מספר 8 הוא שקיל אוניל / מנחם לס

NBA 75: At No. 8, Shaquille O’Neal was a dominant physical force who had an outsized personality to match

זאת הכותרת שג'ייסון ג'ונס, כותב המאמר על שקיל, נתן ב-THE ATHLETIC על בחירת צוות הכותבים שלהם בשקיל אוניל כמס' 8 בבחירת שחקני ה-NBA המובחרים ביותר ב-75 השנים האחרונות.

הסיבה היחידה שיהיו סנטרים לפניו בבחירת ה-75 היא כי שקיל אוניל – שאק לכולם – הוא יותר מדי LOVEABLE. הוא אחד מענקי המשחק הגדולים והחזקים ביותר, אבל הוא מין TEDDY BEAR כזה שלא ייפגע לרעה בנמלה. אז אתם מצפים שייפגע לרעה בסנטרים שהם בני אדם?

הוא 2.16 מ' חייכן שאין בו שום רוע. הוא מופיע בעשרות – סליחה, מאות – מוצרים בתמונתו שהיא תמיד הדוד הטוב, ולא משנה אם הוא שוקל 120, 150, או 200 ק"ג (הוא שוקל 150). הוא האדם של הפיצה PAPA JOHN'S, של FROSTED FLAKES, ושל ADORAME. הוא בכל מקום. אולי הוא פרש מכדורסל אבל לאדם החי בארה"ב וחוזה בטיווי אמריקאים, הוא בכל מקום כל הזמן.

וכמובן שהוא מחליף מהלומות וורבליות עם צ'ארלס בארקלי בתכנית TNT "INSIDE THE NBA". תמיד בקולו הנמוך, האחרון להביע דעתו, בקול שקט כאילו הוא-הוא ה'סיכום'

Shaquille O’Neal may be retired from the NBA, but he is everywhere.

לצעירים הרואים אותו עכשיו קשה להאמין שהוא היה לא מזמן אחד משחקני הכדורסל הטובים אי-פעם. הוא שיחק "BIG" יותר מכל שחקן לפניו, ובינתיים אחריו. מה שייחד אותו הייתה מהירותו היחסית לגודלו. תארו לכם דיינוסור המסוגל לדהור מהר. אני זוכר שבשנות ה-90 כשהוא רק עבר מאורלנדו ללייקרס, הגדרתי אותו בצורה שמאד הייתי גאה בה: כתבתי ל'מעריב' של אז שמה שמייחד מאד את שקיל הוא שהוא "מסוגל לשחק מהר לאט". הכוונה הייתה שהוא משחק מהר אבל עם ראש מוברג כראוי. משחק מהר אבל תוך כדי אחריות. בניגוד, למשל, ל"ראסל ווסטברוק המשחק מהר במהירות". עורך מעריב אז מחק לי את ה-"מסוגל לשחק מהר לאט" בטענה ש'אין דבר כזה'. טוב, זה היה כבר כשנימאס לי מעורכי הספורט של 'מעריב' ועזבתי את העיתון. זה בדיוק מה שהיה שקיל: אחד הסנטרים המהירים ביותר, אבל מהירות אחראית ומשחק הגיוני עם מהירותו.

"אז למה הוא לא זרק אף שלשה אחת בכל הקריירה שלו?", ישאל נער צעיר. אז אני אענה לו שראשית יש לו זכות ורשות לשאול כל מה שהוא רוצה, ושנית כי אז סנטרים תקעו יתד תחת הסל שהפך למגרש החנייה שלהם ושם הם מצאו את לחמם. בזמנו של שקיל – אפילו שהוא שיחק עד לפני 10 שנים – שחקנים כמוהו לא זרקו שלשות, פריוד. אילו היו זורקים, אני מאמין שהוא היה למד את ה-SKILL הזה כמו כל סנטר קולע היום.

אבל שקיל לא רק דינקק. הוא היה אתלט מעולה שדינקק גם דינקק – לכן כינויו 'DIESEL' – אבל הוא שיחק הגנה, קטף ריבאונדים, חסם, התחיל FAST BREAKS, והיה מעורב בכל תרגילי הקבוצה. הוא גם ניפץ סלים, אבל לא כדרל דאוקינס שניפץ סלים כ'עונש', אצל שאקיל הכל היה תוך חלק מההצגה. חלק מה-FUN. למשל:

For the play that best captures that, let’s rewind to March 25, 1999, as the Los Angeles Lakers hosted the New York Knicks. O’Neal receives a pass in the post from Kobe Bryant and backs down Knicks center Chris Dudley. Before Dudley reacts, he is under the rim as O’Neal spins to face the basket for a nasty dunk. Dudley’s face ends up in Shaq’s torso. O’Neal kicks out his legs — just like his Dunkman logo — as Dudley hangs on to O’Neal’s legs for dear life. The dunk was powerful and disrespectful enough, but, Shaq adds a shove at the end as if he were a big sibling pushing a little brother to the ground. It was powerful, skillful and a bit petty.

Dudley falls to the Great Western Forum floor and then gets up and chucks the ball at O’Neal.

It’s OK, Chris. You weren’t the first or the last to feel the wrath of Shaq, who is No. 8 in The Athletic’s NBA 75 list of greatest players. O’Neal is a top-10 player because he was the most dominant physical force of his generation. His combination of size, strength and basketball IQ made him a once-in-a-lifetime talent. From his NBA arrival in 1992 in Orlando until his retirement in 2011, O’Neal was a larger-than-life personality and player who took entertaining the fans as seriously as overpowering opponents.

אולי בחירתו ל-"50 האגדות" כבר בגיל 24, ס"ה ארבע שנים מאז הגיע ל-NBA, היא האינדיקציה החשובה ביותר לעליונותו על סנטרים גדולים אחרים בזמנו. סטיב קאר הגיב על כך: ה"הוא היה גדול יותר, חזק יותר, ומהיר יותר מכל הסנטרים הגדולים בזמנו: הרבה יותר גדול מחאכים אולג'ואן, הרבה יותר 'מלא' ושרירי מדייויד רובינסון, ומהיר הרבה יותר מפטריק יואינג.

'דיזל' הגיע כרוקי ומיד קלע 23.4 נק' עם 13.9 קרשים ו-3.5 חסימות ו-ROY באותה שנה, ולא פסק עד שזכה ב-4 אליפויות NBA, פםעמיים אלוף הקליעות של הליגה, וה-MVP של שנת 2,000. 15 פעמים אול סטאר, MVP של האול סטאר 3 פעמים, 13 ALL NBA, והוא פרש עם 28,595 נק', 8 בהסטוריה של הליגה.

לכתוב על כל ההסטוריה שלו אזדקק לספר בגודל אינציקלופדיה, אז אסיים רק באומרי שהוא היה לא רק הסנטר הכריזמטי מכולם, אלא אחד מהכריזמטים ביותר, נקודה.

סטיב קאר סיכם ז את נהדר:

“The thing that stood out most was his zest for life,” Kerr said. “He had this incredible presence and personality that went beyond being a big guy. Most big guys that I’d been around were withdrawn, not exactly charismatic, quiet, and this guy was just a force from a personality, presence standpoint .So you could see there was something really special, not just talent-wise, but just in terms of who he was as a person.”

ביל וולטון סיכם:.

There aren’t centers in the NBA like O’Neal anymore. Not that his combination of size, strength and skill can’t be duplicated, but these days, centers who don’t shoot the 3 and play on the perimeter are a rare group. Offenses aren’t centered around big men such as O’Neal who planted themselves in the paint and made you pay.

אבל האם הוא יכול היה להצליח במשחק של היום?", ביל וולטון נשאל.

“He would average 60, “All the small ball and all that, you wouldn’t be able to do that, not even a chance. And now they’re putting in all these shooting fives and putting fours at the five and threes at the five position; he’d average 60 points, and everybody on the team would foul out.

“The way they play today, with Shaq, you’d never get away with that.”

—

Career NBA stats: G: 1,207, Pts.: 23.7, Reb.: 10.9, Ast.: 2.5, FG%: 58.2, FT%: 52.7, Win Shares: 181.7, PER: 26.4

The Athletic NBA 75 Panel points: 1,009 | Hollinger GOAT Points*: 474.6

Achievements: NBA MVP (’00), 14-time All-NBA, 15-time All-Star, NBA champ (’00, ’01, ’02, ’06), NBA Finals MVP (’00, ’01, ’02), Rookie of the Year (’93), Scoring champ (’95, ’00), FG% champ (’94, ’98, ’99, ’00, ’01, ’02, ’04, ’05, ’06, 09), Olympic gold (’96), Hall of Fame (’16), NBA at 50 (’96) NBA 75th Anniversary team (’21) 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. דוקטור רזי הופמן

