פריוויו פלייאוף 2022: הגמר הגדול + פריוויו למשחק 1 / אינדיאני ועמיחי קטן

לקראת סדרת הגמר שתצא לדרך הלילה בשעה 4:00 שעון באר-שבע (על שם 7 המשחקים שכולנו נשמח לראות), הגיע הזמן לפריוויו הגדול של הסדרה הגדולה. הווריורס מחפשים לנקום על מפגשי העבר בין הקבוצות, אותם כנראה רק מנחם זוכר מבין גולשי האתר, בזמן שהסלטיקס יחפשו טבעת מספר 18 שתחזיר להם את הבלעדיות בפסגה.

כולם מכירים היטב את הקבוצות ואת הדרך שהן עברו עד ההגעה לגמר הנכסף, הראשון של גולדן סטייט מאז 2019 והראשון של בוסטון מאז 2010, כששתיהן הפסידו בביקור האחרון בגמר וניצחו באחד שלפניו. מכיוון שכך, בחרנו בפורמט מעט שונה מאשר בסיבובי הפלייאוף הקודמים, וכל אחד מאיתנו בחר את אחת הקבוצות והתמקד ביתרונות שלה ובסיבות שהיא זו שתנצח את הסדרה ותזכה בטבעת, כאשר עמיחי לקח את גולדן סטייט ואינדיאני את בוסטון. בנוסף לכך, הוסיף עמיחי כמה נקודות שיהוו פריוויו למשחק הראשון.

גולדן סטייט ווריורס (3) – בוסטון סלטיקס (2):

מאזן העונה: 1-1. צמד ניצחונות חוץ. גולדן סטייט ניצחו משחק מלא בנעדרים משני הצדדים, ואילו הסלטיקס הגיעו בהרכב מלא לניצחון החוץ, בו פייטון לא שיחק כלל וסטף הושבת ברבע השני.

מאזן כל הזמנים בפלייאוף: 4- 0 לבוסטון. 3 גמרי מזרח כשהווריורס היו בפילדלפיה ועוד גמר אחד ב-1964 אחרי המעבר מערבה לסן-פרנסיסקו. המפגש הראשון היה ב-1958, כשביל ראסל היה ה-MVP של הליגה לראשונה, אבל הסקוררים המובילים היו ביל שרמן ופול אריזין, ובוסטון ניצחו 4- 1. המפגש הבא ב-1960 היה קרב הראשון ביריבות בין ראסל ובין צ'מברליין הרוקי שגם זכה ב-MVP קרב שהסתיים ב-4- 2 לזכות הסלטיקס, והם נפגשו שוב ב-1962, לסדרה הצמודה ביותר בין הווריורס לסלטיקס, אשר בסופה בוסטון ניצחו ב-7.

הגמר של 1964 היה בעונה האחרונה לפני שצ'מברליין חזר לפילדלפיה אל מדי הסיקסרס, אז הסלטיקס שמרו על הביתיות וברחו ברבע השלישי של משחק 4 בדרך ליתרון 3- 1. הווריורס חזרו למשחק וצמצמו לנקודה בלבד, אבל האבליצ'ק הכריע את המשחק מהעונשין אל מול החטאות של גאי רוג'רס מהצד השני. זה היה ניצחון החוץ היחיד בסדרה לפני שהסלטיקס סגרו אליפות מספר 6 ברציפות במשחק 5.

הצד של גולדן סטייט / עמיחי קטן:

העונה הסדירה:

עד החזרה של קליי בינואר, שהתרחשה די במקביל לפציעה של דריימונד גרין, הווריורס היו הקבוצה הטובה בליגה, עם מאזן 30- 9 אחרי משחק החזרה של קליי, שהיה הטוב ביותר בליגה בשוויון עם פיניקס בשלב הזה, ובעיקר מדובר על ההגנה שהייתה הטובה בליגה. משחק ההתקפה של גולדן סטייט לא היה במיטבו בדצמבר-ינואר, כשההתקפה שלהם הייתה מקום 18 בדצמבר ו-22 בינואר לעומת מקום 2 עד סוף נובמבר, ואילו ההגנה הייתה ראשונה בהתחלה, שלישית בדצמבר ושלישית בינואר.

אחרי נקודת הזמן הזאת, הווריורס לא שמרו על יציבות ונקלעו לכמה רצפי הפסדים, כשבפרואר נרשמה גם ירידה הגנתית משמעותי יחד עם שיפור התקפי, ואת החודש הזה גולדן סטייט סיימו עם התקפה שדורגה 13 והגנה שדורגה 16 בלבד. השבועיים הראשונים של מרץ המשיכו את התהליך הזה, ובהם ההתקפה דורגה 11 וההגנה 19, אבל אז הגיעה פציעה של סטף, וההתקפה דורגה 25 בחודש האחרון של העונה, אבל ההגנה חזרה לעצמה ודורגה חמישית.

בגדול, מה שזה בא לומר הוא שההתקפה של גולדן סטייט לא הייתה מאוד יציבה לאורך העונה הסדירה, אבל הגנתית היא הייתה בצמרת הגבוהה של הליגה כל עוד דריימונד גרין שיחק, וגם בחלק מהתקופה בלעדיו. במבט כולל על העונה, ההגנה של גולדן סטייט דורגה שנייה לבוסטון, אותה היא תפגוש בגמר, ואילו ההתקפה דורגה 16 בלבד בסך הכל, בעיקר בגלל 14.9 איבודים בממוצע למשחק, נתון שרק יוסטון הצליחו "להתעלות" עליו.

קליעה מחוץ לקשת:

ממפיס הצליחו להוריד את גולדן סטייט ל-2 ימי קליעה מזעזעים – 7/38 במשחק 2 (18.4%) ו-9/37 במשחק 4 (24.3%), אבל ברוב המשחקים הווריורס קלעו טוב. בסך הכל, הם במאזן של 9- 0 במשחקים של 36% ומעלה לשלוש (7 מהם בבית) לעומת מאזן 3- 4 במשחקים של פחות מ-36% (2- 0 בבית ו-1- 4 בחוץ). בצד ההגנתי, מספר המפתח הוא גבוה בהרבה יותר, כאשר גולדן סטייט במאזן 11- 1 במשחקים בהם היריבה במאזן של פחות מ-43%, לעומת מאזן 1- 3 במשחקי ה-43% ומעלה לשלוש של היריבות.

אם נחבר את שני הנתונים האלה יחד, יוצא שגולדן סטייט במאזן 8- 0 במשחקים שבהם היא הקבוצה שקולעת טוב יותר, לעומת מאזן 4-4 במשחקים בהם היריבה היא זו שניצחה בקרב השלשות (5 מתוך המשחקים האלה היו נגד ממפיס). כלומר, קשה מאוד לעצור את גולדן סטייט כשהשלשות נכנסות, אבל גם בימים שזה לא קורה הם מוצאים את הדרך להישאר במשחק ולהיות צמודים, ולקחו מספיק משחקים כדי להגיע לגמר בנחת.

משחק הצבע:

הווריורס קולעים 47.6 נקודות בצבע (מקום 4) ב-60.5% מרשימים לאורך פלייאוף ואילו היריבות קולעות 42.3 נקודות (מקום 6) ב-53.8% בלבד. גם בריבאונד הווריורס הם בין הקבוצות הבולטות, כשהם עם 44.8 ריבאונדים (מקום 5), מתוכם 9.8 בהתקפה (מקום 6) ו-34.9 בהגנה (מקום 5). אם מתעלמים מקצב המשחק ובודקים את זה לפי אחוזים, אז גולדן סטייט במקום ה-7 בכל אחד מהצדדים ובמקום החמישי בפלייאוף באחוזי ריבאונד סך הכל, כשכאן מדובר ביתרון שהם צברו לאורך הפלייאוף מול אחת מהחולשות של בוסטון.

שמירה על הכדור:

גולדן סטייט עם 14.8 איבודים למשחק בפלייאוף, כמות כמעט זהה ל-14.9 בעונה הסדירה, אבל הנתון הזה מושפע בעיקר מ-18.2 איבודים נגד ממפיס, כשבכל משחק הווריורס רשמו לפחות 16 כאלה. עם זאת, ב-10 המשחקים האחרים של הפלייאוף הם עם ממוצע טוב יותר משמעותית של 12.8 איבודים, שהם לצורך ההשוואה פחות מה-14 של בוסטון (14 נגד ברוקלין, 12.7 נגד מילווקי ו-15.3 נגד מיאמי). כמו כן, בוסטון כקבוצה כופים 13.1 איבודים, לעומת 12.8 של גולדן סטייט, ככה שנקודת התורפה העיקרית של הווריורס העונה נופלת על תחום שגם הסלטיקס לא מצטיינים בו.

הגנה:

את דנבר ודאלאס הווריורס ניצחו בעיקר דרך ההתקפה, כשנגד דנבר הם קלעו פחות מ-118 רק במשחק 5 ונגד דאלאס הם הגיעו ל-109 בכל אחד מהמשחקים, אבל טביעת האצבע ההגנתית נראתה לאורך כל הדרך. ב-2 המשחקים הראשונים של הפלייאוף דנבר נעצרו על 106 ו-107 נקודות, ואחר כך על 98 במשחק 5, ודאלאס קלעו 87, 100 ו-110 במשחקים 1, 3 ו-5 בהתאמה.

עם זאת, הסדרה שבה ההגנה של הווריורס עמדה במרכז הייתה זו של הסיבוב השני נגד ממפיס. שם, גולדן סטייט פגשו את הקבוצה שהכי דומה לבוסטון מבין היריבות השונות בדרך, בעיקר בגלל הסגל המאוזן והמאצ'-אפים המגוונים. הגריזליס באמת הצליחו להקשות יותר על גולדן סטייט (רייטינג התקפי של 108.3 נגד ממפיס לעומת 121.1 בשאר הפלייאוף), אבל גולדן סטייט הפגינו את ההגנה שלהם בצד השני (רייטינג הגנתי של 103.1 אם מתעלמים מה-40 הפרש במשחק 5).

איך הם עשו את זה? – הבחנה בין אלו שאתה רוצה שיקחו שלשות פנויות ובין אלו שלא. במקרה של ממפיס – הדוגמה הבולטת היא זו של מוראנט שלקח 7.7 שלשות פנויות לחלוטין במשחק. הוא דווקא הפתיע כשקלע 10/23 עד שנפצע (43.5%), לעומת 1/12 נגד מינסוטה בשלשות פנויות לחלוטין, אבל זה בא על חשבון האחרים באופן מובהק. בצד השני, את כמות הזריקות הפנויות לחלוטין לשלוש של ביין, הקלעי הטוב ביותר של ממפיס, הווריורס חתכו בחצי, והוא ירד מ-10/20 נגד מינסוטה ל-5/10 נגד גולדן סטייט.

לצורך ההשוואה לבוסטון ומה שעמד בדרכם, השיטה ההגנתית של מילווקי העדיפה לאטום את הצבע, בלי קשר לשאלה מי נשאר פנוי לקליעה, וכך מי שלקחו הכי הרבה שלשות פנויות בבוסטון באותה סדרה היו הורפורד וגרנט וויליאמס שעושים את זה באחוזים מצוינים לאורך הפלייאוף. בניגוד לכך, מיאמי בשני המשחקים האחרונים סימנו את וויט וסמארט בתור אלו שאפשר להמר על הקליעה שלהם. וויט הפתיע כשקלע 4 שלשות במשחק 6, ואילו סמארט החטיא הרבה.

אפשר להעריך בזהירות שגולדן סטייט ישאירו את וויט וסמארט לשלשות נוחות יחסית. שניהם יכולים להעניש מבחוץ מדי פעם, אבל בדומה לסדרה נגד ממפיס, אם הם יצליחו ככה לצמצם את כמות הזריקות הנוחות שמקבלים אלו שגם קולעים אותן באחוזים טובים, הם יחיו בשלום עם זה. מעבר לזה, גולדן סטייט החליפו המון שיטות בהגנה במהלך הפלייאוף, ככה שהם יהיו מוכנים לשנות כשזה לא יעבוד, אולי בניגוד למילווקי במשחק 7.

הרבע האחרון והקלאץ':

גולדן סטייט קולעים 31.6 נקודות ב-53.6% מהשדה ו-42.4% לשלוש ברבעים אחרונים לאורך הפלייאוף, כשלעומת זאת הם סופגים רק 25.8 נקודות ב-45.9% מהשדה ו-32.3% לשלוש. אם מסתכלים על זה במבט של שחקנים, אז סטף הוא הבולט עם 8.1 נקודות למשחק באחוזים טובים מאוד של 90.3-53-44.1. גם כאן, בסדרה המורכבת יותר נגד ממפיס סטף העלה הילוך עם 9.4 נקודות באחוזי 92.3-48.1-45, כולל 15 נקודות מכריעות ברבע האחרון של משחק 4, החלש ביותר התקפית של הווריורס מבין אלו שההסתיימו בניצחון מבחינתם.

בסטטיסטיקות המתקדמות, ניתן לראות שגולדן סטייט מנצחים את הרבע האחרון בנט רייטינג של 25.4, הגבוה ביותר של כל קבוצה בכל רבע בפלייאוף הזה. אם מסתכלים רק על רגעי הקלאץ' (5 דקות אחרונות כשההפרש 5 ומטה), אז הווריורס משדרגים את מצבם לרייטינג התקפי של 121.5, הגנתי של 109.7 ונט רייטינג של 11.9, כשהם בילו שם הכי הרבה בפלייאוף אחרי ממפיס, ואילו בוסטון עם רייטינג התקפי של 94.7 רע מאוד, יחד עם 96.2 מעולה בהגנה.

הסיבה העיקרית להצלחה של גולדן סטייט בקלאץ' היא שחקני המשנה. בעוד שסטף עומד על 3/12 לשלוש בשלבים אלו (יחד עם 8/12 ל-2 ו-16/18 מהקו), פול עומד על 4/4, פייטון על 3/3 ואפילו דריימונד על 1/1 (וגם 7 מתוך 13 העבירות של הווריורס ברגעים אלו). בצד של בוסטון, וויט (2/2) וטייטום (4/7) הם היחידים מעל ל-50% מהשדה, כשאלו שזורקים הכי הרבה הם סמארט (2/12), הורפורד (4/11) ובראון (4/10).

שחקני המפתח:

יש לגולדן סטייט כרגע 6 שחקנים מובילים, כשהסדרה נגד דאלאס הדגישה את זה כשכל אחד מהם קיבל 28 דקות לפחות למשחק, ואילו הבא בתור היה אוטו פורטר עם ח"י רגעים בממוצע, כשאם מסתכלים על זה בדקות מצטברות ולא בממוצע, אז שני המשחקים שפורטר החמיץ מעלים את מוזס מודי עם 64 דקות מעליו, והוא הבא אחרי ה-140 לפחות של כל אחד מה-6 הבכירה.

סטף קרי משחק בפלייאוף הנוכחי 33.6 דקות, הכי מעט בקריירת הפלייאוף שלו, והוא לא עבר את ה-36 דקות למשחק באף סדרת פלייאוף השנה, לעומת 39-42 דקות בממוצע למשחק ב-3 הסדרת האחרונות ב-2019. הפלייאוף הנוכחי הוא גם זה שבו סטף זורק הכי מעט שלשות מאז 2017, ומצד שני אחוז הזריקות שלו ל-2 נקודות הוא הגבוה ביותר בעידן סטיב קר והכי הרבה נקודות בצבע למעט 2018.

במילים אחרות, סטף עדיין לוקח כ-10 שלשות בממוצע למשחק פלייאוף, אבל הוא נשען הרבה פחות על הקליעה מבחוץ ומוצא את הדרך להגיע לסל, או לזריקות חצי מרחק, ולייצר סלים קלים יותר. גם נגד ההגנה המצוינת של בוסטון הוא אמור למצוא את הדרך לייצר נקודות, על אף שזה כנראה יהיה קשה יותר, כמו שהוא מצא את הדרך להתעלות בכל פעם שגולדן סטייט היו צריכים אותו בפלייאוף הזה.

קליי תומפסון אולי לא תמיד הכי יציב התקפית, כשלאורך הפלייאוף היו לו 5 משחקים עם פחות מ-40% מהשדה לעומת משחק 30 נקודות יחיד בכל סדרה, אבל זה היה נכון גם לפני הפציעות, והוא מחזיק השנה באחוז האפקטיבי הגבוה ביותר בקריירת הפלייאוף שלו – 56.4%. גם ההגנה שלו נראית בסדר גמור לאורך הפלייאוף, גם אם פחות מאשר בשיאו, כשרק מוראנט גבר עליו שוב ושוב (10/12), אבל עם האחרים הוא הצליח להתמודד (לוקה 5/13, ביין 3/12, ברונסון 3/11, ברוקס 1/10, בולוק 1/8 כדוגמאות). אין לבוסטון אף שחקן שמתקרב למוראנט במהירות ובאתלטיות, אז אני לא הייתי דואג לו במיוחד בהגנה.

דריימונד גרין מגיע דווקא אחרי סדרה שבה קוון לוני מילא את התפקיד שלו היטב בחלק מהזמן, ועדיין מדובר בשומר שעצר את השחקן שלו על 0.48 נקודות בממוצע למהלך בידוד, הנתון הכי נמוך בפלייאוף (20 מהלכים כאלה לפחות), ובסך הכל השחקנים עליהם הוא שמר קלעו ב-38.3% מהשדה. בצד ההתקפי, התפקיד של גרין נמוך יותר מאשר בפלייאופים קודמים, אבל הוא מדייק את מעט הזריקות שלו באחוזים הכי גבוהים בקריירה ומחלק הכי הרבה אסיסטים למעט 2019. גרין הראה שהוא יודע להעניש את מי שמסתכל עליו בתור החוליה החלשה בהתקפה, ומעניין לראות איך הוא יתמודד בסדרה שהוא כנראה יסומן ככזה באופן שיטתי.

אנדרו וויגינס מגיע אחרי סדרה נהדרת בה הוא קלע 18.6 נקודות למשחק ב-46.2% מהשדה, 28.6% לשלוש ו-68.4% מהקו, כך שייצור הנקודות שלו היה יעיל למרות הירידה מחוץ לקשת אחרי 40% ב-2 הסיבובים הקודמים (53.8% נגד דנבר ו-33.3% נגד ממפיס). לכל זה הוא הוסיף 7.2 ריבאונדים (3 בהתקפה), 2.8 אסיסטים על 0.8 איבודים, ובעיקר הגנה נהדרת על לוקה דונצ'יץ' שגרמה לכך שהוא קיבל את הדקות של הסלובני. בגמר מצפה לו סדרה שונה ומגוונת יותר הגנתית, ויהיה מעניין לראות את היכולת שלו להסתגל לתפקיד שונה.

קוון לוני הגיע לליגה עם טיקט של גבוה שמסוגל לשמור על גארדים בצורה טובה, ובצמד הסדרות נגד יוסטון ב-2018-9 היכולת הזאת הביאה אותו לחמישייה של הווריורס. העונה, הוא כבר שיפר את היכולות הקלאסיות של סנטר, כמו ריבאונד וסיומת מתחת לסל, ואת גמר המערב הוא סגר עם ממוצע של דאבל-דאבל, תוך שהוא מנצל את החסרונות של הקו הקדמי של דאלאס. השאלה הגדולה במקרה שלו היא איך הוא יתמודד עם קו קדמי איכותי כמו של בוסטון, ואיך הוא יוכל לנהל את ההגנה בדקות המנוחה של גרין.

ג'ורדן פול ירד ל-28 דקות בסדרה נגד דאלאס, בעיקר בגלל היכולת הטובה של לוני, אבל גם בסדרה כזאת הוא היה משמעותי מאוד התקפית עם 16.4 נקודות ב-63.6% מהשדה, 72.7% אפקטיבי ו-100% מהקו, יחד עם 3.8 אסיסטים. עיקר התפקיד של פול כרגע הוא לנהל את ההתקפה בדקות המנוחה של סטף, ובהתחשב בכך שכנראה אלו יהיו גם דקות המנוחה של סמארט, או לפחות חלק מהן, הוא או קליי יקבלו מאצ'-אפים נוחים יחסית, ולשניהם יש את היכולת לנצל את זה.

אקס פקטורים פוטנציאליים:

לגולדן סטייט יש סגל ארוך ועמוק, כשלאורך הפלייאוף הזה סטיב קר מצא בכל סדרה שפנים אחרים לשלוף מהכובע. נסדר אותם כאן לפי כמות הדקות המצטברת לאורך הפלייאוף, וננסה לענות על השאלה מה כל אחד מהשחקנים האלה יכול להביא לסדרה הזאת.

אוטו פורטר ג'וניור קיבל פי 2 דקות מהבא אחריו ברשימה, כשלמעט אותם 3 משחקים שהוא החמיץ, הוא רשם בפלייאוף הזה ממוצע של 20.7 דקות למשחק. מבין אלו שיחקו 200 דקות לפחות בפלייאוף העונה (269 במקרה הזה) פורטר הוא היחיד שלא נחסם בכלל (הנה הניחוס…), כשהוא לוקח את מה שההגנה נותנת, בין אם בהימור על הקליעה שלו מרחוק ובין אם בתנועה שלו ללא כדור. פורטר משלב גם הגנה נהדרת עם היכולת ההתקפית, מה שיהיה קריטי נגד בוסטון, ולא בכדי הנט רייטינג שלו הוא הגבוה ביותר בקבוצה.

ג'ונתן קומינגה נדחק מהרוטציה אחרי התבוסה בממפיס, אבל בסדרה הזאת הווריורס יצטרכו שחקני כנף הגנתיים, והוא עשוי לקבל דקות בניסיון להצר את צעדי אחד משחקני הכנף המובילים של בוסטון. מחוץ לקשת הוא לא ממש פוגע, אבל הוא מצליח לסיים קרוב לסל כשמגיעה ההזדמנות, וגם הוא יודע לנצל את המקרים בהם ההגנה לא ממוקדת בו מספיק.

נמניה בייליצה קיבל דקות משמעותיות בתחילת הסדרה נגד דנבר, ואז נדחק מהרוטציה עד לרבע האחרון של משחק 4 בדאלאס, שם הוא הוביל קאמבק שהכריח את סטיב קר להחזיר אותו לרוטציה. בייליצה עשוי להיות מאצ'-אפ נוראי לת'ייס או רוברט וויליאמס, שהדבר האחרון שהם רוצים זה לרדוף אחרי גבוה שמשחק בחוץ באופן קבוע, כשבהגנה גולדן סטייט כבר יודעים איך להחביא אותו.

דמיון לי נדחק מהרוטציה במשחק 2 נגד דאלאס אחרי דקות רעות שלו, אבל שחקן שיכול לתת קליעה מרחוק (39.7% בעונה שעברה, 33.7% העונה ו-33.3% בפלייאוף בינתיים) עם הגנה סבירה זה משהו שתמיד יכול להועיל, ואולי במאצ'-אפ ספציפי זה יתאים כמו נגד ממפיס, אז הוא קיבל 15.8 דקות למשחק ב-4 המשחקים האחרונים של הסדרה. זה שהוא הגיס של סטף ודאי לא מזיק לו…

גארי פייטון השני עד הפציעה שלו, פייטון הפך לשחקן חמישייה בזכות ההגנה האישית שלו במאצ'-אפ מול מוראנט, בזמן שהוא הספיק להוריד יריבים ל-39.5% מהשדה ואת הגארדים ל-32.1%. בצד ההתקפי, 2 משחקים של 3 שלשות נגד דנבר הביאו את פייטון ל-72.7% מהשדה, 75% לשלוש ו-86.4% אפקטיבי. מאחר והוא צפוי לחזור מהפציעה במהלך הסדרה, ואולי אפילו במשחק הראשון, סביר להניח שנראה אותו מקבל דקות, מאחר והוא הפך לשחקן רוטציה קבוע לאורך העונה.

מוזס מודי התגלית של גמר המערב, כשדקות טובות שלו במשחק 2 העניקו לו את המקום הקבוע ברוטציה גם להמשך. 64 מתוך 92 הדקות שלו בפלייאוף הגיעו נגד דאלאס, וגם בדקות משמעותיות הוא שמר על אחוזים נהדרים של 53.3% מהשדה ו-50% לשלוש בסדרה, כשלאורך כל הפלייאוף זה 51.9% מהשדה ו-53.8% לשלוש. הנתונים ההגנתיים שלו בפלייאוף מושפעים מהרבה דקות של "זמן זבל", אבל יש לו את הפוטנציאל והיכולת להיות סולידי גם שם.

אנדרה איגודלה קלע 12 נקודות במשחק הפתיחה של העונה נגד הלייקרס, ובחודש הראשון של העונה הוא החמיץ רק 2 משחקים ורשם ממוצע של 3.8 נקודות, 3.5 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים (כולל משחק של 10), יחד עם הגנה כמו בימים הטובים. מאז, הוחלט שהגיע הזמן שלו לנוח ולהתמודד עם פציעות, והוא שיחק רק ב-16 מתוך ה-68 משחקים שנותרו. בפלייאוף, הוא הספיק לקלוע 4 נקודות עם 7 ריבאונדים ואסיסטים נגד דנבר לפני שנשלח שוב להתמודד עם פציעות, ועכשיו מדווחים שהוא עשוי לחזור לגמר.

בניגוד לכל יתר השחקנים של גולדן סטייט, איגודלה כבר מנוסה במשחקי פלייאוף נגד בוסטון, עם רזומה של שתי סדרות כאלה – אחת כאולסטאר ב-2012 ואחת בדרך לגמר שישי ברציפות שלו, הפעם עם מיאמי. ב-2012, יחד עם ג'רו הולידיי, לו וויליאמס ואוון טרנר כשחקנים מובילים, הדיחו הסיקסרס את שיקגו של דרק רוז הפצוע בדרך למפגש עם בוסטון, בו איגודלה רשם 13.7 נקודות ב-41.6% מהשדה, 53.8% לשלוש ו-48.6% מהקו, יחד עם 5.6 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים, אבל בוסטון ניצחו במשחק 7.

עם זאת, המקרה הרלוונטי יותר הוא זה של 2020. ב-3 המשחקים הראשונים איגודלה קלע 3 נקודות בכ-30 דקות במצטבר, ורק במשחק 4 גילה אריק ספולסטרה את הסגולות של איגי והעניק לו 27 דקות, בהן הוא קלע עוד שלשה עם 2 אסיסטים ו-3 חטיפות. במשחק 5 התרומה של איגודלה הייתה 2 נקודות ו-2 חסימות, ואז הגיע משחק 6 בו מיאמי עלתה לגמר במשחק שבו איגי קלע 4/4 לשלוש ו-15 נקודות בסך הכל. לפי הרגעים בהם הוא שיחק העונה, איגודלה עדיין יכול להשפיע על משחק או יותר בסדרה אם יהיה בריא.

חואן טוסקנו-אנדרסון הוא האחרון ברשימה, וזה שמוצא את עצמו ברוטציה רק מחוסר ברירה בפלייאוף הזה, כלומר בעיקר כשדריימונד גרין בבעיית עבירות או עושה שטויות. כנראה שאפילו אצל מאמן כמו סטיב קר בסוף יהיה שחקן שמקבל דקות בעונה הסדירה, ורק שאריות בפלייאוף, אפילו בלי שיטת "עומרי כספי", כלומר לחתוך את השחקן. כל זה עוד בלי להזכיר את צ'יוזה שמתחפש למרכוס סמארט ולא ראה פרקט בכלל בפלייאוף.

הצד של בוסטון / אינדיאני:

ושהטוב ביותר ינצח:

הקבוצה הטובה ביותר בליגה בשנת 2022 היא בוסטון סלטיקס. מקום ראשון בהגנה בעונה הרגילה, מקום שני בהתקפה. בפלייאוף: סיבוב הראשון – סוויפ על ברוקלין, קונטנדרית לפי לא מעט פרשנים. סיבוב שני – ניצחון על מילווקי, האלופה היוצאת. גמר מזרח – ניצחון על מיאמי, הפיינליסטית של לפני שנתיים. גולדן סטייט לעומתה סיימה את העונה הרגילה בצורה מזעזעת וניצחה בפלייאוף שתי קבוצות צעירות ואת יוקיץ', פחות או יותר לבדו. למישהו עוד יש ספק מי טובה יותר?

שובו של המזרח:

כשעזב את קליבלנד ב-2018 השאיר לברון ג'יימס לא רק את הקבוצה בלי כיוון אלא גם קונפרנס שלם חסר כיוון ונחות משמעותית. הקונפרנס שזכה באתר לכינוי המחמיא "מזפח" היה מורכב מכמה קבוצות טובות עד סבירות (רובן צעירות) ולא מעט מועדונים לא רלוונטיים. הדבר גרם לנדידה חזרה של כוכבים אל הקונפרנס הפחות נוצץ והוביל בסופו של דבר לאליפות הראשונה של טורונטו בראשות קוואי, קבוצה שבאופן קבוע הושפלה בפלייאוף על ידי לברון וחבריו. טורונטו ניצלה את הוואקום כדי לעבור את המזרח ולפגוש את האלופה המכהנת עם חצי סגל.

גולדן סטייט הגיעה לגמר ההוא מותשת ופצועה לחלוטין וטורונטו, שהייתה מנוסה יחסית מול פילי ומילווקי הבוסריות, הכניעה את הלוחמים שנשארו ללא רזרבות. מאז, תהליך ההתחזקות של המזרח רק התקדם כאשר יאניס ואמביד צברו עוד ניסיון וקבוצות התחמשו בשחקנים החזקים ביותר. השנה, אפשר לומר כמעט באופן רשמי, המהפך הסתיים. המזרח השנה היה חזק משמעותית מהמערב כמעט בכל אספקט והציג לא מעט קבוצות איכותיות ומאבקים צמודים עד לישורת האחרונה של העונה.

בוסטון לא פספסה אף פלייאוף בעידן טייטום ובראון. עונת הרוקי של הראשון הייתה חלומית כשהוביל את הקבוצה יחד עם בראון, שחקן השנה השנייה, למשחק 7 בגמר המזרח מול קליבלנד ולברון. בוסטון אמנם הפסידה אבל היה ברור שהתקרה של הצמד לצד סגל יציב ואיכותי תספק בסוף את הסחורה. היום, בליגה שמלאה בקבוצות בעלות שני ראשים, נראה שמדובר בצמד הטוב ביותר שיש לליגה להציע.

החזרה של הורפורד, ההבאה של יודוקה והטרייד שהביא לקבוצה את ווייט הן רק חלק מההחלטות הקטנות והחכמות שעשה המועדון במהלך השנה והביא את הקבוצה עד הלום, מרחק ארבעה ניצחונות מאליפות ראשונה מאז 2008 ושנייה בלבד מאז שנות ה-80. איך הם יעשו את זה? נכתבו כבר מספיק מילים על הקבוצה ועל היתרונות שלה. היום נתמקד במאצ'-אפ שלה מול גולדן סטייט שעל הנייר נוטה באופן ברור לטובת הירוקים.

הערה על סטטיסטיקה:

חישוב וניתוח סטטיסטיקות בפלייאוף הוא נושא שלדעתי לא פשוט. שתי הקבוצות אמנם שיחקו כמות משחקים דומה אבל כל אחת פגשה רק שלוש יריבות שלכל אחת מהן סגנון שונה לחלוטין. חישוב ריבאונדים ואסיסטים צריך להילקח בעירבון מוגבל כשכל קבוצה פגשה עד כה רק שלוש יריבות שונות בתכלית.

שתי הקבוצות אמנם מאוד דומות מבחינה סטטיסטית (אחוזי אסיסטים, ריבאונד ואיבודים דומים עם יתרון קל לגולדן סטייט באסיסטים וריבאונדים) אבל אם ניקח לדוגמה את נושא ריבאונד ההתקפה נראה יתרון קטן לגולדן סטייט. צריך לקחת בחשבון שבשתי הסדרות האחרונות ג"ס פגשה קבוצות שריבאונד הגנה הוא לא הצד החזק שלהם (דנבר הייתה ראשונה בתחום בעונה הרגילה) בעוד בוסטון פגשה בסיבוב הראשון קבוצת ריבאונד נוראית אבל בשני הסיבובים האחרונים התמודדה עם קבוצות שעולות עליה בתחום. משחק הניואנסים האלו חשובים והם מחייבים זהירות בניתוח הסטטיסיקה שמציגה, מטבע הדברים, לא מעט נתוניםפחות רלוונטיים, בטח לקראת סדרה מול קבוצה מסוימת שההכנה עליה ספציפית מאוד.

נקודות תורפה:

אם נסכם את הפלייאוף של גולדן סטייט עד כה אפשר לומר במשפט אחד: דע את החולשה של היריב. גיוון הרוסטר של הקבוצה מקליפורניה והמשחק המהיר שלה מכריח את הקבוצות היריבות להגיב במהירות. התוצאה היא לא פעם זיהוי החוליה החלשה ושינוי הגנתי והתקפי בהתאם. גולדן סטייט מחזיקה בכמה שחקנים שמסוגלים לשמור על כמה עמדות, מה שמאפשר לסטיב קר שינויים ברוסטר ובמבנה ההגנתי שלו. לדעתי זאת גם אחת הסיבות להתפוצצות של הקבוצה ברבע השלישי כמעט על בסיס קבוע. הפסקת המחצית מאפשרת הבנה של התנהלות היריבה לאחר 24 דקות משחק ומציאת פתרונות מהירים ויעילים.

הבעיה היא שלבוסטון, שבלא מעט היבטים דומה לגולדן סטייט, אין חסרונות בולטים מאוד. אין אף שחקן שאפשר באופן מובהק לבצע עליו חילופים ולזהות דרכו פרצה הגנתית משמעותית. בוסטון מעלה למגרש בכל רגע נתון חמישה שחקני הגנה טובים עד מעולים כשלפחות אחד מהם יכול להחליף עמדות (שלא לדבר על שחקן ההגנה של העונה ועוד שחקן שהגיע לחמישייה השניה) ויש לה מעט מאוד שחקנים שאפשר לומר שהם "חור הגנתי". משחק המסירות של גולדן סטייט עובד נהדר מול קבוצות שצריכות "להסתיר" שחקן בהגנה ומצאו את עצמן שוב ושוב במיס-מאצ'ים שהן מתקשות להימנם מהם. בוסטון, ובכן, היא ממש לא כזאת. לגולדן סטייט לעומת זאת עדיין יש את סטף שלמרות העבודה שהוא נותן עדיין יכול לגרום ללוחמים כמה בעיות הגנתיות.

קצב משחק:

המשחק המהיר (יחסית) של הלוחמים, בעיקר בשלבים בהם ההתקפה וההגנה מתחברות, עבד מעולה מול קבוצות איטיות כמו דנבר ודאלאס וגם היה שימושי בהתמודדות מול ממפיס שזה סגנון המשחק שלה. למרות שהיא פגשה בסיבוב את אחת הקבוצות האיטיות בעונה הרגילה היא הצליחה רוב הזמן לכפות את קצב המשחק שלה על יריבתה וכך להקשות עליה לעשות התאמות מהירות. לא פלא שהקבוצה היחידה שהווריירס התקשתה מולה באמת היא ממפיס, קבוצה שיודעת לרוץ (מקום 4 בקצב משחק בעונה הרגילה) ולנצל על תום התקפות מעבר (15 נקודות בהתקפות מעבר, מקום שני בפלייאוף).

בוסטון, כמו שראינו, פגשה שלוש קבוצות שונות בתכלית מהבחינה הזאת בשלבים השונים של הפלייאוף. ברוקלין הייתה קבוצה עם קצב משחק בינוני (מקום 11 בעונה הרגילה) וההגנה החסרה שלה אפשרה לירוקים להוביל את הטון ביתר קלות. הקושי האמיתי של יודוקה והקבוצה היה המעבר ממילווקי המהירה של יאניס (מקום 3 בליגה) לבין מיאמי (מקום 28). בוסטון הוכיחה שהיא מסוגלת לשנות את הגישה שלה מול שתי קבוצות כישרוניות שכל אחת מהן שונה בתכלית. הגמישות והעומק לא מאפשרים ליריבות של בוסטון לנצל את החוזקות שלהן עד הסוף והן פוגשות קבוצה שלא אכפת לה לשחק בסגנונות שונים. בנוגע לסדרה יהיה מעניין לראות האם בוסטון "תזרום" עם קצב המשחק של הלוחמים ותנסה להעניש אותה במגרש שלה או שתנסה ללכת על בידודים והריגת השעון.

שמירות וחילופים:

כל אחד מהחמישייה הפותחת של בוסטון שחקן הגנה טוב מספיק בשביל לשמור על סטף לפני שמגיעה עזרה. הקונצנזוס בנוגע לשינוי ההתקפי שסטף יצר והצורך בהתארגנות שונה של ההגנות נטחן עד דק. אלא שהכוח של הריווח בהתקפה של גולדן סטייט חזק הרבה יותר מול קבוצות שמנסות להימנע מחילופים ולא יכולות להרשות לעצמם ששחקני הגנה בינוניים ישמרו על סטף. בוסטון, כמו שראינו מול כל אחת מהקבוצות במזרח, לא מפחדת בכלל להחליף ויודעת להביא עזרה בדיוק בזמן הנכון.

נכון, הורפורד ודריק וייט לא יכולים לשמור על סטף באחד על אחד אבל הם שומרים מספיק טובים כדי למנוע ממנו לבצע תנועה מהירה או להילחם עם חסימה של דריימונד. החסימות של דריימונד, מנהל המשחק המרכזי של הלוחמים, מייצרות אוטומטית מצב שבו היריבה יכולה בקלות להתבלבל ולשלוח שני שומרים על סטף כשדריימונד מוצא את דרכו לסל בקלות (בטח כשאין מגן בצבע) למסירה החוצה, דאנק או החטאה מפוארת של לייאפ.

בוסטון לא מאפשרת נקודות קלות בצבע גם בהרכבים הנמוכים יותר כשרוברט וויליאמס על הספסל כך שגולדן סטייט תצטרך להתרגל למצב חדש בו היא לא מקבלת נתיב פנוי לסל כל התקפה שלישית. סמארט, כמו דריימונד, מסוגל להתמודד עם סנטרים גבוהים ממנו ועשה לא מעט בעיות לאדבאיו בסדרה הקודמת. הוא אמור להתמודד יפה עם לוני המשתפר ולתת לו קצת פחות מרווח לזרוק או לקלוט ריבאונד כך שהיתרונות שהיו לה מול דאלאס לא יהיו קיימים בסדרה הקרובה.

המבחן ההתקפי של גולדן סטייט הולך להיות קשה מאוד והסיבה פשוטה – בוסטון היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה כיום. עבודת השמירה הקבוצתית מעולה, בראון וסמארט שומרים מהטופ של הליגה ואין אף שחקן שאפשר לזהות אותו כחור הגנתי. בוסטון תחליף גם 80 פעם במהלך פוזשן ותנסה להכריח את סטף, קליי, וויגינס ופול לשחק אחד על אחד. משחק האייסו של סטף הרבה פחות קטלני משהיה פעם וגם השאר מעדיפים בהחלט לעלות לזריקה ממסירה (2/3 מהקליעות של הקבוצה באות מאסיסטים. אגב, גם של בוסטון). מלבד סטף אין אף שחקן ברוסטר של הלוחמים שיכול להעניש את החילופים פעם אחר פעם (אחד הדברים שדוראנט הוסיף לקבוצה) והיא תצטרך לשמור על הכדור ועל הראש שלא ילכו לאיבוד.

עבירות:

בסדרה שעברה: גרין – 4 עבירות למשחק, פול – 4, קרי – 3.2, וויגינס – 3. חשבתם שעברתם את הסיוט של סחיטת העבירות של לוקה? חכו שתראו את כישורי המשחק של סמארט והתבכיינות של תייס.

מאני טיים וניהול פסקי זמן:

בשנים האחרונות ראינו יותר מפעם אחת הפסדים של בוסטון במשחקי 7. טייטום עדיין לא קובי והוא לא תמיד ייקח את הזריקה האחרונה כך שחוסר הוודאות בנוגע למי שאמור לקבל את הכדור במצבים המכריעים הייתה בעוכריה של הקבוצה. השנה, יודוקה הצליח לזהות במשחקים נתונים מי השחקן החם שלו וסביבו לבנות את ההתקפה ברגעי המפתח. סטיבנס התקשה מאוד לאלתר בסופי משחקים ולחשוב קצת אחרת והשנה, יחד עם ניהול נכון של המשחק וידיעה מתי לעצור אותו (נקודה חשובה מאוד) יש לבוסטון הרבה מאוד סיבות להיות אופטימיים.

הרוסטר:

מרכוס סמארט – אני מתחיל דווקא איתו כי במובנים מסוימים מדובר בשחקן החשוב ביותר לקבוצה. לא הכי טוב, הכי חשוב. מכמה סיבות: אפשר לאהוב את סמארט ולקרוא לו שחקן נשמה, אפשר לשנוא את הפלופים שלו בהגנה אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שמדובר בשחקן עם הכי הרבה מוטיבציה למשחק שיש לקבוצה. טייטום ובראון כישרוניים מאוד אבל הם יכולים להיכנס לתודעה אנמית  שמשפיעה בעיקר על בראון בהתקפה ועל טייטום בהגנה. הרצון שלהם לא ללכת ראש בקיר (דבר שטייטום לדוגמא השתפר בו מאוד) יכול להוביל אותם למשחק מחושב מדי ונטול סיכונים אבל בגמר, לטוב ולמוטב, אי אפשר לשחק ככה כל המשחק.

סמארט (ביחד עם רוברט וויליאמס המצוין) אחראי להשאיר את כולם חדים ועירניים והוא מקבל מהמאמן דקות על המגרש גם כשהוא מחטיא בלי הכרה משלוש. הסיבה השנייה, אולי החשובה ביותר, היא ניהול המשחק. כשבוסטון הביאו באמצע העונה את דרק ווייט חשבתי שמדובר בניסיון להוציא את הכדור מהידיים של הכוכבים ולהעביר דרכו את ניהול ההתקפה. טעיתי. ווייט, שנגיע אליו מייד, משמש בעיקר כסקורר (באחוזים מזעזעים) ולמרות שהוא נמצא על הפרקט יותר מחצי משחק הוא מחלק רק 2.8 אסיסטים לערב בפלייאוף האחרון.

ניהול המשחק של בוסטון, אם כן, נשאר בידיים של סמארט והוא הציר דרכו עוברת ההתקפה של הירוקים. כשטייטום לוקח על עצמו את תפקיד מנהל ההתקפה הוא אמנם מוסר כמעט 6 אסיסטים לחברים אבל הוא מאבד 4.3 כדורים כך שהיעילות שלו בתחום מוטלת בספק. היחיד שאפשר לסמוך עליו בקבלת ההחלטות בתחום הוא סמארט (וגם הורפורד לפעמים) כך שהשטף ההתקפי של הקבוצה יהיה בעיקר על הכתפיים שלו.

בהגנה הוא גם כן לא רע (זכה בפרס חשוב העונה בתחום) ויקבל כנראה הרבה דקות על סטף. קרי מתקשה מול שומרים פיזיים וניידים שמצליחים להיצמד לו לגופייה (אה-לה פטריק בברלי, פרד ואן ווליט ומתיו דלבדובה) וייתכן בהחלט שזה מה שנראה ממנו בסדרה. היות ובצבע יחכו הורפורד או וויליאמס הוא יוכל להרשות לעצמו להסתכן בכך שסטף יעבור אותו וינסה לתקוף את הסל כשלכוכב הווריירס לא יהיה נתיב פנוי לסל קל. העבודה של סמארט על כוכב הווריירס תהיה מטבע הדברים אחת השאלות שיכריעו את גורל הסדרה.

אל הורפורד – פייר, התגעגענו. אחרי שהלך לקייטנת ניפוח סטטיסטיקה באוקלהומה הסנטר חזר היישר לחמישייה של בוסטון כדי להשיג טבעת אליפות לפני שיהפוך ללא רלוונטי. החזרה של הורפורד הייתה בדיוק מה שהמועדון היה צריך: 11 נקודות, כמעט 2 שלשות ב 43.2% ו 60.7% אפקטיבי, 3.5 אסיסטים על 1.1 איבודים בלבד וכמובן – 9.6 ריבאונדים, 1.5 מתוכם בהתקפה. הורפורד הוא השחקן עם הנט רייטינג הכי גדול בחמישייה בפלייאוף והוא משחק הכי הרבה דקות מבין השחקנים שלא קוראים להם ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון.

יודוקה סומך עליו בעיניים עצומות והוא יכול להעלות אותו בהרכב ולשחק כאילו מדובר בהרכב נמוך. מלבד היותו הריבאונדר המרכזי הוא גם מנהל המשחק השני הכי חשוב בקבוצה כשאפשר לראות לא פעם שהוא מנהיג את ההתקפה מהפוסט וקולע מצוין אם כי עד כה הוא לא לקח מספיק זריקות. אף קבוצה לא תשתמש במגן הטוב שלה כדי לשמור על הורפורד והוא יוכל לנצל לא מעט מיסמאצ'ים כדי להתקרב לסל או להיות פנוי לזריקות משלוש. בוסטון התקשתה לא פעם לקלוע מחוץ לקשת והאחוזים של הורפורד מצדיקים יותר זריקות שלו מהטווח.

ג'ייסון טייטום – עוד שחקן נהדר של אלופת המזרח. ועכשיו ברצינות: בגמר, יותר מכל, יש לכוכב של הקבוצה את התפקיד הקשה ביותר – לקחת את הזריקות שאסור לקחת. אין משחק כדורסל בלי בחירות שנויות במחלוקת ולקיחת זריקות קשות והיכולת של טייטום לקלוע אותן יכולה להיות ההבדל בין עונה מלאה במחמאות לתואר הפיינלס MVP. טייטום חייב לייצר את התחושה שאי אפשר להשאיר אותו עם שומר יחיד ולמשוך אליו כמה שיותר אש מההגנה של הלוחמים. ישנם משחקים בהם הוא קולע שלשות עם שלוש ידיים על הפרצוף ומחסל כמעט לבדו את ההגנה אבל גם כמה משחקים בהם הוא פשוט לא פוגע. אפשר לדבר על המון שוברי שוויון ושחקנים שוליים אבל שובר השוויון האמיתי על הבמה הגדולה ביותר של עולם הכדורסל היא היכולת להפוך יכולת טובה לעל-אנושית. אם טייטום והקבוצה יצליחו להביא עליו את השומרים הנכונים והשחקן יזרים לעצמו קרח בוורידים יהיה ללוחמים קשה עד בלתי אפשרי לקחת את הסדרה.

ג'יילן בראון – ממש כמו קליי תומפסון לפני הפציעה, בראון הוא שחקן ההגנה-התקפה החשוב ביותר לקבוצה. הריכוז שלו בהגנה לפעמים לוקח לו אנרגיות בצד ההתקפי אבל בפלייאוף האחרון הוא נשאר עקבי פחות או יותר ומצליח לנהל את הכוחות שלו ולהוסיף להגנה המצוינת גם קליעה יציבה לשלוש (2.4 שלשות למשחק ב-38.6%) ולא מפחד לחדור לסל. לכל זה הוא מוסיף 6.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים ו-1.2 חטיפות כשהוא מפנק את הקבוצה ב 3 איבודים למשחק. גם הוא וגם טייטום לא מצליחים לשמור על הכדור כמו שצריך והם מאבדים יחד יותר מחצי כמות האיבודים של הקבוצה כולה.

כמו שראינו, עדיף בהחלט לתת את ניהול ההתקפה לשחקנים אחרים שידעו לתת את הכדור לבראון או טייטום רק אחרי חילוף טוב או התמקמות בעמדה טובה. השאיפה היא ששני השחקנים יהיו עם הכדור רק כשברור שהם הולכים לזרוק או להתקדם לסל במטרה לקלוע נקודות יחד עם אפשרות למסור מסירות אחראיות לשחקנים מחוץ לקשת או לתוך הצבע. בכל מקרה בראון הולך לפגוש את קליי בשני הצדדים של המגרש ולקבל לא פעם את דריימונד או וויגינס כשומרים. היכולת שלו להתמודד מולם תהיה חשובה כאשר כדרור יתר יכול להוביל את המגינים הזריזים של הווריירס לחטיפה. במילה אחת: יעילות.

גראנט וויליאמס – הפתעת הפלייאוף. 1.8 שלשות ב-40.5% נהדרים, 10.1 נקודות ו-4.3 ריבאונדים. הילד בן ה 23 לא צריך את הכדור ביד והוא משלים נהדר את החמישייה של בוסטון התקפית והגנתית. אחרי שהשיג את מטרת חייו והופיע בשער של ידיעות הופס של האשך (עיתון הספורט החשוב ביותר חוץ מספורטס אילוסטרייטד) הוא ינסה לסייע לקבוצתו לזכות בתואר שמתקרב אליו בחשיבותו. יכול לסייע בהגנה כמעט על כל אחד אבל כנראה יראה דקות לא מבוטלות בעיקר על דריימונד שהשמירה עליו כוללת בעיקר ניסיון להקשות על המסירות השוטפות, התנהלות נכונה בחילופים וקואוצינג קבוע שיגרום לו לזרוק מכל טווח. התיאום ההגנתי שלו עם סמארט שישמור על סטף חשוב מאוד כדי להקשות עליו להוציא את הכדור למסירה ולהכריח אותו לבצע שגיאות.

רוברט וויליאמס – היכולת של וויליאמס להתמודד עם ההרכבים הנמוכים של הלוחמים תכריע בשאלה האם הוא יוכל לקבל הרבה דקות. הסנטר הצעיר השיג השנה 25 דאבל-דאבלים וטריפל דאבל אחד והוא מוביל את הקבוצה בריבאונד התקפה בפלייאוף (2.4 למשחק), תחום שהקבוצה לא מצטיינת בו. אם בוסטון תצליח קצת להאט את הקצב ולשמור על הכוכבים היא תוכל בהחלט ליהנות מהנוכחות שלו כמגן צבע וחוסם (זריקות) לא רע בכלל. הבחירה לחמישיית ההגנה השנייה יחד עם אדבאיו, גרין וג'רו הולידיי קצת מוגזמת לטעמי אבל כך או כך מדובר בשומר מעולה ובשחקן צעיר ומאוד אנרגטי.

דרק ווייט – 25.1 דקות, 2.8 אסיסטים ו-8.1 נקודות באחוזים נוראיים למנהל ההתקפה של החמישייה השנייה. הרכש מסן אנטוניו מצליח לפעמים לתפוס יד כשההתקפה נתקעת ויחסית לגובה והמשקל שלו הוא שומר לא רע בכלל אבל הוא יצטרך לאפס את הידית ולקחת בחשבון שלגולדן סטייט יש לא מעט שחקני הגנה טובים גם בחמישיית המחליפים. בעונה הרגילה המספרים שלו היו טובים יותר בכל התחומים ונראה שהעייפות עושה עליו את העבודה. ובכל זאת, לפעמים הוא יודע מתי לקלוע את השלשות החשובות ואסור יהיה לזלזל בו.

מאליק פיץ – 0.8 נקודות ב-66.7% מהשדה ו-100% לשלוש ב-1.6 דקות. אם זאת לא דומיננטיות של הקלעי המדויק במזרח אני לא יודע מה כן.

שאלות כלליות:

דאבל טים על סטף – שאלה שהתשובה של יודוקה עליה מעניינת אותי מאוד. כאמור סטף לוקח הרבה פחות זריקות מהלוגו אבל הוא כן משתמש באפשרות שהוא יעשה את זה כדי לרווח את ההתקפה. היות וסמארט שומר עליו יכול להיות שלא יהיה צורך יותר מדי בניסיון ל"טראפ" בתחילת התקפה או לאחר חסימה. אני מאמין שלפחות בהתחלה הקבוצה לא תמהר ללכוד את סטף ותזרוק עליו שומרים רק כשהוא יתחיל להתחמם. גם אז עם ניסיון מירבי להשתלט על המסירות המהירות.

סמול בול – הגבוהים של בוסטון מהירים יחסית וגם יכולים לשמור מחוץ לצבע, לכן אני לא רואה סיבה להתעקש על משחק ללא סנטר כדי להשיג ייתרון בריבאונד ולחסום את הצבע. הורפורד הוא סנטר בערך כמו שסמארט הוא גארד כך שאפשר בהחלט לשחק בסמנטיקה ולהכריז עליו כעל נמוך. לא חושב שזה יעליב אותו.

שמירה על קשת השלוש – בוסטון היא הקבוצה ששומרת הכי טוב על קשת השלוש בליגה. היריבות שלה – ברוקלין (מקום 10 באחוזים לשלוש בעונה הרגילה), מילווקי (מקום 5) ומיאמי (מקום 1) קלעו מול בוסטון, שימו לב: 31.7%, פחות מכל קבוצות הליגה בעונה הרגילה (אוקלהומה הייתה אחרונה עם 32.3%). למרות השינוי הגדול שעבר על גולדן סטייט העונה היא עדיין מתבססת על הקליעה מבחוץ. כשהקליעה של הווריירס מבחוץ לא נכנסת היא נוטה לפעמים לאבד את הראש ולנסות ללכת על כיוונים לא אחראיים. בוסטון צריכה להכריח את הלוחמים להרוויח את הנקודות שלהם על ידי זריקות מיד ריינג' ותקיפות של הסל בהנחה שהצבע שלה יהיה הרבה יותר שמור מאשר זה של דאלאס.

ריבאונד – תחום בו שתי הקבוצות נמצאות באותו האזור (עם יתרון קל ללוחמים). מי שהיה אמון על התחום בגמר המערב היה לוני עם 10.6 ריבאונדים למשחק ו 3.8 בהתקפה. ההתקפה של בוסטון יכולה להביא לחילופים שיהפכו את לוני לנטל הגנתי ויכריחו את קר לתת לו פחות דקות. המשמעות תהיה צבע יותר פנוי עבור הקבוצה ויותר חשוב ייתרון גובה חשוב בקליטת ריבאונדים משני הצדדים.

הימור:

אינדיאני: סטיב קר פגש בגמר עד כה שלושה מאמנים שזאת שנתם הראשונה. הוא הפסיד פעמיים וניצח בקושי פעם אחת, כשהיה אף הוא רוקי. עוד שישה משחקים המאזן יהפוך ל-1- 3. בוסטון ב-6.

פריוויו למשחק 1 / עמיחי קטן:

4:00 גולדן סטייט ווריורס – בוסטון סלטיקס (0-0 בסדרה):

הזכרתי לא מעט את זה שהווריורס פותחים סדרות מעולה, עם מאזן 21- 2 במשחקי 1 בעידן סטיב קר, ולזה אפשר להוסיף את הנתון לפיו הסלטיקס מתקשים במשחק 1 העונה – הניצחון הכי צמוד בסוויפ על ברוקלין ועוד שני הפסדים. נזכיר בטבלה כמה נתונים השוואתיים ב-3 משחקי 1 של כל אחת מהקבוצות ויריבותיהן בפלייאוף הזה:

משחקי 1 בפלייאוף 2022גולדן סטייטבוסטון
תוצאה117.3 – 103.3103.7 – 111
ריבאונדים48 – 35.343 – 40.7
אסיסטים29.3 – 2222.3 – 20
איבודים15 – 12.316 – 13.7
אחוזי שדה52.1% – 42%42.1% – 47.6%
אחוזי 339.2% – 30.9%35% – 37.5%
אחוזי עונשין67.7% – 72.4%76.3% – 81%
קצב משחק97.798.7
רייטינג התקפי120.1105.1
רייטינג הגנתי105.8112.5
נט רייטינג14.37.4-

אפשר לראות שגולדן סטייט פותחים חזק גם התקפית וגם הגנתית, בעוד שבוסטון פותחים חלש יותר ממה שקורה אצלם בהמשך, בעיקר בהגנה שם הם מוצאים את השיטה המתאימה אחרי המשחק הראשון. ניתן לראות שקיירי קלע 39 ב-60% מהשדה במשחק הראשון לעומת 46 ב-37.2% מהשדה ביתר הסדרה, יאניס חילק 12 אסיסטים במשחק הראשון ולא הגיע ל-10 באף אחד מהאחרים ובאטלר פתח את הסדרה עם 41 נקודות, ואחרי זה התקשה מאוד עד לצמד המשחקים האחרונים.

ברמת השחקנים, את גולדן סטייט מוביל במשחקי 1 דווקא ג'ורדן פול עם 26.7 נקודות ו-5 אסיסטים ב-64.4% מהשדה, 52.4% לשלוש ו-100% מהקו, בזמן שסטף עם 20.3 נקודות ו-4 אסיסטים ב-40.8% מהשדה, 40.7% לשלוש ו-71.4% מהקו. כלומר, ג'ורדן פול ניצל הכי טוב את חוסר המוכנות של ההגנות במשחק הראשון, כשבהמשך הן למדו להתמודד איתו, אבל אז סטף העלה הילוך ולקח על עצמו יותר בשלבים מכריעים של משחקים וסדרות.

בצד של בוסטון, טייטום הוא זה שלוקח על עצמו במשחקי 1 עם 27 נקודות ו-6.7 אסיסטים למשחק ב-44.6% מהשדה, בזמן שהאחרים צריכים עוד קצת זמן להיכנס לעניינים כשבכל אחד מהמקרים הבא אחריו ברשימת הקלעים של בוסטון קלע לפחות 5 נקודות פחות ממנו. בהמשך, הסלטיקס מוצאים את הדרכים להכניס את האחרים ואת הנעת הכדור לעניינים.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 547 תגובות

  1. תודה. יוצאים לדרך.
    אני מאוד אוהב את שתי הקבוצות (אבל יותר את גולדן סטייט) אז הגמר הזה זה סוג של חלום שהתגשם. או סיוט. לא יודע.
    הסלטיקס ממש טובים בלשמור על העמדות שבהן משחקים אלה שמייצרים את מירב הנקודות בשביל גולדן סטייט. גולדן סטייט הסתדרו יפה עם רוב סוגי ההתקפות שזרקו עליהם בדרך לגמר.
    יש לי תחושה שזו תהיה סדרה עם הרבה הגנה וgrind…

  2. תודה לכם, שאפו על הפריוויו, נהניתי מכל רגע בו.
    אני בעד הלוחמים אבל חושש מאוד מהסלטיקס, ההגנה שלהם והתצוגות שלהם בפלייאוף הזה גרמו לי לתפוס מהם.
    רק בסידרה מול מיאמי ראיתי את החסרונות שלהם, הם נשחקו ועבדו קשה בכל סדרה שהייתה להם
    בזמן שהלוחמים לא באמת התקשו.
    משהו ששמתי לב אליו בלוחמים ואני לא יודע אם זה זחיחות או שבאמת הייתה להם נפילת מתח,
    במשחקי הכרעה בחוץ הם תמיד הפסידו וסגרו את הסיפור בבית, אני לא יודע אם זה בגלל שהם מודעים לכמה הם טובים ומעדיפים לסגור סיפור בבית או בגלל ירידת מתח ובגלל שהם לא מצליחים לסיים את הסיפור בחוץ.

    ההימור שלי זה 4-2 ללוחמים.

  3. תודה עמיחי קדימון מפואר
    אני משחרר את סדרת הגמר הזאת מכל נבואה.
    סלח לי גיא. בכל מקרה בכוונתי לשלם לך את חובי, אפנה אליך בעניין בערוצים המקובלים
    🙂
    התקנתי בצנטרישוט טי-וי ענקית כמו של מנחם ואני מתכוון לצפות במשחקים משם.
    מקווה שתהיה לנו סדרה מותחת עם כמה שפחות בלואו-אאוטס.
    אם יש "מגיע" אז אלה הורפורד וסטף.

        1. חחחחחחחחחח
          דה שוט להתערב
          אתה על העגלה של גולדן,תחבל בעגלה,תפיל את שי
          פופרס ישלם את חובות ההימורים
          אתה הנשק הסודי שלנו,סוסון טרויאני
          לך תראה איזה קסדה עיצבנו לכבוד הגמר
          יש סרטון שלך מדגים למטה

            1. מנייאקים כל היחידה הזאת מנייאקים

            2. וואלה דה שוט זורקים אותך מיד ליד כאילו אתה הזכויות על ליאור אליהו

            3. חחחחח לגמרי
              אף אחד לא רוצה אותי על העגלה שלו אבל הבאתי להם בהפוכה – אני נשאר נייטרלי – זה אומר שלפחות אחד מהם יצטער חחח

      1. חבריקו – זה סופי
        אני משחרר
        🙂
        שומר לעצמי את הזכות להתערב על משחקים בודדים – אם וכאשר
        🙂
        בהצלחה לשני הצדדים… חחח

  4. אין יותר מושקע מזה. שחקתם אותה
    .
    ראיתי יותר מדי משחקים של הוורויס בפלייאוף ואני לא זוכר פעם אחת הם נראו בצרות.. לא משנה מה קורה על המגרש
    אם זה משחק גרוע של קליי, אם זה בעייות עבירות של גרין וקרי ביחד, אם זה הגנה מחוררת של פול, לא משנה מה הם תמיד במשחק באפס מאמץ, וגם אם בפיגור לאורך כל המשחק, ברבע הרביעי תמיד הכל מסתדר עם טיפה גז
    וזה לא שהם מציגים כדורסל דורסני ומדהים, רחוק מזה מאוד…
    .
    מסכים מאוד עם הנק' על רלוונטיות הסטטיסטיקה לקראת הגמר, אין קשר בין הקבוצות ואין שום קשר בין הקבוצות ששיחקו נגדם לאורך הפלייאוף..

  5. פריוויו ענק… ענק! תודה גדולה, עמי האינדיאני חי!
    .
    רק הערה קטנה – בוסון הפסידה רק משחק 7 אחד בשנים האחרונות (לקליבלנד ב-18).

  6. גדמת.
    לא אמרנו שנפטרנו כבר מהאינדיאני הזה? זוכרים, אמרנו שהליגה לא רוצה אותו יותר, נפרדנו ואמרנו מילים יפות ששנינו ידענו שלא התכוונו אליהן. למה אני צריך שוב לקרוא ניתוח ארוך ומלמד מאדם עם סגנון כתיבה מעניין? ג'יבס.
    (לעמיחי גם מגיעות מחמאות, אבל אני כבר יודע שניפטר ממנו רק בקבר)
    .
    אניהו, גמר. שתי קבוצות שאשמח מאוד אם כל אחת מהן תזכה, אז כל מה שנשאר זה להתרווח במושב (באוטובוס), לפתוח את המכסה (של האוזניות) ולהעביר לשידור (לינק בטלפון של שידור חוזר של המשחק ללא ספוילרים). יהיה כיף (ובתקווה בשביל האווירה המתאימה ישב לידי מישהו עם ריח חזק של אלכוהול).

  7. תודה רבה על פריוויו מפואר.
    אין לי מושג בעד מי אני – בגדול ברור שבעד בוסטון כי מעולם לא הצלחתי לאהוד את גולדן סטייט – בטח לא בגרסת דוראנט, אבל אם הלוחמים יקחו אשמח בשמחתם. אין פה לייקרס 2000-2004 מיאמי 2011-2014 כאלה.
    סטף fmvp יהיה צדק היסטורי ובהיותי קשת רודף צדק אני בטוח שכדאי שזה יקרה, אבל בוסטון הם אנדרדוג וה"וורררריורס, ווררררריורס" המאוס מהקהל באורקל צ'ייס סנטר כשדריימונד צורח על השופטים.. קשה קשה.
    נותר רק לדמיין את דוראנט לבוש ירוק, מעודד את בוסטון וכל רגע מרפרש את הטוויטר, ובחדר השני את אירווינג לבוש צהוב, מדליק קטורת צהובה ומחזיק בובת וודו ירוקה של סטיבנס.

            1. מ.ש.ל

  8. תודה רבה. פטריוטיות באמת מדהים. לגולדן יש בעיה עם גבוהים ניידים. טריפל j די שלט בסדרה ופה הם יתמודדו מול הורפורד שהכושר שיא והוא לדעתי יהיה הx פקטור שיחווה את טייטום עד האליפות. הכי הגיוני זה בוסטון ב6 אבל מכיוון של ובטון קשה לסגור סדרות אז אולי בוסטון ב7 אבל מראה לי נלך על 6

  9. פריוויו מפואר ברמה היסטורית, אני בספק שהסדרה תהיה ברמה כזו, אבל אשמח להתבדות. תודה רבה רבה עמיחי ואינדיאני.
    .
    שתי קבוצות מצוינות, קבוצתיות, חכמות, אקס ספרסיות, משחקות ספרס בסקטבול משוכלל, וסימפטיות, אז אני נייטרלי. לדעתי לבוסטון יש עוד הילוך, בעיקר סביב שימוש נכון בדרק וייט, אבל לא יודע אם זה יקרה. נראה לי שבסוף הצהובים ינצחו, נקווה שזה יקח 7 משחקים.
    .
    בנוגע להלילה – נוטה להאמין שהביתיות והניסיון ישחקו תפקיד במשחק הראשון וגולדן ינצחו. אם לא, זה דווקא יהפוך את הסדרה למעניינת יותר.

  10. תודה רבה על פריוויו מושקע מאוד. בספר שלי שניכם האלופים האמיתיים ותענוג לקרוא כל מילה שלכם. בוסטון יבואו עם הסכין בין השיניים, ויש בי תקווה קטנה בלב שירחיקו את גרין וסמארט מהדקה הראשונה לכל הסדרה.

        1. אינעל ראבק איך הישגת את המודל הזה ,
          הוא מתוכנן לצאת רק בעונה הבאה,במיוחד לוותיקים,כמו הבבון
          הוא נועד לאלה שמאבדים שליטה

            1. חחחחחחחח לים

            2. נראה לי שדה שוט ממרוב זמן בצנטרישוט,חטף פחד במה

            3. הוא הפך לילד בועה, אסור לו לצאת מהצנטרישוט, המציאות בחוץ מסוכנת לו

            4. טמיר ופופר הרגתם אין אין הרגתם אני מתה
              😂😂😂😂😂😂😂😂😂

            5. חחחחחחח

  11. פריוויו ענק
    אני לטובת גולדן סטייט אבל חושב סלטיקס ב 6
    בניגוד לדעתי על הבייתיות בנבא וחוסר החשיבות שלה לדעתי נראה רק ניצחון חוץ אחד בסדרה ויש מצב שהוא יקרה הלילה.
    בוסטון לוקחת משחק מ 2 המשחקים במפרץ
    בוסטון מנצחת את 2 משחקי הבית שלהם ועולה ל 1-3
    הווריירס מנצחים במשחק 5 בבית ומצמקים ל 2-3
    בוסטון חוזרת הביתה כדי לחגוג אליפות ב TD garden ואל הורפורד הצעקה:
    https://youtu.be/Wcz_kDCBTBk

  12. בנושא אחר היום ראיתי כתבה שבמידה וקווין דוראנט ירצה לעזוב את ברוקלין ויבקש טרייד אז פיניקס סאנס נמצאים מקום ראשון בסוכנויות ההימורים כקבוצה הבאה שלו ובמקום השני אם אני לא טועה דאלאס

    1. לא יודע לגבי דוראנט,
      אבל ג'יימס ג'ונס מנהל את הפיירול של הסאנס בצורה מופתית שמאפשרת לו גמישות יוצאת דופן –
      הרבה חוזים נגמרים של שחקנים משלימים איכותיים. לצד הפוטנציאל האדיר של קמרון ג'ונסון ויכולת להעביר 2 בחירות סיבוב ראשון מדובר בפוטנציאל מרשים לטרייד איכותי.
      לדוגמה – קראודר (שנה אחרונה, 10 מיליון) + סאריץ' (שנה אחרונה, 9.5 מיליון) + קמרון פיין (אחד החוזים הטובים – חתום לשנתיים, 6 מיליון לשנה, שנה אחרונה אופציית קבוצה. גמישות אידאלית) + קמרון ג'ונסון (6 מיליון, הקבוצה צריכה להוכיח את חוזהו לפני כל טרייד. צעד טכני) מתאימים חוזית לטרייד עבור דוראנט.
      היות ואייטון לא חתם על הערכת חוזה רוקי בקיץ הקודם, הסאנס יכולים להביא את דוראנט (מותר לקבוצה להחזיק 2 שחקנים כאלו. יש כבר את בוקר, אם אייטון היה חותם, אי אפשר היה להביא את דוראנט מבלי לוותר על אייטון או בוקר)
      חמישייה של פול, בוקר, ברידג'ס, דוראנט, אייטון.
      מחשבה מפחידה.
      .
      או במילים אחרות –
      .
      חלומות באספמיה….

            1. צודק. אי אפשר להחזיק 3 שחקנים על חוזה כזה פעיל, לא כזה שהיה בעברו.
              .
              הצד החיובי?
              אפשר להביא את לוקה…

            2. חבל באמת שלא קיבלנו צ'אנס לשים עליו את היד.

      1. א-מותר לחלום
        ב- זה לא כזה רחוק מהמציאות בבלאגן שנוצר בברוקלין.

        כפי שאמרת יש לסאנס מה לתת אבל בניגוד אליך אני חושב שאייטון או ברידג'ס יהיו כלולים בטרייד.

        דוראנט חוזר לחוף המערבי לצד בוקר או לוקה כדי לנקום בווריירס😀

        בכל מקרה צפוי קיץ מעניין.מאז שהשחקנים החליטו בשנה שנתיים האחרונות ברוב המקרים לא לחכות לפרי אייגנסי ולחתום חוזים גדולים וישר שנה גג שנתיים אחר כך לבקש טרייד אז הפרי אייגנסי איבד מאיכותו כפי שהיה בעשור הקודם.כל האקשן נשאר בטריידים.
        נראה בקיץ איך מסתדרים הקלפים

        1. נראה כמו אייטון קאם ג'ונסון ובחירות דראפט לברוקלין
          דוראנט ועוד שחקן להשלמת שכר סטייל ברוס בראון לפיניקס

          במקרה של דאלאס לדעתי אלו יהיו ברונסון ופיני סמית שיעשו את דרכם לדאלאס

          כרגע אלו רק ספקולציות ויש עוד קיץ שלם בשבילם

    2. זה יהיה מהלך מתקן עבור הקריירה של דוראנט ללכת לפיניקס ולנצח את הווריורס.סבירות נמוכה לדעתי , הוא מחפש לשחק בעיר מרכזית

  13. הווריורס די בוודאות יבואו באזורית נגד בוסטון ויכריחו אותם לקחת זריקות כמו עם דאלאס . אני מקווה שבוסטון יבואו מוכנים לזה . נקווה גם שבראון והורפורד יבואו לשחק ברמה גבוהה הם יהיו חשובים מול הגנה אזורית וכמובן הטיים לורד חשוב מאוד לריבאונד התקפה והוא בכלל יכול להיות שחקן מאוד משמעותי בסדרה.
    אין לי הרבה ציפיות לסדרה הזו . הניסיון בגמר לדעתי יתן את שלו . 4-1 לווריורס , קרי fmvp (כאילו זה באמת ישנה את העובדה שהוא שחקן היסטורי)

    1. מעניין
      גם מול דאלאס הם הקפידו לעשות את זה לפרקים מסוימים ולא קבוע. וזה השתלם בסוף..גם כשהייתה מחצית שדאלאס הפציצו מה3, מחצית שנייה היו יבשים והווריוס חזרו
      אם אני לא טועה מילווקי השתמשו בזה נגד בוסטון עם הצלחה חלקית בלבד כי בסוף בסוף השלשות שלהם נכנסו באחוזים מספיק טובים כדי חנצח את הסדרה. ה7 שלשות של וויליאמס במשחק 7 (מול הבאקס) למשל היו בעקבות הגנה איזורית.
      אז מצד אחד כשהווריוס הימרו על זה זה השתלם להם, מצד שני כשהימרו על זה נגד בוסטון זה לא השתלם
      יהיה כיף

  14. תודה על פריוויו נהדר!
    משחק גורלי מאוד הלילה. ניצחון של הווריורס והסטטיסטיקה לטובתם – הם יגיעו ל-4 ניצחונות קודם. בין אם בסוויפ או בסדרה של 7 משחקים, הם ימנפו את היתרון הזה ויילכו עד הסוף.
    ניצחון של בוסטון – ותהיה סדרה פתוחה עם סיכויים שווים ל-2 הקבוצות.

  15. תודה עמיחי ואינדי פריוויו מפיל לסתות.
    כשהסתיים השלב הראשון ו 16 קבוצות עלו לשלב השני הצעתי הצעת יעול מצויינת לבטל את הפליאוף ולעבור ישר לגמר בין הלוחמים לבוסטון. אז,קודם כל אני מרשה לעצמי לתפוח לעצמי על השכם (בין היתר כי אני יודע שאף אחד לא יעשה את זה במקומי. דרך אגב יש מתנדב בקהל? ידעתי. אף אחד לא קם). ולכן כרגע אני עןמד בפני המבחן הסופי ליכולת החיזוי שלי. ומה שיש לי לאמר זה שגם אם אטעה את המוניטין שלי אף אחד לא יכול לקחת הפרשתי בדוחות הכספיים הפרשה בסעיף מוניטין וזהו. ולגבי הסדרה הזאת:
    וויז אול דו יו ריספקט – אני פשוט לא מצליח אפילו לדמיין מצב שהלוחמים מפסידים לבוסטון (והלוואי (שלא) אתבדה). קצת קשה לי לדמיין את המץ אפ בינהם אני כבר לא זוכר מתי הם שיחקו זו מול זו ויכול להיות שאחרי משחק אחד דעתי תשתנה. אני אוהב את בוסטון עוד מתקופת לארי לג'נד (זה לא מנע ממני להיות פוליאמורי ולאהוב גם את מג'יק ו LA במקביל). כשטייטום הצטרף לליגה עוד לפני הדראפט חשבתי שהוא הכי טוב בדראפט הזה והוא הרבה להוכיח את זה במשך השנים. טייטום הוא קצת קליי. אי אפשר שלא לאהוב אותם. שני הגברים של הליגה (הרשו לי במטוטה להוסיף לרשימה את באטלר חיבה אישית). באמצע העונה בזמן הביג דיספר מבוסטון כשהתחילו לעוף רעיונות הזויים להטריד את טייטום או בראון עמדתי כחומה בצורה מולם ואפילו אמרתי לרזי שהצמד הזה שווה אליפות ביום מן היים ושהטיים ליין שלהם הולך ומתקרב והוא הרבה יותר קרוב ממה שהם חושבים. תודה אברי – תודה ותגיד לכולם שאתה עד שאמרתי את זה.
    אז אני אוהב בוסטון ומה יותר טוב מאליפות לשחקן שקלטת אותו עוד בדראפט. וזיהוי שהטיים ליין שלהם קרוב בהרבה מה שאנשים חושבים (אברי תודה ותגיד לכולם שאמרתי).
    בקיצור למרות האהבה לבוסטון אני עם הלוחמים שאני עוש יותר גרופי שלהם מבוסטון

  16. תודה על קדימון מדהים. לו יהי והסדרה תהיה טובה יותר.
    שהטובה ביותר תנצח (עם עדיפות לבוסטון הסימפטית).
    יתרון הניסיון לצידה של ג"ס הוא משמעותי ויחד עם הספסל הרחב הם כנראה יכריעו.
    או שבוסטון תראה לנו משהו גדול.

  17. קצת להוריד ברשותכם
    הבעייה בסדרה הזאת שחסר בה מוזיקה
    מלבד סטף אין בה שחקנים שקמים בשבילם בלילה.
    לפחות מבחינתי.
    אני פחות מתלהב מכדורסל קבוצתי. אני כן אוהב מלחמות MMA סטייל בוסטון-מילווקי אבל גם זה עד גבול מסויים.
    מה יהיה חסר הסדרה הזאת? יופי (או אם תרצו מוזיקה).
    למה הכוונה?
    לקליעה של דוראנט או של כרמלו, החדירות של ג׳ורג׳י בוי, השמאליות והמהירות של ראס, הגאונות בחדירה עד הקרש של לוקה, הג׳אמפר של כריס פול ואפילו של בוקר, העצמה של לברון הצעיר ושל ווייד, גם של אדוארדס ושל ג׳ימי באקט, הסטפבק של הארדן…
    זה היופי בכדורסל – התופעות – הפנומנות.
    .
    טייטום שחקן על אולי הכי טוב בפלייאוף הזה, אבל התנועה שלו גמלונית והזריקה מחרידה. אין בהן חן. כנ״ל בראון היעיל והעכבישי, גם הורפורד מדהים ואהיה מאושר אם יזכה בטבעת הנכספת אבל הזריקה שלו כואבת בעיניים. אני לא מתחיל בכלל לדבר על סמארט וגרין או על הדחליל פול. ויש גם לוני וגראנט וויליאמס ודרק ווייט – נהדרים – אבל היופי של המשחק מהם והלאה.
    .
    נשאר סטף. אותו תמיד תענוג לראות אחד יחיד ומיוחד אבל גם הוא קצת התעגל, כבר בשנה שעברה ציינתי שהזריקה שלו מעט השתנתה, הפכה יותר להדיפה. האחוזים בהתאם. קליי בכלל איבד שני צעדים, גם כשהוא קולע סלים מדהימים פה ושם בשחרור המהיר שלו – זה לא אותו ״נגן״ של פעם.
    .
    זה נשמע כמו קיטור אבל זה לא. זאת העדפה, זה ״טעם״. מסירות וחסימות ותנועה וחכמת משחק וחילופים אוטומטיים – לא כוס התה שלי. לא ממש ״יפה״ בעיני.
    בהצלחה לשני הצדדים

    1. הלו דה שוט
      אתה שייך לגולדן,קשור עם שרשראות פלדה לעגלה הגולדנית עם שי
      תבצע את המשימה,פופרס יטפל בחובות ההימורים

    2. יש בזה משהו.
      אני גם מעדיף בהרבה כוכבים על קבוצתיות, זה הרבה יותר כיף. (בגלל זה הערכתי אבל לא אהבתי את הספרס).
      אני באופן אישי תמיד מעדיף אתלטיות ופלשיות (לברון,וויד הצעיר, רוז, יאניס) מאשר קליעה (דוראנט, לוקה, נוביצקי וכו')
      אבל עדיין לא הכי מסכים איתך לגבי טייטום, יש לו זריקה הכי מלוטשת בליגה שמשולבת עם מובים יפים לעין שנותנים הפרדה מהשומר בזריקה ובנוסף הוא אתלט לא מדהים אבל טוב.
      יש לא מעט רגעים שהוא פשוט יכול להתפוצץ ולקלוע מכל בלטה וזה מחזה מרהיב למדי.
      אחרי שניהם יש פער ב"יופי" אז נסתפק במכות בין סמארט לגרין.

      1. גם אני הערכתי מאוד את הכדורסל הגאוני של הספרס שהיו מן גילגול מוקדם של גולדן סטייט – אבל באמת היה לי קשה להתחבר. כשהיו בשיאם – אהבתי יותר את אוק סיטי הנוצצת
        לגבי טייטום – הוא מדהים ונתן השנה הצגות שיא לפנתיאון. סוף משחק 6 במילווקי – וואו! ועדיין התנועה שלו לא יפה בעיני, בחדירות הוא ג׳לי והקליעה מדוייקת אבל ממש לא יפה. המרפק עמוק מדי בפנים, השחרור גבוה מגי מעל הראש

    3. לא מסכים איתך . אין על כדורסל קבוצתי , תמיד כיף לראות שחקנים גדולים, אבל יש כאלו בסדרה הזו , לטייטום יש קליעה ותנועה נהדרת עם הכדור ו על סטף אין מה להוסיף .אני ממש שמח שאין קבוצות סופר טים בגמר(למרות שגולדן הם בתכלס כאלו) ויש קבוצות עם סגנון מובהק שמשחקות קבוצתי ולא נסמכות על הפיק אנד רול המאוס של של לברון או בידוד של דוראנט .
      אגב ספרס של 13 ו במיוחד 14 הייתה קבוצה נהדרת , עם שילוב בין גבוהים וגארדים שידעו לעשות הכל : הגנה חזקה, שלשות , משחק פוסט . היו להם ותיקים שכולם אהבו וצעירים מוכשרים . אני אהבתי את המשחק שלהם יותר משל גולדן סטייט בגלל שהיה להם יותר גובה והרגשתי שהמשחק שלהם לא הסתמך על הקלעי הכי טוב בהיסטוריה אלא יכול לקחת שחקנים סבירים כמו ספליטר או מאט בונר ולהפוך אותם לשחקנים סופר יעילים.

  18. בלי ששמנו לב בגמר הזה לא יהיו כוכבים שהם טופ 5 בקונצנזוס מובהק, הם בדיבור של כאלו אבל לא בבירור כאלו.
    למעלה מ15 שנה בגמר לפחות היה נציג אחד שהוא בקונצנזוס שהוא מינימום טופ 5. (היו הרבה מקרים של 2 נציגים באותו גמר).
    קרי היה בטופ 5 בקונצנזוס שנים, אבל עייפות החומר עושה את שלה והיום הוא באיזור הטופ 10 וזה פחות קריטי לו כי הוא היה כזה שנים והוא מתרכז בזכייה באליפות שתגדיר אותו מחדש בדפי ההיסטוריה.
    טייטום נכנס לשיאו ונמצא באיזור אבל אם הוא רוצה שייתייחסו אליו כטופ 5 קונצנזוס(שזה כבוד מיוחד במינו) הוא חייב לתת הופעה מרשימה ועקבית.
    יש לו הכל, הגנה, קליעה, השתפר בקבלת החלטות. רק שיראה עקביות ונכונות להתעלות ברגעים קשים גם כשפחות הולך.
    אני בעדו.

    בהצלחה לו ולבוסטון סלטיקס.

  19. זהו, הלילה (4:00) זה מתחיל.
    גולדן סטייט – בוסטון. סן פרנסיסקו.
    כל סדרת גמר מיוחדת ומרגשת אבל הפעם יש אלמנט נוסף: אין באמת פייבוריטית.
    גם אם תכוונו לי אקדח לראש אין לי שום כוונה לנחש מה יקרה בסדרה הזו. לא מי ינצח. לא בכמה משחקים. לא אם יהיו הפרשים גדולים או מתח. לא איך יעבוד המצאפ. וזה עוד לפני חלילה פציעות לקראת סיום עונה מפרכת, שבכלל יכולות לטרוף את הקלפים.
    אז מה אני כן מוכן לעשות?
    לנסות לשים אחד מול אחד ולהעריך את המצב בכל עמדה.
    *סטף מול טייטום*: תיקו. שני עילויים ואולסטארים. סטף מנוסה יותר והיה כבר במעמדים כאלו. טייטום צעיר יותר, יתעייף הרבה פחות ופחות פגיע לפציעות.
    *קליי מול בראון*: תיקו
    קליי של לפני הפציעה טוב יותר מבראון, גם כמגן וגם כקלע שלשות. גם היום הוא לפעמים בלתי ניתן לעצירה בהתקפה אבל אי אפשר לדעת איך יופיע למשחק ספציפי. בראון קולע טוב לשלוש וגם יותר קונסיסטנטי לאורך סדרה שלמה מקליי, אבל לא יכול להוריד כדור לרצפה.
    *וויגינס – סמארט*: תיקו.
    סמארט שחקן ההגנה של העונה הסדירה (כנראה ישמור על סטף) ושחקן התקפה לא רע. גם אם הוא לא ברמה של סמארט, וויגינס הראה לנו שהוא יודע לשמור (ולוקה יכול להעיד על זה) והוא טוב יותר התקפית מסמארט.
    *דריימונד מול הורפורד*: יתרון גולדן סטייט.
    דריימונד מנהיג, פסיכולוג, מוסר מצויין, שחקן הגנה ענק וריבאונדר טוב.
    הורפורד פחות טוב ברוב הפרמטרים הנ"ל, אבל מהווה איום רציני לשלוש, מה שדריימונד לא.
    *לוני מול רוברט וויליאמס*: יתרון גולדן סטייט.
    וויליאמס אתלטי יותר מלוני וחוסם טוב יותר והיה אולי מקבל יתרון כאן. אבל הוא בקושי משחק בגלל פציעה. לוני משחק הרבה יותר אינטליגנטי, מוסר מצויין וריבאונדר לא רע בכלל.
    ( מהספסל) *פול מול ווייט*: יתרון גולדן סטייט.
    ווייט הוא בעיניי אחת מהפתעות הפלייאוף, אבל פול עדיין טוב יותר בכניסה לסל ובשלשות מ"טווחי סטף" .
    *סטיב קר מול יודוקה*: יתרון גולדן סטייט. לא צריך להסביר.
    *צייס סנטר מול טי. די. גארדן*: תיקו.
    הווריורס עדיין לא הפסידו משחק בבית בפלייאוף הזה. מצד שני הסלטיקס ניצחה 3 משחקי חוץ מתוך ארבעה בסדרה נגד מיאמי.
    אז יצא לי יתרון לגולדן סטייט, מה שלא אומר כלום ושום דבר, חוץ אולי מזה שאני אוהד של הווריורס… 😊

    1. Adrian Wojnarowski
      @wojespn
      Phil Knight and Alan Smolinisky have been engaging on the purchase bid with the Paul Allen Trust and league office, sources said. Other prospective groups have done the same, too. The Blazers say they're not for sale, but Knight and Smolinisky are expected to continue pursuit.

    2. טוב, היה דבר אחרון בפורטלנד שנייקי עוד לא שלטה בו. זה היה צריך להיגמר מתישהו.
      וזה בכלל לא מרגיש כמו ניגוד אינטרסים בין נייקי ל-NBA ושאר חברות ההנעלה.
      הבעיה היא שלילארד מבוגר מכדי לעבוד בסדנאת יזע של נייקי.

  20. טוב עוד מחשבות לקראת הגמר ,
    ווריורס מגיעים כפייבוריטים ברורים ולמרות שכולם מדברים על ההגנה של בוסטון הם לא באמת התמודדו עם כזה כוח אש משלוש וקלעים מגוונים . הכי קרוב לזה הייתה מיאמי (ברוקלין לא שיחקו קבוצתי) וראו שבפרקים מסוימים במשחק מקס סטרוס והירו כשהוא שיחק עשו להם בעיות משלוש. לכן מה שבוסטון צריכה לעשות מול הווריורס הזו, זה ללמוד מהקבוצה האחרונה שניצחה אתם בפלייאוף, קליבלנד 16 . הם צריכים לבוא במנטליות של פיגור בסדרה מהמשחק הראשון , להילחם על כל ריבאונד, להרביץ ,להיכנס בכוח לצבע כשהטיים לורד בתפקיד טריסטן תומפסון יוצא על כל פיקאנד רול והקבוצה עושה חילופים על כל חסימה .
    טייטום אמר שהוא בא להנות ממעמד הגמר , שיהנה ממנו בפגרה , אין זמן לעכל את הרגע , הם צריכים לבוא לטרוף את הפרקט מהרגע הראשון .

  21. אני מת על מה שקר הפך את וויגנס להיות, הוא הוציא 120% מה1.98 של אתלטיות טהורה, יש לו יתרון אתלטי ופיזי על כל שחקן בעמדה שלו.
    .
    השאירו את קרי מ3 לבד אפשר באותה מידה להשאיר לו לייאפ

  22. אלוהים ישמור. קרי מפציץ. לך תנצח כזה דבר. מפחיד. איזה כישרון הזוי. אין כאלה דברים. מי קולע מכאלה מרחקים כאילו זה לייי אפ?

    1. זה לא הגנה רעה זוהי התקפה טובה, שקרי קולע ככה אין יותר מדי מה לעשות, אי אפשר להגן על שחקן עם שחרור כזה כל מה שהוא צריך זה חסימה פשוטה, המזל של בוסטון שהוא לא יקלע כל המשחק

  23. אי אפשר לנצח משחק כשנותנים לסטף לקלוע בלי יד על הפרצוץ.
    שלשה אחרי שלשה כשהוא פנוי לגמרי. הסלטיקס פשוט לא לוחצים אותו והוא מעניש אותם.
    אולי הטיימאאוט ישנה משהו?

    1. ממש לא פנוי לגמרי הוא יוצר חילוף וקולע על השחקן, ציט שהוא ולילארד מחזיקים כשהוא חם זה בלתי עציר לא משנה איזה הגנה

  24. בראון חיה אתלטית , פעם שנייה המשחק שגודלן סטייט חוטפים צ’ייס דאון בלוק, ללוני יש חורים בידיים.

  25. גרין זה נכה בין נכים, ההגנה של בוסטון בצבע וואו חיות אדם, הפיזיות והגנה של הקבוצה הזאת זה משהו שלא נראה בליגה המון זמן.

  26. בוסטון צריכה להיות מעודדת מאוד 4 הפרש וזה אחרי שקרי מתפוצץ הרבע, הם לא מאפשרים לגולדן נקודות קלות, קולעים את השלושות…

  27. סטף קלע 22 נקודות ברבע הראשון.
    אם זה היה לברון דה שוט והחברים בללל היו אומרים שהוא משתלט על המשחק ולא נותן לחברים לפרוח
    🙂

    1. ההתקפה שלהם כל כך מגוונת כל כך מסוכנת שאין יותר מדי מה לעשות, זה ההבדל העיקרי ביניהם לכל הקבוצות עונה סדירה עם ״ההתקפות״ הטובות סטייל אטלנטה שבנויות על שחקן 1 ומתפרקות בפלייאוף פעם אחר פעם

  28. הניסיון של קר זה משהו מיוחד.
    אהבתי את הפסק זמן הזה אחרי שבוסטון שמו שני סלים רצופים בתוכו ולא ניסו שלשות.
    ככה הסלטיקס צריכים לשחק. פנימה כי יש להם יתרון עם אל והוויליאמסים.
    אסור להתחרות עם ג"ס בנשק שלהם. הם קולעים שלשות באחוזים יותר טובים וינצחו את המשחק עם זו תהיה תחרות שלשות!

  29. אוהדי בוסטון לא להתייאש. כבר היו קבוצות שנרצחו את הלוחמים בגמר.
    לברון עם כח עוצמה וקצת מזל.
    והחטאות עם עקביות, אחוזים גבוהים והמון מזל.
    תשאירו במרחק נגיעה ודברים טובים יגיעו.

  30. שתי דקות והוא שוב לוקח פסק זמן.
    קר מבין שהוא חייב להפסיק את מה שהולך ולא חוסך.
    בהתקפה הבאה נראה שלשה פנויה של סטף? מניח שהיא תיכנס.

    1. נדמה לי שאתה ושימון הייתם תמימי דעים שהורפורד גופה.
      אתה מסכים שהבעיה היתה בפילי שקנתה אותו אבל לא השכילה לחבר אותו עם אמביד וסימונה?
      נפטרתם ממנו כמו גרביים מסריחות, גאוני הדור.

  31. הבעיה הגדולה בלשחק מול בוסטון שאין להם מגן חלש או אפילו בינוני בחמישייה, הם יכולים לעלות חמישייה של מגנים אדירים ואתלטיים, עם גולדן סטייט יכלו לתקוף את דונציץ מוראנט ויוקיץ פה אין להם את האפשרות הזאת

  32. 56:54 לירוקים. נצמדים ללוחמים וברגעים המתים עוקצים.
    הנבואה שלי שיפרפרו אותם שווה כמו הנבואות של יונה הנביא. אחוזי הצלחה של זכוכית שבורה

  33. אולכם רואים מה קורה כששמים את וויט על סטף…..
    רבע ראשון מי שנתן לסטף להתחמם היה סמארט. אין לי ביקורת עליו. ניסו וזה פשוט לא עבד אז וויט עושה את העבודה ולא נותן לסטף את חלקיק השנייה. גם עם הוא בא מהצד הוא שם יד או מניף ידיים כדי לפגוע בריכוז של סטף בקליעה. זה כל כך יפה ההגנה הזאת. סטף חושב פעמיים עם לזרוק.

      1. אני ראיתי סטף קולע על סמארט ובחילופים.
        ברגע שוויט נכנס בחילוף הראשון, הוא שם יד על סטף מייד!
        אחרי כן עוד מהלך של שלשה שהוא בלבל את סטף בקליעה והכדוק נתן קלינג.
        נכון סטף יצא אבל כשחזר מי שעצר אותו זה וויט.
        גבר, סמארט אולי הוציא ממנו עבירות אבל ברבע הראשון הוא חגג בחילופים עליו. סטף שם שם המון שלשות קלות בהגנת סמארט.

  34. מחצית: קרי עם 21 נק', טייטום עם 7 אסיסטים, גרין המושמץ על ידי ברוך עם 6 כ"ח ו-4 אסיסטים.
    לוני ממשיך עם היכולת המצוינת מהפלייאוף. וויגינס ובראון עם שתי חסימות כל אחד. שתי ההגנות מצוינות אבל מה לעשות והשלשות נכנסות: 46%-43% מדהים לטובת ג"ס.
    האחוזים מהשדה של שתי הקבוצות זהים: 46%. שתי הקבוצות עם 10 זריקות עונשין ביחד. יש שיויון בכל המדדים פרט ליתרון קל של בוסטון בנק' בצבע.

  35. איזה תענוג, הגנות חזקות, התקפות מצויינות, שני הקבוצות הטובות בעולם נלחמות על התואר, אנחנו כצופים יכולים להתרווח בנחת על הכורסא לצפות ולהנות, או לקטר, כל אחד מה שעושה לו את זה. אני באסכולה של להעריך ולהנות..

  36. חצי מקהל ההיטק עדיין לא חזר לאולם מהפסקה, החצי השני משחק קנדי קראש בטלפון. קבוצות מדהימות קהל זבל

    1. משלמים שם עשרות אלפים לכסא עז מה זה הגרושים שהם שמים בא"ש ובמשחקי אייפונים משובצי יהלומים?

  37. מה שמארק ג'קסון ניסה לומר זו האבחנה המרתקת של לג'וס – כל השיטה של הלוחמים בנויה על לגרום להגנה היריבה למנוע כמה שיותר את הכדור מסטף, כדי שלא יצליחו להתרכז בשאר השחקנים במידה מספקת

    1. כל הייחוד של קרי זה שהוא קולע את רוב הנקודות בלי שהוא זקוק להוביל התקפה , סטף אפקטיבי בצורה בלתי יאמנת גם ככה.
      .
      עבירת תוקף חייבת להיות פה

  38. סמארט שחצן מידי. תכלס גולדן מצליחים בתוכנית המשחק שלהם: לגרום לבוסטון לעשות תחרות שלשות ולהוציא את טייטום משטף המשחק.

  39. וויגנס אני אוהב אותך!!!! צה שקר עשה ממנו. בצד השני כל המחמאות ליודקה העמיד קבוצה אדירה, החזיר את הורפורד לחיים

  40. טייטום בכלל לא בעניינים.
    לא ירד מהראשמור של להעיף את גימי ויאניס ודוראנט.
    אולי במשחק הבא הוא ירד לקרקע?
    המשחק הזה הוא הפסד של הסלטיקס. יום ראשון סיפור חדש? נחייה ונראה.

  41. רזי,האמת גולדן מדהימים,זה הגמר הראשון של בוסטון והמאמן שלה,
    כל עוד הם נותנים פייט חזק ומשאירים כל מה שיש להם על הפרקט
    אני מפסוט,קשה קשה מול גולדן,ורואים שהם באים לדרוס

  42. מעניין בעיני האסטרטגיה של הריבאונד התקפה של גולדן סטייט
    באליפות הראשונה אני זוכר שהדיבור היה שתמו ימי ריבאונד ההתקפה בגלל ההתקפה של גולדן.
    היום תודות ללוני ולגרין הם מעולים בזה.
    בכללי משחק מדהים שהסדרה תמשיך ככה

  43. שתי הקבוצות מצוינות, פשוט גולדן קצת יותר ויש לה מגוון כלים הרבה יותר רחב.
    ויש לזכותה גם את הניסיון, והעייפות של בוסטון, שתבוא לביטוי בהמשך הסדרה.
    וביתיות פסיכית.
    בקיצור יותר מדי יתרונות.
    גם מאמן עדיף.

  44. זהו, תמא, אני זורק מגבת לבנה.
    הסלטיקס לא מצליחים לעשות נקודות בכלל ברבע השלישי. ההגנה של ג"ס פשוט עליונה ברבע הזה. פה הם הורגים את הסלטיקס. אני מכריז.

  45. אפשר לדבר על וויגנס כאחד המגנים הטובים בליגה? אתלט על כתפיים רחבות זריזות רגליים מדהימה ונהיה לו גם הבנה למשחק תחת קר, חומה של איש אחד

  46. לא יאומן כמה שהנעליים האלה מסוכנות לרגליים של השחקנים. קרי משחק עם קרסוליות כמו נכה, הזוי. מזל שתא החליק עם הגרב הילקה על הפרקט בהילוך חוזר ראו שהקרסול שלו היה ממש לא יציב

      1. זה נכון אבל התהליך של ההתבריינות עובר על כל שחקן בליגה, אפילו עומרי כספי.
        פתאום, אחרי 5 שנים, אתה רואה איך הם הופכים לגורילות.

  47. עצוב שזה ההפרש רמות בין שני קבוצות גמר בליגה הזו .ביום קליעה טוב של בוסטון מהשלוש.
    אם דוראנט טוען שהטבעות שלו שוות משהו אז עכשיו הוא יכול לדחוף אותם (הוא יודע לאן)

  48. הסלטיקס לא יצליחו לחזור ברבע הרביעי.
    12 נקודות הם לא יכולים לסגור כשטייטום ב-קמבה מנטליתי

    1. דווקא רוטציה של בקושי 8 שחקנים.
      זה נכון שיש את מודי וקמינגה ואולי את ביליצה (פחות מתאים פה) אבל בגדול כרגע קר צמצם את הרוטציה
      מתקן שכחתי את הכפפה 2 כנראה לא כשיר באמת עדיין.
      הוא חיזוק רציני אם יחזור בהמשך

  49. אם אני אודוקה אני נותן לטייטום עוד שתי דקות להתאפס על עצמו ואם לא אני מוריד אותו עד סוף המשחק. יש לו את בראון שנותן עבודה היום והוא צריך עזרה לידו ולא מישהו שבא להשליך אבנים אפילו בלייאפ.

  50. עכשיו קר טעה כשלא לקח פסק זמן ונתן לסלטיקס להוריד 7 רצוף.
    רק 5, אבל סטף יחזור והפער שוב יעלה לסביבות ה 12.
    טייטום לא בעניינים. הייתי משאיר אותו בחוץ ומשחק על בראון שנמצא היום במוד סנייפר

  51. שי ניגבת אותי חזק,דה שוט בגד בקוד הקדוש
    מסרב לטרייד שדני עשה עליו,ועשה נפקדות,אני הולך להוריד עליו אמבר

  52. נו רזי, יש לך איזה קיטור קטן, תלונה, משהו?
    🙂
    ג'יילן בראון אדיר.
    לדעתי לטייטום חזרה הבעיה בכתף, הזריקה שלו משלוש לא בסדר.
    סטף בג"ס מתחיל להזכיר את לברון בקאבס? בלעדיו יש כלום ושום דבר 🙁

  53. ווווווווווואאאאאאאאווווווווווווווווווווווווווווו
    לא ראיתי את זה קורה
    מלך יודוקה, מלך!
    עשה שריר חזק ושם את הסמאחטה בחוץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ
    סמאחטה בחוץ = וויט בפנוכו של הביפנוכו
    אני אוכל היום שני כובעים!

  54. כל הסיפור של הרבע הזה זה סמארט בחוץ, וויט בפנים.
    זה נטו יודוקה.
    הוא שם בפנים מי שיכול לנצח בשבילו.
    זה כל הסיפור וגם אם יפסיד בסוף הוא טקטיקן מעולה.
    איפה הכובע?

  55. כמאמר הקלישאה, אם יש משחק לגנוב זה ה-1. אבל מה שהסלטיקס מציגים פה ברבע הרביעי זה כיבוש… לא גניבה.
    טאטום כבר עם 13 טופינים! משפיע על המשחק גם בלי לקלוע.
    הורפורד על סטרואידים של ג'ינובילי

  56. יהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

  57. תם הטקס
    בראון התחיל את הריצה
    וויט והורפורד המשיכו
    וכל הכבוד לטייטום ברגע שהוא הבין בתחילת הרבע הרביעי שהוא לא במשחק הוא פשוט התרכז בכל הדברים האחרים מסר 13 אסיסטים עבודה יפה שלו ושל המאמן
    אם משחק הבא הוא גם קולע וגם מוסר אז גולדן בבעיה גדולה

  58. אנייייייייייייייייייייייי?
    אנייייייייייייייייייייייייי?
    אני זרקתי דגל לבן?
    זה סטיב קר.

            1. נראה לך שהפולניות תיתן לי.
              גם אם הסלטיקס היו עכשיו 3:0, שמפניה הייתי פותח רק ברבע האחרון של המשחק האחרון עם בוסטון היו מובילים בארבעים.

  59. פאק מי!!
    בסוף רבע שלישי כל כך התעצבנתי שהלכתי לעבודה.
    בוסטון מנצחים!!!
    אאאאהההההההההההההה!!
    אני כל כך מאושר
    אולי עכשיו גולדן סטייט ימחקו את החיוך שלהם

  60. פתיחת הרבע הרביעי הפסידה לגולדן את המשחק. קר היה צריך להחזיר את החמישיה הראשונה הרבה קודם.

    טעיתי בוסטון הרבה יותר קשוחים ממה שחשבתי.

  61. כל הסיפור הוא אשתי המעצבנת, כשהיא ערה גולדן סטייט מפסידים.
    נשבע לכם ככה זה עשור שלם.
    כשאשתי ערה בזמן שגולדן משחקת, גולדן סטייט מפסידים.

  62. איזה ניצחון מדהים
    איזו החלטה לשים את הכדור בידיים של וויט ועם זאת להחזיר את סמארט לדקות האחרונות עם וויט טייטום בראון והורפורד.
    החלטות פנטסטיות.
    היום אני אוכל בשמחה שני כובעים.

  63. הכל נכון אבל לא לשכוח שהריצה של בוסטון באה עם מבול שלשות לא הגיוני, התחיל עם 7/7 מהשלוש ועוד המשיך. זו היתה חתיכת אברציה, אין פלא שלפני שקר הבין מה קורה המשחק ברח לו

  64. קר אשם בתוצאה על עם חמישייה גרועה בתחילת רבע רביעי , איגי לא צריך להיות במשחק וכנל גרין עם ההחטאות האלו. שיינסה טת בייליצה

  65. 2 דקות לסיום הרבע השלישי, טייטום מחטיא עוד זריקה, וויליאמס על הריבאונד ונחטף, וויגינס בצד השני שם 2 מהעונשין וזה 87:72.
    ואז בא הגל ברבע הרביעי ושטף הכל.

          1. חייבים את הגופה של דה שוט למשחק הבא,
            צריך לעלף אותו ולקשור אותו לעגלה של גולדן,הוא כבר ינווט אותה במורד הצוק

  66. גרין פרה קדושה אצל הווריורס , משאירים אותו פנוי וכאשר הוא מחטיא , הוא צריך ללכת לספסל. כנל לגבי איגי. בוסטון קלעו באחוזים מדהימים , הם צריכים לשפר את ההגנת חילופים ,לשלוט יותר בקצב . לא כל יום שישי.
    אסור לתת לקרי כזה משחק וגם תומפסון הוא מסוכן ביותר . טייטום צריך לצאת מהשביזות .

    1. זה מה שאמרתי לפני שהסדרה התחילה.
      הסלטיקס צריכים לשמור 5 על 4 ולתת לגרין לנסות לקלוע. רק ככה ינצחו את ג"ס.
      גרין אולי שחקן גדול ברוב האספקטים של המשחק אבל קליעה פשוט אין לו!
      כשהוא על המגרש הוא עובד בשביל האחרים אבל גם חור כשהנוכחות שלו מאפשרת לחץ של 5 שחקני סלטיקס על 4 השחקנים האחרים

  67. כל הבלוג החי לאן שלא נטתה המטוטלת כולם "לא שחקנים… שייפרשו…"
    שתי קבוצות שרוב האנשים כאן לא חשבו שיהיו בגמר. זו כבר הצלחה אדירה שלהן. ולשתיהן יש גרעין צעיר שיכול להמשיך לשחק תפקיד בליגה.

  68. איזה רצף שלשות פסיכי, זה התחיל בסוף שעון וזריקה על הגנה של וויט, אח"כ הורפורד, טיימאאוט היסטרי של קר שנשארו כמה דק' לשחק ונותר לו עוד אחד בלבד, ואז גרין מאבד כדור ושוב שלשה של הורפורד. זה גמר את הווריורס. איזו היחנקות זה לא זכור לי בסוף משחק ריצה של 17-0 , התקפות רעות בלי מסירות או שחקנים שפוחדים לקחת זריקה. בכל דקות הסיום קליי לא זרק פעם אחת לסל, גרין היה חשוב מאד לסלטיקס היום, גם החטיא שם שני עונשין רצוף שיכלו לעצור במעט את המומנטום, המשיך עם עבירת התקפה מטופשת, איבוד, הפגזה מהשלוש, וממול כל דבר נכנס משלוש, ריבאונד התקפה הכל. קר עם השטויות הרגילות של חלוקת הדקות המושלמת שלו, שיתוף של איגי, חוסר היכולת לשלוט בגרין וטיימאאוטים בהולים לא בזמן. הפסד קשה מאוד ללוחמים, נכון הסלטיקס לא יכולים לקלוע כך בכל משחק, אבל יש להם מספיק כלי נשק והגנה וטייטום גם לא ממש הגיע.

  69. מצד אחד המשחק הזה מדאיג אותי אבל מצד שני הוא מרגיע אותי. בוסטון קלעו ב51.2% לשלוש לא כל יום הם יקלעו ככה ובתחרות שלשות לאורך זמן גולדן ינצחו. בנוסף, מרגיש שאצל בוסטון כולם הגיעו לסדרה חוץ מטייטום אבל בגולדן לבנתיים רק סטף הגיע. לגולדן יש יכולת לעלות רמה משמעותית יותר מבוסטון.

    לילה טוב

  70. הווריורס לא צריכים לישון מודאגים כי הסלטיקס לא קבוצת בית טובה . גרין צריך לרדת לקרקע ולהפסיק לחשוב שהוא רודמן ולספר סיפורים על השושלת בפאנל פרשנים כאילו הוא כבר hof

    1. הלוחמים צריכים להיות מודאגים מאוד.
      לשמוט יתרון דו ספרתי פעמיים במשחק.
      על מה אתה מקשקש?
      אני אוהד גולדן. אבל אי אפשר לתת לאהבה להיות עיוור.
      חטפנו בעיטה בתחת במשחק שהוא אולי הכי חשוב בסדרה

      1. לא מסכים איתך . לדעתי הווריורס זילזלו . קר שיחק עם חמישייה גרועה בתחילת הרבע הרביעי ונתן למשחק לברוח. בוסטון לא יגיעו בכזה משחק קליעה כל יום ויחזרו מהפרש כזה כל יום . אתם עדיין טובים בפער

          1. אני אוהד בוסטון אז אני מנסה להוריד לעצמי את ההתלהבות . בנוגע לתגובה 199 כמו שאמר בני גנץ: זו הייתה אמירה נכונה לשעתה .

            1. 🤣🤣
              בהחלט

  71. איזה משחק לפנתיאון של הליגה
    שמישהו יסביר לאידיוט כמוני למה סטיב קר מאמן כל כך גדול?
    שוב פעם עם תצוגת שלשול בגמר עם משהו ששבר את השביקה של גיים 7 ב 2016
    40-16 ברבע האחרון מהספסל של בוסטון בראון והורפורד

      1. הוא זחוח ומסריח מחשיבות עצמית
        כואב לי על קארי, נתן רבע ראשון של מאליק וסיים את המשחק כמו מזוכיסטית בערב בדאנג׳ן

        1. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח על הדימויים
          אבל האמת היא שיודוקה עשה לקר שח עם השמירה של וויט עליו.
          סטף היה גומר עם בין 40 ל 50 היום אם יודוקה היה משאיר את סמארט עליו.
          וויט נידבק אבל אחרת. עבודת ההגנה שלו לא כל כך פיסית כמו שהיא מחוכמת. אם סמארט זה גרין אז וויט זה מאנו. יש פה תחכום.

  72. הנקודה לאופטימיות של ג"ס זה שבג"ס רק סטף ו-ויגינס הגיעו. טייטום עוד ייתן משחקים גדולים אבל אם קליי וג'ורדן פול ייתאפסו אז יכולה להיות כאן יופי של סדרה.

    1. כמה כבר קליי ופול יכולים להתעלות מול ההגנה הזו של הסלטיקס?
      ובכלל סטף ברבע ראשון חד פעמי, טייטום במשחק על הפנים. הווריורס צריכים להיות מאוד מודאגים מהמשחק הזה.

      1. גם אני חושב שהם צריכים להיות מודאגים. אבל קליי ופול יכולים להתעלות מול כל הגנה. לא זוכר סדרת פלייאוף שלקליי לא היה בה משחק נפילה.

  73. מה שכיף כאן שאני לא יכול להפסיד, קצת יותר בעד גולדן אבל תכלס הם כבר זכו מספיק, יהיה כיף גם לחגוג עם הגברים בירוק באליפות ראשונה אחרי שנים רבות של ניסיונות ומפחי נפש.
    עם בוסטון הייתי כל הדרך לגמר מהמזרח.

    1. תשמע. גם אני. בדיוק ככה.
      אני אולי יותר מושקע רגשית בגולדן סטייט אבל כיבוש המערב כבר עשה לי את זה.
      ונמחשבה שהסלטיקס תחזור להיות הקבוצה עם הכי הרבה אליפויות בהיסטוריה…
      למעט פציעות, לא עלינו – אין סוף רע לסדרה הזו.

  74. וויי וויי איזה בעיטה בתחת וזה ביום שטייטום לא פוגע בוסטון מדהימים אני מת על פריצ׳ארד כמה ביטחון ביג אל מדהים וכמובן בראון.
    ג״ס חיו מפוקסים כל המשחק כשנגמר אז נגמר

  75. רוברט וויליאמס שוב הראה כמה הוא חשוב . סנטר מדהים , הנוכחות שלו בצבע חשובה ומנעה מהווריורס לעשות סלים בפנים כשלא הלך להם. גם עשה הגנה טובה בחילופים רק צריך להיות יותר מרוכז , אסור לפתוח משחק בצורה הזו. נתנו יותר מדי חופש לווריורס בהתחלה.אם זה יקרה שוב זה יגמר בבריחה . מזל שסמארט פיקס אותם. איזה חשוב הוא.
    מאמים שהמשחק הזה יפקס טת הווריורס שהגיעו זחוחים ועכשיו יהיו יוצר מרוכזים

  76. מדברים פה על מבול השלשות ולא על ההגנה המדהימה של בוסטון. לפי הקדימון המפורט בחיים לא היה ללוחמים רבע רביעי עם סקור כזה נמוך. בטח לא בפלייאוף. זה לא קרה במקרה.

    1. אני דווקא חושב שזה מאוד קרה במקרה ובגלל משחק מפוזר של גולדן סטייט שלקחו יותר מדי שלשות ואיבדו כדורים. לא שההגנה רעה חלילה, אבל ההתקפה המפוקסת כיסחה להם את הצורה 3 רבעים.

  77. 2. התאמות למשחק הבא:
    קליי לא יכול לשמור את בראון ( פורטר או פייטון צריכים לפתוח)
    להוריד את האחוזים משלוש של בוסטון (לא יכולים לקלוע כל משחק באחוז כזה)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט