פציעות והשחקן המבוגר / יוני קריא

יוני קריא הוא פיזיותרפיסט ספורט שמנהל את עמוד הפייסבוק המרתק יונתן קריא פיזיותרפיה וספורט .

בגיל 19 חתם החלוץ היפני, קאזויושי מיורה, על החוזה המקצועי הראשון שלו בקבוצה האגדית הברזילאית, סנטוס. זה היה בשנת 1986.כיום, בגיל 54, קאזויושי משחק את עונתו ה-35 ככדורגלן פעיל והוא מחזיק בשיא בהיותו השחקן כדורגל המקצועי המבוגר ביותר.

סובילסלו זסאדה, הפולני בן ה-91, התחרה השנה במירוץ ראלי בקניה הנערך במשך 4 ימים.ואם תהיתם, הוא גם לחם במלחמת העולם השניה (אני לא סגור באיזה צד). זלאטן בן ה-39, שיחק שנה שעברה 19 משחקים והבקיע 15 שערים.יודוניס האסלם, בן ה-41, ישחק העונה במיאמי כשחקן הפעיל המבוגר ביותר ב-NBA, לשם השוואה, שחקן הספרס, ג'ושוע פרימו, היה בן פחות משנה כשהאסלם נבחר כרוקי.

אם ניקח את ה-NBA כדוגמא, העונה הנוכחית תהיה מהעונות המעניינות מבחינת הפרשי גילאים. מצד אחד, שחקנים פורשים מוקדם- גיל הפרישה הממוצע הוא 28. ומצד שני, קבוצות רודפות אחרי שחקנים ותיקים שיוסיפו ניסיון והנהגה לקבוצות. והלייקרס מעניינים במיוחד. כאשר הגיל הממוצע של שחקן NBA עומד על 26, הלייקרס העמידו ממוצע גילאים של 31.5 ולעומתם אוקלהומה עם ממוצע של 22.8. אבל עם הגיל והוותק באות צרות .אין ספק שלשחקן מנוסה יש את יתרונותיו אבל האם החסרונות עולים על היתרונות?

לב

החסרון הפיזיולוגי הבלתי נמנע הוא ירידה בדופק מרבי, מה שגורם לירידה בתפוקת הלב – כמות הדם שהלב מסוגל להזרים ובכך להפחית את היכולת. בנוסף, שרירי דופן הלב נחלשים ובכך מורידים את יכולת הזרמת הדם בכל פעימה.

ריאות

עם הגיל יעילות הריאות מופחתת. בעיקר עקב ירידה טבעית בנפח הריאה, מה שגורם לירידה בכמות החמצן בדם ובכך היכולת לייצר כח וסיבולת נפגמים.

שרירים

ככל שמתבגרים השרירים נחלשים וגם יכולת בניית השריר מואטת . התופעה נקראת סרקופניה.עיקר הסיבים בשריר שנפגעים הם סיבי מסוג 2 (סיבים "מהירים" המייצרים כח מתפרץ) ובכך מאטים את תנועות הגוף. בנוסף, הגידים מאבדים מהאלסטיות שלהם לאורך השנים, מה שגורם לירידה בגמישות.

מערכת עצבים

עם הגיל יורדת אספקת הדם למח, מה שגורם להאטה בזמן תגובה.בנוסף, שיווי המשקל והיציבות נפגעים גם כן.

עצמות

כמו כל תא בגוף, העצם "נהרסת" ונבנית במהלך כל פעילות. עם השנים התאים הבונים את העצמות מאטים את קצב התחדשותם ובכך מפחיתים את דחיסות העצם ואת בנייתה מחדש לאחר מאמצים.

קצב החלמה

כל ספורטאי יחווה פציעה, גם אם זאת מתיחה קטנה. אבל ספורטאי וותיק יחלים בצורה איטית יותר מצעיר. מחקר שנערך באנגליה על ספורטאים חובבים הראה עליה של 15% בזמן ההחלמה של ספורטאי מעל גיל 30 לעומת גילאי 20-29 באותם פציעות. וזה מביא אותנו לגורם החשוב ביותר:

פציעות

ספורטאים מבוגרים יותר נוטים להיפצע יותר בגלל מספר סיבות:

פציעות קודמות – הגורם מספר 1 לפציעה הוא פציעה קודמת. אזור שעבר פציעה אחת, יהיה רגיש לפציעה דומה. לדוגמא, בתקופתו בווריוורס קווין דוראנט קרע את שריר התאומים, חזר מעט מוקדם מידי וקרע את גיד האכילס (הגיד המחבר בין התאומים לקרסול). ספורטאי וותיק סטטיסטית עבר יותר פציעות ובכך מעלה את הסיכון לפציעה הבאה.

ניהול עומסים – אז נכון , רוב השחקנים הוותיקים באים להשלים סגל ולא כשחקנים מובילים, אך כל דקת משחק "מסוכנת" יותר משחקן צעיר. בנוסף, שחקנים כמו מילסאפ, אולדרידג', איגוואדלה, כרמלו ואחרים באים להוכיח את עצמם ויבקשו לשחק כמה שיותר.

