דיון הופס לרביעי צהריים – על חטיפה והגנה / שחר צ'קוטאי

בשבועות האחרונים, בין כל החגים הרבים והשבתות הרבות, קראתי לא מעט ספרים. ביניהם את ספרו המיתולוגי של ד"ר מנחם לס "עונה חלומית" על עונת 92'. מצאתי לא מעט קווים מקבילים בין ה-NBA של היום ל-NBA אז – הגארדים הזריזים, הסנטרים שהמציאו את עצמם מחדש ועוד.
בין הדברים שתפסו את עיני היה פרק "גנבים בלילה", בו כתב הדוק על החוטפים הטובים ביותר ועל הסכנות באי הצלחת החטיפה. בסוף הפרק מנחם הכניס את עשרת החוטפים הטובים בליגה ושמתי לב שכמות החטיפות שלהם גבוהה בהרבה מהממוצע המקובל בימינו אנו. למעשה, כולם בעשירייה עם ממוצע גבוה מ-2.2 חטיפות למשחק. בשתי העונות החולפות המקומות הראשונים בטופ 10 אלה שזכו בתואר אלוף החטיפות היו ג'ימי באטלר ובן סימונס, הם סיימו את העונה עם 2.1 חטיפות למשחק והיו היחידים ברשימה עם יותר מ-2 חטיפות במשחק.

Ex-WPIAL star T.J. McConnell is a record-breaking point guard in the NBA |  Pittsburgh Post-Gazette
שיאן החטיפות למשחק בודד בעונה החולפת

בחנתי את נושא החטיפות לאורך העונות, זה החל ביחידים ועבר לקבוצות. אלו הממצאים:

  • החלו להכניס את החטיפות לשורת הסטטיסטיקה בעונת 73'.
  • מאז ועד עונת 2009, המקום הראשון חטף מעל 2.5 חטיפות למשחק, מלבד שתי עונות בלבד, בשתיהן ברון דיוויס היה המוביל.
    מעונת 2009 רק פעמיים השחקן המוביל עבר את ממוצע 2.5 החטיפות, בשתי העונות הללו המוביל היה כריס פול.
  • ממוצע החטיפות לקבוצה בליגה מאז החל הרישום ועד עונת 2000 עמד על 8.6 חטיפות, מאז הממוצע ירד ל-7.6 חטיפות לקבוצה במשחק.
  • רק פעם אחת קרה, עד עונת 2000, שאף קבוצה לא עברה את ממוצע 10 החטיפות למשחק. זה קרה בעונה הראשונה – עונת 73-74'.
  • מאז תחילת המילניום רק 4 קבוצות היו ממוצע 10 ומעלה – שיקגו של עונת 2019-2020, יוסטון של 15-16', שארלוט של 2005-06, ופילי של 2003.
  • השיא היה בעונת 88-89', אז 7 קבוצות העמידו ממוצע 10 ויותר, ועוד שתי קבוצות חטפו 9.9 בממוצע.

מסקנה – היום חוטפים פחות, גם כיחידים וגם כקבוצה.

מה נשתנה?

נתחיל בכך שככל שיש יותר חטיפות – יש יותר איבודים. בעונת 83' קבוצות איבדו בממוצע 19 איבודים במשחק, בעונת 90' קבוצות איבדו 16, כיום הממוצע עומד על 13.8 בלבד. עם ירידת האיבודים גם כמות העבירות ירדה – אם בעונת 90' היו 23 עבירות בממוצע לקבוצה במשחק, כיום הממוצע עומד על 19.3 עבירות.

קצב משחק:

במילניום הקודם, ובמיוחד בשנות ה-70 ובשנות ה-80, הכדורסל היה מהיר במיוחד, ניתן היה לראות זאת בלייקרס שואו-טיים. בשנים הללו קבוצות שיחקו בממוצע למשחק 103.6 פוזישנים, אלו גם העונות הפוריות ביותר עבור החטיפות. בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה בקצב המשחק ובכמות הפוזישנים אך עדיין ממוצע החטיפות נמוך יותר. אתייחס לזה בהמשך.

דקות משחק:

פעם שחקנים שיחקו הרבה יותר דקות מהיום. זה השפיע על כמות החטיפות באופן ישיר.
לשם השוואה – בעונת 92', 31 שחקנים העמידו ממוצע של 37 דקות ומעלה. בעונה האחרונה רק שחקן אחד עשה זאת, ג'וליוס רנדל הנטחן.

ריווח:

בעבר המשחק היה מבוסס על כניסות לתוך הצבע, חצי מרחק ומשחק פוסט של הגבוהים. היום הכדורסל מבוסס הרבה יותר על זריקות משלוש. ההתבססות של הכדורסל הנוכחי על הזריקות מחוץ לקשת גורמת באופן ישיר לכך שיש היום יותר ריווח ולכן קשה יותר לחטוף.
קצת נתונים כדי לתבל – ממוצע השיא של חטיפות קבוצתיות (על פי עונות, כלומר כל הקבוצות יחד), עומד על 9.6 בעונה שבה השלשות לא נספרו.
אחריה מגיעות העונות עם מעט זריקות לשלוש, כך שבעונת 88-89 היו 9.1 חט' לקבוצה, והיו זורקים 6.6 זריקות מחוץ לקשת.
לעומת זאת בעונה החולפת קבוצה זרקה בממוצע 34.6 שלשות וחטפה 7.6 חט'.
בקו המשווה נמצאת עונת 95-96' בה קבוצות חטפו 8.2 וזרקו 16 זריקות מחוץ לקשת.

נקודה נוספת: בעבר אם קבוצה הייתה משאירה את הסנטר של היריבה לבד על קו השלוש, הוא כנראה לא היה זורק, ואם כן היה זורק הוא כנראה היה מחטיא. אפילו בקבוצות אלופות היה קשה למצוא יותר משלושה קלעים על המגרש. היריבות של שיקגו הגדולה של שנות התשעים לא היו צריכים לחשוש מלוק לונגלי ומדניס רודמן כאשר הם עומדים על קו השלוש.
לעומת זאת, היום האלופה יכולה להתפאר בחמישה שחקנים שיכולים לקלוע מחוץ לקשת. כן, יאניס נחשב איום לשלוש.
ההשפעה של הדבר היא סביב עניין חוסר ההצלחה בחטיפות, אם בעבר שחקן פספס מסירה שהגיעה לשחקן גבוה מחוץ לקשת לא היה לו את החשש שמא הגבוה יזרוק. כיום אם שחקן פספס מסירה והשאיר שחקן לבד, אותו אמביד/קא"ט/יוקיץ'/לופז (של הבאקס) ייהנה משלשה חופשית והם לא יהססו לקחת אותה (רק אמביד יעשה פאמפ-פייק ואז יזרוק).

שינוי חוקה:

בשנות ה-90 שינו את החוקים. מאז, אי אפשר לעשות יותר הנד-צ'ק (הסבר מה זה הנד-צ'ק וכיצד שופטים את זה – כאן). במקביל החלו לחוקק ב-NBA חוקים שעזרו להגנה אזורית, דבר שגרם להגנות לשנות את תכנית המשחק ההגנתית שלהן ולצמצם את משחק האחד על אחד ההגנתי.
שינוי החוקים אמנם לא השפיע ישירות על מדד החטיפות, אלא השפיע יותר על הפיכת המשחק למורכב יותר ולמסודר יותר, דבר שגרם לקצב המשחק לרדת. ובנוגע לשאלת הקצב שהצבתי בהתחלה – כיום הכדורסל הוא מהיר אך אינו מבולגן כבעבר.

גדול החוטפים בהיסטוריה

עד כאן המחקר והסיבות שלדעתי משפיעות על השינויים בתחום הזה. ובכל זאת נשארתי עם שאלות פנימיות לגבי ההגנה. ולכן אעלה בפניכם את השאלות שתקועות אצלי:

1.האם ההגנות של פעם טובות יותר מההגנות של ימינו?
2. האם המגנים של היום פחות טובים מאלה של פעם?

נ.ב – היום גם חוסמים פחות מפעם. לא משמעותית אבל יש הבדל.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. אירווינג לא מתכוון להתחסן גם אחרי ההחלטה של ברוקלין שלא יהיה חלק מהקבוצה, מקורביו מסבירים: הוא לא מתנגד חיסונים, רק "רוצה להשמיע קול עבור אלפי אנשים מושתקים"
    זה הופיע בוואלה הרקובה,
    אם זה נכון,ואני הבעלים של הנטס,מעיף אותו מהקבוצה מיידית,על הפרת חוזה,לא משלם לו גרוש,ודורש מסילבר הורדת כ100% מהחוזה של הדביל מההוצאות
    הוא באמת מחוק

  2. תודה רבה שחר, סוגיה מעניינת ונקודות רלבנטיות. נשמע לי שהעיקר הוא הריווח – כשכולם יותר רחוקים קשה לשחקן שאינו מעורב במהלך להגיע לכדור. בנוסף, אותם סנטרים, ובכלל שחקנים שעמדו מחוץ לקשת, מנסים היום לקלוע בעוד שבעבר היו מחפשים את המסירה למישהו בצבע ואז הסיכוי לחטיפה היה עולה. בהקשר זה – היה יכול להיות מעניין לבדוק גם את היחס בין כמות החטיפות לכמות המסירות, האם יתכן שגם מספר המסירות פחת?

  3. אני הייתי מנסה לחלק בין סוגי החטיפות,
    חטיפה שנובעת משמירה אחד על אחד, זו חטיפה שמצריכה יכולת אישית גבוהה, ולדעתי זה הרבה פעמים יותר מוביל לאיבוד, זו חטיפה שמראה על אספקט מסוים של ההגנה אישית.

    לעומת זאת יש חטיפה שנובעת מהימור על מסירה, זה מהלך מזעזע הגנתית, ולא יעיל. מי שיראה את "ההגנה" של ראסל, יראה לא מעט הימורים מיותרים כאלה. אני משער שמאמנים פשוט יותר ויותר נגד סוגי "חטיפות" כאלה.

    אני לא יודע אם יש דרך להבדיל בין סוגי החטיפות. זה נטו ממבחן העין.

    1. סקוטי פיפן היה חוטף בחסד מהסוג השני, והיה לו ולמייקל מפיל ג'קסון רישיון פתוח להמר – מה שנקרא patrol the lanes , שהם ניצלו כדי לזרוע שמות בהתקפות היריבות. והם דפקו את כל הקופה שנה אחרי שנה

  4. מעניין מאוד וכתוב היטב. תודה רבה.
    מניח שזה קשור לא מעט לריווח, ולנטייה לעלות לזריקה ישר מהמסירה (איך תחטוף לקליי אם הוא בקושי מוריד כדור לרצפה?). המשחק משתנה כמובן, וכלים מאבדים מהאפקטיביות שלהם.
    החסימה, אותה הזכרת בסוף, היא באמת דוגמא לא פחות טובה. פעם חסימה הייתה סמל ליעילות הגנתית, בטח אצל שחקני פנים (כמו חטיפה לשחקני חוץ). היום עם הסטט' המתקדמות יש דגש על תחומים אחרים

  5. לא בדיוק בנושא אבל, לתומי חשבתי שאין יותר פאולים לטובת מתקיף שמזנק לגוף של מגן שנמצא באויר, אז חשבתי. כשזה מגיע לליקרס דבר לא משתנה. התקפה ראשונה, הכדור אצל כרמלו. פול מזנק (אנכי, אבל בכל זאת טעות של צעיר) ורק אז כרמלו מתרומם לזריקה לתוך הגוף שלו ומקבל את השריקה. אני טועה בהבנת השינוי השיפוט?

  6. זה דיון מאוד מעניין ונורא מפתה לעיתים בסטטיסטיקה להשתמש ברגרסיות בשביל לקבוע קשרים. אין ספק שקשה למצוא קשר\קורילציה יותר חזקה מממוצע הליגה לחטיפות מול ממוצע הליגה למשל באיבודים. מדובר על קורילציה חיובית של כמעט 0.87. הקשר נחלש ל-0.8 כאשר משווים ל% איבודים (חישוב מתוך סה"כ הפוזשינים במשחק). אך גם כשמתעלמים מכמות האיבודים ישנו קשר ישיר גם לקצב המשחק (0.82). אבל הקשר הכי חזק מכולם הוא בין ממוצע הריב' התקפה לכמות החטיפות. (0.9) ככל שממוצע האופנסיב ריב' עולה כך כמות החטיפות עולה.
    האם כל זה יכול להסביר causation? לאו דווקא.
    .
    בנוסף אם הקשר חזק אך השיפוע הממוצע בגרף אינו גבוה כך ההשפעה המעשית של הנתונים פחות משמעותיים. זאת אומרת שאם למשל על כל איבוד נוסף אני מקבל 0.2 יותר חטיפות אז אולי אמצע קשר חזק אך הוא הופך לפחות משמעותי. רואים זאת כבר כשבודקים את סטיית התקן של ממוצע החטיפות שעומד על 0.65 (באופן כללי פחות מאחד נחשב נמוך) כך שרוב המספרים די קורבים אחד לשני.

    בדוגמא מעשית: אם היינו מוצאים קשר\מתאם מאוד חזק בגברים בין גובה לבין השכר זה ככל הנראה יכל להגיד משהו. אם על כל 5 ס"מ היה נוסף 5000 ש"ח לחודש, זה היה שווה את המשך המחקר. אך אם מדובר על 20 שקלים בחודש, גם אם נמצא הסבר זה הופך לפחות חשוב.
    מה שמביא אותי לנושא הסיבתיות מכיוון מכיוון שישנם משתנים מתווחים רבים: מצב כלכלי (קשר תזונה-גובה), מוצא אתני (לעיתים מצביע על הבדל גנטי), סוג משלח היד\שדה העבודה וכו'. ישנם משתנים פסיכולוגים שאפשר לנתרל: למשל: האם גובה בגילאי התפתות משנה (האם למשל אדם שהיה הכי גבוה בכיתה במשך שנים רבות פיתח ביטחון עצמי ותכונות מנהיגותיות? האם בלט בכיתה אל מול המורה וקיבל יותר רשות לדבר?)
    .
    כל אחד מהמשתנים האלה יכולים לייצר שאלות מחקר חדשות אך גם לאחר הניתרול צריך לבדוק סיבתיות.

  7. לגבי השאלות שלך:
    1.האם ההגנות של פעם טובות יותר מההגנות של ימינו?
    2. האם המגנים של היום פחות טובים מאלה של פעם?
    .
    אני אענה באנלוגיה צבאית. כשהיו שואלים איזה נשק טוב יותר, M-16 או קלאץ' התשובה היא האם אני נלחם התוך המים?
    .
    ההגנות של היום מותאמות לסוג השמירה ולפריסה הגאומטרית של היום. דוגמא נהדרת היא בם אדביו שבפיב"א כמעט הפך לא רלוונטי כשומר צבע. בגלל החוקים והמרחק מקשת השלוש, היחודיות שלו כמכסה מרחקים וכאחד שיכול להגיע לצבע (כי הרי יש 3 שניות הגנתיות ב-NBA) הופכת לפחות רלוונטית כך שבפיב"א הסנטרים העציים של פעם שורדים יופי
    .
    בנוסף, עם חוקי המגע של המגן, מוטת ידים הפכה כלי הגנתי לdeflections של כדורים או להפרעה לזורק. כך אנו רואים אינפלציה של שחקנים בעלי מוטות ידים גדולות, במיוחד בעמדות הווינג.
    .
    בנוסף הגובה של ה-PG והאתלטיות שלהם הפכה לפסיכית לעומת העבר. אם משהו חושב שג'ון סטוקטון שהיה נחשב שומר מצוין או אלווין רוברטסון היו יכולים לשמור על ג'ה מוראנט?
    בלי קשר החשיבות של הגנה אישית ירדה לעומת החשיבות של IQ הגנתי כללי. בכלל הנזק של התקפה לא טובה הוא גבוה משל הגנה לא טובה. השונות ברייטינג ההתקפי גבוה מזה שבהגנתי. יש לנו מגוון מה-102 העלובים של OKC ועד ל-117 האלוהיים של הנטס. ההגנות הטובות הן 107 להגנה הקמצנית של הלייקרס עד 116 של סקרמנטו.

  8. השערות:
    ביטול ההנד צ'ק על הגב כנראה השפיע. קל לחטוף כשאתה יכול לתת דחיפות לגב של מישהו.
    לדעתי גם משחק עם הגב לסל הוא מקור לחטיפות. אף אחד בימינומלא יימסור משחק שלם לסנטר וייראה מה הוא יינסה לייצר באיזור הצבע.
    גם השלשות והמשחק שהתרחק מהסל כנראה משפיע..

  9. אני הייתי דווקא מייחס את הירידה בחטיפות בעיקר לשני דברים.
    1) יותר דגש על שמירה על הכדור בהתקפה והמנעות מאיבודים.
    2) יותר דגש בהגנה על שמירה מונעת שמטרתה לגרום לקבוצה השנייה לקחת זריקות כמה שיותר רעות והמנעות מהימור על חטיפות שישאירו חור בהגנה במקרה שיכשלו.
    .
    .
    להנד צקינג אין שום קשר לדבר. מדובר במיתוס אחד גדול. קודם כל זה לא חוקי כבר מ1979. שנית זה לא היה נפוץ ולא האט אף שחקן שהיה מעוניין לחדור לסל. השחקנים אז פשוט לרוב היו הרבה פחות טובים בזה והיו מסתובבים להתקדם עם הגב במגננה על הכדוד כי השליטה שלהם בכדור והצעד הראשון שלהם לא היו טובים ומהירים מספיק כדי לחלוף על פני המגן. כשצופים במשחקים משנות התשעים איפה שכביכול ההנד צ'קינג גרם להגנות להיות מפחידות פשוט מאוד רואים שזה גם לא נפוץ בכלל, גם לא עוצר אף אחד מחדירה, וגם מדי פעם נתקלים בזה שורקים על זה עבירה (ממש על פי החוקים) ואפילו השדרנים טורחים לומר שנשרקה עבירת הנד צ'קינג.

  10. נהדר תודה.
    .
    אני תוהה אם חוץ מהסיבות אשר מינית אולי גם יש הטיות ספירה, במובן של האם שינו הגדרה למה נחשב חטיפה לאורך השנים. כמו שבשנים האחרונות יותר נדיבים במה נחשב לאסיסט.

    1. 1) אני בספק. חטיפה זה אחד הדברים שיותר קל לקבוע לגביו בהחלטיות.
      2) זה עוד מיתוס. אין נדיבות נוספת ברישום אסיסטים בשנים האחרונות.

  11. בס"ד
    תודה רבה שחר. ממש נהדר.
    חושב שזה נובע מכמה סיבות: סגנון המשחק וריווח, החוקים, והתלויות שעולה, שבה אתה נענש מהר על ניסיון חטיפה לא מוצלח. אני לא חושב שהמגנים של היום פחות טובים, תן לשחקנים של פעם לשמור על הקלעים של היום, עם החוקים הקיימים, ונראה עד כמה הם יצליחו.

    1. תן לשחקנים של פעם לשמור על הקלעים של היום, עם החוקים של פעם, והם יצליחו הרבה הרבה פחות מהשחקנים של היום בחוקים של היום.

    1. ברור ברור, זה לדוגמה בכלל לא קרה
      https://youtu.be/Kp45kQl_7ho
      וזה עוד יותר לא קרה
      https://youtu.be/lSP22Xw9gQE
      וכשאתה עוצר את זה ב31 שניות וחצי ורואה שזה 100% עבירה שהשופטים לא שרקו זה לחלוטין בגלל שהשחקנים למדו לא לשלוח ידיים כי על כל דבר כזה 90% שאתה נענש בעבירה, לא משנה במה נגעת.

  12. טור מעניין מאוד
    בקשר לשאלות –
    1. לדעתי ההגנות של פעם היו טובות יותר. מהסיבה הפשוטה שהיה יותר אפשרי לקסח (דטרויט באד בויז 1 זו דוגמא טובה)
    2. המגינים היום יותר טובים. המשחק הפך למדע מדוייק ולכן רמת הביצוע, בהתאמה לחוקים, גבוהה יותר
    מ.ש.ל
    🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט