4:00 בוסטון סלטיקס – גולדן סטייט ווריורס (3- 2 לגולדן סטייט בסדרה):

הלילה בשעה 4 שעון ישראל יעלו הסלטיקס והווריורס למשחק שיכול להכריע את האליפות לזכות הלוחמים או לשלוח אותנו למשחק 7 בלילה שבין ראשון לשני. בימים שעברו מאז המשחק הקודם כבר הספקתי לחפור היטב על סטטיסטיקות רלוונטיות יותר או פחות ב-2 פוסטים נפרדים (כאן וכאן), ככה שהיום אני אתייחס לשחקנים לפי סדר הדקות שהם קיבלו במהלך הסדרה, תוך מאמץ להזכיר כמה שפחות נתונים סטטיסטיים. נתחיל עם בוסטון שיארחו את המשחק הלילה…

ג'ייסון טייטום נתן את משחק הקליעה הטוב ביותר שלו בסדרה במשחק 5, ועדיין הוא דייק בדיוק בחצי מהזריקות שלו מהשדה ולא מעבר לזה. השלשות נכנסות לו באחוזים גבוהים, אבל ההגנה מצליחה להקשות עליו גם בחדירות לצבע וגם מחצי מרחק. עם זאת, במשחקי ההדחה הקודמים של בוסטון הוא הצליח להתעלות, וזה תרחיש די סביר גם הפעם. לפרקים, ההרכבים של טייטום עם המחליפים היו החלשים ביותר של הסלטיקס בסדרה.

ג'יילן בראון נמצא בסיטואציה די הפוכה מטייטום, כשאת הכניסות לצבע הוא מצליח לסיים לרוב באחוזים די טובים, אבל הקליעה מחוץ לקשת לא נכנסת לו כשהוא גם מתקשה לייצר לאחרים עוד יותר מהאחרים. בתחילת הסדרה נדמה היה שהוא הסקורר היציב יותר של בוסטון, בעיקר כשוויגינס שומר על טייטום, אבל מול ההגנה של דריימונד הוא התקשה קצת יותר מאשר מול קליי, ככה שגם אצלו היציבות קצת נפגעה.

מרכוס סמארט קולע בסדרה הזאת טוב יותר מהממוצע, ואחרי קצת קשיים בהתחלה הוא גם השומר הכי טוב שיש לבוסטון על סטף, אבל את בחירת הזריקות הבעייתית קצת ברגעי ההכרעה ראינו שוב במשחק 4 כשבסדרה הזאת הוא אפילו איבד את מעמדו כמוביל הכדור ומנהל המשחק המרכזי של בוסטון לטובת טייטום. במקרה שלו יש פער משמעותי במיוחד בין היכולת שלו בניצחונות ובין היכולת שלו בהפסדים.

אל הורפורד הוא השחקן שקולע באחוזים הכי טובים מחוץ לקשת בגמר, אבל אחרי משחק 1 הנהדר שלו והשינויי ההגנתי שהצמיד אליו את קליי הוא כבר ממעט לקבל הזדמנויות נוחות לשלשות. הורפורד גם לא מצליח לנצל את המיס-מאצ' לכאורה שנוצר כשקליי שומר עליו, ובצד השני הוא המטרה המרכזית לגארדים של הווריורס. הוא מתמודד עם זה בכבוד, אבל עדיין נוצרות הזדמנויות בהתקפה של גולדן סטייט.

דריק וויט פתח את הסדרה בתור התקווה הגדולה של בוסטון, גם בהגנה על סטף וגם בניהול המשחק. מאז, סטף למד להתמודד עם ההגנה של וויט והכדורים הפסיקו להיכנס לו, מה שמאפשר לגולדן סטייט להחביא שחקן בהגנה עליו. השיא היה במשחק 5, כשוויט סומן כחוליה החלשה שקיבל את וויגינס פעם אחר פעם בחילוף בדרך לסלים קלים, ובבוסטון יצטרכו למצוא לזה פתרון.

רוברט וויליאמס מתחיל להתעייף ומתקשה קצת יותר להתמודד עם הפציעה, אבל עדיין הדקות שלו על הפרקט הן הטובות יותר של בוסטון בכל משחק כשכמעט בכל משחק הדקות בלעדיו הן אלו שבהן גולדן סטייט מייצרים מומנטום. הנוכחות ההגנתית שלו מצליחה להקשות על הווריורס בצבע באופן כמעט קבוע ובהתקפה הוא ממעט להחטיא ומקשה על הרוטציות ההגנתיות של גולדן סטייט. יודוקה יצטרך למצוא את הדרך לתת לו דקות, אבל לשמור אותו רענן ככל האפשר לרגעי ההכרעה.

גרנט וויליאמס מתקשה מאוד להגיע למצבים בהתקפה בסדרה הזאת כשגולדן סטייט ממעטים לאפשר שלשות פנויות, בוודאי ביחס ליריבות הקודמות שהימרו על הקליעה שלו, וגם בהגנה הוא פחות מתאים לשמור על הכוכב העיקרי של היריבה הפעם, מה שמצמצם את הדקות שלו ואת היעילות שלהן. כמו כן, הוא משחק כמעט תמיד בהרכבים הפחות יעילים עם גבוה אחד, מה שמשפיע על הנתונים שלו.

פייטון פריצ'רד פתח את הסדרה עם משחק ראשון מעולה, אך אחרי משחק 2 פחות טוב הוא מיעט לקבל דקות. היה לו חלק בריצה של בוסטון במשחק 3, אך מאז הוא נשלף רק בדקות המנוחה של סטף, על מנת שהווריורס לא יוכלו לנצל את החיסרון ההגנתי. במצב הנוכחי, יכול להיות שהסלטיקס זקוקים ליותר דקות מהרכז הצעיר, ואף מילה על ים מדר.

נעבור עכשיו לגולדן סטייט…

אנדרו וויגינס נותן פלייאוף מאוד יציב, גם כמניה בטוחה התקפית ובעיקר בהגנה ובריבאונד, כשלשיא הוא הגיע במשחק 5 שבו הוא היה השחקן המצטיין. אם מחפשים נקודת תורפה עיקרית אצל וויגינס כרגע אז מדובר כנראה בקליעה מבחוץ, כשהקבוצה מתקשה באופן כללי, ומביניהם וויגינס הוא זה שהכי מתקשה, מה שמתקזז עם ההצלחה שלו להגיע לצבע או לזריקות מחצי מרחק.

קליי תומפסון נתן שני משחקי קליעה טובים בסדרה, כשבמשחק 2 הוא רשם אחוזים מזעזעים ממש, אבל גם במשחקים 1 ו-4 הוא לא הצליח לקלוע ביעילות, בניגוד למשחקים 3 ו-5 בהם השלשות נכנסו לו. למעשה, קליי היה שחקן החמישייה היחיד של גולדן סטייט שקלע שלשה במשחק 5, ואפשר לחבר את זה להגנה שלו שמשתפרת לאורך הסדרה.

סטף קרי רשם את משחק הקליעה החלש ביותר שלו בסדרה במשחק 5, שגם היה משחק הפלייאוף הראשון בקריירה שלו ללא שלשות. עם זאת, דווקא במשחק הזה סטף והווריורס הצליחו לנצל באופן המיטבי את הטיפול ההגנתי האגרסיבי של ההגנה של בוסטון כדי לסדר מצבים נהדרים לאחרים, בעיקר ברבע האחרון בו גולדן סטייט קלעו מהצבע פעם אחר פעם. אפילו ההגנה שלו כבר לא מסומנת כמשהו שהיריבות יכולות לנצל בקלות.

דריימונד גרין רשם בסדרה הזאת שני משחקים רעים במיוחד, אבל גם בימים הטובים שלו הוא רושם אחוזים מביכים מהשדה כששלשות עדיין אין לו בכלל בסדרה. עם זאת, ההגנה של דריימונד הייתה במיטבה ברוב המשחקים בסדרה, כשהוא מצליח לשלב שמירה אישית על ג'יילן בראון עם העזרה הקבועה שלו בהגנה, והוא על הדרך שובר שיאי עבירות.

קוון לוני הוא השחקן שהדקות שלו הן הכי יעילות אצל גולדן סטייט, כשהוא עושה את התפקיד ההגנתי של דריימונד בעזרה בזמן שהוא שומר על בראון או על הספסל, ועושה את זה לא פחות טוב מגרסת המקור (לפחות בהשוואה ליכולת שלו בסדרה הזאת). גם בהתקפה לוני מוצא את הדרך לבלוט, גם בקליעה מתחת לסל וגם כחלק משמעותי בהנעת הכדור ובמשחק החסימות והתנועה ללא כדור. רק שייזהר מבעיית עבירות.

ג'ורדן פול נמצא בסיטואציה הפוכה מזו של לוני, כשהוא זה שצריך להנהיג את ההתקפה בדקות המנוחה של סטף מצד אחד, יחד עם זה שהסלטיקס מחפשים אותו לא מעט בהגנה בתור החוליה החלשה. בשני משחקי הבית של הווריורס הרבע השלישי נגמר עם שלשת באזר נהדרת של פול, אחת שסגרה ריצה גדולה ואחת שהתחילה אותה, והקליעה שלו בסך הכל די יציבה אחרי משחק 1 חלש יחסית.

אוטו פורטר הוא השחקן שההתקפה מייצרת הכי הרבה בדקות שלו, גם בגלל שהוא תמיד חלק מהרכבים נמוכים יחסית, אבל בהגנה ההרכבים האלה מתקשים, בעיקר מול ההרכב של שני הגבוהים של בוסטון. מאז השלשות שהוא תפר במשחק 1 הנתונים האישיים שלו קצת ירדו, אבל מדובר על עוד שחקן שיכול לקלוע זריקות פנויות מבחוץ ואמור להיות מסוגל להתמודד עם אחד מהגבוהים של בוסטון, גם אם כרגע זה קצת פחות עובד.

גארי פייטון הוא השחקן שהנתונים שלו הכי מושפעים מיתרון הביתיות עד כה כשבצמד משחקי הבית שלו הוא היה נהדר, גם בהתקפה וגם בהגנה, ואילו בצמד משחקי החוץ הוא התקשה לבוא לידי ביטוי, ובהתאם גם קיבל הרבה פחות דקות. יכול להיות שדקות טובות יותר או פחות שלו גם ישפיעו על השאלה האם סטיב קר יחליט לנסות שוב את איגודלה או שלא צריך.

נמניה בייליצה מקבל תפקיד מצומצם יחסית לאורך הסדרה הזאת, וזה בדקות ללא סטף בתחילת הרבע השני, בהן סטיב קר נעזר בקלעי הטוב ביותר שלו מעמדה 5. בהתאם לכך, הווריורס קלעו מספר נמוך מאוד של 44 נקודות ב-29 הדקות שלו, אבל כנראה שהנוכחות של עוד קלעי מונעת מזה להיות יותר גרוע, בזמן שהוא מפתיע לטובה הגנתית ובוסטון לא מצליחים לנצל מספיק את הדקות האלה במשחקים האחרונים.