משחק

זה מצחיק להגיד, אבל הגורם המסוכן ביותר לשחקן הוא… לשחק. מעל 70% מהפציעות קורות בזמן משחק, וב-NBA משחקים הרבה. 82 משחקים ב-6 חודשים בלבד, ממוצע של 3.4 משחקים לשבוע!!!

הקהל

כמו כל ענף ספורט גדול, הגלגלים המניעים הם הדולרים. בניהול עומסים תקין, קבוצות ידעו לתת לשחקנים מנוחה למשחק-שניים בשבוע.אבל דוגרי, אם אתם שילמתם 500 דולר לכרטיס בסטייפלס סנטר ולברון יושב בחליפה על הספסל, לא הייתם מתעצבנים? לליגה יש חוקים נוקשים בנושא וקבוצות מקבלות קנסות גבוהים במידה ועוברים עליהם. הכל רייטינג וכסף. לא בריאות, לא צדק ובלי מחשבה עתידית. כסף.

*

העונה הזאת, כמו הקודמת, תיגמר כשהקבוצות הבריאות ביותר יגיעו רחוק יותר. קבוצות שלא ילמדו לנהל עומסים בצורה מיטבית ישלמו על זה בנקודות. והקבוצות המבוגרות יותר- יתקשו יותר. מחקר שנערך בליגה האנגלית במשך 5 שנים הראה כי איבוד של 136 יום בעקבות פציעת שחקן מביאים לאיבוד נקודה בטבלה, ועל כל 271 ימים מאבדים מיקום בטבלה. העונה האחרונה לימדה אותי אישית כי כמנג'ר הייתי מעדיף לבנות קבוצה עם ספורסטאר אחד ומסביבו קבוצה רחבה של שחקנים "בינוניים" מקבוצה סביב 3 סטארים ושחקנים משלימים. ומהצד הרפואי, בשנים האחרונות לאנשי הרפואה יש במה גדולה יותר. כך שהקבוצה שתניף את הגביע בסוף העונה תהיה לא רק הטובה ביותר על המגרש, אלא גם החכמה ביותר בחדר הטיפולים.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. מעניין מאד, תודה רבה יונתן.
    .
    לדעתי גם ברוקלין וגם הלייקרס יצטרכו להיות חכמים במינון הדקות של השחקנים שלהם. מהבחינה הזו, שחקנים וותיקים שרוצים לשחק – אולדריג', גריפין, מילס, כרמלו, די.ג'יי והווארד – באמת יקבלו יותר דקות מאשר שחקני ספסל בקבוצות האחרות, גם כי הם רוצים וגם כי זה עוזר לכוכבים לנוח. שאלה מעניינת היא איך בונים שיטת משחק, והרכבים, לקבוצה שיש בה 10-12 שחקנים שמקבלים מספר דקות משמעותיות כל אחד בעונה הסדירה, ואיך משלבים בינה לבין התכנית לפלייאוף שבה, בכל זאת, צריך להעמיד את ההרכבים החזקים ביותר ולתת יותר דקות לשחקנים המובילים. לווגל ונאש יש הרבה על מה לחשוב.

  2. מעולה, תודה.
    .
    מילה על אובדן מסת שריר –
    מחקרים רבים יערכו בנושא ב-100 בשנים האחרונות,
    והמסקנה המתקבלת היא שתחילתה תהליך ירידת מסת השריר הוא פחות או יותר בגיל 40,
    כאשר בקרב ספורטאים ששומרים על בריאותם זה קרוב יותר לגיל 45.
    לא לחינם, ספורטאים בענפים שמודדים כוח נטו (ללא התייחסות למשקל הספורטאי) מגיעים לשיאים בגיל 40+
    .
    מה שכן מתרחש אחרי גיל 30 (פחות או יותר) זו עלייה מתמדת בזמני ההתאוששות של הגוף. מאמץ פיזי בעצימות גבוהה בהחלט אפשרי (כאמור, אפילו עד רמת קביעת שיא אישי חדש),
    מה שפחות אפשרי זה מאמץ שכזה יום אחרי יום, או בפער זמן מצומצם (תלוי בעומס של המאמץ הקודם).
    .
    תהליך נוסף שדורש התייחסות והוא מושפע גיל הוא קצב חילוף החומרים (שוב, נסיגה הדרגתית אחרי גיל 30),
    נתון שמשפיע עמוקות על קצב החלמת הגוף.
    (זה בפשטות מרובה. יש מספר גדול של פרוורים המשפיעים על קצב החלמת שריר פגוע, או רקמת חיבור פגועה. חלקם תלוי גיל)
    .
    איך הנ"ל משפיעים על קבוצה זקנה כמו הלייקרס?
    .
    זה דורש התבוננות ב-4 גורמים מרכזיים:
    .
    א. יכולת שיא.
    ב. משך יכולת שיא.
    ג. כמות הפעמים בה ניתן לשחזר יכולת שיא.
    ד. הסיכוי לפציעות.
    .
    התבוננות מעמיקה בכל 4 הסעיפים תיקח כמה פוסטים …
    אבל –
    לטעמי, ללייקרס בעונה הקרובה בהחלט תהיה היכולת להציג לפרקים יכולת שיא מצד השחקנים.
    ממוצע הגיל וההיסטוריה הרפואית של השחקנים משמעותם הגבלת דקות (מה שמצמצם את משך השיא שהם יוכלו להציג),
    וצמצום משחקי באק-טו-באק למינימום.
    .
    איך שינוי זה ישפיע על הלייקרס ברמת התוצאות?
    הניחוש שלי שהוא כלל לא ישפיע.
    הם אולי זקנים,
    אבל יש מספיק עומק בקבוצה בשביל לצלוח הגבלות שכאלו.

  3. עוד טור מעניין יוני. מה שמעניין הוא איפה מבחינה כמותית (גילאית) כל ספקט מתחיל להיות משמעותי (ואיך ההסיטוריה של כל שחקן משפיעה על זה).
    עוד נקודה חושבה ב-NBA שמעניין לדעת אם משפיעה באופן משמעותי יותר על שחקנים מבוגרים הוא הנסיעות התכופות (בעיקר הטיסות).

  4. תודה יוני על הפוסט ותודה גיא על התוספת בתגובה. מעניין לבדוק את ההשקעה הכספית בעשור האחרון או בעצם מתחילת המילניום הנוכחי בכל תחום הטיפול ובריאות השחקנים בקבוצות הליגה לעומת העבר, תמיד הייתה מודעות וצוותים רפואיים אבל התחום הטכנולוגי בעסק הזה עשה קפיצה משמעותית וגם המודעות לחשיבותו עלתה מאוד. מי נניח שמע בכלל על ניהול עומסים בשנות ה-80 וה-90?

    1. תשמע – לא עשיתי על זה עדיין עבודה כמותית אמיתית אבל חרשתי על זה לא מעט ושחקנים פשוט היו גומרים קריירות על ניהול עומסים ופציעות הרבה יותר בשנות ה-70 עד 2000.

        1. שפשוט היו משחקים כל הזמן. ואז היו המון קריירות שנקטעו ממש מוקדם. אני עושה כאן הנחה שניהול עומסים נכון היה מביא לתמונה יותר דומה למה שרואים היום.

  5. טור מצוין, תודה יוני, זה מאוד קריא 😀
    אותי מעניין מה חשיבותה של מנוחה בין הפעילויות – הזכירו את הטיסות וזה שמשחקים 3 פעמים בשבוע, אבל כמה זה עוזר
    לעשות הפסקה של חודש, בכמה זה מקטין את הסיכוי לםציעה?
    ובהקשר שיותר מעניין אותי, מה החשיבות של הפסקה ארוכה של שנה שלמה? חבר שלי ספורטאי אומר ששחקן שלא שיחק שנה כאילו נשאר צעיר בשנה,
    כלומר הוא מבריא את כל הבעיות שיש לו וחוזר "צעיר". הוא עוצר את השחיקה המסיבית של שגרת האימונים והמשחקים וחוזר לעומס שהיה לו כשהיה נער. זה מעניין בהקשר של ההפסקה שמייקל ג’ורדן לקח ועכשיו דוראנט או קליי. כמובן שצריך לשמור על כושר בשנה כזאת ולחזור בהדרגה, אבל הטענה היא ששחקן שלא שיחק שנה חוזר מלא אנרגיה ונמרץ.

  6. מעניין תודה
    יחד עם זאת עדין …אני נזכר בתחילת הפוסט על ההוא בן ה 91.
    ניהל עומסים?
    מה הסיפור שם? לזה לא היה הסבר

  7. מעניין מאוד, תודה רבה.
    שאלה קטנה: ראינו את קאווי בשנים האחרונות משחק חצי עונה בתירוץ של ניהול עומסים, אבל בסוף תמיד מחכה הפלייאוף, ואיתו עומס כפול. אם אתה מאפשר לשחקן ל'נוח' יותר מדי, אתה לא יוצר סכנה לקראת הפלייאוף? מגביר את העומס על הגוף בצורה דרסטית?

  8. מעניין מאוד.
    צריך לציין אבל משהו – הכדורסל של ימינו נהיה הרבה יותר חכם ודורש מגוון כישורים יותר גבוה. מללמוד לעשות חילופים בהגנה ועד לפתח קליעה טובה מרחוק. יכול להיות שיש פציעות אבל צד שני גם ניסיון הפך למשמעותי יותר ואנחנו רואים שחקנים בני 30 פלוס שנשארים סופר רלוונטיים.
    אפשר לחשוב על מצבים שדווקא לשחקן צעיר שמסתמך על אתלטיות ועוד לא למד את כל הדברים האחרים – פציעה יכולה להיות יותר משמעותית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט