לבחור מחדש: דראפט 2008 / הגולש עדו קוטלר

בפרקים הקודמים…

קיץ 2008. הסופר-טים הכביכול ראשונה של הבוסטון סלטיקס, בכיכובם של ריי אלן, פול פירס וקווין גארנט זכתה באליפות, אחרי עונה עם 66 ניצחונות. באותה עונה, שחקן רזה וגבוה בשם קווין דוראנט בדיוק סיים את עונת הרוקי שלו עם 20.3 נקודות למשחק ונראה שהולך להוביל את סיאטל סופרסוניקס לעתיד מזהיר. באותה עונה אותה סיאטל סיימה אחרונה במערב, מה שכנראה עתיד לתת לה בחירת דראפט גבוהה. באותה עונה, המערב היה קשוח מתמיד, והקבוצה שעלתה מהמקום השמיני – הדנבר נאגטס, בה כיכבו באותה העת כרמלו אנתוני ואלן אייברסון – ניצחה 50 משחקים. גולדן סטייט של בארון דיוויס וסטיבן ג'קסון, שניצחה 48 משחקים, לא העפילה לפלייאוף. לעומתן, קבוצות כמו מינסוטה, ממפיס והקליפרס, חיפשו כיוונים חדשים.

במזרח הסיפור היה שונה והכל היה יותר רגוע…

ג'ו ג'ונסון, ג'וש סמית ורוקי בשם אל הורפורד הובילו קבוצת אטלנטה בינונית במיוחד ל37 ניצחונות ומקום בפלייאוף. קליבלנד קאבלירס, בכיכובו של אחד – לברון ג'יימס, הגיעה למקום הרביעי במזרח עם רק 45 ניצחונות. גילברט ארינאס עוד כיכב בוושינגטון, ודוויט עוד שלט בצבע באורלנדו. אלו היו זמנים אחרים, עם הרבה פחות שלשות, הרבה יותר משחקי iso ויכולת אישית, עם סנטרים קשוחים שהרביצו בצבע וקיללו מחוץ למגרש. קובי ברייאנט זכה בmvp ונראה כאחד שנחוש להוכיח שהוא יכול גם בלי סופרסטאר לצידו. שיקגו המתינה לכוכב שימלא את החור שהותיר מייקל ג'ורדן, אבל אחרי עונה בינונית הם לא ציפו ליותר מידי.

ואז הגיע הדראפט-

שיקגו קיבלה את הבחירה הראשונה בדראפט. היו אז שני כוכבים גדולים שנדמו כאילו הולכים להיות פרנצ'ייז פליירז – מייקל ביזלי ודריק רוז. ההתלבטות הייתה קשה.

קבוצות שהיו בשפל המדרגה קיבלו בחירות גבוהות – מיאמי, מינסוטה, סיאטל (שתהפוך לאוקלוהומה), ממפיס וקליפרס. בדראפט הזה היה הרבה כישרון. חוץ מהשניים המובילים, היו עוד הרבה חבר'ה כישרוניים שצפויים לככב בליגה – או.ג'יי מאיו נראה כמו הבטחה גדולה, ראסל ווסטברוק כוכבה של ucla נראה אקפלוסיבי ומוכשר. הרבה תקוות נתלו בדראפט הזה, הרבה מועדנים שהיו זקוקים לגיבור שיושיע אותם. הליגה נדרכה בציפייה. ועכשיו רק נותר להמתין לערב הדראפט….

13 שנים לאחר מכן

אין ספק שמחזור הדראפט הזה הוא מעניין. יצאו ממנו 2 mvp. יצאו ממנו 4 אלופי אן. בי.איי, כמה אול-סטארים, אבל בעיקר הרבה אכזבות וסימני שאלה. את המחזור הזה אופפת השאלה המתסכלת כל-כך: מה אם? אילו רק…

כעת למועדונים נותר רק להביט אחורה על המחזור הזה ולהגיד, מה היינו צריכים לעשות אחרת? את מי היינו צריכים לבחור במקום?

שאלה טובה. בואו וננסה לענות עליה.

איך דירגתי?

בגדול בהסתמך על נתונים אישיים, תרומה והצלחה עם הקבוצות, קריירה ככלל, כישרון, ועקביות. 

