פריוויו פלייאוף 2022: גולדן סטייט ווריורס (3) – דאלאס מאבריקס (4):

מאזן העונה: 3- 1 לדאלאס.

מאזן כל הזמנים בפלייאוף: 1- 0 לגולדן סטייט. סדרת הסיבוב הראשון המיתולוגית מ-2007, אז המאבריקס היו עם המאזן הטוב בליגה והודחו על ידי הווריורס בהופעתם הראשונה בפלייאוף מזה 13 שנים.

גולדן סטייט ווריורס:

מאזן: 53- 29. מקום שלישי במערב.

חמישייה: סטף קרי, קליי תומפסון, אנדרו וויגינס, דריימונד גרין, קוון לוני (משוער עפ"י המשחק האחרון נגד ממפיס).

מחליפים בולטים: ג'ורדן פול, דמיון לי, אוטו פורטר, אנדרה איגודלה (?), ג'ונתן קומינגה, נמניה בייליצה.

היסטוריה: כבר בעונה הראשונה של הליגה, עונת 1947, הווריורס זכו באליפות, אז בפילדלפיה, אליה הצטרפה גם אליפות ב-1956 אחרי הפסד בגמר של 1948. האליפות הבאה הייתה ב-1975, אחרי שני גמרים ב-1964 (עם ווילט) ו-1967 (נגד ווילט), ומאז 1976 הווריורס לא היו בגמר המערב עד לפני 7 שנים. גולדן סטייט הוסיפו אליפויות ב-2015, 2017 ו-2018, יחד עם הפסדים בגמר ב-2016 ו-2018, ובסך הכל יש להם 6 אליפויות ו-5 הפסדים בגמר.

הפלייאוף עד כה: שני ניצחונות בית קלים פתחו את החזרה של גולדן סטייט לפלייאוף, ואחריהם הגיעו 3 משחקים קשים וצמודים יותר נגד דנבר וה-MVP יוקיץ', אבל ניצחונות צמודים במשחקים 3 ו-5 עשו את העבודה לעומת הפסד במשחק 4, כשסטף קרי מתאושש מהפציעה שספג חודש לפני סיום העונה הסדירה, וחוזר לחמישייה במשחק 5. בסיבוב השני היריבה הייתה ממפיס, והפעם הווריורס פתחו בחוץ עם ניצחון 117- 116 במשחק 1, ומאז הם שמרו על הביתיות, בעזרת או למרות פציעה של מוראנט שהחמיץ את 3 המשחקים האחרונים, ובסך הכל זה היה 4- 2 ללוחמים בסדרה.

למה כן: הקבוצה הכי מנוסה במעמדים האלה וזו שלא הפסידה סדרה מערבית מאז 2014, כשבין לבין הגיעו 2 עונות עם פציעות ובלי פלייאוף. הווריורס פחות חזקים ממה שהיו בשנים 2015-9, אבל עדיין מדובר בקבוצה שיודעת שיש לה את מה שצריך כדי להשיג אליפות, ובעיקר יודעת איך עושים את זה.

למה לא: קשה להאמין, אבל הבעיה העיקרית של הווריורס היא קליעה מרחוק. כך למשל, בסיבוב השני נגד ממפיס הם עמדו על 34.2% לשלוש (מקום 5 מבין ה-8 ששיחקו בשלב הזה). סטף עם 35.9% בפלייאוף הזה (הכי נמוך בקריירה) ממשיך את העונה המעט פחות מוצלחת שלו, אבל כשצריך אותו הוא מופיע בגדול (ועל כך בהמשך…). כמו כן, היריבה בנויה הגנתית עם מעט מאוד חסרונות נגד סגנון המשחק של גולדן סטייט.

דאלאס מאבריקס:

מאזן: 52- 30. מקום רביעי במערב.

חמישייה: לוקה דונצ'יץ', ג'יילן ברונסון, רג'י בולוק, דוריאן פיני-סמית, דוויט פאוול.

מחליפים בולטים: ספנסר דינווידי, פרנק ניליקינה, ג'וש גרין, דאוויס ברטנס, מקסי קלבר.

היסטוריה: אליפות אחת ב-2011 וגמר נוסף ב-2006. חוץ מזה, העפלות לגמר המערב ב-1988 ו-2003 בנוסף לזו הנוכחית ועוד 6 פעמים בהם המאבס הודחו בסיבוב השני. עם זאת, מאז האליפות ב-2011 הם לא עברו סיבוב בפלייאוף והודחו 6 פעמים רצופות בסיבוב הראשון, רצף שנעצר רק העונה.

הפלייאוף עד כה: דאלאס פתחו את הפלייאוף נגד יוטה בלי דונצ'יץ', אבל עם פריצה של ברונסון שנטל את המושכות והרבה שלשות, והחזרה של דונצ'יץ' הגיעה כשהמאבס ביתרון 2- 1 בסדרה. דאלאס הפסידו משחק צמוד מאוד במשחק 4 וניצחו אחד כזה במשחק 6 שסגר את הסדרה, כשבין לבין משחק 5 היה זה שבו לוקה והחברים הפגינו דומיננטיות והביסו. בסיבוב השני, היו אלה פיניקס עם המאזן הטוב בליגה ועם יתרון הביתיות שנשמר עד משחק 7, אבל אז המאבס התפוצצו, בעיקר הגנתית, כשבמחצית היה שוויון 27 בין לוקה לפיניקס, ויתר שחקני דאלאס קלעו עוד 30, כמניין ההפרש במחצית.

למה כן: לוקה דונצ'יץ' שוב מופיע בענק לפלייאוף וגורר השוואות לגדולים מכולם, השוואות שלפעמים נדמה שמחמיאות להם יותר מאשר לו. חוץ מזה, הפעם יש לדאלאס הגנה וקליעה מבחוץ ברמה מאוד גבוהה ליד לוקה, ואחרי הנוק-אאוט במאצ'-אפ נגד פיניקס, אי אפשר להספיד אותם נגד אף אחת.

למה לא: לגולדן סטייט יש ניסיון של שנים בהתמודדות נגד קבוצות של כוכב על אחד וחבורה שעושה שלשות והגנה לידו, בעיקר בנטרול שחקני המשנה והקליעה שלהם מבחוץ – תשאלו את טרבור אריזה, ג'רלד גרין, ג'יי אר סמית, שאמפרט, ואפילו קלעים מעולים כמו קייל קורבר למשל. גם בצד ההגנתי, הווריורס יודעים לקחת את כל הדברים הקטנים שההגנה נותנת, ושקבוצה כמו פיניקס לא הצליחה לקחת. כדאי גם להעלות את השאלה האם זו התקרה של לוקה בלי כוכב שני לידו.

מאצ'-אפים מרכזיים:

לוקה מול השומרים השונים של גולדן סטייט – שני השומרים המרכזיים של גולדן סטייט איתם לוקה התמודד לאורך העונה הם וויגינס ולוני, כשמול כל אחד מהם הוא עמד על 10/22 מהשדה, אבל שניהם גם כפו עליו 6 איבודים לעומת פחות אסיסטים. סטף ופורטר התקשו במיוחד בהגנה על לוקה העונה, ואילו קליי הסתדר טוב איתו, ואת הנתונים של כולם תוכלו לראות כאן למטה (לפי הסדר הבא – נקודות, אחוזי שדה, אחוזי 3, אחוזי עונשין, אסיסטים, איבודים):

וויגינס – 33 נק', 10/22, 6/12, 7/8, 1 אס', 6 איב'.
לוני – 25 נק', 10/22, 3/8, 2/2, 4 אס', 6 איב'.
פייטון – 10 נק', 4/10, 0/3, 2/2, 4 אס', 4 איב'.
קליי – 5 נק', 2/7, 1/3, 4 אס', 2 איב'.
קומינגה – 4 נק', 1/6, 0/1, 2/2, 1 אס'.
סטף – 15 נק', 6/6, 0/0, 3/4, 3 אס', 2 איב'.
פורטר – 15 נק', 6/6, 1/1, 2/3, 1 אס'.
בייליצה – 12 נק', 4/5, 2/3, 2/2, 2 אס', 1 איב'.
טוסקנו-אנדרסון – 5 נק', 1/4, 0/1, 3/4, 1 אס'.
פול – 6 נק', 1/2, 0/1, 4/4, 1 אס'.
דריימונד – 2 נק', 1/2, 0/1, 2 איב'

יהיה מעניין לראות את מי לוקה יסמן הפעם בתור החוליה החלשה שכדאי לנסות ללכת עליה, ובעיקר איך ההגנה של גולדן סטייט תגיב. בסדרה נגד ממפיס ראינו שב-3 המשחקים עם מוראנט הווריורס הכילו יכולת שיא של מוראנט, אבל היתר לא היו בעניינים, ודווקא בלי מוראנט כמה משחקני המשנה של הגריזליס נכנסו לעניינים.

על מי לוקה שומר – השאלה המרכזית היא איפה מחביאים את לוקה, ובמידה מסוימת גם ברונסון. סטף, קליי או פול זאת לא האפשרות הכי נוחה מבחינת דאלאס, וויגינס עם 6/8 כשלוקה עליו, והמעורבות הרבה של דריימונד ולוני בפיק-אנד-רול הופכת גם את זה למשימה מורכבת, וזה בלי לעסוק ביתרון שיהיה ללוני בצבע. בעונה הסדירה התשובה הייתה בעיקר וויגינס, והמאבס יקוו שוויגינס יעבוד קשה בהגנה ויהיה פחות פעיל בהתקפה במצב כזה. כמובן שמול הרכבי מחליפים יש את פורטר או לי, אבל השאלה היא מול ההרכבים הבכירים.

חלוקת השמירות אצל האחרים בדאלאס – רג'י בולוק היה השומר הבכיר על סטף לאורך העונה והוריד אותו ל-8/27 מהשדה ו-3/10 לשלוש, וכך גם במקרה של פול, הרבה בגלל הפרדת הדקות ביניהם בעונה הסדירה, כשפיני-סמית קצת פחות הסתדר עם שניהם. לעומת זאת, קליי שיחק רק פעמיים נגד דאלאס העונה ועמד על 0/4 כשפיני-סמית שמר עליו, כשגם וויגינס נתקע מולו על 5/16, אם כי וויגינס גם נשמר לא מעט על ידי לוקה ועמד על 6/8 שם כאמור. ברונסון כנראה יצטרך לשמור על אחד מבין סטף או פול, היחידים שלא ישתמשמו ביתרון הגודל עליו.

שלשות – דאלאס יוצאים מסדרה שבה הם קלעו 109/273 (39.9%) לשלוש (מקום 2), אבל אפשרו ליריבה 76/190 (40%) לשלוש (מקום 1). לעומת זאת, הווריורס קלעו 81/237 (34.2%) לשלוש (מקום 5), ואפשרו לממפיס אחוזים קצת יותר גבוהים עם 88/240 (36.7% – מקום 4). דווקא אחרי סדרה נגד דנבר שנדמה היה שהקליעה חוזרת לגולדן סטייט, הגיעה סדרה נגד ממפיס בה זה היה הדבר המרכזי שלא עבד להם.

לאורך העונה הסדירה, גולדן סטייט היו במקום ה-3 בכמות הזריקות והקליעות מבחוץ (14.3/39.4) ובמקום ה-8 באחוזים (36.4%). בסדרה נגד דנבר, נדמה היה שהווריורס חוזרים לעניינים עם 42.2% מחוץ לקשת (מקום 1), אבל אז הגיעה הסדרה נגד ההגנה הטובה של ממפיס, והאחוזים של הלוחמים ירדו ל-34.2% מבחוץ (מקום 5), כולל יותר משחקים עם פחות מ-25% (משחקים 2 ו-4), מאשר משחקים עם 40% ומעלה (רק משחק 3).

ברמת השחקנים, סטף עם 23/70 (32.9%), קליי עם 20/55 (36.4%), פול עם 12/38 (31.6%), וויגינס עם 9/27 (33.3%), קומינגה עם 2/9 (22.2%) ודריימונד עם 0/6 (הסוגריים כאן זה סתם לכיף…). בצד החיובי, בלטו בעיקר אוטו פורטר עם 7/16 (43.8%) ודמיון לי עם 3/7 (42.9%). אליהם אפשר להוסיף במקרה הצורך את מוזס מודי שעמד על 3/4 ב-2 המשחקים בהם ההפרש היה מספיק גבוה כדי שהוא יקבל דקות (30+), ואולי הוא יילקח בחשבון בהמשך במידת הצורך.

בצד של דאלאס, לוקה עם 22/65 (33.8%), ברונסון עם 5/20 (25%) וניליקינה עם 3/9 (33.3%), וכל השאר עם אחוזים טובים יותר – בולוק עם 18/48 (37.5%), פיני-סמית עם 18/40 (45%), קלבר עם 13/28 (46.4%), ברטנס עם 11/23 (47.8%) ודינווידי בראש עם 16/31 (51.6%). במילים אחרות, בסדרה נגד פיניקס דאלאס הצליחו להגשים את הרכב לוקה והקלעים באופן יוצא דופן, והיה לזה חלק מרכזי במהפך שלהם בסדרה.

לאורך הפלייאוף, דאלאס קלעו ב-40.8% לשלוש בניצחונות (17.1/42), לעומת 34.6% (13/37.6) בהפסדים, כאשר בסדרה נגד פיניקס הם השתדרגו ל-42.2% (17/40.3) בניצחונות לעומת 36.6% בהפסדים (13.7/37.3). באופן ספציפי יותר, בדקות של לוקה על הפרקט המאבס עם 42.5% (12.8/30.2) בניצחונות לאורך הפלייאוף לעומת 30.3% (3.3/11) בדקות בלעדיו באותם ניצחונות (לא כולל את המשחקים בהם הוא לא שיחק), ואילו בהפסדים הם עם 34.8% (10/28.8) עם לוקה לעומת 39% (4/10.3) בלעדיו.

הקרב בצבע – כאן עוברים לתחום שיש בו יתרון לגולדן סטייט. דובר הרבה, ובצדק, על ההגנות של בוסטון ומילווקי שהקשו אחת על השנייה בצבע, ובאמת שתיהן עשו עבודה טובה מאוד באיזור המוגבל – בוסטון עם 80/128 (62.5% – מקום 7) ומילווקי עם 120/184 (65.2% – מקום 6), אבל ההגנה של גולדן סטייט הורידה את ממפיס ל-59/99 (59.6%).

בצד שבו הווריורס תוקפים, הם עמדו על 87/124 (70.2% – מקום 2) באיזור המוגבל, כאשר מי שמובילים אותם הם ג'ורדן פול עם 18/24 (75%), וויגינס עם 14/18 (77.8%), קומינגה עם 11/14 (78.6%), קליי עם 9/13 (69.2%), לוני עם 10/16 (62.5%) ודריימונד עם 8/9 (88.9%). מי שקצת היה מוגבל באיזור המוגבל הוא דווקא סטף עם 6/15 (40%), אבל הוא מתקן את הרושם מטווח הביניים שמוגדר כ"צבע מחוץ לאיזור המוגבל", שם הוא עם 16/26 (61.5%).

אם מסתכלים על דאלאס, הם היו עם 80/122 באיזור המוגבל (65.6% – מקום 4), כשהבולטים הם קלבר עם 9/9, פאוול עם 9/11 (81.8%) ולוקה עם 29/41 (70.7%), בזמן שברונסון עם 13/24 (54.2%) ודינווידי עם 6/13 (46.2%) התקשו בתחום. במקרה של לוקה, הפער בין הקליעה שלו מהצבע – 52/83 (62.7%) – ובין הקליעה מחצי מרחק – 7/22 (31.8%) – הוא כזה שהווריורס ינסו לנצל ולגרום ללוקה לזרוק מחצי מרחק.

הריבאונדים נכנסים גם הם לסיפור הזה, כשהווריורס לקחו 50.5 כדורים חוזרים למשחק (מקום 1) לעומת 36.3 של דאלאס (מקום 7), אבל מכיוון שגולדן סטייט שיחקו בקצב הרבה יותר מהיר, באחוזי ריבאונדים הם עם 53.4% (מקום 3), ודאלאס שומרים על המקום ה-7 עם 46.3% מהכדורים החוזרים. המשחק הבולט הוא כמובן האחרון בו גולדן סטייט לקחו 70 ריבאונדים, כולל 25 בהגנה, כשלוני עם 22 מתוכם, אבל גם לפני זה גולדן סטייט שלטו בריבאונד בכל המשחקים נגד ממפיס חוץ מהחמישי.

איבודים – דאלאס מאבדים מעט מאוד כדורים בפלייאוף הזה – 134 בסך הכל שהם 10.3 בממוצע למשחק, כשבניצחונות זה 8.9 בלבד לעומת 12.6 בהפסדים. לעומת זאת, גולדן סטייט עם 17.7 איבודים ב-11 משחקים, שהם 16.1 למשחק, כשבניצחונות זה 14.6 למשחק, ואילו בהפסדים זה קופץ ל-20 איבודי כדור בממוצע למשחק. גם כאן צריך לקזז את זה לפי קצב המשחק, ואחוז האיבודים של דאלאס נגד פיניקס עמד על 12.4% לעומת 17.7% של הווריורס, אבל כאן כדאי לציין שממפיס איבדו אפילו פחות מדאלאס באחוזים – 11.7%, וזה לא מנע מגולדן סטייט לגבור עליהם.

באסיסטים המצב נראה די זהה – דאלאס עם מעט וגולדן סטייט עם הרבה. הווריורס מובילים עם 27.8 בממוצע למשחק בפלייאוף, כשגם עם 28.9 בניצחונות ו-25 בהפסדים הם עם ההובלה, ואילו דאלאס מסרו בסך הכל 18.4 אסיסטים למשחק (רק יוטה עם פחות), כשבניצחונות הנתון עולה ל-20.4 (שוב רק יוטה עם פחות), ובהפסדים הם עם 15.2 (מקום אחרון). הרבה מזה תלוי בדונצ'יץ' שמחלק 7.5 אסיסטים על 3.3 איבודים בניצחונות, ואילו בהפסדים הוא יורד ל-5.3 אסיסטים על 5 איבודים.

קצב משחק – כמה מהנתונים האחרים רמזו לזה, וכאן זה המקום להזכיר שדאלאס זו הקבוצה ששיחקה הכי לאט בליגה לאורך העונה הסדירה והפלייאוף, ואילו הווריורס שיחקו בקצב ממוצע בעונה הסדירה (מקום 15), ומהר יותר בפלייאוף (הסדרה הכי מהירה בסיבוב השני והשלישית בקצב בסיבוב הראשון – אחרי ממפיס-מינסוטה ומילווקי שיקגו). דאלאס ימעטו לרוץ, מה שיקטין את המחירים של ריבוי האיבודים של גולדן סטייט, אבל גם יקשו על הווריורס לכפות איבודים ולייצר משחק ריצה.

הכוכבים – סטף קרי קולע קצת פחות טוב העונה מאשר בעונות קודמות, וזה נכון גם בפלייאוף בו סטף עם 26.9 נקודות ב-35.9% לשלוש, 54.9% אפקטיבי ו-81.6% מהקו, כאשר בשלשות ובעונשין מדובר באחוזים הכי נמוכים בקריירת הפלייאוף שלו ובאפקטיבי הוא היה נמוך יותר רק ב-2013-4, טרום עידן סטיב קר. עדיין, מבין אלו שקולעים 20 או יותר בממוצע למשחק בפלייאוף ועדיין איתנו (סטף, קליי, לוקה, ברונסון, טייטום, בראון, באטלר), רק ג'ימי באטלר עומד על אחוזי טרו שוטינג גבוהים יותר (באטלר עם 61.8% וסטף עם 60.1%).

אולם, הנקודה המשמעותית לאופטימיות נוגעת לרבעים האחרונים. ב-10 משחקים בהם סטף שיחק ברבע האחרון הוא עומד בו לבדו על ממוצע של 9.4 נקודות (הכי הרבה מבין אלה ששיחקו ביותר מ-3 רבעים אחרונים בפלייאוף) ב-41.9% לשלוש, 66.3% אפקטיבי ו-89.3% מהקו (כאן המקום להזכיר שהוא לא החטיא עונשין ברבע אחרון של משחק פלייאוף במשך 4 שנים..).

אם נסתכל באופן יותר ספציפי, נראה שסטף מתזמן את הרגעים הטובים שלו לא רק לרבעים אחרונים, אלא גם לרבעים אחרונים קריטיים ומכריעים. אם נוריד את התבוסה במשחק 5 בממפיס, יש לנו 5 משחקים בכל סדרה, וניתן לזהות שם קווים מקבילים, כמו שתוכלו לראות את הרשימה המלאה עוד רגע.

ב-2 הסדרות, במשחק הראשון סטף קלע הכי מעט ברבע האחרון, ב-2 הבאים הוא הגיע ל-7-8 נקודות ברבע, במשחק 4 הוא רשם את הרבע האחרון הכי מרשים אישית, ואז הוא הגיע להחזיר את הווריורס מפיגור ולסגור את הסדרה עם עוד 11 ברבע האחרון של כל אחת מ-2 הסדרות. הנה הרשימה המלאה, כשהחלוקה היא לפי נקודות, אסיסטים, אחוזי שדה, אחוזי שלשות.

משחק 1 דנבר – 5, 1, 2/2, 1/1
משחק 2 דנבר – 8, 1, 3/5, 1/3
משחק 3 דנבר – 8, 2, 2/5, 1/3
משחק 4 דנבר – 15, 3, 5/8, 1/3
משחק 5 דנבר – 11, 2, 3/5, 0/1
משחק 1 ממפיס – 3, 0, 1/5, 1/5
משחק 2 ממפיס – 8, 3, 3/6, 2/4
משחק 3 ממפיס – 7, 1, 1/2, 1/2
משחק 4 ממפיס – 18, 1, 4/7, 2/4
משחק 6 ממפיס – 11, 0, 4/7, 3/5

נעבור עכשיו אל הכוכב מהצד השני, לוקה דונצ'יץ'. במקרה של לוקה, היו ספקות לגבי היכולת והכושר הגופני בתחילת העונה, אבל דונצ'יץ' מוכיח פעם אחר פעם שברגעי האמת אפשר לסמוך עליו שהוא יעשה את העבודה. עם 32.7 נקודות בממוצע למשחק בפלייאוף, ששוב ושוב יציינו שזה נתון שני רק למייקל ג'ורדן, יחד עם 9.3 ריבאונדים ו-8.3 אסיסטים, וכשכל זה באחוזים טובים – 37.2% לשלוש ו-55.7% אפקטיבי – קשה מאוד להטיל ספק ביכולת האישית של הסלובני הצעיר.

עם זאת, גם אצל לוקה אפשר למצוא את החלוקה לרבעים, ונראה את זה בעזרת 2 טבלאות – הראשונה תהיה של נקודות, אסיסטים ואיבודים, והשנייה תהיה של אחוזים – לשלוש, אפקטיבי ועונשין.

*ב-2020 יש גם 7 נקודות, אסיסט, 3/5 מהשדה, 1/2 לשלוש שהיא שלשת ניצחון בהארכה שלא נלקחת בחשבון כאן*

	רבע 1	רבע 2	רבע 3	רבע 4
קליפרס 2020	8.2, 3.2, 2.3	7.5, 2.8, 1	9.3, 1.7, 1.3	5.8, 1, 0.6
קליפרס 2021	12.1, 3.1, 0.9	10.1, 1.9, 1.6	7.7, 3.6, 0.9	5.7, 1.7, 1.3
יוטה 2022	3.7, 2, 1.3	7.7, 1, 1.3	12, 1, 0.7	5.7, 1.7, 0.7
פיניקס 2022	11.1, 3, 1.1	9.6, 1.4, 0.6	6.1, 1.4, 1.4	6.7, 1.3, 1

	רבע 1	רבע 2	רבע 3	רבע 4
קליפרס 2020	36.4%, 57.6%, 64.7%	36.4%, 53.3%, 50%	28.6%, 55.6%, 88.9%	50%, 56.3%, 66.7%
קליפרס 2021	48%, 64.4%, 64.3%	57.1%, 71.4%, 73.3%	31.6%, 50%, 16.7%	27.8%, 40.7%, 50%
יוטה 2022	16.7%, 42.3, X	33.3%, 50%, 75%	54.5%, 78.9%, 75%	28.6%, 38.5%, 87.5%
פיניקס 2022	30.8%, 55.6%, 80%	38.9%, 56.3%, 78.6%	33.3%, 46.2%, 70%	33.3%, 58.9%, 70%

אם ב-2020 לוקה עוד היה יחסית יציב, והפער המשמעותי היה דקות המנוחה שלו, בעיקר ברבעים 2 ו-4, הרי שב-2021 הוא נתן מחציות ראשונות היסטוריות – 22.3 נקודות ו-5 אסיסטים ב-51.3% לשלוש ו-67.3% אפקטיבי, לעומת מחציות שניות רעות בהרבה מבחינת קליעה – 13.4 נקודות ו-5.3 אסיסטים ב-29.7% לשלוש ו-45.8% אפקטיבי.

אם מסתכלים על 2022, בסדרה נגד יוטה הרבע השלישי בלט לטובה, ואילו באחרים לוקה התקשה, בעיקר הראשון והאחרון, ואילו בסדרה נגד פיניקס הוא בלט שוב בעיקר במחציות ראשונות, אבל הפעם נתן רבעים אחרונים טובים יותר מאשר נגד הקליפרס בעונה שעברה. חוץ מזה, לוקה גם קלע את אותה כמות נקודות כמו הסאנס כולם במחצית הראשונה של משחק 7, ובכך גרם לזה שהוא יכול היה לנוח ברוב המחצית השנייה.

במילים אחרות, המספרים של לוקה טובים יותר משל סטף, וככל הנראה יהיה קונצנזוס על זה שלוקה שחקן טוב יותר, אבל העומס הגדול שיש על לוקה, וגם סגנון המשחק שלו, גורמים לכך שהוא פותח מאוד חזק ועלול להתעייף בהמשך, ואילו סטף יודע ויכול לתת לאחרים את הבמה, כשקליי קולע יותר ממנו ברבעים ראשונים ופול קולע כמות זהה ברבעים שניים בפלייאוף הזה, ואילו ברבעים האחרונים סטף קולע יותר מ-2 הבאים בתור יחדיו (פול וקליי).

הסקוררים הבאים בתור – אצל גולדן סטייט אלו קליי ופול, ואילו אצל דאלאס אלו ברונסון ודינווידי. אחרי סיבוב ראשון שברובו סטף עלה מהספסל כחלק מהחזרה מהפציעה ובמשחק 5 הווריורס עלו עם "הרכב המוות" בחמישייה הפותחת, בסדרה נגד ממפיס ג'ורדן פול חזר להיות השחקן השישי במשרה מלאה. גולדן סטייט הרוויחו מזה את פייטון למשחק אחד, את קומינגה ובעיקר את לוני, אבל פול ירד ל-17.8 נקודות ב-31.6% לשלוש ו-53.5% אפקטיבי נגד ממפיס אחרי 21 נקודות ב-48.4% לשלוש ו-66.9% אפקטיבי נגד דנבר.

באופן כללי, הלוחמים התקשו יותר בקליעה נגד ממפיס, וגם הזכרנו את זה קודם, וגם על קליי זה לא פסח עם ירידה מ-22.6 נקודות ב-45.8% לשלוש ו-63.5% אפקטיבי ל-18.5 נקודות ב-36.4% לשלוש ו-50% אפקטיבי. אולם, כשהגיע משחק 6 קיבלנו את קליי של משחק 6 עם 30 נקודות ב-8/14 לשלוש, יחד עם שלשת ניצחון במשחק 1, וגם במקרה שלו, נדמה שהוא קולע יותר כשצריך אותו יותר.

אצל דאלאס, משחק 7 בו דינווידי קלע 30 ב-90% אפקטיבי וברונסון קלע 24 ב-63.2% אפקטיבי קצת השכיח את זה שגם שניהם התקשו התקפית בסדרה נגד פיניקס. ברונסון אמנם קלע 18 או יותר בכל אחד מ-5 המשחקים האחרונים בסדרה, אבל סיים אותה עם 5/20 לשלוש ועם 47% אפקטיבי, ואילו דינווידי לא עבר את ה-11 נקודות עד לשני המשחקים האחרונים וקלע 15 במשחק 6, ופתח את הסדרה עם 6/17 לשלוש לפני ההתפוצצות של ה-10/14 בצמד המשחקים האחרונים.

מה זה סנטר? – שתי קבוצות שמאוד מאמינות ואוהבות הרכבים נמוכים, גם אם יש להן סנטר ביניים, כלומר כזה שיכול להסתדר הגנתית גם נגד גבוהים קלאסיים וגם מול גארדים (לוני מול פאוול), אבל שתיהן הולכות לכיוונים שונים מאוד עם ההרכבים הנמוכים. דאלאס משחקים עם שחקן יוצר, לרוב לוקה, שפועל בכיוון הצבע, או לפחות עם האפשרות הזאת, עם כמה שיותר ריווח מבחוץ, בעוד הווריורס משחקים מעט מאוד פיק-אנד-רול, ויחפשו יותר ממסירה אחת בהתקפה.

קרדיט גם לאברהם נוימן – בן דוד שלי ואנליסט כדורסל – שסייע לי עם הנתונים.

אקס פקטור לכל קבוצה:

ג'ונתן קומינגה – יש לו את הנתונים הפיזיים המתאימים כדי לשמור על לוקה, והוא הוכיח ורסיטליות הגנתית בפלייאוף כששמר גם על ג'ארן ג'קסון וגם על מוראנט. וויגינס אמור להיות העיקרי וגם קליי ירצה להוכיח שהוא יכול לעמוד במשימה, אבל קומינגה יכול להיות עוד אחד שיעשה את זה ברגעים משמעותיים לאורך הסדרה.

דוריאן פיני-סמית – השומר המגוון של דאלאס. שמר את מיטשל על 32.7% מהשדה, את בוקר על 45.5%, את אייטון על 42.6%, את בוגדנוביץ' על 36.4%, את ברידג'ס על 2/7 ואת קאם ג'ונסון על 1/6. פיני-סמית ממלא במקביל גם תפקיד של שומר מרכזי בהגנה האישית על כל העמדות, גם זה שיודע לעזור כשצריך וגם קלעי חשוב מאוד מבחוץ עבור המאבס.

תחזית:

הימרתי על פיניקס ב-7 משחקים נגד דאלאס, וקיבלתי בראש באותו משחק 7 מהמם בראשון בלילה. הפעם היריבה אמורה להיות חסינה יותר ממקרים קיצוניים כאלה, והיא לא הפסידה סדרת פלייאוף במערב מאז 2014. מצד שני, לוקה וחבריו הוכיחו שוב ושוב לאורך הפלייאוף הזה שאסור לזלזל בהם, ושהם יכולים להתחרות הגנתית והתקפית עם כל יריבה. בעיני – המאצ'-אפ המרתק ביותר של הפלייאוף. אני הולך עם דאלאס ב-6 בסיומה של סדרה שתהפוך לקלאסיקה.

פריוויו למשחק 1:

4:00 גולדן סטייט ווריורס – דאלאס מאבריקס (0-0 בסדרה):

בהקשר של המשחק הספציפי הזה, אנחנו נבחן את הווריורס במשחקי 1 בעידן סטיב קר – הנתונים כקבוצה, ואלו של סטף, קליי ודריימונד. בצד של דאלאס, נתבונן אל העבר בגמר המערב, כאשר אחרי 1988, 2003, 2006 ו-2011 הם יקוו הפעם להתחיל מסורת משמעותית וארוכה יותר, לפחות בשלב הזה אם לא מעבר אליו.

נתחיל עם הנתון לפיו הווריורס יפתחו הלילה את סדרת הפלייאוף ה-23 שלהם תחת סטיב קר, כאשר במשחקי 1 הם במאזן מרשים מאוד של 20- 2, ואילו לעומת זאת המאזן יורד ל-17- 5 במשחק 2, 13- 9 במשחק 3, 14- 8 במשחק 4, 12- 4 במשחקי 5, 8- 2 במשחקי 6 ו-2- 1 במשחקי 7. אפשר לדרוש זאת לשבח – סטיב קר מכין היטב את הקבוצה – ואפשר לדרוש זאת לגנאי – מאמני היריבות עושים התאמות טוב יותר.

אולם, מכיוון שהווריורס עומדים על אותו מאזן 20- 2 גם בתוצאה הסופית של הסדרות האלה, כש-2 המקרים בהם הווריורס הפסידו את המשחק הראשון הם גם היחידים בהם הלוחמים נקלעו לפיגור 3- 1, הרי שאפשר להסיק מזה על האופן שבו המשחק הראשון משקף את הדינמיקה של הסדרה, גם אם מהפכים זה בהחלט דבר אפשרי, וכזה שגם קרה במקרה של גולדן סטייט המדוברת.

ברמת השחקנים, אנחנו נבדוק את הנתונים של סטף, קליי ודריימונד. סטף שיחק ב-19 מתוך אותם 22 משחקי 1, ובהם הוא רשם ממוצע של 26.8 נקודות ו-5.8 אסיסטים עם כמעט 4.5 שלשות ב-46.2% לשלוש, קליי, ששיחק בכל אותם משחקי 1, עם 18.9 נקודות עם ממש טיפה פחות מ-3 שלשות למשחק ב-37.6% לשלוש, ודריימונד עם 13.7 נקודות, 9.2 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 2.1 חטיפות ו-1.7 חסימות. אפשר לראות שסטף מדויק יותר, דריימונד בכלל מרשים יותר, ורק קליי שואל למה אני לוקח נתונים של משחק 1 ולא משחק 6.

עכשיו צריך גם משהו על דאלאס. נתחיל בזה שזו ההופעה החמישית בסך הכל של דאלאס בגמר המערב, כאשר הם יפגשו הפעם ביריבה חמישית – לייקרס, ספרס, פיניקס, אוקלהומה, גולדן סטייט. דאלאס עומדים על מאזן 2-2 במשחק הראשון של גמר המערב, כאשר פיגור 2- 0 נגד הלייקרס היה המקרה היחיד שבו הסדרה לא הגיעה לשוויון 1, אבל כן הייתה המקרה היחיד שבו המאבס השתתפו במשחק 7 בשלב כל כך מתקדם של הפלייאוף.

באופן מסורתי, הקלעי המצטיין אצל היריבה של דאלאס בגמר המערב היה פורוורד, כאשר במקרים של דאנקן ודוראנט זה צפוי ומתבקש, במקרה של ג'יימס וורת'י זה נשמע הגיוני ובמקרה של בוריס דיאו אתם תצטרכו לסמוך עלי שלא הייתי מאשים אותו בסקורינג בלי לבדוק את הנושא היטב. מצד שני, ב-3/4 מהמקרים היה לדאלאס פורוורד סקורר לא פחות טוב.

מכאן, אנחנו עוברים אל ההימור במשחק הזה, שיגבש את הדרך של ההימור שלי לכל אורך הסדרה – דאלאס ב-5 אחרי משחק צמוד, ומכאן 3 ניצחונות בית של המאבס וניצחון בסדרה, בזמן שהווריורס לא ישיגו ניצחון חוץ בסדרת פלייאוף אחרי לא פחות מ-25 סדרות רצופות כאלה (שיא NBA בפער עצום).

ומכאן – לחידה. איזה שיא NBA נשבר במשחק 1 של הפעם הקודמת של דאלאס בגמר המערב?

(רמז – שיא שמחזיק עד היום)

Two forces collide with a title trip on the line 🏆

Coverage of the Western Conference Finals tips off NOW on TNT pic.twitter.com/XMoEMvzb07

— NBA on TNT (@NBAonTNT) May 19, 2022