אתמול כתבתי כבר על כמה מסקנות ממשחק 5 של הגמר שהתחדדו לי במשחק עצמו ואחריו, והפעם המיקוד יהיה בתגובה שרשמתי בפריוויו (תגובה 36) ובטוויטר, שבה ציינתי כמה דברים ששווה לשים לב אליהם לקראת המשחק. אז אני שמתי לב לאותם דברים ובפוסט הזה נעסוק בתוצאות.

1. ריבאונד ונקודות בצבע.

בעיית העבירות המוקדמת של לוני גרמה לכך שהוא שיחק רק 16:45 דקות ולקח רק 4 ריבאונדים, בעוד שהסלטיקס שמו דגש על הריבאונד והרביעייה טייטום, בראון, הורפורד ורוברט וויליאמס לקחו 36 ריבאונדים משותפים לעומת 39 של הווריורס כקבוצה. השליטה של בוסטון בריבאונד באה לידי ביטוי בעיקר בדקות של רוברט וויליאמס, בהן הסלטיקס לקחו 62.7% מהריבאונדים, כולל 93.5% מהריבאונדים בהגנה, לעומת ירידה ל-47.2% ו-81.3% בהתאמה.

עם זאת, השליטה של בוסטון בריבאונד באה למרות, ואולי דווקא בגלל, השליטה של גולדן סטייט בתחום הקליעה מהצבע. השמירה האגרסיבית יותר על סטף הובילה לכך שגולדן סטייט קלעו 50 נקודות בצבע ב-25/36 (69.4%) לעומת 36 נקודות של בוסטון בכמות זריקות זהה (18/36 – 50%). הפער בלט במיוחד ברבע הראשון (גולדן עם 7/9 ובוסטון עם 7/15) ועוד יותר ברבע האחרון (גולדן עם 9/12 ובוסטון עם 2/7).

אחת מהדרכים שבהן סטיב קר התאים את עצמו לסיטואציה, כלומר ההגנה אגרסיבית יותר על סטף ויום קליעה חלש שלו כתוצאה מכך, הייתה להשתמש בסטף כפיתיון שמושך שמירה כפולה, והוא שחרר את הכדור הלאה למהלכים של 4 על 3 או כדי שוויגינס ילך באחד על אחד מול מאצ'-אפ נוח יותר. בתמונה הבאה אפשר לראות דוגמה אחת שבה סטף יוצא מחסימה ומיד שניים קופצים עליו (באדום), מה שמאפשר לו מסירה נוחה לוויגינס (בצהוב) שמסיים באקרובטיות.

2. שלשות.

משחק 5 היה משחק קליעה רע של שתי הקבוצות. בוסטון פתחו עם 0/12 מבחוץ והיו בפיגור דו-ספרתי, הגיבו עם 8 רצופות והשלימו מהפך, ואחר כך קלעו 3/20 הנותרות. אצל גולדן סטייט המצב היה קשה עוד יותר כשאחרי פתיחה סבירה של 3/11 הם החטיאו את 14 השלשות הבאות ובוסטון השלימו את המהפך, אבל אז הגיע קליי עם 2 שלשות רצופות ואחריו פול עם 2 שלשות, כולל האחת שהחזירה לווריורס את היתרון עם הבאזר של הרבע השלישי, והעניקה להם את המומנטום.

גם ברבע האחרון הווריורס לא ממש פגעו עם 2/10 לשלוש, אבל אלו היו 2 שלשות של קליי, אחת שהייתה חלק משמעותי מהריצה של תחילת הרבע האחרון ואחת שחברה לדאנק של וויגינס כסלים שסגרו עניין ושלחו את המחליפים להתכונן לכניסה. קליי הוזכר כאן לא מעט, והוא סיים עם 5/11 מחוץ לקשת כשיתר החמישייה היו עם 0/19 (סטף 0/9, וויגינס 0/6, גרין ופורטר 0/2 כ"א), כשמי שעזר היה פול עם 3/6 מבחוץ (וגם פייטון קלע אחת).

בצד של בוסטון, גם הפעם חלוקת השלשות הייתה מאוזנת יותר עם 5/9 של טייטום, 3/6 של סמארט ו-2/3 של הורפורד (גם 1/1 של לוק קורנט בסיום), אבל הם סבלו אפילו יותר מכך שהשלשות לא נכנסו הפעם, כי בצבע הווריורס שלטו כמו שראינו מקודם, ומחצי מרחק גולדן סטייט מנטרלים את בוסטון באופן שיטתי (17/57 בסדרה ו-2/7 במשחק 5).

3. קליי ודריימונד.

קליי אמנם נתן הגנה טובה לכל אורך המשחק, אבל הקליעה שלו הגיעה רק אל מול הריצה של בוסטון ברבע השלישי, כשב-27 הדקות הראשונות של המשחק הוא קלע 5 נקודות ב-2/7 מהשדה ו-1/5 לשלוש, ומאז הוא קלע 16 ב-5/7 מהשדה ו-4/6 לשלוש. הזכרנו כבר את השלשות בשלבים קריטיים, ובהגנה לקחו 5 זריקות בלבד על השמירה שלו.

דריימונד פתח חזק בהתקפה, כשהוא הנהנה העיקרי מההתמקדות ההגנתית בסטף, והוא הגיע ל-8 נקודות ב-50% מהשדה ו-100% מהקו כבר במחצית הראשונה (ונעצר שם) לעומת 4.5 נקודות ב-23.1% מהשדה ו-50% מהקו בממוצע ב-4 המשחקים הראשונים. גם בהגנה הוא היה נהדר וקלעו עליו ב-1/9 בלבד מהשדה, כשהוא משלב בין הגנה אישית טובה על ג'יילן בראון ובין העזרה בהגנה בצבע. בקיצור – במשחק פחות טוב של סטף שתי הצלעות האחרות של המשולש חיפו עליו.

4. ההגנה על סטף.

השאלה המרכזית לקראת משחק 5 הייתה האם בוסטון ימשיכו לשמור על סטף באחד על אחד ולמנוע מהאחרים לבוא לידי ביטוי, או שאחרי משחק 4 הנהדר של סטף הם יעברו לשמירה אגרסיבית יותר שתפתח נתיבים לשחקני גולדן סטייט האחרים. יודוקה בחר להתמקד יותר בסטף הפעם, ולפחות בגזרה האישית זה עבד לסלטיקס כשהקלעי הגדול ביותר סיים משחק פלייאוף ראשון בקריירה ללא שלשה והגיע ל-16 נקודות ב-7/22 מהשדה.

עם זאת, זה לקח לגולדן סטייט קצת זמן, אבל ברבע האחרון הם הצליחו למצוא את הדרך לנצל את ההתמקדות ההגנתית בקרי כדי לייצר מצבים נוחים לאחרים. ב-6 וחצי הדקות של סטף על הפרקט ברבע האחרון הוא וקליי היו היחידים שהחטיאו אצל גולדן סטייט, כשמדובר על שלשה אחת של קליי שהלכה החוצה לעומת אחת שנכנסה ו-2/6 של סטף ברבע (0/3 לשלוש), ויתר השחקנים סיימו עם 6/6 בדקות אלו, כולן מהצבע, ובעיקר וויגינס שאחראי ל-4 מתוך 6 הסלים האלה.

גם לפני כן, סטף ניהל היטב את המשחק וסיים עם 8 אסיסטים על איבוד אחד, הגיע טוב לצבע וסיים עם 7/13 ל-2 נקודות ו-5/8 מהצבע, כך שבחירת הזריקות שלו לא הייתה נוראית, גם אם הוא לקח כמה שלשות קשות ביום שהוא לא פוגע. השאלה הזאת חוזרת לבוסטון כשגולדן סטייט קלעו טיפה פחות מאשר ב-2 המשחקים האחרונים, אבל נדמה שההתקפה של גולדן סטייט פיצחה את השינוי ההגנתי של בוסטון ברבע האחרון ובמשחק הבא אולי סטף יבוא עם פתרונות גם לקליעה מרחוק.

5. המאצ'-אפ של וויגינס וטייטום.

טייטום קלע נקודה אחת יותר מוויגינס (27 מול 26) ב-3 זריקות פחות מהשדה, אבל עם 2/6 מהעונשין ו-4 אסיסטים על 4 איבודים של טייטום אפשר לראות שגם ביום שהקליעה מרחוק נכנסה לו (5/9 לשלוש ו-2/3 מחצי מרחק) ההגנה הצליחה להכיל אותו. בצד השני, וויגינס פתח טוב והגיע לשיא ברבע האחרון בו הוא קלע 10 נקודות והביא את ההגנה האישית שלו לשיא.

לקראת המשחק הבא, משחק ההדחה הפוטנציאלי הרביעי של בוסטון בפלייאוף הזה, נציין שב-3 המקרים הקודמים טייטום עומד על ממוצע של 31.7 נקודות, 8.3 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-1.3 חסימות ב-49.3% מהשדה ו-51.6% לשלוש. בסדרה הזאת הוא עוד לא נתן משחק של 30 נקודות ולא עבר את ה-50% מהשדה באף אחד מהמשחקים, כך שיהיה מעניין לראות אם הוא יצליח שוב להשתפר ברגעים מכריעים.

6. מרכוס סמארט.

סמארט הצליח לנצל את המצבים שהוא קיבל באופן אישי וסיים את משחק 5 עם 20 נקודות ב-7/15 מהשדה ו-3/6 לשלוש, אבל בניהול המשחק הוא התקשה עם 2 אסיסטים על 4 איבודים, ובמשחק שבו בוסטון סיימו עם הכי מעט אסיסטים לאורך הפלייאוף ועם כמות אסיסטים ואיבודים זהה הם היו זקוקים ליותר מהרכז הפותח שלהם. למעשה, 20% מההתקפות בהן סמארט היה על הפרקט הסתיימו באיבוד של בוסטון, והוא יצטרך לשפר את זה במשחק הבא.