בחירה 1 – ראסל ווסטברוק, PG, 6'3 (שיקגו בולס, במקור דריק רוז)

  • ממוצעי קריירה: 23.2 נק למשחק, 7.4 ריבאונדים, 8.5 אסיסטים
  • עונת שיא: 31.6 נקודות, 10.4 אסיסטים, 10.7 ריבאונדים
  • נבחר במקום: 4
  • תארים:  9 פעמים אול סטאר, 9 פעמים חמישיות העונה, אול רוקי 2008-09, 2016-17 mvp

למה ווסטברוק? אז ככה…

לא אשקר שאני לא מחסידיו הגדולים ביותר, אבל אי אפשר שלא להעריך את הפנומן המטורף הזה. הבחור הוא מפלצת תחרותית ואתלטית והוא יעשה הכל כדי לנצח. נראה ששום דבר לא יעצור אותו בדרך לטריפל דאבל. יש הרבה מבקרים בנוגע למשחקו, אבל בסופו של יום הוא נתן המון עונות תחרותיות במרדף אחר ניצחונות. הוא אמנם לא הגיע אף פעם לאליפות, ולא הוביל קבוצה בפלייאוף להצלחה מסחררת אבל הוא שחקן שמשנה את הקבוצה שבה הוא משחק. הוא מלא בתשוקה טהורה למשחק, אתלטיות ונחישות. הזריקה שלו היא אחת מנקודות התורפה הגדולות במשחק שלו, וכשהוא משחק בלי הרבה ריווח מסביבו קשה לו ליצור באפקטיביות. אבל כשהוא דוהר דרך הגנות קשה מאוד לעצור אותו. 

בעונת 2016-17 הוא נתן עונת mvp מטורפת והוביל את אוקלהומה בלי דוראנט לפלייאוף. הבנאדם נלחם מול פציעות ומול סופר טימז, בנחישות הולכת וגוברת, אל מול המון ביקורת.

בסופו של דבר, הוא אחד היחידים במחזור הזה שהשאלה של "מה אם?" לא כל כך רלוונטית אליו. מרוב נחישות הוא לא נתן לפציעות להאט אותו. יש הרבה ביקורת כלפיו, אבל בסופו של דבר הוא נתן קריירה אייקונית ומוצלחת, וייזכר כאחד הגדולים של הדור האחרון.

בחירה 2 – דריק רוז, PG, 6'2 (מיאמי היט, במקור מייקל ביזלי)

  • ממוצעי קריירה: 18.5 נק למשחק, 3.3 ריבאונדים, 5.5 אסיסטים
  • עונת שיא: 25 נק למשחק, 4.1 ריבאונדים, 7.7 אסיטים
  • נבחר במקום: 1
  • תארים: 3 פעמים אול סטאר, אול רוקי 2008-09, 2008-09 רוקי השנה, 2010-11 חמישיית העונה, 2010-11 mvp

ה"מה אם" הגדול…

אני ממקם אותו כל כך גבוה נטו על השיא שלו, שהיה כל כך קצר אבל כל כל מוצלח, שבעייני זה מספיק כדי לקחת אותו לפני השאר. שיקגו של 2010-11 הייתה הקבוצה הכי טובה שהעיר הזו ראתה מאז 1998. דריק רוז הוא שחקן שמשנה פרנצ'ייז. הוא לקח את שיקגו הבינונית של 2008 לגבהים חדשים, בסערה של אתלטיות, קסם אישי ועבודה קשה. הוא זכה בmvp הכי צעיר בתולדות הליגה, והפיח תקווה בעיר הרוחות.

ביל סימונס, אחד מכתבי הnba הבכירים, אמר בפודקאסט שלו: "אם היית מריץ את הקריירה של רוז 20 פעמים, אני בטוח שהקריירה שאנחנו קיבלנו תיחשב מהגרועות ביניהן…"

למרות שעכשיו, אחרי הפציעות והשיקומים רוז מצא לעצמו תפקיד משמעותי כסקורר ומנהיג בניו יורק הצעירה שמתחרה בפלייאוף, אני חייב להגיד שאני מסכים עם סימונס. אמנם יהיו כאלו שיגידו שזה נועד לקרות, שהוא נחת בצורה רעה והיה חייב להיפצע מתישהו, אבל ההשתלמות הקשה והנפילה הגדולה הן אלו שמנעו מרוז להפוך להיות אחד מהגדולים באמת.

בחירה 3 – קווין לאב, PF, 6'10 (ממפיס גריזליס, במקור או.ג'יי מאיו)

  • ממוצעי קריירה: 18 נק למשחק, 11 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים
  • עונת שיא: 26 נק, 13.3 ריבאונדים, 2 אסיסטים
  • נבחר במקום: 5
  • תארים: 5 פעמים אול-סטאר, פעמיים חמישיית העונה, 2010-11 השחקן המשתפר, 2008-09 חמישיית הרוקיז, 2016 זכה באליפות

בשנים האחרונות קווין לאב נהיה אנדרייטד. אני לא אומר ששכחו ממנו, אבל שכחו כמה טוב הוא היה פעם, לפני קליבלנד. הבנאדם נתן עונות של 20+ נקודות ו12+ ריבאונדים בקבוע. הוא היה מפלצת ריבאונדים, סטרצ' פור שיכול לרווח ולקלוע מבחוץ אבל גם לוקח ריבאונדים כמו סנטר.

בקליבלנד של לברון הוא נהיה לגמרי צלע שלישית, אבל חשובה, ועזר רבות לאליפות ההיא ב2016. המהלך ההגנתי ההוא, שבו הוא עצר את סטף קרי מלקלוע שלשה ברגעי הקלאץ' של משחק 7 הוא מהחשובים בתולדות המועדון. כעת לאב נמצא בדעיכה, נבלע בקבוצה שלא סגורה על עצמה ולא יודעת בדיוק מי היא ומה היא רוצה.

סימן השאלה הגדול סביב לאב הוא אם היה מגיע לקונטנדרית אחרת, שהייתה צריכה יותר שחקן מסוגו ולא רק "עוד סופרסטאר", האם הוא היה נזכר כגדול יותר, או נותן עונות חזקות יותר מהאלו בקליבלנד. בסה"כ לאב הוא בלי שום ספק משלושת השחקנים הטובים של המחזור הזה, יש אפילו הטוענים שהוא עדיף על רוז. הוא נתן קריירה מרשימה וזכה באליפות, וזה משהו שרוב השחקנים במחזור הזה לא יכולים להגיד.

בחירה 4 – ברוק לופז,C , 7'0 (אוקלהומה סיטי תאנדר, במקור ראסל ווסטברוק)

  • ממוצעי קריירה: 16.5 נק למשחק, 6.5 ריבאונדים, 1.8 בלוקים
  • עונת שיא: 20.6 נק למשחק, 7.8 ריבאונדים, 1.7 בלוקים
  • נבחר במקום: 10
  • תארים: פעם אחת אול סטאר, 2019-20 חמישיית ההגנה, 2008-09 חמישיית הרוקיז, 2021 זכה באליפות

ברוק "ספלאש מאונטין" לופז לא תמיד היה "ספלאש מאונטין". בברוקלין, לופז היה מפלצת מתחת לסל, בקושי מחטיא. הוא נתן כמה עונות מצוינות אבל ברוקלין הייתה קבוצה בשפל המדרגה והיכולת הגבוהה שלו לא באמת תרמה להצלחה והוא נראה כמו עוד אחד שהנתונים שלו ריקים.

השינוי המשמעותי בקריירה שלו הוא איך שהוא התאים את עצמו למשחק המודרני. פתאום באמצע החיים, ברוק התחיל לקלוע שלשות.  ההתאמה הזו לסגנון המודרני ולצרכים של הקבוצה היא משהו שהרבה מאוד שחקנים ותיקים לא הצליחו לעשות, אבל ברוק הצליח. הוא נתן חצי קריירה כסקורר וכוכב ראשי וחצי כשחקן משלים שעושה את התפקיד שלו בצורה מושלמת. 

השנה בפלייאוף, הוא גם הזכיר לכולם שהוא יכול לככב, כשהוא הוביל את מילווקי לגמר אחרי ששם 33 נקודות מול אטלנטה במשחק 5. הוא סיים את העונה באליפות, שנתנה עוד נקודה חיובית לקריירה שלו.

בחירה 5 – סרג' איבקה , C , 7'0 (מינסוטה טימברוולבס, במקור קווין לאב)

  • ממוצעי קריירה: 12.5 נק למשחק, 7.3 ריבאונדים, 2 בלוקים
  • עונת שיא: 15.1 נק, 8.8 ריבאונדים, 2.7 בלוקים
  • נבחר במקום: 24
  • תארים: 3 פעמים חמישיית ההגנה, 2019 זכה באליפות

סרג' איבקה ממשיך להנפיק קריירה איכותית ותורמת. התפנית המשמעותית בתפיסה שלו כשחקן קרתה בעונת האליפות עם טורונטו. גם הוא כמו לופז לפניו, לא זכה באליפות כשחקן בשיאו, אבל כשחקן שלמד להתאים את עצמו לשיטה שבה הקבוצה משחקת ולהיות חלק קריטי בהלחם הקבוצתי.

באוקלהומה, תחילת הקריירה שלו, הוא היה מפלצת בלוקים וחסם כל מה שזז, מה שהרוויח לו את השם: "סרג' איבלוקה".

הוא אמנם מעולם לא כיכב כמו הארבעה שלפניו, אבל הוא נוכחות מאוד חשובה בקבוצה ובחדרי ההלבשה, ואלו דברים שערכם לא יסולא בפז.

בחירה 6 – גוראן דרגיץ', PG , 6'2 (ניו יורק ניקס, דנילו גאלינרי)

  • ממוצעי קריירה: 13.9 נק למשחק, 3.1 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים
  • עונת שיא: 20.3 נק למשחק, 3.8 ריבאונדים, 5.8 אסיסטים
  • נבחר במקום: 45
  • תארים: פעם אחת אול סטאר, 2013-14 השחקן המשתפר, 2013-14 חמישיות העונה

אני חושב שבלי הפלייאוף שלפני שנה עם מיאמי הוא היה מדורג אצלי קצת יותר נמוך. אבל, דראגיץ' הוא מנהיג חכם, סקורר קשוח שיכול לתרום רבות לכל קונטנדרית.

את הקפיצה המשמעותית הוא עשה בעונת 2013-14, שבה הוא הפך מהרכז המחליף ההוא שעולה פעם ב-, לכוכב של פיניקס. הוא נבחר לאולסטאר, השחקן המשתפר, ולאחת מחמישיות העונה. הפוסטסיזן ההוא עם מיאמי נתן לו במה להראות מה הוא שווה בקונטנדרית והוא נתן הצגה מרשימה.     

בחירה 7 – דנילו גאלינרי, PF , 6'8 (לוס אנג'לס קליפרס, במקור אריק גורדון)

  • ממוצעי קריירה: 15.9 נק למשחק, 4.8 ריבאונדים, 2 אסיסטים
  • עונת שיא: 19.8 נק למשחק, 6.1 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים
  • נבחר במקום: 6
  • תארים: אין

שחקן מנצח. במהלך הקריירה שלו, גאלינרי שיחק במספר קבוצות שלא היו אמורות להיות טובות כמו שהן בסוף היו. כמו דנבר של 2013-14, או הקליפרס של 2018-19, או אוקלהומה של 2019-20.

הוא אומנם לא אולסטאר בשום צורה אבל הוא כן כיכב לפרקים והוביל קבוצות להצלחה. ההגנה שלו לא חזקה במיוחד והוא איטי, ועדיין הוא מצליח ליצור נקודות בצורה עקבית ולתרום לכל קבוצה בה הוא נמצא.

בחירה 8 – דיאנדרה ג'ורדן, C , 6'11 (מילווקי באקס, במקור ג'ו אלכסנדר) 

  • ממוצעי קריירה: 9.4 נק למשחק, 10.6 ריבאונדים, 1.6 בלוקים
  • עונת שיא: 12.7 נק למשחק, 13.8 ריבאונדים, 1.7 בלוקים
  • נבחר במקום: 35
  • תארים: פעם אחת אול סטאר, שלוש פעמים חמישיות העונה, פעמיים חמישיית ההגנה

דיאנדרה דה ג'יאנט הוא שחקן ששיא הקריירה שלו היה למלא תפקיד בקונטנדרית. בלטב סיטי של כריס פול ובלייק גריפין הוא היה חלק חשוב מאוד מההרכב. הוא שיחק על תקן "לוקח ריבאונדים ותופס אלי אופים", ועשה את זה בצורה מושלמת.

הוא אמנם קצת מוגבל התקפית, אבל התפקיד הזה בקליפרס הספיק לו להיות אולסטאר, לזכות פעמיים בחמישיית הגנה, ו3 פעמים בחמישיות העונה. הוא סנטר חזק ואתלטי שנתן לנו כמה מהדאנקים הבלתי נשכחים של העשור האחרון (ברנדון נייט המסכן…), מה שעוזר לקייס שלו אל מול מי שנבחר אחריו.

בחירה 9 – אריק גורדון, SG , 6'6 (שארלוט הורנטס, במקור די.ג'יי אוגוסטין)

  • ממוצעי קריירה: 16.6 נק למשחק, 2.5 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים
  • עונת שיא: 22.3 נק למשחק, 2.9 ריבאונדים, 4.4 אסיסטים
  • נבחר במקום: 7
  • תארים: 2008-09 חמישיית הרוקיז, 2016-17 האיש השישי של העונה

סקורר חזק ועקבי. אריק גורדון, לכל אורך הקריירה שלו ידע לשים את הכדור בסל. פשוט גם לא הרבה מעבר. יש לו מבנה חזק שנתן לו יתרון יחסי וגם חיפה על כך שהוא לא זריז במיוחד.

זכור במיוחד מהנסיונות החוזרים והנשנים של יוסטון לעלות לגמר בקדנציה של ג'יימס הארדן. לכל אורך הריצה הזו הוא היה חלק חשוב בקבוצה בתור שחקן שאפשר להכניס אותו כ"ספארק פלאג". הוא אף פעם לא היה יציב מספיק כדי לככב, וגם לא ידע לעשות יותר מדי חוץ מלקלוע, אבל הוא עשה את זה טוב. 

בחירה 10 – ג'ורג' היל, PG , 6'3 (ברוקלין נטס, במקור ברוק לופז)

  • ממוצעי קריירה: 11 נק למשחק, 3.1 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים
  • עונת שיא: 16.9 נק למשחק, 3.4 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים
  • נבחר במקום: 26
  • תארים: אין

רול פלייר ותיק ותורם, שמוסיף יכולות ניהול משחק מרשימות ומנהיגות לכל קבוצה בה הוא משחק. גם הוא מעולם לא היה כוכב, אבל תמיד השפיע בצורה חיובית על הקבוצה בה הוא שיחק. 

אין ספק שהיל הוא לא בחירת לוטרי קלאסית, אבל מפה כבר הדראפט הולך ומתדרדר, והיכולת העקבית שלו לצד ההשפעה החיובית שלו הקנתה לו מקום בעשירייה. למרות שהוא לא שווה קוואי לאונרד (אהמ אהמ אינדיאנה), הוא לא רע בכלל.

בחירה 11 – ניקולס באטום, SF , 6'8 (אינדיאנה פייסרס, במקור ג'רד ביילס)

  • ממוצעי קריירה: 11.3 נק למשחק, 5.3 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים
  • עונת שיא: 15.1 נק למשחק, 6.2 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים
  • נבחר במקום: 25
  • תארים: אין

באטום איבד את הדרך… העונה הוא קצת חזר לעצמו כממלא תפקיד בקליפרס. בשארלוט הוא איבד את עצמו לגמרי, במיוחד אחרי שקיבל הרבה כסף. בפורטלנד לעומת זאת, הוא היה ה3 אנד די המושלם. קלעי טוב, שומר טוב, נלחם, כל מה שאפשר לבקש. אין ספק שהקדנציה ההיא בשארלוט דירדרה את הקריירה שלו, אבל לפרקים הוא היה ממש טוב. 

בחירה 12 – ראיין אנדרסון, PF , 6'9 (סקרמנטו קינגס, במקור ג'ייסון תומפסון)

  • ממוצעי קריירה: 12.3 נק למשחק, 5.3 ריבאונדים, 38% מהשלוש
  • עונת שיא: 19.8 נק למשחק, 6.5 ריבאונדים, 40.9% לשלוש
  • נבחר במקום: 21
  • תארים: 2011-12 השחקן המשתפר

אני מרגיש שזו בחירה שצריכה הסבר. קודם כל, לא נשאר עוד הרבה איכות אחריו. דבר שני, לתקופה קצרה, כמו רוב השחקנים בדראפט הזה, ראיין אנדרסון היה כוכב.

לגבי מה שקרה לו אפשר לקרוא בפוסט המרתק של ג'יה אלמנד שתורגם באתר פעמיים, פעם אחת על ידי יובל גינור ופעם אחרת על ידי איל ספיר, אבל כן היו תקופות בהן ראיין אנדרסון פשוט קלע מלא. הוא היה מין סטרץ' 4 כזה שלא ידע למסור, אבל יכל לקלוע. אבל גם הוא חווה פיק קצר מדי ונעלם. כמו רוב השחקנים בדראפט הזה, גם עליו נשאלת השאלה "מה אם?"

בחירה 13 – רוי היברט, C , 7'0 (פורטלנד טרייל-בלייזרס, במקור ברנדון ראש)

  • ממוצעי קריירה: 10 נק למשחק, 6.3 ריבאונדים, 1.7 בלוקים
  • עונת שיא: 12.8 נק למשחק, 8.8 ריבאונדים, 2 בלוקים
  • נבחר במקום: 17
  • תארים: פעמיים אול סטאר, 2013-14 חמישיית ההגנה

ואם בפיק קצר עסקינן, אין דוגמא טובה מרוי היברט. הבחור היה מפלצת לאיזה שתי עונות. הוא חסם כל מה שזז, שיחק הגנה חייתית, היה לוחם פיזי, סנטר של פעם, ואז… פשוט נעלם.

אולי אני זוכר אותו יותר מדי לטובה בגלל הסדרות מול לברון בזמנו, אבל הבחור היה אולסטאר פעמיים ושנתיים אחרי זה נעלם מהליגה כי לא הצליח להתאים את עצמו למשחק המודרני. עוד סיפור מאכזה ותמוה, אבל אין ספק שבשביל פיק כזה, שווה לקחת אותו. 

בחירה 14 – ג'אוול מגי, C , 7'1 (גולדן סטייט ווריורס, במקור אנתוני רנדולף)

  • ממוצעי קריירה: 7.8 נק למשחק, 5.2 ריבאונדים, 1.5 בלוקים
  • עונת שיא: 12 נק למשחק, 7.5 ריבאונדים, 2 בלוקים
  • נבחר במקום: 18
  • תארים: 3 אליפויות 

נתן קריירה ארוכה וסולידית והיה חלק משתי קבוצות גדולות שזכו באליפות. הוא יודע לחסום קצת, הןא נוכחות מתחת לסל, הוא אנרגיות טובות בחדר ההלבשה, הוא יודע לתרום לקבוצה מנצחת…

אבל בסופו של יום הוא ייזכר כבחור ההוא ששאקיל אוניל נטפל אליו ב"שאקטין א פול".

בחירה 15 – רובין לופז, C , 7'0 (פניקס סאנס, במקור רובין לופז)

  • ממוצעי קריירה: 8.8 נק למשחק, 5 ריבאונדים, 1.1 בלוקים
  • עונת שיא: 11.1 נק למשחק, 8.5 ריבאונדים, 1.7 בלוקים
  • נבחר במקום: 15
  • תארים: אין

אין הרבה מה להגיד עליו… הוא מרביץ לקמעות של קבוצות שזה משעשע. בחור טיפש, מצחיק וגבוה.

בחירה 16 – די.ג'יי אוגוסטין, PG , 6'1 (פילדלפיה 76ers, במקור מוריס ספייטס)

  • ממוצעי קריירה: 9.7 נק למשחק, 4 אסיסטים, 1.9 ריבאונדים
  • עונת שיא: 14.4 נק למשחק, 6.1 אסיסטים, 2.7 ריבאונדים
  • נבחר במקום: 9
  • תארים: 2008-09 חמישיית הרוקיז

הדבר היחיד שאני זוכר ממנו זה סל הניצחון מול טורונטו במשחק ראשון של פלייאוף 2019 כשהוא שיחק באורלנדו. אחרי זה אורלנדו הפסידו את ה4 האחרים. לא כזה מעניין בסה"כ.

בחירה 17 – מייקל ביזלי, PF , 6'9 (טורונטו ראפטורס, במקור רוי היברט)

  • ממוצעי קריירה: 12.4 נק למשחק, 4.7 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים
  • עונת שיא: 19.2 נק למשחק, 5.6 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים
  • נבחר במקום: 2
  • תארים: אין

בחירה של כישרון נטו. בשלב הזה זה כל מה שאפשר לבקש.

בחירה 18 – מאריו צ'אלמרס, PG , 6'1 (וושינגטון וויזרדס, במקור ג'אוול מקגי)

  • ממוצעי קריירה: 8.9 נק למשחק, 3.7 אסיסטים, 2.5 ריבאונדים
  • עונת שיא: 9.8 נק למשחק, 4.9 אסיסטים, 2.9 ריבאונדים
  • נבחר במקום: 34
  • תארים: פעמיים זכה באליפות, 2008-09 חמישיית הרוקיז

היו זמנים יפים במיאמי. חוץ מזה כלום.

בחירה 19 – קורטני לי SG , 6'5 (קליבלנד קאבלירס, במקור ג'יי.ג'יי היקסון)

  • ממוצעי קריירה: 9.6 נק למשחק, 1.7 אסיסטים, 2.6 ריבאונדים
  • עונת שיא: 12.5 נק למשחק, 1.7אסיסטים, 3.5 ריבאונדים
  • נבחר במקום: 22
  • תארים: אין

קריירה ארוכה ולא מעניינת במיוחד, אבל שרד בליגה המון זמן.

בחירה 20 – עומאר אשיק C , 7'0 (שרלוט הורנט, במקור אלכסיס אז'ינקה)

  • ממוצעי קריירה: 5.3 נק למשחק, 7.1 ריבאונדים
  • עונת שיא: 10.1 נק למשחק, 11.7 ריבאונדים
  • נבחר במקום: 36
  • תארים: אין

נתן עונה אחת טובה ביוסטון. זהו.

אפילוג

13 שנים עברו מאז הדראפט הזה. דריק רוז ממלא תפקיד חשוב בקבוצת פלייאוף ונראה מאושר. קווין לאב נעלם בקליבלנד, ברוק לופז חוגג אליפות, ומייקל ביזלי רודף אחרי מקום בסגל כלשהו. סרג' איבקה מתחרה על אליפות שנייה בקליפרס וראסל ווסטברוק עוד רודף אחרי אליפות ראשונה לצד לברון בעיר המלאכים.

אין ספק שזה דראפט כישרוני, עם הרבה סימני שאלה. האם הוא יכל להיות טוב יותר? ככל הנראה כן.

אבל האם הוא השאיר את חותמו על הליגה?

לגמרי.

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. הwhat if לגבי רוז הוא עצום. אילו לא היה נפצע היה ממשיך להתרסק במהירות סופרסוניקית אל תוך הצבע במקום לפתח קליעה אמינה אולי היה פוגש בשלב כלשהו את המהפכה של קרי בצד הלא נכון שלה. המספרים שלו מעונת ה-MVP יפים אבל הם לא מרטיטי לב.

    1. נתונים נהדרים בהחלט, אחרת לא היה יכול לזכות בתואר. אמנם אחוזי קליעה לא מרשימים אך קלע מה שצריך היה ולא בגלל זה לא זכה באליפות.

    2. זה לאו דווקא המספרים זה יותר האימפקט על הקבוצה. כשהוא היה על המגרש היתה הרגשה שהוא עושה סל מתי שהוא רוצה. לקבוצה ההיא היה טיים-ליין נפלא ובלי פציעות אני לא בטוח שהם לא היו גונבים ללברון אליפות (או שתיים).

  2. ללא ספק דראפט מאוד מאוד כישרוני ומפוספס יותר מדי ששחקנים שעשו כמעט או שנתנו עונה 2 גדולות ונעלמו .
    רוי היברט חייב לעלות בדירוג השחקן היה הסנטר הטוב בnba למשך שנתיים למרות מה שקרה אחר כך. דירק רוז זה סיפור עצוב אבל חייבים להזכיר עוד משהו . בפליאוף 2015 היה נראה שהוא אולי חוזר לעצמו בסדרה מול קליבלנד הוא קלע סל ניצחון על הראש של לברון במשחק 3 פלוס 31 נקודות. במשחק 4 לברון השווה עם סל ניצחון משלו. שיקאגו לא הייתה רחוקה מלעשות 3-1 ולנצח את הסדרה אם זה היה קורה אולי המשך הקריירה שלו היה נראה אחרת כי הוא כן נתן עונה טובה בקבוצה טובה .
    דראגיץ לדעתי לפני איבקה. אריק גורדון היה אחת הסיבות שיוסטון היו כל כך טובים היה ספק נקודות מדהים פשוט. לגבי קווין לאב לא ברור מה קרה לו בקליבלנד ואיך מסופרסטאר הוא התדרדר ככה תוך שנה שנתיים. חייבים לציין שהוא היה פשוט השחקן הכי רע בחמישה של קליבלנד אפילו ג'יי גר סמית' היה טוב ממנו באותו פלייאוף אבל ברגע הכי חשוב בעונה הוא התעלה ונתן הגנה גדולה על סטף קרי ולא נתן לו לזרוק לסל שלשת שיווין

    1. היברט היה באמת אחת ההתלבטויות. אני חושב שמה שהכריע הייתה הקריסה הפתאומית, וההיעלמות מהליגה, אחרת הוא היה מדורג יותר גבוה.

  3. יכולת להמשיך הלאה עם עוד בחירות. אנשים שוכחים שאו ג'י מאיו אמנם פישל לעומת גודל הציפיות אבל נתן שבע עונות עם דאבל פיגרס, כולל שתיים עם 18 נקודות למשחק. הייתי שם אותו כבחירת לוטרי. היו שם עוד שחקנים שבסך הכל עשו קריירה חביבה, כמו ג'ארד ביילס, מאריס ספייטס, ניקולה פאקוביץ' (גם היה חייב להכנס לבחירות שלך) ולוק מבא מוטה.

    1. מסכים לגבי פקוביץ', נתן שם איזו עונה שתיים טובות במינסוטה אבל אף פעם לא תרם לקבוצה מנצחת ונעלם מהר מהליגה. לגבי או.ג'יי מאיו הוא היה הבחירה ה21 שלי, אבל הרגשתי שאין לי יותר מדי מה להגיד עליו…

      1. פקוביץ בילה 6 עונות בליגה, אבל אתה צודק שהוא היה פצוע הרבה. את מאיו הייתי מכניס בבחירה ה14 ודוחף את כל השאר מקום אחד למטה.

  4. תודה עדו. בלי ספק דרק רוז מבחינתי זה המה אם הכי גדול בתולדות הליגה. נהנה לראות אותו למרות הכל בפריחה מסוימת לעת בגרות שחווה בשנתיים האחרונות כשחקן שישי עם נסיון .

  5. פקוביץ' זה what if גדול גם הוא, האיש היה דומיננטי, פיזי ומפחיד בצורה שמעטים היו, להזיז אותו כשתופס עמדה בצבע היה קשה כמעט כמו את שאקיל אבל היו לו ידיים רכות. נכנע לפציעה נדירה ופרש מאוד מוקדם יחסית. אני חושב שהוא ומירוסלב ראדוליצה זכו לשחק קצת ביחד בנבחרת סרביה עוד כשמונטנגרו הייתה חלק מסרביה, שניהם ביחד זה אחד הקווים הקדמיים המפחידים ביותר שאפשר לדמיין.
    גם ביזלי ומאיו זה what if לא קטנים, במקרה שלהם זה מה היה קורה אם הראש היה במקום.
    תודה, כתיבה מושקעת ביותר.

    1. פקוביץ היה מפלצת אבל ממה שאני זוכר זאת לא הייתה פציעה אלא הגוף שלו התאים פיזית לנ.ב.א. מבחינת העומס. אם הוא היה מגיע בעידן של היום היה יכול לעשות קריירה יפה עם מגבלת דקות מהספסל

  6. תודה רבה, לאחלה דראפט, למרות שיותר מידי "מה היה קורה אילו" יש פה.
    אני הבנתי שאו ג'יי מאיו היה מטורף בתיכון/מכללות, ובאמת דברו עליו שהוא הדבר הבא. אז דברו…

  7. תודה עדו,
    לדעתי רוז הוא לא כל כך what if בגלל שהיה לו סטייל משחק מאוד מסוכן ולדעתי ב99% הוא חוטף פציעה כזאת בכל מקרה. היברט יותר גבוה אצלי כי הוא היה שחקן מאוד חשוב לכמה שנים שם עד חוק הוורטיקליטי, בטוח מעל ג'ורג' היל וראיין אנדרסון.

    1. נסחפת עם ה99 אחוז. גם לאייברסון, ראס, לברון, והרבה אחרים יש/היה סגנון משחק אגרסיבי והחזיקו הרבה מעמד. הסיכון לשחקני כדורסל תמיד קיים והבומבה יכולה להגיע מכל כיוון (תראה את קליי לדוגמא), זה מזל רע נטו.

  8. מסכים עם רוב הבחירות שלך (אולי הייתי מעלה את דראגיץ' מקום אחד, אבל זו כבר קטנוניות לשמה). דרק רוז אולי סיפור what if קלאסי, אבל לפחות עם סוף טוב. לא יודע אם זה מנחם אותו, אבל עם ברך וחצי הוא השיג יותר מרוב השחקנים. וגם הפרנסה לא רעה.
    אחלה פוסט עדו, תודה רבה

  9. תודה רבה על הסקירה.
    זה מעניין שזה דראפט שמתחיל ב:"השחקן הכי טוב שיצא ממנו הוא ראסל ווסטברוק" ועדיין מסתיים כמו דראפט מצוין.

  10. וואלה, לא זכרתי כמה הדראפט הזה היה עמוק עד הכתבה.
    אפילו עם הפציעות, יש כאן הרבה שחקנים עם קריירה משמעותית. ייתכן כי לולא הפציעות של רוז, והברגים הרופפים בראש של ביזלי, מדובר היה באחד המחזורים הטובים ביותר.

  11. תודה עדו, אחלה פוסט
    בזווית ה-ניקסית האישית שלי, גלינארי דווקא היה תפור ממש טוב, ובכל מקרה, גם אם דראגיץ' היה מגיע במקומו, במקרה הרע זה לא היה עובד, ובמקרה הטוב הוא היה חלק מהחבילה על כרמלו, בדיוק כמו גאלו. מאוד אהבתי את הניקס הזו, של רגע לפני הטרייד למלו. פלטון, אמארה, גאלו, ווילסון צ'נדלר, היתה אחלה קבוצה

  12. הדראפט הזה לא יצא גדול כי ביזלי הסתמם והיה מסומם הבן אדם במכללות היה מפלצת שבלי לזוז היה שם 30 נק בקלילות. הוא ממש נתן עונה די קרובה אישית למה שנתן דוראנט עונה לפני. אם היה משקיע טיפה גם בnba היה קולע המון. בניגוד לדוראנט הוא במכללות היה עם כדרור חלש קראתי לו דוראנט בלי כדרור. הייתי בטוח שהוא יהיה במינימום אולסטאר.
    או גי מאיו בתיכונים הוגדר כקובי הבא הוא היה מנגב שם בטירוף במכללות ראו את הרמה האמיתית שלו שזה פלופ הוא היה קטן מידי ולא קולע טוב מידי לא שומר. הבחירה בו כמס 3 הייתה טפשות.

    בנוסף דרק רוז נפצע וזה די ביאס את הדראפט הזה.

    על הדראפט הזה היה דיבורים שהוא עם פוטנציאל להיות מהגדולים שהיו וש09 הוא מהחלשים שיהיו….😎

    דראפט חביב לא יותר מזה.

  13. אין כאן הרבה כוכבים אבל יש עומק מרשים של שחקני הרכב מצוינים – 13 שנים קדימה. אחד הטובים בשנות האלפיים.

  14. תודה עדו האווטאר של צ׳אנק רוקד זה קלאסיקה. אני קצת אמביוולנטי לגבי הדראפט הזה. אם היית כותב נניח לפני 3 שנים כשווסטברוק היה בפיק ולאב עוד היה רלוונטי זה היה מרגיש לי דראפט טוב בהרבה. מה שכן יש כאן עומק נחמד.

  15. לדעתי דראפט מצויין הרבה מעבר לשנה ממוצעת…תופעה מעניינת של שחקנים שהבליחו לעונה שתיים ונעלימו לגמרי מסיבות שונות…אם זה היברט, ראיין אנדרסון ופקוביץ שהוזכר בתגובות.

  16. עידו ברכות כתוב פשוט נפלא וקולח.
    זה לא דראפט מעולה הוא גם לא גרוע בהחלט כפי שהחלטת לנסח השאיר את חותמו בליגה.
    אני די מסכים גם עם הדירוג שלך .
    זה גם דראפט שהניב שני חוזים מהמופרכים בתולדות הליגה , ראיין אנדרסן ועומר אשיק.

  17. הגעתי מאוחר.
    תודה רבה.
    לדעתי דני המקומות הראשונים צריכים להיות של UCLA.
    אנשים לא זוכרים איזה שחקן עצום היה קווין לאב, וכמה שנים רצופות הוא היה כזה. בראייה היסטורית הוא עדיף על רוז

כתיבת תגובה

סגירת תפריט