    10 פבר 2022 03:53:00

    מנחמנו
    אני מת על הדיזל בגלל שהוא אדם חיובי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.
    מעבר להישגים הספורטיביים של הטנק הזה, הוא שטותניק אמיתי ושטותניק כמוני נדבק לשטותניק כמוהו.
    היה שחקן אדיר ובלתי עציר וסוף ימיו הגיע לבוסטון והכניס המון שמחת חיים לחדר ההלבשה של הסלטיקס.
    חבל שלא הצליח לשמור על גופו לאורך השנים. השחקן שהכי מזכיר אותו זה ציון אבל לציון אין עשירית מהאופי של שאק אז אולי הוא יהיה ההחמצה של האן בי איי

  2. דוקטור רזי הופמן

    10 פבר 2022 07:13:24

    חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
    ראיתי עכשיו את רשימת 15 הגדולים של המאמנים ולא הפסקתי לצחוק כי נראה היה שהם מסודרים לפי דירוג ברשימות.
    לשים את דוק ריברס שם זו בדיחה ולשים אותו מעל ספולסטרה? בדיחה גסה. בהנחה שהם מסודרים לפי סדר בחירה…
    הכי צחקתי כשגיליתי את פאט ריילי מקום אחד מעל ריברס.

    1. דוקטור רזי הופמן

      10 פבר 2022 07:17:01

      כן, עכשיו ראיתי שהבוחרים התבקשו לא לדרג אותם אבל הסידור הזה בטור נשאר מאד מצחיק.
      אולי הגוף שביקש את הנתונים דירג בעצמו לפי כמות ההצבעות?

    2. דוקטור רזי הופמן

      10 פבר 2022 07:28:17

      אההההההה
      גם המיקום של הזאן מאסטר לא הגיוני בכלל אז כנראה שלא היה דירוג ולכן נשאלת השאלה למה רד בראש?
      1, 2, 3

        1. הציפור הנדירה

          10 פבר 2022 12:41:04

          אם אתה כותב כך אז אין לך מושג כי גם בירד וגם מג'יק היו ברמה טובה וגאוני כדורסל יותר משאק וקובי ומנהיגים ווינרים לא פחות גדולים ויותר מקובי, הפכו את השחקנים שסביבם לטובים יותר
          לפחות לא פחות ויותר מקובי בכל מקרה, השפיעו על הקבוצה והליגה יותר משאק וקובי, והיו מגוונים לא פחות כשבירד ומג'יק מוסרים וחוטפים טובים יותר בבירור ובירד קלעי טוב יותר מכל הטווחים וגם מהקו ומג'יק קלעי טוב יותר לא מרחוק. קובי טוב משניהם יחד רק בשמירה האישית ובאתלטיות שהיא בטבע וטוב ממג'יק בקליעה מרחוק.
          וראה תגובה 7.2.

    2. הציפור הנדירה

      10 פבר 2022 11:38:34

      שאק ניצל היטב את הממדים שלו. זה לא הופך אותו לטוב מבירד.
      קובי בכלל לא מגיע ליכולת הכללית של בירד כמו לא של מג'יק, שהיו שניהם גאוני כדורסל ושחקנים שהופכים את הצוות שסביבם לטובים יותר, במידה שקובי לא הגיע אליה. בירד היה קלעי טוב מקובי מכל הטווחים ומג'יק היה קלעי טוב יותר לא מרחוק, בירד ומג'יק היה מוסרים טובים מקובי במידה משמעותית, חוטפים טובים יותר ומג'יק עוד יותר, והיו מנהיגים ומשפיעים על הקבוצה והמשחק לא פחות מקובי אם לא יותר, וקובי פגע במשחק קבוצתו יותר מדי פעמים לעומתם.

      מי שטוען שקובי עולה על בירד ומג'יק אין לו מושג בכדורסל והוא מעריץ עיוור של קובי בלי קשר לעובדות.

      1. הציפור הנדירה

        10 פבר 2022 11:45:06

        לגבי שאק, מה שכתבתי לגבי בירד נכון לגבי מג'יק היו לא פחות טובים ממנו בתפקודם לעומת תפקודו. שחקני לא פחות חכמים אם לא יותר, היו מנהיגים והופכים את השחקנים שסביבם לטובים יותר לא פחות משאק אם לא יותר, שחקנים מגוונים לא פחות, והשפיעו על קבוצתם והליגה לא פחות משאר ובהשפעה על הליגה בכל מקרה יותר.

        כך שאין מצב לראות בשאק כדורסלן טוב מבירד ומג'יק. לכל יותר ניתן לראות בהם טובים יותר.

  8. יהלי אולמר

    10 פבר 2022 08:01:35

    הקריירה של שאק קצת מפוספסת עם כל הפציעות הטורדניות ובעיות המשקל המפורסמות שהיו לו. מצד שני, יש לו פיק דומיננטי וכמעט בלתי עציר כמו כל שחקן אחר בהיסטוריה. תרם למשחק את שאקטין א פול, וזה בהחלט תורם למורשת שלו

  9. thetroll

    10 פבר 2022 08:19:28

    תודה מנחם שאק זה סוג של אגדה שהיתה באמת. אם לא היה קארים הוא היה מספר 1 בעמדה בכל הזמנים.
    הכל נכון במה שכתבת חוץ מזה שגם היום בעולם שסנטר צריך להיות סטרץ' 5 הוא לא היה הופך לקלעי שלשות בחיים. הבן אדם לא היה מסוגל לקלוע יותר רחוק מ 2 וחצי מטר מהסל ולראיה האק א שאק. ממוצע קריירה של 2% מהקו סביר שבשלשות הוא היה 1%. חוץ מזה אגדה. בלתי עציר השחקן הכי עוצמתי פיזית שאי פעם היה בליגה כח עליון שובר סלים אתלט מטורף בגובה 3 מטר ובמשקל 250 קילו. נעים להיזכר תודה מנחם.

    1. הציפור הנדירה

      10 פבר 2022 12:26:21

      זה בכלל לא ברור!!! לנצל את הממדים שלו בצורה מיטבית לא הופך אותו לטוב יותר מווילט וראסל והחלום.
      ווילט לא פחות ניצל את ממדיו הדומים והיה שחקן לא פחות חכם ומגוון יותר ולא היה דבר ששאק עשה טוב ממש מווילט שהיה מוסר טוב יותר ומגן טוב יותר וחוסם גדול יותר ורחבאונדר לא פחות טובים לא יותר.
      ראסל אמנם היה ביכולת התקפית מוגבלת עם זה זה ביותר תארי MVP של העונה הסדירה מווילט עם יכולת הגנתית לא פחות טובה ויותר משל שאק ועם יכולת מנהיגות גדולה יותר ווינריות לא פחות גדולה משאק אם לא יותר ויכולת מסירה טובה יותר וחוסם גדול יותר וריבאונדר לא פחות גדול.
      גם החלום היה ביכולתו לא פחות גדול משאק כשהיה שחקן חכם לא פחות ומנהיג ווינר לא פחות גדול והיה גם הוא עם יכולת הגנתית טובה יותר וחוסם גדול יותר, והיה מגוון יותר והמגוון ביותר בין שחקני הציר כל הזמנים כשהיה חוטף מעולה עם נתונים שטובים גם לשחקן חוץ. לכן יש מצב לראות את החלום לפניו.
      אצלי דירוג שחקני הציר הוא:
      וילט, ראסל, כארים, החלום, שאק, מ' מלון, ריד, רובינסון, בלאמי, וולטון (ללא פציעות רציניות היה יכול להיות בחמישיית כל הזמנים וכשהיה בריא התמודד בשווה עם כארים ואף גבר עליו בעונת 76/7').

      1. thetroll

        10 פבר 2022 15:20:42

        אז אנחנו כמעט מסכימים בהכל זה דוקא נחמד.
        אני פשוט לא מכניס לדירוגים של כל הזמנים שחקנים כמו וילט וראסל כי לא רק זה שלא ראיתי אותם לא ראיתי גם משחק אחד שלם מהתקופה ההיא ואין לי מושג מה היתה אז הליגה בכלל. אז אם מנקים את ווילט וראסל אנחנו מסכימים. אתה יכול לשים את החלום לפני שאק אני לא מסכים אבל זה לא מופרך.

  10. Jonathan

    10 פבר 2022 08:41:12

    תודה מנחם.
    הייתי מוריד אותו מקום או שניים… מבחינתי טים דאנקן לפניו. וגם הקריירה של קובי הייתה יותר מרשימה מזו של שאק לדעתי – אבל זה בשוליים.

