה לגמר אחרי כמה סדרות של 7 משחקים והשניה אחרי טיול מול הנגריה של ממפיס.
      הלוקסוס של יודוקה הוא שהיה לו בתחילת הסדרה גם את וויט,בראון וטאטום כפלימייקרים.
      הבחירה השגויה שלו היא לשחוק את בראון וטאטום ביחד ולתת לסמאט אפשר לעשות מה שבא לו.

    2. תודה. השחיקה של רוברט וויליאמס מושפעת גם מקיצור הרוטציה, ולכן אני חושב שהסלטיקס צריכים קצת להרחיב את הרוטציה. לפחות לתת יותר דקות למחליפים שכן מקבלים דקות – וויט, ג. וויליאמס וקצת פריצ'רד.

      1. אני כל הזמן מתלבט לגבי זה כשאני רואה את המשחקים. מצד אחד, כמה דקות אנרגטיות של קומינגה ומודי יכולות לגרום לסלטיקס להזיע, וביאליצה יכול לעזור עם הגודל גם אם הוא לא שחקן אגרסיבי (בדקות מאני טיים שהוא קיבל הוא גם היה לא רע הגנתית אבל לא עשה כלום בהתקפה).
        מצד שני, הסלטיקס גורמים לקבוצות לשלם כל כך מהר על שחקן שלא יודע מה לעשות בכמה דוקת על המגרש. וגולדן סטייט גורמים לסלטיקס לשלם באותה הדרך…
        במקרה של הסלטיקס ויליאמס, יותר מכל השאר, כבר באמת נראה תשוש.

        1. אני לא חושב שיש שחקן שלא קיבל הזדמנות ויכול לתת משהו יוצא דופן, אבל בוסטון מעמיסים מאוד על החמישייה הפותחת. טייטום ובראון יכולים להחזיק את ה-44 דקות שלהם הלילה והורפורד יכול להסתדר עם ה-32-3 דקות שהוא מקבל, אבל במקרה של וויליאמס אני הייתי לתת לו קצת פחות דקות כדי שיהיה פחות מותש.

            1. יש להם 2 אפשרויות – ת'ייס או הרכבים נמוכים. אני חושב שיש כל מיני סוגים של הרכבים נמוכים שיכולים להתאים – אפשר אפילו להחביא את פריצ'רד על דריימונד או איגודלה.

        2. ביאליצה לא מתאים למעמד . איטי וגמלוני מדי. אולי את מודי ניתן לשלב – קומינגה לא יציב מספיק.
          מי שצריך לקבל עוד יותר דקות הוא GP2 המצויין , שתפור בדיוק לעימות מול בוסטון.

          1. בייליצה דווקא עושה עבודה טובה מאוד בהגנה בדקות שלו. ההתקפה לא נראית טוב רק כי זה נופל לרוב על דקות המנוחה של סטף. פייטון היה מעולה במשחקי הבית – 11 נקודות, 81.8% מהשדה, 66.7% לשלוש, 4 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 1.5 חטיפות ופלוס 15.5 בדקות שלו, אבל במשחקי החוץ הוא לא הצליח כל כך – 3.5 נקודות, 40% מהשדה, 0% לשלוש, 2.5 ריבאונדים, אסיסט, חטיפה ומינוס 7 בדקות שלו.

  3. בוסטון כקבוצה היא איכותית, אפילו שיש לה ירידות ועליות, ההגנה שלה תמיד באה לעבוד.
    גם יש לה מספר 2 ראוי, אבל חסר לה כוכב עליון שימשוך אותה למעלה. טייטום לא כזה, שחקן מוכשר אבל מוגבל בחדירות וזה עושה אותו צפוי וקל לשמירה.
    סטף טוב מאוד בסידרה אבל ליד טייטום הוא נראה הרבה יותר גדול וזה מה שיכריע את הסידרה, כי בסך הכל שני הקבוצות באותה הרמה.

    1. טייטום שחקן מעולה. הוא לא סטף כי בודדים בליגה משחקים ברמה שמתקרבת לזה (וגולדן סטייט עברה 2 מהם בדרך), אבל לדעתי טייטום מספיק טוב כדי להיות השחקן הכי טוב של קבוצה אלופה.

        1. אני מסכים איתך שטייטום עוד לא הביא את זה לסדרה הזאת, אבל הוא יכול לתת 2 משחקים כמו משחקים 6-7 נגד מילווקי ולשנות את התמונה. בכל מקרה, אם זה מה שחסר לבוסטון כדאי לזכור שטייטום רק בן 24 וצפוי להשתפר וללמוד מהניסיון.

          1. טייטום ובוסטון חזרו מפיגור 3-2 כי מלווקי שבקה חיים מאמצע משחק 6.
            החיסרון של מידלטון נתן להם מרווח טעויות ומתישהו טייטום התחמם ונתן הצגה. לא בטוח שאם מידלטון היינו רואים אותה.
            טייטום צעיר כמובן, אבל הוא לא כישרון גולמי כמו יאניס שפיתח את משחקו וגופו, או כמו לברון ששיפר את קליעתו עם השנים. נראה שהגיע בקירוב לגג שלו והשיפור שיגיע יקרה רק מנסיון ולא ממשהו מקצועי אחר.
            לי בולטת העובדה שגם אם שמים עליו גארד הוא לא לוקח אותו לסל ולא משיג עליו נקודות קלות וזה מדאיג לשחקן בגודלו שנשען רק על קליעות פרימטר לא מספיק יציבה.
            הוא טופ 10 גבולי לטעמי וששתי הקבוצות שוות ברמתן, זה לא מספיק כדי להביא אליפות, בטח שקרי עומד מנגד.

            1. אני דווקא רואה לא מעט אפיקים בהם טייטום יכול להשתפר ולהפוך לשחקן טוב יותר ויציב יותר ממה שהוא עכשיו. בסדרה הזאת השאלה היא מה הוא יכול לעשות במה שנשאר ממנה, והוא אמנם לא תמיד הכי יציב, אבל יש לו את היכולת לתת תצוגות ענק מהסוג שעוד לא ראינו בסדרה הזאת ממנו. השאלה מה יקרה בפועל תלויה בעוד הרבה גורמים.

  4. בוסטון משלמים מחיר יקר על מחסור במוביל כדור כל הפלייאוף.
    לא הצליחו לשלב את מגוון הרכזים המוכשרים שעברו אצלם, וזה שאני הכי מצטער עליו הוא טרי רוזיר.
    עם סבלנות והשקעה הוא יכל להועיל להם מאד, גם אם לעכב את ההתקדמות שלהם בשנה או שנתיים.
    מקרה דומה להארדן ואוקייסי, בחרו בהגנה של סמארט, ויצטרכו לחיות/למות איתו.
    לי ברור שאם ג'ורדן פול רוצה הצלחה אישית וניסיון להוביל בליגה הזו, הוא צריך לעזוב את הווריורס, או להחליף את קליי. ג"ס היא מקום טוב להיות בו, אבל ברור שיש לו אופי ופוטנציאל של כוכב, והוא דורך לקרי על האצבעות.
    יהיה מעניין לראות אותו מתמודד עם נטל ההנהגה, ועוד יותר מעניין אם תהיה קבוצה שתנחית אותו ואת אייטון יחד.

    1. לא מסכים לגבי פול, הוא יכול להתפתח לצד הדעיכה של קרי (הגיל יעשה את שלו) ובסופו של דבר לרשת את המקום שלו.

    2. לבוסטון חסר מוביל כדור, אבל אולי הדבר העיקרי שמחזיק אותם זה היכולת להעמיד חמישיות בלי חיסרון הגנתי מובהק, ואת זה אי אפשר עם אף אחד מהרכזים שעברו בדרך.
      לגבי פול – אני מסכים עם Klay שהוא יכול לקבל מעמד משמעותי יותר בעתיד לצד הספלאש בראדרס ובתור היורש שלהם. נכון לרגע זה שניהם שחקנים טובים ממנו, בעיקר במאצ'-אפ הספציפי הזה, אבל אני מאמין שימצאו את הדרך להעלות את מעמדו בעתיד.

      1. אגיד משהו שישמע קצת שנוי במחלוקת:
        ההגנה של בוסטון לא שווה 15+ איבודים במשחק.
        15+ איבודים במשחק לקבוצה כמו הווריורס זה כמעט בטוח 20+ נקודות קלות. האיבודים האלה נובעים ישירות ממחסור במוביל כדור ומנהל התקפה. טייטום יכול למסור כמה אסיסטים טובים אבל הוא לא מנהל משחק, כנל בראון. סמארט הוא שוטינג גארד עם קליעה לא יציבה, לא רכז. דריק וויט הוא היחיד שבאמת יכול לרכז את המשחק ויש לו ניסיון בעמדה אבל הוא שיחק רק 20 דקות.
        זה מצוין בשביל בוסטון שיש להם יכולת לנעול את ההתקפות העומדות, אבל הבעיה שלהם היא שגולדן סטייט היא הקבוצה שמכתיבה את הקצב בסדרה עד כה, והיא משחקת מהר ובמתפרצות. זה בשילוב עם שחיקה של הגבוהים שהם מחוסרי מחליפים טובים בעקבות בעיית עומק הובילו לצבע פרוץ, וגולדן סטייט ללא שחקן הצבע הטוב ביותר שלהם (לוני) עשו 50 נקודות בצבע וניצחו את הסלטיקס שם לגמרי למרות הפסד בריבאונד.
        ההגנה של בוסטון כרגע לא הצליחה לעצור את סטף מלעשות מלקלוע בכמויות בסדרה, יתכן שמבחירה ויתכן שלא (המשחק האחרון היה הרבה יותר בגלל שפשוט היה לו יום לא טוב מאשר שנעלו אותו הגנתית). ההגנה של בוסטון במשחק האחרון גם לא עצרה את וויגינס מלתקוף את הטבעת, גם כשוויליאמס הרים פרוטקטור היה על המגרש הוא עבר אותו בקלות. האם ההגנה הזאת שווה להם לספוג כל כך הרבה איבודים? לא יודע.
        אני גם לא צופה שהם פתאום יתחילו לאבד פחות כדורים, זה די עקבי אצלהם בסדרה.

        1. בוסטון דווקא חוזרים יפה ומהר להגנה, ומנטרלים כמעט לגמרי את משחק המעבר הקטלני של הווריורס.
          בגלל משמעת מאוד קפדנית הם לא סופגים הרבה נקודות מאיבודי הכדור שלהם. אבל – וזה חשוב – הם עדיין מפסידים הרבה פוזשנים בגלל זה.

    3. פול פעם ראשונה בגמר ורואים את זה. ההגנות חזקות מאוד והוא מתקשה. הוא צריך לעלות מסה ועונה הבא יהיה טוב הייתה לו עונה מעולה אבל גמר זה משהו אחר. נראה שבוסטון העייפות מתחילה לשחק. אחרי שתי סדרות קשות וגם פעם ראשונה בגמר הידים מתחילות לרעוד ועוד מול גולדן עם כל הניסיון

    4. אתה מדבר על טרי רוזיר שמשחק שוטינג גארד כרגע?
      יש כמה סיבות שרוזיר לא מתאים לשחק רכז ואני מאוד שמח שמצא את הנישה שלו כסיידקיק של למאלו

  5. ניתוח מעניין.
    מה שיפה בעיניי בסדרה הזו עם ההגנות הכל כך מדהימות האלו, הגנות פרימטר חזקות וחכמות למרות שהן נמתחות עד לקצה היכולת והמגרש, זה שלא משנה מה בוסטון זורקת על גולדן סטייט – הלוחמים ישיגו את הנקודות שלהן. אם נותנים רק לקרי לקלוע, אם רק קרי נשמר, אם לוקחים את השלשות, אם לוקחים את המידריינג' – גולדן סטייט נשארת יציבה התקפית. לא בשיא היכולת, כי מול ההגנה של בוסטון זה די דלתי אפשרי, אבל יכולת מאוד גבוהה.
    בוסטון, לעומת זאת, מזגזגת מאוד. לא רק בין הרבעים, חלק ממה שהופך את הסדרה הזו למרתקת כל כך לצפייה, אלא בין משחקים. מראה כמה התקפה שהיא רק טובה מאוד ולא עילית מתקשה במצבים האלו. ועדיין הם לגמרי בתמונה.
    כל הכבוד לשני המאמנים ושתי הקבוצות.

    1. תודה. שני המאמנים עושים עבודה נהדרת לדעתי, וזו אחת הסיבות שאני מנסה להתייחס דווקא לדברים הקטנים שהם יכולים לתקן, מכיוון שאני מאמין שיש להם את היכולת לעשות שינויים. ההתמודדות של ההתקפה של גולדן סטייט עם ההגנה של בוסטון והפוך שווה העמקה רצינית יותר מפוסט של "חפוזות", אבל מה שמכריע את הסדרה זה ההגנה הטובה מאוד ולא יציבה של גולדן סטייט נגד ההתקפה הטובה מאוד ולא יציבה של בוסטון.

      1. זה אחלה מה שאתה עושה.
        לדעתי בסדרה כזו צמודה עם שחקנים ומאמנים כל כך טובים אלה הדברים הקטנים האלה שיכולים להכריע את האליפות.

  6. בוסטון הפסידה את משחק 5 בגלל ההתקפה שלה – לא בגלל ההגנה . הלוחמים קלעו 104 נק' , כמות שאיפשרה לבוסטון לנצח אם היא לא היתה מאבדת את הראש בהתקפה ברבעון האחרון . ברוב הסדרה בוסטון מגבילה את תפוקת הנקודות שלהם, בכך שמרבית הסלים הם ל-2 ולא מחוץ לקשת ל-3 .

    הבעיה של הסלטיקס – שג"ס יודעת גם כן לשחק הגנה . והיא מפעילה אותה באופן שונה מבוסטון – מצופפת יותר את הצבע ומוכנה להמר יותר על זריקות של הסלטיקס משלוש . ברבע האחרון , כלקח ממשחק מס' 1 , הלוחמים מעילם את האינטנסיביות ההגנתית , וזה מה ראינו גם היום . בוסטון לא מספיק מנוסה , וכשטייטום , סמארט ובראון נכנסים לצבע , קבלת ההחלטות שלהם לא מספיק טובה ומכאן כמות האיבודים הרבה.

    1. גולדן סטייט קלעו כמות די זהה בכל המשחקים, וההבדל הוא בשאלה כמה בוסטון קולעים, אבל משחק 5 הציג כמה שינויים משמעותיים באסטרטגיה ההגנתית של בוסטון, ועדיין קיבלנו את אותה תוצאה כמעט. בצד השני, אחרי משחק 1 הווריורס מאפשרים הרבה פחות שלשות פנויות, ובאמת לא ראינו משחק התפוצצות של הסלטיקס מחוץ לקשת מאז, אבל הווריורס משלמים על זה מחיר, בעיקר של עבירות כנגד ניסיונות כניסה לסל של בוסטון – 16 ו-17 ב-2 המשחקים הראשונים, ומאז 23, 21 ו-28.

  7. מלבד העובדה שציינתי שוב ושוב – גם טאטום וגם בראון אינם חודרים טובים (כי הם איטיים מדי, והם משדרים את כניסתם'; הם חייבים לראות כיצד וויגינס ניכנס!), החדירות שלהם אינן כשהם פתוחים אלא כשיש עליהם שומר. וזה למה? כי בוסטון לא מעבירה כדור מאחור בהתקפה עם תנועת הקלעים ללא כדןר, אלא היא שוב ושוב מתעקשת על החודר לגבור ב-1 על 1 שומרו, במקום להשתחרר לקליעה בתנועה ובמסירות מהירות.

    1. בראון דווקא כן מצליח להגיע לצבע יותר מטייטום ולסיים שם באחוזים לא רעים, אבל שניהם לא הצליחו עדיין לשלב משחק שבו גם הכניסות לסל וגם הקליעה מרחוק עבדו טוב. בוסטון כקבוצה שואפת להניע כדור כעיקרון, אבל במשחקים שהם נקלעים לבעיית איבודים הגיוני שהם יעדיפו למעט במסירות.

      1. הם נקלעים לבעיית איבודים בגלל שהם מתמסרים מסירות רוחב, והם מתמסרים מסירות רוחב כי הם התקפה סטטית ולא נעה (שאין עם זה בעיה על הנייר, אבל זה פשוט לא עובד).
        כשהם מתחילים עם בידודים, ההתקפה עוד יותר סטטית וג"ס מודעים לזה ומצופפים את הצבע. כשבראון וטייטום חודרים הם נתקלים בחומה של שחקנים, מחפשים להוציא כדור החוצה ומאבדים אותו ככה.

        1. זו נקודה מאד טובה – הסלטיקס לא התקפת איזו ודווקא מניעים את הכדור הבעיה היא שהם לא זזים וזה מקל על הווריורס להעמיס שחקנים לכיוון הצד של הכדור. הם ההתקפה הכי סטטית בליגה והם היו ככה כל השנה והפלייאוף. זו הבעיה המרכזית שלהם יחד עם הבעיה בהובלת הכדור. הם משחקים כאילו הם הקאבס של לברון עם בעיה אחת קטנה – אין להם לברון…לפחות השלשות נכנסות.

        2. אני מסכים עם שניכם. המחסור במוביל כדור טבעי מקשה עליהם למצוא את השחקן הרחוק ומאלץ אותם לעשות את זה דרך מסירות רוחב שמובילות לאיבודים או דרך חדירות והוצאות שמאפשרות להגנה להתארגן.

  8. אחלה ניתוחים תודה רבה עמיחי.
    .
    מסכים בנוגע להרחבת הרוטציה אצל בוסטון, בסוף הם ממש לא תפקדו, ובהחלט יתכן שזה נובע, בין השאר, מעייפות שמשפיעה גם על היכולת האתלטית הטכנית וגם על קבלת החלטות. אני הייתי נותן יותר דקות לגרנט ו. ולדרק ו. בטח כשההתקפה נתקעת כמו בסוף המשחק האחרון.
    .
    יהיה מעניין לראות איך המאמנים יגיבו במשחק הבא.

    1. תודה. אני מבין את ההחלטה של יודוקה לצמצם את הרוטציה וללכת "על בטוח", בעיקר אחרי הפיגור המוקדם במשחק האחרון, אבל גם נדמה לי שהייתה שם עייפות ברבע האחרון וגם סטיב קר מצא פתרונות לבעיות שההרכב הגבוה הסב לו בתחילת הרבע השלישי, ורצף מהלכים בהם וויגינס היה המוציא לפועל כשסטף וקליי מחכים בצד הרחוק היו אלה שהכריעו את המשחק. אני מאמין שנראה יותר דקות של הספסל במשחק הבא, גם עם האמונה שהקליעה של כמה מהם יכולה להיות טובה יותר בבית, ואצל סטיב קר באמת אין לי מושג מה התכנון שלו.

  9. תודה עמיחי, למרות שלטעמי יש כאן יותר מדי מספרים בעיניים. זה מדגם קטן מכדי לקבל החלטות מובחנות.
    מה שהכי בלט לדעתי זה העייפות והתשישות, ומצד שני האגרסיביות. ברגע שההגנה של הווריורס היתה נרפית וחלשה ברבע השלישי (יותר מדי נקניקיות במחצית???) הסלטיקס ניצלו את זה. ברבע הרביעי הם התחילו להעלות את האינטנסיביות ובוסטון נפלו מהרגליים.
    מהצד השני רואים שלוני לא בריא ב-100% ומנסה לשחק דרך הכאב. הוא אמור לקבל הרבה יותר דקות אם הוא בריא.

  10. בס"ד
    תודה רבה עמיחי.
    ניתוח מרתק. המשחק האחרון היה ממש יוצא דופן, מבחינת הרבעים השני והשלישי,
    ומבחינת ההחטאות של סטף לשלוש.
    בוסטון לא ידעו איך לקחת את המשחק, וזה עלה להם ביוקר.

  11. בעקבות השמועות שאייטון לא מוערך דיו בפיניקס, הוא פנה לרוברט סארבר (בעלי פיניקס) ושאל אותו:"אני רוצה שתהיה כנה איתי, ממינימום עד מקסימום כמה אתה מעריך אותי?"
    סארבר ענה ללא היסוס:"מיד לוול, ואני עוד לארג' איתך, קוונים לא מתקרבים למשכורת הזו."

כתיבת תגובה

סגירת תפריט