הערת אזהרה: תמיד חשבתי שפוטבול יעניין אותי אבל מעולם לא מצאתי את הזמן להשקיע בזה, בשתי העונות האחרונות הסיפור של בריידי תפס אותי והתחלתי להתעניין יותר ויותר, העונה כבר שמעתי עשרות שעות של פודקאסטים על פוטבול, וישבתי לראות את משחקי הפלייאוף של טמפה, אבל אני לא מבין בפוטבול ולא מתיימר להבין בו.
*
ספורט הוא באמת דבר מדהים, ואם אני לא טועה בגלל סמיכות הזמנים לאירועים פוטבול מייצר את פיסגת העוצמה של הרגשות שספורט מעורר. יכול להיות שזה האופי הכמו מלחמתי שהמשחק שמשוחק בין ההגנה להתקפה עם קיטוע אחרי כל מהלך וחסרה לעמדות מוצא מייצר. יכול להיות שזה מיעוט המשחקים הנובע מסכנת הפציעות האדירה, שהופכת כל משחק למגה קריטי. יכול להיות שזה האלימות, הסיכון והריגוש (אני אגב לא מתעלם בכלל מהעובדה שיש בספורט הזה בעיה מוסרית רצינית ביותר, אני לא יודע ליישב את זה כרגע ולכן שם את זה בצד).
*
אבל כל מי שחולק על האמירה הזאת היה צריך להתחבר לסיבוב הנוכחי של הפלייאוף ב-NFL (רבע הגמר למי שזה חשוב) כדי להשתכנע, וזה לא ממש חשוב מה רמת ההבנה שלך משחק, כפי שחבר שמבין בפוטבול יותר ממני אמר – אתה יכול לצפות בכל משחק במשך 7 שנים ועדיין תגלה חוקים חדשים. לעזזאל, הקאובויס הפסידו את המשחק שלהם בשמינית הגמר בגלל שהם לא ידעו את החוקים (או לא יישמו אותם נכון ברגע של לחץ שיא).
*
ובפסגה, בשיא של ריגוש הזה, עומד אחד טום בריידי. קוואטרבק שבגיל 44 הוא אחד משני המועמדים המובילים ל-MVP של העונה הסדירה. לצורך העניין זה כאילו שלברון ג'יימס או ליאונל מסי בגיל 55 יהיו מועמדים ל-MVP וכדור הזהב. אחד שסוחב עליו את כל ההיסטוריה של ה-NFL ב-20 השנים האחרונות. הטוב – לקחת פרצ'ייז כושל להיות הגדול ביותר בפוטבול תוך שהוא שובר כל שיא אפשרי, איש משפחה למופת (נשוי לג'יזל למי שמתעניין) ומנהיג ברמה הגבוהה ביותר. הרע – יעשה הכל כולל להוציא אוויר מכדור, לכופף את החוקים ולמצוא דרכים להשפיע פסיכולוגית על היריבים – מאין שילוב של מייקל ג'ורדן ושמעון מזרחי. מכביסט.
*
והעונה הזאת אחרי שעשה בעונה שעברה את הבלתי נתפס וזכה באליפות עם קבוצה חדשה, כשהוא מחזיק ביותר נצחונות פלייאוף מכל קבוצה אחרת ב-NFL, הוא ניגש לנסות לעשות זאת שוב כשהקבוצה שלו פצועה הרבה יותר, מבוגרת יותר ומול יריבות בשלות יותר. הסיבוב הראשון הציב מולו יריבה לא ראויה והוא גירש אותה בזריזות, אבל ברבע הגמר זה כבר סיפור אחר, מולו מתייצבת ה-ל.א ראמס, והקוואטרבאק שלה מתיו סטאפורד.
*
וסטאפורד הוא סיפור לכשעצמו, 10 שנים הוא היה תקוע בדטרויט ליונס, צריך להבין, ה-NFL הוא לא ה-NBA. אם אתה תקוע בפרנצ'ייז דפוק אתה תקוע בפרנצ'ייז דפוק. קבוצות לא עושות פלייאוף 20 שנה וזה לא דבר נדיר כלל. הוא סוף סוף השתחרר ומצא את עצמו בקבוצה ראויה ה-ל.א ראמס שגם התחזקה לאורך העונה, צברה מומנטום, ומחזיקה בסט יכולות מושלם כדי להתמודד עם טמפה ביי של בריידי. מה שההגנה של טמפה עושה טוב הוא "הבליץ" התנפלות על הקוואטרבק שבהגדרה משאירה חללים מאחורנית שהקוואטרבק יכול לנצל במידה והוא מספיק לשחרר את הכדור בזמן, ולגמרי במקרה סטאפורד, הוא הקוואטרבק הטוב ביותר בליגה בהתמודדת עם הבליץ.
*
המשחק מתחיל, הוא נערך בטמפה אבל לא יכולת לגלות את זה אלא אם הסתכלת על האיורים על הדשא או על צבע הקהל ביצעים, זה ספורט אמריקאי שאינו מכללות אחרי הכל, קשה להגיד שהקהל הוא נלהב באופן מיוחד. לא יהיה מוגזם להגיד שבמחצית הראשונה בריידי נאכל שלם. 3 נקודות היו לטמפה במחצית הראשונה, שער שדה אחד. קו ההתקפה של ברידיי פשוט לא מצליח להגן עליו ושחקני ההגנה של הראמס מגיעים אליו פעם אחר פעם, הוא לא יכול לנשום וגם משחק הריצה של טמפה לא מגיע לכלום. בצד השני סטאפורד חופשי ומאושר, שחקני ההגנה לא מצליחים להגיע אליו והוא מוצא פעם אחר פעם את קופר קופ, עוד נחזור אליו. 3-20 זאת התוצאה במחצית.
*
אבל מי שחושב ללכת הביתה יחשוב פעמיים ואולי יזכר, כפי שנזכרו חלק מהחברים שנכחו במעמד הצפיה, בסופרבול 2017, בו אטלנטה הובילה 3-28 רק כדי לראות את ניו אינגלנד, עם אחד טום בריידי חוזרת כל הדרך לנצחון 28-34 בהארכה. ולא רק בראש של המתלבטים האם לחתוך בשעה 24:00 בלילה שעון ישראל או להישאר. גם בראשם של הראמס זה יושב. יושב חזק. וגם בראשם של הבאקנירס. זה הערך המוסף, הדיבידנד, הריבית של השקעה של עשרות שנים של נצחונות. של להיות אגדה בחייך.
*
המחצית נפתחת וסטאפורד מוסיף עוד TD וזה כבר 3-27. מזכיר לכם משהו? משם זה הכל בריידי. שער שדה ועוד TD והקבוצות יעלו לרבע הרביעי ב-13-27, מרחק של שני מהלכים בלבד. 12 דקות עוברות עד שמי מהקבוצות מצליחה לעלות על הלוח. שתי הקבוצות מחליפות איבודי כדור, אבל אי אפשר להסביר את ההרגשה שבריידי יחזיר את הבאקס למשחק הזה, זה פשוט באוויר, אתה מרגיש שפתאום לבריידי יש יותר זמן, הזריקות שלו כבר לא קצרות כמו במחצית הראשונה, ואילו סטאפורד לחוץ יותר, קשה לו יותר, הוא מדויק פחות הוא עושה טעויות. מסירה של 55 יארד של טום בריידי 3:20 לסיום מורידה את הפער לפוזשן אחד, רק אחד.
*
פאמבל! שתיים וחצי דקות לסיום, 30 יארד מהאנד זון, לטמפה אין פסקי זמן, השעון בפוטבול רץ אלא אם השחקן יוצא החוצה מהמגרש עם הכדור או אם נלקח פסק זמן. מספיק זמן? בוודאי. בריידי מוביל דרייב בסופו בדאון רביעי, בהזדמנות האחרונה ממש טאצ'דאון ושוויון 42 שניות לסיום.
*
לא ניתן שלא להיזכר ברגע הזה בשלשה של ריי אלן מול הספרס בגמר, כשחצי דקה לסיום הספרס הובילו ב-6, הפרש של שני פוזישנים רק כדי לראות את ההיט חוזרים לשוויון ומנצחים בהארכה. אבל רגע. לספרס הייתה הזדמנות לנצח את המשחק בזמן החוקי. פופ לא לקחת פסק זמן, ג'ינובילי עבר את המגרש אבל לא הצליח לייצר סל מנצח והשאר היסטוריה
*
סטאפורד לא התכוון לפספס את ההזדמנות, הוא ניער מעליו מחצית מחרידה, והוביל דרייב שהביא את הראמס לא עד האנד זון אבל מספיק קרוב, כדי שבעיטה בשניה האחרונה, ממרחק שלא היה שום ספק שממנו הבועט של הראמס יבקיע, מנצחת עבורם את המשחק. בריידי יורד מהמגרש, ההגנה שלו אכזבה אותו, השליכה אל הפח את כל המאמץ שלו במחצית השניה. את המסירה על 55 יארד. את הסיכוי להוסיף עוד נדבך בלתי יאומן למורשת שכולה לא תאמן.
*
ואולי בריידי הוא זה שאיכזב? הנתונים שלו טובים פחות מבעבר, הוא מוסר 30 ל-54, עם 3 סאקס ו-1 אינטרספשנס לעומת 28/38 של סטאפורד.
*
וכשהמשחק נגמר אין מקום לדבר מלבד קלישאות. בריידי יגיד שכשאתה מפסיד אתה מפסיד, והחברה' עשו מהלכים גדולים כדי לחזור למשחק. הוא לא יגיד מילה על עתידו. האם יפרוש? בעבר אמר שישחק עד גיל 45, ולאחר מכן אמר שישחק עד גיל 50. האומנם? האיש הוא מהמסגרים שיש ב-NFL, הוא וג'יזל יהיו היחידים שידעו את ההחלטה, אולי יחד עם עוד 1 או 2 מהמעגל הקרוב.
*
פוטבול הוא משחק של אינצ'ים אומרת הקלישאה הגדולה מכולם, ואכן, שניות בודדות לכאן או לכאן והראמס לא משלימים את המהלך, המשחק הולך להארכה שם ההגרלה תקבע מי הקבוצה הראשונה שתנסה להשיג את מה שבכדורגל נקרא שער זהב. לאף אחד באיצטדיון לא היה ספק, שבריידי יהיה זה שישיג אותו. אבל כמו הספרס ב-2014, כמו באיירן מינכן ב-99, כמו איטליה במונדיאל 94, כמו שמעון פרס בבחירות 96, האינצ'ים היו הפעם בצד שנגד בריידי.
*
סטאפורד יהיה זה שיעמוד על פסגת הרגש כשיפגוש את הפורטיניינרס ואת ה-QB שלהם – גראפולו – זה שהיה היורש המיועד של בריידי וגורש, גם לו ולקארל שנהן יש אינספור סטורליינס, שנותנים נופך ריגשי למפגש מהצד שלהם, וגם בצד השני של הבראקט שם תפגוש את קנזס סיטי שנצחה במשחק מגה דרמטי משלה את באפלו בילס החדשה והמלהיבה שהיא עצמה חוזרת משנים של כשלונות סוף סוף עם QB מהמובילים בליגה, או את הבנגלס שהגיעו לגמר האיזורי נגד כל הסיכויים.
*
זהו פוטבול, זהו ספורט, וכפי שאמרו אחרים לפניי, מי שזה לא עושה לו את זה, אני לא מבין בשביל מה הוא קם בבוקר בכלל.
אור
24 ינו 2022 14:36:37תודה דור, יופי של פוסט (וכמה אי דיוקים אבל בקטנה) על משחק ענק. באמת שאין שום יתרון שבריידי (והתחת שלו) לא יכולים למחוק. ובכלל כפי שכתבת לפלייאוף בפוטבול אין שום תחרות חוץ ממצבים מאוד ספציפים כמו הארכה במשחק 7 של גמר ה-NBA או ה-NHL.
The Pro
24 ינו 2022 17:11:01אורי-
יש הבדל גדול מאוד בין תחת מזליסט לאיכויות היסטוריות.
בריידי כבר חזר מפיגור יותר גדול עם ניו אינגלנד בבמה יותר גדולה בסופרבול ואם כבר אתה מכניס NBA אז אפשר להשוות את זה רק לחזרה של הקאבס מפיגור 3-1 בגמר 16'.
–
בגדול גם שחקני הנבא עצמם יצפו ויתעניינו במשחק פוטבול יותר מכל ענף ספורט אחר בתקופה הזאת.
אור
24 ינו 2022 17:17:35התחת הוא כמובן השביקה המוחלטת של התקפת היריבות עם האיבודים הרשלניים ברגע שהגיעו ליתרון עצום כזה, משהו שלבריידי אין שום שליטה עליו. לגבי לברון שאתה מתעקש לדחוף בכל משפט אני אוותר לך הפעם
עמיחי קטן
24 ינו 2022 14:54:36פוסט נהדר, תודה דור.
המשחק השני היה מדהים עוד יותר, בעיקר בגלל שהייתה כאן קומדיה של טעויות של הראמס בדקות האחרונות, ועדיין משחק נהדר שמצטרף ליומיים אולי המטורפים ביותר בתולדות הענף.
The Pro
24 ינו 2022 16:59:37Witness greatness- לצפות את בריידי משחק.
כמו במקרה של יחידים כמו לברון ג'יימס,אוסאליבן,רוג'ר פדרר ועוד.
–
מה שכן פוטבול זה משחק הרבה יותר קבוצתי ובריידי חסר את התופס הכי טוב שלו ושני שחקני קו התקפה חשובים.
המשחק השני בין הבילס-לצ'יפס היה לא פחות היסטורי
מבחינה התקפית בין הקבוצות החזקות בליגה.
מולי
24 ינו 2022 17:07:43עונג גדול לקרוא אותך! תודה!
ארז
24 ינו 2022 17:23:31הכל טוב, אבל רבאק, אולי די עם ה״משחק של אינצ׳ים״? פוטבול הוא משחק של אינצ׳ים. בייסבול הוא משחק של אינצ׳ים. כדורסל הוא משחק של אינצ׳ים. יש משחק שהוא לא של אינצ׳ים? יש ענף ספורט שתוצאתו לא יכולה להשתנות אם כדור או יש או רגל או קו לא היו אינצ׳ ימינה, שמאלה, למעלה או למטה? עד שיימצא אחד כזה, אפשר קצת חופש מהקלישאה הזו?
לצורך הדיון, צריך לזכור שבריידי לא משחק בוואקום. דבר ראשון יש הגנה לצד השני, ויש לו שחקנים שהוא תלוי בהם שישמרו עליו מההגנה ושירוצו לשטחים פנויים. כשזה עבד יכולנו לראות איך הוא שם את הכדור פונקט בכפפה של הרסיבר. כשזה לא עבד, אז לא. אני לא יודע אם זו עונה טובה פחות של בריידי. היו לו כמה נפילות העונה, אבל למי לא היו נפילות העונה? העובדה היא שהוא עדיין אחד הגדולים בדורו אם לא בכלל, לא למרות גילו, אלא בהתעלם מגילו.
תומר
24 ינו 2022 18:17:41אני חושב שכשמדברים על משחק של אינצ'ים (והקרדיט אגב לאל פאצ'ינו כלומר לטוני ד'מאטו), הטענה היא שמדובר במשחק שדורש כוח רצון והקרבה עילאיים, הרבה לפני דיוק, קור רוח או ראיית משחק.
אם תרצה – הכוונה היא שבכל מהלך אתה שואף להשיג עוד אקסטרה אינצ' עוד עוד טיפונת מאמץ שייתרגם להישג. בכדורסל זה לא ככה, בכדורסל אתה לא זקוק למה שיותר אינצ'ים אלא ליפול על האינצ' הנכון. במלים אחרות, הכוונה היא לא שהמסירה תהיה מדויקת ברזולוציה של אינצ'ים אלא שבמהלך תצליח לדחוף את הכדור עוד אינצ' אחד ושכל האינצ'ים האלו יצטברו לעשרה יארד שאתה צריך.
trusttheprocess
24 ינו 2022 18:38:24סקס הוא משחק של אינצ'ים
ארז
24 ינו 2022 19:43:22אנחנו מדברים על שני דברים שונים לגמרי. הכוונה ב״משחק של אינצ׳ים״ היא שההשפעה של אינץ׳ לכאן או לכאן היא דרמטית. שחרור של הכדור אינץ׳ אחד מוקדם/מאוחר ישנה את התנועה שלו באופן מהותי. במובן הזה כדורסל הוא כן משחק של אינצ׳ים, אינצ׳ אחד ימינה והכדור ניתז מהטבעת, אינצ׳ אחד שמאלה והכדור פוגע בקרש וכו׳. זה משהו שנאמר על בייסבול, טניס, פוטבול, ולדעתי אפשר לשייך אותו לכל ספורט. גולף, סנוקר, דארטס, כדורגל. אולי לא שח.
תומר
24 ינו 2022 20:02:36ברור שאנחנו מדברים על שני דברים שונים לגמרי, הרי זה מה שאמרתי.
.
למיטב ידיעתי, המקור הראשוני וגםהאזכור התרבותי המרכזי למונח "משחק של אינצ'ים" הוא מהסרט Any given Sunday ונאום המוטיבציה של פול ד'מאטו (פאצ'ינו) לקראת סופו. ההתייחסות שלו שם היא במפורש של "עוד אינצ' ועוד אינצ'" וכך גם כל ההתיחסויות התרבותיות שאני מכיר לביטוי הזה.
.
אני חושב שאתה הראשון ששמעתי אותו מפרש את זה כמשחק שהדיוק חשוב בו עד רמת האינצ' הבודד. לא שזו פרשנות פסולה כמובן.
ארז
24 ינו 2022 21:52:46הפוך, הפרשנות שלי לא רק שאינה פסולה, היא גם המקובלת. פצ׳ינו לא רק שלא היה הראשון שנתן את הביטוי הזה, הוא קיים עשורים בספורט, תוכל למצוא ציטוטים של כל מני, למשל רוד פלר שהיה פיצ׳ר של קליבלנד בשנות השלושים עד החמישים, ועוד רבים. מה שהסרט עשה היה לקחת את הקלישאה ואת המשמעות המקובלת שלה ולעשות עליה טוויסט. עם זאת, כל מי שתשמע אומר את זה, מתכוון למה שאני תיארתי, שינוי זעיר בעל משמעות דרסטית, וזה נכון בבייסבול, וגם לשימוש בפוטבול ובכל ענף אחר שמאזכרים בו את הקלישאה. ממאמר של דייויד פוסטר וואלאס על פדרר (שתירגמתי להופס בזמנו) למשל: Tennis is often called a “game of inches,” but the cliché is mostly referring to where a shot lands. In terms of a player’s hitting an incoming ball, tennis is actually more a game of micrometers: vanishingly tiny changes around the moment of impact will have large effects on how and where the ball travels.
תומר
24 ינו 2022 23:28:09נמצאתי למד
בכל זאת, כל מי שאני מכיר שמדבר על פוטבול כמשחק של אינצ'ים מתיחס למשמעות של האקסטרה אפורט
Katomento
24 ינו 2022 17:27:45ואו לגמרי מסכים איתך. בתור עוד אחד שלא מבין או גדל על יסודות הפוטבול.
זה היה פשוט משחק גדול לצפייה בו. הראמס ששיחקו הגנתית מדהים אל מול פשוט בריידי וההילה שלו. והוא כמעט ניצח!
לא האמנתי שאוכל להיות מרותק למשחק כל כך.
איזה כיף שיש ספורט
מנחם לס
24 ינו 2022 17:38:35מה שמדהים ביותר היה שאחרי המשחק הזה בא עוד משחק שהיה מטורף לא פחות (אם לא 'יותר') בו ניתחה קנזס סיטי את בופלו ביל אחרי שבופלו כבר 'ניצחה'. עוד משחק שניצחו אותו שלוש פעמים…
נפלא שכתב מצויין כמו דור שאינו עכבר פוטבול כותב על פוטבול. היו קצת אי דיוקים אבל הכל מינורי לעומת התמונה הכללית!
תודה דור
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
24 ינו 2022 20:54:54מעניין מאד, תודה רבה דור. לא ידעתי בכלל שבריידי הפסיד. הפתעה רבתי.
שמול
27 ינו 2022 06:13:09זה זווית וכיוון שונה ממה צפיתי, תודה.
הארה קטנה , בריידי הגיע ל35 נצחונות פלייאוף כמו דאלס, אחד פחות הפאקרס והסטילרס ו2 פחות מהפיטריוטס.