  11. עמיחי קטן

    10 פבר 2022 09:18:09

    תודה מנחם.
    שאק אמנם החזיק בליגה 19 שנים, בדיוק כמו דאנקן ושנה פחות מקובי, אבל התחושה שלי היא שהוא הפך להיות פחות רלוונטי כשחקן טופ בליגה בשלב מסוים. לקובי זה קרה אחרי 17 עונות, לדאנקן זה קרה בעונה האחרונה ולשאק זה קרה מתישהו בתקופה שלו במיאמי. מצד שני, בשיאו הוא היה דומיננטי יותר מכמעט כל אחד אחר, אז לי קצת קשה להכריע איפה בדיוק לדרג אותו.

  12. נועמיקו

    10 פבר 2022 09:20:57

    תודה דוק.
    שאקיל יחיד ומיוחד במינו.
    לגבי השאלה איך הוא היה משתלב בכדורסל של היום, לדעתי התשובה מורכבת יותר ממה שאמר וולטון. יכול להיות שהוא קולע 60 במשחק, נניח. אבל איך הוא היה מסתדר בהגנה? סנטרים היום נדרשים להיות מגוונים יותר בהגנה מאשר בהתקפה. איך הוא יסתדר בהגנת חילופים שבה ההתקפה מוציאה אותו שוב ושוב החוצה?
    אני מאמין שההתקפה שלו הייתה משלמת את המחירים של ההגנה שלו. יכול להיות שהיו שומרים איתו אזורית שהוא חונה בצבע (בזמנו היה אסור). היו מוצאים את הפתרונות, אבל זה הדיון המעניין בעיניי.

    1. טריי זריקה מחשידה

      10 פבר 2022 10:20:34

      תקשיב חביבי שאק בהגנה היה כמו בארטנס היו חוגגים עליו.
      אבל……בהתקפה….. חחח עם השחקנים הרכים של היום וכל שריקות האוויר הוא היה מתעלל ומטביע עליהם כל היום, היה מצליף בהם עם הטוסיק ומוציא את כולם ב-6 עבירות, היה נראה כמו גבר בליגות לכיתות ג-ד. היה עושה קוסט טו קוסט שחקנים היו בורחים ליציע לא לצדדים כמו אצל לברון ויאניס. בקיצור היה מנגב מקרצף ועושה MVP קל.
      כל גדולי העבר היו חוגגים בהתקפה היום כי ההגנה זנתה משנה לשנה

  14. MacLeod 1

    10 פבר 2022 10:17:55

    נתן 12 שנה ברמה הכי גבוהה של הכדורסל, בלתי עציר בעליל, ודמות קאלט של בחור שנהנה מהחיים. מה יש להגיד? שיישתה פפסי וינעל ריבוק 😀
    הוא זכה לשמח אנשים, מה שקשה להגיד על שכניו לרשימה

  15. niros

    10 פבר 2022 11:59:05

    מסכים על החלק של הכדורסל, אבל שאק ממש לא כזאת דמות חיובית. הוא ליצן, רואים את זה בפרשנויות שלו שהוא מדבר שטויות, אין לו הרבה פעמים מושג אפילו מי השחקן שעליו הוא מדבר. גם על המגרש לזרוק כדור בראש לסנטר של הניקס ולהתנהג כמו אס הול.
    ומספיק מה שעשה לג'וול מגי , כדי להבין כמה הוא אפס אמיתי.

    1. bobby

      10 פבר 2022 12:36:22

      מסכים לחלוטין. כשחקן הוא בהחלט אחד מהגדולים שידע המשחק. באופי? איפשהו בספקטרום שבין ליצן חביב לבריון.

  16. bobby

    10 פבר 2022 12:33:38

    תודה מנחם.
    הדומיננטיות של שאק בשנות השיא שלו, שזה בערך ממתי שהצטרף לליגה ועד האליפות השלישית עם הלייקרס ב-2002, הייתה מפחידה. מסכים שבהמשך הקריירה שלו הירידה הייתה דיי תלולה – ב-2003 הפסיד הרבה משחקים בגלל פציעות והלייקרס סיימו רק 4 או 5 במערב, והפסידו בחצי גמר לספרס. ב-2004 היה חלק מהעגלקטיקוס שהיו מספיק טוב לפיינלס, אבל קיבלו בעיטה בתחת מהפיסטונס בגמר, כשהוואלאסים וקמפבל ממררים לו את החיים. באחכ במיאמי נתן עונות סבירות אבל היה באופן מובהק שני לווייד, בניגוד לאליפויות עם הלייקרס אז קובי היה יותר שני לשאק ולא להפך. אחרי האליפות ב-2006 כבר לא הצליח להיות כוח דומיננטי בליגה.
    אז נכון שלקובי ולדאנקן שמתחתיו ברשימה הייתה יותר יציבות ורלוונטיות לאורך הקריירה. אבל בואו, בעשור הראשון בו שאק שיחק בליגה (החל מ-92/93 ועד 01/02) הוא עשה שמות בכל קבוצה שניסתה לעצור אותו. כבר במג׳יק הצליח לקחת את המזרח (ועל הדרך להדיח את ג׳ורדן המתקאמבק), ואחרי מספר שנות הסתגלות בלייקרס הוביל אותם לתריפיט עם 3 FMVP. ייתכן וקובי היה יותר משמעותי בשנת האליפות השלישית, ושאק התחיל אז בירידה בכושר שלו. אבל ב-2 האליפויות הראשונות הוא לא היה ניתן לעצירה.
    אני בהחלט חי בשלום עם זה שדורג מעל דאנקן וקובי. אבל מוכן כמובן להבין את מי שיש לו העדפה אחרת.

  17. Amitlahev

    10 פבר 2022 13:10:33

    תודה מנחם.
    2000-2002 של שאק בלייקרס היו שלוש שנים של דומיננטיות אישית + הישגים שלא נראו מעולם במגרש הכדורסל. היה מכונה שהשמידה כל יריב בחדווה ובקריצה.

  18. שחר אלוני

    10 פבר 2022 13:16:17

    תודה מנחם,
    שאק היה דומיננטי 10 שנים מאד.
    עמדת הסנטר מאד עמוסה, הוא בבירור מתחת לראסל קארים ו-ווילט לדעתי, ודומה להאקים ודאנקן לצורך העניין.
    היה יותר חשוב מקובי בתריפיט המשותף אז הגיוני שיהיה קצת לפניו

  19. אוהד ס"א

    10 פבר 2022 15:01:21

    שאק היה צריך להיות מדורג בטופ 3, אבל הוא העדיף לעשות שטויות במקום ללכת לחדר כושר.
    והיות ולא מודדים שחקן לפי הפוטנציאל שלו, לשאק גם לא מגיע מס' 8.
    קובי אמר עליו, שאם היתה לו משמעת, הלייקרס היו זוכים ב – 17 אליפויות ואני לא בטוח שהוא טועה.
    מעניין מה וולטון כותב עליו, לא בטוח שנכון.
    וולטון ירד על היכולת של שאק בתקופה שלו בפניקס ועל מוסר העבודה שלו ועל הפייק פציעות, ושאק איבד את זה לגמרי (חייכן? ליצן?) עד כדי כך שוולטון היה פרסונה נון גרטה באולפנים של TNT במשך שנים.
    אם טימי היה ראסל, שאק היה וולט: דומיננטיות, דומיננטיות, דומיננטיות (וקליעות גרועות מהעונשין).
    תכל'ס, על שאק רשומות 2 אליפויות: 2000, 2001.
    2002 נרשמות לשופטים
    וב- 2006, הוא היה כבר כינור משני לווייד.

    1. bobby

      10 פבר 2022 15:30:28

      מעונת הרוקי ועד 2001 מדובר על 9 עונות דומיננטיות, בהן זכה כאמור ב-2 אליפויות והעפיל ל-3 פיינלס. ומבחינת כושר הוא היה חיה לאורך כל התקופה הזאת. אין ספק שבתחילת שנות ה-2000 הוא התחיל להמיר שרירים בשומן. אבל עדיין, זה לא שמדובר כאן בשחקן שנתן פריצה של 3-4 עונות ואז נעלם. יש לך כאן עשור של דומיננטיות, זה לא משהו שאפשר להגדיר אותו כ״פוטנציאל לא ממומש״. עם משמעת גבוהה יותר בהחלט יכול היה להיות דומיננטי והישגי יותר, אבל זה לא שהוא לא היה מספיק במחצית הראשונה לקריירה שלו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט