מסקנות חפוזות 33 / עמיחי קטן

אתמול כתבתי כבר על כמה מסקנות ממשחק 5 של הגמר שהתחדדו לי במשחק עצמו ואחריו, והפעם המיקוד יהיה בתגובה שרשמתי בפריוויו (תגובה 36) ובטוויטר, שבה ציינתי כמה דברים ששווה לשים לב אליהם לקראת המשחק. אז אני שמתי לב לאותם דברים ובפוסט הזה נעסוק בתוצאות.

1. ריבאונד ונקודות בצבע.

בעיית העבירות המוקדמת של לוני גרמה לכך שהוא שיחק רק 16:45 דקות ולקח רק 4 ריבאונדים, בעוד שהסלטיקס שמו דגש על הריבאונד והרביעייה טייטום, בראון, הורפורד ורוברט וויליאמס לקחו 36 ריבאונדים משותפים לעומת 39 של הווריורס כקבוצה. השליטה של בוסטון בריבאונד באה לידי ביטוי בעיקר בדקות של רוברט וויליאמס, בהן הסלטיקס לקחו 62.7% מהריבאונדים, כולל 93.5% מהריבאונדים בהגנה, לעומת ירידה ל-47.2% ו-81.3% בהתאמה.

עם זאת, השליטה של בוסטון בריבאונד באה למרות, ואולי דווקא בגלל, השליטה של גולדן סטייט בתחום הקליעה מהצבע. השמירה האגרסיבית יותר על סטף הובילה לכך שגולדן סטייט קלעו 50 נקודות בצבע ב-25/36 (69.4%) לעומת 36 נקודות של בוסטון בכמות זריקות זהה (18/36 – 50%). הפער בלט במיוחד ברבע הראשון (גולדן עם 7/9 ובוסטון עם 7/15) ועוד יותר ברבע האחרון (גולדן עם 9/12 ובוסטון עם 2/7).

אחת מהדרכים שבהן סטיב קר התאים את עצמו לסיטואציה, כלומר ההגנה אגרסיבית יותר על סטף ויום קליעה חלש שלו כתוצאה מכך, הייתה להשתמש בסטף כפיתיון שמושך שמירה כפולה, והוא שחרר את הכדור הלאה למהלכים של 4 על 3 או כדי שוויגינס ילך באחד על אחד מול מאצ'-אפ נוח יותר. בתמונה הבאה אפשר לראות דוגמה אחת שבה סטף יוצא מחסימה ומיד שניים קופצים עליו (באדום), מה שמאפשר לו מסירה נוחה לוויגינס (בצהוב) שמסיים באקרובטיות.

2. שלשות.

משחק 5 היה משחק קליעה רע של שתי הקבוצות. בוסטון פתחו עם 0/12 מבחוץ והיו בפיגור דו-ספרתי, הגיבו עם 8 רצופות והשלימו מהפך, ואחר כך קלעו 3/20 הנותרות. אצל גולדן סטייט המצב היה קשה עוד יותר כשאחרי פתיחה סבירה של 3/11 הם החטיאו את 14 השלשות הבאות ובוסטון השלימו את המהפך, אבל אז הגיע קליי עם 2 שלשות רצופות ואחריו פול עם 2 שלשות, כולל האחת שהחזירה לווריורס את היתרון עם הבאזר של הרבע השלישי, והעניקה להם את המומנטום.

גם ברבע האחרון הווריורס לא ממש פגעו עם 2/10 לשלוש, אבל אלו היו 2 שלשות של קליי, אחת שהייתה חלק משמעותי מהריצה של תחילת הרבע האחרון ואחת שחברה לדאנק של וויגינס כסלים שסגרו עניין ושלחו את המחליפים להתכונן לכניסה. קליי הוזכר כאן לא מעט, והוא סיים עם 5/11 מחוץ לקשת כשיתר החמישייה היו עם 0/19 (סטף 0/9, וויגינס 0/6, גרין ופורטר 0/2 כ"א), כשמי שעזר היה פול עם 3/6 מבחוץ (וגם פייטון קלע אחת).

בצד של בוסטון, גם הפעם חלוקת השלשות הייתה מאוזנת יותר עם 5/9 של טייטום, 3/6 של סמארט ו-2/3 של הורפורד (גם 1/1 של לוק קורנט בסיום), אבל הם סבלו אפילו יותר מכך שהשלשות לא נכנסו הפעם, כי בצבע הווריורס שלטו כמו שראינו מקודם, ומחצי מרחק גולדן סטייט מנטרלים את בוסטון באופן שיטתי (17/57 בסדרה ו-2/7 במשחק 5).

3. קליי ודריימונד.

קליי אמנם נתן הגנה טובה לכל אורך המשחק, אבל הקליעה שלו הגיעה רק אל מול הריצה של בוסטון ברבע השלישי, כשב-27 הדקות הראשונות של המשחק הוא קלע 5 נקודות ב-2/7 מהשדה ו-1/5 לשלוש, ומאז הוא קלע 16 ב-5/7 מהשדה ו-4/6 לשלוש. הזכרנו כבר את השלשות בשלבים קריטיים, ובהגנה לקחו 5 זריקות בלבד על השמירה שלו.

דריימונד פתח חזק בהתקפה, כשהוא הנהנה העיקרי מההתמקדות ההגנתית בסטף, והוא הגיע ל-8 נקודות ב-50% מהשדה ו-100% מהקו כבר במחצית הראשונה (ונעצר שם) לעומת 4.5 נקודות ב-23.1% מהשדה ו-50% מהקו בממוצע ב-4 המשחקים הראשונים. גם בהגנה הוא היה נהדר וקלעו עליו ב-1/9 בלבד מהשדה, כשהוא משלב בין הגנה אישית טובה על ג'יילן בראון ובין העזרה בהגנה בצבע. בקיצור – במשחק פחות טוב של סטף שתי הצלעות האחרות של המשולש חיפו עליו.

4. ההגנה על סטף.

השאלה המרכזית לקראת משחק 5 הייתה האם בוסטון ימשיכו לשמור על סטף באחד על אחד ולמנוע מהאחרים לבוא לידי ביטוי, או שאחרי משחק 4 הנהדר של סטף הם יעברו לשמירה אגרסיבית יותר שתפתח נתיבים לשחקני גולדן סטייט האחרים. יודוקה בחר להתמקד יותר בסטף הפעם, ולפחות בגזרה האישית זה עבד לסלטיקס כשהקלעי הגדול ביותר סיים משחק פלייאוף ראשון בקריירה ללא שלשה והגיע ל-16 נקודות ב-7/22 מהשדה.

עם זאת, זה לקח לגולדן סטייט קצת זמן, אבל ברבע האחרון הם הצליחו למצוא את הדרך לנצל את ההתמקדות ההגנתית בקרי כדי לייצר מצבים נוחים לאחרים. ב-6 וחצי הדקות של סטף על הפרקט ברבע האחרון הוא וקליי היו היחידים שהחטיאו אצל גולדן סטייט, כשמדובר על שלשה אחת של קליי שהלכה החוצה לעומת אחת שנכנסה ו-2/6 של סטף ברבע (0/3 לשלוש), ויתר השחקנים סיימו עם 6/6 בדקות אלו, כולן מהצבע, ובעיקר וויגינס שאחראי ל-4 מתוך 6 הסלים האלה.

גם לפני כן, סטף ניהל היטב את המשחק וסיים עם 8 אסיסטים על איבוד אחד, הגיע טוב לצבע וסיים עם 7/13 ל-2 נקודות ו-5/8 מהצבע, כך שבחירת הזריקות שלו לא הייתה נוראית, גם אם הוא לקח כמה שלשות קשות ביום שהוא לא פוגע. השאלה הזאת חוזרת לבוסטון כשגולדן סטייט קלעו טיפה פחות מאשר ב-2 המשחקים האחרונים, אבל נדמה שההתקפה של גולדן סטייט פיצחה את השינוי ההגנתי של בוסטון ברבע האחרון ובמשחק הבא אולי סטף יבוא עם פתרונות גם לקליעה מרחוק.

5. המאצ'-אפ של וויגינס וטייטום.

טייטום קלע נקודה אחת יותר מוויגינס (27 מול 26) ב-3 זריקות פחות מהשדה, אבל עם 2/6 מהעונשין ו-4 אסיסטים על 4 איבודים של טייטום אפשר לראות שגם ביום שהקליעה מרחוק נכנסה לו (5/9 לשלוש ו-2/3 מחצי מרחק) ההגנה הצליחה להכיל אותו. בצד השני, וויגינס פתח טוב והגיע לשיא ברבע האחרון בו הוא קלע 10 נקודות והביא את ההגנה האישית שלו לשיא.

לקראת המשחק הבא, משחק ההדחה הפוטנציאלי הרביעי של בוסטון בפלייאוף הזה, נציין שב-3 המקרים הקודמים טייטום עומד על ממוצע של 31.7 נקודות, 8.3 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-1.3 חסימות ב-49.3% מהשדה ו-51.6% לשלוש. בסדרה הזאת הוא עוד לא נתן משחק של 30 נקודות ולא עבר את ה-50% מהשדה באף אחד מהמשחקים, כך שיהיה מעניין לראות אם הוא יצליח שוב להשתפר ברגעים מכריעים.

6. מרכוס סמארט.

סמארט הצליח לנצל את המצבים שהוא קיבל באופן אישי וסיים את משחק 5 עם 20 נקודות ב-7/15 מהשדה ו-3/6 לשלוש, אבל בניהול המשחק הוא התקשה עם 2 אסיסטים על 4 איבודים, ובמשחק שבו בוסטון סיימו עם הכי מעט אסיסטים לאורך הפלייאוף ועם כמות אסיסטים ואיבודים זהה הם היו זקוקים ליותר מהרכז הפותח שלהם. למעשה, 20% מההתקפות בהן סמארט היה על הפרקט הסתיימו באיבוד של בוסטון, והוא יצטרך לשפר את זה במשחק הבא.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 45 תגובות

  1. מפתחות ההתקפה של בוסטון בידיים של וייט והורפורד, ככל שהם יקבלו יותר החלטות, בעיקר על חשבון סמארט וטייטום, כך ייטב, בעיקר אם שאר הבוסטונים ינועו על הפרקט ולא רק יחכו בפינה או על הקשת.
    .
    לא בטוח שאם ההתקפה הירוקה תשתפר זה יספיק, אבל ההפך נראה לי נכון – אם היא לא תשתפר, כנראה שזה לא יספיק.
    .
    תודה רבה עמיחי, מעניין כתמיד.

    1. תודה מאנו. בכל הנוגע להנעת הכדור ושמירה עליו סמארט דווקא עושה עבודה טובה בדרך כלל, כשהבעיה העיקרית אצלו היא בחירת זריקות רעה. לגבי וויט אני מסכים, אבל הוא חזר להיות החוליה החלשה בהגנה שצריך להחביא מול לוני או גרין והווריורס ניצלו את זה היטב.

    2. התוצאה של הסדרה הזאת תקבע על פי היכולת של הלוחמים לנטרל את דרק וויט. הוא ווילד קארד משוגע לא בדקתי אבל כשהוא בפוקוס בדרך כלל בוסטון מנצחת.
      אני חושב שסטיב קר גם מבין זה והתייחס לבעיה הזאת ולכן הוא קלע רק נק' אחת במשחק האחרון והחטיא את 4 הזריקות שלקח ב 21 דק.
      לדעתי הוא המפתח של הסדרה הזאת.

  2. המסקנות החשובות-
    הכל נגמר ומתחיל במשחק ההתקפה של הסלטיקס.
    הסלטיקס צריכים את דריק וויט, שיצתרך לקבל אישור לקחת את ההתקפה על עצמו.
    להכניס יותר כדורים להורפורד בצבע תוך כדי הבנה והוראה מהמאמן שג'ייסון טאטום הוא לא לברון ג'יימס.

    שליטה בצבע-הורפורד הוא הגבוה הכי טוב מבין הקבוצות והוא לא מספיק יציב,
    גם זה בגלל ניהול המשחק הכושל של יודוקה שהוא כשלון מוחלט במשחקים 4 ו-5.
    חמישיה שניה-אין שום סיבה שהסלטיקס לא ישתמשו בפריצ'רד שקלע נהדר עד עכשיו וגם טיוס שיכול לתת מנוחה.

    הסלטיקס צריכים משחק קבוצתי ולא דווקא יום קליעה טוב של בראון או טאטום שבכלל לא היה במיטבו בסדרה הזאת.

    1. אני ממש מסכים. ההגנה על הווריורס אפקטיבית גם כש סטף קרי נותן משחקים מצויינים וגם כאשר הם מתנפלים עליו. לדעתי המשחק הולך להיות פיזי ומספר הזהב לסלטיקס הוא 110 נקודות. מספר שהווריורס טרם חצו בסדרה והסלטיקס חצו פעמיים.
      .
      טייטום ובראון בבית טובים ללפחות 45 נקודות. מספיק שאחד מהם קולע 30 וזה כבר 50 נקודות לפחות. סמארט צריך לתת סביבות ה-15 נקודות הרגילות שלו ואנחנו כבר ב-65. רוב והורפורד יחד יכולים לתת עוד כ-20 נקודות כך שנשארנו עם ווייט, גראנט ווילאמס ופריצ'ארד. האם אפשר לקבל מהם 25 נקודות יחד? בוודאי. כל אחד מהשלשה קלע בדאבל פיגרס באחד המשחקים בסדרה. צריך ששניים מהם לפחות יתנו תוצרת

      1. במשחק 1 בוסטון תפרו שלשות, אבל מאז גולדן סטייט הצליחו לקחת להם את זה (לא הגיעו ל-41% מאז) ובמשחק 3 בוסטון הצליחו להגיע לצבע (26/41=63.4%), אבל גם את זה ההגנה לקחה ביתר המשחקים. הסלטיקס כנראה יצטרכו אחד שאחד משני אלה יקרה.
        לגבי הספסל – כדי לקלוע הם צריכים לשחק…

        1. מעל 13 שלשות במעל 37% זה משהו שכל קבוצה תחתום עליו במשחק פיינלס – אז עד למשחק האחרון זה משהו שכל הזמן היה שם עבורם.

            1. אז זה לא את זה שהם לקחו להם …

            2. באופן יחסי. כמות השלשות הפנויות של בוסטון נחתכה כמעט בחצי בממוצע למשחק והאחוזים, שהיו על יותר מ-50% במשחק הראשון, לא מתקרבים לשם מאז

            3. משחק אחד הוא אברציה.
              כמו שציינת יפה קר עשה שם התאמה הגנתית יפה גם לדאוג שלא יתקרב לזה.

    2. מסכים איתך לגבי ההתקפה של בוסטון ודריק וויט. הורפורד לא באמת מצליח להשיג יתרון בצבע על קליי (שינוי מאוד חכם של סטיב קר אחרי משחק 1) ואני חושב שיודוקה מעולה, גם אם זה לא מוריד מטעויות קטנות ספציפיות שהוא עשה.

  3. משחק 6 הולך להיות פיזי בצורה בלתי רגילה. הליגה תדאג לשבץ את סקוט פוסטר AKA "המאריך" (the extender). הבעיה היא שפוסטר מודע לכך שהפך למים ובדיחה. הוא הגיע לתחילת הפלייאוף עם רקורד של 18-2 לטובת הקבוצה שעמדה להדחה. משם הכינוי על כך שהוא מאריך סדרות…
    הוא שפט במשחק 4 בין הסיקסרס לראפטורס בו הסיקסרס הובילו 3-0 וכמובן שטורונטו ניצחה. אך מאז הוא דווקא מאוזן. הוא שפט במשחק בו הנטס הפסידו לסלטיקס בסוויפ. מאז הוא 1-1. מה שמעניין זה הכמות משחקי הדחה שהוא מקבל…
    .
    אבל כל זה היה אנקדוטה. אני חושב שהביטחון שהסלטיקס קיבלו בכך שסגרו את סטף קרי ושמרו סך הכול מצויין על הוויורס יקנה להם את הביטוחון שהם צריכים כדי לשים 105-110 נקודות על הלוח. למעט כמה דקות בהם הווריורס ברחו, המשחק היה צמוד לחלוטין כאשר הסלטיקס ביום חושך של הספסל שלהם וטייטום כמעט נופל מהרגליים כשהוא רודף אחרי קרי בצד אחד ומקבל את וויגינס עם רגלי האיילה בצד השני

    1. כדי שזה יקרה יודוקה יצטרך לתת יותר דקות לספסל ולקוות שההגנה תשמור על הרמה הגבוהה שלה, בזמן שהווריורס הצליחו לחשוף חסרונות הגנתיים של כל אחד מהמחליפים בסדרה הזאת. המשחק היה צמוד ביום שבו סטף לא פגע בכלל, אבל גם שחקני המשנה לא קלעו שלשות, ולדעתי יותר סביר שהאחוזים של הווריורס מבחוץ ישתפרו מאשר שוויגינס וקליי לא יפגעו (בעיקר וויגינס שנותן יציבות).

    2. בוסטון לא אמורים לקבל ביטחון על כלום. מה שקרה הוא שבמשחק 5:
      לוני שיחק פחות מ20 דקות והם הפסידו בנקודות בצבע.
      וויגינס וסטף היו על 0 מ15 מה3 ביחד והסלטיקס הפסידו ב10 הפרש כשהמשחק היה צמוד.
      הם ממש לא שמרו מצוין על הווריורס, אם הם היו שומרים מצוין, הם היו אמורים לנצח בבלואו אאוט.
      הצבע היה פרוץ ואנדרו וויגינס היה המנעולן הראשי. הוא תקף את הטבעת התקפה אחרי התקפה והאינטנסיביות ההגנתית שנתקל בה הייתה אפסית.

    3. יהיה מעניין לראות אם דריימונד יקבל את הטכנית שהוא לא קיבל במשחק 2 שתשעה אותו ממשחק הגמר במקרה ויהיה. בכל אופן יום ראשון יום האב ומה יותר מתאים משיא צפייה של משחק גמר.

  4. לדעתי מה שהרג את הסלטיקס זה שיתרון הגודל (לא כל כך גובה) שלהם לא הורגש. הורפורד די מתקשה בהגנה, ת'ייס לא מקבל דקות וויליאמס היה סוג של כבוי במשחק ההגנה – ובעיני הוא החתיכה הכי חשובה שלהם בפאזל כי הוא גורם לשחקנים לחשוב פעמיים לפני שהם חודרים.
    אם משחק 5 היה יום שכזה והוא יחזור לעצמו אז הווריירס לא יוכלו להרשות לעצמם יום רע מטווח השלוש. אם זו כבר הפציעה שהוא סוחב שמכריעה אותו, אז נראה שוב את ויגינס ואת סטף חותכים פנימה.

    1. לגבי הגבוהים – דווקא הגנתית הם בסדר בהרכב הגבוה, אבל התקפית הם לא מצליחים לנצל אותו – לדעתי הרבה מזה נובע מההגנה של קליי שנשלח לשמור על הורפורד אחרי המטווח של משחק 1.

      1. נכון. זה גם משהו שהסלטיקס ייצטרכו למצוא לו פתרון כי להורפורד יש יתרון גודל על קליי לכל כיוון.
        קליי עצמו, אגב, חזר הרבה יותר סמול פורוורד מאשר שוטינג גארד אז המאץ' אפ על הורפורד מובן ויותר נוח מאשר מאץ' אפ שלו על בראון… יכולים אפילו להכריז עליו כעל סטרץ' 4 (אנחנו קטנים בגולדן סטייט, אומרים לנו שדריימונד סנטר ואנחנו מאמינים).
        אני לא יודע אם זה לגמרי התבטא בסטטיסטיקה – אבל הגנתית הגבוהים של הסלטיקס כן נראו הרבה יותר מוגבלים בשני המשחקים האחרונים.

            1. התכוונתי שזאת הסיבה שקליי מנסה להיות סמול פורוורד…

            2. אני הבנתי את הכוונה – רציתי טייק נוסף על עוד שניים שלא יזכו כנראה (למרות שלטייטום יש עוד סיכוי להפוך את הקערה).

            3. אז הסיכוי לאליפות של הסלטיקס עלה?
              או שנראה את ויגינס שובר את השיא של אלג'ין ביילור במשחק 6?

  5. מעולה תודה.
    תהיה מלחמה, ובוסטון ינצחו. מרגיש שיהיה צמוד ועצבני ואולי אפילו הפרש של פוזשן בשתי הדקות האחרונות

  6. יום הקליעה הרע של סטף היה הרבה יותר רע לסטף מאשר נעילה של ההגנה של בוסטון.
    הוא לקח שלשות שבדרך כלל הוא שם וזה פשוט לא נכנס, קורה (בטח אחרי משחק חוץ אינטנסיבי כמו שהוא עבר).
    הבעיה של בוסטון היא שהתקפית הם פשוט תקועים ומשחקים בדיוק כמו שהווריורס רוצים. בידודים, מסירות רוחב ואיבודים.
    לרוברט וויליאמס לא היו רגליים למנוע מוויגינס להיכנס לצבע במשחק האחרון, הוא נראה באמת תשוש. הורפורד לא מסתדר הגנתית כשהווריורס מטרגטים אותו שישמור את קרי בפרימטר. לגולדן סטייט היה את הניצחון הכי גרוע שלהם בפלייאוף אולי.

    מקווה שתהיה התפוצצות של G6K שתסגור את הסיפור ותביא את האליפות למפרץ.

    1. הסיכוי שסטף לא יקלע שלשה במשחק הבא הוא נמוך, אבל ההגנה עשתה שינוי שהפכה את ה-2/9 ליותר סביר מ-6/9 נגיד. הקו הקדמי של בוסטון באמת מתקשה קצת בחוץ, אבל ההגנה בצבע מאוד חזקה ומאבדת את כוחה בחלק מההרכבים הנמוכים

      1. ביום שבו הקליעות מה3 של הווריורס לא נכנסות ולוני לא משחק במחצית השנייה, ועדיין הווריורס ניצחו, אי אפשר להגיד שההגנה של הסלטיקס בצבע במשחק האחרון הייתה חזקה. הווריורס קלעו עליהם 50 נקודות בצבע.

        הסלטיקס בתחילת הסדרה כיוונו לנעול את הצבע ולתת לקרי את השלשות שלו, הוא בתגובה קלע עליהם 43. במשחק 5 הם החליטו לעצור את קרי מה3 בכל מחיר והמחיר שהם שילמו היה 50 נקודות בצבע שגם לא היו קשות במיוחד.
        וויליאמס נראה לפרקים כמו גופה על המגרש וניכר שהוא שחוק, לא היו לו כוחות ברבע הרביעי לעצור את וויגינס האתלט. השאלה היא איך יהיה במשחק 6 והאם יש לו עוד דלק או שהברך הורגת אותו כבר.
        בכללי, לפחות ממראית העין השלשות שסטף לקח לא היו קשות יותר מהשלשות שהוא בדרך כלל לוקח והכל כמעט הלך לו קצר. לא חושב שבוסטון גם אם ממש תנסה תוכל למנוע ממנו מלקלוע אלא אם הם יתאבדו עליו כל פוזשן וגם אז, הוא פליימייקר טוב ויכול לתת את המסירה הנכונה כדי להניע חדירה טובה לטבעת/זריקה פנויה של חבר לקבוצה.

        כשההגנה של בוסטון בוחרת לצאת גבוה וללכת חזק על כל זריקה של קרי היא מחלישה משמעותית את האינטנסיביות בצבע גם בהרכבים הגבוהים. לדעתי הטריידאוף הזה רע עבורם, והם צריכים למצוא איזון שאני לא חושב שהם מצאו עד כה.
        כשוויליאמס מתפקד על המגרש ההגנה של בוסטון באמת מצוינת, אבל הוא ממש שחוק (מדהים בכלל שהוא שרד את הפלייאוף עד עכשיו ונתן משחקים טובים עם המיניסקוס הדפוק שלו, לא מובן מאליו בכלל לשחקן עם עצמות חרסינה כמוהו).

        שאלת ההגנה של הסלטיקס מול הווריורס עוד יותר כבדת משקל כי התקפה אין להם (והם גם לא יפתחו אחת תוך כדי משחק). הם בעיקר מסתמכים על קליעה ויכולת אישית טובה של מי שמקבל תכדור ולא על התקפה קבוצתית, אז אם הם לא יוכלו לשמור טוב ברבע האחרון הסיכויים שלהם לנתח ירדו.

  7. הסלטיקס צריכים להתמקד בהתקפה משחק קבוצתי ללא יותר מדי בידודים, ולקחת כמה שפחות זריקות קשות. בהגנה צריכים לתת את הכל. הבעיה שאם רוברט ויליאמס מוגבל בגגלל הפציעה אז זה פוגע מאוד בסיכוי לנצח.

  8. תודה על עוד טור מצוין. אותי משגעות יותר מכל ההחטאות של טייטום כשהוא כבר מגיע עד לסל. כל הזריקות האלה עם הלוח שאפילו עבירה הוא לא משיג. עם כל הגודל והכוח שלו הוא אמור לדנקק את וויגינס גרין קליי והצוציקים. מישהו צריך לעדכן את תוכנת הקובי שלו לתוכנת לברון. יש לו את סט היכולות לעלות מדרגה לקלוע 40 למשחק לקטוף אליפות ואמ.וי.פי כבר השנה, ובדרך להשתיק מומחי הופס מדרגי כוכבים וטכנאי מכונות למיניהם.
    נ.ב לבראון אסור להוביל כדור בשום אופן.

    1. תודה. יש לך הנחה סמויה שלא כאן המקום לדיון עליה, אבל לטייטום יש דמיון לקובי גם ביתרונות שלו על לברון וגם בחסרונות, ולכן אני הייתי מחפש שיפור בנתיבים האלה – לדרוס את ההגנה טייטום לא מסוגל, אבל הוא מסוגל לשלב בין הקליעה מרחוק לכניסות בצורה מגוונת יותר מלברון, ובעיקר, ריכוזיות מסוג לברון תפגע מאוד באיזון של הסלטיקס.

    2. וויגינס וטייטום בערך באותו גובה עם אינצ' לפה אינצ' לשם, גם מול גרין וקליי זה לא שיש הפרש כזה גדול. רואים שהוא מתקשה להזיז אותם פיזית כי הם גם פיזיים (מינוס קליי אבל יש לו עבודת רגליים טובה).
      הוא פשוט צריך לכוון לחדירה במקום להתפשר על המידריינג' אבל עדיף ברוב המצבים שימסור למישהו אם אין לו נתיב טוב או מיסמאצ' מוצלח, מה שלרוב לא קורה וככה הוא הופך לשיאן האיבודים בפלייאוף בודד.

  9. תודה עמיחי. בהרבה מדי רגעים בוסטון מתמסרים מסביב לקשת השלוש ולא יודעים מה לעשות, ואז או שטייטום/בראון מנסים להציל את המולדת בחדירה לסל או שבאה זריקה לשלוש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט